רמי אונגר: הטייקון של הפוליטיקאים ושל צמרת צה"ל - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

רמי אונגר: הטייקון של הפוליטיקאים ושל צמרת צה"ל

רמי אונגר התחיל את דרכו במסחר עם אירן בתקופת השאה, התקרב לפוליטיקה, חוה נפילה עסקית והצליח לצמוח בחזרה, סיפורו של אחד מאנשי העסקים המצליחים והמקושרים בישראל

תגובות

לפני 20 שנה הגיע ארצה יו"ר חברת הרכב דייהו, כדי לבדוק את השטח לפני שהוא מחליט לאיזה גורם בענף הישראלי להעניק את זיכיון היבוא של המותג. זמן קצר לאחר מכן הוא קיבל שיחת טלפון מאיש העסקים רמי אונגר, שהציע לקחת אותו בשבת לטיול בצפון. בדרך, לפי אדם המכיר את הפרטים, עצרו השניים בקיסריה אצל הנשיא דאז עזר ויצמן, שהיה מחבריו הקרובים של אונגר יותר מ–20 שנה. כשסיימו לתור את הארץ, חזרו ראשי דייהו לקוריאה הדרומית, וכעבור זמן מה החליטו לתת לאונגר את הזיכיון, למגינת לבם של המתחרים. "ברגע שהבנו שהוא הביא אותו לפגישה עם ויצמן, הבנו שאין לנו סיכוי", אומר איש עסקים שהתעניין בהבאת המותג לישראל.

שמו של אונגר עלה לכותרות לפי כחודש, בעקבות פרסום הקלטות של שולה זקן במשפטו של אהוד אולמרט, המתנהל בבית המשפט המחוזי בתל אביב. באחת העדויות של זקן, שנהפכה לעדת מדינה רגע לפני פסק הדין בפרשת הולילנד במארס 2014, הושמעה הקלטת השיחה בינה לבין אולמרט.

הרקע לשיחה, לכאורה, היה מאמציו של אולמרט לשמר את נאמנותה של זקן כדי שלא תספר את מה שהיא יודעת לרשויות האכיפה. מבחינת זקן, המשמעות של נאמנות לאולמרט היתה ריצוי מאסר, ובהקלטה נשמע אולמרט מבטיח לזקן שגם אם תשב בכלא - הוא ימשיך לדאוג לה.

"אני סיכמתי עם רמי אונגר, ואני אומר לך, אם אדם אחד בעולם יידע את זה, זה לא יהיה", נשמע אולמרט אומר בהקלטה. "אני סידרתי לך שאת תקבלי כל חודש 10,000 דולר, אבל הוא לא מוכן להעביר את זה ישירות לחשבון שלך. הוא לא רוצה להסתבך, צריך עוד חשבון, אולי בחוץ לארץ, שמישהו שהכסף יעבור דרכו". בהמשך אמר אולמרט: "זה הסיכום שלי אתו (אונגר, ש"ש), שעד שאת גומרת את העונש שלך, מתי שלא יהיה, 10,000 דולר הוא מעביר לך. זה אני אמרתי לך גם לפני העדות". 

מסעדת שמוליק כהן

כמה ימים לאחר פרסום הדברים הכחיש אונגר בערוץ 2 את קיומו של סיכום כזה עם אולמרט. "אולי הוא המציא את זה", אמר על הדברים של חברו הקרוב. אונגר נחקר בעניין זה במשטרה, וגם שם הכחיש את הדברים. לפי ערוץ 2, אולמרט הסביר זאת בחקירה בכך שייתכן שאונגר לא זוכר. אולמרט סירב להגיב לפניית Markerweek בעניין, וגם אונגר סירב להתייחס.

עבור ישראלים רבים, הקלטות של זקן היו הפעם הראשונה שבה נתקלו בשמו של אונגר, אחד השועלים הוותיקים בביצת הפוליטיקה והעסקים המקומית. מהרגע הראשון בקריירה העסקית שלו, אי שם בתחילת שנות ה–70, טווה אונגר קשרים עם בכירי הפוליטיקאים. באחרונה עלה שמו גם במשפטו של נוחי דנקנר, לשעבר יו"ר קבוצת אי.די.בי, הנאשם בהרצת מניות הקבוצה בהנפקת החברים בפברואר 2012. דנקנר ואונגר חברים קרובים, ובחקירתו ברשות ניירות ערך סיפר דנקנר שלווה מאונגר 20 מיליון שקל. הוא הזכיר את ההלוואה כדי להסביר שמקובל שחברים מלווים זה לזה כספים, כפי שהלווה, לטענתו, לאיתי שטרום, הנאשם השני בפרשה. ביומני דנקנר, שנחשפו במסגרת פרשה זו (ב"ידיעות אחרונות"), כתובה תזכורת ביום שישי, 24 בפברואר 2012: "סיגר פלוס וויסקי עם רמי אונגר".

סיגרים, וויסקי, מטוסים פרטיים ומסיבות עם שועי עולם וארץ מרכיבים את עולמו של אונגר, איל ספנות בינלאומי ואחד מיבואני הרכב הגדולים בישראל, המייבא את המותג קיה. את אולמרט הוא מכיר כבר משנות ה–70, מפעילות בחוגי הליכוד. ביום שלפני הכרעת הדין במשפט הולילנד היה אונגר אחד האנשים היחידים שעמם נפגש אולמרט בדירה בתל אביב. השני היה פרקליט הצמרת רם כספי, המקורב לשניהם ומלווה את עסקיו הבינלאומיים של אונגר שנים ארוכות. 

הפוליטיקאי הבכיר השני שאליו היה מחובר אונגר במשך השנים היה הנשיא עזר ויצמן, שגם אותו פגש בחוגי הליכוד בשנות ה–70. אונגר, שהיה גם שותפו העסקי של ויצמן, אחראי במידה מסוימת להתפטרות של ויצמן מתפקידו ב–2000, כפי שיפורט בהמשך.  
אונגר, שהונו מוערך במאות מיליוני שקלים, אוהב את החיים הטובים. הוא חי באחוזה ענקית בכפר שמריהו, מחזיק במטוס פרטי מאובזר היטב בשווי של יותר מ–10 מיליון דולר, שבו אפשר להטיס 12 נוסעים. במטוס זה הוא נע בין עסקיו ברחבי העולם, בין היתר בקוריאה הדרומית, שם הוא בונה ספינות ענק, וביוון, שם נמצא מטה החברה הבינלאומית שלו - ריי שיפינג. עסקיו של אונגר הם משפחתיים: אשתו יעל מעורבת מאוד בניהול; בן אחד יושב בלונדון, ואחראי על עסקי הספנות; ובן אחר אחראי על יבוא המכוניות ארצה. 

אונגר בורח מתקשורת ומחשיפה כמו מאש, ונמנע משיחות עם עיתונאים. הוא סירב להתראיין לכתבה זו או להגיב על הדברים. עם זאת, האירועים של הצמרת העסקית שבהם הוא מרבה להשתתף זוכים ללא מעט אזכורים במדורי הרכילות העסקית. מדי סוכות הוא מארח את בכירי המשק, מסורת שעליה הוא מקפיד כבר קרוב ל–30 שנה. בסוכה מתארחים בין היתר איש העסקים אלפרד אקירוב ועוה"ד אלי זוהר ורם כספי. מלבד זאת, הוא מארח בסוכתו חברים המלווים אותו שנים, כמו עו"ד חנינא ברנדייס, וכן יאיר המבורגר, בעל השליטה בחברת הראל, חבר ילדות של אונגר מצפון תל אביב (המבורגר גם היה אחד מאנשי העסקים שקנו מניות בהנפקת החברים של דנקנר, לאחר שאונגר צירף אותו אליה). באוקטובר 2013 נכח בחגיגה גם האלוף במיל' יואב גלנט, כיום מספר שתיים במפלגתו של משה כחלון. 

גלנט אינו הביטחוניסט היחיד בחבורה של אונגר: הוא מקורב לראשי מערכת הביטחון, בעיקר לאנשי חיל האוויר לשעבר, ככל הנראה בשל חברותו רבת השנים עם ויצמן ועם חברו דוד קוליץ, בעל השליטה בחברת אלול. באירועים אצל אונגר משתתפים טייסים במיל' כמו דן חלוץ ואיתן בן אליהו, וכן תא"לים במיל' כמו רן פקר ואהרן (ילו) שביט (האחרון מועסק אצל קוליץ).

מוטי קמחי

חלוץ קרוב לאונגר במיוחד. ב–2010 טסו חלוץ, אולמרט ואונגר במטוסו הפרטי לחופשה בת עשרה ימים בסין, מונגוליה וקוריאה הדרומית, שבה יש לאונגר עסקים ענפים. דבר החופשה פורסם בתקשורת כאנקדוטה רכילותית, אך כעבור שלוש שנים התברר שאולמרט וחלוץ חברו לראש המוסד לשעבר מאיר דגן, ופתחו חברה יחד. דגן גם הוא מכיר את אונגר, ולפי פרסומים זרים, אונגר אף סייע לעמותה אמריקאית שדגן חבר בוועד המייעץ שלה, Advisory Board, בסכסוך משפטי בינה לבין איל ספנות יווני, שנגע לטענותיה של העמותה בכתב התביעה כלפי איש העסקים בעניין סחר עם מדינת אויב. על כך אמר דגן: "אני לא מעורב בסיפור, ולא קישרתי בין העמותה לאונגר". 

"אחד הכרישים הגדולים בענף"

עזרה לחברים עוברת כחוט השני בקריירה של אונגר. "אונגר הוא אדם עם נשמה, שתמיד מנסה לעזור", אומר איש העסקים משה אלאלוף, מבעלי קבוצת הספנות אלאלוף, שהיה שותפו העסקי בשנות ה–80 (עם בן דודו, ג'קי. שותף נוסף בחברה היה רמי נוסבאום מחברת אשטרום). בתקופה זו, שבה היה אונגר בקשיים כלכליים, משפחה אלאלוף הלוותה לו כסף, שלדברי אלאלוף הוא החזיר עד השקל האחרון. "הוא אדם מאוד חברותי, חביב, נעים ומצחיק. איש עסקים מאוד מפולפל, וזה כמובן לגיטימי. יותר מכל הוא איש טוב שעוזר לחברים, גם חברים במצוקה".

מנגד, יש הסבורים שמתחת למעטה הלבבי של אונגר מסתתר אדם כוחני, החדור במוטיווציה אדירה להשיג את מטרותיו העסקיות. "נכון, הוא איש טוב שעוזר, תורם, אדם מאוד נדיב, איש לבבי ומקסים מאוד", אומר בכיר בעולם העסקי המכיר אותו. "מצד שני, כשהוא רוצה משהו הוא ילך עם זה עד הסוף. הוא יעשה הכל כדי שדברים יקרו בדרך שלו". לדברי בכיר אחר בענף הרכב, "לטוב ולרע, הוא אחד האנשים הכי צבעוניים ומעניינים בענף. זה עולם של כרישים, ואונגר הוא אחד הכרישים הגדולים שיש. הוא איש מאוד דינמי ואנרגטי, סוחר בנשמתו, אדם שיודע לחתוך מהר בקבלת החלטות. העסק שלו עובד כעסק משפחתי לכל דבר, והוא עובד עם אשתו ובניו באופן צמוד. הוא מהדור הישן של אנשי העסקים, אצלו מלה זה מלה".

דבר נוסף שמאפיין את התנהלותו של אונגר הוא הימנעות מחשיפת עסקיו, למרות האזכורים הרבים שלו במדורי החברה. "בשלב מסוים, ככל שהוא צבר יותר ויותר כסף, הוא הבין שעדיף לו להיות חשאי", אומר בכיר בעולם העסקי. "הוא לא כמו אלפרד אקירוב, אדם מאוד מוחצן, שהכל אצלו בחוץ, גם העסקים וגם החברים. אצל אונגר אתה לא יודע שום דבר על העסקים שלו. הוא עובד בכל מקומות בעולם, אין לך מושג איפה בדיוק. הוא אחד האנשים הכי עשירים בישראל, אבל מעט מאוד אנשים יזהו אותו ברחוב". 

אונגר, 67, גדל בבית מבוסס בצפון תל אביב. הוריו שלחו אותו לפנימייה יוקרתית בבריטניה, ולאחר שירות צבאי בחיל הקשר שלחו אותו ללימודי משפטים באוקספורד, שאותם לא השלים. דרכו העסקית התחילה בסוף שנות ה–60, כאשר פתח עסק קטן ליבוא מערכות אוורור ללולים. מאוחר יותר פנה לעסקי הרכב, והיה היבואן הראשון של האוטוביאנקי לישראל, ומאוחר יותר גם של הלנצ'יה. במקביל החל אונגר להיות פעיל פוליטי בחוגים של מפלגת החירות והמפלגה הליברלית, שרצו אז לכנסת ברשימה אחת (גח"ל). שם הכיר אונגר את ויצמן, אז גנרל כריזמטי שזה עתה השתחרר מצה"ל ומיד הצטרף לשורות הליכוד. באותן שנים, לאחר כהונה קצרה כשר תחבורה, פנה ויצמן לעסקים ונהפך לשותפו העסקי של דוד קוליץ, בעל השליטה בחברת אלול. לחברה היו עסקים ענפים באירן, כמו לחברות ישראליות רבות בשנים שלפני קריסת משטר השאה. ויצמן וקוליץ פתחו לאונגר דלתות באירן, ואונגר ייצא לשם מערכות אוורור ללולים בהיקף של מיליוני דולרים, עסקים שקטעו עם נפילת השאה.

אוגנר המשיך את קשריו העסקיים עם ויצמן בתחילת שנות ה–80, לאחר שזה פרש מממשלת הליכוד. השניים נהפכו לשותפים בעסקים יבוא מכוניות, ספנות וגם בעסקי נדל"ן. ב–2000, כאשר ויצמן נחקר במשטרה על קבלת כספים מאונגר (ומחבר נוסף, איש העסקים אדוארד סרוסי), הוא אמר על השותפות עם איש העסקים: "במידה לא קטנה זה בגלל השם שלי... כל הדרך אין לי ספק שרוצים אותי לא בגלל העיניים היפות שלי. רוצים אותי בגלל מה אני, מה שהייתי ומה מקווים שאני אהיה. אין לי שום בושה בזה".

מוטי קמחי

הקשר העסקי היתרגם לקשר פוליטי ב–1984, כשוויצמן התמודד בבחירות ברשימת "יחד", שאותה הקים עם בנימין (פואד) בן אליעזר. אונגר היה אחד התורמים העיקריים למפלגה, וגם שימש כגזבר. במפלגה היה קשה להבדיל בין פוליטיקה לעסקים. כך לדוגמה, מספר שלוש ברשימה (שלא נבחר לכנסת) היה שלמה עמאר, אז בכיר בחברת אגד, בתקופה שבחברה היו לא מעט פרשיות שחיתות. לאגד היו באותה תקופה כמה עסקים משותפים עם אונגר, בין היתר באמצעות החברה הבת השולטת בנדל"ן, נצבא. מסע הבחירות של המפלגה  נוהל מבניין הפירמידה ברחוב המסגר, שהיה אז בבעלותו של אונגר, ובסיוע מסיבי של אנשים באגד ובנצבא. 

באותה תקופה נקלע אונגר לקשיים עסקיים ונאלץ ללוות כספים. אחד מנושיו היה איש העסקים דוד בלאס, המקורב לחוגי מפלגת העבודה, שהיה אז גם שותפו בחברה שהחזיקה נכסים בתל אביב. אונגר לווה מבלאס מיליון דולר, חוב שתפח מאוד בגלל האינפלציה. בראיון שהעניק ב–1987 לשבועון "כותרת ראשית", טען בלאס שהחוב של אונגר הוא זה שגרם למפלגת יחד לתמוך בממשלת אחדות בראשות שמעון פרס ב–1984. "אונגר היה חייב לי 2.5 מיליון דולר", אמר בלאס בראיון. "לחצתי עליו. ישבנו במסעדה בכרם התימנים כדי לראות איך יחד תומכת במפלגת העבודה תמורת החוב". לפי פרסומים מאותה התקופה, בגלל החובות שרבצו עליו נאלץ אונגר למכור את בניין הפירמידה לבלאס. יחד, יש לציין, לא דיווחה על מערכות גיוס הכספים שלה באותה מערכת הבחירות למבקר המדינה, ובסופו של דבר, ב–1987, מוזגה בתוך מפלגת העבודה, וכך חמקה מהסתבכות בפרשה זו, והעבודה לקחה את החובות שרבצו עליה. מיקי איתן, אז ח"כ מטעם הליכוד, דרש חקירה משטרתית בעניין. איתן טען כי בלאס העביר למעשה כספים לתנועת יחד ולגזבר אונגר - כספים שהביאו בסופו של דבר להצטרפות יחד למפלגת העבודה, בניגוד לחוק מימון מפלגות.

סיפור זה צץ 13 שנה מאוחר יותר, ב–2000, כאשר העיתונאי יואב יצחק חשף את פרשת ויצמן־סרוסי. למעשה, היתה זו פרשת ויצמן־סרוסי־אונגר. סרוסי, גם הוא חבר קרוב של ויצמן, היה מיליארדר יהודי יליד סודן שחי בחו"ל. לפי חשיפתו של יצחק, שהובילה לחקירה משטרתית, סרוסי העביר לוויצמן את רוב הכספים הבלתי חוקיים לכאורה בזמן שזה היה שר ואיש ציבור. אונגר היה איש העסקים השני שהעביר כספים לוויצמן, אם כי במידה פחותה. לפי ממצאי חקירת המשטרה שפורסמו אז, ב–1985–1987 העביר אונגר לוויצמן 1,000 דולר מדי חודש ובסך הכל 27 אלף דולר. מאוחר יותר, ב–1992–1993, העביר אונגר לוויצמן 430 אלף שקל תמורת ייעוץ שהעניק ויצמן לחברת טלקאר שבבעלות אונגר בתקופה זו ויצמן לא היה נבחר ציבור: הוא התפטר מהכנסת ב–1992 ונבחר לנשיא כעבור שנה.

לדברי אדם שעבד אצל ויצמן, הנשיא המנוח לא נטר טינה כלפי חברו הוותיק בשל הפרשה שבגינה נאלץ להתפטר. "הוא לא כעס עליו", מסביר אותו גורם. "הוא תמיד ראה באונגר חבר מסור. אולי היה כאן עניין של עודף מסירות מצד רמי. אונגר הוא אדם טוב, שבשביל חברים טובים מוכן לעשות הרבה מאוד דברים". 

"מתנהל כמו בג'ונגל"

בשנות ה–80 עוד היה אונגר איש עסקים מהשורה. בשותפות עם משפחות אלאלוף, לדוגמה, היתה לו אנייה אחת בלבד שעליה הביא לארץ מכוניות מאיטליה. בשלב מסוים העסקים לא היו מוצלחים, בלשון המעטה. "היו לנו כמה שנים קשות, אבל התגברנו", מסביר אלאלוף. "אלה היו שנים קשות בשוק כולו. בשלב מסוים נפרדנו, הוא לקח בחזרה את כלי הרכב שלו, ואנחנו נשארנו עם הספנות".

במקביל לפרידה מאלאלוף, הצליח אונגר לשים את ידו על יבוא מותג דייהטסו לישראל (בהמשך ויתר עליו), והחל לפתח עסקים בתחום הובלת האניות, הפעם באופן עצמאי. ההתחלה היתה רכישת אניות מצים, אז חברה ממשלתית. בהמשך הוא בנה אניות ענק בקרואטיה ובפולין, וכיום פעילות זו מתרכזת במזרח הרחוק - בקוריאה הדרומית ובוויטנאם. בכל פעם שהושלמה בנייתה של אנייה כזו, היה חוגג אונגר בטקס מיוחד שבו נשבר בקבוק שמפניה על החרטום. הוא נהג להזמין לאירועים אלה חברים מהארץ, וב–2004, כאשר הושקה האנייה הרביעית במספנות בגדנסק, נכח בטקס גם שר התמ"ת דאז אולמרט, והזמרת עינת שרוף הגיע מישראל ושרה למשתתפים.

אונגר פועל כפיננסייר: לצורך בניית האנייה הוא לווה כספים מבנקים, וכשעבוד להלוואה הוא מציג הסכמים שעליהם הוא חותם עם חברות רכב גדולות, כמו טיוטה או הונדה, שישכרו ממנו את האניות לאחר בנייתן. לפי פרסומים בעיתונות הבינלאומית, אונגר אחראי אישית על המגעים המתקיימים בעניין מול הבנקים, חברות הספנות וחברות הרכב הגדולות. לפי הערכות, אונגר מחזיק בצי של יותר מ–60 אניות (כ–10% משוק האניות העולמי המיועד להובלת כלי רכב), ששווין עולה על 3 מיליארד דולר. אונגר לא מוביל ארצה את המכוניות שהוא מייבא,  אלא עוסק בשינוע מכוניות ברחבי העולם. האניות לא פועלות תחת דגל ישראל, ככל הנראה כדי לא לעורר את חמתן של מדינות ערב המקיימות עם לקוחותיו של אונגר קשרים עסקיים. בדרך כלל, לדברי גורם המכיר את עסקיו של אונגר, הצוות על האניות אינו ישראלי, אולם אנשי הביטחון הם ישראלים.

"איך הוא יצא מהמשבר? הוא תפס גל נכון", מסביר אלאלוף. "הוא קנה אניות מצים במחיר טוב עבורו, כי הוא ידע איך לתפעל אותן. את האניות האלה הוא החכיר לחברות רכב, ואז היה לו כסף לבנות אניות חדשות. השיטה שלו לא מסתכמת בפעולה פיננסית. הרי צריך לתפעל את האניות, והחברה שלו דואגת לתפעול. אלה אניות מודרניות עם צוות קטן מאוד. הרווחים הגדולים מגיעים מעצם קניית האניות. אחרי עשר שנים הוא גומר לשלם את ההלוואה ואז נשארת בידיו האנייה, שיכולה לתפקד 20–25 שנה ולהניב רווחים יפים מאוד".

אנשים המכירים את עסקיו של אונגר מעידים שהנתח הכבד ביותר מרווחיו הם האניות, אך מאז 2008 הוא החל לתפוס מעמד דומיננטי בשוק הרכב המקומי, לאחר שהצליח להעביר לידיו את יבוא קיה. אונגר הצליח להביא את קיה למעמד של מספר שלוש בשוק הרכב המקומי, עם מכירות של 53 אלף כלי רכב בשנה - כרבע מכלל השוק. "הוא מתחרה מאוד מאוד אגרסיבי", אומר גורם בענף הרכב. "הוא מגדיל את נתח השוק באמצעות הנחות משמעותיות שהוא דוחף. פעמים רבות המתחרים שלו תוהים איזו רמת הנחות הוא יכול לייצר". גורם אחר בענף תקיף הרבה יותר: ההתנהלות שלו בענף הרכב היא התנהלות של ג'ונגל", הוא אומר. "ממש התנהגות של טורף".

האמירות האלה מזכירות את אחת הפרשות המסעירות ביותר בעולם הרכב בשנים האחרונות: הסכסוך המשפטי בין יבואן פיאט מיכאל לוי, שב–2008 הגיש תביעה נגד אונגר על סך 156 מיליון שקל - סך השקעותיו השונות במותג קיה. לטענת לוי, אונגר הצליח להשפיע על ראשי קיה להעביר את הזיכיון לידיו באמצעות קנונייה שרקח, על אף שבענף הרכב נהוג לחדש את זיכיון היבוא מדי כמה שנים. לוי היה יבואן קיה לישראל במשך 12 שנה, עד סוף 2007. בחמש השנים האחרונות שבהן היה היבואן, עסקיו של לוי קירטעו, עד שב–2007 הוא הצליח למכור כ–3,000 מכוניות בלבד.

לטענת לוי, זה לא היה מקרי. בתביעה שהגיש לבית המשפט המחוזי בתל אביב נגד אונגר וסוכן שהפעיל בקוריאה הדרומית, הוא טען כי יבואנית קיה נהגה בו בנוקשות - מכרה לו את המכוניות במחירים גבוהים מאוד, שלא איפשרו לו לפעול באופן תחרותי בשוק הישראלי. כמו כן, למרות בקשות חוזרות ונשנות, סירבה קיה למכור את המכוניות לפי שער הדולר, והתעקשה על מכירה בשער היורו, דבר שהניב ללוי הפסדים רבים.

לעומת זאת, כשאונגר קיבל את הזיכיון, הוא קיבל מחירים אטרקטיביים ומכירה לפי שער הדולר. לטענת לוי, הסיבה לכך היתה פעילותו של אונגר מאחורי הקלעים. לטענתו, אונגר שידל באמצעות הסוכן את הנהלת קיה לפעול באופן שפגע בעסקיו. לפי התביעה, פעילות זו החלה כבר ב–2003, אז החל אונגר להפעיל את הסוכן המקומי, לו שילם מיליוני דולרים על פעילותו. לאותו סוכן הובטח הסוכן אחוז מהמכירות של קיה בישראל במשך שש שנים, כדמי הצלחה במידה שהזיכיון יועבר לאונגר. "אונגר פעל בקנוניה עם קיה ולמצער עודד ושידל אותה, מאחורי גבה של קמי (החברה של לוי, ש"ש) במטרה להכשיל אותה בפעילותה העסקית... ולהתעשר שלא כדין על חשבונה", נכתב בכתב התביעה. 

המאבק המשפטי נמשך כמה שנים. בתחילת דחה אונגר את הטענות מכל וכל, ואולם לאחר מכן הצליח לוי להציג הוכחות, לדבריו, לפחות לחלק מהטענות שהעלה בכתב תביעה מתוקן שהגיש בפברואר 2013. הוא הציג התכתבויות בין אונגר לבין מנהלים בכירים בקיה, ובין הסוכן שהפעיל לבין אותם בכירים, שנעשו לפני 2007. זאת בניגוד לטענת אונגר בכתב ההגנה המקורי, שלפיה לא היו לו יד ורגל בפעילות מאחורי הקלעים לטובת השגת הזיכיון. מההתכתבויות עולה לכאורה שאונגר ידע מראש שהעברת הזיכיון אליו תגרור תביעות משפטיות, ולכן הבטיח מראש לקוריאנים חסינות כלכלית ומשפטית בכל הנוגע לתביעות עתידיות. כמו כן הציג לוי התכתבויות שמהן עולה שאונגר רמז לקוריאנים שעסקי הספנות שלו יוכלו לסייע לקיה.

מלבד ההתכתבויות הציג לוי פרטים נוספים: טיסות של אונגר במטוסים פרטיים למצרים וליוון, כדי להיפגש בסתר עם נציגי קיה, וכינוס מיוחד של אונגר עם המנהלים הבכירים שלו, שבהם ביקש מתנדב למשימה מיוחדת של השגת הזיכיון מקיה. לטענת לוי, אותו מתנדב נפגש בסתר עם אנשי קיה בירדן, וניהל שיחות עם אונגר בקוד סודי.

אונגר לא היסס לתקוף בחזרה, וטען שלוי פעל ברשלנות בעת שהיה סוכן של קיה בארץ, וביצע מעשי מרמה הנוגעים להתקשרויות עם ספקי משנה (לוי הכחיש את הטענות), בעוד שהוא עצמו היה אמיץ יותר. לדוגמה, הוא הסכים לקנות כמה אלפי מכוניות מקיה בבת אחת, וכך זכה להקלות מצד החברה. אונגר טען בנוסף שלוי הפעיל סוס טרואיני במחשבו של הסוכן הקוריאני באמצעות חברה לריגול עסקית בבעלות אבירם הלוי, לשעבר סגן מפקד סיירת מטכ"ל. לפי אונגר, הלוי קיבל מיליון שקל תמורת פעילותו, שבזכותה הצליח לוי להגיש את המידע שהעלה בכתב התביעה המתוקן.

הסכסוך רחוק מלהסתיים, ואם לא יושג הסדר פשרה בין הצדדים, בשנים הקרובות יישמעו העדויות בבית המשפט. "ענף הרכב אמנם יצרי ותחרותי, ועדיין, זה סיפור יוצא דופן", אומר בכיר בתחום. "לא ברור מה היה דחוף לאונגר להיכנס לכזה מאבק יצרי. הרי רוב ההכנסות שלו הן מעסקי האניות". אותו גורם מזכיר את מורכבות היחסים בין לוי לאונגר: בסוף שנות ה–80 נאלץ אונגר למכור את הזיכיון למכירת לנצ'יה ללוי, בשל הקשיים הכלכליים שאליהם נקלע. 

מוכן ללכת גם בתחומים אפורים

עוזי קרן

אם יתברר שאולמרט אכן הציע לזקן תשלום חודשי מטעם אונגר, מתקבלת תמונה של איש עסקים שמוכן ללכת גם בתחומים האפורים. בהיסטוריה העסקית של אונגר יש עוד כמה מקרים שבהם הוא פעל באופן בעייתי לכאורה. שמו עלה באחרונה בעניין העברת מערכות המחשוב של מפעל הפיס מאזור לתל אביב, שבעקבותיה הוציא מפעל הפיס כ–15 מיליון שקל על התאמות שונות שנאלץ לבצע משום שהבניין לא התאים לצרכיו. לפני כשנה שכר משרד הפיס משרדים ברחוב המסגר 2, בבבניין השייך לאונגר. לפי דו"ח פנימי של מפעל הפיס, הארגון שכר את שירותיה של שמאית מקרקעין, שהמליצה על שלושה מבנים מתוך ה–30 שסקרה, שניים מהם בבעלותו של אונגר. מאוחר יותר התברר שהיא עבדה במקביל גם עבור אונגר. מבקר הפנים של מפעל הפיס תהה בדו"ח הביקורת הפנימי מדוע שניים משלושת המבנים שהגיעו לקו הגמר שייכים לאונגר. לפי הדו"ח, אחד המבנים של אונגר נבחר אף שהשכירות בו היתה גבוהה כמעט פי שניים מזו של המבנה השלישי, שלא שייך לאונגר.

בסוף שנות ה–80 חשפה העיתונאית חנה קים ב"על המשמר" שאונגר בנה קומה וחצי בבניין הפירמידה שבבעלותו ללא היתר מעירייית תל אביב. רק לאחר שהתגלה הדבר, הגיע אונגר להסדר עם העיריייה. 

אונגר אמנם מתחכך בפוליטיקאים ואנשי עסקים ישראלים ומנהל עסקים חובקי עולם, אך נראה כי הוא נרתם גם לעזרת מכרים שאינם בעלי השפעה רבה. ב–1996 עלה שמו בהקשר של הרשעתו של יהודה קניאס, אז מנהל מע"מ תל אביב, שהורשע בקבלת שוחד. קניאס הורשע בגין שתי עבירות, שבאחת מהן היה קשור אונגר: קניאס פנה אליו וביקש את עזרתו בקניית מכונית מחברת השכרה. אונגר, בעל קשרים ענפים בעולם הרכב, הפנה אותו למנהל בחברת אלדן, וקניאס קיבל הנחה. אונגר לא הועמד לדין בגין פרשה זו, אבל לפי פסק הדין כנגד קניאס, הוא נתן לו שוחד, במובן של שלח לחמך על פני המים. "ההנחה שקיבל קניאס ברכישת המכונית היא טובת הנאה ניכרת שאף היא בבחינת מתת", נכתב בפסק הדין, "...המסקנה העולה מהאמור לעיל היא שהנאשם קיבל שוחד מעמיאל רונאל (איש העסקים הקשור לפרשה השנייה, ש"ש) ורמי אונגר, ולדידי הם נתנו לו שוחד, ולפיכך יש להרשיע את הנאשם בשני האישומים בעבירה של לקיחת שוחד".

לדברי קניאס, שקיבל עונש של חצי שנה עבודות שירות, הוא הכיר את אונגר כמה שנים קודם לכן, בלי קשר לענייני עבודה. "הכרתי אותו ואת אשתו דרך חברים, באירוע חברתי", אומר קניאס, "פניתי אליו כדי לשאול על רכישת מכונית בתקציב של 30 או 40 אלף שקל, והוא אמר לי שבסכומים האלה כדאי לקנות דרך חברת השכרה. בסך הכל ביקשתי דבר אחד - שלא ידפקו אותי וייתנו לי אוטו נקי. הוא איש מקסים, שבסך הכל רצה לעזור".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#