השיטה: כך השתלטה ישראל ביתנו על מיליארדים בחברות הממשלתיות - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
תחקיר

השיטה: כך השתלטה ישראל ביתנו על מיליארדים בחברות הממשלתיות

הפרקליט לשעבר של ליברמן קיבל 4.5 מיליון ש' ממעצ ■ אשת ראש המטה של ליברמן קודמה ליועמ"ש של החברה ■ אחותו גויסה כמשפטנית במקורות ■ ואיך קשורה לסיפור ח"כית אורלי לוי-אבקסיס? ■ כך ניהלה לכאורה ישראל ביתנו מפעל מינויים פוליטיים ושלטה במיליארדים

85תגובות

בטקס חגיגי שנערך במעמד ראש הממשלה, בנימין נתניהו, חנכה בספטמבר 2012 חברת נתיבי ישראל (מעצ לשעבר) את כביש עוקף הקריות, מהחשובים בכבישי הצפון.

המשכו של כביש החוף הישן משתרע לאורך 14 ק"מ, חולף על פני 19 גשרים ועובר בשטחן של שש רשויות מקומיות. שלוש שנים ארכה סלילתו בהשקעת עתק של 1.7 מיליארד שקל מתקציב המדינה. "עוקף קריות הוא חוליה נוספת בהשקעת המיליארדים שלנו בתוכניות התחבורה", אמר נתניהו בטקס. "הפרויקט מקדים את לוחות הזמנים וזהו חיסכון נטו למשק הלאומי", הוסיף שר התחבורה ישראל כ"ץ.

כתבות נוספות ב-TheMarker

נוסע אל על: "סירבתי לוותר על כרטיס משודרג - כשנחתנו המתינו לי 3 שוטרים"

האיש שהימר על צניחה במחיר הנפט - והרוויח מיליארד דולר

אסף לב

אלא שבחלוף חודשים ספורים הוסרו החיוכים החגיגיים ואת מקומם תפסו סימני דאגה, שלא מצאו עדיין את דרכם אל התקשורת. קבלן הפרויקט, שפיר הנדסה, הגיש נגד מעצ תביעת ענק בסך 800 מיליון שקל - מחצית מתקציב הפרויקט כולו. בתביעתה טענה שפיר כי הוראות שהכתיבה מעצ בעת ביצוע הפרויקט, לצד "בקשות" שהונחתו על ידי ראשי רשויות מקומיות, הביאו לייקור התוכניות המוקדמות, שאותו שפיר נאלצה לכאורה לכסות במאות מיליוני שקלים.

תביעות כאלה נהפכו לשגרה בענף התשתיות. הקבלנים, יש מעירים באירוניה, מתמחרים את הפיצויים שלהם יזכו בעתיד כבר בהצעת המחיר שהם מגישים למכרז בהווה. אלא שהפעם זו לא היתה "עוד תביעה". ככלות הכל, מדובר בהיקף הפיצויים הגבוה ביותר שנדרש בשנים האחרונות מחברה ממשלתית כלשהי - ובין שהיא מוצדקת ובין שלא, מעמידה התביעה את המדינה עצמה בפני אחת החשיפות התקציביות הגדולות שלה.

על אף התקדים המסוכן, במעצ לא נרשמה תכונה מיוחדת. גם לא כשכתב התביעה עב הכרס הונח על שולחנה של ממלאת מקום היועץ המשפטי, עורכת הדין סימה לוי.

על אף היקפי התביעה ומורכבותה, הוחלט להפקיד את הטיפול בתיק הרגיש והיקר בידיו של עורך דין חיצוני יואב מני, שליווה את הפרויקט מטעם מעצ.

מני, יועצה המשפטי של מפלגת ישראל ביתנו ופרקליטו לשעבר של היו"ר ושר החוץ, אביגדור ליברמן, נעצר ב–2009 על ידי היחידה לחקירות הונאה בחשד שהגה את מנגנון הכספים המתוחכם שדרכו העבירו לכאורה אילי הון זרים וישראלים מיליוני דולרים למקורביו של ליברמן. מני נחשד אז כי פעל להסוואת הכספים באמצעות אנשי קש וחשבונות פיקטיביים.

בעוד שהוא ממתין להכרעת היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, אם להאשימו בעבירות של שותפות למרמה, הפרת אמונים וקבלת דבר במרמה, זכה מני לחוזה מכניס במיוחד כיועץ משפטי חיצוני למעצ. בראש החברה הממשלתית עמד באותה תקופה מקורבו של ליברמן, אלכס ויז'ניצר, שנעצר בחודש שעבר בפרשת השחיתות לכאורה סביב מוסדות ישראל ביתנו.

תחקיר שפורסם לפני ארבע שנים ב"הארץ" (שרון שפורר, "מעצמה של ג'ובים", 24 ביוני 2011) חשף כי ב–2007–2009 העבירה מעצ למשרדו של מני 2.2 מיליון שקל בעבור ייצוגה בתיקים שונים, עד שהחוזה בין הצדדים הסתיים.

דודו בכר

כעת מתברר כי הקשר בין מעצ למני דווקא המשיך, ובעצימות גבוהה יותר. זאת, עוד לפני הכרעת היועץ המשפטי לממשלה אם לסגור את תיק החקירה "הגדול" בפרשת ליברמן, ולפני שסגר ב–2013 את התיקים נגד החשודים בפרשה, לרבות מני, מחוסר ראיות מספקות.

כך, ב–2010 זכה מני מתקציב מעצ לשכר טרחה כולל של 670 אלף שקל. ב–2011 הסתכם שכרו בגין ייצוג החברה בתיקים משפטיים שונים ב–665 אלף שקל וב–2012 פחת שכרו ל–310 אלף שקל. ב–2013, לעומת זאת, זינקו התשלומים שקיבל ממעצ פי שניים, ל–709 אלף שקל. נתוני 2014 עדיין לא סוכמו. אלה ישקללו את הייצוג היקר יחסית של מעצ בתביעה של שפיר.

בסך הכל, בתוך שבע שנים, גרף בא כוחה של המפלגה 4.55 מיליון שקל מתקציב החברה הממשלתית שאותה ניהל מקורבו של ליברמן. זאת, יש להזכיר, בעוד שמני וליברמן נחקרים בחלק מהתקופה זה לצד זה באותה פרשה פלילית.

אבא דוד לוי, הדוד יובל שטייניץ

לפני חודש געשה ישראל בעקבות מעצרם של 30 חשודים ברשת שחיתות ענפה שפעלה לכאורה סביב מוסדות ישראל ביתנו. לטענת המשטרה, תכלית המנגנון שחשפה היתה מינוי מקורבים וניוד כספי ציבור לכיסם של בכירים במפלגת ישראל ביתנו.

בעוד שהמשטרה מתמקדת בנעשה במשרדי הממשלה, נותרה בצל פעילות ישראל ביתנו בחברות הממשלתיות שעליהן הופקדו שריה. זאת, אף שבחינה מדוקדקת של הנעשה בחברות האלה בעשור האחרון מלמדת על דפוס עקבי ומתוחכם של מינוי מקורבים, ועשויה גם להסביר כיצד הצליחו אנשי ישראל ביתנו לחמוק מעינם הפקוחה של שומרי הסף על הכסף הציבורי: הם פשוט מינו אותם.

כך, מי שהיתה אמונה מטעם מעצ על הקשר עם מני היא הלשכה המשפטית בחברה הממשלתית. באופן הדרגתי אוישה זו במשך השנים בדמויות נוספות הקשורות במישרין או בעקיפין לישראל ביתנו.

יחד עם מני נעצר ב–2009 מי שנחשב ליד ימינו הפוליטית של ליברמן ולאחד מהמקורבים ביותר לו, שרון שלום. שלום מכהן כיום כראש מטה שר החוץ, לאחר שליברמן ניסה למנותו למנכ"ל המשרד.

דניאל בר און/גיני

שלום שימש מנכ"ל מ.ל–1 - החברה הקפריסאית שבבעלות מיכל ליברמן, בתו של אביגדור ליברמן, שלפי חשד המשטרה דרכה הולבנו המיליונים שהוזרמו מאילי ההון דוגמת מרטין שלאף, מיכאל צ'רנוי ודן גרטלר. בחקירתו טען שלום כי לא מדובר היה חלילה בכספי שוחד או בהלבנת כספים לא חוקית, אלא בתמורה לעסקות מכירת יין במולדובה - הסבר שלימים הניח את דעתו של וינשטיין.

כיצד קשור שלום לענייננו? רעייתו של שלום היא עורכת הדין סימה לוי, מי שהפקידה כאמור את ייצוגה של מעצ בתביעת הענק שהגישה שפיר לידי יואב מני, המוכר היטב לבן זוגה.

"שם המשפחה של אשה או של כל אדם, לא מונע את חופש העיסוק המעוגן בחוק היסוד. הדבר נכון במיוחד למי שסיימה את לימודיה האקדמיים בהצטיינות יתרה, וכל חברה, פרטית או ציבורית, היתה שמחה לזכות בשירותיה", מסר בתגובה שרון שלום.

לוי, שגויסה לשורות מעצ בימיו של ויז'ניצר, עוד לפני נישואיה, מחזיקה בייחוס משפחתי־פוליטי משלה. היא בתו של השר לשעבר דוד לוי, ואחותה של חברת הכנסת מטעם ישראל ביתנו, אורלי לוי־אבקסיס, ששובצה שלשום בידי ליברמן למקום השני ברשימת המפלגה בבחירות הקרובות.

אגב, לוי לא אמורה היתה להיות זו שמשבצת את מני לתיקים של מעצ. בימים כתיקונם היא מכהנת כסגנית היועץ המשפטי לחברה ולמעשה ממלאת כיום את מקומו של היועץ המשפטי הנבחר.

מי שכיהן בתפקיד זה עד לפני חצי שנה היה עורך דין יואב ליסון, שנאלץ לפרוש בנסיבות בריאותיות שמונה חודשים בלבד לאחר שנבחר לתפקיד. ליסון הוא בנו של עורך הדין זאב ליסון, ממייסדי ישראל ביתנו. ליסון האב נמנה עם ראשוני היועצים המשפטיים החיצוניים של מעצ עם הפיכתה לחברה ב–2005 — תחת ניהולו של ויז'ניצר. במשך שש שנים הוא ליווה את מעצ כיועץ חיצוני עד שהחברה נדרשה להפסיק את ההתקשרות מולו ולצאת במכרז לבחירת המשרדים החיצוניים שלה, וכן לתפקיד יועץ משפטי פנימי.

במעצ התחמקו תקופה ממושכת ממינוי יועץ משפטי פנימי, והעדיפו לשכור את שירותיהם של יועצים פרטיים חיצוניים. כך או כך, עד שפורסם המכרז לתפקיד היועץ המשפטי הפנימי, זכה בו למרבה הפלא ליסון הבן.

גם ליסון הוא לא היחיד ביחידה המשפטית של מעצ שהתברך באב בעל קשרים פוליטיים. כזו היא גם עורכת הדין דנה חכים, שעוד ב–2007 צדה את עינו של מבקר המדינה. חכים היא בתו של גרי חכים, גיסו של השר יובל שטייניץ (הליכוד) ובעל קשרים ענפים בליכוד ובענף התשתיות.

דניאל בר און

חכים התקבלה למעצ של ויז'ניצר כעובדת חברת כוח אדם. בחלוף ארבעה חודשים בלבד היה מי שזיהה כנראה את הפוטנציאל הנסתר בעובדת הצעירה, והיא נמשכה לשורות החברה ומונתה לתפקיד ממונה באגף השיווק והפיתוח העסקי. לאחר מכן השלימה את הסיבוב וחזרה לתפקיד מנהלת מחלקה בייעוץ המשפטי, שם היא כפופה כיום לסימה לוי.

מבט כללי על המתואר לעיל מצייר תמונה סכמטית מדאיגה. לכאורה, המנגנון המשפטי בחברה ממשלתית שחולשת על תקציב פרויקטים שנתי של 5 מיליארד שקל נכבש על ידי קבוצה פוליטית.

היועץ המשפטי הוא בנו של מייסד מפלגת ישראל ביתנו, סגניתו נשואה לראש מטה יו"ר המפלגה, אחותה היא חברת הכנסת מטעם המפלגה, והכפיפה שלה היא בתו של מקורב לשעבר למפלגה. כל אלה דואגים לחלוקת תיקים במיליוני שקלים עבור פרקליטה של המפלגה — וכל זאת בחברה שאותה ניהל ביד רמה אחד ממקורבי היו"ר, שרוחו עדיין שורה במסדרונות.

"יועץ משפטי יכול לשאול שאלות"

ויז'ניצר מונה לתפקידו במעצ ב–2003 על ידי שר התחבורה דאז, ליברמן. הוא הופקד על הקמתה מאפס של מעצ החדשה במהלך נדיר ואגרסיבי של "סגירה־פתיחה", שבמסגרתו נסגרה בן לילה מעצ הישנה ותחתה הוקמה חברה חדשה ורזה, המשוחררת מכבלי הסכמי העבודה שבחברה הישנה.

לויז'ניצר ניתנה אז יד חופשית באיוש התפקידים בחברה החדשה. כצפוי, חופש זה גרר לימים דו"ח חריף מאת מבקר המדינה. ואולם ויז'ניצר התאהב כנראה בניסיונו במעצ וניסה ליישמו גם בשתי תחנותיו הבאות במגזר הציבורי. זאת, לפי מודל: הצנחת ויז'ניצר ליו"ר/מנכ"ל חברת ממשלתית על ידי שר משורות ישראל ביתנו - "טיהור" השדרה הניהולית הקיימת בחברה - מינוי מחליפים כראות עיניו של ויז'ניצר, תוך דגש על חילופי גברי בלשכות המשפטיות.

כדי להבין את משמעות השליטה ביחידה משפטית של כל חברה ממשלתית, ולא רק מעצ, יש לתאר קודם את סמכויותיה. יועץ משפטי בחברה ממשלתית הוא שומר הסף הראשון בה. הוא קרוב ומעורה בליבת פעילותה השוטפת. הוא שאחראי על כל ההיבטים המשפטיים בפעילותה, ומלווה את מנגנון קבלת ההחלטות בהנהלת החברה והדירקטוריון.

בפועל, הוא גם זה שמחזיק בזכות וטו על הכרעות המתקבלות בוועדות המכרזים, ומשמש משקיף בוועדות האיתור למינוי בכירים. במלים אחרות, היועץ המשפטי - והלשכה המשפטית כולה — הם חותמת הכשרות בדרך למיליארדי השקלים מכספי ציבור שמשולמים מדי שנה לקבלנים ולספקים. על הדרך, הם גם אלה שיושבים בצומת הבקרה על המינויים הפוליטיים.

ואמנם, ועדות המכרזים של מעצ ריכזו בשנים האחרונות תשומת לב יתירה. באחד התחקירים שפורסמו לפני כשנתיים ב–TheMarker ("המיליארדים של מהפכת התחבורה זורמים למקורבים", 13 בספטמבר 2012) תועדו שני מקרים שבהם גורמים בחברה לחצו לאשר בדיעבד לקבלנים פיצויים בסך עשרות מיליוני שקלים בגין "שינוי הוראות" לכאורה שבוצע במהלך הפרויקט, ללא הצדקה ובניגוד לעמדת הייעוץ המשפטי הפנימי.

כך, לציבור אין מושג כיצד התנהל במשך העשור האחרון מנגנון תשלומי העתק לקבלני התשתיות בכלל החברות הממשלתיות, וכיצד פועל מנגנון קנסות המיליונים שנקבעו ואז בוטלו שרירותית, כמו גם מאות המיליונים שחולקו ללא מכרז למנהלי פרויקטים. בבקרה על כל אלה שמה הממשלה את מבטחה ביועצים המשפטיים של החברה.

חגי פריד

לפיכך, הצנחת מועמדים־מטעם למחלקות הכספים או משאבי אנוש — אין בה די כדי לשלוט בחברה. רק דריסת רגל בלשכה המשפטית עשויה להביא ליד חופשית בחלוקת כספים למקורבים ובהשתקת מינויים פוליטיים, כל עוד אלה נדרשים, כמובן.

גורם בענף התשתיות התנדב בעבר להסביר מדוע מעצ מנסה להימנע מפרסום מכרזים להעסקת יועץ משפטי פנימי של הלשכה המשפטית שלה ומעדיפה להיסמך על חוות דעת שהיא מקבלת מעורכי דין חיצוניים. "הפונקציה של יועץ משפטי היא בעייתית בכל חברה", הסביר הגורם. "הוא יכול לתקוע מהלכים, לשאול שאלות. כך, אם הוא ייהפך רק לסדרן עבודה של עובדים חיצוניים, הוא יוכל לקבל איזו חוות דעת שירצה המנכ"ל מעורכי דין חיצוניים — או למעשה לקנות אותה".

אך מדוע חייבים לשכור עורכי דין חיצוניים אם אפשר למנות מקורב ליועץ משפטי פנימי?

הבוררות מול וינוגרד

הסיכון בהשתלטות פוליטית על לשכות משפטיות אינו חייב להגיע עד כדי מעילה בכספי ציבור או הלבנת מינויי מקורבים. הוא יכול להסתכם ב"סתם" תפקוד חסר, ניסוח לקוי של חוזים או חלוקה מוטית ולא מושכלת של תיקי ייצוג. זאת, כעוד מסלול כשר לכאורה לצ'פר מקורבים מכספי ציבור.

הרי מסירת טיפול בתיק משפטי כבד, כזה שצפוי להתדיינות ממושכת — תחילה בהליכי משא ומתן, לאחר מכן בגישור ולבסוף בבית משפט או בבוררות — משמעותה בוננזה כלכלית לצוות המשפטנים בזכות רישום שעות עבודה רבות, קל וחומר כשמדובר בעורך דין אחד.

בניגוד למגזר העסקי, איש לא שאל מעולם חברה ממשלתית מדוע הפסידה בתיק משפטי, מדוע נדרשה לשלם פיצויים ואם יכולה היתה להימנע בכלל מההליך. מדובר בכיס עמוק שתחת אצטלה של ערכאות משפטיות ניתן לשאוב דרכו כספים באין מפריע ותחת כסות חוקית לחלוטין.

התוצאה היא ניכוס של כספי ציבור בערוץ טבעי שאינו מעורר כל חשד. גם אם היה מעורר חשד כזה, אין הרי טעם לאכוף טעויות בהפעלת שיקול דעת. זאת, כשממילא אין כיום מי שמבקר הוצאת כספי ציבור בפשרות משפטיות, אין מי שבולש אחר גובה הפיצויים שמשלמות חברות ממשלתיות בתום הפרויקט, ואין מי שמסוגל לנתח הפסדים בבתי משפט או לבקר חלוקת תיק לעורך דין X במקום ל–Y.

כך, ורק לשם הדוגמה, ניתן להעמיד עורך דין אלמוני מול סוללת עורכי הדין מטעם אחד ממשרדי הליטיגציה המובילים בישראל, לפחות עד שיידרדרו המגעים לכדי תביעה בבית משפט — ועד אז להבטיח לו בלעדיות על רישום שעות ייצוג. באמצעות אותה פרצה, יכולה באופן תיאורטי אשת חשוד בפרשת שחיתות להעביר מיליוני שקלים לנחקר אחר בתיק, שיכול לסבך את בעלה — על חשבון כספי ציבור.

"ההחלטה אם לשמור תיק לעצמי — או להוציא אותו למיקור חוץ, ואם כן, אז להוציא אותו לעורך דין זה או אחר — היא שלי ורק שלי", מעיד יועץ משפטי לשעבר באחת החברות הממשלתיות. "אני זה שמחליט אם יש לי את היתרון היחסי בטיפול בתיק או שמבחינת ידע, ניסיון וכוח אדם, מוטב להוציאו לעורך דין חיצוני".

ואמנם, במעצ הבינו לימים את הבעייתיות שבמסירת הייצוג בתיק התביעה הענקית של שפיר לעורך דין בודד — טוב ככל שיהיה — לאחר שההליך המשפטי בין החברה לבין שפיר הסתבכו. בתום התדיינות עקרה בת חודשים בניסיון להגיע לפשרה ולהניא את שפיר מהגשת תביעה, פנתה שפיר לערכאות והגישה את תביעתה הכספית האסטרונומית.

הצדדים פנו לבוררות בפני השופט לשעבר אורי גורן, אך בעקבות מחלוקת על שכר טרחתו הועבר התיק לשופט בדימוס אליהו וינוגרד. או אז החליטה מעצ לעבות את הצוות המשפטי שתעמיד מול סוללת עורכי הדין של שפיר מטעם משרד ש. הורוביץ, ממשרדי הליטיגציה המובילים בישראל. שהרי בכל זאת, מדובר בתביעה בגובה תקציבה השוטף של מעצ בחמש השנים האחרונות גם יחד.

עופר וקנין

לקראת ההתדיינות המשפטיות הוחלט לצרף לעורך הדין מני את משרד עורכי הדין לוי, מי־דן ושות' — מהמובילים בישראל בנישת מיזמי התשתית. המהלך נומק בעומס החומרים שהגישה שפיר לבוררות, ובהם 1,000 עמודי תביעה בשבעה ארגזים.

מה הבינו בלשכה המשפטית של מעצ בשלב זה שלא הבינו קודם לכן? אין לדעת. האם הבחירה במני לייצוג החברה הממשלתית היתה מוצדקת מבחינה מקצועית ושירתה את האינטרס הציבורי? ייתכן שכן. בכל זאת, מדובר בעורך דין שניהל לפני שנתיים עבור ישראל ביתנו משא ומתן קואליציוני (במקביל לעבודתו עבור מעצ).

ואולם אם נחזור לדיון במנגנון הפוליטי לכאורה שנוצר ביחידה המשפטית של מעצ, ולשאלה אם מדובר ביד המקרה - או שמא בדפוס חוזר בהתנהלות השגורה בחברות התשתית הממשלתיות - ראוי לבחון את המהלכים שביצעה גם חברת המים הלאומית מקורות בקרב חוג יועציה המשפטיים, לאחר מינויו של ויז'ניצר ב–2010 ליו"ר הדירקטוריון שלה.

27 מיליון שקל לטובת ההילולה במירון

ויז'ניצר מונה ליו"ר מקורות על ידי שר התשתיות דאז וחבר ישראל ביתנו, עוזי לנדאו. בתוך שנה החליף ויז'ניצר את מנכ"ל החברה, היועץ המשפטי, סמנכ"ל הכספים, סמנכ"ל משאבי האנוש, מנהל מרחב צפון ומנכ"ל החברה הבת, מקורות ייזום.

לתפקיד יועצת משפטית קידם ויז'ניצר עורכת דין צעירה יחסית מתוך החברה, שאותה החזיק זמן מה על תקן רעוע של ממלאת מקום. במקביל, מינה לתפקיד חדש של מזכיר חברה, בתקן משפטן, את עורכת הדין איילת עציון, בתה של עליזה בראשי, מנהלת סיעת הליכוד בכנסת.

לתפקיד מנכ"ל מקורות בחר ויז'ניצר בשמעון בן חמו, לשעבר המשנה למנהל רשות החברות הממשלתיות, שמולו עבד בעת כהונתו במעצ. על כס מנכ"ל מקורות ייזום הושיב את עופר לאופמן, לשעבר יו"ר ומנכ"ל החטיבה להתיישבות — שכיום עומדת במרכז פרשת השחיתות לכאורה במנגנון ישראל ביתנו. עם כניסתו לתפקיד, נחתה בלשכת לאופמן עוזרת מוכשרת בשנות ה–20 לחייה בשם שירלה שלום. מדובר באחותו של שרון שלום, יד ימינו של ליברמן, שרעייתו מכהנת כזכור כסגנית היועץ המשפטי במעצ.

על רקע הקשיים ההנדסיים והפיננסיים שאליהם נקלע פרויקט הדגל של מקורות ייזום — הקמת מתקן ההתפלה הגדול באשדוד — עזב לאופמן את תפקידו בתוך פחות משנתיים. עוזרתו, לעומת זאת, נותרה בחברה. אף שמונתה תחילה למשרת אמון בלא מכרז — הוכנסה שלום אל הלשכה המשפטית של מקורות ייזום וכיום היא עובדת תחת היועץ המשפטי של החברה.

"לאחר פרישת המנכ"ל היה ערך מוסף להיכרותה של שלום עם החברה, ולהשכלתה המשפטית עבור קליטתה בתקן זוטר בלשכה המשפטית", מסרה מקורות בתגובה.

לאחר שהשלים את "טיהור" השדרה הניהולית ואת כיבוש הלשכות המשפטיות, נערך ויז'ניצר לקצירת הפירות, אלא שאז חלה תפנית מפתיעה בעלילה המוכרת. שר האנרגיה הטרי, סילבן שלום, הדהים כשסירב להאריך את כהונתו של ויז'ניצר לקדנציה שנייה, ותוכניותיו של ויז'ניצר נגדעו באחת.

לפני שעזב עוד הספיקה מקורות ייזום לאייש תקן נוסף של שומר סף — מבקר הפנים. לתפקיד רגיש זה נבחר (בהליך מכרזי) מוטי ברעלי, מכר של רו"ח משה ליאון ובן כיתתו בתקופת לימודיהם בבית הספר.

מובן שאין בציון הקרבה של השניים כדי להעיד על זיקה כלשהי של לאון למינוי של ברעלי או לפעילותו בחברה. הגם שככל הידוע ברעלי אינו קשור למפעל המינויים הפוליטיים, היכרותו עם דמות דומיננטית כמו זו של ליאון מאירה פן נוסף בהשפעה הפוטנציאלית של רשת הקשרים סביב פעילות ישראל ביתנו בחברות הממשלתיות.

אבישג שאר-ישוב

ליאון, מהמקורבים ביותר לליברמן ולאחרונה מועמדו לתפקיד ראש עיריית ירושלים, נחקר אף הוא בחודש שעבר באזהרה בפרשת ישראל ביתנו, לאחר שב–2013 הוביל יחד עם מני את המשא ומתן הקואליציוני מטעם ישראל ביתנו. מובן שאין בציון הקרבה של השניים כדי להעיד על זיקה כלשהי של לאון למינוי של ברעלי או לפעילותו בחברה.

למרות עזיבתו המפתיעה של ויז'ניצר ולנוכח הגב הפוליטי שבו נתמך, ברור היה כי יהיה זה עניין של זמן עד שיימצא עבורו תפקיד באחת החברות הממשלתיות האחרות. ואמנם, החברים בישראל ביתנו דאגו כי ידיו לא יישארו מחוסרות עבודה.

ב–2012 החליט שר התיירות, סטס מיסז'ניקוב, למנות את ויז'ניצר לתפקיד יו"ר דירקטוריון חברה ממשלתית חדשה שתופקד על ניהול מתחם קבר רבי שמעון בר יוחאי (הרשב"י) שבמירון.

על המינוי הסופי בחברה, שחולשת על תקציב שנתי של 27 מיליון שקל, חתם כבר שר התיירות הבא, עוזי לנדאו. ואולם עוד לפני שטיפלה החברה בהילולת ל"ג בעומר אחת, התבשר ויז'ניצר כי יקבל לידיו את ראשות דירקטוריון נ.ת.ע, החברה הממשלתית שהופקדה על מיזמי הסעת ההמונים בגוש דן, ובראשם פרויקט הקו האדום התקוע של הרכבת הקלה.

שבעה מיוצאי מעצ יובאו לנ.ת.ע

מינויו של ויז'ניצר ליו"ר נ.ת.ע לא הפתיע. ייכתב מה שייכתב, אין עוד אנשי ביצוע כמותו בשירות הציבורי, ויכולותיו הניהוליות והתכליתיות של ויז'ניצר — גם אם נהג באגרסיביות לעתים — הותירו לאורך השנים חותם פרויקטלי מרשים בשטח.

חותם נוסף הספיק ויז'ניצר לרשום לזכותו גם בשנה וחצי בלבד של כהונה בנ.ת.ע, שבה הוביל את אחד המהלכים המאסיביים ביותר בניהול כוח האדם בחברות הממשלתיות.

נאמן לדרכו ולאנשי אמונו, בנה ויז'ניצר מחדש את השדרה הניהולית בנ.ת.ע תוך שהוא מחליף בזה אחר זה את כל הבכירים בחברה באנשיו. לא פחות משבעה יוצאי מעצ מצאו את דרכם אל צמרת האכסניה החדשה, כולל ויז'ניצר. תחתיו, הביא לתפקיד מנכ"ל נ.ת.ע את יד ימינו במעצ, יהודה בר־און, שנעתר לחזור למגזר הציבורי ולאחד כוחות עם מנהלו בעבר.

תחת בר־און, מונו משנה למנכ"ל, שי יפתח (לשעבר סמנכ"ל הכספים במעצ), סמנכ"ל תכנון, ניר קוגל (לשעבר מנהל אגף תכנון במעצ), סמנכ"ל ביצוע ארז כוכבי (לשעבר ראש מינהלת פרויקטים מסילתיים במעצ), סמנכ"לית קיימות ואיכות, גלי גלט שמחי (לשעבר עוזרת סמנכ"ל תכנון וביצוע במעצ), וראש מטה, שרון וולפר (לשעבר סגן מנהל אגף תקציבים במעצ).

ומה באשר לייעוץ המשפטי? שם חיכתה לויז'ניצר ירושה קשה. ימים לפני שקודמו בתפקיד, יצחק זוכמן, פינה את הכיסא, הוא מינה לתפקיד היועצת המשפטית של החברה את עורכת הדין חנה פרנקל, שלה היכרות מוקדמת ומאתגרת עם ויז'ניצר: היא כיהנה לפני כן כיועצת המשפטית של רשות המים, הרגולטור ממרר החיים של חברת מקורות.

ואמנם לא חלפו שמונה חודשים מכניסתו של ויז'ניצר למשרדי נ.ת.ע, ופרנקל הודיעה במפתיע, או שלא, על כוונתה לפרוש מהתפקיד. בענף התחבורה יש מי שתיאר את פרנקל כ"נמלטת על נפשה".

הנהלת נ.ת.ע מצדה לא השתהתה במינוי ממלאת מקום לפרנקל. היא בחרה לשם כך בעורכת הדין בשמת פלג־סרצ'נסקי, גיסתו של שר הפנים לשעבר, גדעון סער (הליכוד). מתחת לאפו של סער במשרד הפנים, כך חושדת המשטרה, פעל באין מפריע מפעל השוחד לכאורה של ישראל ביתנו, בהנהגת סגניתו פאינה קירשנבאום.

בדיוק כפי שתועד במקורות, גם פלג־סרצ'נסקי לא היתה הבכירה בין עובדי הלשכה המשפטית בנ.ת.ע, לאחר פרישת פרנקל. קדם לה בלשכה עורך דין ותיק ממנה. ואולם מדובר בזוטות אם נזכרים בהליך קליטתה אל שורות נ.ת.ע. אז, נדרשה החברה לכונן שתי ועדות איתור לאיוש התפקיד הזוטר יחסית בלשכה המשפטית, לאחר שהוועדה הראשונה דירגה את פלג־סרצ'נסקי רק במקום השלישי מקרב המועמדים - ופורקה. לשכת סער הגיבה בעבר כי לא היה לו כל קשר לנ.ת.ע וכל זיקה למינויים בה.

מעצ: "שכר הטרחה של עו"ד יואב מני נמוך מהתעריף המאושר"

"עו"ד יואב מני מלווה את פרויקט עוקף קריות משלב הביצוע, ומטבע הדברים הוא מלווה את הפרויקט גם בשלב הנוכחי, שבו מתבררות תביעות משפטיות הדדיות בין הקבלן לחברה" - כך מסרה חברת נתיבי ישראל בתגובה לשאלה אודות העסקת פרקליטו לשעבר של יו"ר מפלגת ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן, כיועץ משפטי מטעמה בתיק זה.

"משיקולים מקצועיים ברורים נוטה חברת נתיבי ישראל למנות עו"ד שילווה את הפרויקט לכל אורכו, שכן הכרת הפרויקט על בוריו חיונית והוכיחה את עצמה במספר רב של מקרים. בפרויקטים מורכבים דוגמת עוקף קריות הדבר מקבל משנה חשיבות. שכר הטרחה המשולם לעו"ד מני ולכל עורכי הדין מטעם החברה נמוך אף מהתעריף המאושר על ידי רשות החברות", נמסר עוד.

באשר לתהיה אודות עיתוי גיבויו של מני בעורכי דין נוספים מסרה נתיבי ישראל כי "בשל מורכבות התביעות והיקפן הוחלט לעבות את הצוות המשפטי במשרד נוסף בעל התמחות ספציפית בבוררויות מסוג זה. הדברים נעשו בידיעת ובאישור רשות החברות הממשלתיות. שילוב של שני משרדי עורכי הדין, המשלימים זה את זה, נותן מענה משפטי אשר ישמור על האינטרס הציבורי בבוררות ובמאבק המשפטי מול הקבלנים".

באשר לתפקידה של עו"ד סימה לוי, כממלאת מקום יועמ"ש החברה נמסר כי זו "נקלטה בחברה לפני תשע שנים במסגרת מכרז פומבי לתפקיד ביחידה המשפטית", וכי הליך מינויו של יועץ משפטי קבוע לחברה יתחדש לאחר מינוי מנכ"ל חדש לחברה.

באשר לעו"ד דנה חכים נמסר כי "אין כל דופי בגיוס עובדים דרך חברת כוח אדם והפיכתם לעובדים מן המניין לאחר שמתעורר צורך והם נמצאו מתאימים. עם הקמת חברה ממשלתית חדשה במקום מעצ הישנה היה צורך בגיוס עובדים חדשים במהירות כדי להבטיח רצף והמשכיות של פעילות החברה".

חברת מקורות מסרה בהתייחס למינויו של מוטי ברעלי כי הוא "נבחר למבקר פנים בהליך מכרזי פומבי שאושר על ידי רשות החברות הממשלתיות ונוהל על ידי ועדת הביקורת בדירקטוריון החברה".

ממפלגת ישראל ביתנו נמסר: "זהו חלק מהקמפיין רצוף השקרים שמנהל TheMarker נגד ישראל ביתנו כבר זמן רב, ובמסגרתו הוא מעוות עובדות ונתונים כדי לצייר תמונה שאינה קשורה כלל למציאות, וזאת כדי לפגוע ולהכפיש את המפלגה".
את תגובת אלכס ויז'ניצר לא היה ניתן להשיג. חברת נ.ת.ע ומשה ליאון סירבו להגיב.

עורכי הדין זאב ויואב ליסון מסרו בתגובה: ״מינויו של עו״ד ליסון הבן כיועץ המשפטי הפנימי של נתיבי ישראל נעשה בתום מכרז פומבי ארוך ומורכב, ללא כל קשר לייחוסו המשפחתי ולזהות אביו שכלל לא היה מעורב בשום צורה שהיא בהליך זה, בין במישרין ובין בעקיפין. כמו כן עו״ד ליסון הבן מעולם לא היה חבר או פעיל במפלגה כזו אחרת וגם לא היה כפוף או מחויב במסגרת תפקידו לאף גורם פוליטי, כשם שגם לא פעל מטעם שום גורם כזה.  

"כמו כן, מינוי היועץ החיצוני לליווי פרויקט כביש עוקף קריות נקבע על ידי מעצ לפני שנים רבות, ללא השפעה או מעורבות כלשהי מצד עו״ד ליסון שבכלל מונה לתפקידו זמן רב לאחר מכן, ובחלוף כשלוש שנים מאז עזיבת מר ויז׳ניצר את מעצ. 

"תביעת שפיר הוגשה רק לאחרונה ומינוי היועצים המשפטיים מטעם החברה לייצוגה נעשו מתוך שיקולים ענייניים ומקצועיים גרידא בהתאם לנסיבות העניין, ביניהן סד הזמנים שנקצב לחברה, מורכבות התביעה והיקפה החריגים. 

"באשר לעו״ד זאב ליסון, אשר שירת בתפקידים בכירים בפרקליטות הצבאית בדרגת אל״מ לרבות כשופט, יובהר כי מזה שנים הוא אינו חבר מפלגה כלשהי ואינו פעיל במישור הפוליטי. כך גם אין בעצם הזיקה המשפחתית בין אב לבן כדי לייחס למי מהם את שנאמר בכתבה לא כל שכן המשתמע ממנה ומכתבות קודמות מסוג זה״.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#