המועמדת הבכירה של כחלון: "אמרו לי 'אל תגידי יפעת ביטון, תגידי שאשא'" - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

המועמדת הבכירה של כחלון: "אמרו לי 'אל תגידי יפעת ביטון, תגידי שאשא'"

לד"ר יפעת שאשא־ביטון, שמשה כחלון בחר השבוע כמועמדת בכירה ברשימתו לכנסת, יש דעה ברורה בשאלה מהי הבעיה הבוערת של מערכת החינוך בישראל

79תגובות

משה כחלון המשיך השבוע לגבש את הנבחרת שעמה ירוץ בבחירות הקרובות. אחרי שהציג את שר החוץ ב"ממשלת הצללים" שלו - שגריר ישראל לשעבר בארה"ב מייקל אורן, צירף את יו"ר הוועדה למלחמה בעוני אלי אלאלוף (בתפקיד שר הרווחה) ובעודו מתלבט אם לשלב את יואב גלנט כ"שר ביטחון" - הצטרפה השבוע לכולנו ד"ר יפעת שאשא־ביטון, שבממשלה הווירטואלית שבה כחלון הוא שר אוצר (או ראש ממשלה בחלומותיו הוורודים) אמורה להחזיק בתיק החינוך.

שאשא־ביטון 41, אם לשלושה, היא תושבת קרית שמונה. את הדוקטורט שלה בחינוך השלימה בגיל 29, ובגיל 35 רצה לראשות עיריית קרית שמונה - וכיהנה במועצת העיר בתפקידים שונים עד לאחרונה. כיום היא ראש בית הספר ללימודי המשך במכללת אוהלו. אותנו מעניין פרק שולי יותר בקריירה שלה: מי שהגיע לצפון לפני כעשר שנים היה עשוי למצוא את שאשא־ביטון, שהוציאה באותה תקופה שלושה סינגלים כזמרת, מופיעה במקומות כמו פאב הפטרייה בקיבוץ דן. "אני שרה מגיל צעיר מאוד", היא אומרת. "כל מי שמכיר אותי יודע שזה תמיד היה הקטע שלי, ואחרי הדוקטורט, בגיל 29, פתאום התחלתי לבלות. לא שלפני כן הייתי מרובעת, אבל בעלי אתי מגיל 16, ולא הייתי נערה שיוצאת לפאבים. לקראת גיל 30 התחלנו לצאת בערב לפאבים ולבתי קפה - וזה היה השלב שבו החלטתי לתת מקום לשירה בחיים שלי".

השמיעו אותך בכלל?

"אתה צוחק עלי?".

רמי שלוש

מצחיק אותי הקשר בין דוקטור לחינוך לזמרת.

"השמיעו אותי ברדיו המקומי. מאוד מפרגנים לי באזור, אבל לא ניגשתי לזה כדי לפרוץ בקריירה של זמרת. יש מי שמצייר להנאתו, ואני שרה. מה שתמיד היה התחום שאליו הקדשתי את עצמי היה מערכת החינוך".

איך בעצם הגעת למפלגה של כחלון?

"הכרתי את משה בהיותו שר תקשורת. אני הייתי סגנית ראש עירייה בקרית שמונה, עשינו פרויקטים משותפים בעיר - ונפגשנו במקרה".

אילו פרויקטים?

"עבדנו על פרויקט של סיבים אופטיים בקרית שמונה, שבו הונח קו אינטרנט מהיר ברחוב הירדן בעיר שחיבר את בתי הספר. לפני כן היה פרויקט של חידוש סניף הדואר וכך נוצר הקשר. לפני כחודש קיבלתי את ההצעה להצטרף לרשימה".

ולמה נענית לה?

"לקחתי יום לחשוב על העניין, אבל כל מי שבסביבה שלי אמר לי בעבר שאני עוד אגיע לפוליטיקה הארצית. אני מנסה לקדם נושאים חינוכיים כבר הרבה שנים — וזו הדרך".

ב–2010 הודחת מתפקיד סגנית ראש העירייה. מה היה הרקע לכך?

"זה היה סיפור פוליטי מאוד סוער בעיר. פעלתי באותה תקופה כדי להוביל תוכנית חינוכית עירונית. החלק הראשון של התוכנית היה ליצור רצף חינוכי של למידה מכיתה א' עד י"ב באמצעות תוכנית סדורה, שדרכה נהפכנו ל'עיר לומדת' עם מעגלי למידה שמתרחשים שלוש פעמים בשנה. לצד זה היה סיפור כואב אחר, שבו ביקשתי לאחד שני בתי ספר, וכאן נוצרה סערה מקומית כשהפוליטיקאים מינפו את זה לכיוונים משונים.

"יש לנו חמישה בתי ספר בקרית שמונה, שלושה מהם קטנים מאוד ברמה כזו שלא תמצא בהם מתקנים ראויים. אני רציתי לאחד את אחד מבתי הספר האלה, בית ספר עם 100 תלמידים שהיו בו מבנים בסכנת קריסה — עם בית ספר קרוב גיאוגרפית. זו היתה תוכנית חינוכית גדולה, אבל לצערי הדיון עבר באיזשהו שלב לראייה צרה יותר שנגעה למשרות של המנהלים בבתי הספר האלה, במקום לעסוק בתמונה הרחבה יותר. בסופו של דבר זה הסתיים בהדחתי.

"היתה אז אפילו תיאוריית קונספירציה שלפיה אני עומדת להפוך את אחד מבתי הספר האלו לדמוקרטי, שגרמה לסערה. מה שכן, בסופו של דבר התוצאה של ההדחה הזו היתה שנותרתי עם אותן זכויות וסמכויות, ורק איבדתי את תפקיד סגנית ראש העירייה בתשלום - שבו התחלקו במקומי שניים. ההדחה הזו עשתה לי רק טוב ברמת הפוליטיקה המקומית. היא גרמה לכך שקיבלתי אחר כך הרבה יותר אהדה וגיבוי בעיר. שניים מאלה שפעלו להדחתי אז עובדים אתי עד היום".

הסיפור של שאשא־ביטון מזכיר לנו את הסיפור שכחלון סיפר לא מזמן בחוג בית, כשהביא דוגמה למקרה בקרית שמונה שבו ראש העירייה התבקש על ידי שר חשוב בממשלה למנות לעצמו סגן - בתמורה לכך שיקבל תקציב. אחרי שסיפורו עורר סערה, סיווג אותו כחלון כמטאפורה שאינה קשורה לדמויות אמיתיות. כעת גם שאשא־ביטון מסרבת להתייחס לסיפור.

"כשקיבלתי דוקטורט עשו עניין 
גדול מהמקום שממנו הגעתי"

בפרשת ישראל ביתנו אנחנו רואים שחלק עיקרי מהחשדות נוגע לשוחד שניתן דרך רשויות מקומיות. נחשפת לתופעות כאלה בשנותיך בעיריית קרית שמונה?

"הייתי עדה ללחצים פוליטיים ממפלגות שונות. לא נחשפתי לתופעה כמו בחקירת ישראל ביתנו. התפישה שלנו בכולנו היא נגד שחיתות והתנהלות לא תקינה, בין אם בשלטון המוניציפלי ובין אם בכלל. תמיד הצהרתי על כך שחיוני שמינויים יהיו מקצועיים, ועמדתי מאחורי זה. זה המקום שבו עובר הקו שמפריד מבחינתי בין תקינות לאי־תקינות. בתקופת הכהונה שלי כסגנית ראש העירייה היה צריך למנות מנהל אגף חינוך. יצא שמי שהתמודד על התפקיד היה מספר 2 שלי, ורצה הגורל והיתה מועמדת מתאימה יותר לתפקיד — והיא נבחרה. לטעמי, גם אם מדובר במשרת אמון שלראש העירייה מותר להביא אליה את מי שהוא רוצה, הוא צריך לבחור את הדמות הכי מקצועית לתפקיד.

"אני תמיד מסתכלת על זה מהזווית שבה הנוער מסתכל על זה. האנשים בתפקידים הציבוריים אמורים להיות סמל לחיקוי עבורם. הנוער צריך לראות שהאנשים שממונים ברשויות הם האנשים הכי מקצועיים שעובדים ביושר וניקיון כפיים. זה מקרין כלפי מטה על איך שהנוער חושב שדברים צריכים להתנהל. זה המפתח לניהול תקין בעתיד".

כאשת החינוך של הרשימה, אילו דברים מטרידים אותך כיום במערכת החינוך?

"מציק לי שאין הזדמנות שווה לכלל התלמידים בישראל".

אחד המחקרים שערכת באקדמיה עסק בתפישות הקיפוח על רקע עדתי שקיימות גם כיום אצל יוצאי עדות המזרח. זה מתחבר לתחושה הזו?

"מעולם לא באתי מכיוון של קיפוח".

מה עושים הורייך?

"אמי היא אחות מוסמכת בפנסיה ואבי היה נהג אגד וכיום בעליה של חברת הסעות. אף פעם לא הרגשתי מקופחת, לא כאשה, לא כמזרחית ולא כבת קרית שמונה. נולדתי פה. את הנשימה הראשונה שלי נשמתי בקרית שמונה. חוויית הילדות שלי פה היתה מדהימה. כשהגעתי לצבא ונחשפתי לאיך קרית שמונה נתפשת — זה הפתיע אותי. ראיתי שבסביבה כן מתייחסים לזה. למשל, כשקיבלתי דוקטורט עשו עניין גדול מהמקום שממנו הגעתי. כל הזמן דיברו על זה שאני מקרית שמונה, ומצאתי את עצמי מסבירה 'אני לא סיפור סינדרלה'".

אם גילית שיש תפישות כאלה, מדוע לא הרגשת אף פעם קיפוח?

"האמת שאני לא בן אדם שייתן שיקפחו אותו. באופי שלי אני מסמנת דרך, סוללת אותה וצועדת במסלול שנכון לי ללכת בו. אני לא חושבת אם אני מזרחית או אשה. התעסקתי בזה בתקופה שבה גרתי בקיבוץ באזור קרית שמונה — בזמן שהייתי בתהליך של בניית בית בעיר — והתחלתי לשים לב שאומרים לי דברים כמו 'אל תגידי יפעת ביטון, תגידי שאשא'".

למה? מה היתרון של שאשא על ביטון?

"כי לכאורה ביטון זה מרוקאי ושאשא זה עירקי. כשיצאתי מתוך סקרנות לבדוק את זה, גיליתי שלא משנה כמה אנחנו מתעלמים מזה, עדיין ברמת התפישה התחושה קיימת. זה לא מבהיל אותי ולא מכעיס אותי. לא תמצא אותי רדיקלית וצועקת 'אפליה', אבל כן צריך לראות איך מטשטשים את זה ומורידים את זה מסדר היום החברתי — תוך חינוך נכון ומתן שוויון הזדמנויות לכולם".

אז ממה נובע חוסר השוויון הזה?

"חוסר שוויון נובע בדרך כלל ממשאבים שחסרים לחלק מהרשויות, בעיקר בפריפריה, ביישובי הקצה שאינם קיבוצים או מושבים והרשויות פחות חזקות מבחינה תקציבית, ולכן היכולת להשקיע בתלמיד קטנה יותר. רואים את חוסר השוויון הזה במיוחד בכל הדברים הטובים שניסו להכניס למערכת החינוך בשנים האחרונות ורק העצימו את הפערים — הרשויות החזקות היו יכולות להרשות לעצמן ליישם את הרפורמות האלה, והרשויות החלשות לא הצליחו.

"זה הסיפור של ה'מצ'ינג' — פרויקטים של תגבור מערכת החינוך שבעלויותיהם מתחלקים משרד החינוך והרשות המקומית. כך מעמיקים את הפערים במקום להחליש אותם. חוסר השוויון כאן מובנה. בתחום הזה ההצעה הקונקרטית שלי היא שגם במצ'ינג צריכה להיות דיפרנציאליות.

"זה סינדרום שיש בתחום החינוך. יש הרבה רעיונות טובים וחכמים, ואנחנו לא מצליחים לתרגם אותם לרמת השטח. יצא לי לשמוע כל כך הרבה תוכניות במהלך כהונתו של שר החינוך הנוכחי. למשל, כששמעתי על רעיון ההארכה של שנת הלימודים לתוך החופש הגדול חשבתי שזה בדיוק מה שעשינו בקרית שמונה, שבה ייסדנו את רעיון בית ספר של קיץ. הארכנו את שנת הלימודים וגם הגנים פעלו לתוך הקיץ.

"הבעיה היא פעמים רבות בביצוע. קח, למשל, את תוכנית 'למידה משמעותית', שבה אמורים היו תלמידי בתי הספר והגנים ללמוד תכנים שיאפשרו להם לפתח את כושר החשיבה, היצירה והלימוד העצמי, לעודד צמיחה אישית ומעורבות חברתית. אם הייתי מוציאה לדרך תוכנית כזו, מראש לא הייתי קוראת לה 'למידה משמעותית'. מי שמכיר את המורה בחדר המורים יודע שהוא שומע את זה ושואל מיד: 'רגע, מה שעשינו עד היום לא היה משמעותי?'

"בואו נתניע תהליכים כך שזה יחלחל לרמת השטח. אתה לא יכול לבקש פתאום מהתלמידים להתנהל בצורה אחרת כשאתה מושיב אותם מול תוכנית חדשה. יש משהו עמוק יותר בסיפור הזה מאשר רק להביא רעיון טוב. היכולת שלי היא להביא תוכנית חדשה ולגרום לה לחלחל לרמת השטח, לחדרי המורים. זה השינוי שאני יכולה להביא. אני לא באה לתחום החינוך כדי לעשות רפורמות ומהפכות, אלא כדי להטמיע את הדברים היפים שכבר עלו כאן ולהתחיל לייצב את מערכת החינוך על הבסיס הזה".

מה עמדותיך בנושאי הון ושלטון? למשל, השבוע פורסם כי יצחק תשובה נפגש שבע פעמים עם ראש הממשלה בנימין נתניהו. זה תקין לטעמך?

"כל אחד יכול להיות בקשר עם מי שהוא רוצה ולהיות חבר של מי שהוא רוצה. תפקידנו כמנהיגים הוא להיות אחראים ולעשות הפרדות מבחינה ציבורית. בהקשר הזה, אם אתה שואל לגבי המונופולים — חד־משמעית הכוונה של כולנו היא לפרק את הריכוזיות בכל המונופולים באשר הם, בין אם ציבוריים ובין אם פרטיים".

אז אין לך בעל שעובד בבזק או בחברת חשמל?

"לא, בעלי הוא מנהל לוגיסטיקה בבית ספר הר וגיא, שבו 1,200 תלמידים. הוא איש מערכת החינוך, עובד שם 25 שנה. אנחנו מאוד מתרגשים עכשיו, הבן הבכור שלי ניתאי התגייס השבוע".

הבאת ילדים לעולם בגיל מוקדם.

"כל החיים כל הזמן חיפשו מה לא בסדר אצלי. כששעשיתי דוקטורט אמרו: 'בטח לא עשית צבא. עשית צבא? אז בטח לא התחתנת'. הכל אצלי נורמלי. עשיתי כל מה שמצפים. התחתנתי בגיל 21 , בגיל 23 נהפכתי לראשונה לאמא, בגיל 25 כבר הייתי אמא לשניים אחרי שסיימתי תואר שני. ועכשיו יש לי בן במג"ב".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#