האיש השמן רעב בגללכם - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
בשירות הציבור

האיש השמן רעב בגללכם

רמתם הנמוכה של השירותים החברתיים בישראל היא תוצאה של מדיניות
 מכוונת

25תגובות

איך מצליחה מדינה שנמצאת תחת איום ביטחוני,
 המחייב אותה להוציא מדי שנה סכומי עתק על ביטחון, לאפשר לתושביה לשאת בכל זאת בנטל מס נמוך יחסית למדינות ה־OECD? נטל המס בישראל, שנמדד על פי היחס בין תקבולי המס לתוצר, היה 30.5% בשנת 2013, וזאת בהשוואה לממוצע של 34.7% במדינות ה־OECD. ישראל עושה זאת באמצעות אספקת מנה צנומה יחסית של שירותי חינוך, בריאות ורווחה לתושביה. כתוצאה מכך, ההוצאה הציבורית האזרחית של ישראל היא מהנמוכות בעולם המפותח.

המצב הנוכחי נגזר מהתפישה ששלטה בעשור האחרון, לפיה נטל מס נמוך יחסית יחד עם שירותים חברתיים ברמה נמוכה הוא המודל הרצוי לישראל. בשנת 2003 תמצת שר האוצר, בנימין נתניהו, את התפישה הזו בדימוי "השמן והרזה": האיש השמן (המגזר הציבורי), שרוכב על כתפיו הצרות של האיש הרזה (המגזר העסקי), נדרש לרדת במשקל כדי להאיץ את קצב פעולתו של המשק. מקבלי ההחלטות שבאו אחרי נתניהו אימצו תפישה זו, אך בהדרגה עברו לומר לציבור רק חצי אמת. שר האוצר האחרון, יאיר לפיד, שהיה על פי מעשיו ממשיך דרכו של נתניהו, חזר בדבקות של מאמין אדוק על התנגדותו להעלאת מסים, והוביל מהלך שנועד להבטיח את המשך הורדת משקל ההוצאה הציבורית בכלכלה. החצי השני של האמת של הורדת המסים, שאותו לא שמעו אזרחי ישראל, הוא שרמת השירותים החברתיים הנמוכה תוסיף לרדת. זה לא נאמר, מפני שהרעבת השירותים החברתיים כרוכה במחיר חברתי ואולי גם פוליטי.

תומר אפלבאום

ישראל חווה כיום שלושה משברים בתחום החברתי, והחמור שבהם הוא בתחום הרווחה. יש כאן יותר מדי עניים: שיעור המשפחות החיות בעוני בישראל כמעט כפול מזה שבמדינות ה־OECD, לפי שיטת מדידה אחידה. יש משבר גם במערכת החינוך, והישגי התלמידים הישראלים במבחנים הבינלאומיים ממקמים אותנו בתחתית הסולם. בתחום הבריאות המצב טוב יותר, אבל ניצנים של משבר מבצבצים מעל פני השטח ומגיחים למהדורות החדשות.

הגיע הזמן לשנות כיוון ולהעלות את רמת השירותים החברתיים ולממן זאת באמצעות מסים גבוהים יותר. באופן טבעי, העלאת מסים מעוררת חשש, אבל חשש זה אינו מוצדק. היא אמנם משפיעה לרעה על התמריצים לעבוד, להשקיע וליזום וכך פוגעת בצמיחה כלכלית אבל גם תאפשר שיקום של התשתית החברתית הפגועה, וכך עשויה להטיב עם הצמיחה. לפי המצב החברתי בישראל, נראה כי ההשפעה המיטיבה של חיזוק התשתיות תגבר על ההשפעה המזיקה של העלאת המסים.

 

הכתבה מתפרסמת גם באפליקציה של מגזין TheMarker 

באייפד או בטאבלטים מבוססי אנדרואיד

 

ההיסטוריון הכלכלי פיטר לינדרט, שחקר את התפתחות קצב הצמיחה בארצות הברית לעומת מדינות מערב אירופה, הגיע למסקנה המעניינת כי קצב השגשוג הכלכלי של מערב אירופה ב־150 השנים האחרונות אינו שונה באופן מובהק מזה של ארצות הברית, וזאת למרות ההבדלים הניכרים בשיעורי המס. תוצאה זו מפתיעה רק אנשים ששוכחים לכלול בניתוח השפעת המסים על קצב הצמיחה הכלכלית את השימוש במסים, שהוא אספקת שירותים ותשתיות שאותם כלכלת השוק אינה מספקת בהיקף מספיק. למעשה, המסקנה הזו של לינדרט משקפת את המאמץ המדעי של החוקרים בכלכלה שעסקו בקשר בין מסים לצמיחה כלכלית. לא נמצא קשר בין מסים לצמיחה כלכלית. זוהי השורה התחתונה.

הבדל ברור אחד בין ארצות הברית למדינות מערב אירופה שמצא לינדרט בכל זאת, היה במידת הפערים הכלכליים והחברתיים: ארצות הברית סובלת מאי שוויון גדול באופן מובהק מזה של מערב אירופה. ניסיון זה מלמד כי מהפך בתפישת המדיניות של ישראל שיגדיל את היקף השירותים החברתיים יחד עם העלאת מסים יביא לשיפור במצבן של השכבות החלשות בישראל אם התקציב הנוסף יתועל ליעדים אלו. מבחינת השכבות החלשות, החינוך הציבורי הוא החינוך היחידי שהן מקבלות, וסל הבריאות הציבורי מספק את הטיפול היחידי הניתן להן. כך גם ברווחה. לכאורה, אלו שיש להם יהיו המפסידים ממהפך כזה - הם אלו שישלמו את המסים שנדרשים למימון הרחבת השירותים החברתיים - אבל השכבות החזקות בחברה הישראלית יכולות לראות את עצמן מפסידות רק אם המצוקה של החלשים בישראל אינה נוגעת להן. בבחינת עומק של עמדות הציבור הישראלי מוצאים שרוב הציבור מוכן לשלם מסים כדי לצמצם את הפערים הכלכליים. מעניין שנכונות זו חזקה אפילו יותר אצל בעלי הכנסות גבוהות.

כיצד ניתן להסביר את הפער בין נכונותו של הציבור הישראלי להגיש סיוע לשכבות החלשות לבין המדיניות הכלכלית שמפעילים נבחריו בעשור האחרון? התשובה טמונה ככל הנראה באינטראקציה שבין המבנה החברתי והמצב הגיאופוליטי המיוחד של ישראל. אמנם, הציבור הישראלי הוא בעל עמדות סוציאל־דמוקרטיות בתחום הכלכלי־חברתי, אבל הוא בכל זאת בוחר נציגים המקדמים מדיניות של ממשלה צרה. הוא עושה זאת בגלל היחסים הטעונים בין הציבור היהודי הכללי לבין החרדים והערבים.

לאורך השנים, הפר הציבור החרדי את החוזה הבלתי כתוב הגלום במדינת הרווחה, לפיו המדינה מסייעת לאדם שהכנסתו הכספית נמוכה או אפסית, אבל רק לאחר שהוא עשה כל מאמץ להשתכר בכוחות עצמו. השליחים הפוליטיים של החברה החרדית פעלו להשיג הטבות כספיות בלי למלא את חלקם בחוזה, שהוא השתתפות בשוק העבודה. הציבור הכללי גילה אדישות להתנהגות זו כל עוד האוכלוסייה החרדית מנתה רק כמה עשרות אלפים. עם התרחבותה של האוכלוסייה החרדית, פינתה האדישות מקומה להתנגדות, שגברה גם בשל הפטור משירות צבאי הניתן לבחורים חרדים. הצירוף של הטבות כספיות שעוקפות את מדינת הרווחה יחד עם ההשתמטות משירות בצה"ל יצרו כוח נגד בציבור הכללי שהיה מוכן להקריב את העניים הלא חרדים ובלבד שהסיוע לא יגיע לחברה החרדית.

ירון קמינסקי

גם האוכלוסייה הערבית מאתגרת את הנכונות של הציבור הכללי לסייע לאוכלוסייה הענייה בישראל. הפגיעה במדינת הרווחה התקבלה אצל חלקים מהציבור בהבנה, וזאת על אף עמדותיו הסוציאל־דמוקרטיות, כי הערבים היו בין הנפגעים העיקריים. קשה לשכנע את הישראלי הממוצע שצופה בסלון ביתו באזרחים ערבים המנופפים בדגלי פלסטין לסייע לאוכלוסייה החלשה, הכוללת גם אזרחים ערבים רבים. גם כאן, הציבור הכללי נכון להקריב את העניים היהודים ובלבד שהסיוע לא יגיע לאוכלוסייה הערבית. כך למעשה, המדיניות הנוכחית ויתרה על מדינת הרווחה ככלי חשוב לשיכוך מתחים חברתיים. במקום זה, היא מרחיבה את הקרע עם האזרחים הערבים שהוא אולי אחד האיומים המרכזיים על השגשוג הכלכלי בטווח ארוך. ישראל לא תוכל לצמוח צמיחה בת־קיימא כאשר חמישית מאוכלוסייתה נדחקת לשוליים. הניסיון בחלקים אחרים של העולם (במיוחד בדרום אמריקה) מלמד כי חוסר יציבות חברתי פגע בצורה חריפה בשגשוג הכלכלי. בקיצור המדיניות הנוכחית רעה לערבים וליהודים בטווח הארוך.

המדיניות הנוכחית שמעניקה פרוסה דקה מדי של חינוך יוצרת תנאים מתאימים למלכודת עוני בכל מגזרי האוכלוסייה. הסיכויים שילדי עניים ייחלצו מגורל הוריהם קטנים יותר כאשר החינוך הציבורי הוא מצומק.

העוני משפיע גם על המצב הבריאותי. בשנים האחרונות פורסמו כמה מחקרים מרתקים שהראו שאמהות עניות מביאות לעולם תינוקות במצב בריאותי נחות, שאחד מביטויו הוא משקל נמוך בעת הלידה. מעקב בן עשרות שנים אחרי תינוקות אלו עד בגרותם חשף זיקה הדוקה בין הכנסתם בשוק העבודה למצבם הבריאותי בעת הלידה. עוד פעם למדנו כי העוני הוא בעל השלכות ארוכות טווח.

השילוב של העלאת המסים יחד עם הגדלת השירותים החברתיים הוא הכרחי לצמיחה כלכלית מכלילה וארוכת טווח אבל הוא אינו תנאי מספיק. ההצלחה של כל שינוי עתידי במדיניות הכלכלית מותנית בהקפדה על מילוי תנאי החוזה של מדינת הרווחה. היא מותנית כמובן גם בכך שהתקציבים יגיעו ליעדם וינוצלו ביעילות מרבית.

הכותב הוא פרופסור חבר בבית הספר ע"ש פדרמן למדיניות ציבורית וממשל באוניברסיטה העברית בירושלים ועמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#