צעירי ספרד המתוסכלים הקימו מפלגה שמאיימת על השלטון - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
בקרוב בישראל?

צעירי ספרד המתוסכלים הקימו מפלגה שמאיימת על השלטון

מפלגת פודמוס צמחה מהייאוש בספרד ותוך שנה שמה קץ למונופול שתי המפלגות ששלטו במדינה ■ כעת היא מאיימת לכבוש את הפרלמנט


16תגובות

עד לפני שנה היה פבלו איגלסיאס רק אקדמאי ופרשן פוליטי: בן 35, פרופסור למדעי המדינה באוניברסיטת UCM במדריד, אקטיביסט פוליטי ותומך נלהב של M–15, תנועת המחאה שב–2011 מילאה את כיכרות ספרד במאות אלפי צעירים מובטלים, שמחו נגד השיטה הפוליטית ששדדה מהם את עתידם ושמסריה התפשטו מאז בכל רחבי העולם המערבי, משדרות רוטשילד בתל אביב ועד וול סטריט. איגלסיאס - רהוט, כריזמטי, עם קוקו נצחי שנהפך מאז לסמל מסחרי - היה אורח מבוקש בפאנלים פוליטיים טלוויזיוניים ובעל תוכנית אינטרנטית משלו, מבקר חריף של מדיניות הצנע הממשלתית ושל האליטות השלטוניות בספרד. בשאר הזמן העביר קורסים על גיאוגרפיה פוליטית.

כיום, לעומת זאת, איגלסיאס עומד בראשו של הכוח הפוליטי החשוב ביותר בספרד - מנהיגה של תנועה פוליטית רדיקלית שהצליחה לגייס 1.2 מיליון קולות ולהכניס חמישה נציגים מטעמה (כולל אותו עצמו) לפרלמנט האירופי פחות מארבעה חודשים לאחר שהוקמה. הוא כונה “קיצוני”, “רדיקל” ו”מסוכן”, הושווה לאדולף היטלר ולפידל קסטרו, ובמקביל נהפך לאישיות הפוליטית הכי מדוברת ופופולרית בספרד, מדינה שעברה בשנים האחרונות משבר כלכלי עמוק וכואב שהעלה את שיעור האבטלה ליותר מ–25% והפך יותר מחצי מצעיריה למובטלים.

התנועה המדוברת היא פודמוס (“אנחנו יכולים”, בתרגום מילולי, רמיזה לסלוגן הבחירות הראשון של ברק אובמה) ובעוד שנה היא עשויה ליהפך למפלגה הראשונה שתצליח לשבור את הדואופול של שתי המפלגות הגדולות בספרד, ששולטות במדינה לסירוגין מאז שספרד חזרה לשלטון דמוקרטי ב–1978. היא בת פחות משנה, צמחה מתוך תנועת מחאה שכבר הוספדה על ידי העיתונות וגייסה יותר מ–200 אלף חברים תוך פחות מחצי שנה.

רויטרס

פודמוס, שנוסדה על ידי איגלסיאס וחבריו לאקדמיה, רבים מהם פרופסורים ומרצים ב-UCM, פעילי שמאל ואינטלקטואלים, אמנם הוקמה בינואר 2014, אולם שורשיה נטועים שנים לפני כן, בזעם הציבורי שהתלקח בספרד לאחר שהכלכלה המקומית קרסה בעקבות פקיעתה של בועת הנדל”ן שפעם הפכה אותה למושא קנאתן של רבות ממדינות אירופה. היא צמחה על כר פורה של ייאוש ותסכול מהמצב הנוכחי.

שש שנים לאחר פרוץ המשבר, הכלכלה הספרדית נראית בימים אלה כאילו היא מתאוששת. ראשית כל, היא שבה לצמוח: הכלכלה הרביעית בגודלה באירופה צפויה לצמוח ב–1.4% ב–2014, לפי הבנק המרכזי הספרדי, וב–2% ב–2015. לפני כשנה היא יצאה מהמיתון השני שפקד אותה מאז 2008, ומאז היא רושמת צמיחה מתונה אך עקבית. הגירעון התקציבי, שבשיאו היה גבוה מ–9% מהתמ”ג, עומד כיום על 6%. “2014 היתה שנה של רנסנס כלכלי לספרד”, הצהיר באחרונה ראש הממשלה מריאנו ראחוי, שהגדיר את 2015 כשנה שבה “הכלכלה הספרדית תנסוק”.

אלא שהספרדים לא התרשמו מהחגיגות המוקדמות של ראחוי. מדיניות הצנע שהובילה ממשלתו בשלוש השנים האחרונות פערה פצעים עמוקים במרקם החברתי והכלכלי של ספרד, לא שיפרה את מצבם של המובטלים, צעירים ומבוגרים כאחד, הותירה מיליוני משקי בית ללא מפרנס ודחקה רבים אחרים לעוני. למרות ניסיונותיהם של פעילים פוליטיים למנוע פינויים של משפחות מבתיהן, ב–2013 יותר מ–500 משפחות עדיין פונו מבתיהן מדי יום. מדיניות הצנע של ראחוי הובילה את הממשלה ליזום שורה ארוכה של תוכניות צנע שכללו קיצוצים תקציביים, העלאות מסים וגזירות כואבות - חלקן במסגרת התנאים שהוצבו בפניה על ידי האיחוד האירופי לאחר שקיבלה קו אשראי של 100 מיליארד יורו ב–2012 כדי לחלץ את המערכת הבנקאית שלה, שהיתה על סף קריסה בעקבות פקיעתה של בועת הנדל”ן.

אולם מדיניות הצנע לא הצליחה לשקם את ספרד, כפי שהיא לא הצליחה לעשות לשאר המדינות הדרום־אירופיות שאולצו בשנים האחרונות על ידי גרמניה והאיחוד האירופי לבצע קיצוצים כואבים והעלאות מסים. בדומה למדינות אחרות, כל שהיא עשתה היה להחמיר את המצב ולהכניס את המדינה למעגל אומלל של ירידה בצריכה הפרטית, ירידה בהכנסות הממשלה וגידול בחובות הממשלתיים. ספרד אמנם רושמת צמיחה צנועה כיום, אולם החוב הממשלתי שלה צפוי לגדול השנה ל–100% מהתמ”ג. ב–2015 היא צפויה לגייס יותר מ–300 מיליון דולר בהנפקות אג”ח כדי לממן את גירעונותיה. האבטלה, שהגיעה בשיאה ל–27%, ירדה רק במעט, ל–24%.

במקביל לצנע, הייאוש והזעם שהניע עשרות אלפים לצבוא על בניין הפרלמנט במדריד בספטמבר 2012 נבע מהניתוק של המערכת הפוליטית מהציבור. מאז 1978 מחליפות ביניהן שתי המפלגות הגדולות, המפלגה העממית (PP) השמרנית ומפלגת העובדים הסוציאליסטים (PSOE), את השלטון. מאז סוף שנות ה–70, אז מפלגת המרכז UCD היתה אחראית למעבר של ספרד מדיקטטורה לדמוקרטיה, לא הצליחה אף מפלגה אחרת לערער את שלטונן של שתי המפלגות. התוצאה היתה היווצרותו של מעמד פוליטי מנותק, שהעדיף לשמר את כוחו ולהתנגד לרפורמות אמיתיות. קיומו של אותו מעמד הבטיח שהשחיתות רחבת ההיקף שפשתה במערכת הפוליטית הספרדית והגיעה לשיאה בשנות הפריחה הנדל”נית שלפני המשבר תישאר על כנה. אותה שחיתות נחשפה באופן חלקי בשנה האחרונה: באוקטובר נעצרו יותר מ–50 פוליטיקאים, בכירים מקומיים ואנשי עסקים ברחבי ספרד במסגרת פרשיית שחיתות שנגעה לחוזי בנייה ומכרזים מוטים בסך 250 מיליון יורו. בקרב העצורים היו חברים בשתי המפלגות.

אי־אף־פי

לפני כן, הסערה שעוררה את זעמם של הספרדים היתה שערוריית קאחה מדריד - פעם הבנק הגדול בספרד וכיום חלק מהתאגיד הבנקאי הכושל בנקיה, שחולץ על ידי הממשלה ב-2012 - שבמסגרתה נחשף כיצד 83 דירקטורים בבנק, רובם מינויים פוליטיים של המפלגות הגדולות והאיגודים המקצועיים, צברו הוצאות של מיליוני יורו בכרטיסי אשראי מיוחדים שהוענקו להם על ידי הבנק בשנים שלפני קריסתו. עוד לפני חשיפת סקנדל ההוצאות כבר היה קאחה מדריד כוכב השערורייה הפיננסית הגדולה בתולדות ספרד, הוכחה ניצחת לאופן שבו התעלמו הפוליטיקאים במדינה מסימני האזהרה שהצביעו על התנהלותה הבעייתית של המערכת הבנקאית הספרדית לפני פרוץ המשבר, פשוט משום שהיא ידעה לתגמל אותם בתמורה לשתיקתם.

וישנה כמובן, פרשיית השחיתות שבה הסתבכו הנסיכה כריסטינה ובעלה, שהואשמו במעילה במיליוני יורו מכספי הציבור. הפרשה הובילה ביוני האחרון את המלך חואן קרלוס להודיע על פרישתו מהתפקיד, לטובת בנו פליפה. על הרקע הזה הוקמה וצמחה פודמוס, שנוסדה במטרה לפרק את שיטת שתי המפלגות ולשים קץ למדיניות הצנע של הממשלה. מקימיה ופעיליה הבולטים היו כולם פעילים או תומכים של M–15, פעילים או תומכים בהווה או לשעבר של השמאל האנטי־קפיטליסטי. רבים מתומכיה, שהזדהו עם המסרים הרדיקליים שלה לגבי שינוי הסדר הקיים, היו צעירים מובטלים שלמדינה אין אפשרות להציע להם עבודה.

אפילו הייאוש הגדול לא הכין את המערכת הפוליטית הספרדית לרעידת האדמה שחוללה פודמוס במאי, פחות מארבעה חודשים לאחר שהוקמה. באמצעות מצע שכלל הצעות רדיקליות לשינוי השיטה הפוליטית והכלכלית בספרד, כמו ביטול ההפרטות במערכות החינוך והבריאות ופלטפורמה מקוונת שהתבססה על דמוקרטית ישירה, הצליחה המפלגה החדשה לגייס 8% מהקולות בבחירות לפרלמנט האירופי. לראשונה מאז שספרד נהפכה לדמוקרטיה, שתי מפלגות השלטון לא זכו ל–80% מהקולות. כחודשיים לאחר שנרשמה רשמית כמפלגה, ועם תקציב צנום של פחות מ–150 אלף יורו, פודמוס רשמה הישג שאף מפלגה אחרת בספרד לא הצליחה לרשום לפניה: היא שמה באופן רשמי קץ למונופול של שתי המפלגות.

כעת הסקרים מנבאים לה הצלחה גדולה אפילו יותר בבחירות הכלליות שייערכו בעוד כשנה. לפי סקרים שפורסמו בחודש שעבר בעיתונים "אל מונדו" ו“אל פאיס”, לו היו הבחירות נערכות כיום היתה פודמוס נהפכת למפלגה הגדולה במדינה, עם 28% מהקולות. די היה בסקר הזה כדי להכניס את המערכת הפוליטית הספרדית לפניקה: המפלגה הטרייה הואשמה בתמיכה ברעיונות רדיקליים, כמו הסוציאליזם הדרום־אמריקאי של הוגו צ’אווז ודומיו ואפילו של המחתרת הבאסקית (ETA) - האשמה שהופנתה נגדה על ידי מפלגת השלטון והובילה את פודמוס להגיש תביעת לשון הרע. ז’וזה לואיס בונה, הנשיא של יצרנית הקאווה הספרדית פרשנט, ביטא את רמת ההלם מהפופולריות העצומה של פודמוס בפשטות בחודש שעבר, כשאמר: “אני לא מוכן אפילו לשקול את הרעיון שהם ינצחו”.

"פודמוס היא פרי כישלונו של המשטר הקיים"

אבל פודמוס אינה סתם מפלגה. היא מבקשת להציג סדר יום אזרחי חדש, ולייצג סוג חדש של התארגנות פוליטית. “הרעיון מאחורי פודמוס פשוט: אזרחים עושים פוליטיקה”, הסביר איגלסיאס בראיון ל”גרדיאן”. “אם האזרחים לא מעורבים בפוליטיקה, אחרים יעשו זאת בשבילם, וזה פותח את הדלת לכך שישדדו לכם את הדמוקרטיה, את הזכויות ואת הארנק. אנחנו רוצים לבנות רוב פוליטי שמשקף את הרוב החברתי בספרד”.

פודמוס חבה חלק גדול מהפופולריות שלה להבטחותיה להפיל את שלטונן של שתי המפלגות הגדולות, אותן כינו חבריה “הקאסטה”, ולהבטחות הכלכליות שלה שכללו העלאה בשכר המינימום, הגבלות בשכר הבכירים, הורדת גיל הפרישה ל–60, שבוע עבודה בן 35 שעות וארגון מחדש של חובותיה של ספרד לנושים זרים. היא גם חבה את האהדה העצומה לה זכתה לאמונה הרווחת בספרד שלפיה סוציאליסטים או שמרנים, הפוליטיקאים הספרדים מושחתים מן היסוד. “פודמוס היא לא ניסוי פוליטי. פודמוס היא פרי כישלונו של המשטר הקיים”, אמר איגלסיאס בכנס מפלגתי באוקטובר. באותו אירוע הוא אמר: “זה לא המעמד הפוליטי שגרם לבתי הספר ובתי החולים לעבוד — זה הציבור שעשה זאת. זאת המדינה שלנו, הציבור. המפלגות האלה, PP ו–PSOE, שברו את ספרד”.

רויטרס

יותר מכל חבה פודמוס את הצלחתה המהירה לתנועת המחאה הספרדית, שיצרה אווירה ציבורית של מרד בשיטה הקיימת, הובילה להקמתן של רשתות התארגנות אזרחיות לתמיכה בנזקקים וחיברה בין חלק מהקצוות הקיצוניים של השמאל הספרדי. יותר מכך: היא העניקה לפודמוס את צורת ההתארגנות הייחודית שלה, שהתבססה על “מעגלים”: קבוצות עבודה מקומיות שאורגנו לפי אזור גיאוגרפי או תחומי עניין (פמיניזם, למשל) והתכנסו הן באופן מקוון והן בכיכרות כדי להשפיע על תהליכי קבלת ההחלטות. חלק גדול מהפעילות אורגנה ברשת החדשות החברתית רדיט (Reddit), שבה השתמשו הפעילים כפורום פתוח שבו אפשר היה לקיים דיון בסוגיות שונות. גם כיום יכולים משתמשים להעלות הצעות לאתר המפלגה, לדון בהן ולאחר מכן להצביע עליהן.

היותה המפלגה הצעירה ביותר בספרד, ביותר ממובן אחד, פירושו גם שפודמוס ידעה להשתמש ברשת באופן שאף אחת מהמפלגות האחרות לא היתה מסוגלת. עם 918 אלף לייקים בפייסבוק ו–478 אלף עוקבים בטוויטר, הנוכחות המקוונת שלה גדולה בהרבה מזו של שתי מפלגות השלטון. השימוש החכם שלה בטכנולוגיה סייע לה להציג את עצמה כמפלגה שדוגלת בשקיפות. חברי המפלגה שזכו להיכנס לפרלמנט האירופי נבחרו בפריימריס מקוונים שבהם השתתפו 33 אלף מצביעים, וכך גם נבחר איגלסיאס להנהגת התנועה. מצביעי התנועה, או כל מתעניין אחר, יכולים לגשת ולראות את הדו”חות הפיננסיים שלה.

כדי לשכנע את הספרדים שהיא אינה מפלגה ככל המפלגות, הבטיחה פודמוס שחבריה בפרלמנט האירופי לא יקבלו שכר כמו שאר חברי הפרלמנט: במקום השכר הסטנדרטי של חברי הפרלמנט האירופי, 8,000 יורו בחודש, הבטיחה פודמוס שנציגיה בפרלמנט לא יקבלו יותר מ–1,930 יורו בחודש (עדיין פי שלושה משכר המינימום בספרד). השאר, אמרו במפלגה, ילך למימון המפלגה או למטרות פוליטיות אחרות. “לא ניסע לבריסל במחלקת עסקים. אם לוביסטים יפנו אלינו, נפרסם זאת בפומבי”, הבטיח איגלסיאס לפני הבחירות לפרלמנט האירופי.

הבעיה הגדולה, שעמה התמודדו גם תנועות פוליטיות אחרות שקמו בשנים האחרונות ועשו שימוש נרחב ברשת, היא כיצד ליישב בין אג’נדה שקוראת לשקיפות קיצונית ותהליכי קבלת החלטות דמוקרטיים לפעילות במערכת הפוליטית. מפלגת הפיראטים בגרמניה, למשל, נפלה במהירות משיאי הפופולריות שרשמה ב–2012 כשסירבה להתפשר על חלק מעקרונות השיתופיות שהובילו להקמתה. מאז שנבחר להנהגת המפלגה מוביל איגלסיאס קו שמבקש ליישב בין המערכת ההשתתפותית של פודמוס לצורך להקים מנגנונים מפלגתיים, שיאפשרו לה להתקיים לאורך זמן. אחת מההצעות שהועלו באסיפות המפלגה, למשל, קראה לפודמוס לרוץ כשבראשה שלושה מנהיגים, במקום מנהיג אחד כנהוג בכל מפלגה אחרת בעולם. איגלסיאס דחה את ההצעה, בנימוק ש”אתה לא מביס את ראחוי עם שלושה יו"רים, רק עם אחד”.

“מהרגע שנפל לכולם האסימון שיש סיכוי אמיתי להיכנס לפרלמנט הספרדי, התחיל מאבק פנימי של הקבוצות השונות בתוך פודמוס לגבי איך צריכה להיראות מפלגה כזאת, והתחיל תהליך של מיסוד המפלגה ודיונים לגבי איך צריך להיראות המבנה שלה, ההנהגה. הפרופסורים ממדריד נהפכים להנהגה של המפלגה, והמבנה נהפך למסורתי יותר, עם יו”ר מפלגה שעומד בראש, נציגים שנבחרים על ידי חברי המפלגה ומצע שנקבע על ידי החברים”, אומרת איה שושן, דוקטורנטית לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן גוריון שהיתה פעילה בולטת הן בתנועות המחאה הספרדית והן במחאה החברתית בישראל, ועורכת כיום מחקר השוואתי בין שתי התנועות.

הבעיה הגדולה באמת של פודמוס היא שהמפלגה עדיין לא משוכנעת לחלוטין בזהותה. המצע הכלכלי שלה כולל המון הבטחות, אבל מעט פירוט בנוגע למקורות מימון אפשריים. חבריה מתעקשים שהיא אינה מפלגת שמאל ומתגאים בכך שחלק לא מבוטל מתומכיה נמנה עם מצביעיו המאוכזבים של הימין השמרני, אולם המאפיין הבולט של חלק גדול מפעיליה הוא הרקע השמאלי הרדיקלי שלהם. אחד ממייסדיה, למשל, חואן קרלוס מונדררו (גם הוא פרופסור ב-UCM), שימש בעבר כיועץ של נשיא ונצואלה הוגו צ’אווס. אחרים היו חברים בתנועות מרקסיסטיות או אנרכיסטיות. איגלסיאס היה פעיל קומוניסטי בנעוריו.

“זה חלק מהעניין: קשה להגדיר את פודמוס, והיא כל הזמן מתפתחת. זאת תופעה פוליטית חדשה, וכמו שהמחאה החברתית בישראל לא נפלה לתוך הקווים המוכרים של הפוליטיקה, גם פודמוס מנסה להתנער מהתווית של שמאל וימין”, אומרת שושן. “רק עכשיו הם מגבשים את המצע שלהם. לא ברור בדיוק עם איזה מצע כלכלי הם ירוצו. בבחירות האירופיות איגלסיאס דיבר בטון מאוד רדיקלי: הוא לא פסל הלאמה של חברות תשתיות, והוא לא אמר שספרד צריכה לשמוט את חובותיה, אבל אמר שצריך לבחון מחדש על מה היא מתחייבת. עכשיו הם ממתנים קצת את הקול שלהם".

מסיבה זאת מעוררת פודמוס מידה לא קטנה של חשד בקרב הציבור הספרדי: לפי סקר שנערך באחרונה ב”אל פאיס”, רוב הספרדים מאמינים שפודמוס מסתירה את האג’נדה האמיתית שלה מהמצביעים. גם העובדה שהיא מותקפת יום ולילה על ידי נציגי הממסד לא עוזרת: אספרנזה אגירה, למשל, פוליטיקאית מה-PP ששימשה בעבר כנשיאת ממשלת מדריד, האשימה את פודמוס בתמיכה בקסטרו, בצ’אווז וב-ETA, ונתבעה בשל כך. העיתון “אל מונדו” טען גם הוא שהתנועה קשורה למחתרת הבאסקית, האשמה שהמפלגה וחבריה מכחישים בתוקף.

איגלסיאס טוען שהמאבק בספרד אינו מאבק של שמאל מול ימין, אלא של מעלה מול מטה. השאלה היא מה יקרה אם פודמוס תגיע לשלטון: האם מפלגת האאוטסיידרים, שהוקמה מתוך מטרה “לקחת בחזרה את הדמוקרטיה השבויה שלנו”, תדע כיצד לתרגם את המסר הרדיקלי שלה להצעות חקיקה? האם היא תסכים לבריתות פוליטיות עם המפלגות שכנגדן היא יוצאת? בינתיים היא טוענת שלא (כוחה של המפלגה, אמר פעם איגלסיאס, נעוץ ביכולתה לומר “לא” להצעות פוליטיות). אולם השאלה מה יקרה אם היא אכן תגיע לעמדת כוח עודנה פתוחה. כיום חבריה מאוחדים בשנאה ל”ממסד”, אולם מה יקרה אם המפלגה תמצא את עצמה יום אחד בתפקיד הממסד? “לא נכנסנו לפוליטיקה כדי לקבל תפקיד סמלי - אנחנו כאן כדי לזכות ולהקים ממשלה”, אמר איגלסיאס באוקטובר.

הפופוליזם באירופה מרים ראש

העלייה המואצת של פודמוס בספרד מצטרפת למפלגת השמאל הרדיקלי סיריצה, שצפויה לנצח בבחירות ביוון בסוף ינואר, ולתנועת חמשת הכוכבים של הקומיקאי האיטלקי בפה גרילו, שזכתה ב–25% מהקולות באיטליה ב-2013: כולן תנועות פופוליסטיות במדינות דרום־אירופיות שנפגעו קשות במשבר ושהתמיכה בהן הונעה בחלקה הגדול על ידי שנאה לממסד - הן המקומי והן האירופי, בדמות גרמניה. כולן גם מפלגות שיצאו בחריפות נגד מדיניות הצנע שנהפכה למדיניות הכלכלית השלטת באירופה בשנים שאחרי המשבר, נגד האליטות הפוליטיות ובעלי ההון. שלושתן גם עוררו פחד במשקיעים ובבכירים באירופה מפני העלייה המחודשת של הפופוליזם ביבשת.

“עליית הפופוליזם צריכה לשמש כקריאת השכמה”, אמר השבוע הכלכלן הראשי של הבנק המרכזי האירופי, פיטר פראט, בראיון לעיתון הגרמני הכלכלי “בורסן צייטונג”. נשיא הבונדסבנק, ינס ויידמן, אמר בראיון ל”אל פאיס” שהקריאה של פודמוס לארגון מחדש של חובותיה של ספרד מסכנת את כלכלת המדינה.

עלייתן של התנועות הפופוליסטיות באירופה, משמאל וימין כאחד, הובילו אנליסטים לחשוש, פעם נוספת, מהתפרקותו של גוש היורו. פודמוס טוענת שהיא לא מעוניינת להוציא את ספרד מגוש היורו. אולם העובדה שבחודש שעבר נסע איגלסיאס לספרד כדי להשתתף בעצרת בחירות של סיריצה יחד עם מנהיג המפלגה, אלכסיס ציפראס, עוררה לא מעט חששות.

לצד המשבר האירופי, צריכה פודמוס ללמוד כיצד ליהפך במהירות ממפלגה של פרופסורים רדיקליים למפלגה שמסוגלת לתפוס את השלטון. “תנועת חמשת הכוכבים” של גרילו, למשל, לא הצליחה לתרגם את הרדיקליות שלה להצעות חקיקה, ולכן למרות ההישגים שלה בבחירות לא שינתה באמת את סדר היום בפוליטיקה האיטלקית.

לפי שעה פודמוס ממוקדת יותר במטרות המיידות שלה: שינוי החברה הספרדית. “המטרה שלנו היא לשבור את המשטר הפוליטי של 1978. זה אומר לנצח במושבים בפרלמנט, כמובן, אבל אי אפשר לשבור את המשטר הישן באמצעות בחירות בלבד. שתי המפלגות הגדולות מייצגות סוג של מאזן כוחות פוליטי, ואנחנו רוצים לשבור את האחיזה שלהן בשלטון”, אמר בנובמבר האסטרטג וכותב הנאומים של פודמוס, חורחה מורונו, ל”ניוזוויק”. “אם נזכה באותו מספר מושבים בפרלמנט כמו ה-PSOE, נשבור אותה. אם ננצח, אפילו יותר טוב”.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#