תזכורת: כך הרסה ישראל ביתנו את הרפורמות שהיו אמורות לשפר את החיים שלנו - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

תזכורת: כך הרסה ישראל ביתנו את הרפורמות שהיו אמורות לשפר את החיים שלנו

בשנים האחרונות הצביעו חברי ישראל ביתנו נגד רפורמות שנועדו להגדיל את קופת המדינה - בלי הסבר ובלי לתת דין וחשבון

425תגובות

הכתבה פורסמה במקור ב-26 בדצמבר 2014

השבוע התפוצצה בקול רם פרשת השחיתות הגדולה שבה מעורבים לכאורה כמה מאנשי ישראל ביתנו, ובהם האשה החזקה במפלגה, סגנית שר הפנים פאינה קירשנבאום. פרטים רבים מהחקירה עדיין חסויים, אך ידוע כי לב החשדות הוא שפוליטיקאים מהמפלגה ובעלי תפקידים בכירים גזרו לעצמם הטבות בדרך סיבובית באמצעות קידום בקשות של גופים ועמותות לקבלת כספים והקצבות מהמדינה.

החשדות החמורים מטרידים ביותר, אך קשה להגיד שהם הפילו מהכיסא אנשים שמכירים מקרוב את העבודה הפרלמנטרית של המפלגה ואת דפוסי הפעולה שלה. לא אחת הם אינם הגיוניים, אינם מנומקים ואינם תואמים את האינטרס הציבורי או אידיאולוגיה סדורה וברורה.

לפני שבועות ספורים, ימים לפני פיזור הממשלה, פוצץ ח"כ מיקי רוזנטל (העבודה) בקול גדול את הפרשה שהוא כינה "הון שקונה שלטון". הוא גולל בתסכול רב את המנגנון שהוביל לטענתו לטרפוד החוק להגבלת שכר הטרחה של חברות למימוש זכויות רפואיות - שעליו עמל בחודשים האחרונים ושהיה אמור לעלות להצבעה בקריאה שנייה ושלישית ביומה האחרון של הכנסת ה–19.

אלא שלמפלגת ישראל ביתנו היו תוכניות אחרות: ברגע האחרון הטיל חבר הסיעה ח"כ רוברט אילטוב וטו על העלאת הצעת החוק לקריאה שנייה ושלישית בוועדת ההסכמות, שהוקמה כדי לקבוע אילו הצעות חוק יועלו ברגע האחרון להצבעה. לא עזרו כל ניסיונות השכנוע וגם לא העובדה שחברת הסיעה ח"כ אורלי לוי־אבקסיס היתה אחת מתומכות החוק ואף כתבה זאת בעמוד הפייסבוק שלה. המפלגה של ליברמן החליטה, וברגע אחד ירדה לטמיון עבודה פרלמנטרית מאומצת של חודשים ארוכים.

אמיל סלמן

אל תחפשו את ההיגיון שמאחורי ההתנגדות של ישראל ביתנו להצעת החוק, למרות תמיכתה של לוי־אבקסיס, הבקיאה ביותר בפרטי החוק. לא מצאנו הסברים כאלה, ודומה כי איש במפלגה לא מרגיש צורך לתת דין וחשבון על החלטות שכאלה. זו אינה הדוגמה הראשונה: רק שבועות ספורים קודם לכן פעלה במרץ ישראל ביתנו לטרפוד פרק הבריאות בחוק ההסדרים, שקבע כי יש להטיל מס של עד 15% על תיירות רפואית, וכי יש לרסן את הגידול ברפואה הפרטית על ידי קביעה של תקרת הכנסות לבתי החולים הפרטיים. גם במקרה הזה לא שמענו עד היום הסבר מניח את הדעת להתעקשות הגדולה של המפלגה להחריג את הסעיפים האלה מחוק ההסדרים, ולהתעניינות הפתאומית בתחום הבריאות - שככל הזכור לא העסיק אותו.

אלה אינם המקרים היחידים: בחודש האחרון הספיקה ישראל ביתנו להתנגד לסעיף נוסף בחוק ההסדרים, בעל חשיבות ציבורית לא פחותה: הסעיף שנוגע לקק"ל. על פי הסעיף, קק"ל אמורה היתה להעביר למדינה מדי שנה כמיליארד שקל לפרויקטים תשתיתיים שהמדינה וקק"ל יסכימו עליהם, במקום המצב הקיים שבו חלוקת כספי קק"ל ממכירת קרקעות נעשית באופן לא מחייב. ישראל ביתנו התעקשה לפצל את הסעיף החשוב הזה מחוק ההסדרים - שוב, בלי לתת לכך נימוק ממשי. זאת, כמה חודשים לאחר שהתנגד להכפפת קק"ל, גוף שמגלגל מיליארדי שקלים ותקציבו מגיע ממכירת קרקעות ציבוריות, למבקר המדינה.

וזה עוד לא הכל: כאשר שרת המשפטים לשעבר ציפי לבני ניסתה לפני כמה חודשים להעביר בוועדת החוקה צו שמכפיף את החטיבה להתיישבות לחוק חופש המידע, היא נתקלה בחבר סיעת ישראל ביתנו דוד רותם. רותם לא הסתיר את התנגדותו העזה למהלך, וסגר את הדיון דקות ספורות לאחר תחילתו, בלי שחברי הוועדה הספיקו להגיע למקום ובלי שניתן פתחון פה לנציגי ארגונים שונים. "ליברמן מהתל בפרלמנט הישראלי", אומר לנו גורם בכנסת. "הוא אפילו לא תמיד מרגיש צורך להציג טיעונים ונימוקים ציבוריים למה שהוא עושה, אך הציבור כלל לא מודע לכל מה שקורה מאחורי הקלעים".

זכויות רפואיות: 15 אלף שקל 
שלא יגיעו לכל נכה

הרפורמה: הצעת החוק היא למעשה רפורמה בתחום מימוש הזכויות הרפואיות, שלפיה שכר הטרחה של חברות למימוש זכויות רפואיות (כמו לבנת פורן וזכותי) ייקבע כ–10.75% מהסכום שיתקבל בעת מימוש הזכויות. במקרה של ייצוג של עורך דין בפני ועדה, שכר טרחת עורך הדין יהיה 13%. זאת, לעומת גבייה שמגיעה כיום ל–%20 ואף 25% מהקצבה שהחברות משיגות עבור הזכאים.

הביטוח הלאומי תמך בהצעה והתחייב להרחיב את הייעוץ בחינם לפונים בסניפים. משרד המשפטים התחייב לממן בחלק מהמקרים ייעוץ משפטי, וגם רוב חברי ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת, כולל היו"ר ח"כ חיים כץ, תמכו בה. היא לוותה ידי רו"ח יהודה מלול, שהכנסת שכרה לצורך בדיקת טענות המתנגדים להצעה, ואושרה ביום רביעי על ידי הוועדה בתום דיון סוער ומלא בלוביסטים מטעם החברות לקריאה שנייה ושלישית.

"ניצחון האינטרס הציבורי על הכסף הגדול", הכריז רוזנטל בעמוד הפייסבוק שלו. הוא סיפר בסיפוק כי אף שמתנגדי הרפורמה הפעילו לחצים קשים והשקיעו מאות אלפי שקלים בסיכולה באמצעות העסקת לוביסטים ורכישת מודעות ענק בעיתונות, "לא נשברתי. עמדנו בהצלחה במסכת השמצות, סילופים ושקרים".

בכיס של מי היתה הרפורמה פוגעת? בעיקר בחברות למימוש זכויות רפואיות, וכן בעורכי הדין העוסקים בתחום.

מה קרה בסוף? בסופו של דבר, לאחר מאבק איתנים רווי כסף ויצרים, ורגע לפני שהחוק עבר, נמצאה הפרצה שמנעה את הבאתו לקריאה שנייה ושלישית כפי שהיה מתוכנן: בוועדת ההסכמות הטיל ח"כ רוברט אילטוב וטו על העלאת החוק להצבעה ביום האחרון, והחוק נגנז עד לכנסת הבאה.

תגובתו של רוזנטל היתה קשה: "ללא הקדמת הבחירות היה היום החוק מאושר — וחוסך לכל מקבל גמלה שמסתייע בעורך דין או בחברות מימוש כ–15 אלף שקל בממוצע. ליברמן ניצל את העבודה שלאור התפזרות הכנסת חייבות כל הסיעות לאשר את החוקים בהסכמה, והתנגד להעלאת החוק להצבעה. לעזאזל הנכים, מה אכפת לשר המושחת ליברמן מהאינטרס הציבורי!"

בכמה כסף מדובר? תחום התיווך במימוש זכויות מוערך ב–250 מיליון שקל בשנה. לו החוק היה עובר, רווחי החברות היו נחתכים בעשרות מיליוני שקלים. קשה להעריך כמה כסף השקיעו החברות בלוביסטים (כולל תשלום נדיב לרו"ח משה ליאון, מקורבו של ליברמן, שסייע לטרפד את החוק) ובמודעות ענק בעיתונות, אך ככל הנראה מדובר במאות אלפי שקלים.

רפואה פרטית: מערכת הבריאות תמשיך להיות לא שוויונית

הרפורמה: שני חלקים היו לרפורמה שביקשה גרמן להעביר בחוק ההסדרים: האחד הוא מיסוי של ההכנסות מתיירות רפואית בשיעור של עד 2%, והאחר הוא ריסון הגידול בהכנסות בתי החולים הפרטיים על ידי קביעת תקרת הכנסות בגובה ההכנסות שהיו לבתי החולים הללו ב–2013. מעבר לתקרה זו יוטל היטל שיוקצה לקיצור תורים במערכת הציבורית. הרציונל של הרפורמה היא פיצוי של הציבור על שימוש של תיירים רפואיים בתשתיות ציבוריות, ועצירת הגידול ברפואה הפרטית באופן שיאפשר להגדיל את הצד הציבורי והשוויוני יותר של מערכת הבריאות.

אמיל סלמן

בכיס של מי היתה הרפורמה פוגעת? בבתי החולים והמרפאות הפרטיים, בסוכני התיירות הרפואית וברופאים שעוסקים בפרקטיקה פרטית.

מה קרה בסוף? במסגרת המשא ומתן לקראת העברת התקציב מחו ליברמן וחברים אחרים, כמו מזכ"לית הסיעה פאינה קירשנבאום, נגד סעיף הבריאות בחוק ההסדרים, ולפי כל האינדיקציות אפילו איימו להצביע נגד התקציב, כלומר להפיל את הממשלה, אם הסעיפים לא יפוצלו מחוק ההסדרים. זכורה גם התנהגותה יוצאת הדופן של השרה סופה לנדבר, שהתפרצה בישיבת הממשלה שעסקה בנושא וצעקה כי מדובר ב"צעד קומוניסטי". יש לציין כי ללחצם של אנשי הליכוד ביתנו הצטרפו ח"כים מהליכוד, בהם יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין, יו"ר הקואליציה זאב אלקין ויו"ר ועדת הכנסת יריב לוין. בניסיונות לטרפד את המהלך היו מעורבים גם לוביסטים שונים ובהם בוריס קרסני, בעליו של חברת הלובינג פוליסי, שנשכרה על ידי אסותא. קרסני הוא חבר קרוב של ליברמן, והוא גם הלוביסט של איגוד חברות הביטוח. אגב, עד למאבק זה לא זכור כי ליברמן עסק בנושאי בריאות או התבטא בהם.

"אנשי ישראל ביתנו שמו לנו מקלות בגלגלים והטילו את מלוא כובד משקלם כדי לטרפד את רפורמת הבריאות", אמרה יעל גרמן ל–TheMarker. "עד עכשיו אני לא מצליחה להבין למה זה כל כך בער בעצמותיהם". לדבריה, מלבד לנדבר, שעקבה מקרוב אחר נושא בית החולים של אסותא שיקום באשדוד בעקבות הצעת חוק שלה, "איש מחברי המפלגה לא התעניין יותר מדי במה שקרה בוועדת גרמן או ביקש לדבר אתנו או להעיד בפני הוועדה".

בכמה כסף מדובר? קשה להעריך במדויק, כי היקף ההיטל תלוי בהכנסות. לפי הערכת משרד האוצר, שני הסעיפים יחד היו מכניסים לקופת המדינה כ–200 מיליון שקל, אך עיקר מטרתם היא לשנות את התנהלות מערכת הבריאות.

רפורמת קק"ל: ייתכן שהיצע הדירות אפילו יקטן

הרפורמה: מדי שנה תעביר קק"ל למדינה 65% מהכנסותיה מהמקרקעין שבבעלותה למטרת פרויקטים, בעיקר בתחום התשתיות, שמטרתם הגדלת היצע הדירות. בכל שנה שבה היקף העברת ההכנסות יהיה נמוך יותר — תאבד הקרן את הפטור המלא ממס על הכנסותיה ממקרקעין, שממנו היא נהנית. זהו שינוי דרמטי ביחס למצב כיום, כפי שנקבע בהסכם בין הקרן ומשרד האוצר בשנות ה–60 (הסכם שידוע בשם "האמנה"). במסגרתו, הפקידה קק"ל בנאמנות את כלל קרקעותיה בידי מינהל מקרקעי ישראל (כיום רשות מקרקעי ישראל), שמנהל אותן בנאמנות ומעביר מדי שנה את רווחי ההון שהפיק מהקרקע לידי הקרן, לשימוש על פי שיקול דעתה של הנהלתה — וללא התערבות מצד המדינה.

על פי נוסח הרפורמה, כפי שהופיעה בחוק ההסדרים שגיבש משרד האוצר, את הפרויקטים שיתוקצבו מכספי הקרן היתה אמורה לקבוע ועדה משותפת של נציגי ממשלה וקק"ל, וכן נקבע שתקציב הפרויקטים יהיה באחריות משרד ראש הממשלה, וכי חשב מטעם האוצר ימונה לניהולם.

בבעלות קק"ל כיום 2.3 מיליון דונם של קרקע בתחומי מדינת ישראל, המהווים כ–12% מכלל קרקעות במדינה. בניכוי מחוז דרום, שמהווה 60% מסך שטחה של ישראל, מחזיקה קק"ל ב–22% מקרקעות המדינה — כלומר שיעור הבעלות של הקרן בקרקעות באזורי הביקוש למגורים גבוה יותר משיעור בעלותה בכלל קרקעות המדינה.

אליהו הרשקוביץ

הרפורמה זכתה לתמיכתם הגלויה של שרי יש עתיד והתנועה, שהעומדת בראשה לבני אף קידמה במקביל מהלכים להגדלת השקיפות בארגון כגון הכפפתו למבקר המדינה. לפחות בתחילת הדרך נראה היה שגם ראש הממשלה, בנימין נתניהו, מעניק לה גיבוי. בישיבת הממשלה על חוק ההסדרים אישרה הממשלה את החוק כחטיבה אחת, כולל הרפורמה. השר הבולט בהתנגדותו להצעה היה ליברמן.

במקביל הביעה קק"ל מחאה חריפה על המהלך, שאותו הגדירה לא חוקי ופוגע בחופש הקניין שלה כגוף פרטי, ונערכה למאבק משפטי ממושך. בתוך כך, גם הודיעה קק"ל לממשלה על ביטול הסכם האמנה ועל השבת כלל קרקעותיה, המנוהלים כיום בידי המינהל, לחזקתה.

בכיס של מי היתה הרפורמה פוגעת? מן הסתם בכיסה של קק"ל, שכאמור נהנית ממלוא ההכנסות ממקרקעיה, ובפטור מלא ממס. אולם קק"ל, למרות הגדרתה כחברה פרטית "בבעלות העם היהודי", היא גוף שהשליטה בו היא בעלת צביון פוליטי, ומהווה כר נוח למינויים פוליטיים ששכרם, תרתי משמע, בצדם. על פי דו"חות הארגון, עלות ההעסקה הממוצעת בקק"ל היא כ–400 אלף שקל בשנה — כפול מבשירות המדינה. יחסי הכוחות בדירקטוריון הארגון משקפים בכל רגע נתון את יחסי הכוחות בכנסת, וזה ממנה אחת לכמה שנים את יו"ר קק"ל (היו"ר הנוכחי אפי שטנצלר, שמונה בתקופת אולמרט כראש הממשלה, הוא איש מפלגות העבודה וקדימה בעברו). באוקטובר 2015 צפוי להיבחר יו"ר חדש, ובמפלגות הימין מעריכים כי סיכוייהן למנות יו"ר מטעמן — על כל העוצמה הכלכלית הכרוכה בניהול גוף בעל ממון כה רב — יהיו גבוהים. על פי הערכות, אלה הסיבות שבגינן עיקר ההתנגדות להחלשת קק"ל מגיעה מהאגף הימני בכנסת ובממשלה.

מה קרה בסוף? במסגרת המאבקים שליוו את דיוני התקציב, לפני שהחמיר המשבר בקואליציה והוביל לפירוק הממשלה, התנתה ישראל ביתנו את תמיכתה בחוק מע"מ 0%, בבת עינו של שר האוצר לשעבר יאיר לפיד, בביטול כמה יוזמות, בהן הרפורמה בקק"ל. תקציב המדינה ל–2015 לא אושר לבסוף עקב התפרקות הקואליציה, וכך גם חוק ההסדרים שכלל את הרפורמה ביחסי המדינה וקק"ל. עם זאת, הודעת קק"ל על ביטול הסכם האמנה עומדת בעינה, ואם לא תשתנה — צפויות קרקעות הקרן לחזור לניהול עצמאי שלה. אם אכן יתממש התרחיש הזה, צפוי הדבר לגרום לפגיעה חמורה ביכולתה של המדינה לשווק קרקעות לבנייה באזורי הביקוש, ובכך לפגוע ביכולתה להגדיל את היצע הדירות.

בכמה כסף מדובר? על פי נתוני משרד האוצר, בשנים האחרונות העבירה רשות מקרקעי ישראל לידי קק"ל הכנסות הון בסך 1.17 מיליארד בממוצע מדי שנה. בהנחה שממוצע זה היה נשמר גם בשנים הבאות, 65% מסכום זה הם כ–760 מיליון שקל שקק"ל היתה אמורה להעביר מדי שנה בממוצע לטובת פרויקטי תשתית.

החטיבה להתיישבות: לא רוצים שהנתונים יביאו לבג"ץ

הרפורמה: יוזמה להחלת חוק חופש המידע על החטיבה להתיישבות. החטיבה אינה נחשבת גוף ממשלתי, אלא שייכת להסתדרות הציונית העולמית. בפועל משמשת החטיבה להתיישבות גוף ביצועי שבו משתמשת הממשלה כדי לקדם נושאים כמו ההתיישבות ביהודה ושומרון ובחבלי ארץ פריפריאליים כגון הגליל והנגב. מ–2013 ניסתה לבני לקדם חקיקה שתהפוך את הארגון לשקוף ומבוקר.

בכיס של מי היתה הרפורמה פוגעת? מאחר שכיום החטיבה אינה שקופה, קשה לענות על השאלה. יתרה מכך, כלל לא בטוח שהחלת השקיפות על החטיבה היתה משנה את אופן הקצאת הכספים. עם זאת, לאור המאבק שמתחולל כדי להותירה בחוסר שקיפות, יש להניח שלפחות חלק מהגורמים המקבלים ממנה כסף חוששים שהפסקת מדיניות ההסתרה תפגע בהם.

מה קרה בסוף? כדי להחיל את חוק חופש המידע על החטיבה להתיישבות, שהיא גוף מבוקר, דרוש אישור של ועדת החוקה לצו של משרד המשפטים בעניין. בראשות ועדת חוקה עומד רותם מישראל ביתנו, שנלחם באישור הצו. רותם מנע הצבעה בעניין פעם אחר פעם, ואף הסביר בכנות מדוע הוא מטרפד את היוזמה: "אני בוודאי רוצה להסתיר דברים, כי אני יודע שהחטיבה להתיישבות עוסקת בבנייה מעבר לקו הירוק, מה שאתם קוראים השטחים הכבושים, ולפיכך אני רוצה למנוע את האפשרות שתוכלו לקבל מהם מידע ולהגיש עם זה בג"ץ", אמר. לאחר פעולה נמרצת של ח"כים שניסו לקדם את אישור הצו, בדצמבר הקרוב היה אמור להיות דיון מחודש בצו, אך בשל פיזור הכנסת זה לא יקרה.

מנכ"לית התנועה לחופש המידע עו"ד אלונה וינוגרד, מספרת כיצד התנהלה ישיבת הוועדה הראשונה בנושא: "הישיבה נקבעה ל–9 בבוקר, אני הגעתי ב–9:02 בגלל פקק אדיר שהיה בכניסה בגלל הפגנה, וב–9:07 דקות הישיבה ננעלה לאחר שהתקיימה הצבעה בנוכחות שני ח"כים בלבד. לא היה דיון בכלל.

"ח"כ רותם דיבר קצרות, אחריו דיברה נציגת משרד המשפטים במשך דקה קצרה, ח"כ זהבה גלאון שאינה חברת ועדה דיברה, ואז התקיימה הצבעה שבה השתתפו רותם וח"כ שולי מועלם שהצביעו נגד". לאחר אותה הצבעה ובעקבות דרישה של ח"כ גלאון התקיימה ישיבה נוספת וסוערת, הפעם בנוכחות מלאה של ח"כים, שבה טענו לניגוד עניינים של רותם שבעבר ייצג את החטיבה להתיישבות. בתום הישיבה אושרה הרביזיה והוחלט לערוך דיון — שנקבע לדצמבר הקרוב. "התחושה בדיון הראשון היתה שהדברים נעשו כמו בליץ — לא התקיים דיון ראוי, היו נציגים של כמה ארגונים ובכלל לא נתנו לנו לדבר, ונדרש לחץ ציבורי מסיבי עצום בשביל שהנושא לא יירד מסדר היום וכדי שיתקיים דיון נוסף", אומרת וינוגרד.

בכמה כסף מדובר? לא מדובר רק בכסף (שקשה לכמת את היקפו), אלא בשקיפות בסיסית בהקצאת כספי ציבור.

הגדלת תמלוגי הגז: המדינה ויתרה על הכנסות של 30 מיליארד שקל

הרפורמה: בנובמבר 2010 פירסמה ועדת ששינסקי לשינוי המשטר הפיסקאלי בענף הגז והנפט דו"ח ביניים דרמטי, שהמליץ להגדיל את נתח הציבור בתגליות הגז מ–25% ל–70%. זאת, לאחר שהדו"ח אושר פה אחד על ידי כל חברי הוועדה, לרבות שני נציגי משרד האנרגיה בה: המנכ"ל שאול צמח והממונה על חיפושי הגז ד"ר יעקב מימרן. עם פרסום הדו"ח הפתיע השר הממונה על השניים, חבר סיעת ישראל ביתנו עוזי לנדאו, כשתקף את המלצות הוועדה וגיבה דווקא את חברות הגז.

בעת כינוס הוועדה להמשך הדיונים לגיבוש הדו"ח הסופי נשמעו צמח ומימרן אחרת. משרד האנרגיה החל להפעיל לחצים כבדים כדי להקל את המיסוי המתוכנן על בעלי מאגרי הגז ואף להחריג את מאגר תמר מכל שינוי מתוכנן שעליו תמליץ הוועדה. כדי להפיס את דעת שני חברי הוועדה מטעם המשרד, ולהציג דו"ח המוסכם על כולם, נאלצה הוועדה להפחית את המיסוי שיוטל על תמר ל–60% ולדחות בכמה שנים את גבייתו.

אלא שבכך לא הסתכמה הדרמה בוועדה. ימים לפני הצגת הדו"ח הסופי הופעל על צמח ומימרן מכבש לחצים כבד לא לתמוך במסקנות הוועדה — אף שזו ריככה את מסקנותיה. ערב הצגת הדו"ח הסופי הודיעו השניים שלא יתמכו בו ויגישו דעת מיעוט. זאת, לפי הערכות, כדי לאפשר לחברות הגז סימוכין לפנייה לערכאות שיפוטיות נגד המלצות הוועדה. השניים גם לא הופיעו למסיבת העיתונאים וגררו הוקרת תודה לתרומתם מצד שר האוצר דאז יובל שטייניץ, שאמר בציניות: "אנשי משרד התשתיות הוזמנו גם לאירוע הזה וגם להצגת מסקנות הביניים. לצערי, מכורח הנסיבות, הם לא הגיעו אז והיום. לא רצינו להציק להם. הם נקלעו לסיטואציה בעייתית מאוד".

לאיזו סיטואציה בעייתית רמז שטייניץ? אולי לדבריו הבוטים של השר לנדאו, בתגובה לפרסום הדו"ח, שבהם איים כי הגדלת נתח המדינה ברווחי תמר תביא לעיכוב הגעתו לחוף ולהעדפת "הגז המצרי". זאת, בעודו דורש לבטל בכלל את המיסוי החדש על תמר. בימים הבאים לא היתה ישיבת ממשלה, כנס, עיתון או תחנת רדיו שמעל בימתם לא הרתיע לנדאו מפני הקטסטרופה שבפתח, ודרש את ביטול כינונה של ועדת ששינסקי — ולכל הפחות את החרגת המאגרים המוכחים מתחולתה.

בכיס של מי היתה הרפורמה פוגעת? בבעלי מאגרי הגז תמר ולווייתן, ובראשם המונופול של קבוצת דלק שבשליטת יצחק תשובה ונובל אנרג'י האמריקאית, וכן חברות ישראמקו של קובי מימון, רציו של משפחות לנדאו ורוטלוי, ואלון גז של דודי וייסמן ושרגא בירן.

מה קרה בסוף? באופן מפתיע, הדביקה עמדתו הבוטחת של לנדאו את יתר הח"כים מטעם ישראל ביתנו, והם החלו פועלים נמרצות לסיכול חקיקת המיסוי החדש על רווחי הגז. כך, כשדו"ח ששינסקי היה אמור לעלות להצבעת ועדת השרים לענייני חקיקה, שלושת שרי ישראל ביתנו החברים בה — שר התיירות סטס מיסז'ניקוב, השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ' ושרת הקליטה לנדבר — הביעו הסתייגות מקיום ההצבעה. גם כשעלו המלצות ששינסקי לאישור הממשלה, חמשת שרי ישראל ביתנו היו היחידים שהצביעו נגדן.

התנגדות ישראל ביתנו לחוק ששינסקי לא נעצרה בממשלה. כך, היום הראשון של הקראת סעיפי החוק בוועדת הכספים של הכנסת חשף דרישות חדשות להקלות מצד חברות הגז, וכן הסתייגויות של ח"כים שהציעו להפחית את שיעור המס שיוטל עליהן. אחת מהם היתה קירשנבאום, שהציעה הפחתה של שיעור ההיטל המקסימלי על רווחי החברות ב–10% — שמשמעותה אובדן של עוד 5 מיליארד שקל לקופת המדינה. זאת, בסיועה של חברתה לסיעה ולוועדה, ח"כ ליה שמטוב.

הצעת חוק ששינסקי צלחה לבסוף את ועדת הכספים בשן ועין — לאחר שהמיסוי על רווחי חברות הגז הופחת ל–50%–60%. אלא שבישראל ביתנו לא אמרו נואש: לנדאו ניסה שוב למנוע את הצבעת מליאת הכנסת על החוק באמצעות תעלול פרלמנטרי — לפני שהניסיון סוכל, החוק אושר גם בכנסת — חרף הצבעת חברי ישראל ביתנו נגדו.

בכמה כסף מדובר? התנגדות נציגי משרד התשתיות בוועדת ששינסקי לאישור דו"ח הביניים שעליו חתמו בעצמם, בנוסף להתנגדות חברות הגז עצמן, גבתה ריכוך במיסוי על מאגר תמר שנאמד ב–2011 ב–9 מיליארד שקל. הקיצוצים שנעשו בחוק עד שאושר לבסוף בכנסת גבו בסך הכל כ–30 מיליארד שקל מההכנסות החזויות למדינה בעשורים הבאים (בערכים לא מהוונים), ובמונחי 2011 השמרניים.

ממפלגת ישראל ביתנו נמסר בתגובה: "זהו חלק מהקמפיין רצוף השקרים שמנהל עיתון TheMarker נגד ישראל ביתנו כבר זמן רב, ושבמסגרתו הוא מעוות עובדות ונתונים כדי לצייר תמונה שאינה קשורה כלל למציאות כדי לפגוע ולהכפיש את המפלגה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#