הטאלנט שעוד לא מוכן להתחייב לתוכנית ריאליטי - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
ואולי תבוא איזו נחמה?

הטאלנט שעוד לא מוכן להתחייב לתוכנית ריאליטי

מאז הודח שלמה נחמה מתפקיד יו"ר בנק הפועלים, הוא ספון במשרדיו בת"א ומתלבט היכן להשקיע 
את הונו, שמוערך במיליארד שקל ■ פגישה מקרית עם מנכ"ל ערוץ 10 הניעה מו"מ לכניסתו כמשקיע בערוץ

5תגובות

הזמן: יולי. המקום: בית קפה קרמל במערב רמת השרון. במקום השקט הזה, המוכר בעיקר לתושבי השכונה האמידה, מנהל המנכ"ל החדש־ישן של ערוץ 10, יוסי ורשבסקי, פגישת עבודה הנוגעת לעניינים השוטפים של הערוץ, שבאופן כרוני נמצא במצב של מאמצי החייאה.

בשלב מסוים בפגישה, הטונים של ורשבסקי ובן שיחו עולים כמה אוקטבות והופכים להיות צורמים. כשהפגישה מסתיימת ניגש לוורשבסקי אדם מהשולחן הסמוך ומתעניין על מה היתה כל המהומה. ורשבסקי מסביר לו שכדי להציל את הערוץ הוא מנסה להביא אותו למקום אחר, ומטבע הדברים לא כולם מרוצים. "אני עושה את זה בשביל שמשקיע חדש יוכל להיכנס לערוץ", מסביר ורשבסקי לשכן מבית הקפה, שלמזלו היה יו"ר בנק הפועלים לשעבר, שלמה נחמה.

את נחמה הכיר ורשבסקי לפני כעשור, כאשר היה מנכ"ל עיתון "הארץ", והציע לו חבילות מנויים אטרקטיביות לעובדים. השיחה המקרית בבית הקפה המשיכה להתגלגל, עד שוורשבסקי הציע לנחמה להשקיע בעצמו בערוץ.

שלמה נחמה

זאת לא הפעם הראשונה שנחמה (59) קיבל הצעה כזאת. שנה וחצי לפני כן, נפגשו עם נחמה יו"ר הערוץ לשעבר אבי בלשניקוב וסמנכ"לית הכספים מיכל גרייבסקי, שניהם נציגי בעל המניות רון לאודר, ובדקו אתו אם ירצה להשקיע. ואולם נחמה סירב אז בטענה שהוא ייכנס להשקעה בערוץ רק כאשר יהיה זה עסק אמיתי שאפשר להרוויח בו כסף.

זה בדיוק מה שהסביר נחמה לוורשבסקי בשיחה האקראית בבית הקפה. בחודשים שחלפו מאז הם ניהלו עוד אינספור פגישות, ולדברי מקורב לצדדים, "נחמה הפשיט את ערוץ 10 ערום ועריה כדי לוודא שיש כאן ביזנס. הוא לא עוד אחד שסתם בא לשרוף כסף בערוץ". ורשבסקי הציג בסבלנות בפני נחמה את המודל החדש שלו: ערוץ רזה, שמבוסס בעיקר על חברת החדשות ותוכניות דוקומנטריות, נטול הפקות ריאליטי ראוותניות ועתירות תקציב, עם רייטינג צנוע אבל יציב, כזה שלאור השקעות נמוכות יחסית, יוכל להשיא תשואה למשקיעים בו. במלים אחרות, תום עידן ה"גם אני" בערוץ, שמנסה לחקות את המתחרים מערוץ 2. את המדיניות החדשה ורשבסקי מנהיג כבר כעת, ולפי דיווחי הערוץ ברבעון האחרון, הוא עבר למאזן חיובי. עם זאת, מעבר לחובות שהערוץ צבר בשנה האחרונה, בסך עשרות מיליוני שקלים, הוא אינו מילא באופן שוטף את דמי הזיכיון, אינו עומד במכסת המחויבויות להשקעה בתוכן - ואינו מבצע השקעות עתידיות.

בסוף השנה האזרחית יאבד ערוץ 10 את הזיכיון שלו והוא אמור לעבור למשטר של רישיונות, לאחר שהכנסת, ביום האחרון של פעילותה, אישרה הקלות בתנאי הרישיון הקשורות להיקף ההשקעה המינימלי, מה שהיה חלק מהתנאים שנחמה הציב כדי להיכנס לערוץ. ואולם נחמה הציב עוד רשימת תנאים כדי שהערוץ יוכל לעמוד בתוכנית הכלכלית, וכעת יש לו פחות משבועיים כדי לקבל החלטה - האם ייכנס להשקעה בערוץ (ככל הנראה בראש קבוצת משקיעים) או שברגע האחרון, אחרי כל הציפיות שעורר, ייסוג לאחור.

אם ההחלטתו תהיה חיובית, זה יהיה צעד משמעותי לא רק לשוק הטלוויזיה בישראל ולעובדי ערוץ 10, אלא גם לנחמה עצמו. זאת תהיה פעם ראשונה שנחמה נכנס להשקעה בפרופיל גבוה, מאז הודח מתפקיד יו"ר בנק הפועלים במארס 2007 על ידי שרי אריסון, בעלת השליטה. ההדחה הגיעה שנה לאחר שנחמה התפטר מתפקידו כמנכ"ל חברת אריסון השקעות, ומכר את 17% מניותיו בחברה (אותם קיבל מתד אריסון) לשרי אריסון תמורת כ–150 מיליון דולר.

כיום הונו של נחמה מוערך בין 800 מיליון למיליארד שקל. חלק מהסכום נובע מהשקעות שלא קשורות למניות שקיבל מאריסון, אך מאז 2007, מלבד הקמת החברה הבורסאית הקטנה יחסית אלומיי קפיטל, לא ביצע נחמה כל פעילות משמעותית, למרות הציפיות הרבות שהיו אז בנוגע לעתידו העסקי וההצעות המעניינות שקיבל.

בין השאר, התעניין נחמה ברכישת 3% ממניות בזק, בתקופה שבה שלטה בחברה קבוצת סבן־ארקין־איפקס, והוצע לו להיות יו"ר החברה. הוא קיבל גם הצעה להיכנס כמשקיע בפרטנר, עם אילן בן־דב ולאומי פרטנרס, אך הדבר לא הגיע לכדי מימוש.

"נחמה הוא מתלבט סדרתי", אומר אדם שהיה עמו בקשרים עסקיים בשנים האחרונות. "כל הזמן הוא בודק עסקות. מאז שעזב את הפועלים הוא קיבל אינספור הצעות, ונהפך לקצת מפונק. הוא יושב לו במשרד מגניב ברוטשילד, בבניין באוהאוס עם תקרות גבוהות, מתחכך עם אנשים, אבל לא ממש מפשיל שרוולים לטובת משהו שידרוש ממנו השקעה אינטנסיבית ורצינית. כל פעם עולה איזה כותרת בנוגע לקאמבק של נחמה, אבל הדברים נשארים ברמת הכותרת בלבד. אני מאוד מסופק אם הוא יסכים לשים כסף בערוץ 10, ואם כן — זה יהיה מעט מאוד".

חבר ותיק של נתניהו

דני דנקנר ו שרי אריסון
מוטי קמחי

כדי להיכנס לערוץ 10, נחמה יצטרך להיפרד באופן מיידי מ–36 מיליון שקל, כחלק מהתחייבות הערוץ לפרוע את חובות העבר ולהשקיע עוד סכום לא ברור, שלפי ההערכות עשוי להגיע ל–100 מיליון שקל. ככל הנראה, נחמה לא ישקיע לבדו, אלא עם קבוצת משקיעים.

כאן המקום להזכיר שערוץ 10 כבר שרף בעבר כ–1.5 מיליארד שקל. רוב הסכום הגיע מיוסי מימן, בעל המניות העיקרי בערוץ (האחרים הם רון לאודר וארנון מילצ'ן), המבקש כבר כמה שנים להיפטר מאחזקה זו, ללא הצלחה. למימן גם יש ערבויות אישיות בגובה של 30 מיליון שקל שהמשקיעים החדשים אמורים לשחרר אותו מהן.

מי שמכיר את נחמה מעיד שהוא אדם זהיר ומחושב מאוד בנוגע לכספו האישי. עובדה זו, לצד ההיסטוריה העסקית העגומה של הערוץ, היא הסיבה שרוב מקורביו מעריכים שבסופו של דבר ערוץ 10 יצטרף לרשימת ההצעות שקיבל נחמה מאז שעזב את הבנק, אלה שנשארו על הנייר בלבד.

"נחמה שונא להפסיד כסף, הרבה יותר מאחרים", אומר אדם שהכיר אותו בשנים האחרונות. "מי שמייחס לו מניעים של השפעה או רצון להתערב בכלי תקשורת, כאילו היה שלדון אדלסון או נוני מוזס, פשוט לא מבין על מה הוא מדבר. נחמה לא ישקיע בערוץ 10 גם אם יגידו שהוא יפסיד רק 2 מיליון שקל. מי שלא מבין את זה, לא מבין מי זה שלמה נחמה".

רצה הגורל והאדם שאמור להכריע בגורלו של ערוץ 10 הוא חברו הטוב והוותיק של נחמה, שר התקשורת וראש הממשלה, בנימין נתניהו. נחמה ונתניהו הכירו בארה"ב באמצע שנות ה–80, דרך מכר משותף. הקשר ביניהם נחשף לאור הזרקורים כאשר נתניהו היה שר האוצר ונחמה היה יו"ר בנק הפועלים, ב–2003–2005. בתקופה ההיא השניים נהגו להיפגש לעתים תכופות בלשכת שר האוצר או במקומות פרטיים. נתניהו אף היה אורח במסיבת יום ההולדת ה–50 של נחמה, לצד בכירים במשק ובפוליטיקה. אירוע זה, שנחשף אז ב–TheMarker, גרר ביקורת כלפי נתניהו, משום שתקנון שירות המדינה אוסר על שרים להשתתף באירועים פרטיים של בעלי עניין שעשויים להזדקק להם בנושאים הקשורים למילוי תפקידם. בתגובה לרותם שטרקמן, שחשף אז את הסיפור, ענתה לשכת נתניהו כי נתניהו ונחמה "נמצאים בקשרי ידידות אישיים במשך עשרות שנים".

סיפור זה צץ כעת שוב, על רקע ההשקעה האפשרית של נחמה בערוץ 10 והחשש שמא נתניהו מנסה להשתמש בידידו כדי להשפיע על הנעשה בערוץ, אולי אחד מכלי התקשורת הביקורתיים ביותר כלפיו. מקורבי נחמה דוחים בתוקף את הדברים. "השיקול היחיד של נחמה כאן הוא כלכלי", הם אומרים. "בניגוד למה שנרמז, אין כאן כל שיקול פוליטי. ערוץ 10 עשה כמה מהלכים טובים בתקופה האחרונה, ומבחינת נחמה בהחלט יש כאן מקום לבחון את כדאיות ההשקעה".

סירב להצעה להתמנות לשר אוצר

כשהיה יו"ר בנק הפועלים, הוזכר נחמה כמה וכמה פעמים בהקשרים פוליטיים, והוא נחשב מקורב בעיקר לממסד הישן בליכוד. תד אריסון, הבוס והפטרון, היה תומך ידוע של הליכוד ואף תרם כספים למפלגה ולנתניהו. נחמה עצמו היה מקורב גם לצחי הנגבי ולראש הממשלה לשעבר אריאל שרון. שמו של נחמה עלה לפחות פעמיים כמועמד לתפקיד שר אוצר, פעם אחת על ידי שרון ופעם שנייה על ידי מחליפו בתפקיד, אהוד אולמרט. ואולם נחמה לא הביע עניין והעדיף להישאר בבנק.

נחמה היה קשור לליכוד עוד לפני שהחל לעבוד אצל אריסון. אשד מהנדסים, החברה שבה היה שותף, סיפקה בשנות ה–80 ובתחילת שנות ה–90 שירותי מחשוב ולוגיסטיקה במערכות הבחירות של הליכוד (הפנימיות והכלליות). לכן, טבעי אולי לשייך את נחמה לצד הימני של המפה הפוליטית. ואולם ככל הנראה נחמה קרוב בעמדותיו לצד הימני רק בסוגיות הקשורות לכלכלה וחברה. בעמדותיו המדיניות הוא דווקא קרוב יותר לצד השני של המתרס.

מוטי קמחי

מקורביו משתדלים להרחיק את נחמה מכל זיהוי פוליטי. "זה בעייתי לשייך אותו לימין או לשמאל", הם אומרים, "יש לו תפישת עולם, זה ברור, אבל הוא לא קרוב לפוליטיקה. אם פוליטיקאי, ולא משנה מאיזה מפלגה, ירצה להתייעץ עמו, נחמה ישמח לסייע, כי הוא רואה את טובת המדינה. כשראש ממשלה קורא לך לפגישה, אתה מגיע".

אז מה בכל זאת מניע את שלמה נחמה לשקול השקעה בערוץ 10? בשבועות האחרונים מתחבטים בשאלה הזאת לא מעט חברים ותומכים של נחמה, הנחשב לאדם מוערך מאוד בקהילה העסקית. "רשמתי לעצמי פה פתק שאני צריך להתקשר אליו, לשאול אותו על זה", אמר השבוע אחד מחבריו. "אני באמת לא מבין מה יש לנחמה לחפש שם. לא מצליח להבין את ההיגיון בדבר הזה".

כמה אנשים ששוחחנו עמם השבוע העריכו שמדובר בסיבות שקשורות יותר לפסיכולוגיה ופחות לפוליטיקה או לכלכלה. "הוא היה בן אדם מאוד מחוזר כשהיה יו"ר בנק הפועלים. זה תפקיד שבו כל הזמן אנשים רוצים להגיע אליך, להיפגש אתך", אומר אדם המכיר אותו שנים ארוכות. "אני זוכר איך אנשים היו פונים אלי, כשהוא היה יו"ר בנק, כדי שאסדר להם פגישות אתו. נכון שנחמה הוא לא אדם שיזרוק כסף ככה סתם, אבל אולי הוא כן מתגעגע לפוזיציה של בעל השפעה, אדם שעולים אליו לרגל".

משקיע בנדל"ן ובהיי־טק

בשבע השנים האחרונות עסוק נחמה בעיקר בהשקעות פיננסיות, דבר שבו עסק עוד לפני שהיה בבנק הפועלים, וגם באופן פרטי, כאשר היה יו"ר הבנק. בין היתר, מושקע נחמה בסטארט־אפ שמטרתו לפתח כלים למסחר אלקטרוני של יעקב גודשטיין, שכנו לבית הדו־משפחתי במערב רמת השרון, ושל שותפו אלכס פסל. השניים הם השותפים של דיוויד פדרמן בחברת מפעלים פטרוכימיים, ופדרמן עצמו הוא אחד מחבריו הקרובים של נחמה. פטרוכימיים היו אחד הלקוחות החשובים של בנק הפועלים, כאשר נחמה היה יו"ר.

מלבד זאת משקיע נחמה לא מעט כסף בנדל"ן בארה"ב דרך חברות וקרנות המשקיעות בבנייני דירות למגורים במרכזי ערים גדולות. נחמה עצמו רואה בכך השקעה פיננסית, משום שהוא משקיע בחברות או בקרנות ואין נדל"ן הרשום על שמו. "הוא אדם זהיר ורציונלי, ההשקעות שלו בנדל"ן בארה"ב הן במקומות בטוחים, הוא לא לקח הימורים בהשקעות האלה", אומר אדם שמכיר את הפרטים. מלבד זאת, נחמה שותף בקרן הפועלת בארה"ב המנהלת כ–200 מיליון דולר, שקונה מכשירים פיננסיים מבנקים וחברות ביטוח.

נחמה גם משקיע בהיי־טק, תחום שבו התעניין כבר בשנות ה–90. ב–1997 הוא השקיע באופן פרטי כ–250 אלף דולר בחברת מיראביליס (אריסון עצמו השקיע סכום זהה), שכעבור שנה ביצעה את האקזיט הגדול ביותר עד אז לחברה הישראלית, ונמכרה 
ל–ICQ האמריקאית תמורת 407 מיליון דולר. גם נחמה, כמובן, ראה פירות מההשקעה.

את יוסי ורדי, ממייסדי מיראביליס, הכיר נחמה בזכות אריסון, שביקש מנחמה לארגן מדי כמה שבועות ארוחת ערב עם אנשים בולטים בכלכלה הישראלית. לאחת הארוחות החליט נחמה להזמין את ורדי, אף הוא בוגר הטכניון, וכך החלה הידידות בין השניים, שהובילה ללא מעט השקעות משותפות נוספות בתחום הטכנולוגיה והאינטרנט, פרט למיראביליס.

נחמה גם נוהג להשקיע באופן פרטי במיזמים בתחום האנרגיה. חלק מההשקעות, כמו במקרה של חברת האנרגיה הירוקה זניט, התבררו ככושלות. העיסוק העיקרי שלו בתחום הוא דרך חברת אלומיי, שנרשמה לפני שנה למסחר בבורסת תל אביב, ונסחרת בנאסד"ק כבר מ–2008. שווי השוק של החברה הוא 388 מיליון שקל, ושווי השוק של המניות של נחמה בחברה (37.5%) הוא 146 מיליון שקל. ההשקעה המוכרת ביותר של החברה היא בדוראד אנרגיה, אחת מיצרניות האנרגיה הפרטיות הגדולות בישראל, המבקשת בעתיד לשלוט על 8% משוק החשמל בישראל.

הפגישה עם אריסון שהובילה
את נחמה לראשות הבנק

גיא קורן

נחמה נולד בשכונת פלורנטין בתל אביב, בן יחיד לאם עקרת בית ולאב שהיה פקיד בבנק הלוואה וחיסכון, שמאוחר יותר מוזג לבנק הפועלים, שם התקדם לתפקיד סגן מנהל סניף (אביו, אגב, קיבל לעבודה את ציון קינן, כיום מנכ"ל הפועלים, שקודם בבנק בתקופת נחמה כיו"ר). אחרי שירות צבאי כמפקד קורס צלפים, התקבל ללימודי הנדסת תעשייה וניהול בטכניון. במהלך הלימודים, בתחילת שנות ה–80, הוא כיהן כיו"ר אגודת הסטודנטים בטכניון. לאחר הלימודים פנה לעבודה בחברת אשד מהנדסים. נחמה התחיל בחברה כשכיר, ובהמשך התקדם ונהיה שותף. בחברה קטנה זו זכה להזדמנות של חייו - מפגש עם אריסון, שבתחילת שנות ה–90 עבר להתגורר בישראל.

אריסון ביקש מאשד מהנדסים עבודות ייעוץ שונות, בין היתר בנוגע למפעל קרמיקה בשדרות שהיה בבעלותו. נחמה היה האיש שהופקד על עבודות אלה בחברה, ובשלב מסוים אריסון הציע לו לעבור לעבוד אצלו. כך הקים נחמה את אריסון השקעות, שנוסדה מאפס ואיתרה עבור אריסון הזדמנויות השקעה שונות בישראל. לחברה צירף נחמה את איש ההשקעות אמיר קס המנוח (שאותו הכיר משנות ילדותו בפלורנטין) ואת איש שוק ההון מודי קרת. בין היתר, השקיעה אז החברה בירוקום של שאול אלוביץ', אז יבואן נוקיה וכיום בעל השליטה בבזק, ורכשה מידי ההסתדרות את חברת שיכון ובינוי.

אבל ההשקעה המשמעותית ביותר של אריסון השקעות היתה רכישת בנק הפועלים ב–1998, יחד עם שותפים אחרים לגרעין שליטה, שכללו את משפחת דנקנר (בהנהגת בני הדודים נוחי ודני), ומשקיעים אמריקאים שהביא אריסון. באותה השנה מונה נחמה, שמבחינת מערכת הבנקאות הגיע "משום מקום", לתפקיד יו"ר הבנק. הוא כיהן בתפקיד כמעט עשור, ונחשב ליו"ר דומיננטי מאוד. תחתיו כיהנו המנכ"ל מתקופת ההסתדרות, עמירם סיון, לאחר מכן אלי יונס, מנכ"ל דומיננטי בעצמו שעזב בין היתר על רקע חילוקי דעות עם נחמה, ולאחריו צבי זיו.

נחמה נחשב למי שהוביל את הבנק להשקעות רבות בחו"ל. אחת העסקות המוצלחות שהוביל היתה רכישת בנק סיגניצ'ר בניו יורק, ומכירתו ברווח נאה. בעקבות כך, קיבלו נחמה וזיו בונוסים חסרי תקדים - 23.5 מיליון שקל לנחמה ו–10 מיליון שקל לזיו. הדבר עורר ביקורת ציבורית חריפה והתערבות של רשות ניירות ערך, שבעקבותיה הוחזר חלק מהסכום.

ב–2006 נפרד נחמה ממניותיו באריסון השקעות, אך המשיך לכהן כיו"ר הבנק. כעבור שנה, למרות חוזה לחמש שנים, החליטה שרי אריסון להדיחו. 
"זו היתה הפתעה גמורה. באותו שבוע הוא עוד אמר לי שיש לו ביטחון שהוא יהיה יו"ר לתקופה ארוכה", משחזר בכיר לשעבר בבנק. "הזעיקו את הדירקטריון מהרגע לרגע כדי לאשר את זה. הבכירים שאלו שאלות - מה בדיוק קרה, על מה הריב, אבל תשובות רציניות לא ניתנו. יש לי הרבה הערכה אישית ומקצועית אליו. הוא היה יו"ר דומיננטי שעסק בניהול פעיל והיה לו קשר עם לקוחות וחלק משמעותי מהצלחת הבנק באותן השנים". מי שהחליף את נחמה בתפקיד הוא דני דנקנר, ששימש כסגנו.

"במבט לאחור, נחמה היה יו"ר טוב לבנק הפועלים, וההסתבכות של דנקנר רק מחזקת את הרושם הזה", אמר השבוע בכיר בשוק ההון, "אבל צריך לזכור גם שהוא היה יו"ר בתקופה שבה היה שגשוג במשק, והוא לא היה צריך להתמודד עם המשבר הגדול של 2008".

ההסתבכות עם רשות המסים

לפני כחודש נחקר נחמה ברשות המסים, בנוגע לנדל"ן שקנה ומכר במגדל רוטשילד 1 בתל אביב. בשלהי 2013 מכר נחמה שטח באחת הקומות בפרויקט תמורת 45 מיליון שקל. לפי החשד, נחמה דיווח על מכירת דירה, אבל למעשה מכר רק את המעטפת של הדירה (דירה שאינה מוכנה למגורים), מהלך בעל משמעות שונה מבחינת מס. נחמה טען מנגד שהוא פטור ממס, מכיוון שלא מכר דירה במשך ארבע שנים קודם לעסקה זו. כיום ניטש בין הרשות לנחמה ויכוח על כמה מיליוני שקלים. השאלה המרכזית היא מה נחמה מכר - דירה או רק מעטפת.

לדברי מקורבים לנחמה, הוא דאג שבדירה יהיו ברזים, חשמל וחלוקה לחדרים, בעצת עורכי דינו, כדי שהדירה תיחשב ראויה למגורים. ואולם רשות המסים לא קיבלה עמדה זו ואף זימנה את נחמה לחקירה (אזרחית) בטענה שניסה לרמות את רשויות המס. מקורביו טענו השבוע שנחמה פעל בעניין לפי חוק ובעצת עורכי דינו.

דוברו של נחמה מסר בתגובה כי "ההליך של מכירת דירת המגורים נעשה בליווי משפטי צמוד וחוות דעת של אנשי המקצוע הרלוונטים, ויש להתפלא כי אירוע זה התגלגל כך. אנו מקווים שבאמצעות דיאלוג מקצועי עם הרשות הנושא יוסדר. נחמה משתף ושיתף פעולה עם הרשויות, והמחלוקת נמצאת בתחום האזרחי, שעניינו אם הדירה היתה ראויה למגורים בעת מכירתה או לא".

ואולם זו לא הפעם היחידה שלנחמה יש מחלוקות עם רשות המסים. בעבר, רשויות המס טענו שעליו לשלם 50% מס על הכסף שקיבל משרי אריסון בגין מניותיו באריסון השקעות ב–2006, משום שהוא תוצר של יחסי העבודה שהיו לו עם אביה, ולכן מדובר במס הכנסה רגיל. מנגד, טען נחמה שמדובר ברווח הון, לכן המס שצריך להיות מושת עליו הוא בגובה 25%. נחמה עירער על ההחלטה, והדיון התקיים בדלתיים סגורות. עיתון "כלכליסט" עתר לבית המשפט כדי לברר את פרטי ההסדר, חשיפה שאליה נחמה התנגד בכל תוקף. ביוני 2013 התיר בית המשפט לפרסם פרטים חלקיים בלבד מההסדר, והתברר שנחמה קיבל הנחה ממס הכנסה בגובה של 28%.

ב–2010 היה לנחמה מפגש הרבה יותר לא נעים עם הרשויות, כאשר היה במעמד של נחקר פלילי בפרשת רכישת בנק פוזיטיף על ידי בנק הפועלים. מוקד הפרשה היה גובה הפיצוי המוגזם - 25 מיליון דולר, שהפועלים שילם לקרן RP שבבעלות איש העסקים רפי ברבר, שהיה אמור להשתתף עם הפועלים בעסקה, אך נדחה על ידי הרגולטורים בטורקיה. בגין פרשה זו מרצה דני דנקנר עונש מאסר של שנה, בין היתר, בשל ניגוד העניינים שלו - כיו"ר הבנק היה מעורב דנקנר בהחלטות בנוגע לגובה הפיצוי, בעוד של–RP היו עסקים משותפים עם חברת אלרן הציבורית, שאחד מבעליה היה דנקנר.

ואולם גם לנחמה עצמו היו עסקים עם ברבר. כיו"ר הפועלים, הוא השקיע בקרן RP כמיליון דולר בלי לדווח על כך למישהו מאנשי הבנק. נחמה טען שלא היה צריך לדווח, מכיוון שלפי הנוהל הבנקאי התקין, הוא אמור לדווח רק אם ההשקעה עולה על 5% מהון הקרן של RP, ואילו השקעתו היתה פחות מ–0.5%. מלבד זאת, השקיע נחמה עוד 300 אלף דולר בקרן השקעות יפנית של ברבר.

"באותה תקופה היקף ההשקעות שלי היה עשרות מיליוני דולרים בקרנות ובהשקעות שונות ואם, למשל, השקעתי בצ'ק פוינט, וצ'ק פוינט קיבלה אשראי בבנק הפועלים, אז כמשקיע פאסיבי לא הייתי צריך לדווח", אמר נחמה לחוקרים. אגב, ציטוט זה מלמד על ההון הרב שצבר נחמה באופן עצמאי, משום שבמקביל לעשרות המיליונים שציין בחקירה, הוא החזיק באותה תקופה גם 17% ממניות אריסון השקעות, שטרם נמכרו.

תוך כדי עדותו, חשף נחמה גם מעט ממה שקורה מאחורי הקלעים בצמרת העסקית בישראל. "אתם צריכים להבין את העמדה שלי...ישבתי במפגשים עסקיים עם כל המנהלים ובעלי העסקים במשק, כמו לב לבייב, נוחי דנקנר ועידן עופר, בנושאים הקשורים בבנק הפועלים", אמר נחמה לחוקריו, "ואולי יש לי השקעות ישירות או עקיפות אצלם בחברות. מדובר בשיחות עסקיות, שבהן דיברו איתי גם על אשראי ועל עסקים משותפים עם בנק הפועלים. מעבר לכך, גם בוצעו אשראי ועסקים כשבאותו זמן סביר שקרנות שאני מושקע בהן, בכספים יותר גדולים מהכספים שהשקעתי אצל רפי ברבר, הקרנות האלה מושקעות אצלם. במה זה שונה מהמקרה של ברבר?". בסופו של דבר, הפרקליטות החליטה לסגור את התיק נגד נחמה, מחוסר ראיות.

רכבת המשקיעים של ערוץ 10

שלמה נחמה הוא לא הראשון שהוזכר כאחד מאלה שעומדים בפתח בית הוורד בגבעתיים, ומבקשים למצוא דרך להיכנס לערוץ. שורה של אנשי עסקים, מישראל ומחו"ל, הביעו עניין בערוץ בשנים האחרונות. עם חלק מהם אף נחתם הסכם כלשהו, אך לאף מהם לא היה את האומץ לחתום על הצ'ק.

משנתו הראשונה נקלע ערוץ 10 לקשיים כלכליים ולאחר מכן נכנס להקפאת הליכים. יוסי מימן, האיש ששלט בערוץ והפסיד בו כמעט 800 מיליון שקל, חיפש ללא הפסקה אנשי עסקים חדשים שיישאו עמו בנטל. באותה תקופה הוא הצליח להכניס לערוץ את שלמה בן צבי ואת המיליארדר רון לאודר. בן צבי נכנס - ויצא. גם הפרסומאי אילן שילוח חתם על כניסה לערוץ - ונמלט. לאחר מכן דובר על כניסה של המיליארדר המנוח משה סבא, אך דבר לא יצא מכל זה. ב–2005 נכנס להשקעה ארנון מילצ'ן עם רופרט מרדוק, שהחזיקו יחד 24% ממניות הערוץ. בינתיים, מרדוק כבר יצא מההשקעה ומילצ'ן דורש החזר על השקעתו בהיקף של 50 מיליון דולר.

מאז 2011, כאשר איומי הסגירה החלו להיות מוחשיים הרבה יותר, מימן ומנהלי הערוץ מסתובבים בכל העולם לחפש משקיעים. איש העסקים חזי בצלאל צולם ב–TheMarker בפגישה על היאכטה של מימן במו"מ לרכישה. בעלי הערוץ ניסו גם ליצור חיבור אסטרטגי עם נוני מוזס, בעלי "ידיעות אחרונות", שמוגבל לאחזקה של 8% בערוץ. ב–2012 נפגשו נציגי הבעלים עם נוחי דנקנר, בעל השליטה באי.די.בי וב"מעריב" דאז, וניסו לשכנעו להיכנס לערוץ, אבל גם עסקה זו נדחתה.

אחד השמות הרציניים היה יעקב אגם (לא הפסל), ישראלי שמקום מושבו בלונדון, שב–2011 זכה לביקורים תכופים בטירתו בפריז מצד ראשי ערוץ 10. כשאגם פרש מהעסקה, ראשי ערוץ 10 המשיכו להסתובב בחברות הפקה באירופה וניסו לעניין משקיעים - ללא הצלחה. בסוף 2013 נסעו מנהלי ערוץ 10, כולל המנכ"ל דאז רפי גינת ומנכ"ל חברת החדשות גולן יוכפז, לפגישה עם רון לאודר. לפתע הם גילו מכותרות אתרי האינטרנט בישראל שלאודר כבר חתם עם הפרסומאית יפית גרינברג על מכירת מניותיו בערוץ. גם העסקה הזו לא יצאה לבסוף לפועל. ב-2014 עוד הספיקו אנשי מימן וגינת לנהל מגעים מתקדמים עם אלכסנדר לוין, בעלי ערוץ 9, אך בסופו של דבר לוין ראה את היקף ההשקעה הנדרש ותפס רגליים קרות. המו"מ הרציני האחרון, לפני הבעת הענייין של נחמה, היה בין המשקיעה ההולנדית נינה סטורמס, שעם חברת ההפקות פרימנטל התעניינה ברכישת הערוץ. נציגיה אף ישבו כמה ימים בערוץ 10 ועברו על ספרי הערוץ. ואולם עקב התהפוכות הרגולטוריות וחוסר הוודאות בענף, סטורמס עלתה על טיסה בלי לשוב.

כל המשקיעים האלה נמלטו מערוץ 10 בעיקר לאחר שהבינו כי לא יוכלו להתמודד מול ערוץ 2 המונופוליסטי, ששולט בהרגלי הצפייה ובשוק הפרסום - ובד בבד לעמוד במחויבויות רגולטוריות גבוהות. בישראל היו מיליארדרים שהיו מוכנים לשרוף מאות מיליוני שקלים - מימן, לאודר ומילצ'ן - ובשוק העיתונות היו אלה שלדון אדלסון ונוחי דנקנר, שניצל את כספי המשקיעים. ואולם כעת נראה כי עידן המשקיעים הלא רציונליים חולף מהעולם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#