התביעות הייצוגיות מסתיימות בפשרות מהירות מדי - והפיצוי לא מגיע לצרכנים - דין וחשבון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

התביעות הייצוגיות מסתיימות בפשרות מהירות מדי - והפיצוי לא מגיע לצרכנים

מחקר של הרשות השופטת והמרכז הבינתחומי, שבחן את כל התביעות הייצוגיות שהוגשו עד 2012, מגלה כי סכומי התביעות מנופחים, עורכי הדין נהנים משכר טרחה של עשרות אלפי שקלים והחברות משלמות בתרומות זניחות במקום בפיצוי הנפגעים

4תגובות

מספר התביעות הייצוגיות בישראל נמצא בעלייה מתמדת מאז עבר חוק תובענות ייצוגיות ב–2006, אבל המחקר המקיף ביותר בתחום זה מגלה כי עורכי הדין ותובעים מייצגים הם המרוויחים הגדולים. הציבור לרוב אינו מפוצה בצורה ראויה, והמנגנון כולו גובה משאבי שיפוט חריגים, בעיקר מבתי המשפט המחוזיים בתל אביב ובמרכז.

המחקר הנחשף כאן לראשונה טוען כי "קיים פער משמעותי בין דימוין של תובענות ייצוגיות בציבור ובקהילה המשפטית  לבין הנתונים המתקבלים בתיקי תובענות ייצוגיות שנסגרו". המספרים ממחישים: הסכום הנתבע בממוצע בבקשה לאישור ייצוגית הוא 435 מיליון שקל, אך רוב התיקים נסגרים בהסתלקות. במעט שבו שולם פיצוי כספי, הממוצע הוא 3.8 מיליון שקל.

המחקר האמפירי המקיף בחן את יישומו של חוק תובענות ייצוגיות מיום כניסתו לתוקף ועד לסוף 2012, והוא פרי שיתוף פעולה של מחלקת המחקר של הרשות השופטת עם הקליניקה לתובענות ייצוגיות בבית הספר למשפטים במרכז הבינתחומי הרצליה. בראש המחקר עמדו פרופ' אלון קלמנט, מומחה בתחום וראש הקליניקה בבינתחומי, עם ד"ר קרן וינשל־מרגל, שעמדה בראש מחלקת המחקר של הרשות השופטת וכיום מלמדת באוניברסיטה העברית. היום יידון המחקר בכנס שמתקיים בבינתחומי בהשתתפות שופטים ועורכי דין.

מאז התקבל חוק התובענות הייצוגיות ועד סוף 2012 נפתחו יותר מ–2,000 תיקים. ב–2012 לבדה נפתחו כ–800 תיקים. החוקרים מציינים כי מגמת העלייה חריגה ביחס למגמת התיקים האזרחיים האחרים, שבהם קיימת יציבות.

ביותר מ–96% מהבקשות לאישור תביעות ייצוגיות, הדרישה היא לפיצוי כספי לחברי הקבוצה המיוצגת. החוקרים מציינים כי הסכומים הנתבעים משתנים באופן דרמטי וגבוהים במידה ניכרת מאלה הנתבעים תביעות אזרחיות רגילות. ייתכן שהדבר נובע מכך שבייצוגית אין צורך לשלם אגרה.

מתברר כי סכומי הפיצוי המבוקש גבוהים במיוחד בתביעות נגד חברות ציבוריות הנסחרות בבורסה (ממוצע של 794 מיליון שקל), מיד אחריהן בגובה הפיצוי הממוצע הנדרש מצויות חברות פרטיות (200 מיליון שקל), ואחריהן בפער ניכר הרשויות המקומיות (24 מיליון שקל).

מתוך יותר מ–2,000 בקשות לאישור תביעות ייצוגיות שאותרו במחקר, 171 תיקים בלבד הגיעו לשלב שבו הכריע בית המשפט בשאלת המפתח: האם לאשר את הבקשה. בשלב זה נדחו 122 בקשות, לעומת 49 בקשות שאושרו, כלומר רק 29% מהבקשות שהגיעו להכרעה ממש - התקבלו. מעניין לגלות כי ב–41% מהבקשות שנדחו, סיבת הדחייה היתה היעדר עילת תביעה אישית של התובע הייצוגי. כלומר, הוא מלכתחילה לא היה התובע המתאים.

לאחר שכבר אושרה הבקשה לתביעה ייצוגית, 0.8% מהתיקים הסתיימו בפסק דין. מתוכם, תשעה תיקים הסתיימו בזכייה של התובע הייצוגי, ורק באחד נדחתה התביעה. המחקר מציין כי שיעור הזכייה נראה גבוה משיעור זה בתביעות אזרחיות רגילות, אבל הדבר נובע כנראה מכך "שבקשות לאישור תובענות שסיכויי הזכייה בהן נמוכים כלל אינן מאושרות כתובענות".

מה קורה לרוב הבקשות שלא מגיעות כלל להכרעה? ב–57% מהתיקים הגיש התובע בקשה ל"הסתלקות", בדרך כלל כשהבין כי אין לו עילת תביעה טובה, או שסיכויי התביעה נמוכים. הסתלקות אינה מונעת מתובעים עתידיים להגיש תביעה, ולכן בתי המשפט מאשרים בקשות כאלה ומוחקים את התביעה.

כ–15% מהתיקים הסתיימו בפשרה. לפי החוק, בית המשפט נדרש לאשר את הפשרה מכיוון שהיא חוסמת אפשרות להגיש תביעות עתידיות. המחקר מצא כי ביותר מ–70% מהתיקים אישר בית המשפט את הפשרה ללא שינוי. רק כ–7% מהבקשות להסדרי פשרה נדחו לחלוטין. המחקר מראה כי בהסדרי פשרה שבהם הגיש היועץ המשפטי לממשלה עמדה וקרא לשינוי ההסדר, היתה לו השפעה ב–75% מהמקרים.

המחקר חושף כי הסדרי פשרה מושגים כמעט תמיד לפני אישור הבקשה לתביעה ייצוגית. רק ארבעה הסדרים נחתמו לאחר אישור הבקשה כתביעה ייצוגית. החוקרים מציינים כי שיעור ההסתלקויות והפשרות בתביעות ייצוגיות גבוה מהממוצע בתיקים אזרחיים רגילים: 74% לעומת 60%, בהתאמה.

מחדל התרומות

המחקר מצא כי הפיצוי הפופולרי ביותר שמשיגות התביעות הייצוגיות הוא תרומה לטובת הציבור. סעד זה נמצא בכ–100 תיקים. התרומה הממוצעת היתה 300 אלף שקל. החוקרים מציינים כי סעד התרומה נועד כעיקרון למצב שבו קשה לאתר את קבוצת הניזוקים.

בכ–76 תיקים היה הפיצוי קופונים או הנחות לציבור, בשווי ממוצע של 14 מיליון שקל. רק בכ–50 תיקים ניתן פיצוי כספי לציבור הנפגעים. הממוצע של פיצוי זה היה 3.78 מיליון שקל.

במחקר מודגש השימוש הרב בתרומה, והעובדה כי הפיצוי בפועל במקרים אלה הוא הנמוך ביותר בהשוואה לפיצויים באפיקים אחרים, וכי נמצאה בו שונות רבה. למעשה, מרבית התרומות נמוכות מ–90 אלף שקל, וקיים פער גבוה במיוחד - פי 186 - בין הסכום הנתרם לסכום שנתבע בבקשה לאישור התביעה הייצוגית במקור.

המחקר בחן גם את התפלגות יעדי התרומה. 40% מהתרומות מועברות לארגוני חולים או נכים, ועוד 20% מועברים לארגוני צדקה ונזקקים.

השימוש בקופונים או הנחות אינו חף מבעיות גם הוא. במקרים רבים, כדי ליהנות מהקופון או ההנחה, צריך מי שנפגע לדרוש את הקופון. המחקר מראה כי רק בכשליש מפסקי הדין קבע בית המשפט שנתבעים צריכים לעקוב ולדווח על נתוני דרישת הקופונים או ההנחות באופן שיאפשר לעקוב אחר מימוש הפיצוי בפועל.

פרופ' אלון קלמנט מבקש לשים דגש על ממצאים אלה. "יש מספר גבוה של תביעות שהסתיימו בתרומה למטרה ציבורית מתוך המספר הכולל של תביעות שהסתיימו בפסק דין, פשרה או הסתלקות. למעשה, זהו הסעד הנפוץ ביותר. 96 תביעות. המספר הזה מעיד על כך שהתובענות הייצוגיות הפכו למכשיר להעברת תרומות למטרות ציבוריות.

אלא שזאת אינה מטרת התובענה הייצוגית. אם מצרפים את זה למספר התביעות הרב שבהן ניתן סעד של הנחות או קופונים - 72 - ומאחר שברוב התביעות הללו ההנחות ניתנות לכלל הציבור או לכלל ציבור הלקוחות של הנתבעת, ולא לקבוצה שנפגעה בפועל, מגיעים למסקנה שרוב התובענות הייצוגיות בישראל אינן מפצות את מי שנפגע עקב המעשה הנתבע".

לדברי קלמנט, "השאלה היא אם התרומות וההנחות והקופונים יוצרים הרתעה של נתבעים מפני הפרות של החובות שלהם על פי חוק. הרתעה היא מטרה חשובה וקיומה מותנה בכך שאכן התרומות הללו אינן באות במקום תרומות אחרות שהנתבע היה תורם ממילא, ושההנחות והקופונים אכן ממומשים על ידי הציבור".

קלמנט מציין כי מחקר אנקדוטלי מגלה "שהתשובה לשתי השאלות הללו היא מעורבת. במקרים רבים התרומות היו נתרמות ממילא. באשר למימוש ההנחות והקופונים - בכמה מקרים שבהם בית המשפט בדק את שיעורי המימוש, הם היו נמוכים".

באחרונה הגישה ח"כ עדי קול, בסיוע הקליניקה לתובענות ייצוגיות בבינתחומי, הצעת חוק שאחת ממטרותיה היא להגביל את התרומות בתובענות ייצוגיות ולדאוג לכך שאם ניתנות תרומות כאלה, הן ייצאו מכיסן של הנתבעות, ולא יבואו על חשבון תרומות אחרות. פיזור הכנסת קבר את ההצעה לעת עתה. "אני מקווה שיהיה מי שירים את הכפפה בכנסת הבאה", אומר קלמנט.

גם בתביעות שבהן נפסק פיצוי כספי נקבע לעתים כי הפיצוי ייעשה לפי דרישה, וגם במקרים אלה מציין המחקר כי בית המשפט לא תמיד דורש מהנתבעים לדווח לו על היקף הדרישות והפיצוי בפועל. החוקרים מציינים כי במחצית המקרים שבהם נפסק פיצוי כספי היה הסכום שנתבע במקור גבוה פי 18 בממוצע מהסכום שנפסק בפועל.

בעיית שכר הטרחה

התביעות הייצוגיות הן שוק עורכי דין מתמחים. בצד התובעים זוהו 710 משרדים שייצגו בכ–2,056 התביעות שנבדקו, אך כעשרה משרדים ריכזו את העבודה על 30% מהתביעות. בצד הנתבעים, 690 משרדים ייצגו בכל התביעות, אבל גם כאן, כעשרה משרדים ריכזו את העבודה בכ–30% מהתביעות.

"בקרב עורכי הדין המייצגים את התובעים והנתבעים ניתן לזהות שחקנים חוזרים בשיעור גבוה במיוחד", מציינים החוקרים, אם כי הם מצביעים על פער בין הצדדים: "ככלל, משרדי עורכי הדין המייצגים את התובעים הם קטנים יותר, ועל כן מוכרים פחות ממשרדי עורכי הדין המייצגים לרוב את הנתבעים".

בתביעות שהסתיימו בזכיות כספיות מצא המחקר כי עורכי הדין זכו בשכר טרחה ממוצע של 27% מסכום הזכייה, והתובעים המייצגים זכו בגמול ממוצע של כ–17% מהסכום. בסכומי שכר הטרחה והגמול נמצאה שונות רבה (סטיית תקן גדולה). הגמול הממוצע לתובע היה 32.3 אלף שקל, החציון היה 10,000 שקל. שכר הטרחה הממוצע לעורך דין היה 102.5 אלף שקל, בעוד שכר הטרחה החציוני היה 40 אלף שקל.

החוקרים מציינים כי "בכל התיקים שבהם הוערך סכום שווי הסעד, קיים קשר מובהק וחזק יחסית בין שיעור שוויו של הסעד מתוך סכום התביעה הראשוני לבין שיעור הגמול ושכר הטרחה שהועברו. ככל שהועבר סעד שסכומו קרוב יותר לשווי הסעד המשוער בבקשה לאישור התובענה, גדל שיעור הגמול שהועבר לתובע הייצוגי ולבא כוחו".

הממצא המעניין ביותר הוא כי האופן השכיח ביותר שבו ניתן תשלום לתובע הייצוגי ולבא כוחו הוא באותן תביעות שנגמרות בהסתלקות של התובע, ללא כל סעד לקבוצה. במקרים אלה היה הגמול הממוצע לתובע נמוך יחסית, 14 אלף שקל בממוצע, עם חציון של 5,000 שקל. עורך הדין זכה בכ–43 אלף שקל בממוצע, עם חציון של 25 אלף שקל. כל זה, כאמור, מבלי שהציבור זכה לשקל אחד.

המחקר מציין כי "שיעור הגמול ושכר הטרחה באחוזים מהסעד הכספי שהועבר לציבור הוא גבוה יותר בפשרה שאושרה לפני אישור התובענה כייצוגית מאשר בפסק דין שניתן לאחר שהתובענה אושרה ונדונה לגופה". לדברי החוקרים, "מגמה זו היא הפוכה להנחייתו של בית המשפט העליון והיא מנוגדת לרציונל העומד ביסוד פסיקת גמול ושכר טרחה בתובענה הייצוגית בהתאם לחוק".

קלמנט מצביע על ממצא זה כאחד החשובים במחקר. לדבריו, "שכר הטרחה הממוצע שניתן בהסדר פשרה לפני אישור התובענה הייצוגית גבוה משכר הטרחה שניתן בהסדרי פשרה ובפסקי דין לאחר אישור התובענה כייצוגית. ולגבי פסקי דין - גם השיעור של שכר הטרחה בהם נמוך יותר. זו תוצאה בעייתית מאוד משום שהיא נותנת תמריץ לעורכי דין ולתובעים להתפשר מהר ככל האפשר במקום לנהל את התביעה לטובת הציבור המיוצג והציבור בכלל".

לדבריו, "לנוכח הפער הזה, אין זה מפתיע שפחות מ–2% מהתביעות מסתיימות רק לאחר אישור התובענה. אם נצרף את זה לאופן שבו התביעות מסתיימות - בפשרות שבהן ניתנות תרומות, הנחות וקופונים - התמונה המצטיירת בעייתית".

הוא מדגיש כי "הבעייתיות אינה נובעת מהחוק. החוק נותן בידי בתי המשפט כלים שבאמצעותם הם יכולים למנוע פשרות לא ראויות, ולתגמל עורכי דין ותובעים שמתעקשים להילחם על זכויות חברי הקבוצה המיוצגים במקום להתפשר. המפתח הוא בידי בתי המשפט, שצריכים להשתמש בכלים הללו, ולפסוק שכר טרחה באופן שיתגמל פעולות לטובת הציבור".

אגב, כבר בעת הגשת הבקשה לייצוגית יכולים התובע ועורך דינו לבקש גם גמול לתובע המייצג ושכר טרחה לבא כוחו. רק ברבע מהמקרים נכללה בקשה בשלב זה. באותם מקרים היה המבוקש 6% לתובע בממוצע וכ–16% לבא כוחו.

ב–161 תיקים שהסתיימו ללא סעד לטובת הציבור נדרש התובע לשלם לנתבע הוצאות משפט. המחקר מציין כי הסכום הממוצע של הוצאות משפט דומה לסכומים הממוצעים של הוצאות המושתות בתיקים אזרחיים רגילים. ההוצאות הממוצעות היו 40 אלף שקל עם חציון של 15 אלף שקל.

בית המשפט הייצוגי

המחקר מראה כי בתי המשפט של מחוזות תל אביב והמרכז הם המקומות המועדפים להגשת תביעות ייצוגיות, בסטייה משמעותית מהפיזור הגיאוגרפי של תיקים אזרחיים אחרים. למעשה, אפשר לכנות את בתי המשפט האלה בעל כורחם "בתי המשפט לייצוגיות".

תיקי ייצוגיות מסתיימים מהר יותר מתיקים אזרחיים רגילים, אבל דורשים משאבי שיפוט גדולים יותר. בתביעה ייצוגית ניתנות בממוצע 12 החלטות, לעומת 10 בתביעה רגילה. ההחלטות גוזלות יותר זמן שיפוטי. שופט מחוזי משקיע 21 שעות נטו בתיק אזרחי רגיל, לעומת 25 שעות בייצוגית.

"פנקס התובענות ייצוגיות" הוא מרשם פומבי על פי חוק, שאמור לאפשר מעקב, ורוב המחקרים בתחום התבססו עליו. המחקר החדש מגלה כי כמעט בכל פרמטר, מספר הדיווחים לפנקס הוא 50% ופחות ממספר הדיווחים שהיו אמורים להופיע בו. למשל, מספר ההחלטות בבקשות לאישור תביעה ייצוגית הוא 171, אך מספר ההחלטות שדווחו לפנקס הוא 85.

ד"ר וינשל־מרגל מצביעה על משאבי השיפוט המושקעים בייצוגיות ביחס לתועלת הציבורית שלהן. "כשהשווינו במחקר באופן עקבי בין תוצאות התובענות הייצוגיות לתוצאות של תביעות אזרחיות המתנהלות בבתי המשפט המחוזיים, מצאנו מעט הבדלים.

"למעשה, שיעורי הפשרות, שיעורי הזכיות של תובעים, סכומי הזכייה בפסק דין ובפשרה, שיעורי וסכומי שכר הטרחה הנפסקים לתובעים ואפילו פסיקת ההוצאות כנגדם - דומים מאוד בין התובענות הייצוגיות לבין תביעות רגילות. דמיון זה מפתיע בגלל מבנה התמריצים הייחודי בייצוגית, שנועד להתמודד עם בעיות נציג ואתגרי תביעות סרק, השונים מאלה שבתביעות האזרחיות הרגילות".

מה השינוי המשמעותי שהיית ממליצה לקדם לאור המחקר?

וינשל־מרגל: "הייתי רוצה לראות שימוש נרחב יותר במנגנונים מיוחדים שכבר קיימים בחוק, ושנועדו להתמודד עם תביעות הסרק ובעיית הנציג. דוגמה למנגנונים שעדיין לא נעשה בהם שימוש מספק, לדעתי, הם מעורבותו של היועץ המשפטי לממשלה בהסתלקויות ופשרות, רישום בפנקס התובענות הייצוגיות ופסיקת הוצאות בתיקים שהסתיימו בהסתלקות בשל היעדר עילת תביעה".

תובע אחד, 17 ייצוגיות

מי מגיש תביעות ייצוגיות? החוק אינו מונע מיותר מאדם אחד להגיש תביעה, אך ב–80% מהתיקים הופיע רק תובע מייצג אחד לבית המשפט. 12% מהבקשות לאישור תביעה ייצוגית הוגשו על ידי שני תובעים, ורק שיעור קטן של הבקשות הוגשו על ידי מספר גדול יותר, שבמקרה אחד הגיע אפילו ל–28 תובעים.

החוק אמנם מתיר הגשת תביעות על ידי ארגונים ללא מטרת רווח וגופים שונים, במיוחד לנוכח החשש כי בתביעות מסוימות יימנעו יחידים מהגשת התביעה. בפועל, פחות מ–1% מהתביעות הוגשו על ידי ארגונים וגופים כאלה.

לעומת זאת, יש כמה תובעים מייצגים פעילים במיוחד. המחקר מצא כי לפחות 150 תובעים הגישו יותר מתביעה ייצוגית אחת. 32 תובעים הגישו שלוש בקשות לתביעה ייצוגית, וכ–20 תובעים הגישו בין ארבע לעשר בקשות. תובע אחד מחזיק בשיא - 17 בקשות לאישור תביעות ייצוגיות.

שיאניות הנתבעים: חברות הסלולר הוותיקות - עם 40 תביעות כל אחת

מהם היעדים המועדפים לתביעה ייצוגית? החוק קובע רשימה סגורה של עילות תביעה שבגינן מותר להגיש תביעה ייצוגית. החוקרים מצאו כי רוב התביעות (67%) מוגשות בעניינים צרכניים. 14% מהתביעות מוגשות נגד המדינה, למשל בגין גביית אגרה ביתר. 5.5% מהתביעות מוגשות נגד חברות ביטוח או ניהול השקעות, וקצת פחות מ–4% מהתביעות מכוונות נגד בנקים.

רק 1.7% מהתביעות מוגשות בענייני ניירות ערך, ורק 1.4% מהתביעות מוגשות נגד מפרסמים. פחות מ–1% מהתביעות הוגשו על אפליה במוצרים ושירותים או על הפרות של חוק הגבלים העסקיים. תביעות בתחום יחסי עבודה הן 2.8% מהתיקים.

55% מהנתבעים הן חברות פרטיות, 17% הן חברות ציבוריות נסחרות ו–9% רשויות מקומיות. 6.2% מהתביעות הופנו כנגד יחידים, רשויות ציבוריות מהוות 4.7%, ואילו תאגידים עירוניים - 2.4%. עמותות נתבעו ב–1.6% מהמקרים וחברות ממשלתיות בפחות מ–1%.

מבין החברות הפרטיות והציבוריות הנתבעות, מפלח המחקר את סוג החברות המועדות לתביעות. הפלח הגדול ביותר, 21%, הוא של חברות נותנות שירותים כגון חברות דלק, תעופה, הובלה, חשמל, השכרת רכב וליסינג. פלח קרוב בהיקפו, 20%, הוא של החברות העוסקות במתן שירותי תקשורת ומדיה. בתחום זה נכללות חברות טלפוניה, אינטרנט, טלוויזיה, תקשורת לוויינים, עיתונות, קולנוע והפצת מידע, אך המספר הגבוה ביותר של תביעות מוגש כנגד כל אחת משלוש חברות הסלולר הוותיקות, שכל אחת מהן ספגה לפחות 40 תביעות ייצוגיות עד היום.

הפלח השלישי בגודלו הוא של חברות בתחום ייצור ושיווק מזון ומשקאות, נגדן הוגשו כ–14% מהתביעות. מספר דומה של תביעות מופנה כלפי נותני שירותי מסחר, כמו יבואנים. 9% מהתביעות מופנות כנגד בנקים, בתי השקעות וחברות מימון.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#