גרמן: "נתניהו לא אחראי. הוא פירק את הממשלה צעד אחר צעד" - בריאות - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
ראיון

גרמן: "נתניהו לא אחראי. הוא פירק את הממשלה צעד אחר צעד"

במשך שנה עבדו במשרד הבריאות על רפורמות, אבל אז שבר רה"מ את הכלים ■ מה חושבת עליו שרת הבריאות היוצאת? ומה היא אומרת על הבוס לפיד

52תגובות

ליעל גרמן כבר אין משרד. לשכתה במשרד הבריאות בירושלים התרוקנה, וכל עוזריה ויועציה האישיים פוטרו - חלקם בהנחיה מפורשת של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ובהתראה של ימים. "כמו בארה"ב, תוך שבוע אנשים איבדו את מקום העבודה שלהם. עצוב לי", היא אומרת, ומודה שההרגשה מתסכלת. "יש נושאים שנחתכו באמצע. אנחנו מטפלים למשל בנושאים אנושיים. אדם שהיה רגיל להתקשר ללשכה ופתאום הוא לא מקבל מענה כי הכל נעצר. אין מי שיענה, אין מי שיודע. והוועדות שהקמנו, כמו הוועדה לבחינת תרומות הדם וועדת החולה הנוטה למות, העוסקת בסיום החיים בכבוד - הכל בסימן שאלה גדול עכשיו".

את הראיון עמה אנחנו עורכים בביתה ברחוב שקט בהרצליה, בית שנהפך למעין חמ"ל ראיונות לכלי התקשורת. פעם זו יעל דן מגלי צה"ל ופעם צוות טלוויזיה מערוץ 20 או מערוץ 10.

נו, החזרת גם את הוולוו?

"אין לי וולוו. אף פעם לא היה לי. כשנכנסתי לתפקיד ראש עיריית הרצליה לא הסכמתי לקבל את הוולוו של אלי לנדאו, קודמי בתפקיד. ואז התקשרו אלי מוולוו נעלבים, ושאלו למה אני משמיצה אותם. אמרתי להם שלא השמצתי, אבל שאני מתכוונת לסייר בכל העיר, גם בשכונות החלשות, וככה אני לא יכולה להגיע. קיבלתי מיצובישי".

ואז עשירי הרצליה זילזלו בך?

"אולי בהתחלה. אמא שלי תמיד היתה שואלת, 'מה יש לך נגד עשירים'. אין לי שום דבר נגדם".

ייתכן שאמה של גרמן חזתה את העתיד, שבו עמדה גרמן מול בכירי הרפואה הפרטית בישראל כמעט לבדה בחודשים האחרונים. ואולם, לפני פחות מחצי שנה הכל היה נראה אחרת. גרמן היתה בשיא תהילתה כשהגענו לראיין אותה בלשכתה בתל אביב. זה היה יומיים אחרי פרסום מסקנות ועדת גרמן, שבראשה עמדה.

איליה מלניקוב

הדו"ח שהוציאה הוועדה לאחר שנה ומאות שעות של דיונים אינטנסיביים הוא אחד הדו"חות החשובים שנכתבו אי פעם במערכת הבריאות. נכון, היו לה לא מעט מתנגדים ואינטרסנטים שניסו לטרפד את המסקנות - בדיעבד די ברור שידם היתה על העליונה - אבל התקשורת חיבקה אותה, ובציבור היא נתפשה כשרה שניסתה למנוע את השתלטות שירותי הרפואה הפרטיים על מערכת הבריאות הציבורית. אם נתניהו היה מספיק מחויב לרפורמות חשובות, וגם מסוגל לפרגן לשרים שלא מהמפלגה שלו - כפרפראזה על המשפט הזכור שלו "תהיו כחלונים" - הוא היה מכנס את הממשלה שלו ואומר לשריו: "תהיו גרמנים".

זה כמובן לא קרה. אפילו להפך. למעשה נתניהו חתום על טרפוד שלוש מההמלצות העיקריות של גרמן - ריסון הרפואה הפרטית, מיסוי התיירות הרפואית בבתי החולים, והעברת כמיליארד שקל לקיצור תורים במערכת הבריאות הציבורית.

הרפורמות שנהפכו להמלצה

ההתחלה של גרמן בתפקיד שרת הבריאות היתה חורקת. כניסתה לתפקיד לוותה במחאה שהיתה לה אפיל תקשורתי גבוה של משתמשי הקנביס שאף הקימו אוהל ליד ביתה; החלטתה לבטל את הפלרת מי השתייה סיבכה אותה עם איגודי רופאים ופקידים במשרד; וגם היחסים עם המנכ"ל החזק באותו זמן, פרופ' רוני גמזו, עלו על שרטון. במשמרת שלה קרסה גם הדסה - ספינת הדגל של בתי החולים בישראל - והדבר נהפך למשבר חריג ביותר במערכת הבריאות.

כשגרמן מינתה את הוועדה "לחיזוק מערכת הבריאות הציבורית" בתחילת 2013, לא מעט גבות הורמו. הצורך בוועדה כזו לא היה ברור, והיתה תחושה, שבאה לידי ביטוי גם ב–TheMarker, כי גרמן מינתה ועדה שתתפקד כתפאורה להלבנת החלטות שכבר קבעה מראש, ובעיקר התחנפות לקהל האמיד של יש עתיד, שצפוי להיות הנהנה המרכזי מהרחבת הרפואה הפרטית.

לרבים היתה תחושה שוועדה כזו רק תדחה את הטיפול בבעיות התקציביות הקשות של מערכת הבריאות. האמירה הרווחת היתה כי במקום להקים ועדה אפשר ללמוד במהירות את החומר, לדבר עם כמה מראשי מערכת הבריאות, ולהתחיל לעבוד.

אבל לגרמן היו תוכניות אחרות ומסגרת זמנים משלה. במשך שנה שלמה שמעו חברי הוועדה עשרות עדויות, קיימו שימוע פומבי ומתועד לכל ראשי מערכת הבריאות, הזמינו מחקרים, אספו נתונים והתווכחו. עד סוף עבודת הוועדה נהפך המושג שר"פ (בחירת רופא בתשלום בתוך בתי החולים הציבוריים) לשגור בפי כל, והתחושה היתה שהחלטות הוועדה יקבעו את דמותה של מערכת הבריאות לשנים קדימה.

הסוף כבר ידוע: הוועדה החליטה נגד שר"פ ובעד ריסון הרפואה הפרטית, על רפורמה בביטוחי הבריאות ועל שורה ארוכה של צעדים שנועדו לעצור את מסלול הכסף והחולים מהרפואה הציבורית לפרטית. אלא שתוכניות לחוד והמציאות הישראלית לחוד. פיזור הכנסת בלי העברת התקציב והבחירות, לפחות מבחינתה של גרמן, לא יכלו להתרחש בעיתוי גרוע יותר. בעיצומו של המהלך הגדול להפיכת ההמלצות שלה למעשים - הכל נקטע. הרפורמות שתיכננה ודחפה נהפכו באחת להמלצה בלבד - לממשלה הבאה.

בדיעבד, האם זו היתה טעות להקדיש שנה שלמה ויקרה לוועדה, שנה שבמהלכה יכולת לקדם מהלכים?

"התשובה מורכבת. יכול להיות שאם הייתי יודעת שיש לי רק שנה ושבעה חודשים, הייתי ממהרת יותר ולא הייתי עושה את הוועדה בצורה יסודית כל כך. מצד שני, כשנכנסתי לתפקיד לא ידעתי כלום והייתי צריכה ללמוד, ולא יכולתי ללמוד מהר יותר. הוועדה השאירה - הוועדה, לא אני - ספר הדרכה למי שמאמין בתפישה של חיזוק המערכת הציבורית וריסון הפרטית. כי יש פה תפישת עולם. מעט מאוד אנשים זוכים להיות חלק מתהליך כזה ולהשאיר דבר כזה אחריהם. זו ירושה".

בראש ועדות מקצועיות אחרות, כמו ועדת נתניהו בבריאות או ועדת דברת בחינוך, לא עמדו פוליטיקאים. אולי חרצת את גורל הוועדה ברגע שעמדת בראשה? קשה להאמין שהשר הבא ימהר לאמץ המלצות שהכותרת שלהן הן "ועדת גרמן".

"אני ממש לא מצטערת שעמדתי בראש הוועדה, ולא חושבת שזו היתה טעות, כי בתוך הוועדה עוברת תפישת עולם, מדיניות. קרוב לוודאי שאם שר הבריאות הקודם יעקב ליצמן (יהדות התורה) או ישראל ביתנו ייכנסו למשרד הם לא יאמצו את ההמלצות כי הם בעד השר"פ, בעד רפואה פרטית, ונגד מיסוי הרפואה הפרטית. אבל אם למשל מישהו ממפלגת העבודה ייכנס לתפקיד, אז למה לא? לא תהיה לו בעיה, להפך".

"שיטת תקצוב עקומה ומעוותת"

הפגישה עם גרמן מתקיימת בבוקר שאחרי מסיבת העיתונאים הבהולה שכינסו מנהלי בתי החולים הממשלתיים, שבה התריעו כי נקלעו לגירעון כבד של מאות מיליוני שקלים אף שלא חרגו מתוכניות העבודה שלהם, וכי כדי לעמוד בתקציב ייאלצו להאריך תורים ולצמצם את השירותים שהם מעניקים לציבור. תזמון המהלך אינו מפתיע: במשרד הבריאות אין כעת שרה, אין גם שר אוצר, ונתניהו נראה לחיץ מאי פעם, בטח כלפי נושאים חברתיים כמו מצב הרפואה הציבורית.

מנהלי בתי החולים הממשלתיים צודקים?

"הם צודקים בכך שמתקצבים אותם בחסר מראש, וכל הזמן לוחצים עם היד על העורק הראשי שלהם שלא יזרום מספיק דם, בתקווה שכולם יתייעלו. להתייעל זה טוב עד גבול מסוים, אבל מעבר לכך זה מוגזם. אני חושבת שאפילו סגן הממונה על התקציבים באוצר, משה בר סימן טוב, הבין לקראת סוף הוועדה וסוף הכהונה שלו, שזה כבר מוגזם".

לדברי גרמן, מה שעשוי לשנות את המצב הוא הקמת רשות האשפוז החדשה, שבראשה תעמוד אסתר דומיניסיני, שתהיה אחראית לבתי החולים הממשלתיים. הרשות היא התוצר הראשון של עבודת הוועדה.

תומר אפלבאום

"אחד הדברים הראשונים שהרשות רוצה לעשות זה לשנות את שיטת התקצוב העקומה והמעוותת של בתי החולים", מסבירה גרמן. "ברגע שמתקצבים אותם בחסר הם לא מתייעלים כי הם יודעים שבסופו של דבר ייתנו להם כסף כי הם שייכים למדינה. כך אנחנו מפסידים פעמיים - מצד אחד אין תכנון מובנה וברור, כי התקציב לא ידוע; ומצד שני, אין להם אחריות תקציבית.

"לי כראש עיר היתה אחריות תקציבית. ידעתי שאם אקבל החלטה שאינה מגובה בתקציב - אחויב אישית. למנהלי בתי החולים אין אחריות כזאת. לכן אחד היעדים הראשונים שקבענו עם אסתי הוא להכין עם המנהלים תקציב אמיתי מראש - הם יוכלו לתכנן רכש, אספקה, כל מה שרוצים, אבל לא יוכלו לחרוג מהתקציב. אם הם יחרגו תהיה לכך משמעות, לרבות מינוי חשב מלווה ואולי אפילו פיטורים".

הכל טוב ויפה, אבל האם הם צודקים בטענה הבסיסית שחסר כסף במערכת?

"כן, הם צודקים בכך. ישראל שמרה במשך שנים על הוצאה לאומית קבועה לבריאות בגובה של 7.6% לעומת ממוצע של כ–9.3% בשאר מדינות המערב. חייבים להגדיל את ההוצאה - המערכת הזאת לא יכולה יותר. זה בדיוק מה שתיכננו לעשות בתקציב הקרוב - הוספנו מיליארד שקל לבסיס התקציב של המערכת: 300 מיליון שקל כעדכון דמוגרפי (פיצוי הקופות על הגידול במספר החברים בהן), ו–700 מיליון שקל לקיצור תורים. האוצר הבין היטב שאם לא יביאו כסף חדש למערכת הציבורית עלול להיות רוב בוועדה בעד השר"פ. היה ברור שכדי לא להכניס את השר"פ צריך להכניס כסף ציבורי".

"הם חשבו שהשר"פ יכניס להם בלי סוף כסף"

החודשים האחרונים, שאחרי פרסום מסקנות הוועדה בראשי פרקים, היו סוערים במיוחד. גרמן מצאה את עצמה כמעט לבד מול כוחות גדולים מאוד שהתנגדו לאחת ההמלצות המרכזיות של הוועדה, שהיתה אמורה לעבור במסגרת חוק ההסדרים: ריסון הרפואה הפרטית באמצעות קביעת תקרת הכנסות לבתי החולים הפרטיים. אסותא והבעלים שלה, קופת חולים מכבי, גייסו את מיטב הלוביסטים, היח"צנים ועורכי הדין כדי להילחם ברפורמה. אליהם הצטרפו כמה מאיגודי הרופאים, ארגון רופאי המדינה ואפילו ארגוני חולים. גרמן הושמצה באופן אישי, והרפורמה שלה הוצגה ככזו שתחסל את מערכת הבריאות.

איך קרה שאפילו מנהלי בתי החולים הציבוריים הגדולים, שעבורם כל הוועדה הזאת הוקמה כביכול, לא תמכו בך ואפילו חתמו כאיגוד על מודעה נגדך לצד אסותא ואחרים?

"מנהלי בתי החולים הגדולים רצו שר"פ. הם אמרו שתלו בי תקוות גדולות שאביא את השר"פ, ויש אכזבה גדולה מאוד. אבל מה שאני הבנתי אחרי הרבה פחות משנה זה שבמידה רבה השר"פ, כפי שמנהלי בתי החולים הממשלתיים רצו אותו, הוא מקסם שווא. הם חשבו שהשר"פ יכניס להם בלי סוף כסף, אבל למדנו שהיקף ההחזרים כיום על בחירת רופא בביטוחים הפרטיים והמשלימים הוא כ–2.6 מיליארד שקל, לא מיליארדים כפי שהם טענו.

"כמה מזה היה מגיע בסופו של דבר לבית החולים הציבורי? פחות מ–50% — אנחנו מדברים כבר על 1–1.3 מיליארד שקל. ומתוך הסכום הזה הרוב היה הולך לרופאים. ואז מה יקרה? 75% בעלי הביטוחים מתושבי ישראל ילכו ל–12%–15% מהרופאים. התורים רק יתארכו, והפרמיות של הביטוחים יעלו. אנחנו נעלה את עלות הרפואה באופן קיצוני, לא נקבל רפואה טובה יותר, ובנוסף התורים יתארכו. במקום זאת, הוחלט להעביר 700 מיליון שקל לקיצור תורים, שכולם ילכו לחולה הציבורי".

גם הרופאים לא היו אתך.

"להערכתי, מרבית הרופאים, ודאי הצעירים, כן היו איתנו. ומכל השאר אני פשוט מאוכזבת ובגדול. רוממות הרפואה הציבורית בגרונם, אבל כשזה מגיע לשינוי אמיתי שאולי יפגע בקרם דה־לה־קרם של בעלי השכר הגבוה מקרבם - פתאום הם מקבלים רגליים קרות. אנחנו הרי לא תיכננו להוריד את היקף ההכנסות של אסותא, אלא להקפיא את המצב".

המתנגדים טענו שזו טעות להגביל את הרפואה הפרטית לפני שמקצרים תורים במערכת הציבורית.

"על מה מבוססת המערכת הציבורית? על כוח העבודה - רופאים ואחיות. אנחנו רוצים להשאיר אותם במערכת הציבורית, אבל ככל שהפיתוי במערכת הפרטית יהיה גדול יותר - לא אוכל להשאיר אותם. איך ניתן ליצור תחרות הוגנת? על ידי כך שנשווה את התנאים בין שתי המערכות. כיום יש פעולת מלקחיים נגד החולה הציבורי. מצד אחד, שמים תקרת הכנסות על בתי החולים הציבוריים ולא משתלם להם לפתוח חדרי ניתוח אחרי שהם עוברים את התקרה הזאת, כי יש פרוצדורות הפסדיות. מצד שני, הרופא עומד בפני פיתוי אדיר לעזוב את בית החולים הציבורי כדי להרוויח יותר בבית החולים הפרטי.

"שני הדברים האלה גורמים לתורים אדירים במערכת הציבורית, ובסופו של דבר הם יגרמו להתמוטטות שלה. אם לא נעצור את הדהירה לתהום - נמצא את עצמנו בקרקעית. כי אם עוד ועוד רופאים יעברו למערכת הפרטית והיא תתפתח בלי מגבלות וייפתחו עוד חדרי ניתוח - זה יהיה הסוף של המערכת הציבורית. לכן היה פה ניסיון לקבוע נורמה ציבורית שאומרת שהרפואה הפרטית לא יכולה להתפתח עד בלי גבול, ושצריך להיות גם תקציב לשלם לרופאים במשרה מלאה עבור הניתוחים והפעולות שהם מבצעים אחר הצהריים. אם לא נגביל את המערכת הפרטית - לעולם לא נוכל להתחרות בשכר שהרופאים יכולים לקבל בה".

איזה סכום של כסף לדעתך ישאיר את הרופאים הבכירים במערכת הציבורית אחר הצהריים?

"זו שאלה ששאלנו כל רופא שהופיע בפני הוועדה. התשובות היו בדרך כלל 70–100 אלף שקל בחודש. אני חושבת ש-70 אלף שקל ברוטו לרופא בכיר שמקדיש את כל כולו למערכת הציבורית זה סכום סביר, ולרופאים המבוקשים ביותר אפשר להציע גם יותר".

ההמלצות של ועדת גרמן לא בדיוק מיטיבות עם קהל המצביעים הטבעי של יש עתיד - אנשי המעמד הבינוני־גבוה בעלי ביטוחים פרטיים, ורופאים מבוססים. המתנגדים הסבירו לאנשים שלא יוכלו לעבור עוד ניתוחים פרטיים בגללך. לא חששת שזה יגרום לכם נזק אלקטורלי?

"כן. אשקר אם אגיד שלא חשבתי על זה, אבל היה לי ברור לאורך כל הדרך שחייבים לשים את כלל הציבור במרכז, ולא קבוצה כזאת או אחרת. זה דבר שהבאתי מהעירייה - תמיד כשמישהו היה מדבר אתי בחדר חשבתי מה חושב האדם שעובר עכשיו מתחת לחלון. את מוכרחה להרגיל את עצמך לחשוב על הציבור, אחרת קל מאוד לעבוד לפי אינטרסים.

"לציבור גם יש אינטרסים שונים. אבל פה לא היה בכלל ויכוח - לא היתה לי התלבטות כי היה לי ברור שחיזוק בתי החולים הציבוריים זה האינטרס ראשון במעלה של כלל הציבור, גם של העשירים ביותר. אם גם לעשיר ביותר תהיה בעיה רפואית קשה הוא יבוא בסופו של דבר לבית חולים ציבורי, ואם לא יהיו שם רופאים טובים ואת המכשור המתאים - גם הוא ייפגע".

ברמה האישית, לא קשה לעמוד בחזית של מתקפות אישיות מצד בכירי המערכת?

"זה קשה מאוד, בטח שזה קשה. אני לא עד כדי כך קשוחה. אבל מכיוון שבאתי מבית מדרש טוב - להיות ראש עירייה זה כל הזמן לעשות הבחנה בין אינטרס צר של קבוצה מסוימת ובין כלל הציבור - הייתי די מחוסנת. אם את מאמינה במשהו, את נאבקת עליו".

"אין לי בעיה לשבת באופוזיציה"

כשהוחלט על הקדמת הבחירות ולמעשה ביטול חוק ההסדרים עם הרפורמות של גרמן, רבים במערכת הבריאות חגגו: תומכי השר"פ שמחו על הליכתה של השרה שהתנגדה לו; בתי החולים הפרטיים והרופאים שעובדים בהם שמחו על כך שחלפה "סכנת" ריסון הפעילות הפרטית; ותעשיית התיירות הרפואית נשמה לרווחה - לא יהיה מיסוי על הענף.

האם השמחה היתה מוקדמת והצעדים הללו רק נדחו בכמה חודשים? מבחינתה של גרמן לפחות, זהו בהחלט תסריט סביר. "אם נהיה חלק מהרכבת הממשלה - ארצה להיות שרת הבריאות", היא מצהירה. "גם אם יציעו לי את תיק הפנים, שרציתי מאוד בסיבוב הקודם".

אוליבייה פיטוסי

אם לא תהיי שרה או בתפקיד ביצועי - תישארי בכנסת? תשבי באופוזיציה?

"בהחלט, אין לי בעיה. אופוזיציה שעושה את עבודתה כמו שצריך, יכולה לעשות עבודה טובה מאוד. היא יכולה להשפיע, להתריע ולשנות".

התחושה היא שלא הצלחתם לקדם מהלכים גדולים. באתם לשנות, ואחרי שנתיים אתם יוצאים כמעט בלי הישגים.

"הציבור אולי חושב שלא עשינו כלום, אבל אני יודעת כמה עשינו. אני חושבת שיש עתיד היתה הקבוצה הכי איכותית בכנסת - מבחינת חריצות, טוהר המידות והנוכחות במליאה. שמרנו על ניקיון כפיים. זה מה שהציבור ביקש וזה מה שהוא קיבל. זה לא נכון שלא מימשנו הבטחות - בתחום המשילות הצלחנו להעלות את אחוז החסימה, לצמצם את מספר השרים ולבטל את המוסד המסואב של שר בלי תיק. חוקקנו את חוק שוויון בנטל - שבזכותו יש עלייה עצומה בגיוס חרדים וזינוק של עשרות אחוזים בשיעור החרדים שיוצאים לעבוד".

19 מנדטים זו הצלחה חסרת תקדים בפוליטיקה הישראלית, אבל אחרי פחות משנתיים הכל מתפרק. הסקרים נותנים לכם 10 מנדטים, והציבור לא רואה בלפיד מועמד לראש ממשלה. אפילו הסכם עודפים אין לכם.

"חכו, עוד לא התחלנו את הקמפיין ולא הראינו את ההישגים שלנו. בזכותנו אחרי ארבע שנים של סטגנציה מדינית נכנסו למשא ומתן, אפילו שהוא לא הצליח. העברנו את חוק הריכוזיות למרות הלחצים. בזכותנו עברו רפורמות כמו השמים הפתוחים וסגירת רשות השידור".

"פתאום הקצה הפונדמנטליסטי של הליכוד התחיל להגיש הצעות חוק"

הכשל העיקרי הוא שלא הצלחתם לייצר שיתוף פעולה עם מנהיגי מפלגות הקואליציה. העם מסתכל על ממשלה כזאת ואומר: מה קורה פה? קיבלתם מנדט להוביל את המדינה ואתם לא מצליחים אפילו לדבר זה עם זה.

"זה קרה רק בחודשים האחרונים. בהתחלה היתה אידיליה והעברנו הכל יחד".

אז מה קרה?

"פתאום הקצה הפונדמנטליסטי והקיצוני של הליכוד התחיל להגיש הצעות חוק קיצוניות ולא מתקבלות על הדעת. כל יום אורית סטרוק ואיילת שקד מהבית היהודי היו מגישות הצעות קיצוניות. הצעות כמו החלת החוק הישראלי ביהודה ושומרון, תיקון לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו (פסקת ההתגברות). אתם מבינים מה זה אומר?! שאם יש חוק מסוים כמו חוק המסתננים הוא גובר על חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. ושיהיה ברור - היום זה מסתננים ומחר זה ערבים, הומואים ואתיופים. אז כולנו היינו מזועזעים. ואז בא חוק הלאום".

חוק הלאום היה קו פרשת המים מבחינתכם?

"אם אתם שואלים אותי איפה איבדנו אמון - זה קרה אחרי שהיתה ישיבת ממשלה שהעברנו בה את כל התקציב ובתוכו את חוק ההסדרים עם כל הרפורמות. ואז פתאום אחרי שאושר חוק הסדרים מצומצם כל כך, עם 18 סעיפים בסך הכל, ואחרי שעבר גם בכנסת בקריאה ראשונה - פתאום אומרים רגע, ומשמיעים את מילת הקוד 'לפצל'".

כלומר הם רצו לטרפד את הרפורמות?

"כן. המשמעות של זה היא אחת: בואו נהרוג את הרפורמה. שאף אחד לא ישלה את עצמו - כשמישהו מנסה לפצל נושא מחוק ההסדרים, המשמעות היא למסמס את הנושא הזה. פתאום נתניהו החליט שהוא לא מעביר את שתי הרפורמות הגדולות והחשובות - קק"ל והבריאות. ואז שלפו מהמגירה את חוק הלאום של זאב אלקין (הליכוד), שהיה ברור שלא ניתן לקבל אותו.

"אני הייתי בישיבת הממשלה שבה גם שרי יש עתיד, גם ציפי לבני וגם לימור לבנת אמרנו לנתניהו: למה אתה מתעקש להביא את דווקא את החוק של אלקין? ולא היתה לזה תשובה. על אפנו ועל חמתנו. אין לנו בעיה עם חוק הלאום של בני בגין למשל, וגם בהצעה שלו היינו מוכנים לדון, אבל לא החוק הקיצוני של אלקין. ואפילו כשביקשנו חופש הצבעה - הוא אמר 'לא'. באותו רגע היה ברור שהאדם קיבל החלטה לפרק את הממשלה, כי היה דבר אחד שמבחינתנו היה ברור שהוא קאזוס־בלי - חוק הלאום בגרסה של אלקין. זה חוק שהיה משנה את דמותה של המדינה. כל המהלך חסר האחריות הזה מונח על כתפיו של נתניהו".

אז לישראל יש ראש ממשלה לא אחראי?

"ממש".

ובכל זאת ישבתם אתו שנתיים.

"במשך השנתיים הוא עשה גם דברים טובים. התפקוד של נתניהו בצוק איתן למשל היה אחראי מאוד. הוא נהג בשיקול דעת ולא שעה לגורמים בליכוד ומחוצה לו שניסו לדרבן אותו להיכנס עמוק יותר לעזה, להשמיד ולהרוס. הוא עמד בפיתוי וידע לקבל החלטות אחראיות ונכונות".

למה לדעתך הוא רצה לפרק את הממשלה?

"זו שאלה שאין לי עליה תשובה. אני יכולה להיות קונספירטיבית ולהגיד שהוא חשש שאם התקציב היה עובר כפי שהוא, עם המע"מ 0% ועם תוספת של 10 מיליארד שקל למשרדים החברתיים, אז לפיד ויש עתיד יהיו חזקים עד כדי כך שהוא יהיה בבעיה".

ואולי חוק "ישראל היום" הוא זה שהציק לו והיה הטריגר לפירוק, כפי שטוענים לא מעט מהפרשנים הפוליטיים. למה הצבעת בעד החוק הזה?

"אני מודה שזה חוק בעייתי, והתלבטתי מאוד איך להצביע. הצבעתי בעדו בעיקר בגלל הדאגה לעיתונות הכתובה. אני באמת חושבת שלא צריך להתערב בשוק התקשורת, אבל זה לא שהצבענו בעד סגירת 'ישראל היום', אלא על חוק שאומר: אתם יכולים לפרסם ולצאת לאור בתנאים שווים לעיתונים אחרים".

איפה טעיתם? איפה היה הכשל שהוביל לפירוק?

"כדי לדעת איפה טעינו, אני צריכה לשבת עם נתניהו ולשאול אותו. להערכתי, קרה לו משהו".

אולי חלק מהכישלון שלכם צריך לייחס ללפיד. הוא היה עיתונאי שעבר ישר לפוליטיקה והעיד על עצמו בעבר שאינו מבין בכלכלה. למשל, הוא התעקש על מע"מ 0% על דירות - בניגוד לדעת המומחים.

"הציגו את זה כהתעקשות שלו. יש הרבה מאוד הצגות לצורך מאבקים פוליטיים. הוא האמין במע"מ 0%. אישית, בתור מי שניהלה עיר וחברה בוועדה המחוזית לתכנון ובנייה במשך עשור ויו"ר ועדה מקומית 15 שנה, אני חושבת שזה חוק גאוני. הוא נוצר מתוך מצוקה של לוחות זמנים. לכולם ברור שהמחירים יירדו כשההיצע יגבר על הביקוש, אבל עד שיהיה מספיק היצע הוחלט על צעדי ביניים. מע"מ 0% הוא חלק מחמש רפורמות: דיור להשכרה, מחיר מטרה, הגבלת מחירי השכרה, נתיב לדירה. אם הוא לא היה חושב שזה יוריד את מחירי הדיור, הוא לא היה הולך על זה".

זה לפיד החליט או שהיועצים שלו, הלל קוברינסקי ודני וסלי, מנהלים הכל?

"רק יאיר, על פיו יישק דבר. הוא יושב, מקשיב ומכריע. יאיר הוא האדם הכי ראוי בפוליטיקה הישראלית".

יש סיכוי שהוא יחזור למשרד האוצר?

"יש סיכוי להכל, גם שהוא ירכיב את הממשלה".

כראש ממשלה?!

"כן. ב–1998, במרוץ לראשות עיריית הרצליה, התחלתי עם תמיכה של 2% וכולם אמרו שזו בדיחה שאשה הולכת לנהל עיר. עשרה ימים לפני הבחירות נתן לי עיתון 'ידיעות השרון' 11%. בסיבוב הראשון הגעתי ראשונה, ובסיבוב השני קיבלתי 67%. המסקנה היא שיש תקווה לשינוי בפוליטיקה. צריך להעז ולא לפחד מכישלון".

לפיד מתאים להיות ראש ממשלה?

"כן. הוא ישר, מחויב, הוא דמוקרט, ציוני".

דמוקרט? הרי על פיו יישק דבר. מפלגה בלי פריימריס עם שלטון יחיד עד 2020.

"כן, אני לא יודעת אם יש עוד מפלגה שמנהלת דיוני עומק כאלה. אבל המפלגה שלנו נבנתה על ידי אדם שחווה בסלון הבית שלו פוטש. כשהייתי בשינוי, כל הזמן חששנו מכך שיום אחד קבוצה מאורגנת תתפקד ותכבוש את המפלגה. קל לעשות זאת במפלגות קטנות".

אז עכשיו כל התוכניות הגדולות שלך נכנסות להקפאה עמוקה או אפילו יורדות לטמיון?

"המנכ"ל שמיניתי, פרופ' ארנון אפק, מקצועי והוא נשאר בתפקיד. אני מצפה שהוא ימשיך לעשות בצורה מקצועית את מה שהבטחנו לציבור הרופאים והחולים שנעשה, וזה שאני כבר לא נמצאת שם לא צריך לשנות את הכיוון - אין הצדקה שדברים ייעצרו ולא ימשיכו. עוד לפני שעזבתי את המשרד דאגתי ש–300 מיליון השקלים שניתנו כתוספת חד־פעמית לקיצור תורים יעברו. זה המון כסף, ואפשר לבצע באמצעותו 18–20 אלף ניתוחים ולקצר תורים. אני ממש אכעס אם אשמע שהעובדה שאני לא שם היא תירוץ לחכות לשר הבא. למה? השר הבא לא ירצה לקצר תורים?".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#