אבודים בחלל: התיירות מחוץ לאטסמוספירה עלולה להתרסק עוד לפני שהתחילה - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

אבודים בחלל: התיירות מחוץ לאטסמוספירה עלולה להתרסק עוד לפני שהתחילה

האם תיירות החלל עומדת להתרסק, עוד לפני שבאמת התחילה? לא בטוח. מה שכן בטוח הוא שההתרסקות המתוקשרת של “ספייסשיפ2” דחתה את חלומות החלל של מיליארדרים כמו ריצ’רד ברנסון בכמה שנים טובות ■ קייטי פרי וג’סטין ביבר יצטרכו למצוא הרפתקה אחרת

3תגובות

בספטמבר התארח ריצ’רד ברנסון בתכניתו של דיוויד לטרמן. המיליארדר הבריטי הססגוני, מייסד אימפריית וירג’ין, היה כהרגלו רברבן ויהיר. הוא הציג לראווה פעם נוספת את Spaceship Two, חללית הדגל של חברת תיירות החלל שלו, וירג’ין גלקטיק, שהיה אמור לשאת מפורסמים ועשירים כמו אנג’לינה ג’ולי וג’סטין ביבר אל הכוכבים, והפגין הנאה בלתי מוסתרת כשציין את שמותיהם של חלק מהמפורסמים שכבר רכשו כרטיס.

ברנסון, שהשקיע לדבריו 500 מיליון דולר בפרויקט, היה אופטימי (כהרגלו). כשנשאל מתי תתקיים הטיסה המסחרית הראשונה לחלל, ענה בלי להסס: פברואר־מארס 2015. זאת לא היתה הפעם הראשונה שברנסון הבטיח שעידן הטיסות המסחריות לחלל עומד להתחיל בקרוב - הוא עשה זאת גם ב–2011 - אך הפעם הוא היה בטוח שהוא צודק. “עד אז נערוך הרבה טיסות מבחן”, הוא ציין, לפני שהבטיח להיות על הטיסה הראשונה.

רויטרס

חודשיים לאחר אותו ראיון, נראית ההופעה של ברנסון בתוכנית כמו מופת של היבריס. “ספייסשיפ2”, שאת תמונתה הוא הציג אצל לטרמן בגאווה, התרסקה ב–31 באוקטובר לאחר שהתפרקה באוויר בעת טיסת מבחן מעל מדבר מוהאבי. טייס המשנה, מייק אלסברי נהרג, בעוד שהטייס פיטר סיבולד הצליח באורח נס לצנוח ולהיחלץ. שרידי חלום החלל של וירג’ין גלטקטיק וברנסון - ושל 700 האנשים שכבר רכשו מקומות על גבי ה”ספייסשיפ2” - התפזרו על פני 8 ק”מ בלב המדבר.

בשלב זה עדיין לא ברור מה בדיוק גרם להתרסקותה של "ספייסשיפ 2" (שמה הרשמי של ה"ספייסשיפ2" הראשונה היה VSS אנטרפרייז) ואם הסיבה היתה כשל טכנולוגי או טעות אנוש. לוח הזמנים של התאונה, שפורסם בשבוע שעבר, מראה שבשעה 10:07:19 בבוקר השתחררה ספינת החלל מ–White Knight 2, המטוס שנשא אותה לגובה של 45 אלף רגל לפני שהמנוע הרקטי שלה אמור היה להיכנס לפעולה ולהטיס אותה לגובה של 100 אלף רגל (100 ק"מ) — קצה החלל. באותו שלב חצה המטוס את מהירות הקול וטס במהירות של 1.02 מאך. אלא ששלוש שניות לאחר מכן, משהו השתבש. מסיבה לא ברורה הפעיל אלסברי מנגנון במערכת הכנפיים שנועד להאט את מהירותו של המטוס בעת כניסתו המחודשת לאטמוספירה. המערכת לא אמורה להיות מופעלת במהירות של פחות מ–1.4 מאך. אלסברי הבין שמדובר בטעות נוראית ונכנס לפאניקה, אך כבר היה מאוחר מדי. תוך שתי שניות המטוס התפרק באוויר.

השאלה אם הטעות של אלסברי היא שגרמה לטענה עדיין לא הובררה לחלוטין. לשני הטייסים היו יחדיו כ–30 שנות ניסיון ואלפי שעות טיסה. אלסברי עבד במשך יותר מעשור בסקיילד קומפוזיטס, החברה שפיתחה את “ספייסשיפ2” עבור וירג’ין גלקטיק, ושימש טייס משנה בטיסות מבחן של החללית לפחות שבע פעמים מאז 2010, כולל בטיסה הראשונה שבה היא הצליחה לשבור את מהירות הקול בשנה שעברה. סיבולד עבד בחברה מאז 1996, החזיק בניסיון של יותר מ–17 שנה כטייס ניסוי והיה גם מהנדס אווירי שהיה מעורב בפיתוח “ספייסשיפ1”, האבטיפוס שקדם לחללית שהתרסקה. ב–2004 עשתה “ספייסשיפ1” היסטוריה כשהיתה החללית הראשונה שטסה לחלל במימון פרטי וזכתה באנסרי X-פרייז (Ansari X-Prize), פרס בסך 10 מיליון דולר שהובטח לחברה הפרטית הראשונה שתתכנן ותטיס חללית לחלל.

מלבד האפשרות שההתרסקות נגרמה בשל טעות אנוש, חוקרי הרשות האמריקאית לבטיחות תחבורתית (NTSB) בודקים בימים אלה אפשרויות אחרות. נראה שהספקולציות שלפיהן ההתרסקות קשורה בדרך כלשהי לדלק חדש שבו השתמשה החברה לראשונה במהלך טיסת הניסוי, שנפוצו לאחר התאונה, הופרכו לאחר שהתברר שמיכל הדלק של המטוס והמנוע לא נשרפו באוויר. פתרון לתעלומה לא יגיע ככל הנראה בקרוב, והחקירה צפויה להסתיים רק בעוד כשנה.

אי־פי

מה שכן ידוע באופן ודאי הוא שווירג’ין גלקטיק לא תטיס אף אחד לחלל בתחילת 2015. ברנסון ומנכ”ל וירג’ין גלקטיק, ג'ורג' ווייטסיידס, אמנם הבהירו בשבועיים האחרונים שאף ש”חלל זה קשה” אין להם כל כוונה לוותר, אך בשלב הזה לא בטוח שזאת לחלוטין בחירה שלהם. יותר מ–20 לקוחות של וירג’ין גלקטיק, לפי דיווח ב”הוליווד ריפורטר”, כבר פנו לחברה וביקשו את כספם בחזרה. מדובר אמנם ב–3% בלבד מהלקוחות ששילמו 250 אלף דולר למושב באחת מטיסות החלל של וירג’ין גלקטיק — בהם מפורסמים כמו ליידי גאגא וסטיבן הוקינג — אך השאלה היא אם וירג’ין תצליח לרכוש חזרה את אמונם של הלקוחות שלה, אחרי עשור של דחיות במועד של תחילת הטיסות לחלל. אחרי הכל, זאת לא היתה ההתרסקות הראשונה של וירג’ין גלקטיק - קדמה לה תאונה שקיפחה את חייהם של שלושה מהנדסים באתר ניסוי של החברה ב–2007. בינתיים, המטוס הבא שלה עדיין נבנה (שני־שלישים ממנו הושלמו, לפי החברה), והוא לא צפוי להתחיל לטוס לפני הקיץ הבא.

השאלה הגדולה היא אם ההתרסקות של “ספייסשיפ2”, יותר משהיא מסמלת את ההתרסקות האפשרית של וירג’ין גלקטיק עצמה, מייצגת גם את התרסקותה האפשרית של תעשיית התיירות לחלל - עוד לפני שזו בכלל נולדה באמת. השבוע האחרון לא היה, בלשון המעטה, מוצלח במיוחד עבור תעשיית החלל הפרטית: ב–28 באוקטובר, שלושה ימים לפני ההתרסקות של מטוס החלל, רקטה לא מאוישת של חברת Orbital Sciences, קבלנית של נאס”א שהושכרה להטיס אספקה לתחנת החלל הבינלאומית, התפוצצה באוויר שש שניות לאחר ששוגרה בווירג’יניה. עלות הרקטה והשיגור יחדיו היו יותר מ–200 מיליון דולר.

שתי ההתרסקויות, שהתרחשו בטווח של שלושה ימים, גרמו בשבועיים האחרונים לרבים לתהות בנוגע לגורלה של תעשיית החלל הפרטית, שנהנתה מצמיחה משמעותית בשנים האחרונות, ולהספיד את הרעיון כי חברות כמו וירג’ין גלקטיק ומתחרותיה, דוגמת XCOR הטקסנית (שמציעה בעצמה טיסות לחלל ב–95 אלף דולר לכרטיס), יוכלו להטיס תיירים פרטיים לחלל בשנים הקרובות. במגזין ”ניוזוויק” שאלו: “מי בכלל רוצה להיות תייר חלל בימים אלה?”, וב”גרדיאן” קבעה זואי ויליאמס שתיירות החלל, לבד מהיותה פנטזיה, היא גם דוגמה קולעת לאי־שוויון הקיצוני של ימינו, חוויה אליטיסטית שרק עשירים יכולים ויוכלו להרשות לעצמם. אחרים, שראו בחלומותיהם של ברנסון ואחרים למסחר את החלל לא יותר ממופת של יוהרה אנושית, לא היו יכולים להסתיר את השמחה לאיד.

האם חלום תיירות החלל נגוז עם התרסקותה של VSS אנטרפרייז? מומחה החלל האמריקאי ג’ון לוגסדון מעדיף לחשוב שלא. לוגסדון, פרופסור אמריטוס באוניברסיטת ג’ורג’ וושינגטון ולשעבר מנהל המכון למדיניות חלל של האוניברסיטה, הוא גם חבר בוועדה המייעצת של נאס”א ואחד המומחים המובילים בכל מה שנוגע לחלל בארה”ב. בשיחה עם Markerweek הוא קורא לא להקדים ולהספיד את וירגי’ן גלקטיק או את תעשיית החלל הפרטית. “כל מה שזה אומר זה שזה הולך להיות הרבה יותר קשה משברנסון אמר”, מסביר לוגסדון. “דרושה עוד הרבה עבודה לפני שטיסות פרטיות לחלל יוכלו לשמש בסיס לתעשייה משגשגת”.

סיכונים, הוא מציין, הם חלק מהעניין. גם בימיה הראשונים של תעשיית התעופה תאונות היו דבר שבשגרה — לולא היו טייסים שמוכנים לסכן את חייהם כדי לכבוש את השמים, עדיין היינו צריכים לצאת לחופשות באונייה. עם זאת, הוא מודה, “תאונה כל כך פומבית בשלב מוקדם כל כך היא יותר ממכשול קטן בדרך. זה בהחלט מעלה שאלות, בטווח הקצר, בנוגע לאמינות והבטיחות של הטכנולוגיה המעורבת”.

בלומברג

יוהרה אנושית או תעשייה משתלמת?

עד לאחרונה נראה היה ששום דבר לא הולך להפריע לברנסון, אילון מאסק, ג’ף בזוס וחבריהם להגשים את חלומם להטיס חלליות מאוישות לחלל. בראיון שהעניק ביוני ל-MSNBC, אמר מאסק - מנכ”ל טסלה ומייסד SpaceX, שמפתחת חלליות ולוויינים - שהוא מאמין כי תוך 10–12 שנה אפשר יהיה להטיס אנשים למאדים. “במשך עשרות שנים רק אנשים מעטים — שעברו אימונים נרחבים — העזו לחלום על טיסה מחוץ לכדור הארץ. כל זה אמור להשתנות, עכשיו שריצ’רד ברנסון מביא את האפשרות לטייל בחלל להמונים (המגה־עשירים)”, הכריזה כתבה ב–CNN לפני כשנה.

מלכתחילה היתה לא מעט יוהרה בהבטחות של ברנסון לעבור מטיסות ניסוי לטיסות מסחריות תוך כמה חודשים בלבד. היתה בהן התעלמות מופגנת מהאתגרים הטכנולוגיים והכלכליים העצומים שבפיתוח טיסות אמינות, בטוחות וזולות (יחסית) לחלל — אתגרים שהובילו את וירג’ין לדחות שוב ושוב את מועד תחילת הטיסות שלה.

אבל היעד שסימנה וירג’ין גלקטיק בתור התחלה היה צנוע למדי: הטיסות שהיא מקווה להציע הן תת־מסלוליות, כלומר לא מקיפות את כדור הארץ. בגובה של 100 ק"מ בלבד, הן מגיעות רק לסף החלל החיצון, ויעניקו לקייטי פרי, אשטון קוצ’ר וחבריהם רק ארבע דקות של חוסר כבידה לפני שיצטרכו לחגור את חגורות הבטיחות שוב ולחזור לבסיס של וירג’ין גלקטיק במדבר של ניו מקסיקו. מדובר, לכל היותר, במבט חטוף בחלל, הרפתקה יקרה לעשירים שמחפשים ריגושים — ואולם לא יקרה כמו 20 מיליון הדולרים ששילם המיליונר האמריקאי דניס טיטו לסוכנות החלל הרוסית עבור הזכות לטוס לתחנת החלל הבינלאומית (אחרי טיטו שילמו שישה תיירי חלל נוספים סכומים דומים לסוכנות הרוסית עבור התענוג).

“בסך הכל, מבחינה טכנית זה לא כל כך מאתגר”, מסביר לוגסדון. “מה שברנסון והמתחרים שלו עושים דורש האצה למהירות של מאך 3.5, פי 3.5 ממהירות הקול. מטוס הקונקורד הצליח להאיץ למהירות של מאך 2, אז לא מדובר במטלה מסובכת כל כך מסובכת. יש הבדל גדול בין להיכנס למסלול סביב כדור הארץ, לבין לעלות מהר ולרדת מהר, שזה מה שווירג’ין גלקטיק מנסה לעשות. אחד מהעמיתים שלי תיאר את זה כקפיצת באנג’י הפוכה. זאת פשוט הרפתקה, לא יותר”.

למרות היומרות הצנועות, ההתרסקות המתוקשרת של “ספייסשיפ2" הובילה רבים להספיד בשבועיים האחרונים את תעשיית תיירות החלל, שעדיין נמצאת בחיתוליה ושבעשור האחרון משכה אליה יזמים כמו ברנסון, מאסק, מייסד מיקרוסופט פול אלן ומהנדס האווירונאוטיקה ברט רוטאן (שהיו אחראים לפיתוח ה”ספייסשיפ1”) ומייסד אמזון ג’ף בזוס, שהקים ב–2000 את בלו אוריג’ין, שמנסה למצוא דרכים להוזיל משמעותית את עלויות הטיסה לחלל.

תעשיית התיירות הפרטית לחלל עדיין קטנה ביותר ולא כלכלית — וירג’ין גלקטיק גבתה עד כה פיקדונות בסכום כולל של קצת פחות מ–90 מיליון דולר, הרבה פחות מהכסף שהושקע בה. תעשיית החלל הפרטית, לעומת זאת, גדלה במהירות בשנים האחרונות ליותר מ–200 מיליארד דולר. חברות כמו SpaceX ו-Orbital Sciences כבר עובדות באופן רשמי עם נאס”א ומעבירות אספקה לתחנת החלל הבינלאומית.

ואולם החלום הגדול היה ונשאר טיסות מסחריות פרטיות לחלל. החלום להגיע לחלל משותף ללא מעט אנשים, ומרתק את האנושות כבר אלפי שנים, הרבה לפני שאסטרונאוטים אמיתיים כמו ניל ארמסטרונג ובאז אלדרין ואסטרונאוטים בדיוניים בכיכובם של טום הנקס ומתיו מקונוהיי (כוכב הסרט החדש של כריסטופר נולאן, “בין כוכבים”) נהפכו לגיבורי תרבות.

אך המעבר של תעשיית החלל מהתחום הממשלתי לפרטי רצוף מכשולים בטיחותיים, טכנולוגיים ובעיקר כלכליים. ברנסון אמנם השקיע 500 מיליון דולר בווירג’ין גלקטיק, אבל גם ההשקעה הזאת מתגמדת לעומת התקציב השנתי של סוכנויות חלל כמו נאס”א, ודאי לעומת הסכומים העצומים שהושקעו במשך השנים בטיסות מאוישות לחלל. טיסה לחלל היא עסק מסובך ויקר, וגם כיום אין עדיין גוף פרטי שמסוגל לספק את המימון הדרוש כדי להשלים משימה שכזאת.

“התקציב של נאס”א הוא 17 מיליארד דולר בשנה. כל התקציב של וירג’ין גלקטיק מסתכם בכמה מאות מיליונים. זה היקף אחר של פעילות”, מסביר לוגסדון. “אנחנו יודעים כיום לשלוח 12 אנשים לירח. יש לנו יכולת לעשות זאת אבל רק בהשקעה עצומה ובעלויות של מלחמה. אם נחליט היום שאנחנו רוצים להגיע למאדים הכי מהר שאפשר, נוכל לעשות זאת. אבל זה יעלה המון כסף, והחברה כיום לא מוכנה להשקיע טריליוני דולרים בזה, בין אם מדובר בכסף ציבורי או פרטי”.

המחיר הכלכלי של טיסות לחלל, אומר לוגסדון, הוא מכשול הרבה יותר גדול בפני האפשרות של תיירות חלל מהכשל הטכנולוגי שאולי הוביל להתרסקות של “ספייסשיפ2”. העלות של שיגור מעבורת, למשל, עולה על מיליארד דולר, והעלות של הטסת טיל שנושא לוויין לחלל היא 200 מיליון דולר. ברנסון, לעומת זאת, גבה 200 אלף דולר משמונה נוסעים פר טיסה. כלומר, המכשול הוא לפתח מערכת שתאפשר הטסה של אנשים לחלל בעלות הרבה יותר נמוכה מטיל שנושא מטען.

AP

אי אפשר להרוג 
את הרוח האנושית

גם ג’ואן ג’ונסון־פריז, פרופסורית במכללה של הצי האמריקאי בניופורט, רוד איילנד, ומחברת הספר Heavenly Ambitions: America's Quest to Dominate Space (“שאיפות שמימיות: המסע של אמריקה לכיבוש החלל”), לא חושבת שצריך להספיד את תעשיית החלל הפרטית כל כך מהר - ואפילו לא את וירג’ין גלקטיק.

“אני לא חושבת שהתאונה של וירג’ין גלקטיק תחסל את תיירות החלל”, היא אומרת ל–Markerweek. “משום שתאונה מכנית לא יכולה להרוג את הרוח האנושית והרצון האנושי לחקור, בדיוק באותו אופן שתאונה בעת טיפוס על הר האוורסט לא הרגה את הרצון להגיע לפסגת ההר, רק דחתה את ההגעה. האנשים שמטפסים על האוורסט, או קונים כרטיס לטיסה של וירג’ין גלקטיק, הם לא אנשים מפוחדים”.

לדברי ג’ונסון־פריז, גילוי הסיבות להתרסקותה של “ספייסשיפ2” יהיה קריטי לעתידה של תיירות החלל. “אם זאת היתה טעות אנוש, אפשר לתקן את זה. אם הסיבה היתה בחלקה כשל מכני, זה ייקח יותר זמן, אבל גם אפשר לתקן את זה. אם הסיבה היתה כישלון של אחת מהמערכות המרכזיות, זה ידרוש עיצוב מחדש שייקח הרבה יותר זמן, ואולי אפילו חברה חדשה שתשלים את התהליך”.

“תיירות חלל”, היא אומרת, “תהיה מציאות בשלב מסוים, אם כי ככל הנראה כמה שנים מאוחר יותר מכפי שקיוו. היא כנראה לעולם לא תעלה כמו כרטיס טיסה מארה”ב לישראל, אבל היא גם לא תישאר משהו שדורש שישה חודשים של אימון במתקן ממשלתי”.

בין אם בעתיד היא תצליח לאפשר להמונים להגיע לחלל, או תהיה פתוחה רק לעשירים מעטים, ההווה של תעשיית תיירות החלל רצוף מהמורות. ימי החסד של התעשייה הסתיימו, ככל הנראה. הם עומדים להתחלף בסיקור תקשורתי מחמיא פחות ורגולציה הדוקה בהרבה, עוד גורם שעשוי לעכב את המועד שבו יוכלו אנשים פרטיים לטוס לחלל. אחרי הכל, רגולציה שווה כסף, וכסף שווה זמן.

“אנחנו עדיין בשלבים הראשונים של טיסות מאוישות לחלל”, אומר לוגסדון. “תיירות חלל תמיד תהיה עסק נישה. היא מעולם לא נועדה להיות עסק גדול. אבל אם היזמים יצליחו לשכלל את המערכת כך שתוכל להטיס אנשים ממקום למקום במהירות, במקום לרדת ולעלות ממש מהר — למשל, אם תוכל לשגר חללית שתטוס מתל אביב ותנחת בלוס אנג’לס תוך 45 דקות — מזה כבר אפשר לבנות עסק. ייתכן שתוך 25–30 שנה זה יהיה אפשרי”.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#