הכירו את האחים שפירא - שהשתלטו על פרויקטי התשתית הגדולים של ישראל - דינמו ורכב - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הכירו את האחים שפירא - שהשתלטו על פרויקטי התשתית הגדולים של ישראל

46 שנה לאחר שנוסדה, פותחת קבוצת שפיר את ספריה לקראת הנפקתה בבורסה ■ גיל, חן, הראל וישראל שפירא, בעלי הקבוצה, מנהלים 5.5 מיליארד שקל מתקציב הפיתוח הלאומי ■ כעת הם מעוניינים לגייס מהציבור מאות מיליוני שקלים לפי שווי של כ-2 מיליארד שקל

31תגובות

מדי יום שני, בשעה שבע בבוקר בדיוק, מתייצב ישראל שפירא בתוואי קו הרכבת המהיר לירושלים, שם כורה קבוצת שפיר שבבעלות ארבעת האחים שפירא - ישראל, הראל, גיל וחן - את צמד המנהרות הארוכות בישראל (כ–12 ק"מ). ביום שלישי מתייצב במנהרות גיל, בעוד ישראל מתחיל בשבע בבוקר בדיוק סיור לאורך תוואי כביש הרוחב 531 בין כפר סבא לרעננה. ביום רביעי הוא מגיע לאתר סלילת המשכם הצפוני של נתיבי איילון, וביום חמישי יתייצב באותה שעה בדיוק סמוך ליקנעם, שם נערכת שפיר לסלילת הקטע הצפוני של כביש חוצה ישראל.

ביום ראשון, עם זאת, אין ביקורי שטח. ארבעת האחים מתכנסים במשרדיהם הצנועים בפתח תקוה ודנים במהלכים הבאים של שפיר - שמתחת לרדאר הציבורי הובילה בשנים האחרונות למהפכה שקטה במפת פרויקטי התשתיות בישראל.

לא פחות מ–5.5 מיליארד שקל מתקציב הפיתוח הלאומי מנוהלים כיום על ידי החברה, שנהפכה בשני העשורים האחרונים למפלצת עסקית. שפיר הנדסה ותעשייה מעסיקה 1,450 עובדים בפרויקטים בים וביבשה, ועוד כ–1,600 עובדים בקבלנות משנה. היא מחזיקה ב–25% משוק המחצבות בישראל, מפעילה 14 מפעלי בטון ושלושה מפעלי אספלט - ומשנעת בכבישים 100 משאיות תובלה ו–280 מערבלי בטון.

שפיר מגלגלת בשנים האחרונות מחזור שנתי של כ–2.3 מיליארד שקל, שהניב לה אשתקד רווח נקי של 192 מיליון שקל.

עופר וקנין

ארבעת האחים יחלו הבוקר ברוד־שואו לקראת הנפקת 20% ממניות קבוצתם בבורסה לניירות ערך, שם הם יקוו לפגוש בסוף החודש בתג מחיר של 2–2.5 מיליארד שקל (לפי ההערכות האופטימיות יותר בשוק ההון).

אלא שיותר משאלת שווי ההנפקה, סביר שהאחים שפירא מוטרדים מהחשיפה הנלווית לה. זאת, לאחר עשרות שנים שבהן נמלטו מחשיפה תקשורתית, סלדו מנבירה בחייהם הפרטיים והעדיפו שלא להיראות באירועים פומביים - ודאי שלא להתרועע בקוקטיילים.

ארבעת האחים שפירא משתייכים לזן נכחד בעולם העסקים הישראלי. אנשי עבודה צנועים וקשי אופי, בנים למקימי מושב פועלים, שרואים במפעלם העסקי חלק מהוויה משפחתית. כאלה שלפי הקלישאות המוכרות, מעדיפים סיורי שטח בשמש הקופחת על פני ישיבות דירקטוריון ממוזגות, מרגישים חנוקים בחליפות, נמנעים ממכוניות מנקרות עיניים, מעדיפים חופשה משפחתית עם 21 ילדיהם לחופי הכנרת, ובורחים מאזכור בכותרות העיתונים - בעיקר כדי לא ליצור תחושת ריחוק מעובדיהם.

למען הסר ספק, לא מדובר חלילה בפראיירים, אלא באנשי עסקים ממולחים ואגרסיביים, שבנו מפעל ריכוזי לתפארת בענף בעל פרופיל תקשורתי נמוך יחסית. עם זאת, האחים שפירא משתייכים לדור שהקפיד על קוד אתי, ידע למתוח קווים אדומים גם בתנאי תחרות קשה ודאג לשמו הטוב בעיקר בקרב עובדי הכפיים - תוך שהוא מתרחק מחגיגת ההון־שלטון.

אלא שהצלחתם המסחררת של האחים שפירא בשנים האחרונות היתה בעוכרי מנהגיהם הנשכחים. הצורך במקורות הון נוספים והדאגה לעתיד החברה לא הותירו בידיהם ברירה אלא לפנות לדרך הציבורית - דרך שתעלה בקרוב את התהייה האם שוק ההון יצליח לעכל חברה שמנוהלת במתכוון שלא לפי היררכיה ברורה, אלא על ידי חילופי מבטים בין ארבעה אחים.

משוברי גלים לקרקעות ברומניה

יעקב שפירא, בן למשפחת עולים מהעלייה השנייה (1905), ממקימי עין גנים - מושב הפועלים הראשון בארץ ישראל - ופלמ"חניק גאה, החליט ב–1968 לעזוב את קואופרטיב עבודות העפר חריש ולצאת לדרך עצמאית.

הוא קבע את משרדיו בפתח תקוה, גייס עשרה חברים והחליט לנסות את מזלו כקבלן בתחום חדש ונישתי בישראל של אותם הימים - עבודות ימיות. מורכבות הפרויקטים, מיעוט השחקנים בתחום והצורך הגובר בפיתוח קו המים של המדינה זימנו לידי שפירא פרויקטים רבים. חברתו, שאת שמה עברת ל"שפיר", בנתה בשנות ה–70 את רציפים 5–8 בנמל אשדוד, את שוברי הגלים של תחנות הכוח בחדרה, של מעגן היאכטות בתל אביב ושל חופי הרחצה בחיפה ובבת ים.

בפתח תקוה פגש שפירא ברעייתו לעתיד, ילידת ישראל, בת למשפחת פקידי הברון רוטשילד. יחדיו גידלו את דור ההמשך בדמות ארבעה בנים - התאומים ישראל והראל, 57; גיל, 51; וחן, 46. קפיצת המדרגה בפעילותה העסקית של שפיר החלה עם השתלבות הארבעה בחברה, כשכל אחד מהאחים ממלא משבצת אחרת בצרכיה.

ישראל, מ"פ בשריון, סיים לימודי הנדסה אזרחית ונכנס ראשון לחברה ב–1983, היישר למכרז הענק הראשון שבו זכתה - הקמת שובר הגלים של תחנת הכוח רוטנברג באשקלון, שארכה כארבע שנים בעלות של 10 מיליון דולר. לימים, יהיה ישראל אחראי לפריצתה של שפיר בשדה מכרזי הענק הזכייניים שפירסמה המדינה, וייהפך ל"פרויקטור" של החברה.

אמיל סלמן

שני השתלב הראל, טייס מסוקים, שעם שחרורו מחיל האוויר סיים לימודי הנדסת תעשייה וניהול, וברבות השנים נודע כ"מוח" העסקי החריף מאחורי פעילות שפיר, שמתווה את פעילותה היזמית והפיננסית.

גיל, אף הוא קצין בצה"ל, נודע כמהנדס מצטיין ועם סיום לימודיו תפס את המושכות הטכניות של שפיר. אחרון היה חן, לוחם במורן, שלאחר לימודי עריכת דין נהפך לאוטוריטה המשפטית בשפיר - ולמי שיוביל את הרחבת פעילותה למגזר הנדל"ן.

יחדיו הרחיבו ארבעת האחים ואביהם את מוטת הפעילות של שפיר בענף התשתיות בישראל. בסוף שנות ה–80 הם החלו להעתיק את מוקד פעילותם מהים ליבשה. תנופת הבנייה והסלילה עם גלי העלייה מבריה"מ העמידה עבור הקבלנים שלל פרויקטים, שמתוכם בחרה שפיר במורכבים יחסית טכנית - שם נהנתה מיתרון יחסי על פני המתחרים. כך, בנתה שפיר את המחלפים של גבעת שמואל, רעננה וכפר שמריהו, הקימה את גשר עכברה הייחודי והשתתפה בהקמת נתב"ג 2000.

ואולם המהלך המשמעותי יותר שביצעה הקבוצה נרשם עוד ב–1983. אז, קיבלה שפיר מהמדינה זיכיון לפתיחת מחצבה בעציונה, סמוך לבית שמש - עבור האבן שלה נדרשה לצורך הקמת שובר הגלים באשקלון. לימים תקים שפיר במקום מפעלי חצץ, אגרגטים, בטון ואספלט, ותשיג זיכיונות לשלוש מחצבות נוספות - זנוח (סמוך לבית שמש), נטוף (סמוך למודיעין) ו־ורד (ואדי ערה). הפעילות בתחום המחצבות תיהפך לעוגן הפיננסי של שפיר, שהרי כריית מחצבים בישראל - כפי שנלמד בשוקי האשלג או הגז הטבעי - היא פרת מזומנים שמניבה רווחי עתק.

בשנות ה-90 החלה שפיר לפזול לעבר תחום הבנייה למגורים. היא יצאה לדרך במכרזי דיור למשתכן, אך מהר מאוד עברה ליזמות - וכיום היא בונה מאות יחידות דיור מדי שנה. בין היתר הקימה שפיר פרויקטי מגורים באור יהודה (500 יחידות דיור), ראש העין (300), יבנה ונתניה (200 כל אחת) ורעננה (100).

מכאן, הדרך היתה קצרה ליזמות נדל"ן בחו"ל. הבועה בשוק ההון הישראלי קרצה גם לאחים שפירא, שלראשונה הנפיקו איגרות חוב לצורך מימון רכישת קרקעות ברומניה ובאוקראינה. אלא שעיתוי ההשקעה, ערב קריסת להמן ברדרס, הפך את החלומות למפח נפש מכאיב.

הכוח טמון במחצבות

נקודת המפנה הבאה לקראת צמיחתה של שפיר הגיעה בהחלטה שקיבלו האחים ב–2005, לרכוש את חברת התשתיות האחים רויכמן, שקרסה תחת נטל חוב של מאות מיליוני שקלים. בה בעת, החזיקה אחים רויכמן בצבר פרויקטים בסך 250 מיליון שקל, בשתי מחצבות (ורד וזנוח) ובכוח עבודה מיומן של 180 עובדים.

שנה לאחר מכן רכשה שפיר את חברת התובלה מרחבים, שבאמתחתה היה צי של משאיות תובלה ומערבלי בטון. בכך השלימה שפיר השתלטות נדירה על כל אחד משלבי השרשרת הלוגיסטית שנדרשת לביצוע פרויקט תשתית - החל בחומר הגלם שאותו היא כורה בארבע מחצבותיה, דרך עיבודו בלא פחות מ–14 מפעלי בטון ועוד שלושה מפעלי אספלט שבבעלות שפיר, שינוע החומר לאתרי העבודות בצי תובלה של החברה וביצוע העבודות עצמן על ידי מאות עובדי כפיים שמעסיקה שפיר ישירות.

מציאות זו חוסכת משפיר את הצורך בשירותי קבלנות משנה, ומאפשרת לה לשלוט בתמחור העבודות - מה שמניב לה יתרון משמעותי על פני מתחרותיה במכרזים הגדולים שמתפרסמים במשק. יכולת הסבסוד הצולב למשל, מאפשרת לשפיר לחמוק מבעיית המרווחים הנמוכים יחסית בתחום הביצוע בענף התשתיות (4%–6%) - ולהגיש הצעות אגרסיביות יחסית בשורת המחיר, תוך שהיא נשענת על רווחיות החוליות האחרות בפעילותה.

אם לא די בכך, הרי שלמעשה, שפיר כמעט ולא מפסידה במכרזים - שכן גם אם הפסידה למתחרה מסוים במכרז על ביצוע הפרויקט, קרוב לוודאי שתרוויח אותו כלקוח, מכיוון שהוא יידרש לאספקת אבן ממחצבותיה. לא בכדי אחראי מגזר התעשייה (אבן, בטונים, אלמנטים טרומיים) ל–43% מהכנסות שפיר.

למעשה, רק לחברה אחת בענף התשתיות זולת שפיר יש אחזקה צולבת במחצבה ובציוד מכני כבד - חברת עבודות העפר של אליקים בן ארי. זאת, לאחר שקבוצת שיכון ובינוי מקבוצת אריסון ביצעה ב–2008 טעות אסטרטגית קשה, כשמכרה את אחזקותיה במחצבות אבן וסיד לרדימיקס ונותרה ללא גב תפעולי חשוב.

"המתחרות הגדולות של שפיר - סולל בונה של שיכון ובינוי או דניה סיבוס של אפריקה ישראל - אינן באמת מתחרות שוות משקל, כי הן נהפכו למעשה למעין חברות ניהול של קבלני משנה וללקוחות בפוטנציה של שפיר", אמר בסוף השבוע מקור בענף.

נישאת על גבי מערך עסקי כמעט מושלם, הגיעה שפיר לעידן המגה־פרויקטים הזכייניים של המדינה כשהיא מוכנה מכולן - והתוצאות לא איחרו לבוא. בזה אחר זה זכתה שפיר במכרזי הענק של אגף החשב הכללי, מעצ ורכבת ישראל - כשהיא מתמקדת בפרויקטים הגדולים שהתחרות סביבם דלה יחסית ומוותרת על הבינוניים והקטנים, שבהם שולי הרווח בביצוע זעירים ומשם יצמחו בכל מקרה לקוחותיה במחצבות או בתובלה.

עופר וקנין

12 זכיות ב–12 שנה

את "הסיפתח" במסעה בעולם הזכיינות והמגה־פרויקטים עשתה שפיר במכרז חניון הלאום בירושלים, שאותו סיימה להקים ב–2004 ותתפעל אותו עד 2028. ב–2002 זכתה שפיר במכרז להקמת האגף החדש של כנסת ישראל ולתחזוקתו למשך 24 שנה. פרויקט זה נקלע לתסבוכת כספית ומשפטית קשה, אך לבסוף הושלם וכיום מתחזקת שפיר עצמה את המתחם — שלא באמצעות קבלני משנה — ומעסיקה במישרין כ–100 עובדי ניקיון ותחזוקה במשכן.

לאחר שקבוצתה נותרה מחוץ למכרז להקמת הרכבת הקלה בגוש דן (שממילא בוטל), התנחמה שפיר בזכייה בפרויקט החדשני לסלילת הנתיב המהיר לתל אביב ולתפעול שירות חניון חנה וסע במחלף שפירים. במקביל, זכתה במכרזים להקמה ולתפעול חניון הדסה עין כרם בירושלים וחניון רוטשילד בתל אביב.

ב–2008 הדהימה שפיר כשזכתה במכרז הענק לסלילת כביש הרוחב 531 תמורת 2.4 מיליארד שקל. אך פריצת משבר האשראי בעולם סיכלה את ניסיונותיה לגבש קונסורציום מממנים לטובת הפרויקט, וזה בוטל - הולאם ופורסם מחדש כפרויקט תקציבי. גם בו זכתה שפיר במכרז לסלילת שני הקטעים המרכזיים בפרויקט בין כפר סבא למחלף רעננה המחודש - ומשם לכפר שמריהו ולנתיבי איילון - בהיקף עבודות כולל של כ–1.5 מיליארד שקל.

בין לבין, רשמה שפיר הפסד נדיר לדניה סיבוס במכרז לסלילת כביש הרוחב 431. דניה יצאה לבסוף מהפרויקט בשן ועין, לאחר שנזקקה לחילוץ בסך 200 מיליון שקל מצד החברה האם אפריקה ישראל, כדי לא לקרוס פיננסית.

המכרזים התקציביים האירו לשפיר פנים בהמשך, כשזכתה בסלילת הקטעים 19 ו–20 הדרומיים של חוצה ישראל (כביש 6), בסלילת כביש עוקף קריות תמורת כ–1.5 מיליארד שקל, בהקמת קטע ג' בקו הרכבת המהיר לירושלים (1.8 מיליארד שקל) וכן בהקמת מסילת העמק בין חיפה לצומת התשבי - כולל גשר מפרץ חיפה (כמיליארד שקל).

אגב, לא הכל מסכימים לפרשנות בדבר היעילות הלוגיסטית כסיבה להצלחה המסחררת של שפיר במכרזים. לא אחת נטען כלפי החברה כי פעלה בתחבולנות במהלך המכרזים, כשהציעה הצעות כספיות נמוכות מרף הכדאיות הכלכלית (דאמפינג) כדי להבטיח את זכייתה, ועם התקדמות הפרויקט דאגה "להשלים" את הכסף החסר במודל באמצעות הגשת סדרת תביעות נגד מזמין העבודה - בדרך כלל המדינה.

"הם חכמים מספיק כדי להגיש הצעות נמוכות, אך לא נמוכות מדי, כדי שלא ייפסלו במכרז - ואחר כך מוצאים כבר את הדרך להחזיר את הסכומים החסרים באמצעות קלסר תביעות מוכן", מסכם מקור בענף את מה שזכה כבר למטבע הלשון "שיטת שפיר".

תרחישים כאלה תועדו לכאורה במכרז הכנסת - שם הגישה שפיר תביעה בסך 670 מיליון שקל בטענה להוראות שינוי בפרויקט, ובפרויקט הנתיב המהיר לתל אביב, שבו הגישה שפיר הצעה נמוכה באופן קיצוני בהליך המכרז, ועם סיום הפרויקט תבעה מהמדינה פיצויים בסך 200 מיליון שקל. עם זאת, שפיר נמנעה עד כה מלפעול נגד ועדות מכרזים אם הפסידה במכרז, ובניגוד לקבוצות אחרות, כמו שיכון ובינוי - לא פעלה כדי לסכל זכיית מתחרים.

"אין גורם במשק שלא חרד מהקלסר עב הכרס של מסמכי התביעה שמכין עבורם מהיום הראשון בפרויקט עו"ד שוקי חורש (בא כוח שפיר; א"ב). זה לא תמיד ראוי ופוגע ביחס כלפיהם - גם אם בשורה התחתונה אין עוד חברה שמבינה תשתיות כמוהם, ואין מי שמסוגל לגבור עליהם ברמת הביצוע וביכולות העבודה המרשימות שלהם", הוסיף המקור.

כך או כך, בשנים האחרונות ספגה שפיר שני הפסדים כואבים במכרזי ה–B.O.T שפרסמו משרד הביטחון (עיר הבה"דים) והמשרד לביטחון פנים (מרכז ההדרכה של המשטרה). אז החלו נפוצות השמועות על קשייה של החברה להתמודד פיננסית ותפעולית עם צבר הפרויקטים הענק שבאמתחתה.

לפי הערכות, בשלב זה הבשילה בקרב האחים שפירא הסכמה כי אין מנוס מהפיכת החברה לציבורית, תוך העשרת מקורות גיוס ההון שלה. לקראת שלב אחרון זה בהתפתחותה, רשמה שפיר שני הישגים מהותיים שביססו סופית את מיקומה בצמרת חברות התשתית בישראל. לפני שנה הדהימה שפיר כשגברה על שתי מתחרותיה הגדולות - שיכון ובינוי ואפריקה ישראל, שחברו נגדה יחדיו - במכרז לסלילת המשכו הצפוני של כביש חוצה ישראל תמורת כ–2.4 מיליארד שקל.

לפני כשבועיים גברה שפיר, ביחד עם אשטרום, על קונסורציום משותף לשיכון ובינוי ולענקית טרמינלים בלגית במכרז הבינלאומי הענק להקמת נמל המפרץ בחיפה, תמורת 3.95 מיליארד שקל. בכך סוגרת שפיר מעגל, ובזכייה הגבוהה ביותר שלה תחזור לכור מחצבתה בפרויקטים הימיים. באחרונה אגב, סיימה שפיר פרויקט ימי אחר - הקמת הפולינום עבור חיל הים במפרץ חיפה (200 מיליון שקל). במהלכו רכשה שפיר ב–2010 את שותפתה, אוקיאניה הציבורית, על הדוברות שהחזיקה וציוד המיפוי התת־ימי שלה, והטמיעה את 50 עובדיה במערך שיופקד בשש השנים הבאות על הקמת נמל המפרץ.

המטרה הבאה: 
ענף האנרגיה

זהו אינו הניסיון הראשון של שפיר לצאת בהנפקת מניות. ב–2006 בחנה החברה הנפקה, מייד לאחר רכישת האחים רויכמן - אך נסוגה לבסוף מכוונתה והסתפקה באג"ח. ב–2010 שקלה זאת מחדש, אך גנזה את הרעיון לנוכח תגובת השוק. ב–2013 הפיחו האחים שפירא רוח מחודשת ברעיון, ונדמה כי לפני כחצי שנה גמלה בלבם ההחלטה כי הפעם אין מנוס מהפיכת מפעל חייהם לציבורי.

בשבועות האחרונים מיפו בענף שלוש סיבות אפשריות לכך. הראשונה היא פיננסית. גם היקף נכסיה המרשים של הקבוצה לא יוכל לעמוד בקרוב כנגד החוב הגבוה שתידרש שפיר לנטול לצורך היערכות לפרויקטי הענק שבהם זכתה באחרונה (כביש 6 ונמל המפרץ), לרבות העמדת הון עצמי וריתוק ערבויות קבלן.

הסיבה השנייה והמעניינת יותר היא תוכניות התרחבות שבהן מחזיקה שפיר, ככל הנראה במגזר האנרגיה. זאת, לנוכח ההפרטה הצפויה של ייצור החשמל בשנים הקרובות והרחבת תשתיות הולכת הגז הטבעי בים וביבשה.

שפיר רשמה ב–2009 דריסת רגל ראשונה בענף האנרגיה, כשזכתה ביחד עם סופרגז של קבוצת עזריאלי בזיכיון לפריסת צנרת חלוקת הגז הטבעי באזור המרכז. בשנה שעברה זכתה הקבוצה המשותפת גם במכרז להנחת רשת החלוקה גם במחוז חיפה והעמקים. זאת, במקביל לחברת שיווק גז שכוננו השתיים לצורך מכירתו ללקוחות.

הסיבה השלישית שהועלתה כאפשרית להנפקת שפיר היא ארגונית. היא נוגעת בצורך בארגון מחדש של שלל ההסתעפויות העסקיות של הקבוצה לכדי מבנה היררכי יעיל וברור; בקושי הגובר והולך לשמור על כוח אדם מקצועי בענף הסובל מחוסר במהנדסים בעלי ניסיון - מה שמחייב מדיניות תגמול נדיבה יותר וכן אופק תעסוקתי לדרג הביניים בחברה; ולבסוף, רלוונטי השיקול הארגוני גם לשאלת היום שאחרי הבעלים הנוכחי, היות שהדור השלישי של משפחת שפירא, כך מסתמן, לא מוצא לפי שעה את דרכו בשורות החברה - מה שיחייב בעתיד בניית תשתית ניהולית חלופית.

מהלך ההנפקה, לפיכך, אם אמנם ייצא לפועל, עשוי גם לשנות את אופייה של החברה -שבעליה תופשים גם כיום את החשיפה כסיכון ושומרים בקנאות על חשאיות מהלכיהם, כמו על פרטיותם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#