סבתאות 2014: עובדים במשרה מלאה, מטפלים בנכדים ובהורים המבוגרים - קריירה - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

סבתאות 2014: עובדים במשרה מלאה, מטפלים בנכדים ובהורים המבוגרים

סבים וסבתות הם כבר מזמן לא רק פנסיונרים שמסייעים בטיפול בנכדים. העלייה בתוחלת החיים והתפתחויות טכנולוגיות הפכו אותם לבעלי תפקידים רבים, הכוללים גם עבודה במשרה מלאה וטיפול בהוריהם המבוגרים ■ מחקר חדש טוען כי ריבוי התפקידים אמנם מתיש, אך גם יוצר תחושת ערך

23תגובות

טובי סטפ, 55, תושבת שערי תקוה, עסוקה רוב שעות היממה - ולא ברור לה מה גוזל ממנה אנרגיות רבות יותר: העבודה, הבית או הלימודים. היא עובדת בהיקף של קרוב לשתי משרות: כרכזת מחשבים בבית הספר ליידי דייויס בתל אביב וכרכזת במכללה לעתודה טכנולוגית והנדסת תוכנה בפתח תקוה. במקביל היא משגיחה על אמה המבוגרת ומנגד חיה את חייהם של הילדים ומשתתפת בגידולם של שלושת הנכדים. ואם זה לא מספיק, היא לומדת זו השנה השנייה לתואר שני בעבודה סוציאלית, במסלול קהילתי־ניהולי.

"לילדים שלי קשה כיום להסתדר בלי עזרה ממני", מספרת סטפ. "אני מוציאה את הנכדים מהצהרון באופן קבוע וכשהם לא מרגישים טוב, אני מתגייסת כל כולי. וכמובן לבעלי יהודה, שגם הוא עובד (מנהל מכון לפיזיותרפיה) ולי שמור תפקיד השמרטפים. ילדינו יוותרו על היציאה מהבית אם אנחנו או בני משפחה מדרגה ראשונה לא נמלא את תפקיד השמרטפים".

"החיים האינטנסיביים האלה ברמה יומיומית מכניסים אותי למתח נפשי ולקונפליקט בין שלל המטלות שלקחתי על עצמי - כולן מתוך בחירה", מודה סטפ. "אני מגיעה הביתה בסביבות 18:00 בערב, ורוצה להתרווח קצת על הספה. אבל לא - אני מיד תופסת את עצמי ומחליטה: 'אלך עכשיו לבדוק מה קורה עם אמא או לעזור לילדים ואוותר על המנוחה'".

ניר קידר

אבל גודש הפעילות הזה חייב לבוא על חשבון משהו. לא?

"אורח החיים הזה מקסים, אבל מתיש. בשלב מסוים עצרתי לרגע וקיבלתי החלטה לוותר על כמה מהנאות החיים. אני נפגשת פחות עם אנשים בבתי קפה וגם ויתרתי על טיולים לחו"ל. אני מאמינה שלמרות הלחץ, אני מצליחה לשמור על שפיות כלשהי".

"ירדתי לחצי משרה בשביל הנכדה"

ישראל ביתן, 60, נשוי ותושב פתח תקוה, מודה שהוא לא נחשף במיוחד לגידול שלושת בנותיו, מכיוון שבעת שהן נולדו הוא שירת כקצין בחיל האוויר ביחידה רחוקה מביתו. "אבל הסיבה העיקרית היא שפשוט פחדתי להחזיק בידיים ילדים רכים", הוא אומר. "ואולם כשנולדה נכדתי הבכורה, תמר, בתי הסטודנטית התקשתה למצוא לה מטפלת. זה היה מעין רגע מכונן: החלטתי לפצות את עצמי ואת העולם שסביבי על כך שלא הייתי מעורב מספיק בגידול ילדי".

מורן יעקוב

בעת לידת נכדתו הבכורה ביתן עבד בחברת ההיי־טק נס טכנולוגיות. "זמן קצר לאחר הלידה, הודעתי לממונים עלי בחברה שאני יורד לחצי משרה", הוא מספר. "ההנהלה הופתעה, והציעה להעמיד לרשותי מטפלת לנכדה על חשבון החברה, אבל סירבתי, כי לא רציתי לוותר על הכיף שבטיפול בנכדים. למדתי להחליף חיתולים, להאכיל את התינוקת בזמנים הנכונים ולהתמודד עם מצבים רגישים כמו בכי.

"אחרי שנה חזרתי למשרה מלאה, כי ילדי רצו שנכדתי תשהה בחברת אנשים נוספים. גם אשתי, שולי, שהיא מנהלת המחלקה לעבודה סוציאלית בעיריית פתח תקוה, מעורבת מאוד בגידול הנכדים ולוקחת ימי חופשה כדי לטפל בהם".

ביתן מעורב גם בפעילות של הנכדים בגן הילדים. במשך שנה הוא הגיע בכל יום שישי לגן שבו לומד נכדו אופיר והעביר שיעור בפרשת השבוע. במקביל, בני הזוג ביתן משגיחים על אמה של שולי, בעיקר בכל הקשור לביצוע בדיקות רפואיות ואירוח בשבתות.

"כשנולדה הנכדה הבכורה היינו מותשים והלחץ היה גדול, בעיקר אצלי, כי הכל נראה לי חדש", אומר ביתן. "גם כשאבא של רעייתי היה בחיים, היה מתח גדול, כי הוא דרש הרבה והיה עלינו לתמרן בין ההורים לבין הילדים והנכדים. כיום במקום מתח יש לי סיפוק. נהפכתי למקצוען בתחום הטיפול בילדים".

חנה צ'יליבי, 67, נשואה מבת ים, עובדת במשרה מלאה בוועידת התביעות כמזכירת המנכ"ל. בעלה עובד כקצין בטיחות בחברה פרטית. לזוג שלושה ילדים ושלושה נכדים והם גם משגיחים על אמה של חנה, 93, שהיא למרבה המזל עצמאית.

"אני מתכוונת להמשיך לעבוד גם בשנים הבאות, משום שהמשרה שלי מרתקת", אומרת צ'יליבי, ומתארת שתי "משרות" נוספות: פעמיים־שלוש בשבוע, בתום יום העבודה, היא הולכת לבקר את אמה. במקביל היא הולכת לילדיה למטרת בייביסיטר, ובהזדמנות זו היא עושה עבורם ניקיונות וסידורים. לדבריה, "ריבוי התפקידים הזה לפעמים מעייף פיזית, ולארח את הילדים בשבת לצהריים אצלי בבית, זה חתיכת פרויקט, אבל אני לא במתח, אלא דווקא שמחה. אני בת ונכדה לניצולי שואה וכנראה שיש לזה השפעה חיובית".

יוצרים תחושת משמעות

אלה הסבתא והסבא החדשים, שאותם חקרה פרופ' ליאת קוליק מבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בר אילן. קוליק התמקדה בתופעת הקונפליקט שאליו נקלעים סבתות וסבים שעדיין מצויים בגיל העבודה - קונפליקט שבו מצד אחד הם מגויסים למען הטיפול בנכדיהם ומהצד השני יש להם מטלות הקשורות להורה או להורים המבוגרים. ומעל למטלות אלה רובצות על שכמם של הסבתות והסבים המחויבויות היומיומיות כלפי מקום העבודה.

"בעבר, שנות הסבאות (או הסבתאות) נתפשו כתקופה רגועה מבחינת העומס, מכיוון שרוב העניין היה סביב הנכדים", אומרת קוליק. "כיום תקופת חיים זו, בשל התפתחויות בתחום הטכנולוגי, הדמוגרפי וערכי, עשויה להיות עמוסה מאוד בתפקידים. העלייה בתוחלת החיים מביאה לכך ששיעור ניכר של סבים וסבתות מטפלים בהורים קשישים, תפקיד שעשוי להיות תובעני ולהשתרע על פני כמה עשורים".

בנוסף, אומרת קוליק, בשל ההתפתחות בטכנולוגיה הרפואית נשים יכולות להאריך את תקופת הפיריון, כך שהן יכולות ללדת בגילאים מבוגרים יותר מאשר בעבר. עקב כך, סבתות וסבים עשויים להיות בו זמנית הורים לילדים צעירים החיים עדיין בבית ודורשים טיפול יומיומי ואינטנסיבי, ובנים להורים קשישים התובעים חלק ניכר מזמנם ומרצם. סבתות וסבים נדרשים לא פעם למלא תפקידים אקטיביים גם בחיי ילדיהם הבוגרים. הם עשויים להיות מגויסים לסייע לביסוס הקריירה של ילדיהם הבוגרים, בתפקידים כמו השגחה וטיפול יומיומי בנכדים כשילדיהם יוצאים לחופשות.

לדבריה, בשל התחזקותם של ערכי האינדיווידואליזם וההגשמה העצמית, יותר ויותר סבתות וסבים עוסקים בפיתוח העצמי: הם משתתפים בחוגים מקצועיים וממלאים תפקידים בקהילה, תפקידים העשויים להפוך למרכזיים עבורם בתקופת חיים זו, כשהמרכזיות של חיי העבודה פוחתת. כך שסבתות וסבים כיום עסוקים יותר כיום מאשר בעבר.

במחקר שהשלימה קוליק השנה, שכלל 316 משתתפים, כולם סבתות וסבים המצויים בשוק העבודה, היא בדקה אם הסבתות והסבים מאושרים מריבוי התפקידים שיש להם כיום, או אולי ההפך: גודש המחויבויות שלהם מדרדר אותם למצוקה, שאולי אף מסכנת את בריאותם.

המחקר מראה כי רמת שביעות הרצון מהחיים בקרב הסבתות והסבים המצויים בגיל העבודה וממלאים ריבוי תפקידים - גבוהה יותר מאשר בתקופות של אמצע החיים או כאשר היו צעירים. "בסקלה של אחד עד חמש, כשחמש היא רמת שביעות הרצון הגבוהה ביותר, ממוצע התשובות של הנחקרים הוא 4.05, וזה מראה שעומס התפקידים נתפס על ידם כחיובי ואף מעשיר, ולא כמשהו שהופך את חייהם לבלתי־נסבלים". ממצא נוסף הוא שככל שהסבתא או הסבא משכילים יותר, עובדים יותר שעות ומצבם הכלכלי טוב יותר, כך רבה יותר תחושת המשמעות שלהם בחיים על רקע ריבוי התפקידים המוטל עליהם.

האם יש הבדלים בין גברים ונשים בחוויה שהם עוברים כממלאי תפקידים רבים?

"לפני שלושה עשורים היו הבדלים בין המינים בתחום הזה והסבתות חשו מאושרות יותר במילוי שלל המטלות לעומת הסבים. כיום אין כבר הבדלים ביניהם. ישנו הבדל רק בתחום אחד, שאותו אני מכנה 'קונפליקט עבודה־בית'. זה קונפליקט שנוצר כשענייני העבודה פולשים לתוך חיי המשפחה. הסבים מוטרדים יותר מהסבתות בתחום זה, אולי כי הם מחזיקים בעמדות בכירות יותר במקום העבודה ומספר שעות העבודה שלהם גדול יותר לעומת אלה של הסבתות. דרישות העבודה מכבידות יותר על הסבים".

דודו בכר

היית ממליצה לסבתות ולסבים להעמיס על עצמם כל כך הרבה תפקידים? גם לטפל בילדים, גם להתעסק עם הנכדים, גם לדאוג מקרוב להורים הקשישים וגם להתנדב וללכת לפעילויות פנאי?

"מה שקובע את מידת שביעות הרצון אינו מספר המטלות שהסבתות והסבים העובדים לוקחים על עצמם, אלא איכות התפקידים ומידת ההנאה שלהם מהם", משיבה קוליק. "סבתות וסבים יכולים למלא תפקידים רבים על אף שהם גוזלים זמן ואנרגיות. ככל שממלאים יותר תפקידים כיפיים, כך הרווחה הנפשית רבה יותר והסכנה להיקלע למצוקה מתגמדת. ולהפך: מי שלוקחים על עצמם מטלות סתמיות, למשל תפקיד שאתם ממלאים כבר 20 שנה והוא כבר לא מרגש אתכם או משימה התנדבותית בקרב צעירים בסיכון שכבר מזמן אינה משיגה תוצאות - מסתכנים במועקה נפשית. התפקידים התפלים והסתמיים שהסבים והסבתות ממלאים, בדרך כלל מכוח האינרציה, מעצימים את תחושת הקונפליקט. הם האויב האמיתי. התנערו מהם".

מהי ארוחת הצהריים האהובה במקומות עבודה בישראל

ממחקר שערכה חברת Sodexo Benefits & Rewards עולה כי הארוחה המועדפת על עובדים בישראל היא ארוחה קלה המבוססת על תפריט חלבי, סנדוויצ'ים, סלטים וכדומה. 39% מהארוחות שהוגשו למאות אלפי מחזיקי כרטיסי האוכל של החברה בחודשים האחרונים היו מבוססות על תפריט זה, כש–18% מההזמנות היו ממסעדות המתמחות בכריכים ובסלטים.

הארוחה הבאה המועדפת (23%) על העובדים מבוססת על תפריט בשרי. האוכל הביתי נותר במקום השלישי, עם 8% בלבד מההזמנות. מבין סגנונות הבישול הבינלאומיים, המסעדות התאילנדיות והאסיאתיות נחלו את ההצלחה הגדולה ביותר וזכו ל–6% מההזמנות, ואוכל איטלקי היווה 4% מסך ההזמנות.

העובדים באזור תל אביב העדיפו לסעוד במסעדות בשרים. זאת בניגוד לעובדים בבאר שבע, בירושלים ובנתניה, שמעדיפים סלטים וסנדוויצ'ים; ולעובדים בחיפה, שמעדיפים אוכל ביתי.

23 מיליון שקל בהלוואות זעירות לנשים בנות מיעוטים

הקרן להלוואות זעירות העמידה הלוואות בסך של כ–23 מיליון שקל ל"נשים ממגזרי המיעוטים", לדבריהם, בשלוש השנים האחרונות. בארבע השנים הקרובות יושקעו כ–26 מיליון שקל נוספים על ידי הקרן להלוואות זעירות, שנוצרה בעקבות שותפות של הרשות לפיתוח כלכלי במגזרי מיעוטים במשרד ראש הממשלה, הסוכנות לעסקים קטנים במשרד הכלכלה ועמותת קרנות קורת.

בשנים האחרונות סייעה הקרן לכ–3,000 נשים. 44% מההלוואות ניתנו לעסקים חדשים. בקרב נשים שהיו להן עסקים לפני קבלת ההלוואה יש עלייה ממוצעת  של 20% בהכנסות. 96% מהנשים שלא היה להן עסק לפני ההלוואה מציינות שיש כיום בעסק פעילות עסקית ורבע מהן מכניסות מהעסק יותר מ–5,000 שקל בחודש. לאור ההצלחה הוחלט להאריך את פעילות הקרן בארבע שנים ולהעניק הלוואות בסך 28 מיליון שקל בתקופה זו.

תוכנית תעסוקה חדשה מציעה פתרון לבני 60 פלוס בבאר שבע

בבאר שבע גובשה תוכנית חדשה לקידום התעסוקה של בני 60 פלוס. מטרת התוכנית היא ליצור תפישה חדשה של אמונה ביכולות, ביתרונות ובאיכויות של המבוגרים, הן בקרב המובטלים עצמם והן בקרב המעסיקים, ובעיקר - לתת למבוגרים יותר כלים להכוונה וסיוע במציאת עבודה.

התוכנית מציעה מגוון שירותים ייחודיים, כמו בדיקת הזדמנויות תעסוקה בגיל המבוגר, היכרות עם שוק העבודה העכשווי, סיוע במציאת מקומות עבודה, סיוע וייעוץ בכתיבת קורות חיים, הכנה לראיונות עבודה, קבלת מידע ובחינת האפשרות ליזמות עסקית.
התוכנית הוקמה ביוזמתן של ג'וינט ישראל־אשל וקרנות הביטוח הלאומי, בשיתוף עיריית באר שבע ועמותת "יחדיו" של קרן רש"י, וממומנת על ידיהם. עד היום נרשמו אליה יותר מ–100 איש.

מוטי מילרוד


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#