החזון של פירון התנפץ הרבה לפני פירוק הממשלה - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

החזון של פירון התנפץ הרבה לפני פירוק הממשלה

שר החינוך היוצא הציב חזון אוטופי, אך הפער בין הצהרותיו להישגיו - עצום

33תגובות

"אנו מבקשים להכריז על 'עשור של חינוך'. בעשר השנים הקרובות תציב מדינת ישראל את החינוך בראש מעייניה, כתוכנית לאומית שכל מרכיבי החברה יהיו מחויבים לה...נהפוך את מערכת החינוך הישראלית למקום שממנו תצא הבשורה של שיח ישראלי חדש" (מצע "יש עתיד").

שי פירון, שטבע את החזון הזה, ופוטר אתמול, פיספס את ההזדמנות הענקית לחולל מהפכה במערכת החינוך הכושלת של ישראל.

זו היתה חתיכת הזדמנות: כבר שנים רבות שלא כיהן בתפקיד איש חינוך, כמו שרי החינוך זלמן ארן, אהרן ידלין ושולמית אלוני, ופירון הוא מורה ומנהל שחווה את הקשיים, הבעיות, הסרבול, חוסר היעילות והריקבון שהשתלטו על מערכת החינוך. גם המערכת היתה בשלה לשינוי: המחאה החברתית הציבה את החינוך בראש סדר העדיפויות, ולתפקיד שר האוצר האחראי על חלוקת המשאבים התמנה ראש מפלגתו של פירון, יאיר לפיד. אפילו המפלגות החרדיות, שצרכו משאבי ענק, כבר לא היו בתמונה.

מוטי מילרוד

מה קרה לתוכנית הלאומית ול'עשור של חינוך'? הם הוחלפו בטלאים, בתוכניות וברעיונות שמשרד החינוך הפיץ לעיתונאים כדי להסתיר את המצוקה הגדולה שבה הוא שרוי, ולטשטש את המצב הקשה שאליו נקלעה המערכת.

פירון הציב חזון אוטופי למערכת, של למידה משמעותית, שילוב וקבלת האחר, ומערכת חינוך שעומדת בלבה של "חברת מופת". הוא הרבה לשתף אנשי חינוך ומורים בחזונו, ומופיע בכנסים רבים. אנשים ששמעו אותו התרגשו והזילו דמעה. ולמרות זאת, מי שהגיע ב־1 בספטמבר לבתי הספר, התקשה להבחין בשינוי גדול. מטהו של פירון התקשה לתרגם את הדברים לשטח. 

מצבה העגום של מערכת החינוך בישראל אינו סוד. הנתונים הקשים ידועים כבר שנים, לפחות מאז סוף שנות ה־90. ובכל זאת, המערכת מתקשה להציג שיפור לטובה, למרות סכומי עתק שהושקעו בה בשנים אחרונות. בחלק מהפרמטרים היא אפילו מידרדרת. כמה ממאפייניה של מערכת החינוך הישראלית קרובים יותר לאלה של מערכות מקבילות במדינות מתפתחות, ולא במדינות המערב שאליהן היינו רוצים להידמות. כך עולה מכל הנתונים ההשוואתיים מהשנים האחרונות. כך למשל, במבחן פיז"ה במתמטיקה, שמשווה בין הישגיהם של תלמידים מכל מדינות ה־OECD ומ־35 מדינות נוספות, היה שיעור הנכשלים ב"סטארטאפ ניישן" הגבוה מבין כל מדינות המערב.

למרבה המבוכה, משרד החינוך לא הצליח אפילו ליישם את חוק חינוך חובה לגילאי 3־4 כפי שנדרש ממנו בשנת הלימודים הקרובה. אפילו בסוגיות בסיסיות כמו ביטחון התלמידים נראה שאין על מי לסמוך. כמה ימים לפני תחילת הלימודים, כשראש הממשלה הצהיר כי הלחימה תימשך גם לאחר פתיחת הלימודים, התברר כי משרד החינוך לא נערך כראוי, לא ידע היכן נמצאים התלמידים שפונו מבתיהם ביישובי עוטף עזה, ואפילו לא ידע כמה בתי ספר וגני ילדים בכל יישוב בדרום ממוגנים באופן תקני (נבנו לאחר שנת 1991).

נכון, יש במערכת המון מורים טובים ומנהלים מוכשרים עם מוטיבציה גבוהה, אבל השחיקה רבה ולפעמים הם נותרים ללא כלים וסמכויות. בעתיד, יידרשו בוודאי מבקר המדינה או ועדה ציבורית לבדוק לעומק מה קרה במערכת החינוך בעשור האחרון. אז יתברר אולי שהיא מכוונת את עיקר מאמציה כדי לשרוד, ולא מצליחה לקדם שינויים יסודיים וארוכי טווח.

 

 

הכתבה מתפרסמת בגיליון ספטמבר של  מגזיןTheMarker

למנוי למגזין, חייגו: 5200*

 

 

מדוע, אם כן, חלק מהתלמידים משיגים הישגים נאים? זוהי התמורה לתקצוב הגבוה יותר שמעביר המשרד לתלמידים ביישובים המבוססים ביותר, בצירוף היכולת הכלכלית של הוריהם וההשקעה הגדולה של העיריות המבוססות. גם כך, אגב, הישגים אלה נמוכים בהרבה מהישגיהם של תלמידים באסיה, למשל.

לעומת זאת, ביישובי הפריפריה וביישובים הערביים, שבהם להורים יש השפעה כלכלית אפסית, ההישגים נמוכים במיוחד והתלמידים נתונים לחסדי עמותות שמנסות לסייע להם. כך נוצרו בישראל פערים ענקיים בהישגי התלמידים, על רקע כלכלי. בחלק מהמבחנים הבינלאומיים הפערים בין הישגי התלמידים דומים לאלו שבאיראן, בסוריה ובירדן. השבועון "אקונומיסט" אושש את הטענה, וקבע שבמערכת החינוך בישראל שולטים הורים מבוססים.

מה יישאר מכהונתו של פירון? משרד החינוך מצוי עכשיו במצב של אי ודאות. המשרד כבר קיבל חלק מהכספים על חשבון תקציב 2015 שלא צפוי לצאת לפועל, כדי לפתוח את שנת הלימודים בספטמבר. התוכניות שפירון הצליח ליישם בשלב ראשוני השנה, כמו הלמידה המשמעותית והתקצוב הדיפרנציאלי שהוצגו בשבוע שעבר, כבר תוקצבו ולכן יושמו השנה.

אלה הן שתיים מתוכניות הדגל של פירון. בתוך פחות משנתיים הוא הצליח ליישם אותן, גם אם באופן חלקי - אך לא עיגן אותן בחקיקה או בהחלטת ממשלה. לאחר שהתניע את השינוי המבורך, לא בטוח שמחליפו יהיה מחויב לאותן התוכניות ולא ידוע מה יעלה בגורלן בשנת הלימודים הבאה.

אין טיפולי שורש

כל מי שדיבר עם פירון לפני הבחירות שמע ממנו כי מה שדרוש לחינוך בישראל הוא תוכנית גדולה וארוכת טווח, כמו זאת שהוצעה בדו"ח דברת, שבחיבורו השתתף, או בהצעת חוק אחריות המדינה לחינוך שאותו סייע לנסח ולקדם בדבקות, כמנכ"ל עמותת "הכל חינוך". למרות זאת, מאז כניסתו לתפקיד, לפני כשנתיים, סדר יומו של פירון נטה יותר דווקא להשגת מטרות בטווח הקצר, והתוכניות שהצליח להוציא לפועל פותרות בעיות נקודתיות, כמו הקייטנות בחופשת הקיץ, ולעתים עשו זאת תוך העצמת בעיות אחרות. כך קרה, למשל, בעת שבנות השירות הלאומי צורפו כסייעות לגני הילדים - פתרון קצר מועד שהחריף את בעיית ההסתמכות על חברות קבלן וכוח אדם לא מתאים.

אותן תוכניות גם איפשרו לפירון להימנע מטיפולי שורש ומעימותים עם ארגוני המורים והאוצר, כמו בנושא החופשות במהלך הלימודים או הצפיפות בגני הילדים. כעת ברור כי פירון לא יכול היה להתעמת עם בעלי האינטרסים במערכת ומחוצה לה, בהם פוליטיקאים, ארגוני מורים, ראשי ישיבות, ראשי רשויות מקומיות ומשרד האוצר. ואולם, יכולת כזו היא בעלת חשיבות קריטית להוצאתה לפועל של תוכנית לאומית אמיתית.

באופן מוזר, למרות שמצבה של מערכת החינוך קטסטרופלי, לא מורגש לחץ ציבורי לחולל בה את המהפכה שנחוצה לה כל כך. במקרים אחרים, למשל במקרה של רשות השידור, הוביל לחץ ציבורי להחלטת הממשלה לפרק את המוסד ארכאי. במערכת החינוך תחושת דחיפות כזו לא קיימת, ובהיעדר לחץ ציבורי מעצבים את המערכת כוחות אחרים, שהבולטים שבהם הם מגבלות התקציב והאינטרסים של ארגוני המורים. רק השנה, סמוך לפקיעת הסכמי העבודה הקיבוציים עם המורים, החליט משרד החינוך לתמוך בעמדת נציגי ארגוני המורים ולא לקצר אפילו יום אחד מהחופשות, תוך התעלמות מדעתם של נציגי ההורים.

כך, את התוכנית ללמידה משמעותית הצליח פירון להעביר רק לאחר שנתפרה יחד עם יו"ר ארגון המורים רן ארז, וכעת היא דומה מאוד לדרישות שהציב ארז מראש. פירון גם הקפיא את הבטחתו לבטל את רוב בחינות הבגרות, בהתאם לדרישת ארז, ולאחר מכן פיצה את המורים בתוספות שכר על הסכמתם ליישם את התוכנית.

מערכת החינוך גדולה פי 40 מרשות השידור, אבל יכול להיות שהדרך היחידה להצילה תהיה באמצעות רפורמה קיצונית שתכלול את סגירתה ובנייתה מחדש. ב־2011 הסביר מנכ"ל "הכל חינוך" בצורה המדויקת והטובה ביותר את הצורך בהסדרה של מערכת החינוך: "המטרה היא לעשות סדר במערכת החינוך ולחשוב על חזון ומטרות ל־10־20 השנים הבאות. מאז שנות ה־50 לא היתה חקיקה מסודרת לכן נוצרה במערכת מציאות של טלאי על טלאי, של חוקים סותרים. המורים לא מורים, המנהלים לא מנהלים והמפקחים לא מפקחים".

שמו של המנכ"ל לשעבר הוא שי פירון. 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#