ההימור על אטלנטיק סיטי בדרך לפשיטת רגל - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

ההימור על אטלנטיק סיטי בדרך לפשיטת רגל

שולחנות בלאק ג'ק ריקים, מכונות הימורים נטושות, עובדים חסרי תעסוקה ועתיד, שירותים מלוכלכים ומסעדות ריקות ■ האם זהו סופה של אימפריית הטיילת?

32תגובות

מבחוץ זה נראה כמו עוד יום רגיל בטראמפ פלאזה, אחד מהמלונות ובתי הקזינו הגדולים והוותיקים בעיר ההימורים אטלנטיק סיטי שבניו ג'רזי. אורות הניאון מנצנצים, מכוניות יוצאות ונכנסות. רק שלט קטן, שהוצב בצדו האחורי של המלון, מגלה שיום שני השבוע, אינו יום רגיל: המלון - שכאשר נוסד ב–1984 אמר עליו מייסדו, דונלד טראמפ, שהוא המבנה היפה באטלנטיק סיטי, אם לא בארה”ב כולה - ייסגר מחר. מה שהשלט לא אומר הוא שרק בשנה האחרונה הפסיד הקזינו 32% מהכנסותיו, אחרי שנים של הפסדים כואבים.

בשעותיו האחרונות מוכיח טראמפ פלאזה שקזינו שומם הוא דבר עצוב במיוחד. אלפי מכונות ההימורים של הקזינו נותרו מיותמות, כשרק כמה עוברי אורח וקבועים ותיקים - חלקם עובדים במקום שפוטרו בימים האחרונים - מסתובבים ביניהן. שיר נשכח של ג’ורג’ מייקל מתנגן ברקע, והקצב השמח שלו מנוגד לחלוטין לאווירה המדכדכת במלון: למעט שולחן רולטה אחד ושולחן בלאק ג’ק אחד, המלון כולו כמעט ריק מאדם. מסעדות הפאר שפעם שירתו אותו סגורות, חלקן כבר חודשים. השירותים מלוכלכים, וכבר אין מים בברזים. ב–6:00 בבוקר יצטרכו אחרוני המהמרים והעובדים לצאת ממנו, לנגב את שאריות ההנגאובר - ולסגור.

אי־פי

על אחד משולחנות הבלאק ג’ק הריקים, כמה עובדים שפוטרו מחליטים לערוך מסיבת פרידה למקום עבודתם, וגם להוציא קצת קיטור: הם לבושים בחולצות טי ונועלים כפכפים, את בקבוקי הבירה הם מניחים בהפגנתיות על הריפוד היקר של השולחן, צוחקים בקול רם, מעלים זיכרונות. “היית צריך לראות את המקום הזה כשהוא היה בשיאו”, אומר אחד העובדים הוותיקים יותר לחברו, שהתחיל לעבוד במקום רק לפני כמה שנים. עובד אחר, חצי בכעס, מדליק סיגריה. כשהמאבטח ניגש ומבקש ממנו לכבות אותה, הוא פורץ בצחוק ואומר: “מה הם יעשו, יפטרו אותי? יפטרו אותך?”.

אטלנטיק סיטי, ביתה הגאה של תחרות “מיס אמריקה”, פעם העיר שהתגאתה בסלוגן “גן השעשועים האהוב באמריקה”, נראית בימים אלה כמו הטראמפ פלאזה: עיר רפאים שבה מישהו התעקש להפעיל מוסיקה שמחה. כשהיא מתמודדת עם תחרות חזקה מצד ערי הימורים חדשות שצמחו בפנסליווניה, במרילנד ובניו יורק, ועם דעיכה מתמשכת בתיירות, אטלנטיק סיטי עוברת בימים אלה משבר חריף: 1,000 העובדים המפוטרים של הטראמפ פלאזה הצטרפו ל–3,000 המפוטרים האחרים של חברת טראמפ אינטרטיינמנט ריזורטס (שנושאת את שמו של טראמפ, אף שהוא אינו פעיל עוד בניהולה ומחזיק רק 10% ממניותיה), הבעלים של טראמפ פלאזה והטאג’ מהאל, שהכריזה בשבוע שעבר על פשיטת רגל.

מאז תחילת השנה, ארבעה מתוך 12 בתי הקזינו של אטלנטיק סיטי סגרו את שעריהם, בהם גם רוול (Revel), הקזינו המפואר והחדש בעיר, שהוקם לפני שנתיים וחצי בהשקעה של 2.4 מיליארד דולר ונסגר בחודש שעבר לאחר שרשם בשנה האחרונה הפסדים של 46 מיליון דולר. בסך הכל, כ–8,000 עובדים של תעשיית ההימורים באטלנטיק סיטי פוטרו בשנה האחרונה. אלפים נוספים צפויים להצטרף אליהם בשנה הקרובה, שעה שעוד בתי קזינו צפויים להיסגר. המשבר האחרון של תעשיית ההימורים הוביל למשבר חברתי חריף באטלנטיק סיטי: שליש מאוכלוסיית העיר - כ–39 אלף איש, נכון ל–2010 - נמצאים כיום מתחת לקו העוני. דירוג החוב שלה הורד ביולי על ידי מודי’ס לרמת אג”ח זבל.

תוצאות המשבר הן שאטלנטיק סיטי - עד העשור האחרון אחת מערי הנופש המובילות בארה”ב - נראית כיום כמו לונה פארק סגור. התיירים המעטים שכן נראים בימים אלה בבתי הקזינו שלה הם מבוגרים, לא אמידים ומשועממים. בבאלי’ס, אחד מבתי הקזינו הגדולים בעיר, זקנה מנמנמת לבדה על אחת ממכונות ההימורים, מוקפת במאות כיסאות ריקים. בטאג’ מהאל, שכנראה ייסגר בנובמבר, נצפה אדם מבוגר מרים את רגליו בשעמום על אחת מהמכונות, כשהוא בולס צ’יפס משקית בקול רם. הצמחים בחלק מהמלונות נראו כאילו לא הושקו זמן רב, ואפילו בסיזר’ס פאלאס הפופולרי נראו חלק גדול מהדילרים משועממים, מנהלים שיחה עצלה ביניהם או בוהים בחלל בזמן שהם מחכים שמישהו יואיל להגיע לשולחנם. בניגוד ללאס וגאס, אטלנטיק סיטי לא משדרת יוקרה או אקסקוליסיביות. בימים אלה היא משדרת בעיקר עיזבון.

גם הטיילת המפורסמת בעיר - הטיילת הראשונה אי פעם בארה”ב, שהיוותה השראה בין היתר לסדרה “אימפריית הפשע” וגם למשחק השולחן מונופול - מארחת בימים אלה יותר צוותי חדשות שמצלמים כתבות על גסיסתה של העיר (“אטלנטיק סיטי היתה פעם המקום היחיד שבו יכולת להמר באזור ניו יורק, אבל כעת העיר עוברת משבר זהות עמוק”, מכריז כתב של ערוץ מקומי) מאשר תיירים. מכוני הקעקועים שלה, הפיצריות, המסעדות, מכונות המשחקים, דוכני המזון המהיר, החנויות - כולם ריקים. אפילו מעט התיירים שמסתובבים בעיר - רובם מבוגרים, לרוב אמריקאים מהמעמד הבינוני או הבינוני־נמוך שיצאו לחופשה - לא נראים כאילו הם נהנים במיוחד, למרות המוסיקה הרועשת שמפצירה בהם ליהנות. על אחד הספסלים שתי נשים מבוגרות מנחמות את חברתן, שהפסידה בקזינו. נוואדה, עבור רבים בארה”ב, מספקת אסקפיזם הדוניסטי, מהסוג שפירנס את טרילוגיית סרטי ההנגאובר (“בדרך לחתונה עוצרים ב...”). אטלנטיק סיטי, לעומת זאת, היא הרגל מזיק. רק השחפים הרבים שעטים על הטיילת, המעופפים בגובה נמוך להחריד ומפריעים להולכים בדרכם לחטוף כל פיסת מזון שהם יכולים, נראים כאילו הם נהנים פה: בשנים האחרונות נהפכו השחפים התוקפניים לתיירים הבולטים ביותר של אטלנטיק סיטי, למרות ניסיונותיהן של הרשויות המקומיות לבלום את מתקפת הציפורים.

“בינינו? זה לא באמת צריך להפתיע אף אחד. העיר הזאת היתה משהו מיוחד בשנות ה–80 וה–90, אבל בשנים האחרונות כולנו ראינו שמשהו רע קורה, גם אם אף אחד לא רצה להודות בזה”, אומר דאג, שפוטר באחרונה ממשרתו כדילר באחד מארבעת בתי הקזינו שסגרו את שעריהם. כיום הוא רובץ על הספסל בטיילת, מול הדלתות הסגורות של הקזינו שבו עבד. האפשרויות המקצועיות שלו, הוא אומר, לא מזהירות. הוא שוקל לעבור למדינה אחרת, אולי לנסות את מזלו באלבני, בירת מדינת ניו יורק, שתעשיית ההימורים שלה נגסה בזו של אטלנטיק סיטי בשנה האחרונה. “כולם אומרים שזאת התחרות שהרגה את אטלנטיק סיטי, אבל זאת לא. העיר הזאת ויתרה על עצמה הרבה לפני”, הוא אומר.

אשר שכטר

מי צריך חינוך כשיש קזינו

“כל דבר מת, בייבי, זאת עובדה / אבל כל דבר שמת עשוי גם לחזור יום אחד לתחייה”. את השורות האלה כתב ב–1982 ברוס ספרינגסטין בשיר “אטלנטיק סיטי”, שסיפר על זוג צעיר שבורח מצרותיו הכלכליות לאטלנטיק סיטי, אז עיר בניו ג’רזי, על חוף האוקיאנוס האטלנטי, שהתיימרה להציג לזוגות צעירים כאלה מנה גדושה של אסקפיזם. אבל כמו בשיר המפורסם של ספרינגסטין, היא בעיקר הציעה להם מראה מעוותת של הצרות שהם חשבו שהותירו מאחור.

כיום, אף שהיא כבר לא מציעה אקספיזם כמו תזכורת כואבת למציאות, יש עדיין זוגות שבורחים לאטלנטיק סיטי. “החברה שלי קופאית ואני עובד בחנות נעליים. שנינו גרים בניו יורק, אבל יצאנו לחופשה לכמה ימים. אין לנו המון כסף לבזבז, אבל כאן אתה יכול לשכור חדר בזול, ולקבל המון דברים בחינם בבתי הקזינו. זה כיף, אנחנו משתדלים לעשות את זה כל כמה חודשים”, אומרים מייקל וג’ניקה, זוג אפרו־אמריקאי על האוטובוס מניו יורק לאטלנטיק סיטי. בזמן שהם מדברים, האוטובוס לאטלנטיק סיטי חוצה מפעלים, בתי זיקוק, מחלפים עצומים, נהרות מזוהמים ויערות. בניגוד למדבר המסתורי של נוואדה, שמלווה את הנוסעים ללאס וגאס, הדרך לאטלנטיק סיטי רצופה בנופים אורבניים טיפוסיים לניו ג’רז'י - אפרוריים ומדכאים.

הצרות הנוכחיות של אטלנטיק סיטי אינן ייחודיות בהיסטוריה שלה. מאז שנוסדה, כלכלתה של העיר קרסה כבר כמה פעמים, ובכל פעם, בדיוק כמו הזוג בשירו של ספרינגסטין, היא נדרשה להמציא עצמה מחדש. אפילו הטיילת שלה נשטפה במי האוקיאנוס כמה פעמים לפני שנבנתה בצורה שאיפשרה לה לשרוד לאורך זמן. בספרה מ–1983, “אטלנטיק סיטי: 125 שנה של טירוף על האוקיאנוס”, מתחקה ויקי גולד לוי, ההיסטוריונית הלא רשמית של העיר ויועצת ל”אימפריית הפשע”, אחרי השורשים המשונים של העיר שנוסדה ב–1854 כעיר נופש - הראשונה מסוגה בארה”ב.

אטלנטיק סיטי החלה כעיר שהציעה אלכוהול - והרבה - לעובדי הצווארון הכחול של אזור פילדלפיה. בשנות ה–20, תחת ידיו של הפוליטיקאי והמאפיונר אנוך “נאקי” ג’ונסון (עליו מתבססת דמותו של סטיב בושמי ב”אימפריית הפשע”, נאקי תומפסון), העיר הצליחה לחמוק מחוק היובש וליהפך לאתר תיירות מוביל, עם המלונות ומועדוני הלילה הפרועים בחוף המזרחי.

“האדם התברך בחמישה חושים - אטלנטיק סיטי מרגשת את כולם”, הכריז מאמר חגיגי ב"ניו יורק טיימס” ב–1929, חודש לפני הקריסה של שוק המניות האמריקאי, שקרא לטיילת בעיר “הוכחה נפלאה לעושר ותרבות הפנאי החדשים של אמריקה, בועה נוצצת על גבי השגשוג הנהדר שלנו”. אטלנטיק סיטי נהפכה, בחסותו של ג’ונסון, לעיר שסימלה דקדנס, שפע והנאה בלתי מתנצלת, גם כשהשפל הגדול היכה בארה”ב. זו היתה עיר של גימיקים - פסטיבלים, הופעות, תחרויות יופי ואירועי ספורט - ונשארה כך עד היום: עיר שכולה ראווה, גם אם כיום אין לה יותר מדי מה להציג. אחד מאותם אירועים היתה תחרות “מיס אמריקה”, שנוסדה ב–1921 כדרך לעודד את התיירות לעיר.

אבל אחרי שחוק היובש בוטל, וג’ונסון נשלח לכלא לאחר שהורשע בהעלמות מסים, מצאה עצמה אטלנטיק סיטי במשבר: עיר מושחתת עם מעמד ביורוקרטי חצי קרימינלי (ב–1972 רוב מהבכירים בעיר, כולל ראש העירייה וקודמו בתפקיד, הואשמו בשחיתות) ודעיכה בתיירות. כשהם מתמודדים עם משבר כלכלי, עלו עסקני העיר על הרעיון להפוך את ההימורים בעיר לחוקיים. במקום להשקיע בתוכניות לטווח ארוך כמו חינוך או תעשייה, העדיפה העיר למצוא עוד דרך למשוך תיירים - רולטות.

לזמן מה ההימור של אטלנטיק סיטי על תעשיית ההימורים הצליח - ובגדול. העיר, שהימרה כל פעם מחדש על גימיק אחר שיהפוך אותה למצליחה, מתחרויות יופי ועד אלכוהול לא חוקי, נולדה להיות עיר של מהמרים. מהר מאוד היא נהפכה לבירת הימורים שהיתה שנייה בגודלה רק ללאס וגאס (ולתקופה אף עקפה אותה). ההכנסות השנתיות ממסים, שב–1976 הסתכמו ב–300 מיליון דולר בלבד, צמחו בשיאה של תעשיית ההימורים ליותר מ–5 מיליארד.

בשנות ה–80 וה–90, בשיאה של תעשיית ההימורים המקומית, היתה אטלנטיק סיטי מקום בילוי מועדף על כוכבים ועשירים. היא גם היתה, לתקופה, יעד התיירות הפופולרי בארה”ב. טראמפ, עוד לפני שהיה בדיחה, הסתער עליה בשנות ה–80, עם הפתיחה של טראמפ פלאזה ולאחר מכן הטאג’ מהאל, שנפתח ב–1991 בהשקעה אדירה לאותה תקופה של מיליארד דולר. לתקופה לא כל כך ארוכה אטלנטיק סיטי היתה נוצצת. אווירת הדקדנס של שנות ה-80 התאימה לדקדנס המובנה של העיר שהתגרתה במכוון בחוק היובש כמו נעל ישנה. ההימורים, ואתם גם הזנות, פרחו, וההכנסות של ניו ג’רזי ממסים זינקו בהתאם.

אבל גם זה, בסופו של דבר, נגמר. טראמפ עצמו, בשבוע שעבר, טרח להרחיק עצמו מהעיר שפעם היתה כמעט מלה נרדפת לשמו והזכיר בטוויטר ש“עזב את אטלנטיק סיטי לפני שנים” ושהוא אינו קשור לחברת ההימורים הנושאת עדיין את שמו (מוקדם יותר השנה הוא אף תבע את החברה ודרש שתשנה את שמה). גם הכוכבים שפעם היו נוהרים אליה כבר לא מגיעים כיום בלי שייתנו להם הרבה כסף. רק החודש, בניסיון נואש לעודד את התיירות לעיר, חתמה אטלנטיק סיטי על הסכם שיעניק סובסידיות בסך מיליון דולר לענקית ההופעות לייב ניישן, בתמורה ל–12 הופעות של אמנים גדולים בטיילת.

אי־פי

השפים המפורסמים נקראו לעזרה

הדעיכה של אטלנטיק סיטי היתה ארוכת שנים, ונבעה מכמה סיבות. ראשית, הטעמים של הצרכנים השתנו. העולם התקדם, אך אטלנטיק סיטי כאילו קפאה בזמן. בתי הקזינו שלה, לרבות טראמפ פלאזה, נשארו מיושנים. לאטלנטיק סיטי מעולם לא היה סיכוי להתחרות באתרי הימורים נוצצים כמו מקאו - בימים אלה היא מתקשה להתמודד עם שמורות אינדיאניות.

הטיילת, אומרים מקומיים, נראית כיום בדיוק כפי שנראתה לפני שהיו הימורים - מלאה בחנויות קטנות וזולות, נטולת מותגי יוקרה. במשך השנים עשו בכירי העיר טעות אחת ענקית: הם לא פיתחו את הכלכלה המקומית מעבר להימורים. פעם אחר פעם הם פיספסו הזדמנויות לגוון את הכלכלה. במקום זאת, הם העדיפו להשקיע את הכסף בשכר לפקידי העירייה. עד היום, 90 שנה לאחר אימפריית הפשע והשחיתות של נאקי ג’ונסון, יש יותר עובדי עירייה פר תושב באטלנטיק סיטי מכמעט כל מקום אחר בארה”ב.

העשור האחרון היה קשה במיוחד עבור תעשיית ההימורים בעיר. השנים האחרונות לא היו קלות עבור תעשיית ההימורים בארה”ב באופן כללי, במיוחד מאז פרוץ המשבר הפיננסי שייבש חלק גדול ממקורות המימון והמהמרים, אבל באטלנטיק סיטי המשבר היה חמור במיוחד. מאז 2006 נחתכו ההכנסות מהימורים בעיר מ–5.2 מיליארד דולר ל–2.9 מיליארד דולר. באותה תקופה הוכפל מספר בתי הקזינו בחוף המזרחי. פעם העיר נהנתה מכמעט מונופול על הימורים בצפון־מזרח ארה”ב, אך בשנים האחרונות היא התמודדה עם תחרות חדשה ומאיימת מצד תעשיות הימורים חוקיות שצצו במדינות כמו קונטיקט, פנסילווניה ומרילנד, והפיתוח המואץ של תעשיות הימורים בערים כמו אלבני, שבשנה הבאה צפויה לפתוח ארבעה בתי קזינו חדשים.

לאטלנטיק סיטי לא היה מענה לתחרות הזאת מלבד עוד קצת מאותו דבר: בכירי העיר הציעו למארגני ”מיס אמריקה” סובסידיות בסך מיליוני דולרים כדי להחזיר את התחרות לעיר - אחרי שעזבה לנוואדה ב–2006 - בתקווה שתעורר קצת עניין תיירותי, ובנו מרכז כנסים ענק, שלמרבה האירוניה נהפך החודש לזמן קצר למרכז השמה וייעוץ עבור אלפי המובטלים החדשים של תעשיית ההימורים בעיר. אפילו ניסיון כושל לשלב בין קזינו למועדון חשפנות לא הצליח להחיות את העניין בתעשיית ההימורים המקומית. בינתיים השף המפורסם גאי פיירי פתח מסעדת יוקרה החודש בבאלי’ס, והשף־סלב גורדון רמזי יפתח בקרוב מסעדת יוקרה משלו בתוך סיזר’ס פאלאס, ובעלי המלונות מקווים שאולי השפים המפורסמים הם שיביאו לתחיית התיירות.

רוול, כיום רק מבנה זכוכית עצום ונטוש בקצה הטיילת של אטלנטיק סיטי, היה אמור להיות האתר שיציל את העיר הגוססת. הוא נפתח לפני שנתיים וחצי, בהשקעה עצומה של 2.4 מיליארד דולר, מיליארד מתוכם של בנק ההשקעות מורגן סטנלי - המממן המקורי של הפרויקט, שנטש באפריל 2010 ורשם מחיקת ערך של קרוב למיליארד דולר בשל ההשקעה שלו במלון.

רוול היה אמור לסמן את העתיד של אטלנטיק סיטי: קזינו ענק עם יותר מ–1,400 חדרים, 14 מסעדות יוקרה, מאות חנויות ונוף לאוקיאנוס. היה לו מועדון שניסה למשוך קהל צעיר יותר מזה שפוקד בשנים האחרונות את העיר - והקזינו שלו, בשונה מזה של המלונות האחרים, לא היה בקומת הכניסה, בחירה עיצובית שכנראה נועדה לשדר שההימורים לא היו העיקר. רוול ניסה לתפוס נישה שעד אז לא היתה פופולרית במיוחד באטלנטיק סיטי - של תיירי יוקרה - והוקם בעלות גבוהה במיוחד. יוזמיו אפילו בנו לו תחנת כוח משלו, אבל הוא מעולם לא היה רווחי. בשנה האחרונה הוא הפסיד 46 מיליון דולר, יותר מכל קזינו אחר בעיר. מושל ניו ג'רזי, כריס כריסטי, אפילו העניק למלון הטבות מס בסך 261 מיליון דולר כדי לאפשר את השלמתו - אבל התקוות נהפכו לפיל לבן עם נוף נהדר לים.

אי־פי

לא בטוח ש"הבית תמיד מנצח"

“אנחנו דווקא נהנים. כל כך ריק פה עכשיו, זה כאילו יש לנו את כל העיר לעצמנו”, אומרים אמילי ומייקל מצפון ניו ג’רזי, שהגיעו לעיר לירח הדבש. בכל ערב, הם מספרים, הם אוכלים כמעט לבדם במסעדת יוקרה, עם מלצרים ושפים שמשרתים רק אותם. הם מסתובבים לבדם במסדרונות בתי מלון הענקיים ומרגישים כמו בני אצולה, ומשתזפים לבדם על החוף. “האמת שלא שמעתי על הצרות של אטלנטיק סיטי, חשבתי שזאת סתם העונה”, אומר מייקל. “אבל לא יודע, אם יבטיחו לי שגם בפעם הבאה זה יהיה ככה, אני בטוח אחזור”.

למרות הצרות הנוכחיות של אטלנטיק סיטי והאווירה העגומה בעיר, יש כאלה שמעדיפים להיות אופטימים. תעשיית ההימורים בעיר, אמרו אנליסטים אחדים, פשוט גדלה יותר מדי - מה שקורה בחודשים האחרונים הוא תיקון הכרחי שיצמצם אותה לגודלה הטבעי. בינתיים, בתי הקזינו הגדולים יחזיקו מעמד ויתחזקו כתוצאה מאובדן התחרות. עם הגידול בהכנסותיהם, אולי הם גם יוכלו להשקיע ולהתחדש.

סימן נוסף של אופטימיות הוא בחזרתו האפשרית של טראמפ, שרמז השבוע בטוויטר שהוא עשוי לחזור לעיר כדי להציל את המצב. בהתחשב בעובדה שבתי הקזינו של טראמפ באטלנטיק סיטי חוו לא פחות מארבע פשיטות רגל בין 1991 ל–2009, לא בטוח שהחזרה שלו היא מה שיציל את העיר.

בינתיים, יש עוד איומים ברקע: הכלכלה האמריקאית מסרבת להתאושש, מה שצפוי למנוע התאוששות מהירה של תעשיית ההימורים, התחרות מתחזקת, ומחוקקים בניו ג’רזי - שחוששים מאובדן ההכנסות ממסים שגרפה העירייה מההימורים באטלנטיק סיטי במשך השנים - שוקלים לבטל את המונופול של העיר על הימורים במדינה ולהעניק גם לערים אחרות הזדמנות לבנות בתי קזינו.

במובנים רבים, אטלנטיק סיטי היא משל לארה"ב המודרנית: עיר של מהמרים שהתמכרה לגימיקים ושעשועים שהקפיצו את ההכנסות שלה לטווח קצר ונאלצה במשך השנים לעבור מגימיק לגימיק כדי לשרוד, כלכלה שבעשרות השנים האחרונות נבנתה אך ורק על הימורים בלי להשקיע בשום דבר אחר - לרבע מאוכלוסייתה אין אפילו תעודת בגרות - בכל פעם מתוך ציפייה למהמרים שהחגיגה לעולם לא תיגמר. מצד שני, אטלנטיק סיטי ידעה בעבר להמציא עצמה מחדש, ולקום אחרי כל כישלון חזקה יותר. מי יודע, אולי היא אפילו תצליח לעשות זאת שוב.

בכל מקרה, גורלם של בתי הקזינו באטלנטיק סיטי וההקבלות בינה לבין הכלכלה האמריקאית כולה משנים מעט מאוד לתיירים בעיר, רבים מהם אנשים שעובדים קשה מדי ומרוויחים לאט מדי. באוטובוס לילי מאטלנטיק סיטי חזרה לניו יורק, המושבים מלאים בנופשים מבוגרים שחוזרים לביתם, או למלון שלהם בעיר, בצעירים ששיחקו קצת בלאק ג’ק ועכשיו צריכים לחזור למשמרות בוקר ובכמה אנשים עגומים למראה, שכנראה הפסידו לא מעט. אשה אחת, שכנראה לא מסוגלת להתנתק, משחקת קלפים באייפד שלה. אשה אחרת, שכנראה הפסידה יותר מדי, בוכה. הקלישאה הרי אומרת ש”הבית תמיד מנצח”. זאת אולי נחמה קטנה, אבל ייתכן שבמקרה של אותה אשה, הבית שניצח אותה לא יתקיים בקרוב.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#