הלובי המדהים של הקבלנים - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הלובי המדהים של הקבלנים

אין אבסורד גדול יותר מעידוד תעסוקה תוך כדי יבוא עובדים-עבדים זרים

30תגובות

אפשר וצריך להסיר את הכובע בפני תאגידי כוח האדם והקבלנים על הקמפיין המדהים שעשו בתחום יבוא העובדים הזרים לבניין. ב–2011 נחלו שני הגופים תבוסה, אז החליטה הממשלה על שינוי מדיניות חד שכלל הפחתת מספר העובדים הזרים, וגם המשך יבוא העובדים רק דרך מדינות, ולא בתיווך של תאגידי כוח האדם.

ב-2014, שני הגופים נמצאים שוב על הסוס לאחר שכבר הצליחו לשכנע את המדינה - השרים יאיר לפיד ואורי אריאל - לחזור ולייבא עובדים זרים לבניין, והמאבק בשאלה אם להחזיר את גיוס העובדים לידי תאגידי כוח אדם עדיין נמשך. לשם כך, גויסה תמיכתה של חברת הכנסת הנכבדה מירי רגב.

ייתכן שעוד ילמדו בבתי הספר לשתדלנות כיצד הצליח ענף הבניין, על זרוע הקבלנים וזרוע תאגידי כוח האדם בו, להפוך כך מדיניות ממשלתית על פיה בתוך שלוש שנים. זאת, במיוחד בעוד שהטיעונים לשינוי המדיניות ב–2011 היו חזקים ומוצקים, והתבססו על עדויות נחרצות לגבי הנזק הכלכלי העצום שמסב השימוש בעובדים זרים לכלכלת ישראל.

יבוא העובדים יוצר נזק כפול. האחד הוא פגיעה אנושה בתעסוקה ובכושר ההשתכרות של ישראלים לא משכילים. פרופ' צבי אקשטיין, שעמד בראש הוועדה לקביעת מדיניות העובדים הזרים, הציג כיצד שכרם של עובדי הבניין הישראלים נמוך בהרבה מהשכר של מקביליהם בחו"ל, בגלל התחרות הלא־הוגנת מול הזרים. את העובדים החלשים ביותר שלחה המדינה להתחרות בתפוקת־העל של הסינים, שבגלל דמי התיווך הם שקועים בחובות עד צוואר, ולמעשה הם עבדים נרצעים בשירות החובות של עצמם. ואחרי זה עוד התפלאו כאן "מדוע ישראלים לא רוצים לעבוד בבניין".

מוטי מילרוד

הנזק השני של יבוא העובדים הוא בענפים הכלכליים עצמם — במידה מסוימת החקלאות ובמידה רבה ענף הבניין — שהתרגלו להסתמך על עבודה זרה וזולה, ולכן נותרו מפגרים מבחינה טכנולוגית. גרף מפורסם של אקשטיין ממחיש את הדעיכה בפריון של ענף הבניין, שהוא אחד האחרונים במשק מבחינת פריון, החל ב–1967, אז נפתחו השערים להמוני העובדים הפלסטינים שהציפו את הענף.

מאז 2003 מוכוונת המדיניות הכלכלית בישראל להגדלת התעסוקה, ואין אבסורד גדול יותר מעידוד תעסוקה תוך כדי יבוא של עובדים־עבדים זרים. המהלכים סותרים זה את זה, מה שמסביר את אינספור ההחלטות הממשלתיות להגביל את יבוא העובדים הזרים עד כדי הפסקתו המוחלטת.

בענף הבניין, למשל, מספר העובדים הזרים היה אמור לרדת לאפס כבר ב–2010. ההחלטה שונתה אחר כך, ונקבע כי הירידה לאפס תהיה רק ב–2016, וביולי 2014 היתה מכסת העובדים הזרים אמורה לרדת מ–6,000 ל–5,000. רוצים לדעת מה קרה ביולי 2014? הממשלה קיבלה החלטה לבטל את ההפחתה ל–5,000 עובדים זרים. במקום זאת, המכסה תוגדל ל–15 אלף עובדים עד ל–2019.

מה גרם לשינוי הקיצוני במדיניות? שני דברים. האחד, התרחש משבר הדיור, ולפתע הדבר הדחוף ביותר במדיניות הממשלתית הוא אך ורק להוריד את מחירי הדיור, ואיש אינו בוחל באמצעים. השני, מונו שרים חדשים. שר האוצר יאיר לפיד ושר השיכון אורי אריאל, שלא ידעו את יוסף. כלומר, כל ההחלטות שקיבלו הממשלות הקודמות, וכל הזיכרון הארגוני של הפקידות המקצועית שמכירה את הנושא לעומקו, היו כלא היו.

הדבר היחיד שהנחה את שני השרים החדשים, נטולי ידע קודם, הוא איך הם עומדים בהבטחה לבוחר להפחית את מחירי הדיור. שניהם, לכן, שוכנעו שהדבר שיבלום את העליות הוא רק תוספת עובדים זרים - ובמחי החלטה שינו את מכסתם מכ–6,000 עובדים כיום ל–15 אלף בתוך חמש שנים.

מי ששיכנע את לפיד ואריאל הם, כמובן, הקבלנים, שטוענים באותות ובמופתים כי המחסור בעובדים הזרים הביא לעיכוב הבנייה והעלה את מחירי הדירות ב–5%–7%. הקבלנים הביאו אפילו חוות דעת כלכלית, שלפיה ענף הבנייה עבר שינוי לבנייה לגובה (מגדלי דירות) הדורשת מומחיות שבשום פנים ואופן לא ניתן למצוא בישראל. אליבא דה קבלנים, רק העובדים הזרים מסין מחזיקים במומחיות זו.

יש רק כמה בעיות קלות בטענות הקבלנים. האחת, אין כל עדות לעיכוב במספר התחלות הבנייה, וגם לא בסיומי בנייה, בשלוש השנים האחרונות, אף שמאז 2011 הפסיקו לייבא עובדים זרים חדשים, ובמיוחד לא מסין. השנייה, יש עדויות מובהקות, שעולות מניתוחים של בנק ישראל, לכך שהפסקת יבוא העובדים הזרים לבניין סייעה לקליטת עובדים ישראלים בענף, לרבות בעבודות הרטובות שבהן מדווחים הקבלנים על מחסור קשה של עובדים.

לפי בנק ישראל, קרוב ל–37 אלף ישראלים עבדו בעבודות רטובות בבנייה ב–2012, לעומת כ–31 אלף ב–2006, גידול של קרוב ל–20%. ענף הבנייה נחשב ליוקרתי והרווחי ביותר מקרב ענפי התעסוקה לחסרי השכלה, ולכן למדינה יש אינטרס מובהק לעודד בו קליטת ישראלים. בהנחה שהענף אכן עובר כיום התמקצעות, בעקבות המעבר לבנייה במגדלים, בוודאי שיש תמריץ גדול יותר להכשיר ישראלים לרכוש את המיומנות הנדרשת לבנייה בגובה. רק שכדי שזה יקרה, צריך לפנות קודם את המשרות התפוסות בידי עובדים זרים.

זאת ועוד, בהנחה שכדי למשוך ישראלים נוספים לענף הבנייה יצטרכו להעלות את רמת השכר בו, הרי שבניגוד לאזהרות הקבלנים על התייקרות הדירות כתוצאה מכך, אין עדות מוצקה לקשר שבין מדד תשומות הבנייה למחירי הדירות. מחירי הדירות נקבעו בשנים האחרונות באופן מובהק על ידי הביקוש, במנותק ממה שקורה בעלויות הבנייה.

לבסוף, יש מקום להניח שחוסר היעילות בענף, שמשפיע יותר מכל על התארכות הבנייה, מושפע מהנוכחות של העובדים הזרים דווקא באופן שלילי. אם נתבסס על המחקר של אקשטיין, הרי שדווקא האישור להגדיל את מספר העובדים הזרים הוא תמריץ שלילי להתייעל ולהתפתח טכנולוגית, דבר שימשיך ויתרום למחירי בנייה גבוהים יותר מהצורך (ובוודאי למשך בנייה ארוך מהצורך).

משמע, הגדלת היצע העובדים הזרים עלולה, בסיכוי סביר, דווקא לעכב את ירידת מחירי הדיור בטווח הבינוני והארוך, ולגרום לנזק עצום לתעסוקה במשק, בשל התחרות על משרות לעובדים לא משכילים.

כל הנתונים הללו הונחו בפני השרים. גם בנק ישראל וגם הכלכלן הראשי במשרד האוצר הציגו את ניתוחיהם, שלפיהם אין הצדקה משקית או נדל"נית לחידוש יבוא העובדים. גם העובדה שזו פניית פרסה במדיניות המוצהרת ואיום על לב לבה של מדיניות התעסוקה בעשור האחרון - לא הועילו. הלובי המבריק של הקבלנים גבר בקלילות על המשוכות הלא רציניות האלה. העיקר שיירשם כי שני השרים עשו הכל כדי להפחית את מחירי הדיור.

אליאב בן שמעון, מנכ"ל התאחדות בוני הארץ שמאגדת את הקבלנים, מסר בתגובה: "אין שום יכולת לעבור מקצב של 40 אלף יחידות דיור בשנה ל–60 אלף יחידות בלי תוספת עובדים. ההערכה שלנו היא שיש צורך ב–30 אלף עובדים נוספים, ואנחנו לא מצליחים למצוא אותם בישראל. כבר עכשיו אנחנו חווים ירידה בקצב הבנייה — 6% לעומת הרבעון הקודם, 16% לעומת הרבעון המקביל. חלק מזה נובע מאי הוודאות לגבי חוק מע"מ אפס, אבל חלק נובע ממחסור בעובדים.

"אנחנו עושים מאמצים ניכרים להביא עובדים ישראלים, הסכמנו לשלם לעובדים חדשים שכר של יותר מ–6,000 שקל (המדינה משלימה את השכר ל–9,000 שקל), אבל זה תהליך שיקח זמן. בלי עוד עובדים זרים, אנחנו בסכנה של התייקרות הדירות ב–5%–7%. גם הטענה לגבי התיעוש הנמוך של ענף הבנייה אינה במקומה. אי אפשר לבנות מגדלים בלי תיעוש. נכון, עם זאת, שהבנייה הנמוכה של 4–5 קומות נעשית ללא תיעוש, כי שם זה פשוט לא כדאי להכניס תיעוש".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#