עליבאבא ו-160 מיליארדי הדולרים: "אם לא אהיה מיליונר עד גיל 35, תהרגו אותי" - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

עליבאבא ו-160 מיליארדי הדולרים: "אם לא אהיה מיליונר עד גיל 35, תהרגו אותי"

לג'ק מא, המיליארדר האוחז בהגה של ענקית הקמעונות הסינית עליבאבא, היה חזון לאימפריה מסוג חדש ■ כשעליבאבא תונפק השבוע - לא יהיה ספק שהחזון שלו מתגשם

4תגובות

במלון צ'יינה וורלד המפואר בבייג'ין, עשרות מצלמות תיקתקו בעוד קונפטי צבעוני צנח לאטו מהתקרה. היה זה ב-11 באוגוסט 2005, והיתה זו מסיבת ההשקה העולמית של עליבאבא, חברת הקמעונות המקוונת הסינית. אחרי חודשים של משא ומתן, ענקית האינטרנט האמריקאית יאהו הסכימה להשקיע מיליארד דולר במזומן ובמניות עבור נתח של 40% בעליבאבא.

מייסד עליבאבא, ג'ק מא, קרן מאושר. הוא אמר בהתרגשות כי זהו יום האהבה של סין, וכי זהו שידוך יפהפה. זו היתה גם מסיבת ההשקה העולמית שלו עצמו. השותפות תסלול לימים את דרכה של עליבאבא למעמד של ענקית בינלאומית.

במשך ימים ארוכים, מא היה כמעט שיכור בנוגע לעסקה, שסיפקה לחברה שלו הזרמה עצומה של מזומנים וגישה בלתי־מוגבלת לטכנולוגיית החיפוש של יאהו. הוא רחש במיוחד רגשי תודה ל-eBay, ומי שהיתה אז המנכ"לית של המתחרה האמריקאית, מג ויטמן, שפיתו את יאהו להגיש הצעת רכש מתחרה בעקבות המשא ומתן האגרסיבי על עליבאבא. "תודה מג ויטמן", התבדח מא באותה עת, "תודה על שאיפשרת את כל זה".

רויטרס

לא עבר הרבה זמן עד שמא התחיל להטיל ספק בשותפות עם יאהו. הוא חשש כי מכר את הנתח בזול מדי, וויתר על יותר מדי שליטה. במאמצים לקנות בחזרה את מרבית - אם לא כל - מניות עליבאבא, פתח מא במגעים שנמשכו שנים. בעוד היחסים עם יאהו מחמיצים, מא העביר את הבעלות על שירות התשלומים המקוון של עליבאבא, עליפיי, לישות מסחרית אחרת שבשליטתו. הוא לא ביקש את רשות דירקטוריון עליבאבא. הוא פשוט עשה את זה.

יאהו התלוננה, אך נראה שמא השיג את כל מבוקשו, בסופו של דבר. ב–2011 הוא נשא ונתן על הסכם שהעניק לו ולקומץ סגנים מקורבים את נתח השליטה בעליפיי, אחד היהלומים שבכתר החברה. שנה לאחר מכן הגיע מא להסכם עם יאהו על צמצום אחזקותיה בעליבאבא.

כשעליבאבא תונפק השבוע, בשווי שעשוי לעלות על 160 מיליארד דולר, למשקיעים לא יהיה ספק מי שולט בחברה. מא, 49, הוא הפנים שלה. הוא מוביל המשא ומתן שלה. הוא האסטרטג המוביל שלה. הוא גם המשקיע הפרטי הגדול ביותר שלה, עם נתח של 9%.

עליבאבא, שהוקמה בדירתו של מא ב–1999, היא כיום ענקית טכנולוגיה עם שווי גדול יותר מזה של חברות אמריקאיות מבוססות כמו eBay ו–HP. תחת הנהגתו של מא, עליבאבא לא נהפכה רק לכוח הדומיננטי במגזר הקמעונות המקוון של סין, אלא גם לסמל לעלייתה הכלכלית המדהימה של סין. לחברה 250 מיליון לקוחות פעילים בסין, והזמנותיה אחראיות ליותר מ–60% מכלל החבילות שנשלחות במדינה.

ההצלחה הפכה את מא למעין מנכ"ל כוכב, שמקדם את "החוכמה של ג'ק מא" בספרים וב–DVD. ההנפקה הראשונה לציבור עשויה להפוך את מא, כבר כיום אחד האנשים העשירים בסין, לאדם בשווי יותר מ–15 מיליארד דולר. הוא כבר התחייב לחלק הרבה מעושר זה, מה שיהפוך אותו בן רגע לאחד הפילנתרופים הגדולים בעולם. מא ועליבאבא סירבו למסור תגובה למאמר, בציינם איסורים רגולטוריים על הצהרות פומביות לפני ההנפקה.

מא כבר מורגל לעשות דברים בדרכו שלו. הוא חותם לעתים קרובות על עסקות עם חברים קרובים, וקונה חברות במגזרים לכאורה לא קשורים. לעתים קשה לקבוע אם השקעה מסוימת היא אישית או מקצועית, מכיוון שהגבולות בין תיק ההשקעות האישי של מא לזה של עליבאבא מטושטשים.

פעילויות כאלה אינן תמיד שקופות, ועשויות להוות דגל אדום למשקיעים פוטנציאליים בחברה הציבורית החדשה. כמו חברות סיניות רבות, עליבאבא פועלת מאחורי פרגוד של מבני שליטה מורכבים, שעשויים למסמס התנגדויות של בעלי מניות מיעוט.

כישורי מתמטיקה גרועים

מא גדל בעיר המזרחית האנגג'ואו, האמצעי מבין שלושה ילדים של זוג אמני פינגטן, שיטת סיפור מוסיקלית מסורתית. השכנים כינו אותו ילד בעייתי ומרדני, אם כי ייתכן שפשוט היה בוגר לגילו. בגיל 10, מא יון, שמו הסיני, התאהב בשפה האנגלית, והיה נוהג לרכוב על אופניו למלון האנגג'ואו כדי להתאמן על האנגלית עם תיירים, חוויה שלדבריו פתחה את עיניו לעולם החיצוני.

כישורי מתמטיקה גרועים כמעט מנעו ממנו להגיע לקולג', אך בניסיון השלישי הצליח מא לעבור את מבחני הקבלה הארציים, והתקבל למכללה מקומית להוראה, שם הצטיין וכיהן כנשיא אגודת הסטודנטים. כשסיים לימודיו ב–1988, הוא התקבל למשרת הוראת אנגלית במכון האנגג'ואו להנדסת חשמל, במשכורת של 14 דולר בחודש, ובמהרה היה לאחד המורים הפופולריים.

כשהכלכלה הסינית החלה להמריא, מא ראה הזדמנות ביזמות. בזמנו הפנוי, לדברי חבריו, הוא היה אחד ממקימי סוכנות תרגום, מכר תרופות ושיחק קצת במניות. "אם לא אהיה מיליונר עד גיל 35", התבדח עם חברו צ'י שיאונינג, "בבקשה תהרגו אותי".

מא ביקר לראשונה בארה"ב ב–1995. הוא התיידד עם ביל אהו, אמריקאי שלימד אנגלית בהאנגג'ואו, וביקר אצל קרוביו של אהו בסיאטל. שם הוצגה לו לראשונה האינטרנט על ידי חתנו של אהו, סטוארט טראסטי, שניהל את אחת מספקיות האינטרנט המוקדמות של ארה"ב, VBN.

"באותה עת, היה לי משרד במגדל US בנק, וג'ק הגיע, והראיתי לו את האינטרנט", מספר טראסטי. "בימים ההם רשת האינטרנט היתה בעיקרה מעין ספר טלפונים גדול לממשלות ולעסקים, אך נראה שהוא התלהב".

מא חזר הביתה והקים את אחת מחברות האינטרנט הראשונות של סין, "צ'יינה פייג'ס", מדריך מקוון לעסקים מקומיים המעוניינים בלקוחות זרים. עמיתים לשעבר אומרים כי מא עבד ללא הרף, התדפק על דלתות, צילם, אסף מידע ותירגם אותו לאנגלית. כשסיים, הוא שלח את הרשומות ל–VBN בסיאטל, להעלאה לרשת.

"באותה עת, רעיון האינטרנט היה זר לסינים. הם לא הבינו אותו או הגיבו לו כשהצגנו להם את הרעיון", מספר יו שיאוהונג, אחד משותפיו של מא בצ'יינה פייג'ס. החברה נאבקה לשרוד בתחילה, אך מא היה אופטימי. בעת נסיעה לסיאטל ב–1996 לפגישה עם השותפים שלו ב–VBN, הוא חש בטוח כי יתעשר, מספר אהו, שנסע עמו. "אני זוכר שהוא הסתכל על בתי היוקרה של אזור קווין אן היל", נזכר אהו. "הוא היה מצביע על בתים ואומר, 'כשאתעשר אקנה את הבית הזה, ואת זה'. באותה עת לא היה לו גרוש".

אך אז איבד מא את השליטה בחברה שלו. ב-1996, צ'יינה פייג'ס אולצה להקים מיזם משותף עם האנגג'ואו טלקום - עסקה שהעניקה את השליטה המלאה לממשל.

מא איבד קצת ביטחון, ועבר לבייג'ין כדי לעבוד באינפושר, סוכנות פרסום מקוונת שהוקמה על ידי משרד המסחר הסיני. מא שרד רק 14 חודשים באינפושר. הוא רצה לנהל חברה בעצמו, וחזר להאנגג'ואו. "באותה עת חשתי שמעייף מדי לעבוד על קמעונות מקוונת בממשל", אמר מא בראיון ב-2005. "קמעונות מקוונת צריכה להגיע מחברות פרטיות".

בלומברג

"אדם צעיר שמוכן לעזור לאחרים"

כשמא הקים את עליבאבא, ב–21 בפברואר 1999, הוא ביקש מ-17 חברים להתאסף בדירתו שבקומה השנייה בלייקסייד גרדנס בהאנגג'ואו. במטה המאולתר הוא סיפר על שאיפותיו ועל כמה שסין זקוקה לסטארט־אפ נהדר. את השם בחר מא, כפי הסביר מאוחר יותר, מכיוון "שכולם מכירים את הסיפור של עליבאבא. הוא אדם צעיר שמוכן לעזור לאחרים".

החברה נבנתה על הנחה דומה: לסייע לעסקים למצוא לקוחות זרים. אם קמעונאי אמריקאי מחפש ספקית נעלי בית מכותנה בסין, הוא יוכל לפנות לעליבאבא. אם יצרנית סינית של כפתורים רוצה לייצא לקוריאה הדרומית, היא תוכל לפרסם בעליבאבא. האתר, כפי שהוא ראה אותו, יכול להיות חדר פגישות וירטואלי לעסקים קטנים ובינוניים העוסקים בסחר בינלאומי.

זמן לא רב לאחר הקמת עליבאבא הגיעה לדירתו של מא בנקאית בגולדמן סאקס, שירלי לין, ששמעה על חברת האינטרנט הטרייה מחבר סיני שהתחיל לעבוד בה, ג'וזף טסאי. חודש לאחר מכן, הבנק הוביל השקעה בסך 5 מיליון דולר בעליבאבא. זמן קצר לאחר מכן הסכים מסאיושי סון, יו"ר סופטבנק היפנית ואחד מהאנשים העשירים בעולם, להוביל סבב גיוס שני בשווי 20 מיליון דולר. לצד משקיעים זרים חלק מא את מרבית החברה עם 17 המייסדים השותפים - מרביתם חברים ותלמידים לשעבר, ובהם גם אשתו, קאתי. "הנכונות שלו לחלוק היתה חריגה מאוד", אומר צ'ונסי שיי, העובד בסופטבנק וסייע בגיבוש ההשקעה הראשונית. "מרבית המייסדים אינם מוכנים לעשות זאת, וזה הגדיל את האמון שלנו בו".

אך מרבית הכוח עדיין היה מרוכז בידיו של מא. הוא וסגנו הראשי, טסאי, החזיקו בשניים מבין ארבעה מושבי הדירקטוריון בחברה. מא שלט גם בחברות שהפעילה עליבאבא בסין.

סין מגבילה את ההשקעות הזרות במגזרים הנחשבים רגישים, כמו האינטרנט. כדי להימנע מבעיות, הקים מא חברת אחזקות באיי קיימן. משקיעים זרים רוכשים מניות בחברה הזרה, וזכאים בעקבות זאת לרווח. אך מרבית הנכסים של עליבאבא למעשה שייכים למא ולמייסד נוסף, סיימון שי. מבנה אחזקות כזה הוא נפוץ בקרב חברות אינטרנט סיניות - אך מגלם סיכון עבור בעלי מניות, מכיוון שהוא עשוי להותיר אותם ללא הגנה במקרה שהחברה מחליטה להתעלם מההסדר מול חברת האחזקות הזרה.

למא לרוב היתה המלה האחרונה בכל הנוגע לאסטרטגיה. כשעליבאבא התחילה להרוויח, ב–2002, הציע מא להקים אתר ממוקד צרכנים שיתחרה ב–eBay. מרבית בכירי החברה התנגדו לרעיון, שכן eBay היתה חברה אימתנית ששותפתה הסינית החזיקה בנתח אדיר מהשוק המקומי. לאחר דיון סוער בקרב בכירי החברה שבו ניצח מא, הוא התקשר לסון.

לדברי סאביו קוואן, אז נשיא עליבאבא, "הוא אמר לו: 'מאסא, אנחנו הולכים לעשות את זה. אנחנו מיידעים אותך, אך נעשה זאת אתך או בלעדיך'. תוך חמש דקות מאסא התקשר בחזרה ואמר: 'אני בפנים'". עם מימון מסופטבנק, עליבאבא הקימה צוות משימה חשאי לפיתוח אתר הצרכנים, בשם טאובאו, צירוף בסינית שפירושו "חיפוש אחרי אוצר".

טאובאו הושק ביולי 2003 ושימש למלחמת גרילה 
ב–eBay ובשותפתה הסינית, איצ'נט. בעוד איצ'נט התכוונה למכירות פומביות וגבתה עמלה — טאובאו התמקד במכירות ישירות וסיפק את השירות ללא עמלה, בתחילה. לאחר שמא הבטיח להותיר את טאובאו חינמי למשך שנים, eBay הגיבה כי "חינם אינו מודל עסקי". כיום טאובאו מרוויח מעמלות.

מא העריך כי הפעילות של eBay בסין תקרוס בשל הלחץ לספק רווח מהיר. הוא צדק. "eBay לא העריכה נכונה את ההתמדה של ג'ק והיכולת של עליבאבא לדבוק באסטרטגיה", אומר דנקן קלארק, מייסד חברת הייעוץ הסינית BDA צ'יינה.

eBay מיהרה לנסות להגיע לעסקה לרכישת טאובאו מעליבאבא, אך מא, שרצה לשמור על שליטתו בחברה, פתח במקביל גם במגעים עם ג'רי יאנג, ממייסדי יאהו, שחיפשה באותה עת הזדמנויות חדשות בסין. הסכם בין עליבאבא ליאהו התאים לשני הצדדים. מא קיבל הזרמת מזומנים בסך מיליארד דולר לרכישת אחזקותיהם של חלק בעלי המניות בחברה ולהשקעות. הוא גם קיבל אסופת אתרים כמו יאהו צ'יינה, שהוא חשב שיהפכו את עליבאבא למעצמה.

אך ירח הדבש לא נמשך זמן רב. לאחר התפטרותו של יאנג בינואר 2009, ההנהלה החדשה של יאהו ובכירי עליבאבא התנגשו. "אחרי שג'רי יאנג עזב, הכל השתנה", מספר דיוויד וויי, שהיה עד 2011 מבכירי עליבאבא. "הפכנו לנכס היקר ביותר שלהם, אך לא היתה תקשורת בינינו". היחסים הידרדרו עוד יותר כאשר מא העביר את השליטה בעליפיי לחברת אחזקות נפרדת בשליטתו ללא אישור מיאהו. לאחר משא ומתן קדחתני, הוסכם כי יאהו וסופטבנק, המחזיקות ב–70% מעליבאבא יחדיו, יקבלו 49% מרווחי עליפיי, ומא וקבוצת מקורבים יקבלו את היתר.

במקביל החל מא לגבש עסקות עם קבוצת אנשי עסקים שהכיר, וכוללת כמה מהיזמים המצליחים בסין. יחדיו הם יצרו רשת של עסקות קשורות, שהניבו להם הן רווחים אישיים והן רווחים לעסקים שלהם. הקבוצה, המכונה בסין כנופיית ז'ייג'יאנג, סייעה למא להקים את חברת ההשקעות הפרטית שלו, יונפנג קפיטל, ב–2010. חברה זו תיעלה שלל עסקות אחרות, ובהן עסקות הכוללות את החברות של חברי הכנופיה. אחת מהחברות בכנופיה, ג'יאנט אינטראקטיב, רכשה באמצעות יונפנג מניות של עליבאבא ב–50 מיליון דולר, לפי הרישום הפומבי. פחות משלוש שנים לאחר מכן, המניות נמכרו ב–200 מיליון דולר.

לדברי אנליסטים ומומחי אתיקה תאגידית, פעילויות אלה אינן בלתי־חוקיות. אך הם מזהירים כי רגולטורים עשויים להיות חשדנים אם לא ידווח כראוי על עסקות בין הצדדים. העסקות של הקבוצה לעתים מורכבות מאוד, ומקשות על הערכת שווי אמיתית.

עליבאבא פיתחה גם קשרים עם משקיעים בעלי קשרים פוליטיים בסין. החברה שילמה 7.6 מיליארד דולר כדי לרכוש בחזרה חלק ממניותיה ביאהו במאי 2012, וחלק גדול מהן נמכרו מחדש לשתי קרנות השקעה פרטיות, שאחת מהן נוסדה על ידי נכדו של נשיא סין לשעבר, ז'יאנג זמין. זמן קצר לאחר מכן, ניו הורייזון קפיטל, חברת השקעה פרטית שנוסדה על ידי בנו של ון ג'יאבאו, אז ראש ממשלת סין, רכשה אף היא מניות בעליבאבא.

החלטת מא להנפיק מניות בארה"ב גם קשורה בשימור מעמד החברה. עליבאבא שקלה להנפיק מניות בהונג קונג, אך הבורסה לא הסכימה לפטור את החברה מתקנות המתירות לבעלי מניות רק קול אחד למניה.

כשעליבאבא תונפק, המשקיעים יוכלו להחליט אם אחיזת החנק של מא היא יתרון שיווקי או מכשול. יאהו וסופטבנק כבר השלימו עם המצב.

איך נבחר שם מאגדה ערבית לחברת אינטרנט סינית?

"יום אחד הייתי בסן פרנסיסקו בבית קפה, וחשבתי שעליבאבא הוא שם טוב. ואז באה מלצרית, ואמרתי, 'את מכירה את עליבאבא? והיא אמרה כן. אני אמרתי, 'מה את יודעת על עליבאבא?' והיא אמרה, 'עליבאבא ו–40 השודדים", ואני אמרתי, 'כן, זה השם!" — כך מסביר מייסד החברה, ג'ק מא, את בחירת השם לענקית הקמעונות שהקים.

לדבריו, "שאלתי ברחוב עוד 30 אנשים, מהודו, גרמניה, טוקיו וסין, וכולם ידעו מיהו עליבאבא - 'שומשום היפתח' - איש עסקים פיקחי ונדיב שעוזר לכפר. שם קל לאיות, ידוע בתבל, פותח את שומשום בפני חברות קטנות ובינוניות. רשמנו גם את השם עלימאמא, למקרה שמישהי תרצה להתחתן אתנו".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#