איזו ממשלה תוכל לעמוד מול חברה אחת שתשלוט בענפי המים, החשמל והתעשייה? - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
100 המשפיעים

איזו ממשלה תוכל לעמוד מול חברה אחת שתשלוט בענפי המים, החשמל והתעשייה?

המונופול של יצחק תשובה על משאב הגז הטבעי, החיכוכים עם הממשלה והגיוס השיטתי של רגולטורים לשעבר לשורותיו, אינם אלא ספיחים לדיון הציבורי בשאלת גבולות ההשפעה של האיש שנמצא במקום הראשון בדירוג 100 המשפיעים של מגזין TheMarker - ובסיכונים למשק הטמונים בפריצתם

7תגובות

ממרום מושבו בצמרת הקהילה העסקית בישראל, יכול היה יצחק תשובה 
להתרווח בכיסאו, למתוח איבריו בסיפוק ולהיאנח בנחת. שבע תגליות גז טבעי, פרות מזומנים בארבעה שווקים של ביקושים קשיחים (גז, חשמל, דלק ומים), התחמקות קלילה מחוק הריכוזיות, סדרת מימושים במיליארדי שקלים שהשכיחה הסדר חוב, ונזילות שמפנה זמן גם לפעילות פילנתרופית. במלים אחרות, מקומו של תשובה בצמרת דירוג המשפיעים של מגזין TheMarker מובטח, גם אם לא יזיז איבר.

ואולם דבר אחד בכל זאת מציק מאוד לתשובה בימים אלה, ודווקא בענף הגז, שם נדמה היה כי כבר הגיע אל המנוחה והנחלה. שהרי מה יכול לדגדג את מי שמוכרז כמונופול בלתי־מעורער על משאב טבע אסטרטגי?

די היה במאגר הגז תמר, שתשובה נמנה עם בעליו, כדי להכות את כל תחזיות המשקיעים, להשתלט על כלל חוזי הגז במשק, לגלגל את הוצאות היתר שגרם מס ששינסקי על הלקוחות, ולהניב לבעלים 2 מיליארד דולר מדי שנה. כל זאת עוד לפני פיתוחו של מאגר לווייתן, הגדול כפליים, שיישאר אף הוא בידי תשובה, באדיבותו של הממונה על ההגבלים העסקיים.

אלא שמעל לעתיד הוורוד הזה מרחפת עננה טורדנית: האפשרות של הטלת פיקוח על המחירים, כלומר קביעה ממשלתית של מחיר המקסימום שבו יימכר הגז במשק, על חשבון התשואות החלומיות שמבעבעות כיום בקרקעית הים.

1

ממתח הרווחים הפנטסטי של בעלי מאגר תמר לא ניתן להתעלם לאורך זמן. אם להפיק גז מהבאר עולה 60 סנט ליחידת אנרגיה, אם להחזיר הוצאות חיפוש וקידוח עולה עוד דולר ואם לכסות עלויות הון נאמר שנדרש דולר נוסף - אז איך תשקוט הארץ כשאותה יחידת אנרגיה נמכרת לבסוף ליצרני החשמל ב–6 דולרים ולמפעלי תעשייה ב–8 דולרים? זאת, כשכל דולר עודף במחיר הגז גורע לפחות מיליארד שקל בשנה מההכנסה הפנויה במשק.

עם זאת, לא ברור אם ענף האנרגיה מסוגל לספוג זעזוע רגולטורי שני בתוך ארבע שנים, לאחר הכפלת נתח המדינה ברווחי תגליות הגז, שעליה המליצה ועדת ששינסקי. לכן, קשה לדעת עדיין אם הממשלה תהיה נחושה מספיק כדי לצאת למהלך פוליטי, מקצועי ומשפטי סבוך לא פחות של פיקוח על מחירים. מכיוון שכך, גם לא ברור אם תוכל לעמוד באיום המרומז של תשובה ושל שותפתו האמריקאית במאגרים, חברת נובל אנרג'י, לעכב את פיתוח לווייתן.

כך או כך, למוד מאבקים חברתיים ופוליטיים שכבר נגסו ברווחיו, קם תשובה ממקום מושבו אחוז בהלה. הרי הטלת פיקוח על מחירי הגז עלולה להעכיר באחת את צבען הבוהק של ביצי הזהב שמטילים עבורו מאגרי הגז. חרף מעמדו הרם והכמעט ממלכתי כיום, וחרף התדמית המפויסת שניסה לשוות לעצמו לאחר ניסיונו המר במאבק החזיתי שניהל מול ועדת ששינסקי, שוב "ברח לו התשובה".

ביולי נפוצו שמועות על מגעים שמנהל תשובה עם ד"ר גיא רוטקופף, על מנת לרתום אותו לקידום פרויקט לווייתן. רק חצי שנה לפני כן עוד ישב רוטקופף על כיסא מנכ"ל משרד המשפטים, שם נזקפה לזכותו היכרות לא רעה גם עם מסדרונות לשכות השרים בממשלה. והנה, לפתע הוא מוצא את עצמו ישוב במשרדו של טייקון האנרגיה של ישראל, ערב פתיחתה האפשרית של מערכה משפטית עזה מול אותה הממשלה.

לשאלה אם המגעים צלחו או לאו יש חשיבות משנית לאחר שעצם קיומם זכה לביטוי פומבי. הרי "משפיע" באמת אינו רק מי שנושא בהשפעה כלכלית או פוליטית בזכות עסקיו; משפיע אמיתי הוא גם זה שמסוגל לרכוש את השפעתם של אחרים ולגייסה לטובתו, בין אם בשכר, ובין אם בהבטחה לשכר עתידי. ההבטחה לא חייבת להיסגר בשיחה בארבע עיניים או בחתימה על חוזה עתידי, ולעתים מספיקה כותרת בעיתון שמבשרת על עוד רגולטור שאולי כן, ואולי לא, יצטרף אל הנבחרת הנוצצת שכבר מאיישת את שורות צבאו של הטייקון.

הגיוסים: כשהמפכ"ל עובר צד

סביר להניח שלא נשמע פרטים על המשימה שהוטלה על כתפיו של רוטקופף, על הציפייה ממנו, או על הנדוניה שהיה צריך להביא עמו בעבור התפקיד. אבל כדי להסביר מדוע לא מדובר בעוד פרט רכילות נדוש ושולי, יש להבהיר קודם כי לנדוניה כזו לרוב יש ביקוש.

במגזר העסקי הקר והענייני אין מתנות חינם, וג'וב אצל תשובה הוא ללא ספק מתנה. לזכותו או לחובתו, ייאמר שתשובה יודע לפנק את מנהליו. הוא נחשב לטייקון המתגמל ביותר במשק, אף שהתגמול הוא על חשבון המשקיעים בחברותיו הציבוריות. אסי ברטפלד, גבי לסט, איליק רוז'נסקי, יהלי שפי, דוד קמיניץ, גדעון תדמור ואייל לפידות יכולים להעיד כיצד בקבוצת דלק מתחרים המנהלים זה בזה על מספר המיליונים שישתכרו מדי שנה, ועל נפח חבילת האופציות שבה יזכו בצדם.

אבל כדי להשתחל אל מועדון המולטי־מיליונרים של תשובה - ובייחוד במסלול המקוצר, דרך מקפצת המגזר הציבורי - צריך להביא משהו. לגמול על טובתו של הברון באיזה הישג הדרוש לו בנקודת הזמן המסוימת.

בשנים האחרונות התחקתה התקשורת באופן עקבי אחר מסעות הרכש של תשובה בקרב הרגולטורים ונושאי המשרה הבכירים במגזר הציבורי והפיננסי, אך לא תמיד זיהתה את הנדוניה שנדרשו אלה להביא עמם. בשביל מה היה זקוק תשובה ב–2001 למנכ"ל משרד התשתיות, קובי כץ, שהצטרף אליו כמנכ"ל דלק אנרגיה, במקביל לדיונים הנמרחים על העלאת התמלוגים ממכירת הגז? ולשם מה היה זקוק ב־2010 לד"ר משה ברקת, לימים יו"ר הפניקס, כשלושה חודשים אחרי שזה סיים את תפקידו כמנהל מחלקת התאגידים ברשות ניירות ערך, באמצע חקירה שניהלה הרשות סביב הנעשה בדלק נדל"ן? כיצד מונה הממונה לשעבר על התקציבים במשרד האוצר, ד"ר אודי ניסן, ליו"ר דירקטוריון דלק ישראל, דווקא באמצע המאבק שניהלו חברות הדלק נגד כוונת האוצר לצמצם את מרווח השיווק שגבו מהציבור? ואיך, למען השם, מצא את דרכו המפכ"ל הפורש דודי כהן דווקא אל ניהול עסקי הנדל"ן הפרטיים של תשובה, בעוד המשטרה חוקרת את תלונת פרופ' איתן ששינסקי על האזנות סתר ואיומים שמהם סבל במהלך עבודת הוועדה שלו, שהמליצה על גריעת מיליארדים מרווחי חברות הגז?

יש להבהיר מיד כי אין בפירוט זה כדי לרמוז על זיקה כלשהי בין המינויים להתרחשויות שבמקביל. כמו כן, ודאי שרשימת הרכש החלקית דלעיל, כמו גם זו המלאה, כוללת אנשים מוכשרים וראויים לתפקידם. ואולם אין בהסתייגויות כדי למנוע תהייה על פשר הדפוס החוזר של תסבוכת חדשה שמובילה לגיוס רגולטור ולרכישת השפעה חדשה.

המימושים: נסיגה טקטית זמנית

גיוס בכירים מהמגזר הציבורי אינו פטנט שזכויותיו שמורות לתשובה בלבד. אנשי עסקים אחרים נתקלו בשנים האחרונות בביקורת ציבורית על בחירתם להרחיב את מעגל השפעתם הרחב ממילא באמצעות רכישת השפעה נוספת. בין היתר, נהגו כך נוחי דנקנר, משפחת לבנת, צדיק בינו - ובאחרונה גם שלמה אליהו. ואולם תשובה נבדל מאנשי עסקים אלה בשלושה היבטים: התנהלותו שיטתית, היא נפרשת על פני 14 שנים לפחות, והיא מתחזקת שליטה על משאב טבע לאומי בעל השלכות אסטרטגיות.

בשלוש השנים האחרונות חלה תפנית בניווט עסקיו של תשובה, והוא התחיל למקד את פעילותו במגזר האנרגיה. במסגרת החלטה אסטרטגית שקיבל, מכר תשובה את מרבית פעילות קבוצתו באירופה (רוקן את מרבית פעילות דלק נדל"ן, דילל את אחזקותיו בדלק US ומכר את דלק אירופה), מכר את פעילותו הפיננסית בארה"ב (ברק קפיטל וריפבליק), והוא עומד למכור גם את זו הישראלית (הפניקס). במקביל, העמיק את השקעותיו בפעילות אקספלורציה ופיתוח של מאגרי גז ונפט.

תשובה אמנם דילל את אחיזתו בשוק החשמל הפרטי בישראל כדי לחמוק ממגבלות רגולטוריות, אך שמר על אחיזה בתת־השוק של לקוחות הגז באמצעות דלק ישראל ודלק גז, ובזכות אחזקתו (50%) בחברת ההתפלה IDE ובשתי תחנות כוח הסמוכות למתקניה.

משה בנימין

בצמצום התחומים שעליהם מתפרשים עסקיו של תשובה יש כדי להטעות. הוא אולי קיצץ ועוד יקצץ את מוטת פעילותו, אך מדובר בשלב ביניים בלבד בדרך להעמקת אחיזתו במשק הישראלי. הכיצד?

המימושים, שרק בשנה החולפת הניבו לו 4 מיליארד שקל, נוצלו על ידי תשובה למימון המשך הקידוחים של קבוצת דלק בים התיכון. לאחר שדלק ונובל אנרג'י חשפו ב–2009 את מאגר תמר וב–2010 את מאגר לווייתן - שמכילים שניהם גז בכמות של 850–900 מיליארד מ"ק (BCM) - הם ניצלו בשנים האחרונות את המספר הרב של רישיונות הקידוח שקיבלו מהמדינה כדי למהר ולחשוף תגליות גז נוספות, גם אם קטנות יחסית.

תגליות אלה, המכונות כריש, תנין ודולפין, מכילות לפי הערכות 70–80 BCM בלבד. זו אמנם כמות קטנה יחסית, אך יש לה חשיבות רבה לתשובה: במסגרת עסקה מעוררת מחלוקת שאליה הגיע מול הממונה על ההגבלים העסקיים, פרופ' דיויד גילה, סוכם כי תשובה "יקנה" את הסכמת גילה לאחזקתו בתמר ובלווייתן גם יחד, תמורת נכונותו למכור את המאגרים הקטנים יותר, שבהם פחות מ–10% מעתודות הגז האצורות בתמר ובלווייתן. כלומר, הרגולטור שהופקד על התחרות במשק הישראלי הסכים עקרונית להנצחת מונופול פרטי על משאב טבע לאומי למשך עשרות שנים - בתמורה לתחרות שאולי תיווצר מול שחקן שלישי, שיחזיק כעשירית מכמות הגז שבידי השחקן הדומיננטי בשוק.

לא בכדי מרחף סימן שאלה מעל ההסדר שמתגבש, וספק אם מתחרה כזה יצליח בכלל לעמוד על רגליו, היות שיתקשה להשיג חוזים שישמשו עוגן לגיוס מימון. הרי די במכירות הגז מתמר ומלווייתן כדי
להרוות את הביקושים בשוק המקומי למשך עשרות שנים, ובכך לחסום עבורו את השוק המקומי; די בנפחם הענק של תמר ולווייתן כדי לנצל יתרון משמעותי לגודל בכל מכרז שיתנהל מול כל מתחרה; ואם לא די בכך, על המתחרה הקטן נאסר לייצא את הגז במאגריו, בעוד שלווייתן למשל, יוכל תיאורטית לממן את פיתוחו באמצעות חוזה יצוא בודד, מבלי לנגוס בכלל בנתח השוק של "המאגר האח", תמר.

הסדר רגולטורי כזה הוא בגדר "מציאה". היות שהוא רחוק מלהבטיח תחרות, או לכבול את ידי המונופול - תשובה אינו מבזבז זמן. את כספי המימושים המהירים שביצע השנה הוא יפנה בקרוב לצורך מימון הפיתוח של לווייתן. מרגע שמאגר זה יפותח, תוכרע למעשה סופית סוגיית הבעלות על צינור החמצן של המשק הישראלי למשך 50 השנים הבאות לפחות.

כך, בשורה התחתונה, צמצום מוטת הפעילות של תשובה היה חלק מנסיגה טקטית בלבד. המימושים בעסקיו המקבילים נועדו לפנות עבורו, בתוך פרק זמן מיידי, די מזומנים לצורך ביסוס מהיר של מעמדו בשוק הגז באגן הלבנט, הכולל את השטחים שמול חופי ישראל, דרום לבנון, קפריסין ועזה.

מרגע שזה יובטח, יוכל תשובה לשוב ולהרחיב את עסקיו, והפעם לא תוך הישענות ממונפת על בנקים וגופים מוסדיים, אלא באמצעות פרת מזומנים פרטית, הנשענת על מונופול מוחלט בשוק בעל ביקושים קשיחים כשוק הגז הטבעי.

הסכנה: שליטה מוחלטת במשק

למקרא תרחיש משוער זה ישאל הקורא הספקן, ובצדק - כיצד אחיזתו הבטוחה של תשובה בשוק הצר לכאורה של הגז הטבעי תאפשר לו שליטה במשק הישראלי? מה לתיאור צעדיו הבאים בפיתוח המאגרים ולהשפעה מסוכנת כביכול על ריבונותה של מדינה? ובכן, אם לא די בשליטה בתזרים של 150–200 מיליארד דולר על פני העשורים הבאים, כאן המקום להסביר גם את חשיבותו של הגז כמשאב.

לפי תחזיות חברת החשמל, עד לסוף העשור הנוכחי, כ–80% מייצור החשמל במשק יישענו על גז טבעי. לשם המחשת התלות, היעדר גז יביא להפסקות חשמל יזומות בשעות ביקושי שיא, לצד האמרה של כ–7 מיליארד שקל לפחות בהוצאות הדלק של חברת החשמל, ובעקבות כך לזינוק של 30%–40% בתעריף הנגבה מהציבור.

כמו כן, היות שחשמל הוא תשומה קריטית (30%–60%) בהליך התפלת מי הים, לשאלת זמינותו של הגז תהיה השלכה כבדת משקל על ההיתכנות של התפלת מים בישראל ועל מחירה. זאת, כאשר עוד בעשור זה אמורים מתקני ההתפלה לספק כמחצית ממי השתייה במשק, וכרבע מכלל המים המסופקים.

במקביל, יחליף הגז הטבעי את השימוש שעושה התעשייה הישראלית בתזקיקי נפט יקרים ומזהמים יותר. לפי הערכות, בתוך שלוש שנים כ–90% מצריכת האנרגיה התעשייתית תישען על גז טבעי.

אם לא די בכל אלה, מתכננת הממשלה להטמיע את הגז הטבעי גם כדלק חלופי לתחבורה, וכבר קבעה כיעד להסב 40% מהתחבורה בישראל לשימוש בדלק מבוסס גז (CNG או מתנול) עד 2025.

במלים אחרות, ישראל מפקידה בידיו של תאגיד פרטי משאב טבע שעליו יישענו כבר בעתיד הקרוב ענפי החשמל, המים, התחבורה והתעשייה. זאת, אגב, בעוד שבתאגיד הזה שותפה כבר חברה אמריקאית, וגם דלק עצמה מדווחת על כוונתה לצאת להנפקה בלונדון.

לעובדה שהכנסות הגוף הפרטי יצמחו בעשורים הקרובים בטור הנדסי, גם אם לא
ייעשה דבר, יש חשיבות משנית כשמתברר כי בה בעת, מניחה בידיו המדינה שאלטר לעצם קיומה. יהיה תשובה ציוני ככל שיהיה, יהיו ממשיכי דרכו בעוד יובל סוציאליסטים גמורים, ונניח ששותפיהם האמריקאים - אם ידבקו בכלל בשותפות בעוד עשור, שניים או שלושה - יעלו ארצה וילבשו ציציות. אם במציאות של ימינו חוששת הממשלה מלהטיל פיקוח על מחיר הגז במשק, או להורות על פירוק הבעלות הזהה של תשובה ונובל במאגרי תמר ולווייתן, איזה עט תצליח הממשלה להזיז בעתיד על שולחנה ללא אישור דלק ונובל? כיצד תוכל לקבל החלטות סותרות לאינטרס היזמי בעידן שבו לא רק יוקר המחיה, אלא גם עצם קיומם של חיים מודרניים, יותנה בטוב לבם של אותם יזמים?

נקודה זו יש לשוב ולהסביר. כל עוד יוסיף הגז הטבעי לשמש מקור אנרגיה דומיננטי עבור ישראל, יהיה בידי קבוצת תשובה לא רק עושר עצום, אלא בעיקר עוצמה פוליטית חסרת תקדים. אם קבוצת אי.די.בי בעידן שבו נשלטה על ידי נוחי דנקנר גייסה כוח ציבורי ופוליטי על יסודות ממונפים ורעועים, ובתוך זמן קצר הצליחה לכאורה לנצל כוח זה להשפעה על רגולטורים, מה ימנע מחברת ענק נזילה, שבחזקתה משאב טבע, מלנהוג בדיוק כך - ולהצליח?

ענף האנרגיה הוא באופן מובהק מוטה רגולציה, על אחת כמה וכמה במציאות מונופוליסטית שבה כללי השוק החופשי מתפוררים. סוגיות הרות משמעות כמו מיסוי, תמחור, תנאי אספקה ושיעורי יצוא נקבעות במקרה כזה אך ורק על ידי הדרג הפוליטי והפקידותי־מקצועי, כשאנשיו מסומנים כבר כיום על ידי המונופול היזמי כמטרות "ציד".

מונופול על משאב טבע לעולם יראה ברגולטור את יריבו העסקי, ולכן יפעל לערער את יסודות המשטר. המקרה של תשובה הוא לא פחות ממבחן לאומי לריבונותה של ישראל. לראשונה, ריבונות זו מאותגרת על ידי גורם עסקי־פרטי, ולא על ידי מעצמה או צבא עוין.

ראוי לציין כי אין בתיאור הזה כדי להבאיש חלילה את ריחו של תשובה או לפקפק בכוונותיו. אין זה דיון אישי, אלא סוגיה עקרונית: האם ישראל, כמדינה, מסוגלת להתמודד עם מונופול פרטי על צינור החמצן שלה? האם ההססנות שמפגינה המדינה בבואה לדון בשאלה האם להטיל פיקוח על מחיר הגז, נובעת באמת ובתמים מהסברה שהגז בישראל נמכר במחיר הוגן, או שמא מתגנב בקרב הרגולטורים חשש כי הטלת פיקוח תגרום לבעלי מאגר לווייתן לעכב בתגובה את פיתוחו בזמן? האם חששו של הממונה על ההגבלים מלהורות על פיצול הבעלות בין תמר ללווייתן מקורו בדיני ההגבלים נטו, או אולי הוא מונע מחשש לתפיסת הפיתוח של לווייתן כבן ערובה במאבק משפטי ממושך? עכשיו, נסו לדמיין את המענה לתשובות אלה בעידן מונופוליסטי בעצימות כפולה פי כמה.

שאלת השבירה של מונופול דלק־נובל בשוק הגז, שאלת הפיקוח על מחירו ותופעת גיוס הרגולטורים, כולן ספיחים לשאלה המהותית יותר של הסיכון בהעלאת בעלי הזיכיון לגז בישראל לדרגת "משפיע מכונן", כזה שבכוחו לצבור עוצמה גדולה מזו של רשויות המדינה.

לדיון הציבורי בשאלה כיצד לעצב את שוק הגז, כמו גם בשאלה האם ראוי שמנכ"ל משרד המשפטים יירתם לסייע למונופול שלושה חודשים אחרי פרישתו, ישנה לפיכך חשיבות עצומה, שכן בצדה טמון גם סיכון לא מופרך לערעור יסודות הדמוקרטיה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#