הקורבנות השקופים של צוק איתן - זירת הדעות - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הקורבנות השקופים של צוק איתן

הקורבנות השקופים של מערכות הדרום הם אלה שכביכול שורדים בתופת, אבל נפשם נותרת פצועה ■ אלה שאמורים להתמודד עם ההשלכות ארוכות הטווח, הרחק מעיני הציבור והמצלמות ■ למענם, ולמען נוספים שלצערנו יצטרפו אליהם בעתיד, חשוב להכיר בבעיה - להבין את השלכותיה ולהקצות את המשאבים המתאימים לטיפול בה

2תגובות

"הפגזים נפלו בשטח פתוח, אין נפגעים...". מי מאיתנו לא מכיר, ואפילו היטב, את נוסח הדיווחים התקשורתיים האלה, שנשמעו תדירות בתקופת מבצע צוק איתן. סוג של דיווחי הרגעה שלפיהם הכל, לפי שעה, לכאורה בסדר. אלא שהמציאות שונה בתכלית. אין נפגעים? ממש לא מדויק ואפילו שגוי מיסודו, גם במקרים של נפילות טילים בשטחים פתוחים. יתרה מכך, לא מעט מתושבי הדרום ממש לא אהבו לשמוע את הדיווחים האלה, ולא בכדי. גם הדיווחים בסגנון "...להוציא כמה נפגעי חרדה", גילמו בתוכם עולם שלם של קורבנות.

החיים בשגרת הפגזות, מנת חלקם של רבים מתושבי הדרום בשנים האחרונות, טומנים בחובם נזק רב. אימת האזעקות, רעמי ההפגזה, בהלת ההימלטויות למרחבים מוגנים, שגרת הדריכות המתמדת ושאר סממני השגרה המאיימת - כל אלה גובים מחיר, לעתים כבד. חיים בסכנה מתמדת ולאורך זמן עלולים לגרום לטראומה ולפוסט־טראומה, חרדות, חוסר שקט, עצבנות ובעיות רבות נוספות.

אנשי מקצוע מהתחום הפסיכולוגי והפסיכיאטרי נדרשים בימים אלה לטיפול בנזקים הפוסט־טראומתיים, מנת חלקם של תושבי קו העימות. המערכה הצבאית בעזה הסתיימה, אבל הטיפול בנזקיה הנפשיים רק התחיל. טיפולים שבחלקם אינם פשוטים, כגודל הנזק של אותם נפגעים "שקופים", שאינם מופיעים בסטטיסטיקות. כאילו אינם קיימים.

קורבנות הממשיכים להתנהל מתחת לרדאר. נפגעי נפש המשלמים את מחיר האימה. פגיעות לא קלות, שלא ניתן לחבוש או לרפא בניתוח. צעירים ומבוגרים רבים, המפתחים בעיות פנימיות מדאיגות שלא חולפות כל כך מהר.

אילן אסייג

כיצד אפשר להבין את הסבל המתמשך גם אחרי שהמאבק הסתיים? מנגנון ההישרדות הוא זה שעוזר לנו לשרוד כשיש סכנה. הכניסה למנגנון זורמת באופן די אוטומטי, אבל היציאה ממנו דורשת הרגעה של כל המערכת הזאת. כניסה ויציאה ממנגנון ההישרדות מספר רב של פעמים עלולה לגרום לבעיית "איפוס המערכת". קושי באיפוס מערכות בטווח הארוך מתורגם להפרעה פוסט־טראומתית, שעלולה להשפיע לרעה על הבריאות הנפשית והגופנית כאחד. היות שכך, ההשלכות של נזקי החיים תחת איומי אש דורשים משאבי טיפול רבים ובחלקם מורכבים, בעיקר לילדים שגדלים אל תוך המציאות הזו.

בשגרת העבודה במרכז הטראומה של ביה"ח הרצוג בירושלים עם תושבי הדרום, נתקלנו במקרים רבים של תוצאות פוסט־טראומתיות קשות. למשל אשה צעירה שנחשפה לפגיעת טיל לפני כחמש שנים, ומאז מתקשה לצאת מביתה. כל ניסיון לצאת מהבית גורר התקף חרדה שכולל רעידות, הקאות ושיתוק בגפיים. או מקרה של הורים שאינם יודעים מה לעשות עם בנם, שמסרב לחזור לבית בקיבוץ בדרום, או אם במשפחה חד־הורית לילדה קטנה שנחרדת מהמחשבה שבתה תתרחק מהבית, שמא ישובו ההפגזות, גם שנים לאחר מכן.

מחקר שבחן במשך שמונה שנים תוצאות של החשיפה לאיום טילים על משפחות וילדים צעירים בשדרות והסביבה, שנערך במרכז הישראלי לטיפול בפסיכוטראומה של ביה"ח הרצוג, העלה תמונה עגומה: 70% מהילדים שגילו בעיות התפתחות והתנהגות בגיל שנתיים עד ארבע, ממשיכים לסבול מבעיות התנהגות שונות גם סביב גיל עשר. ולגבי האמהות, 80% מאלה שסבלו מסימפטומים של מצוקה רגשית ב–2004, עדיין סובלות ממצוקות נפשיות גם כעת, כעשר שנים לאחר מכן.

אלה, ורבים נוספים, הם הקורבנות השקופים של מערכות הדרום. אלה שכביכול שורדים בתופת, אבל נפשם נותרת פצועה. אלה שאמורים להתמודד עם ההשלכות ארוכות הטווח, הרחק מעיני הציבור והמצלמות. למענם, ולמען נוספים שלצערנו יצטרפו אליהם בעתיד, חשוב להכיר בבעיה - להבין את השלכותיה ולהקצות את המשאבים המתאימים לטיפול בה.

הכותב הוא מנהל המרכז הישראלי לטיפול בפסיכוטראומה בביה"ח הרצוג בירושלים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#