OECD: צפוף בכיתות ובגנים, חסרים מורים איכותיים וישראל כבר לא מהמשכילות בעולם - חינוך - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

OECD: צפוף בכיתות ובגנים, חסרים מורים איכותיים וישראל כבר לא מהמשכילות בעולם

דו"ח החינוך השנתי של ארגון ה-OECD קובע: ההשקעה הכספית בתלמידים בגילאי 6-3 היא מהנמוכות במדינות ה-OECD וקיימים פערי שכר עצומים בין המורים

97תגובות

החינוך הוא המפתח לרווחה ולצמיחה כלכלית רבת שנים, כך קובע מזכ"ל ה-OECD, אנחל גורייה, בדו"ח החינוך השנתי של הארגון, אך מערכת החינוך בישראל מתקשה לספק לתלמידיה תנאים הולמים ביחס למדינות המפותחות.

ה-OECD גורס שיש להבטיח לתלמידים במדינות הארגון כישורי בסיס ברמה גבוהה כדי להבטיח את השתלבותם בעולם התעסוקה, לצד פיתוח כישורים לעבודה בצוות ולפתרון בעיות ומדגיש את החשיבות באיכות המורים. למרות זאת, מבחני פיז"ה שעורך הארגון מצביעים כי בישראל חלק גדול במיוחד מהתלמידים הם בעלי כישורים נמוכים ביחס למדינות הארגון, וכי הפערים בין התלמידים הם מהגבוהים בעולם. התלמידים בישראל לומדים בתנאים נחותים יותר, מאשר עמיתיהם במדינות המפותחות כבר מגיל הגן, ומושקעים בהם תקציבים נמוכים יותר. בנוסף, הארגון מציין כי בישראל קיים מחסור ניכר במורים איכותיים.

בשנים האחרונות שכר המורים בישראל השתפר באופן ניכר, אך הדו"ח של הארגון מגלה כי קיימים פערים עצומים בשכר המורים הוותיקים - מול שכר המורים הצעירים. אך בניגוד לשכר המורים, לא נרשם שיפור משמעותי באף אחד מהנתונים העיקריים שמציג ה-OECD ביחד למערכת החינוך בישראל, ולמרות השיפור בשכר המורים לא נרשם עדיין גם שיפור משמעותי בהישגי התלמידים במבחנים הבינלאומיים.

רוב הנתונים בדו"ח מתייחסים לשנת 2012, לפני כניסתו של שי פירון לתפקיד שר החינוך בתחילת 2013. עם זאת, בשלב זה מסתמן כי לא חל שינוי משמעותי בנתונים האלה בשנת 2013.   

ישראל איבדה את מקומה כאחת המדינות המשכילות בעולם

דניאל בר און

ישראל נחשבת כסטארט אפ ניישן, ובמשך שנים שיעור האקדמאים הגבוה במדינה גיבה את התדמית הזאת. עם זאת, מנתוני ה-OECD עולה כי ישראל איבדה את מקומה כאחת המדינות המשכילות בעולם. במשרד החינוך, עדיין מעדיפים לציין כי שיעור האקדמאים בעלי תואר ראשון או שני בארץ הוא מהגבוהים בעולם המפותח אך ישראל לא יכולה יותר לטעון כך. ישראל היא המדינה המפותחת היחידה שבה שיעור המשכילים הצעירים (בגילאים 34-24) נמוך משיעור המשכילים הבוגרים בגיל (64-55), שבמהלך העשור הקרוב יפרשו משוק העבודה.

האוכלוסיה המבוגרת בישראל היא המשכילה ביותר בעולם, לאחר קבוצת הגיל המקבילה ברוסיה - 46.5% מהם בעלי השכלה אקדמית. רק בישראל שיעור המשכילים הצעירים בגיל 24-34 נמוך בכ-2% משיעור המשכילים בקבוצת הגיל הבוגרת. בשאר מדינות הארגון, קבוצת הצעירים פתחה פער על קבוצת האזרחים המבוגרים.

בארה"ב נרשם גידול של 2.2% בפער האקדמי לטובת הצעירים, ובקנדה שיעור הצעירים המשכילים גבוה ב-12.7% משיעור המבוגרים המשכילים, בדרום קוריאה נרשם פער של 52% בשיעור הצעירים בעלי תואר אקדמי בהשוואה לשיעור המשכילים. כ-44% מהצעירים בישראל משכילים - שיעור נמוך בהשוואה לכ-65.9% בדרום קוריאה, 49% באירלנד, 58.5% ביפאן ו-56.9% ברוסיה.

אחת הסיבות לשיעור הגבוה של משכילים מבוגרים בישראל היא העלייה ממדינות ברית המועצות לשעבר בשנות ה-90, ולא תלויה באיכות מערכת החינוך הישראלית. מדי שנה רק כ-50% מתלמידי התיכון מצליחים בכלל לסיים את התיכון עם תעודת בגרות.

בנוסף, לפי ה-OECD כמעט כל אחד משלושה תלמידים בדרום קוריאה הצטיין במבחן הפיסה במתמטיקה, ובשנחאי מחצית מהתלמידים מצטיינים במתמטיקה, בסינגפור 40% מהתלמידים הצטיינו. בישראל לעומת זאת, רק 9.4% מהתלמידים הצטיינו במבחן ושיעור התלמידים שנכשלו בו היה מהגבוה במדינות המערב.

הזנחה בגיל הרך

הגיל הרך נחשב לשלב קריטי בחינוך הילדים, אך בישראל ההשקעה הכספית בתלמידים בגילאי 6-3 היא מהנמוכות במדינות ה-OECD. ההוצאה הלאומית בישראל לחינוך בגיל הרך מסתכמת ב-4,058 דולר, נכון ל-2011 במונחי שוויון קנייה בינלאומיים - נמוך ב-45% מההוצאה הממוצע במדינות ה-OECD שהסתכמה ב-7,428. רק באסטוניה, טורקיה ומקסיקו ההוצאה לתלמיד בגיל הרך היתה נמוכה יותר מבישראל. הנתונים האלה, עדיין לא מתייחסים לגידול בתקציב שנרשם בעקבות יישום מסקנות טרכטנברג ויישום התוכנית לחינוך חינם בגיל 4-3, שהגדילה את ההוצאה של משרד החינוך לילדים בגיל זה.

תומר אפלבאום

מה שלא השתנה, בעקבות התוכנית, הם תנאי הלימוד: בישראל היחס שבין מספר התלמידים בגן למספר הגננות הוא הגרוע ביותר מבין כל מדינות ה-OECD. בממוצע בגן בישראל לומדים 26.8 תלמידים לגננת - יחס גרוע באופן משמעותי מהממוצע ב-OECD. הנתון שלא יכול להעיד על הצפיפות בגנים, אלא על תשומת הלב שהגננת יכולה להקדיש לכל ילד והוא כולל גם את הגנים הפרטיים, בהם הצפיפות נמוכה יותר, ולכן במציאות בגנים הציבוריים מספר הילדים גדול יותר - על פי תקן משרד החינוך יש לשבץ עד 35 תלמידים לגן.

גם באינדונזיה ובמקסיקו יש פחות תלמידים ביחס למספר הגננות - הנתון במדינות האלו נמוך באופן משמעותי ועומד על 25 תלמידים לגננת, ובצ'ילה לומדים 22.1 תלמידים לכל גננת. בממוצע, במדינות ה-OECD היחס הוא 14.5 תלמידים לגננת ובארה"ב היחס הוא 12.2 תלמידים לגננת בשוודיה היחס נמוך יותר ועומד על 6.2 תלמידים לגננת,ובאיסלנד לכל 5.7 תלמידים יש גננת אחת.

השכלה אקדמית מועילה פחות לעובדים הצעירים בישראל

השכלה גבוהה יותר מגדילה את הסיכויים להימנע מאבטלה ולקבל שכר גבוה יותר באופן משמעותי מבעלי השכלה תיכונית למשל. בישראל, עובדים בעלי השכלה אקדמית ומקצועית משתכרים 52% יותר מעובדים בעלי השכלה תיכונית – בדומה לפער הממוצע במדינות ה-OECD. עם זאת, עובדים צעירים אקדמאים בגילאי 34-25 מקבלים שכר גבוה רק ב-23% מאשר עובדים צעירים בעלי השכלה תיכונית – לעומת פער של 40% משל עמתיהם בני אותו גיל ב-OECD.

בנוסף, לפי הארגון נשים אקדמאיות בישראל משתכרות רק 72% ממשכורתו של גבר בעל השכלה דומה – דומה לפער במדינות ה-OECD שעומד על 73%. בארגון מציינים כי התועלת הכלכלית בהשכלה אקדמית של גבר לחברה גבוהה פי שלושה מההשקעה של המדינה בו. התשואה הציבורית מסתכמת ב-85.8 אלף דולר, באמצעות תשלומי מסים גבוהים יותר וחסכון בתשלומי קצבאות, והתועלת הפרטית מסתכמת ב-157.3 אלף דולר באמצעות שרכ גבוה יותר.

שיעור האבטלה של האקדמאים בישראל הוא 4.2% - שיפור לעומת 2005, אז היה 5.1%. עם זאת, שיעור האבטלה של חסרי השכלה תיכונית בישראל הוא 10.2%, גם הוא נמצא במגמת ירידה לאחר שהסתכם ב-14% ב-2005.

מחסור במורים איכותיים בישראל

"מורים הם משאב חיוני ללמידה: איכות מערכת החינוך לא יכולה לעלות על איכות מוריה", כתבו מומחי ה-OECD, שציינו כי לפי מבחני הפיזה, בתי ספר שסובלים ממחסור חמור במורים נוטים להגיע להישגים נמוכים יותר במבחנים, ולכן, הם מסבירים "משיכה של מורים איכותיים יותר הוא בעל סדר עדיפות גבוה לטובת הציבור. האתגר גדול יותר בבתי הספר הציבוריים, וגדול עוד יותר בבתי הספר הנחשלים שבהם יש מחסור גדול יותר במורים.

מוטי מילרוד

ב-OECD מציינים כי קיים מחסור גדול במיוחד במורים איכותיים בישראל, כמו גם בקולומביה, ירדן, תאילנד, סין וטורקיה. לפי סקר רחב היקף שערך הארגון כמחצית ממנהלי בתי הספר בישראל דיווחו על מחסור מסויים או חמור במורים איכותיים או מקצועיים לתחומי הלימוד שלהם.

מחצית מההוצאה על השכלה גבוהה - פרטית

נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שפורסמו באחרונה גילו שההוצאה הפרטית של ההורים על החינוך בישראל עלתה לשיא של 29% מסך ההוצאה הלאומית לחינוך. נתוני ה-OECD מגלים כי ישראל היא אחת המדינות הבודדות בהן שיעור ההוצאה הפרטית כל כך גבוה. לפי נתוני 2011, שאינם תואמים לנתוני הלשכה המתייחסים ל-2012, בפינלנד ובשוודיה פחות מ-3% מהוצאות החינוך הגיעו ממקורות פרטיים.

בנוסף, ההוצאה הפרטית על לימודי ההשכלה הגבוהה בישראל (מתרומות ומשכר לימוד) היא מהגבוהות במדינות ה-OECD והסתכמה ב-2011 ב-51% - עלייה משמעותית לעומת 41.5% בשנת 2000. רק במדינות בודדות כמו ארה"ב, דרום קוראה, בריטניה, יפאן ואוסטרליה ההוצאה הפרטית היתה גבוהה יותר.

צפוף בכיתות

הצפיפות בכיתות הלימוד בישראל היא עדיין החמורה ביותר במערב, ומהגבוהות במדינות ה-OECD. המצב חמור במיוחד לאור הנתונים שנחשפים בדוח ה-OECD על השיפור בצפיפות בכיתות במדינות רבות בעולם בשנים האחרונות לעומת גידול קטן בצפיפות בכיתות בישראל. זאת, למרות מאות מיליוני שקלים שהוקצו ליישום התוכנית הלאומית שאושרה בממשלה ב-2008 לצמצום כיתות הלימוד בישראל ל-32 – שבשנים האחרונות כלל לא הוקצו לצורך יישום התוכנית.

לפי הדוח, בשנים 2000-2012 הופחתה הצפיפות בכיתות הלימוד בחלק גדול ממדינות ה-OECD, במיוחד במדינות בהן הכיתות היו גדולות במיוחד. הצפיפות הממוצעת בבתי הספר היסודיים ירדה מ-22.7 תלמידים בכיתה ל-21.3 תלמידים בכיתה, אבל בישראל הצפיפות עלתה מ-26.7 תלמידים בכיתה בשנת 2000 ל-27 תלמידים בכיתה בשנת 2012. בפועל, התקן של משרד החינוך קובע שיש לשבץ עד 40 תלמידים בכיתת לימוד, וקיימים בתי ספר בהם לומדים גם 41 תלמידים בכיתה. רק בסין, צ'ילה ויפאן הכיתות צפופות יותר.

פערי שכר עצומים בין המורים

אבישג שאר ישוב

מנתוני ה-OECD עולה כי בעיית שכר המורים הנמוך בישראל נפתרה. הסכמי השכר עם ארגוני המורים בשנים האחרונות  - "אופק חדש" שנחתם עם הגננות ומורי היסודי ו"עוז לתמורה" שנחתם עם ארגון המורים – עדיין לא בא לידי ביטוי בנתוני ה-OECD. שכר המורים בבתי הספר היסודיים גדל בשיעור גדול במיוחד בישראל בשנים האחרונות בהשוואה למדינות ה-OECD. אמנם השכר הממוצע של המורים נותר נמוך ביחס לממוצע במדינות הארגון אבל בעיקר בגלל השכר של המורים המתחילים. בשתי הרפורמות, תוצאה של הסכמי עבודה בין המדינה לארגוני המורים, הסכימו המורים לעבוד שעות נוספות בשבוע בתמורה לתוספת לשכרם.

למעשה, הנתונים מצביעים על פערי שכר עצומים בין המורים בישראל – הוותיקים למתחילים. השכר של המורים המתחילים נמוך במיוחד בהשוואה לממוצע ב-OECD, ולעומת זאת, השכר של המורים הוותיקים יותר מכפול וקרוב לשכר הממוצע במדינות הארגון.  

שכר המורים המתחילים בישראל בכל מוסדות החינוך מסתכם בממוצע ב-19.7 אלף דולר בשנה (במונחי שוויון קנייה) - כ-5,800 שקל בחודש, בהמרה לשקלים. שכר  זה נמוך ב-35% משכר המורים המתחילים במדינות ה-OECD וב-65% משכרם של המורים המתחילים בגרמניה ושווייץ שגבוה מ-55 אלף דולר בשנה.

רק במדינות בודדות - יוון, צ'ילה, צ'כיה, פולין, אסטוניה, הונגריה, סלובקיה, ברזיל ואינדונזיה - שכר המורים המתחילים נמוך יותר, ואילו בלוקסמבורג הוא מסתכם ב-76.6 אלף דולר בשנה.

שכר המורים בישראל תלוי במידה רבה בוותק שצוברים המורים - והוא מטפס ככל שהמורה מתבגר וצובר ניסיון בהוראה. הפערים בין השכר של המורים הישראלים בשיא הוותק שלהם, לאחר כ-35 שנים במקצוע, ייחודיים במדינות ה-OECD. השכר שלהם גבוה כמעט פי 2.5 ועולה ל-47.5 אלף שקל בשנה - נמוך רק ב-11% מהשכר הממוצע של המורים הוותיקים ביותר במדינות ה-OECD. ע

עם זאת, הוא עדיין רחוק משכר המורים הוותיקים בשווייץ למשל (85 אלף דולר לשנה) או לוקסמבורג (133.2 אלף דולר בשנה). השכר הממוצע של מורה בבית הספר היסודי מתחיל ב-19.6 אלף דולר לשנה (לעומת 29.4 אלף דולר בממוצע מדינות ה-OECD) אך בשיא הוותק הוא מגיע ל-41.3 אלף דולר – קרוב מאוד לשכר הממוצע של המורים הוותיקים ב-OECD שמסתכם ב-46.9 אלף דולר.

בשנים הקרובות, שכר המורים צפוי להמשיך לעלות, בעקבות יישום רפורמת "עוז לתמורה" בתיכונים, שתוצאותיה עדיין לא באות לידי ביטוי בנתוני הארגון. בשטח, הנתונים מצביעים על כך שחלק גדול מהמורים החדשים - במיוחד המורים המוכשרים והמשכילים ביותר - עוזבים את המערכת לאחר שנים בודדות, בין היתר בגלל שכרם הנמוך.

בנוסף, השכר של המורים הישראלים גבוה עוד יותר בפועל - לאחר שמחשבים בתוכו הטבות שוות ערך לשכר, מענקים ותשלומים נוספים.

ניר כפרי

מבט על נתוני השכר בפועל מגלה כי הפערים בין בין ישראל למדינות ה-OECD נמוכים יותר. השכר הממוצע לכל מורי היסודיים בפועל מסתכם ב-33.1 אלף דולר - עדיין נמוך מהשכר הממוצע בפועל במדינות ה-OECD שמסתכם ב-41.3 אלף דולר, אבל גבוה יותר מהשכר של המורים בחלק ממדיות ה-OECD כמו הונגריה, יוון וצ'ילה. בתיכונים השכר בפועל מסתכם ב-33.3 אלף דולר לשנה.

המורים בבתי הספר היסודיים נדרשים ללמד 182 ימים בשנה (בדומה לממוצע ב-OECD שעמד על 183 ימים בשנה) ולעבוד 1,219 ימים בשנה (בדומה ל-OECD שבו בממוצע המורים עובדים 1,200 שעות בשנה).

התלמידים בישראל עדיין מקבלים פחות

מדינת ישראל עדיין משקיעה פחות בתלמידיה מאשר במדינות המערב. בשנים האחרונות חל גידול בהשקעה פר תלמיד בישראל, בעיקר כתוצאה מהגידול בתקציב החינוך בעקבות הסכמי השכר עם המורים, ותקצוב התוכנית לחינוך חינם בגיל 4-3. כתוצאה מכך, התקציב שמושקע בכל תלמיד עלה מאז 2008, וב-OECD מציינים כי בשנים 2011-2008 חל גידול של 7% בהשקועה בכל תלמיד (לעומת גידול של 8% בהשקעה בתלמידים במדינות ה-OECD). אך בסופו של דבר התלמידים הישראלים עדיין מקבלים פחות מעמתיהם ב-OECD.

נתוני ה-OECD מלמדים שהתלמידים בישראל זוכים גם להשקעה כספית נמוכה יותר בחינוך, וגם בשירותים הנוספים שאמורים להיות להם בבתי הספר כמו הסעות והזנה. מדינות ה-OECD מוציאות 9,250 דולר לתלמיד, בחישוב ההוצאה הלאומית לחינוך, מגיל היסודי ועד למוסדות ההשכלה הגבוהה. מתוך סכום זה 1,250 דולר מושקעים בשירותים המשלימים לחינוך. עם זאת, ישראל מוציאה רק 7,166 לתלמיד במהלך לימודיו - סכום נמוך ב-22% - כשמתוך סכום זה רק 468 דולר בשנה לשירותי החינוך המשלימים.
בארה"ב למשל המדינה משקיעה 13.1 אלף דולר בשירותי הבסיס בחינוך ו-2,237 דולר בשירותים נוספים. בפינלנד המדינה משקיעה 8,759 דולר בכל למיד ו-2,145 דולר בשירותי הבסיס.

בבתי ספר היסודיים ההוצאה לתלמיד בישראל מסתכמת ב-6,822 דולר ב-2011, נמוך ב-17% לעומת מדינות ה-OECD. בחטיבות הביניים והתיכונים ההוצאה מסתכמת ב-5,711 דולר לתלמיד - נמוך ב-38% מהממוצע ב-OECD שהסתכמה ב-9,280 דולר, ואילו במוסדות ההשכלה הגבוהה ההוצאה לסטודנט הסתכמה ב-11.5 אלף דולר בישראל - נמוך ב-17% מהממוצע ב-OECD שהסתכמה ב-13.9 אלף דולר בשנה.

למרות זאת, ההוצאה הלאומית לחינוך בישראל הסתכמה ב-2011 ב-7.28% מהתמ"ג, כולל ההוצאות ההשכלה הגבוהה – שיעור גבוה במיוחד בהשוואה לממוצע ב-OECD שהסתכם ב-6% בממוצע. עם זאת, למרות תוספות התקציב למערכת החינוך, בשנים האחרונות ההוצאה לחינוך ביחס לתמ"ג כמעט ולא השתנתה והיא דומה לזו שנרשמה ב-2000, אז הסתכמה ב-7.7% מהתמ"ג. למעשה, הגידול בתקציב החינוך הותאם לגידול לצמיחה בישראל ולגידול במספר התלמידים.

יו"ר מרצ, זהבה גלאון אמרה בתגובה לפרסום הדו"ח כי "נתניהו צריך להתבייש בדו"ח
על מצב החינוך בישראל". גלאון התייחסה לקיצוץ בתקציב החינוך בשנתיים האחרונות
שמסתכם ב-2.4 מיליארד שקל, והוסיפה כי "הציבור לא יסלח לנתניהו, לפיד ופירון על
הקיצוץ הנוסף שמתכנן המשרד בתקציב החינוך שייחרב את מערכת החינוך ואת עתידה של ישראל.

"הנתונים שעולים מדו"ח ה-OECD על ההשקעה העלובה בתלמידי ישראל ועל הצפיפות הקיצונית בכיתות, הם מבישים ומטרידים. הדו"ח מוכיח שהילדים והנכדים של כולנו ישלמו מחיר כבד על ההתנהלות הכלכלית חסרת האחריות וחסרת הכיוון שנתניהו מוביל כאן כבר מעל לעשור". לדבריה, "גם שר האוצר לפיד ושר החינוך פירון שותפים לפשע של ייבוש מערכת החינוך וההידרדרות החריפה באיכות החינוך בישראל. המשמעות של הקיצוץ המתוכנן במערכת החינוך שנועד לממן את מבצע צוק איתן, היא השקעה נמוכה עוד יותר בכל תלמיד, צפיפות גדולה יותר בכיתות הצפופות ממילא, ופחות מורים מחויבים ואיכותיים במערכת. הציבור לא יסלח לראש הממשלה ולשרי האוצר והחינוך שבמו ידיהם מחרבים את מערכת החינוך הישראלית ואת עתידה של ישראל כמדינה נאורה ומשכילה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם