מתנה עצובה לילדי בוליביה: יוכלו לעבוד מגיל עשר - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מתנה עצובה לילדי בוליביה: יוכלו לעבוד מגיל עשר

חרף ההתנגדות מצד ארגוני זכויות אדם, החליטה בוליביה לאפשר לילדים בני 10 לעבוד ■ מה שמצטייר כמהלך לא אנושי בעיני המערב, נתפש במדינה הדרום אמריקאית כניסיון להסדיר תופעה קיימת ■ ככה זה כשהרחובות מלאים בילדים עניים שרק מנסים לשרוד

8תגובות

ילדי בוליביה שמחו ביולי האחרון. הם לא קיבלו צעצוע חדש באותו החודש, גם לא ממתקים ואף לא החלו לפתח תחביב ייחודי. הילדים בבוליביה חגגו את היום שבו העביר הסנאט הבוליביאני חוק המאפשר לילדים מגיל 10 לצאת ולעבוד.

באופן רשמי, הגיל המינימלי שבו מותר לצאת לעבודה בבוליביה הוא עדיין 14. ואולם, המדינה התירה לגורמי ממשל לאשר יציאה לעבודה מתחת לגיל הזה במקרים מיוחדים. עד גיל 12 ניתן יהיה לאשר לילדים לעבוד באופן עצמאי, ואילו בגילי 12–14 יכולה הממשלה לאשר לילדים לעבוד עבור מעסיקים זרים. בוליביה מכניסה הלכה למעשה ילדים בני 10 למעגל העבודה. ככה זה במדינה שבה מחצית מהאוכלוסייה חיה מתחת לקו העוני וילדים נאלצים לסייע להוריהם בפרנסת הבית.

ילדים עובדים הם מראה שכיח בבוליביה. על פי ההערכות, כ–850 אלף ילדים עובדים כיום ברחבי המדינה, מתוך אוכלוסייה כוללת של כ–10.5 מיליון בני אדם. בערים הגדולות הם אורזים מצרכים, מצחצחים נעליים ברחובות, משמשים כרטיסנים באוטובוסים ומוכרים סיגריות בברים אפלים. בכפרים הם רועים עדרי כבשים, עובדים בשדות, במכרות וקוצרים קני סוכר. לכן זה לא מפתיע שהדרישה לאפשר לילדים הצעירים מגיל 14 לצאת לעבודה הגיעה דווקא מהילדים עצמם. הילדים היו נתונים עד כה לאפליה בשוק העבודה משום שהם לא נהנו מהגנה של חוקי העבודה והיו נתונים לחסדיהם של המעסיקים.

זה התחיל לגמרי אחרת. בהתחלה ניסתה הממשלה בלה פאס לחוקק חוק שדווקא יגביל עבודת ילדים, אולם התנגדות עיקשת מצד הילדים העובדים הביאה לשינוי כיוון ולניסיון להסדיר את הנושא. בניסיון להשפיע על סדר היום, פתח "האיגוד הבוליביאני לילדים ולנערים עובדים" (Unatsbo), המאגד ילדים מגיל 10, במאבק ציבורי שבמסגרתו התעמתו חבריו עם שוטרים ברחובות. לבסוף, כשהשלטון הבוליביאני החליט לשנות כיוון, השתתפו נציגיו בניסוח החוק החדש ואף נפגשו עם נשיא בוליביה, אוו מוראלס.

AP

"אנחנו רוצים שהניצול יסתיים, אבל גם שהעבודה שלנו תישאר", אמרה לפני כחודש ג'ני מיראנדה ל"גרדיאן" הבריטי. מיראנדה, שחברה ב–Unatsbo, החלה לעבוד בגיל שש. לדבריה, שלילת האפשרות לצאת לעבודה מסירה את ההגנות החוקיות מהילדים העובדים ומאפשרת למעסיקים להתעמר בהם.

ג'וניור פאקוסילו בן ה–16 לא מסכים עמה. פאקוסילו, שעובד מאז גיל תשע, סבור כי הממשלה בלה פאס לא צריכה לחוקק חוקים עבור "גיל חריג", אלא ליצור מקומות עבודה עבור המבוגרים, כחלק מהתוכנית שלה למאבק בעוני, כך הורים יוכלו לתמוך בילדיהם. "אם את כל הכסף שהם מבזבזים הם ישקיעו במשרות ובעסקים - זה יהיה טוב יותר. צריך להשקיע בדברים שיעזרו להורים שלנו", הוא אומר.

45% מהאזרחים מתחת לקו העוני

בוליביה היא אחת המדינות העניות באמריקה הדרומית. שליש מאוכלוסייתה מתגורר באזורים כפריים ומרוחקים. שכר המינימום הוא כ–170 דולר בחודש. באחרונה היא דורגה במקום 113 בעולם במדד הפיתוח האנושי ל–2014, שמהווה שקלול של תוחלת החיים, ההשכלה ורמת ההכנסה. מדינות כמו מצרים, בוצואנה ומונגוליה הקדימו אותה. תוחלת החיים במדינה היא כיום 66.9 שנה, כאשר ביתר המדינות המתפתחות ביבשת תוחלת החיים הממוצעת היא 74.5 שנה.

על פי נתוני הבנק העולמי, 45% מהבוליביאנים חיים מתחת לקו העוני. עם זאת, מדובר במגמת ירידה שכן לפני עשור כ–65% מאוכלוסיית המדינה חיה מתחת לקו העוני הרשמי.

אחת הסיבות לירידה הזו נעוצה בצמיחה שנתית ממוצעת של 4.8% בעשור האחרון, שהצליחה להקטין את ממדי העוני במדינה. הצמיחה נובעת מביקוש גדל והולך לחומרי הגלם שמקורם במדינה ובמרכזם גז טבעי ומתכות שונות. בוליביה גם מדורגת במקום 29 במדד ג'יני העולמי, שבודק אי שוויון בהכנסות ופערים חברתיים בין האזרחים העניים ביותר לעשירים ביותר. על אף המיקום הגבוה שלה, יש מדינות ביבשת, כמו קולומביה, פרגוואי וברזיל, שבהן חוסר השוויון חמור עוד יותר.

על פי נתוני הארגון האמריקאי ChildFund International, המפעיל תוכניות רווחה במדינה, רק 69% מהילדים הבוליביאנים מסיימים את בית הספר היסודי, כשבאזורים כפריים ועניים ובקרב הקבוצות האינדיאניות המספר אף נמוך יותר. בארגון טוענים כי שלושה מתוך ארבעה ילדים בוליביאנים סובלים מהתעללות רגשית, פיזית או מינית שמתרחשת בתוך הבית. רבים ממקרים אלה מתרחשים על ידי אחד ההורים ותחת השפעת אלכוהול.

החלטתה של בוליביה להוריד את גיל הכניסה לשוק העבודה ל–10 מנוגדת לאמנות של ארגון העבודה הבינלאומי שקובעות כי הגיל המינימלי, שמותאם במיוחד למדינות מתפתחות, יעמוד על 14 שנה. נוסף על כך, ההחלטה התקדימית עוררה כעס רב בקרב ארגוני זכויות אדם בעולם. בינואר האחרון, כשהנשיא מוראלס הביע לראשונה תמיכה במהלך, שיגר ארגון Human Rights Watch מכתב לנשיא הבוליביאני שבו מתח ביקורת חריפה על ההצעה. "לא רק שהורדת הגיל המינימלי לעבודה מהווה הפרה של אמנות בינלאומיות, מדובר גם בצעד שלא יועיל לכלכלה", נכתב אז. "אם ילדים בני 12 יורשו לעבוד, הם יפסידו לימודים וחינוך בתקופה שמעצבת את ההתפתחות שלהם ויהיו בסיכון להילכד בקשיים חוזרים ונשנים. הם ישחקו את הכישורים שלהם ואת היכולת למצוא תעסוקה בעתיד".

בארגון הוסיפו: "במסגרת התהליך הזה, הילדים ייכנסו בהיסח הדעת לתוך מעגל קשה ומסוכן של עוני ובערות שלא יהיה פשוט לפרק". ג'ו בייקר, מנהלת ההסברה במחלקת הילדים של הארגון, נשמעה אף נחרצת יותר. "עבודת ילדים מנציחה את מעגל העוני", אמרה, "המהלך הזה לא יצרני והוא עומד בסתירה למוסכמות ביתר מדינות העולם". לדבריה, "משפחות עניות בדרך כלל שולחות את ילדיהן לעבוד מתוך ייאוש. ילדים אלה מחמיצים את הלימודים בבית הספר וסביר שיסיימו את חייהם כעובדים בשכר נמוך. הממשלה בבוליביה חייבת להשקיע במדיניות שתביא לסיום התופעה של עבודת הילדים, ולא ליצור מדיניות שתתמוך בה". בניסיון לגרום למוראלס לבטל את ההחלטה, יזמו פעילי זכויות אדם עצומה אינטרנטית הקוראת לנשיא הבוליביאני לשנות את עמדתו. עד כה חתמו על העצומה כ–80 אלף בני אדם.

AP

על פי נתוני ארגון העבודה הבינלאומי של האו"ם, מאז שנת 2000 חלה ירידה של 30% בהעסקת ילדים בעולם. באמריקה הלטינית היו ב–2008 כ–14.1 מיליון ילדים עובדים, וכעבור ארבע שנים, ב–2012, ירדה הכמות ל–12.5 מיליון ילדים. הירידה מיוחסת לכמה סיבות ובהן הרחבת הגישה לחינוך, חיזוק המערכות החברתיות ופיקוח מוגבר של הממשלות.

"אפשר להסתכל על החוק הזה בשני אופנים", אומר ד"ר חררדו לייבנר, היסטוריון של אמריקה הלטינית מאוניברסיטת תל אביב. "מנקודת מבט של העולם הראשון, המתועש והשבע - כחוק איום שמסדיר את ניצול הילדים. נקודת מבט נוספת היא של העולם השלישי - שמרגיש כאן שהוא בעצם מגן על ילדים עובדים".

לייבנר מספר על קבוצות הלחץ שמשפיעות על סדר היום בבוליביה. "הממשלה בבוליביה לא מורכבת ממפלגה ריכוזית, אלא בנויה על בסיסים של תנועות חברתיות שונות והיא נתונה כל הזמן ללחצים שמגיעים מכל מיני כיוונים", הוא אומר. "לתנועות החברתיות יש כוח עצום והן משפיעות על מדיניות הממשלה". לדבריו, "מפלגת השלטון עצמה מורכבת מתנועות חברתיות. כדי להיות חבר פרלמנט מטעמה אתה צריך לייצג תנועה חברתית כלשהי - של האיכרים, של הפועלים, או של מגזרים אחרים. זה יכול להסביר את שינויי הכיוון שהממשלה עשתה בנושא הזה כשהחליטה לבסוף להסדיר את הנושא ולא לאסור אותו".

לייבנר הוסיף: "תקציבי החינוך בתקופת שלטונו של מוראלס גדלו והוקמו בתי ספר באזורים כפריים שבהם בתי ספר לא היו נגישים בעבר, כולל באזורי היערות הטרופיים. יש כעת גם בתי ספר שמלמדים בכל השפות האינדיאניות, כך ששופרה הנגישות עבור ילדים ששפת אמם אינה ספרדית, ויש מלגה מיוחדת שניתנת לילדים שמתמידים בלימודיהם בתיכון".

לדבריו, "לפני כמה שנים בוליביה נחשבה למדינת עולם רביעי. היא היתה בקבוצה יחד עם מדינות כמו האיטי וכמה מדינות נוספות באפריקה. הנתונים כיום מצביעים על שיפור".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#