נדחתה תביעה של 103 מ' שקל נגד עיריית ירושלים שהתנגדה לתוכנית מתאר חדשה - נדל"ן - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

נדחתה תביעה של 103 מ' שקל נגד עיריית ירושלים שהתנגדה לתוכנית מתאר חדשה

חברת בנייני מידות הגיעה בעבר להסכם עם העירייה להקמת מגדל מגורים ■ אולמרט תמך בתכנית, ואולם החברה השתהתה בקידומה, ומדיניות התכנון בעיריית ירושלים השתנתה

תגובות

שופט  בית המשפט המחוזי בירושלים, משה בר-עם, דחה תביעה של 103 מיליון שקל, שהגישה חברת בנייני מידות נגד עיריית ירושלים, בגין הפרת הסכם ובטענה שהעירייה  התנגדה עקרונית לאישור תכנית מתאר חדשה, להקמת מגדל של 24 קומות, אותה ביקשה החברה  לקדם במתחם "בור שיבר", שנמצא בין הרחובות המלך ג'ורג', בארי ושמואל הנגיד, בסמוך לבניין הכנסת הישנה במרכז העיר ירושלים.

בימיו של אהוד אולמרט כראש העירייה, העירייה אכן תמכה בתכנית, שאחד ממגישיה היה האדריכל אורי שטרית, שמאוחר יותר הפך למהנדס העיר ולאחד מדמויות המפתח בפרשת הולילנד. ואולם מאוחר יותר הוחלף אולמרט באורי לופליאנסקי, אף הוא ממורשעי אותה פרשה, והעירייה הודיעה, כי היא רוצה להשאיר את המקום כשטח ציבורי פתוח.

מדובר במתחם שגודלו כשלושה דונם, שמיועד לשטח ציבורי פתוח ומשמש, זה עשרות שנים, מדשאת גן ירוק בלב העיר עם ספסלי ישיבה ומבנה שירותים מרכזי. ב-1961 רכשה התובעת, חברת  בנייני מידות בע"מ, חברת בת של הכשרת הישוב לישראל את המתחם שהיה אז שטח פנוי ועל-פי תכנית המתאר דאז, הוא יועד מסחר. ב-1968 מסרה בנייני מידות את המגרש לעירייה, בתמורה לקבלת זכויות בנייה במקומות סמוכים.

ב-2000 נקבע, במסגרת הסכם פשרה משפטי, כי החברה  זכאית לרכוש בחזרה את בור שיבר, עם שינוי ייעודו לייעוד שאינו ציבורי, בסכום של 5.92 מיליון דולר, וזאת במסגרת תכנית חדשה, אותה תיזום החברה. התכנית, כך נקבע בהסכם, תובא לאישור הוועדה המקומית בתוך שנה מיום החתימה על ההסכם.

לטענת החברה, סוכם עם ראש העיריה דאז, אהוד אולמרט, על הקמת מגדל של 24 קומות במקום, וזאת ברוח המדיניות התכנונית בתקופתו, לעודד הקמת מגדלים בעיר. החברה הכינה תכנית באמצעות אורי שטרית, שמאוחר יותר מונה למהנדס העיר ירושלים, ובתחילת שנות האלפיים, התכנית קודמה. ובור שיבר סומן בחוברת עירונית שהוצאה אז, כשטח המיועד לבנייה אינטנסיבית.

רויטרס

ואולם, החברה לא עמדה בהתחייבות להגיש את התכנית בתוך שנה, וקידום התכנית החדשה , נתקל בקשיים: במקביל לעריכתה, קודמה תכנית מתאר עירונית לירושלים, שבה בור שיבר דווקא סומן כשטח ציבורי פתוח; כמו כן, הגיעה החברה בעצמה למסקנה, שנתוני הביקושים למשרדים בירושלים, אינם מעודדים, והיא ביקשה מבינת שורץ מילנר, שהיתה מתכננת מחוז ירושלים במשרד הפנים (וכיום ראש מינהל תכנון), לעכב את הטיפול בותכנית.

ב-2007 ערכה החברה שינויים בתכנית, שעיקרם, הסבת שטחי המשרדים למגורים, ואולם אז הודיע מהנדס העיר שלמה אשכול, כי "בבור שיבר לא יקום שום בניין ואין על מה לדבר". נסיונות החברה לשכנע את ראש העיריה דאז אורי לופליאנסקי, לשנות את העמדה – לא נענו כלל.

 

החברה טענה בכתב התביעה, כי התנהגות העירייה לתכנית ולקידומה מהווה הפרה יסודית של ההסכם וכי היא זכאית לפיצוי בגין הנזק שנגרם לה, שחושב לפי שוויו של המגרש על פי התכנית (בייעוד למגדל מגורים), בניכוי הרכישה החוזרת שלו; לעומתה, העיריה טענה בכתב ההגנה, כי  כשהתחייבה להביא את התכנית לוועדה המקומית, לא התחייבה לתמוך בה, או למנוע מכל גורם תכנוני להתנגד לה. העירייה הזכירה, כי במקום להביא את התכנית לעיון הוועדה בתוך שנה, היא הגישה את התכנית רק ב-2007, 7 שנים לאחר החתימה על ההסכם.

נסיון נוסף לקדם את התכנית ב-2010 - נתקבל בהתנגדות של הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה.

 

השופט בר-עם קיבל את טענת העירייה לעניין פרשנות ההסכם, לפיו קידום התכנית אמור היה הליעשות תוך תוך שמירה מלאה על עצמאות שיקול הדעת הנתון לגורמי התכנון במסגרת מילוי תפקידם וכי אין בהתחייבות העירייה בהסכם, שלא להתנגד לתכנית חדשה שתגיש החברה ואף לתמוך בה, כדי להגביל את שיקול דעתם של גורמי התכנון ולהתנגד לה – מקום שזו אינה עולה בקנה אחד עם מדיניות התכנון של גורמי העירייה ומוסדותיה הרלוונטיים.

 

"מכל המקובץ עולה כי בשעה שהתובעת הודיעה, בתחילת שנת 2004, על הקפאת הליכי אישור התכנית משיקולים עסקיים ולפרק זמן לא קצר, היא נטלה סיכון, שכן במועד שביקשה לחדש את הליכי אישור התכנית, עמדה לנגד גורמי התכנון מדיניות אחרת, כעולה מתכנית 2000", כתב בפסק הדין. בדיעבד נראה, שהטעות הגדולה של החברה, היתה החלטתה להקפיא את התכנית ב-2004, שכן בין 2006 ל-2007 השתנתה הראייה התכנונית לגבי הבור, לראייה הנוכחית, לפיה יש להותיר את ייעודו כשטח ציבורי פתוח. "מתווה זה בתכנית עמד לנגד גורמי התכנון המחוזיים והמקומיים ואף אושר בהחלטה פורמלית של הוועדה המחוזית בשנת 2008. בנסיבות אלה, נוכח מדיניות התכנון ביחס למתחם בור שיבר, הנני קובע כי עמדת גורמי התכנון והתנגדותם לשינוי הייעוד במתחם, ניתנה בתום לב ומשיקולים ענייניים-תכנוניים, בגדר הסמכות שהוענקה להם בביצוע תפקידם ובשעה שדחו את התכנית, פעלו כדין ולא נפל כל פגם בהתנהגותם", סיכם השופט.

 

הוא  דחה את התביעות ההדדיות והטיל על חברת בנייני מידות לשלם 120 אלף שקל הוצאות משפט לעירייה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#