הסיוע הביטחוני מארה"ב: יותר מ-100 מיליארד שקל בעשור - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הסיוע הביטחוני מארה"ב: יותר מ-100 מיליארד שקל בעשור

ערכו הריאלי של הסיוע נשחק עם השנים, אך הוא עדיין תופס 16% מתקציב הביטחון ■ באחרונה החלו הדיונים על הסיוע ל-2028-2019 ■ 
האם עיכוב עסקת הטילים בסוף השבוע האחרון מסמן על ערעור היחסים עם ארה"ב, או שזו רק מכה קטנה בכנף?

24תגובות

ארה"ב היא האח הגדול והבאמת אוהב של ישראל. אין לישראל וכנראה גם לא תהיה ידידה כזאת. לפי דו"ח של הקונגרס האמריקאי, ישראל היא המדינה שקיבלה יותר כספי סיוע אמריקאי במצטבר מכל מדינה אחרת מאז תום מלחמה העולם השנייה.

היקף הסיוע הביטחוני מארה"ב לישראל, מאז שהתחיל ב–1962 ועד היום, מתקרב ל–100 מיליארד דולר, כ–350 מיליארד שקל לפי שווי השקל כיום. בעשרות השנים האחרונות מעבירה ארה"ב לישראל סיוע קבוע בהיקף של כ–3 מיליארד דולר בשנה. בשנים האחרונות, הסיוע הוא לנושאים ביטחוניים בלבד. בנוסף, ארה"ב עוזרת לישראל, בנדיבות, בסיוע ביטחוני לפרויקטים שחשובים לה ולישראל.

בין הקמת המדינה ועד לעשור הראשון של המאה הנוכחית העבירה ארה"ב לישראל גם סיוע כספי אזרחי, שהחל ב–1949 בסיוע לרכישת מזון וקליטת פליטים יהודים מהתפוצות - ונהפך עם השנים ליותר ויותר נדיב. הסיוע הגדול ביותר של ארה"ב לישראל במענקים ובהלוואות בשנה בודדת ניתן ב–1979, שבה נחתם הסכם השלום בין מצרים וישראל, והגיע ל–15.7 מיליארד דולר. במצטבר, הסיוע האמריקאי לישראל ב–1950–2013 שווה לכ–3% תוצר של המשק הישראלי באותה תקופה.

אמיל סלמן

"אש הגיהנום"

בסוף השבוע שעבר נודע, בהקשר של מבצע צוק איתן, כי הבית הלבן הורה לפנטגון, למשרד ההגנה האמריקאי ולצבא האמריקאי לעכב משלוח של טילי הלפייר ("אש הגיהנום") למסוקי האפאצ'י של ישראל. המטוס והטיל נמצאים בשימוש ישראל מאז 1990. מחירו של הטיל, בתלוי בדגם, נע בין 25 ל–65 אלף דולר. מדובר באירוע נקודתי, חסר משמעות, אפילו לא מכה קלה בכנף. מהלך המזכיר במשהו את ההפסקה הזמנית בטיסות האמריקאיות לישראל במהלך צוק איתן. מישהו עוד זוכר?

עם זאת, תקרית ההלפייר אינה התקרית הראשונה בהיסטוריית היחסים בין ארה"ב הגדולה וישראל הקטנה שבה ארה"ב משתמשת בתרגיל האמברגו, ההשהיה או האיומים באמברגו, כדי להשיג משהו מישראל או כדי להעביר לה מסר. לזכותו של האח הגדול ייאמר כי הוא לא מרבה להשתמש בתרגיל הזה ביחסיו עם ישראל.

המקרה הבולט ביותר מסוג זה קרה במלחמת יום הכיפורים, כששר החוץ האמריקאי דאז, הנרי קיסינג'ר, עיכב בימים הראשונים למלחמה את בקשות ישראל לאספקת מערכות נשק וחימוש, כדי להפעיל עליה לחצים מדיניים. בהמשך המלחמה, ארה"ב העמידה לרשות ישראל רכבת אווירית חסרת תקדים, אף שרוב מדינות העולם הקשו עליה, כשסירבו לתת למטוסי התובלה האמריקאיים זכויות לנחיתת ביניים. רונלד רייגן, שהיה נשיא ידידותי לישראל, עצר ב–1981 אספקת מטוסי F16 לישראל לאחר הפצצת הכור העיראקי.

הערכה בקרב חוגים מדיניים בירושלים היא כי נושא טיילי ההלפייר ייפתר בימים הקרובים, אם טרם נפתר עד רגע זה, במגעים שקטים בין וושינגטון לירושלים.

התחלה צולעת

היחסים בין ארה"ב לישראל נמצאים כיום בשיאם, אך ההתחלה לא היתה נטולת מהמורות. ב–29 בנובמבר 1947 ארה"ב אמנם תמכה בהחלטת האו"ם להכיר בישראל, אך במארס 1948 היא נטתה להעביר בעצרת האו"ם הצעת החלטה שמטרתה היתה לבטל את ההחלטה, בשל מצבה של ישראל בשדות הקרב במלחמת השחרור, לחצי בריטניה העוינת ולחצי העולם הערבי.

בעשרות השנים הראשונות לקיום המדינה, הסיוע הכלכלי של ארה"ב לישראל היה צנוע. הסיוע האמריקאי האזרחי לישראל החל ב–1949, פחות משנה לאחר הקמת המדינה, שהיתה במצוקה כלכלית נוראית. גובה הסיוע היה נמוך, 100 מיליון דולר, והוא נועד לסייע לישראל בקליטת העלייה הגדולה. חלק מהכסף הופנה לרכישת מזון בסיסי, כמו גרעיני תבואה.

בשנות ה–50, הסיוע האמריקאי היחיד לישראל היה סיוע אזרחי, למטרות כלכליות, והוא התבטא בהלוואות ומענקים קטנים. ב–1951 סירבה ארה"ב לסייע לישראל בקידום הסכם השילומים עם מערב גרמניה, שנחתם כעבור שנה, ונתן לישראל אוויר לנשימה כלכלית. המפנה התחיל בתקופת נשיאותו של לינדון ג'ונסון (1963–1969). באותה תקופה התחילה ארה"ב להעביר לישראל סיוע אזרחי משמעותי יותר, שגדל והלך עם השנים.

מאז קום המדינה, כולל במלחמת השחרור, ועד 1962, ארה"ב הגדולה, של הנשיאים הארי טרומן ודווייט אייזנהאואר, הטילה אמברגו נשק מוחלט על ישראל - אף שישראל שיוועה לשווקים פתוחים לרכישת נשק. הנשיא האמריקאי הראשון ששבר את האמברגו היה ג'ון קנדי, ב–1962, כשהתיר לישראל לרכוש בארה"ב בכסף מלא טילי הגנה קרקע־אוויר מסוג הוק. ב–1965 ארה"ב מכרה לישראל לראשונה נשק התקפי, את טנקי הפאטון. בשנות ה–60 היתה צרפת ספקית הנשק העיקרית של ישראל - אך לאחר מלחמת ששת הימים חל מהפך, וארה"ב נהפכה לספקית הנשק העיקרית של ישראל.

ב–1984 נכנס לתוקף בארה"ב תיקון אלן קרנסטין, שהפסיק את מתן הלוואות לישראל, תוך הגדלת המענקים, כדי לסיים את חובות העבר. מ–1985, במסגרת התוכנית לייצוב המשק, התייצב הסיוע האמריקאי לישראל על מענק של 3 מיליארד דולר בשנה. בנוסף קיבלה ישראל באותה שנה 1.5 מיליארד דולר כסיוע לתוכנית לייצוב המשק. אחד מנציגי ארה"ב במשא ומתן הכלכלי בין המדינות ב–1985 היה הכלכלן פרופ' סטנלי פישר, לימים נגיד בנק ישראל.

הסיוע בשנות ה–80 וה–90 התחלק לשני סעיפים: 1.8 מיליארד דולר בסיוע צבאי ו–1.2 מיליארד דולר בסיוע אזרחי. בעקבות הסכמות עם ממשלת בנימין נתניהו הראשונה (1996–1999) נהפך המענק האמריקאי בהדרגה למענק צבאי שנתי קבוע של 3 מיליארד שקל, והסיוע האזרחי האמריקאי לישראל הופסק. בארה"ב טענו כי ישראל מדינה חזקה כלכלית ואינה זקוקה עוד לסיוע כלכלי אמריקאי אזרחי מארה"ב - ובישראל קיבלו את הטענה. מאז ארה"ב אינה מעבירה לישראל מענקי סיוע אזרחיים. עם זאת, ארה"ב מכירה במצבה הביטחוני־מדיני־אסטרטגי המיוחד של ישראל במזרח התיכון, ונותנת לה סיוע צבאי, כדי לשמור על עליונותה הצבאית באזור.

הפנטגון ידון ויאשר

לפי ההסכם האמריקאי־ישראלי בכ–20 השנים האחרונות, המענקים מארה"ב משמשים לרכישת מערכות נשק וציוד ביטחוני אחר (למשל דלקים) הדרושים לישראל להתנעת מכונת המלחמה שלה. אחת מעסקות הנשק היקרות בתולדות מערכת הביטחון הישראלית - רכישת 20 מטוסי F35 ב-2.7 מיליארד דולר - תמומן כולה מכספי הסיוע. העסקה נחתמה לקראת סוף 2010 - והמטוסים הראשונים אמורים להגיע לארץ בשנה הבאה.

הפעם האחרונה שארה"ב וישראל חתמו על חידוש הסכם הסיוע - ל–2009–2018 - היתה בתקופת נשיאותו ג'ורג' בוש הבן. בשנים האחרונות להסכם, הסכום יגבה מעט, וב–2015 למשל הוא יהיה 3.1 מיליארד דולר. בכל שנה, הסנאט ובית הנבחרים האמריקאי מאשרים את הסיוע לשנה הבאה - וכל רכישה ביטחונית של ישראל בארה"ב מחייבת אישור של הפנטגון. ישראל, בניגוד לרוב המדינות האחרות המקבלות סיוע ביטחוני מארה"ב, מקבלת את הסיוע בצ'ק אחד בתחילת השנה. באחרונה התחילו גורמים בממשל האמריקאי בדיונים לקראת ההסכם הרב־שנתי הבא, ל–2019–2028.

מכיוון שהסיוע האמריקאי לא גדל ב–20 השנים האחרונות, הוא נשחק מבחינה ריאלית, אך ישראל לא מתלוננת. סיוע צבאי של 3 מיליארד דולר הוא עדיין הסיוע הצבאי הגדול ביותר שארה"ב נותנת למדינה בודדת כלשהי. 55% מסך הסיוע הביטחוני האמריקאי בשנים האחרונות ניתן לישראל, לא כולל סיוע צבאי מיוחד שארה"ב נוהגת להעביר לישראל מדי פעם - כאשר לא כל הסכומים ידועים לציבור הישראל. מצרים היא השנייה בתור בגובה הסיוע.

הסיוע הצבאי האמריקאי נשחק עם השנים גם בהשוואה לתקציב המדינה (2.6% ב–2014) וגם ביחס לתוצר המשק (פחות מ–1%). למערכת הביטחון תלות גבוהה אף יותר בסיוע האמריקאי. בשנים האחרונות היו כספי הסיוע 16% מתקציבה, ובעבר שיעור הסיוע האמריקאי מכלל תקציב הביטחון היה גבוה אף יותר. ב–1977, כשמנחם בגין נבחר לראש ממשלת ישראל, הוא הציע, מטעמי יוקרה לאומית, לוותר על המענק. קמה צעקה גדולה - והמענק נותר. כיום ברור - אם כי אף ראש ממשלה ושר האוצר לא יגיד זאת - כי ישראל יכולה לחיות בלי המענק.

לפי ההסכם עם ארה"ב, ישראל מחויבת להוציא את מרבית כספי המענק, 73.5%, בארה"ב, כשאת היתרה היא רשאית להוציא בארץ בשקלים. ההסכם הזה משרת היטב את התעשיות הצבאיות האמריקאיות ופוגע בתעשיות המקבילות בישראל. כך למשל, יצרני הנעליים והמדים לצה"ל מתלוננים רבות נגד ההסכם, שכן צה"ל הסיט קנייה של נעלים ומדים לארה"ב. מערכת הביטחון מתלוננת גם כי על הרכש הפנימי בשקלים האוצר מחייב אותה לשלם מע"מ - מה שמקטין את גובה הסכום שעומד לרשותה ב–18%.

אחת המגבלות של הסכם הסיוע האמריקאי הוא שישראל אינה יכולה למכור למדינה שלישית מערכות נשק עם טכנולוגיות אמריקאיות ללא הסכמת ארה"ב. מגבלה זאת פגעה בישראל כמה פעמים כאשר סיכמה עסקות נשק גדולות עם סין והודו ומדינות אחרות - ומראה שהסיוע מארה"ב אינו אלטרואיסטי, אלא נועד לקידום האינטרסים שלה.

ארה"ב מחזיקה מחסני נשק עצומים בישראל

ארה"ב מחזיקה בישראל, בהתאם להסכם מיוחד, מחסנים שבהם ציוד לחימה לשעת חירום, כולל טילים, פגזים ורכבים קרביים משוריינים, בשווי של מיליארד דולר. הפרויקט מופעל על ידי פיקוד אירופה של צבא ארה"ב (יוקום). במלחמת לבנון השנייה, וגם בצוק איתן, מכרה ארה"ב לישראל ציוד מתוך מאגר זה.

בנוסף לסיוע הצבאי השנתי הקבוע, ארה"ב מסייעת לישראל, לאורך כל השנים, בפרויקטים צבאיים ביטחוניים משותפים, החיוניים לשני הצדדים. כך למשל, ארה"ב סייעה ומסייעת לישראל במימון פיתוח וייצור מערכת ההגנה הרב־שכבתית שלה, הכוללת את כיפת ברזל, שרביט קסמים וחץ. העלות עד כה היא כ–3 מיליארד דולר, מזה יותר מ–1.3 מיליארד לכיפת ברזל.

במאי 2010 ביקש מהקונגרס נשיא ארה"ב, ברק אובמה, הקצבה מיוחדת של 205 מיליון דולר לפרויקט כיפת ברזל הישראלי, מעבר לסיוע האמריקאי השנתי הקבוע. הבקשה אושרה. הכספים הועברו לבניית ארבע סוללות כיפת ברזל, השלישית עד השישית. בתחילת 2012, בעקבות שיחות בין שר ההגנה האמריקאי, ליאון פאנטה, ושר הביטחון הישראלי, אהוד ברק, החליטה ארה"ב, בגיבוי הנשיא אובמה, להעמיד לרשות ישראל סיוע כספי מיוחד נוסף לבניית סוללות כיפת ברזל נוספות. את ההודעה מסר מזכיר משרד ההגנה האמריקאי, ג'ורג' ליטל. בהתאם, ב–20 באפריל 2012 החליטה ועדת השירותים המזוינים של בית הנבחרים האמריקאי להעביר סיוע של 675 מיליון דולר לצה"ל לרכישת כיפות ברזל נוספות ולהצטיידות בטילים. צוין כי העברת הכספים תתפרש על פני שלוש שנים, תקופת בניית שבע הסוללות הנוספות, השביעית עד ה–13.

בשבוע השלישי של יולי השנה אישרו בית הנבחרים והסנאט האמריקאי, במהלך צוק איתן, בקשה של ישראל להעברת 351 מיליון דולר לרכישת טילי היירוט טמיר לכיפת ברזל. בשבוע הרביעי של יולי אישרו בית הנבחרים והסנאט, בגיבוי הנשיא אובמה, בקשה דחופה של ישראל לתוספת סיוע מיוחד של 225 מיליון דולר מארה"ב לרכישת טיילי יירוט לכיפת ברזל. בין מועד הגשת הבקשה לבין אישורה עברו קצת יותר משבועיים - מה שמעיד כי המקרה של טילי ההלפייר נקודתי, ואין להסיק ממנו מסקנות מרחיקות לכת. הסבר אפשרי להבדל ביחס האמריקאים הוא כי טילי טמיר הם לצרכים הגנתיים וההלפייר הוא טיל התקפי.

29 שנה של הסכם סחר חופשי

ב–22 באפריל 1985, בתקופת נשיאותו של רונלד רייגן, חתמו ארה"ב וישראל על הסכם סחר חופשי - הישג כלכלי רב חשיבות לישראל. היה זה הסכם הסחר החופשי הראשון שארה"ב חתמה עם מדינה מחוץ לצפון אמריקה. ההסכם משחרר ממכס יצוא סחורות ישראליות לארה"ב, ומבטל את המכסות על היצוא הישראלי לארה"ב ואת היטלי יבוא על היצוא הישראלי למדינה.

ההסכם נתן דחיפה גדולה מאוד לסחר החוץ של ישראל, בתקופה שבה עבר המשק תהליך מואץ של ליברליזציה. ארה"ב נהפכה ליעד היצוא הישראלי הראשון במעלה בין מדינות העולם. מי שנהנה מכך יותר מכל הם ענפי ההיי־טק והתרופות. ערך ההסכם לישראל לאורך השנים היה עשרות מיליארד דולרים, אם לא למעלה מכך. ההסכם איפשר למשק הישראלי הקטן למצות בצורה מיטבית את יתרונותיו היחסיים מול המשק האמריקאי. לאורך השנים האחרונות לישראל עודף מסחרי ביצוא מול יבוא הסחורות מול ארה"ב, לא כל שכן ביצוא ויבוא השירותים (בעיקר בתחום המחשוב והתוכנה).

לא רק כספים - 
גם ערבויות

ב–1992 העניק נשיא ארה"ב, ג'ורג' בוש האב, למדינת ישראל, שבראשה עמד יצחק רבין, ערבויות בסך 10 מיליארד דולר. ב–2003 העניק גורג' בוש הבן לישראל ערבויות בסך של 9 מיליארד דולר. בשתי הפעמים, ובעיקר בפעם השנייה, היתה ישראל במצב כלכלי קשה. הערבויות איפשרו לישראל להנפיק אג"ח בשוק האמריקאי בריבית נמוכה - הריבית של ממשלת ארה"ב - כדי לגייס הון לצורכי פעילותה השוטפת. ארה"ב היתה הערבה לכך שישראל תשלם את כספי האג"ח שלה בבוא מועד הפירעון.

הערבויות שיפרו מאוד את מעמדה של ישראל בשוקי ההון העולמיים. חברות דירוג האשראי הבינלאומיות, בשעה שהן באות לקבוע את הדירוג של ישראל, מציינות תמיד כי לישראל יש גב אמריקאי איתן, בדמות הערבויות אמריקאיות.

ישראל ניצלה רק 6.6 מיליארד דולר מהערבויות האמריקאיות הראשונות בחמש השנים שבהן עמדו לרשותה. ישראל לא ניצלה 3.8 מיליארד דולר מכספי הערבויות של 2003, מכיוון שמצבה הכלכלי טוב, ומכיוון שהיא שומרת על אופציית הערבויות למצב משברי, בתקווה שלא יבוא.

מועד השימוש בערבויות השניות חלף כבר כמה פעמים, אך ארה"ב האריכה בכל פעם את מועד השימוש בהן. בפעם האחרונה הסכים ב-2012 מי שהיה אז שר האוצר האמריקאי, טימותי גייטנר, בפגישה עם מי שהיה אז מנכ"ל האוצר הישראלי, דורון כהן, להאריך את מועד האופציה של ישראל להשתמש בערבויות עד סוף 2016. הציר הכלכלי של ישראל בוושינגטון אז, אלי גרונר, אמר כי "הארכת הערבויות מבטאת הרבה מעבר לתמיכה של ארה"ב בכלכלת ישראל; יש פה אמירה לא מבוטלת שארה"ב תומכת בישראל".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#