אבא עני, אבא עשיר. ומה עם הילדים? - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

אבא עני, אבא עשיר. ומה עם הילדים?

בארה"ב יש פער גדול באופן שבו ההורים מטפלים בילדיהם: העשירים לא מרפים מילדיהם, בעוד שהעניים זקוקים לעזרה

2תגובות

שאנה, ילדה פיקחית וקולנית בת 12, הולכת לשיעורי בלט ארבע פעמים בשבוע, בנוסף לשיעורי עברית בכל יום רביעי בערב ובבוקרי ראשון. אמה סוזן, עובדת ציבור מצליחה, ניגנה לה קלטות "בייבי איינשטיין" כשהיתה תינוקת, הקריאה לה כל הזמן סיפורים, שלחה אותה לבתי ספר מצוינים והקפידה שתשטוף ידיים.

סוזן היא אם מצפונית מאוד, אך היא חוששת שאינה כזאת. היא מספרת שהיא חושבת על הורות כל הזמן. אך כשהיא נשאלת כמה שעות ביום היא מבלה עם שאנה, היא אומרת: "כנראה שלא מספיק", ואז עיניה נמלאות דמעות, והיא מתארת את רגשות האשם שהיא חשה כשהיא לא מטפלת בבתה.

סוזן גרה בבתסדה, פרבר של וושינגטון הבירה שבו גרים עורכי דין, דיפלומטים ואקדמאים רבים. ההכנסה החציונית למשק בית, 142 אלף דולר בשנה - כמעט פי שלושה מהממוצע בארה"ב. 84% מהתושבים מעל גיל 25 הם בוגרי לימודים גבוהים, לעומת 32% בארה"ב כולה. זוגות שלשניהם יש תארים מתקדמים הם כאן כמו מדשאות מטופחות - אפשר למצוא אותם בכל מקום.

אמהות ואבות בבתסדה לוקחים את ההורות ברצינות רבה. אנג'י זיידנברג, מנהלת פעוטון מקומי, מעריכה כי 95% מההורים שעמם היא באה במגע קוראים ספרים העוסקים בהורות. לדבריה, כמעט כולם גולשים באתרי הורות או הולכים לקורסי הורות.

AP

ילדי בתסדה נחשפים בכל עת לגירויים שונים. נטאשה בת הארבע צופה בשלושת אחיה הגדולים לומדים ורוצה להצטרף אליהם. "היא מעמידה פנים שיש לה שיעורי בית", אומרת אמה ורוניקה. היא יושבת לצדם ומתרגלת זיהוי אותיות.

ורוניקה היא רואת חשבון, ובעלה מהנדס. לדבריה, ילדיהם "יודעים שבית הספר לא מסתיים בגיל 18. הם מניחים שיילכו למכללה וישלימו תואר שני". בתשובה לשאלה אם היא בודקת את התקדמות ילדיה ב–Edline, האתר של בתי הספר המקומיים שמראה ציונים בזמן אמת, היא מודה: "יותר מכפי שאני אמורה לעשות, ככל הנראה".

בספרו “Coming Apart” דירג הסוציולוג צ'רלס מארי אזורי מגורים לפי הכנסה והרשמה ללימודים. בתסדה נמצאת במאיון העליון. ילדים שגדלים באזורים כאלה נוטים ללמוד הרבה בגיל צעיר ולהרוויח הרבה כמבוגרים. לאלה שגדלים באזורים טובים פחות יש פחות מזל.

אחת הדוגמאות לכך היא של ילדי קאבין קריק שבמערב וירג'יניה. הנוף שהם רואים מהחלון יפה יותר מכל דבר שאפשר לראות בבתסדה: הרי האפלצ'ים במקום רחובות פרברים עם עצים מסודרים בשורות.

אך הכלכלה המקומית של קאבין קריק במצב קשה, בשל הידרדרות תעשיית הפחם. ההכנסה החציונית של משקי הבית היא 26 אלף דולר בשנה - מחצית מהממוצע בארה"ב. רק ל–6% מהאוכלוסייה הבוגרת יש תואר אקדמי. קאבין קריק נמצאת בעשירון התחתון בדירוג של מארי.

מליסה, אם מקומית, אומרת שלעתים קרובות בנה מגיע הביתה מבית הספר וטוען שאין לו שיעורי בית. היא לא מאמינה לו, אך לא יכולה למנוע ממנו מללכת לשחק עם חבריו. יש לה דברים אחרים לדאוג להם. אבי שלושת ילדיה הראשונים מת, אבי התינוק שלה עזב, והתינוק סובל מהפרעה תזונתית נדירה.

מליסה צריכה להסתדר עם 420 דולר בחודש מקצבה ממשלתית. אין פלא שקשה לה לאכוף את הכנת שיעורי הבית של בנה. אין פלא שקשה כל כך לסגור את הפער בין אלה שיש להם לאלה שאין להם בארה"ב.

הורי ההליקופטר מול ההורים המתקשים

ההורות השתנתה מאוד בשנים האחרונות. עם התרבותם של מוצרים חוסכי עבודה, כמו מכונת כביסה, מדיח כלים וארוחות קפואות, אנשים הניחו באופן טבעי שלהורים יהיה הרבה יותר זמן פנוי לעצמם - הם טעו. אף שהזוג האמריקאי הממוצע השקיע שמונה שעות פחות מדי שבוע בעבודות בית ב–2011 לעומת 1965, לפי מכון Pew, כל הזמן שהתפנה מוקדש כעת לטיפול בילדים. נשים מקדישות כעת ארבע שעות יותר בשבוע לטיפול בילדיהן. גברים משקיעים ארבע שעות וחצי יותר. זה בעיקרו דבר טוב. עבור רוב האנשים, לימוד ילד כיצד לרכב על אופניים נושא בצדו סיפוק רב יותר מאשר שטיפת כלים.

עם זאת, יש שני מקורות דאגה בכל הנוגע להורות מודרנית. האחד נוגע ל"הורי הליקופטר" (בדרך כלל בעשירונים הגבוהים) - זהו כינוי להורים שמרחפים מעל חיי ילדיהם, מדאיגים את עצמם, מונעים מהילדים כל עצמאות ובעצם עושים עבורם הרבה יותר מכפי שבאמת צריך. הורות זאת מקבלת תשומת לב רבה, מכיוון שהתקשורת המסורתית שייכת למעמדות ההליקופטר. הורים בתחתית גם מתקשים להכין את ילדיהם לעולם שבו עובדים לא מקצועיים נדחקים לשוליים, וזה חשוב הרבה יותר.

במחקר מ–1995 מצאו בטי הארט וטוד ריזלי מאוניברסיטת קנזס כי ילדים למשפחות משכילות שמעו בממוצע 2,100 מלים בשעה, לעומת ילדים למשפחות פועלים ששמעו 1,200 מלים בשעה. ילדים למשפחות שהתקיימו מתקציבי רווחה שמעו רק 600 מלים. עד גיל 3, בנו של רופא או עורך דין כבר מספיק לשמוע 30 מיליון מלים יותר מאשר ילד עני.

ילדים שלפחות הורה אחד שלהם הוא אקדמאי מקבלים 400 נקודות (מתוך 2,400) במבחני SAT, שהם מבחנים המשמשים לקבלה למכללות, לעומת ילדים שהוריהם לא סיימו תיכון - זהו פער עצום. קשה לדעת כמה מזה נובע מטיפול ההורים וכמה מהטבע, וכנראה שניהם אחראים לכך. הורים חכמים מעבירים לילדיהם את הגנים שלהם, יוצרים בבית אווירה שעוזרת לאינטליגנציה 
לפרוח, ובוחרים לגור בקרבת בתי ספר טובים.

ואולם יש ראיות לכך שהורות יכולה לעשות את ההבדל. לאחר שקרא המוני מאמרים אקדמיים, הגיע ריצ'רד ריבס ממכון ברוקינגס בוושינגטון למסקנה שהורות אחראית לכשליש מהפער בהתפתחות בין ילדים עניים לעשירים. הוא טוען שפער ההורות חשוב יותר מכל פער אחר.

שני ההיבטים המשפיעים ביותר של הורות הם גירוי אינטלקטואלי (דיבור, קריאה, שאלת שאלות "למה"?) ותמיכה רגשית (יצירת קשר עם פעוטות כך שיגדלו להיות מלאי ביטחון). ריבס ועמיתתו, קימברלי האוורד, השתמשו במדד משולב שנקרא סולם HOME (בדיקה ביתית למדידת הסביבה) וקישרו בינו לבין מידת ההצלחה של הילדים בהמשך החיים, בעזרת נתונים של סקר גדול שנערך בקרב מי שנולדו בין שנות ה–60 לשנות ה–80.

התוצאות היו מדהימות. 43% מהאמהות שנשרו מהתיכון דורגו ב–25% התחתונים במדד מבין ההורים, וכך גם 44% מהאמהות היחידניות. הפער בין הורים בעלי הכנסה גבוהה ובינונית היה קטן, אך הפער בין בעלי הכנסה בינונית לנמוכה היה גדול: 48% מההורים ב–25% התחתונים של ההכנסות היו בין ההורים החלשים ביותר, לעומת 16% מההורים במעמד הביניים ו–5% מההורים העשירים ביותר.

באופן דומה, ההבדל בין נושרים מהתיכון לבין היתר היה גדול יותר מהפער בין בוגרי תיכון לאקדמאים. ריבס והאוורד מעריכים שאם אמהות בחמישון התחתון היו יעילות כהורות, 9% יותר מילדיהן היו מסיימים תיכון, 6% פחות היו נהפכים להורים בגיל העשרה, ו–3% פחות היו מורשעים בעבירה פלילית לפני גיל 19.

עניין של
 השקפה פוליטית

מבחינת המדיניות הציבורית, גנטיקה היא דבר שלא ניתן לשנותו. אנשים יכולים להשפיע על הגנים שילדיהם יירשו בכך שיבחרו את בן או בת הזוג הנכונים, אך המדינה דואגת רק לאופן שבו הילדים יטופלו. ארה"ב משקיעה כספי ציבור בילדים בגיל בית הספר (יותר מ–12 אלף דולר לתלמיד בכל שנה), אך מתעלמת מהילדים הקטנים ביותר, למרות ראיות לכך שהשנים הראשונות הן החשובות ביותר. רק 67% מהאמריקאים בגילים 3–5 ו–42% מהילדים מתחת לגיל 3 רשומים למסגרת חינוכית כלשהי. בצרפת השיעורים הם של 100% ו–48% בהתאמה.

התערבות ממשלתית בהורות היא עניין רגיש מבחינה פוליטית. "השמרנים מקנים חשיבות רבה להורות ולמשפחה, אך לעתים קרובות פשוט מאשימים את ההורים במה שמשתבש. הם מתנגדים לרעיון שלפיו לממשלה יש תפקיד בקידום הורות טובה", כתב ריבס. לדבריו, הבעיה של הליברלים הפוכה. "אין להם שום טענות נגד מדיניות ציבורית יקרה, אך הם מזדעזעים לשמע הרעיון שהורים - במיוחד עניים ו/או שחורים - אחראים במידה כלשהי להזדמנויות המוגבלות של ילדיהם".

שום דבר שהממשלה תעשה לא ייתן לילדי קאבין קריק הזדמנויות זהות לאלה של של ילדי בתסדה. אבל הורים חלשים יכולים ללמוד להיות חזקים יותר, וגורמים חיצוניים יכולים לעזור להם בכך. במערב וירג'יניה, למשל, ארגון בשם Zero to Three (בהתאם לגילים, 0–3) שולח "מחנכי הורים" למשפחות. הם מוצאים אותם דרך מרפאות מקומיות, מבקרים בבתיהם ומזהים את ההורים שהכי זקוקים לסיוע לפי רמזים שונים, כמו מספר הספרים בבית או תכיפות היציאות מהבית של המשפחה.

המחנכים לא רק מסבירים להורים להקריא לילדיהם יותר ולהכותם פחות. הם גם מלמדים אותם לתקשר עם ילדיהם בדרכים שמותחות את גבולות המוח שלהם ומקנות להם כישורים. המחנכים מחלקים ספרים 
כמתנות לילדים ומציעים להורים עלונים.

"מבין תשע משפחות שפגשתי, אף אחת לא רכשה ספרי הדרכה להורים. אך הרוב מעיינים בחומר שאני משאירה להם", אומרת ג'ניפר פרסונס, מחנכת הורים. עלות התוכנית במערב וירג'יניה נמוכה למדי - כ–1,800 דולר למשפחה לשנה. התוכנית עדיין לא מיושמת מספיק זמן כדי להעריך את יעילותה, אך סקירה של 11 תוכניות כאלה ברחבי ארה"ב מצאה כי לשבע מהן היו לפחות שתי תוצאות חיוביות (שיפור בריאות הילדים או הכנה טובה יותר שלהם לבית הספר).

האם לתוכניות אלה יש גם השלכות לטווח ארוך? בשנות ה–60 קבוצת ילדים חלשים בגיל הגן ממישיגן נבחרה באופן אקראי לתוכניות לימוד יומית של מורים מקצועיים בתוספת ביקורים שבועיים בבתיהם. התוצאות הראשוניות היו מדהימות: לאחר שנה, הילדים שלקחו חלק בתוכנית קיבלו ציונים גבוהים יותר במבחני מנת משכל לעומת ילדים שלא השתתפו בה.

ואולם למרבה האכזבה, הפערים הצטמצמו עד גיל עשר, מה שגרם לרבים להטיל ספק ביעילות הפרויקט. עם זאת, אף שהפרויקט לא סייע להעלות את מנת המשכל שלהם בטווח הארוך, הוא לימד אותם כישורים מועילים אחרים, כמו משמעת עצמית והתמדה. הסבירות של תלמידים שהשתתפו בפרויקט לסיים את התיכון היתה גבוהה יותר משל אלה שלא השתתפו, בגיל 40 הסיכוי שלהם להרוויח 20 אלף דולר בשנה או יותר היה גבוה יותר, והסיכוי שלהם להיעצר על ידי המשטרה היה נמוך פי חמישה לעומת האחרים.

פרויקט זה הניב תועלת של 16 דולר על כל דולר שהושקע בו, לפי אחת ההערכות. תוכנית אחרת לילדי גן בשיקגו הראתה יחס של 10 ל–1. פרויקט אלמירה בצפון מדינת ניו יורק הניב תועלת ביחס של 5 ל-1, ובפרויקט אבסדריאן בצפון קרוליינה נרשם יחס של 4 ל–1.

כל אלה מראים כי בכל הנוגע לחינוך, התשואות הטובות ביותר לא מגיעות מהזרמת 
יותר כסף לבתי הספר, אלא |מהשקעה בילדים בשנים הראשונות לחייהם. השקעה זאת
כוללת הושטת יד לסייע להורים מתקשים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#