בזכות עזה והכלכלה: ארדואן בדרך לנשיאות - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
הדיקטטור הדמוקרט

בזכות עזה והכלכלה: ארדואן בדרך לנשיאות

אם לא יהיו הפתעות, יעבור רג'פ טייפ ארדואן ביום ראשון ממעון ראש הממשלה בטורקיה לבית הנשיא ■ ב‐11 השנים שחלפו מאז נבחר, הוא הצליח לקדם את הכלכלה - אך בעיקר קבוצה של בני מעמד ביניים מסורתיים, שדוחפים אותו כעת לנשיאות, ובדרך רומסים את הדמוקרטיה

36תגובות

ביום שני פורסמו בטורקיה נתונים כלכליים מרתיעים: האינפלציה היתה גבוהה מהצפוי ומחירי המזון זינקו ביולי - אבל נראה שלציבור הטורקי זה לא הפריע. באתרי החדשות בטורקיה המשיכו לדווח בכותרות על המבצע בעזה ועל ההכנות לחגיגות הניצחון של ראש הממשלה, רג'פ טייפ ארדואן, בבחירות לנשיאות שייערכו ביום ראשון - בפעם הראשונה באופן דמוקרטי.

כבר כשהיה ראש ממשלה והתחיל ללטוש עיניים לתפקיד הנשיא וראש המדינה, ניסה ארדואן לקדם שינוי חוקתי שיעצים את סמכויות נשיא טורקיה, בהנחה שהוא ייבחר כמובן. אך כל עוד הוא כיהן כראש ממשלה, לא הספיק ארדואן לקדם את השינויים האלה. בעצרות הבחירות שערך במסגרת המרוץ לתפקיד, הבטיח ראש הממשלה לכתוב את החוקה מחדש, כדי שתעניק ל"טורקיה החדשה" עתיד של עוצמה ושגשוג.

"חוקה חדשה בדרך לטורקיה חדשה תהיה בראש סדר העדיפויות שלי אם אבחר לנשיא", אמר ארדואן בתחילת יולי, בעצרת באיסטנבול. "חוקה חדשה משמעותה עתיד חדש. זה הכרחי לכתוב חוקה שתעמוד בדרישות העם", אמר ארדואן וחזה שטורקיה תיהפך לאחת מעשר הכלכלות הגדולות בעולם עד 2023.

ואולם נראה שהדרך של טורקיה לעוצמה כלכלית תהיה מורכבת יותר מכינון חוקה חדשה ומשטר נשיאותי. עיון יבש בהשוואות בינלאומיות לא מחמיא במיוחד לטורקיה. לפי מדדים של הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי, האי־שוויון במדינה גבוה ביחס למדינות האיחוד האירופי - וגם מספר העובדים העניים גבוה במיוחד ביחס לממוצע הארגון. בפרמטר של איזון בין בית לעבודה, ממוקמת טורקיה במקום השלישי מהסוף, מקום אחד מתחת לישראל, לפני מקסיקו ודרום קוריאה.

רויטרס

אבל כל זה לא צריך להפריע לארדואן, 60, לתפור את החליפה שלו לניצחון הצפוי מאוד בבחירות, אז ייהפך לנשיא ה–12 של המדינה מאז 1923. אחרי הזכייה הצפויה, הוא גם יוכל להמשיך במאבקו לשנות את שיטת הממשל בטורקיה לנשיאותית.

"יש לו כנראה בסיס של לפחות 50% מהקולות. צריך להתרחש משהו דרמטי מאוד כדי שהוא לא יזכה", אומרת ל–TheMarker גליה לינדנשטראוס, חוקרת במכון למחקרי ביטחון לאומי. אבל למרות הניצחון הצפוי, ארדואן לא נח - ועובר בין כנסי בחירות כדי לגרוף עוד ועוד קולות. לדברי לינדנשטראוס, "יש פה ממד של פרנואידיות. יש לו דאגות שאינן מגובות בסקרים, ולכן הוא תוקף את כולם. היית חושבת שהוא יהיה רגוע".

ואכן, בכנסי הבחירות שלו מפנה ארדואן חצים אל האופוזיציה, אל הצבא ואל הציבור החילוני, שהיה אחראי מבחינתו לניסיונות לערער את היציבות בטורקיה במהומות שפרצו בקיץ 2013 בפארק גזי שבאיסטנבול. מנה מיוחדת של רעל מקבלת מדינת ישראל, על רקע המבצע בעזה. ארדואן יודע שמדובר במטרה קלה שתמשוך אליו אהדה מחלקים רבים בציבור המקומי, ועל הדרך הוא יכול לפגוע גם במצרים ובנשיאה החדש, עבד אל־פתאח א־סיסי.

"יש כמה מדינות אסלאמיות המרוצות ממה שקורה כיום בפלסטין. אם זה לא היה כך, הן היו מתערבות", אמר ארדואן בחודש שעבר, בהתייחסו באופן ברור למצרים. מאוחר יותר הוסיף כי "לנוכח אירועים כאלה, האם אתם חושבים שאפשר לנרמל את היחסים בין טורקיה לישראל? מצד אחד, אתה משליך 400–500 טונה פצצות, הורג אנשים חסרי מגן ומאיים על שלום העולם, ואחר כך אתה רוצה לדבר על נורמליזציה. זה לא מקובל עלינו".

אבל גם הדברים האלה עוד היו עדינים ביחס לדברים שאמר על ישראל בהזדמנויות אחרות, בניסיון לשלהב את הקהל המקומי. בעצרת בחירות שנערכה בסוף השבוע שעבר באיסטנבול ניצל ארדואן את מאות אלפי התומכים שהגיעו לצפות בו, ואמר כי "לישראל אותה מטרה כמו זו של היטלר - להקים גזע נקי מפגמים. הם הורגים נשים כדי שלא יילדו פלסטינים, הם הורגים תינוקות כדי שלא יגדלו, הם הורגים גברים כדי שלא יוכלו להגן על ארצם. הם יטבעו בדם שהם שופכים".

בישראל מגנים את הדברים, אבל יודעים כי ההשפעה של תגובה זו מוגבלת. גם מכתב ששלחו כמה חברי קונגרס אמריקאים - שבו נכתב כי "ציבור גדול תופש את הערותיך כאנטישמיות והן ללא ספק אנטי־ישראליות (...) ההשוואה של ישראל למשטר הנאצי בגרמניה אינה נכונה היסטורית והיא פרובוקטיבית" - לא בטוח יעזור.

"אני חושבת שהוא מאמין במה שהוא אומר", טוענת לינדנשטראוס. "הוא אומר את זה בכל יום בדרכים אחרות. זה משהו שהציבור הטורקי קשוב לו. זה נושא מאחד בטורקיה - כמעט כל מי שתפגוש בטורקיה יתמוך בעמדה המגנה את ישראל. זו תמיד היתה סוגיה שהעסיקה את טורקיה, אבל זה לא שונה ממנהיגים קודמים". לדבריה, מה שכן שונה הוא האופן הבוטה שבו מביע ארדואן את דעותיו.

הערותיו של ארדואן גורמות אמנם לביטול חופשות של ישראלים בטורקיה, בקלאבים של הכל כלול שזכו לפופולריות אדירה בעשור הקודם, אבל ההשפעה הכלכלית כנראה מוגבלת. לפי נתוני הלמ"ס, היקף הסחר בין ישראל לטורקיה הגיע ב–2013 לכמעט 5 מיליארד דולר, אחרי שהוא עלה בהדרגה בשנים האחרונות, למעט ירידה קלה ב–2012. גם טורקיה נהנית מהסחר עם ישראל, ודוגמה לכך היא משאיות הסחורות שעוברות דרך חיפה לירדן במקום מסוריה.

אבל סוד הקסם של ארדואן בפני קהל הבוחרים לא נטוע רק בשנאתו לישראל, אלא במצב הכלכלי שהשתפר מאז שהוא עלה לשלטון, ב–2003. "המצב הכלכלי חשוב, גם אם באחרונה יש יותר אי־ודאות ודאגה", אמר ל–TheMarker ד"ר פאול ריבלין, חוקר בכיר במרכז דיין באוניברסיטת תל אביב. "בטווח הארוך אם עושים השוואה עם המשטר הקודם, המצב סביר - האינפלציה והאבטלה סבירים. יש להם תמיד בעיות במאזן התשלומים, כי הם תלויים ביבוא הון לטווח הקצר. אבל גם עם כל האי־ודאות - הם בסדר".

ביום שני פורסם בטורקיה כי מדד המחירים לצרכן במדינה רשם עלייה מפתיעה ביולי - בעיקר בגלל קפיצה במחירי המזון. לפי נתונים של מכון הסטטיסטיקה הלאומי באנקרה, קצב האינפלציה השנתי הגיע ל–9.32% ביולי לעומת 9.16% ביוני. מרבית ההערכות גרסו כי האינפלציה במדינה תרד מתחת ל–9%. מחירי המזון והמשקאות הלא־אלכוהוליים זינקו בחודש שעבר ב–12.56% לעומת התקופה המקבילה בשנה שעברה. יעד האינפלציה של הבנק המרכזי בטורקיה הוא 5%, ונגיד הבנק, ארדם באסקי, אמר כי תיתכן הורדה בריבית.

תיקנו את המדינה - 
והפסידו בבחירות

"בסוף דרכם, האנשים שניהלו את המדינה לפני ארדואן עשו רפורמות גדולות כדי לצאת ממשבר חמור", מוסיף ריבלין. "הם תיקנו את הבעיות וזה נתן לארדואן את הבסיס להמשך. למרות התיקון שהם עשו, הם הפסידו בבחירות. הוא המשיך עם זה לכל אורך הדרך. זו היתה מדיניות כלכלית נבונה כדי להתקרב לשוק האירופי. הוא קיבל הרבה קרדיט בכל המובנים".

לפי לינדנשטראוס, "המצב של הטורקים מאז שארדואן עלה לשלטון השתפר. כך שבמבחן התוצאה, בתחום הכלכלי, הבריאותי, הגידול בתל"ג לנפש, הציבור הטורקי מרוצה. הכוח הגדול שלו זה בעצם השיפור בכלכלה ובשירותים הציבוריים".

ארדואן השכיל לעודד קבוצות בחברה הטורקית שלא הצליחו להיכנס אל מעגל מקבלי ההחלטות לפני כן והחיה את "הנמרים מאנטוליה" - קבוצה של בני מעמד הביניים המשלבים שמרנות דתית ופתיחות עסקית, שהצליחה מאוד בשנים האחרונות במשטר ארדואן. "הוא פיתח עוד מגזר חוץ מהמגזר המסורתי, כלומר התעשיות הגדולות הפרטיות שפותחו בשיטה הקודמת. פה יש חברות קטנות ועצמאיות בבעלות אנשים מסורתיים יותר וחילוניים פחות. הם נותנים לו את הכוח", אומר ריבלין. "היה פה תהליך מעגלי, הנמרים האנטוליים הם בסיס הצמיחה שלו. הוא פתח להם שווקים חדשים - בעיקר במזרח התיכון לפני האביב הערבי. הוא היה מודע מאוד לאינטרסים של אנשי עסקים", מוסיפה לינדנשטראוס.

רויטרס

"אני חושב שטורקיה לא הצליחה למלא את כל הפוטנציאל הכלכלי שלה", אומר ריבלין. "כל הזמן שואלים אותי במפגשים עם טורקים: 'איך ישראל הצליחה עם ההיי־טק?' מנגד, טורקיה לא הצליחה לייצר דברים 'טורקיים'. ההיי־טק הוא ישראלי כמעט לחלוטין. מצד שני, יש להם מודל של מפעלי רכב המספקים תעסוקה גדולה שאין לנו, וטקסטיל וחומרי בנייה בעלי יכולת לייצא. משק מוצלח ברמה טכנולוגית אחרת. אבל הם תמיד שואלים את עצמם 'מה עם העתיד'? האם צריך להתחיל לעלות ברמה הטכנולוגית? עד עכשיו הם הצליחו יפה. השאלה היא אם צריך יותר", הוא אומר.

בקשר לעתיד הכלכלי של טורקיה, ריבלין מזהיר מפני תלות מוגברת בהשקעות לטווח קצר - או "כסף חם" - שעשוי ליצור איום מחודש על מאזן התשלומים של המדינה. לדבריו, "הייתי רוצה להפוך את המשק לסולידי יותר. התלות צריכה להיות בהשקעות לטווח הארוך - כמו בישראל. אין לנו תלות בכסף חם".

הדיקטטור הדמוקרט

בתחילת דרכו בשלטון נחשב ארדואן דמוקרט גדול. הוא החליש את כוחו של הצבא במדינה, שמעורבותו בשלטון נחשבה אנטי־דמוקרטית בעיני מדינות אירופה, וקידם את הכלכלה, כדי שיוכל להתחבר בעתיד לשוק האירופי. הוא דאג לשמור על התקציב, הטמיע שינויים במדיניות המוניטרית והפיסקלית והפחית את ההוצאות החיצוניות.

"האירופים רצו פחות מעורבות של הצבא", אומר ריבלין. "הם רצו טורקיה דמוקרטית יותר, והוא - כאיש דתי - ראה בצבא מתחרה. עד לאחרונה הצבא בטורקיה היה ההמשך של אתא טורק החילוני - שומרי המסורת שלו הם הצבא. הצבא בעיני האירופים היה גורם אנטי־דמוקרטי שהתערב במשטר, ובשבילו זה היה מרכז כוח פוליטי־צבאי שמתנגד למשטר, שהוא דתי במובן הטורקי. הוא השיג שני דברים בהורדת הצבא: הוא הפך את המדינה ליותר דמוקרטית וגם מיקסם את הכוח הפוליטי שלו".

אף שארדואן הצליח להחליש את כוחו של הצבא, טורקיה לא נהפכה דמוקרטית יותר - ההפך הוא הנכון. דיווחים על שחיתות במעגל הקרוב אל ארדואן הציתו מחאות ברחובות ערי המדינה, שחלקן דוכא באלימות. גם פעילות העיתונאים בטורקיה הוגבלה מאוד, והשימוש ברשתות חברתיות ובאתרי שיתוף, כמו טוויטר, יוטיוב ופייסבוק, לא היה דבר טריוויאלי, אחרי שהגולשים תקפו בחריפות את ארדואן והמקורבים לו. כבר ב–2008 התקבלו דיווחים כי משרד התקשורת הטורקי החליט על חסימת יוטיוב בעקבות תלונות על סרטונים הפוגעים לכאורה בדמותו של מוסטפא כמאל אתא־טורק, "אבי הטורקים". ב–2010 כבר דווח כי טורקיה החלה לחסום את אתרי גוגל במדינה - מסיבות לא ידועות.

AP

במארס השנה כבר הבטיח ארדואן "לעקור מהשורש" את טוויטר, שבה התפרסמו הקלטות הקשורות לשחיתות במשטרו - זמן מועט לפני הבחירות המקומיות במדינה. בשבועיים שקדמו לחסימת טוויטר השמיע ארדואן איומים חוזרים לסגור את אתרי הרשתות החברתיות בעקבות הדלפת קלטות השחיתות. "הקהילה הבינלאומית יכולה להגיד מה שהיא רוצה. לא אכפת לי. כולם יראו כמה חזקה הרפובליקה הטורקית", הוא אמר בעצרת בחירות במארס, בהתייחסו לטענות החמורות על הפגיעה בדמוקרטיה ובחופש הביטוי בטורקיה.

ארדואן התעקש אז כי ההקלטות הודלפו בידי מאמינים של איש הדת המוסלמי ורב ההשפעה פטולה גולן, שנהפך עם השנים לאויבו של ראש הממשלה. ארדואן האשים את התומכים של גולן בחדירה למשטרה ולמערכת המשפט, וטען כי הם היו מעורבים ב"ריגול" וחלקם אפילו האזינו לקווי הטלפון המוצפנים שלו.

בראיון שהעניק אז אמר ארדואן כי "אנחנו נחושים בעניין הזה, ולא משנה מה העולם עשוי להגיד. אנחנו לא נרשה שאנשים ייטרפו על ידי יוטיוב, פייסבוק ועוד. נעשה את הצעדים שיידרשו בלי למצמץ". כשנשאל אם הצעדים עשויים לכלול חסימה של האתרים האלה, השיב ארדואן כי "זה כלול. מכיוון שהאנשים והמוסדות האלה (משתמשים במדיה חברתית) לסוגים של חוסר מוסריות, כל סוגי המעקב והריגול".

אבל נראה שטיפול השורש שעשה ארדואן לכל מי שהאשים אותו בשחיתות הצליח, והמחאה החברתית שהרעידה את רחובות איסטנבול בשנה שעברה נשכחה. "האשמות השחיתות כבר ממש קרובות לילדים שלו", אומרת לינדנשטראוס. "הדיון על השחיתות הרבה פחות דרמטי כי הוא פשוט הוציא את כל חוקרי השחיתות מתפקידם. כיום יש משפטים נגדם, יחד עם כל הרדיפה אחרי עיתונאים. זה מטריד את הציבור הטורקי המקוטב מאוד, קצת כמו בישראל. יש ציבור טורקי מסורתי ויש חלק שפונה מערבה, לכיוון חילוני יותר. והקיטוב מועצם".

לדו"ח שהוציא בפברואר ארגון פרידום האוס ומקדם חופש עיתונאי ושינויים דמוקרטיים בכל העולם, הוענקה הכותרת: "דמוקרטיה במשבר: שחיתות, מדיה וכוח בטורקיה". בדו"ח נטען כי טורקיה מגדילה את השימוש בכוחה כדי להשפיע על המדיה ולהגביל את הדיון בציבורי בצעדי הממשלה וכך להעניש עיתונאים ומו"לים שמפקפקים לעתים באינטרסים הממשלתיים.

"הממשלה חייבת להכיר בזה שהמאמצים שלה לשלוט בדיון החופשי מגדילים עוד יותר את הניכור של האזרחים הטורקים, ועשויים לאיים בסופו של דבר על יציבות המדינה", נכתב בדו"ח. "הם גם עשויים לסכן את האינטגרציה של טורקיה עם אירופה ואת הברית החזקה שלה עם ארה"ב".

נשיא פרידום האוס, דיוויד קרמר, הזהיר אז כי המשבר בדמוקרטיה הטורקית אינו בעיה עתידית. לדבריו, "המדינה מתמודדת עם לחץ אדיר מהממשלה, שהרחיבה את התוקפנות שלה כלפי מוסדות אחרים". לפי הדו"ח, ממשלת טורקיה מגבילה את חופש הדיבור באופן חמור הרבה יותר מאז תחילת פרשות השחיתות של מקורבי ארדואן בדצמבר 2013, אחרי שעשרות עיתונאים פוטרו מתפקידם.

ביולי האחרון העיד נייט שנקאן מפרידום האוס בפני ועדת החוץ של בית הנבחרים האמריקאי בנושא הדמוקרטיה בטורקיה. זאת, במסגרת דיון מקדים לבחירות לנשיאות המדינה, "שיעצבו את הכיוון של המדיניות הטורקית בעשורים הבאים". אחרי שתיאר בפני חברי הוועדה את הצעדים האנטי־דמוקרטיים שנקט לכאורה ארדואן, בהם הגשת תלונות על הוצאת דיבה נגד עיתונאים, אנשי רוח ואפילו גולשים ברשתות החברתיות, הזהיר שנקאן מההשלכות של בחירת ארדואן לנשיא. לדבריו, "ארדואן רואה את עצמו כמנהיג המהפכה נגד האליטה החילונית והכוחות החיצוניים, ומהפכה דורשת יצירת אויבים - אמיתיים או דמיוניים - שחייבים להביס. אני חושש שכהונת ארדואן כנשיא תחדד את המחלוקות בחברה הטורקית ותחליש מוסדות דמוקרטיים. זה יפגע בזכויות אדם ובחירויות בסיסיות, אך גם בשלטון החוק ובניהול הכלכלי".

שאלת הכוח של ארדואן אחרי שיעבור מכיסא ראש הממשלה למושב הנשיאות עוררה בתחילה תהיות. אחרי הכל, בטורקיה, כמו בישראל, מעמדו של הנשיא הוא בעיקר סמלי ואת כל ההחלטות הביצועיות מקבל ראש הממשלה - שם יכול היה ארדואן לשמור על כוחו. "יש תוכן מסוים לתפקיד, אבל הוא בעיקר סמלי", אומר לינדנשטראוס. לטענתה, אחרי שייבחר לתפקיד ינסה ארדואן לנצל את כל הפרצות האפשריות בחוקה הטורקית שיובילו לחיזוק מעמדו. "הוא ניסה להעביר רפורמות חוקתיות לפני שנכנס לתפקיד ללא הצלחה, אבל הוא יכול לעשות משאל עם בשנה הבאה. ברור שהוא יהיה דומיננטי מאוד אחרי הבחירות", היא אומרת - גם ללא קשר לשאלה אם הוא יצליח להעביר את השינוי החוקתי.

בכל מקרה, ארדואן יזכה בכוח במועצה לביטחון לאומי וקבלת ההחלטות על השימוש בכוח צבאי. במקביל, קשריו הפוליטיים יאפשרו לו לנהל את הממשלה באמצעות מפלגתו, AKP. ואם זה לא מספיק, הוא יקבל כוח בוועדה למינוי שופטים לבית המשפט העליון במדינה, שביטל במארס את החלטתו לחסום את טוויטר.

ההשוואה המתבקשת הראשונה היא לוולדימיר פוטין, נשיא רוסיה, שהצליח לבסס את מעמדו בשלטון אחרי שהצליח להסיר מגבלות על מספר הקדנציות שבהן מותר לשמש בתפקיד נשיא המדינה - וגם הוא מואשם כיום ברמיסת הדמוקרטיה וחופש הביטוי. ואולם לינדנשטראוס לא מסכימה לגמרי עם ההשוואה. "נקודת הפתיחה שלו היתה שונה מזו של פוטין - הוא היה פתוח לציבור. ההישארות בשלטון אולי השחיתה אותו", היא טוענת.

לדברי ריבלין, "הוא שמר על יציבות ומצא דרכים לעודד את הצריכה הכלכלית. הטורקי הממוצע שואל את עצמו מה מצבי עם ארדואן ומה היה מצבי לפני - ומצביע לו. אם הוא בן אדם ער לרגש פוליטי, מצב זכויות האדם, הדמוקרטיה והירידה הנוראית בחופש והרבה דברים חמורים ביותר - אז הוא הולך למתחרים. אבל אם הוא אומר, המצב שלי טוב ויש לנו מנהיג טוב וחזק - הוא בוחר בו", מסכם ריבלין.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#