כלבי השמירה של כלב השמירה: עיתונות "מאוזנת" היא פתח לשחיתויות - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

כלבי השמירה של כלב השמירה: עיתונות "מאוזנת" היא פתח לשחיתויות

שיחה עם האנשים שמאחורי אתר "העין השביעית" ■ הם קוראים את כל העיתונים, ומאתרים את החוטים הסמויים שמובילים מהידיעות החדשותיות אל בעלי האינטרס שמאחורי הקלעים ■ עורכי האתר: "גם כיום אנשים לא יודעים למקם את כל השחקנים בזירת התקשורת, אבל הם יודעים שקורה משהו. התמימות נעלמה"

26תגובות

בעיני אנשי תקשורת רבים לאנשי אתר "העין השביעית" יש ג'וב חלומי. מדי בוקר קוראים שוקי טאוסיג, אורן פרסיקו ואיתמר ב"ז את כל העיתונים, ומדווחים על אופן הטיפול שלהם בנושאים שעל הפרק. השלושה חושפים את מארג הקשרים, היריבויות והאינטרסים העומדים לעתים קרובות מאחורי החלטותיהם של העורכים: מדוע עיתון מסוים "קובר" סיפור בעמוד 19, בשעה שהמתחרה שלו מבליט את הידיעה בשער? למה פרשן מוביל משנה את דעתו? מה גורם לעורך לבחור דווקא בכותרת שמבליטה זווית שולית של סיפור גדול? איזה כלי תקשורת מסקר בצורה מוטית טייקון עסקי, ואיזה כלי תקשורת נאבק בו ללא מעצורים? עבודתם של השלושה חושפת אותם להטיות ולכשלים שמאפיינים את העיתונות המקומית, ובשנים האחרונות, על רקע ריבוי העיתונים והאינטרסים, היא נהפכה למאתגרת יותר מאי פעם.

הידע שצבר הצוות בשנים של עיסוק יומיומי בניתוח טקסטים עיתונאיים הופך אותו לברומטר האמין ביותר למצבה של העיתונות בישראל, ואחת התובנות המטלטלות שעלו מהשיחה שניהלנו עימם היא עד כמה הציבור עיוור לעיוותים שהם מבחינים בהם ללא כל קושי.

תומר אפלבאום

רק מעטים מקוראי העיתונות מודעים 
לכשלים, להטיות ולמניעים הנסתרים שלה, מסביר טאוסיג, עורך "העין השביעית": "יש בורות מוחלטת בציבור בכל מה שקשור לאינטרסים של גופי תקשורת. לפני כמה שנים עשינו כמה ימי ראיונות לכתבים עבור האתר שלנו. זה היה מדהים. לאנשים שבאו להיות כתבים באתר שסוקר את התקשורת לא היה שום מושג על דברים טריוויאליים בענף".

בשיחה משתתף גם עו"ד אלעד מן, היועץ המשפטי של עמותת הצלחה שעוסקת בין השאר בתחום התקשורת. מן כותב במדור
 המשפטי באתר "העין השביעית". לדבריו, "בתרגיל שערכתי עם סטודנטים הצגתי להם תמונות של אנשי תקשורת. היו שם טאלנטים שהם זיהו, ובסוף הצגתי להם גם את מו"ל 'ידיעות אחרונות', נוני מוזס. אף אחד לא זיהה אותו. אלה האנשים שמושכים בחוטים, אבל הם נסתרים מעיני הציבור". עם זאת, בשנים האחרונות מזהים אנשי "העין השביעית" שינוי בסנטימנט הציבורי כלפי התקשורת: "מחלחלת ההבנה כי העיתונות מוטה, ולפעמים אפילו מושחתת", אומר טאוסיג. "באופן אבסורדי, מי שתרם לסוף עידן התמימות היה 'ישראל היום'. דווקא כלי התקשורת המוטה ביותר הוא זה שתרם לעליית השיח בנושא. המתקפה של 'ישראל היום' על 'ידיעות' החדירה את ההטיות של שני הגופים לשיח וגם חשפה את השם 'מוזס' לציבור הרחב".

"היו כמה שנים שקטות בין פרשת האזנות הסתר בשנות ה־90 לבין המלחמה הנוכחית בין שני העיתונים הגדולים", אומר פרסיקו. "וכמו בעבר, גם כיום אנשים לא יודעים למקם את כל השחקנים בזירה, אבל הם יודעים שקורה משהו. התמימות נעלמה", מוסיף טאוסיג.

האם קוראי "ישראל היום" ו"ידיעות אחרונות" צריכים לקרוא על מלחמות העיתונים מעל דפי העיתונים עצמם?

פרסיקו: "כמו שמסקרים בביקורתיות צבא ופוליטיקה, חשוב מאוד לסקר את התקשורת, אבל יש בזה כשל מובנה. עיתונים לא מסקרים את המתחרים שלהם מתוך חשש שהם בעצמם יסוקרו, או שיאשימו אותם כי הם מסקרים את המתחרים מתוך פוזיציה שאינה נקייה מאינטרסים. ועדיין, התקשורת היא מהמערכות הכי משפיעות על התודעה הציבורית ולכן
 נדרשת ביקורת".

האם זה לגיטימי שהתקשורת לא תעסוק
 בעצמה?

טאוסיג: "טוב שכלי תקשורת מתייחסים גם לתקשורת עצמה, אבל ברור שכלי תקשורת מושחת מבקר כלי תקשורת אחר לא מתוך כוונה לעשות ביקורת תקשורת, אלא כמלחמות עיתונים. מה שעושה 'ישראל היום' זה מלחמה, לא ביקורת עיתונאית. אם 'ישראל היום' היה חושף מידע ועושה תחקירים לגבי 'ידיעות
 אחרונות' הוא היה עושה עבודה עיתונאית, אבל מה שהוא עושה זה לצטט את 'העין השביעית' ולכתוב טורי דעה".

לתפוס צד ולהישאר הגון

רבים בענף התקשורת ובקהילה העסקית והפוליטית מכירים היטב את מחוזות השחיתות שאליהן הגיעו חלק מהעיתונים בישראל. בחדרי חדרים, מדברים לא אחת הבכירים בבוטות נגד מו"ל כזה או אחר, או על החוויה האישית שחוו בהיתקלויות עם עיתונאים. סיפורים אלה אינם מתפרסמים ברבים, בדרך כלל. הפחד מפני המו"לים החזקים הוא משתק. בסדרת הסרטונים שפרסם אלדד יניב לפני הבחירות לכנסת הודבק הכינוי "תמנוני" למו"ל החזק נוני מוזס, שסופג ביקורת גם בסקירות ומאמרים המתפרסמים
 ב-TheMarker, אך מלבד זאת, כמעט שאין טיפול ישיר בתקשורת ההמונים בכשלים של שוק התקשורת עצמו.

הכתבה מתפרסמת גם במהדורה הדיגיטלית המיוחדת המיטב 2014

הורידו את האפלקצייה באפל סטור או בגוגל פליי

 

בסקירות העיתונות היומית של "העין השביעית" ניתן למצוא התייחסויות ישירות לכלי התקשורת וביקורת נוקבת על התנהלותם - בכלל זה, על התנהלותו של "ידיעות אחרונות", הגוף החזק בתקשורת המקומית שהוא גם החסוי ביותר. דוגמאות? בבקשה: "ידיעות אחרונות מעדיף לרחם על עניים מלהתאכזר לעשירים", נכתב באתר "העין השביעית" בהקשר של דו"ח הוועדה למלחמה בעוני (ועדת אלאלוף). "לא צריך להתפלפל בשביל לקבוע שהעמדה הזו של 'ידיעות אחרונות' היא מן הפה ולחוץ…די לקרוא את העיתון מדי יום כדי להיווכח שהוא אינו מטפל באופן עקבי ורציני באף סוגיה הקשורה לבעיות ולמצוקות של העשירונים התחתונים במדינת ישראל".

כאשר ב"ידיעות" נמתחה ביקורת על עסקת שליט, נכתב ב"העין השביעית" כי "זהו בדיוק מסוג הפרסומים המסמנים את עורך 'ידיעות אחרונות', רון ירון, כמי שאין לו קווים אדומים, בושה ומעט כבוד לזיכרונו של הקורא. 'ידיעות אחרונות' היה מי שהוביל בגאון, בשיאים הזויים של תעמולה נבובה, את מסע הלחצים על ראש הממשלה לקיים את עסקת החילופים".

ומה בנוגע ל"ישראל היום"? ובכן, בסקירה שנגעה לאופן הטיפול של החינמון של אדלסון בפרשת רהיטי הגן של נתניהו, הסבירו ב"העין השביעית" במילים פשוטות כי "הנהלים קובעים כי כאשר מתגלה מידע בלתי מחמיא על ראש הממשלה ורעייתו, יש לדווח עליו בצנעה יחסית, תחת כותרת המדגישה את תגובת לשכת ראש הממשלה, ותוך מתיחת ביקורת על האינטרסים הזרים שהובילו לפרסומו מלכתחילה".

אתם עוברים כל יום על כל העיתונים. כמה מתוך התוכן שאתם מזהים מגיע מתוך הטיה?

פרסיקו: "לדעתי ב-50%-90% מהידיעות בעיתונות קיימת הטיה כלשהי. זו לא חייבת להיות הטיה מז'ורית. רוב ההטיות הן נקודתיות. למשל, בעניין מאבק העובדים בחברת פרטנר, אתה רואה באופן הסיקור שיש כתב שיש לו מקור בהנהלה, ומנגד הכתב של העיתון המתחרה תופס את זווית הראייה של הוועד. זה לא מושחת, אבל משמעותי מבחינת הקורא".

טאוסיג: "אפשר לתפוס צד ולהישאר הגון, אבל הקורא צריך להיות מודע לזה".

מן: "יש עיתון שמסקר באופן חד־צדדי את הרפורמה ברשות השידור (כוונתו
 ל-TheMarker- נ"ט וא"ט). הכותבים והפרשנים מחזיקים בעמדה. זה קורה ורצוי שלכתבים תהיה עמדה. אבל מי שמסתכל על זה מבחוץ מזהה שיש הטיה באופן הסיקור".

כלומר התקשורת אינה מאוזנת?

טאוסיג: "מאוזן היא מילה טמאה ומושחתת. בשם האיזון יש הרבה שחיתויות. מי אמר שצריך להיות מאוזן? עיתונות מאוזנת היא עיתונות של 'ידיעות אחרונות' עם 'בעד' ו'נגד'. זה פספוס והכשלת המטרה המרכזית של הצגת האמת. הקריטריון צריך להיות הוגנות".

תומר אפלבאום

האם העיתונות הישראלית היא במהותה כלי לשימור הסטטוס קוו, כפי שטוען נועם
חומסקי, או שהיא מעודדת שינוי?

פרסיקו: "זה די טבעי שהעיתונות תתנהל במסגרת הסטטוס קוו ותעודד את המשך קיומו. יהיה ממש מוזר לחשוב שעיתון מסוים יוביל שינוי. בהקשר הזה TheMarker הוא חריג".

טאוסיג: "בסביבה שבה חלק גדול מהעיתונים הפסיקו להיות עיתונים ועברו לעסוק בדברור, TheMarker עבר שינוי לא קטן. לאחר המשבר הכלכלי אימץ TheMarker אקטיביזם עיתונאי שהצליח להדביק עיתונים אחרים. אבל גם בו רואים עליות ומורדות, ומן הסתם זה תלוי במצב הכלכלי ובחילופי גברי בצמרתו. אתם למעשה שואלים 'האם העיתונות היא אקטיביסטית?', והתשובה היא 'קודם כל שתהיה עיתונות'. כיום, בבמות הכי פופולריות בדפוס ובאינטרנט, רואים פיחות נוראי בעבודה העיתונאית. שיעור מכריע מהתכנים שמשודרים או מודפסים אינם דורשים עבודה של עיתונאי. ברוב הידיעות ב'ישראל היום' אתה רואה ציטוטים מקומוניקטים, בין שמדובר בקומוניקט כתוב שנשלח אליהם או הכתבה של קומוניקט בעל פה".

איתמר ב"ז: "כלי התקשורת לא יוצרים שינוי גם בגלל המצב הכלכלי שבו נמצאות המערכות, כי כשמקוצצות משרות, יותר מטלות נופלות על כתפיהם של פחות עיתונאים, דבר שמשפיע על העבודה העיתונאית".

זה חורג מעבר לנושאים שקשורים לפטרון הפוליטי?

טאוסיג: "ברגע שהעורך מרשה לעיתונאי לעשות עבודה עיתונאית, הכתב עלול לעלות על משהו שיביך את הפטרון. למשל, ב'ישראל היום' בנו מראש את המערכת ואת גודל הידיעות כדי שיהיה אפשר להסתפק במינימום מידע ולא יהיה פתח לכתב להביע את עמדתו האישית"

ב"ז: "אמנם בחרו שם את העורכים, את גודל הידיעות ואת ההטיה, אבל יש שם דרג של עובדים זוטרים שאצלם יש התקרנפות. חלקם הולכים להפגנות שמאל, אבל כשהם נכנסים למשרד הם מכבים את עצמם".

טאוסיג: "בהקשר הזה, העיתונות הכלכלית היא חיל החלוץ של העיתונות. שאר העיתונות באמת הולכת ומתרוקנת. 'ידיעות אחרונות' נהפך לעיתון לילדים שמעוצב כמו עיתון מצויר. אתה יכול להבחין אילו תשומות משקיעים שם במיקום וגודל התמונה, ובסוף הטקסט נראה כמו מעמסה על העמוד. יש שם גם את אותו שכתוב פתיחים בומבסטי. על 'ישראל היום' כבר דיברנו שזה אוסף של קומוניקטים. לכן אני בורח לעיתונים הכלכליים כאשר אני עורך את הסקירות. העיתונות הכלכלית היא חיל
 הרגלים, וכל השאר מנמנמים בעורף".

פרסיקו: "או יורים לכיוון העורף ירי דו צדדי".

אינטרסים, קמפיינים 
והדייג הקוריאני

לא קלה היא מלאכתו של מבקר תקשורת. ההטיות השונות בגופי התקשורת הן לעתים חמקמקות וקשות לזיהוי בעין רגילה. לעתים, תוך כדי תנועה משתנה אופן הסיקור - בלי להבין האם זה נובע ממניעים עיתונאיים או מהוראה מגבוה. גם לאנשי "העין השביעית" לא תמיד קל להבין מה מסתתר מאחורי המילים או התמונות.

"ynet זו דוגמה נפלאה", אומר טאוסיג. "האתר של 'ידיעות אחרונות' הרי התחיל את המחאה החברתית ב-2011. באותו יום חמישי שבו דפני ליף הציבה את האוהל ברוטשילד, ynet היה בין הראשונים שפמפמו את האירוע בצורה היסטרית. זו לא היתה הוראה מלמעלה, אלא הגיע מהכתבים והעורכים שהתחברו אישית למחאה. אבל אז הסנטימנט הבריא, שבאמת מתאים לאינטרס הציבורי ואינו מוטה לאינטרס פרטי, נפגש פתאום באינטרס שמגיע מלמעלה. 'ידיעות אחרונות' הרי רוצים להפיל את נתניהו, והמחאה התחברה להם לאינטרס הזה. לכן התחיל בליץ של ynet סביב המחאה החברתית. בלשכת נתניהו ובמשרדי 'ישראל היום', שהם למעשה לשכה אחת, ניסו להתמודד עם המחאה בכל מיני אמצעים. כשבועיים לאחר תחילת המחאה התפרסם שער של 'ישראל היום' עם ציטוט של יובל שטייניץ ש'בהכל אשמים הטייקונים'. הדיון התחיל לזוז מהממשלה לכיוון בעלי ההון. בשלב זה הבינו ב-ynet שעידוד המחאה יפגע במקור הכוח שלהם, ואז הרצון של הכתבים להמשיך ולסקר את המחאה בצורה בולטת הושתק מלמעלה".

ראינו בסקירות שערכתם על פרשנויות של סבר פלוצקר, ויש שם דברים חריפים מאוד - למשל שהוא מתכחש ליוקר המחיה ו"מדברר אנשי עסקים". מה לדעתכם המוטיבציה שלו? האם זהו קו מערכתי של "ידיעות אחרונות"?

תומר אפלבאום

טאוסיג: "כאשר פרשן כותב טור אני לא יודע מי לוחש על אוזנו. אני רק יודע שכשאני קורא את פלוצקר, אני מזהה הרבה זגזוגים שמותאמים באופן מוזר לאינטרס שנוטים לייחס למו"ל של 'ידיעות אחרונות'. אבל יכול להיות שזו דעתו של פלוצקר. גם עמדותיו הפרשניות של יהודה שרוני (הפרשן הכלכלי של 'מעריב' - נ"ט וא"ט) התאימו באופן מדהים, כמו כפפה ליד, לדעתו של נוחי דנקנר. אבל יכול להיות שהמשכורת שהוא קיבל מהעיתון לא קשורה לזה".

מן: "שרוני עצמו הודה כי תחת דנקנר הם היו מוגבלים. אני, כבעל מניות מיעוט ב'מעריב' (מן מנהל מערכה משפטית נגד בעלי העיתון לשעבר - נ"ט וא"ט), יודע שהתמונה במקרה הזה לא מורכבת. 'מעריב' בתקופת דנקנר היה מוטה, במיוחד בתכנים הכלכליים. אבל לא בכל מקום יש אינטרס ישיר. בשני העיתונים הגדולים יש תחומים מסוימים כמו תרבות וספורט, שאין בהם אינטרסים מובהקים. אלה תכנים שיוצרים את העטיפה לנושאים
 שחשובים למו"ל".

טאוסיג: "גם בקוריאה הצפונית אנשים 
יושבים בכיף וצולים דגים, אבל ברגע שזה
 יתקרב לאיזה אינטרס - גם אותם ימחצו".

עם כל הניסיון שצברתם, האם תוכלו לחזות כיצד כל כלי תקשורת יטפל בנושא שעולה לכותרות?

פרסיקו: "יש הבדל בין עמדה אידיאולוגית לבין הטיה. ב'ישראל היום' יש הטיה לכיוון העמדות של ראש הממשלה, שטייניץ ועוד מספר מצומצם מאוד של מקורבים. ב'ידיעות אחרונות' זה הרבה יותר מורכב. שם הרשימות השחורות הן ארוכות יותר, ויש הרבה אינטרסים מחוץ לפוליטיקה, בעיקר בעולם ההון והעסקים. ב'מעריב' של היום (שבבעלות אלי עזור - נ"ט וא"ט) אתה רואה שדיווחו באופן מסוים על פרשת המנקה של מאיר שטרית, כאשר שטרית הוא חבר של השותף העסקי של עזור (דודי ויסמן)".

ואילו הטיות אתם מזהים בעיתונות
הכלכלית?

פרסיקו: "ב'גלובס' יש יותר מקום להציג את העמדה של ההסתדרות מאשר ב-TheMarker. לדעתי, זה קשור לכתבים, ולא בהכרח למו"לים".

טאוסיג: "הגזרה של 'גלובס' מצומצמת יותר מאשר זו של עיתון שאינו בבעלות טייקון ('גלובס' הוא בבעלות איש העסקים אליעזר פישמן - נ"ט וא"ט)".

תומר אפלבאום

פרסיקו: "בנוגע ל'כלכליסט', אני חושב שכיום הם פועלים יותר למען הציבור מאשר בעבר. דרגות החופש שלהם התרחבו. בסיקור של נוחי דנקנר הם עמדו מהצד וחיכו לראות מה מתפתח. רק אחרי שהם הבינו שהתחזיות שאנשי דנקנר ישרדו לא הולכות להתממש - הם הצטרפו לביקורת".

לעומת זאת, במאבק שניהל נגיד בנק
 ישראל סטנלי פישר להדחת יו"ר בנק ה
פועלים, דני דנקנר, הם תמכו בדנקנר.

פרסיקו: "צריך לזכור שיש דברים שכיום 
אנחנו יודעים ושלא ידענו אז. הדרישה של פישר נותרה עמומה גם להרבה עיתונאים. לדעתי אפשר לייחס חלק מאופי הסיקור של 'כלכליסט ' להוראות מגבוה, אבל חלק נבע מהרצון שלהם לתפוס קו נגדי לקו של TheMarker".

ומה בנוגע ל-TheMarker?

טאוסיג: "ב-TheMarker לקחו את המאבק בריכוזיות לפעמים למקום של גיחוך. אם מדברים על הטיה, ההטיה הגלויה בעיתונות הקמפיינים מובילה להגזמות. היה למשל ניסיון במחאה החברתית להעמיד את כל המחאה סביב נושא הריכוזיות".

הפרינט הרי הולך וגווע, ואתם מרבים לעסוק גם באתרי האינטרנט. אבל מדוע אינכם עורכים ביקורות גם על הטלוויזיה?

טאוסיג: "זה נכון שההשפעה של הטלוויזיה גדולה, או הכי גדולה. אבל היקף העיתונות בטלוויזיה מאוד קטן. הטלוויזיה במהותה היא אנטי עיתונאית".

מן: "אם ניקח את כל תוכניות התחקירים, כמו 'עובדה', 'המקור', 'המערכת' וגם 'כלבוטק', לא נמצא חמישה תחקירים שעוסקים בלב לבם של מוקדי הכוח. רוב הטלוויזיה היא לא עיתונות שמתעסקת בתחקירים". 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#