תושבי עוטף עזה עזבו בגלל המנהרות - והמדינה לא הפעילה את תוכנית הפינוי - קריירה - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

תושבי עוטף עזה עזבו בגלל המנהרות - והמדינה לא הפעילה את תוכנית הפינוי

לפני שנתיים החליטה הממשלה על תוכנית פינוי המונית מסודרת במקרי חירום ■ על אף הנדידה הגדולה מאזור הגבול עם עזה - התוכנית לא הופעלה במבצע צוק איתן, שלא הוכרז כמלחמה או כמצב חירום

17תגובות

בקיבוץ נירים הסמוך לגבול עזה, שם התגלתה המנהרה הראשונה שהובילה היישר לתוך הקיבוץ, כבר יודעים מה צריך לעשות כשמתחיל מבצע צבאי. זו הפעם השלישית מאז 2006 שחלק נכבד מהקיבוץ - בעיקר אמהות וילדים - מתפנה לקיבוץ משמר העמק הצפוני. הקיבוצניקים מהדרום מתמקמים במוסד החינוכי, משתמשים בשירותי הקיבוץ (חדר האוכל, הבריכה וכדומה) ונהנים מהשקט עד כמה שאפשר.

חן בר גיל, אם לשלושה מ"מפוני" נירים, אמרה לפני כעשרה ימים כי היא אסירת תודה על האירוח המופתי למאות אנשים - אבל היא גם כועסת. לדבריה, "המדינה מחייבת אותנו לפשוט יד ולבקש נדבות, אף שאנחנו לא יכולים להיות כיום בקיבוץ. אנחנו תלויים בטוב לבו של משמר העמק, שפנה אלינו כיוזמה פרטית. מי שדואג לנו זו לא המדינה, אלא התנועה הקיבוצית. אנחנו כועסים, כי מצד אחד שימרו את הקיפאון מול הרצועה, ומצד שני כשיש מבצע - אנחנו צריכים לדאוג לעצמנו".

קיבוץ נירים לא לבד. על הפינוי הגדול והיקר של אלפי אנשים, רובם תושבי עוטף עזה (0–7 ק"מ מהגבול), שנמצאים כבר קרוב לחודש מחוץ לבית - המדינה לא לקחה אחריות. הפעם דווקא חשבו על תרחיש כזה מראש וקיימת תוכנית מגירה מסודרת, שמכונה "מלון אורחים".

אליהו הרשקוביץ

אך אף שהאזור כולו נהפך לשדה קרב סגור, חיילים ישנים בקיבוצים, נגמ"שים נוסעים על השבילים וההפגזות בלתי נסבלות - איש לא חשב שצריך להפעיל את תוכנית "מלון אורחים". אולי כי גם בנושא הזה, ממשיכים בממשלת ישראל להתעקש על הגדרות כמו "שגרת חירום" ו"מבצע", ולא קוראים למצב מלחמה. ויש גם הסברים אחרים.

תוכנית "מלון אורחים" נחתמה על ידי הממשלה ביולי 2012, כמענה לבעיה עתידית: מה עושים במקרה שבו אוכלוסייה גדולה נפגעת ממקרי קיצון, כמו רעידת אדמה, צונאמי, התפוצצות מיכל אמוניה וגם מלחמה, ויש לפנותה באופן מהיר. על עקרונות התוכנית היה אמון השר להגנת העורף, אז מתן וילנאי.

בתוכנית נכתב כי "החלטה של פינוי מאורגן תתקבל על ידי הממשלה. לא היתה אפשרות לכנס ממשלה - יחליט הקבינט. לא היתה אפשרות לכינוס קבינט, יחליט ראש הממשלה בהתייעצות עם שר הביטחון, השר לביטחון פנים, שר האוצר ושר הפנים - ובלבד שהממשלה תדון בנושא בהמשך. באין שהות מספקת, יחליט על הפינוי מפקד בכיר בשטח".

רמי שלוש

לפי התוכנית, מרגע שהתקבלה החלטת הפינוי, כל גוף יפעל בתחומו. צה"ל, הרשויות המקומיות יהיו אחראים על כלל האוכלוסייה. משרדי הרווחה והבריאות יהיו אחראים על פינוי מוסדות טיפוליים וסיעודיים, ושירות בתי הסוהר יהיה אחראי על פינוי אסירים. משרד הפנים יהיה אחראי על הכנת רשימת מתקני הקליטה - מבתי ספר ומוסדות חינוך אחרים ועד בתי הארחה ובתי מלון. חלקה השני של תוכנית "מלון אורחים" מתייחס לכל מי שהחליט או הצליח להתפנות עצמאית, כאשר המדינה מתחייבת לשפות את מי שקלט את המפונים שלא דרכה.

התוכנית הטובה הזו, לפחות על הנייר, נותרה הפעם במגירה. הניסיון להבין מדוע לא הופעלה מעלה כמה תשובות אפשריות. הראשונה היא שהתוכנית נפלה בין הכיסאות כאשר פורק פיקוד העורף והועבר לרח"ל (רשות חירום לאומית), וכיום אין מי שאחראי עליה. מנכ"ל רח"ל, בצלאל טרייבר, נכנס לתפקידו רק לפני חודש, היישר לתוך המלחמה, ועוד לא הספיק להכיר את פרטיה לעומק.

גם הניסיון לקבל את רשימת המקומות שאליהם יתפנו האנשים במסגרת התוכנית לא צלח, עד כדי תהיה האם הרשימה הזו באמת קיימת. במשרד הפנים טענו כי פרסום הרשימה יהפוך את מקומות הפינוי למטרות טרור, כך שלא ניתן היה לבדוק אם מוסדות הקליטה אכן יודעים שהם כאלה.

תשובה אפשרית נוספת היא שדווקא זכרו את קיומה של התוכנית, אבל איש בממשלת ישראל לא הבין את גודל האירוע - שבמקומות רבים הוגדר כ"אירוע מתגלגל". אם נוסיף לזה את התעקשות הממשלה להמשיך ב"שגרת החירום" ולא להורות לאנשים להתפנות, לא ניתן להתעלם מהאפשרות כי המדינה לא רוצה לקחת מראש אחריות על מה שתאלץ לשלם עבורו בסופו של דבר - אירוח אלפי אנשים במשך זמן רב, שיכול לעלות מיליונים. כל זמן שקיבוץ, ארגונים כמו ויצו או אנשים פרטיים, מארחים על דעת עצמם - המדינה פטורה.

מעוז ינון

"אף אחד לא יושב חודש בממ"ד"

על אף הלחימה המתארכת והמשך נדידתם העצמאית של אלפי אזרחים מאזור הלחימה - במשרד הביטחון ממשיכים להגן על ההחלטה לא להפעיל את תוכנית החירום. "מצאנו את עצמנו בסיטואציה ייחודית", אומר בכיר במערכת, כאילו לא מדובר במבצע הרביעי מאז 2006. "האירוע התפתח. בתחילתו עזבו אנשים בודדים, ואחר כך קבוצות גדולות. מכיוון שהתהליך החל כיוזמה פרטית, המערכת נתנה לו להתקיים. מפידבק שאנחנו מקבלים מראשי הרשויות, הפתרונות שנמצאו - הן לבודדים והן לקבוצות - עונים בסך הכל על הצרכים".

"זו בדיוק הבעיה", אומר יעקב ינון מנתיב העשרה, שיחד עם אשתו בלהה נע ונד כבר קרוב לשלושה שבועות בין מקומות שונים במדינה. "הסתדרנו. כשהייתי בן שלוש פרצה מלחמת השחרור, ונעשה פינוי מסודר מירושלים לתל אביב. דווקא אז הכל היה מסודר מאוד. כיום כל אחד מוצא את הפתרונות שלו. למזלנו, הבן שלנו הוא בעלים של שני בתי הארחה, אבל מה עם כל האחרים?"

לדברי ינון, גם במצב הלכאורה יותר טוב שלהם, הקשיים הגדולים הם הניתוק מהקהילה ואי־הוודאות. "אם היתה תוכנית פינוי מסודרת, בוודאי שהיינו חלק ממנה", הוא אומר. "כיום אנחנו זזים ממקום למקום, כי כמה אפשר להתארח במקום אחד, והכל יקר. כל ארוחת ערב במסעדה עולה כמו תקציב המזון השבועי שלנו בבית".

במשרד הביטחון מזכירים ביותר מרמז שהמדינה השקיעה 1.2 מיליארד שקל במיגון עוטף עזה, מה שאמור להקל על התושבים להישאר בבתיהם.

איל ורשבסקי

ינון: "נכון שמיגנו, אבל גם יש חיים מחוץ לממ"ד. עובד תאילנדי נהרג במושב בשבוע שעבר תוך כדי ריצה למיגונית. המרחק מהמזכירות לבית שלי הוא דקה וחצי הליכה, אבל אני צריך להיכנס לחדר מוגן תוך 15 שניות. אנשים גם הולכים על השבילים, נעים ממקום למקום או נמצאים במקלחת לא ממוגנת. אף אחד לא יושב חודש בממ"ד".

לא הורו לכם להתפנות.

"נכון, אבל מעטים נשארו, למשל אלה שחייבים לעבוד בחממות, אף שמחצית מהתאילנדים עזבו גם הם. חשוב להבין שגם אם התרגלנו לצבע האדום, אי־אפשר להתרגל לרעש המלחמה, לפיצוצים, לבומים, לקולות המפחידים ששומעים יומם ולילה בלי הפסקה. חזרנו הביתה ליום אחד ועזבנו שוב.

"על הכל נוסף הפחד מהמנהרות. אף אדם נורמלי לא ירצה לחזור הביתה כל זמן שאיום המנהרות באוויר. בערב פסח האחרון ביטלו את נקודת השמירה אצלנו, על אף שחלקו האחורי של המושב נמצא 50 מטר מהגדר. עד אז היתה במושב כיתת חיילים, שגם ישבה בשער וגם פיטרלה. הוציאו את החיילים והשאירו שער אוטומטי, אבל אז משאית נכנסה בשער והרסה אותו. מאז נשארנו בלי כלום".

אליהו הרשקוביץ

ייתכן שצפויים לכם עוד שבועות מחוץ לבית.

"אנחנו מקווים בשלב ראשון להפסקת אש. כך או כך, אנחנו צריכים להמשיך לדאוג לעצמנו".

מי יפצה את המארחים?

הנתונים מהשטח ומשיחות עם אנשי משרד הביטחון מעלים כי המדינה, שכאמור לא דאגה לפינוי ממוסד, מתרכזת בדברים אחרים - למשל, ימי פגרה שניתנים לתושבי הדרום שיוצאים לימים כאלה, לעתים כולל לילה, למרכז או לצפון.

רח"ל עסוקה בתיאום אותם אלפי ימים חשובים, וכן בתיאום בין שלל הגורמים, בעיקר ארגוני מגזר שלישי ומתנדבים, שרוצים לסייע. בימים האחרונים זיהה משרד הרווחה מאות משפחות שפונו, בעזרת רח"ל ומשרד הביטחון, למתקנים של הוועד למען החייל. זה לא ממש עוזר לאנשי נירים, נחל עוז, כפר עזה ואחרים, שיצאו מבתיהם לפני זמן רב ומרגישים כיום כמו נטל כלכלי.

"מי יפצה את קיבוץ משמר העמק על האירוח שלנו?" שואלת בר גיל מנירים. ינון מנתיב העשרה מסכים: "מארחים נותנים ברוחב לב, אבל זה באמת לא נעים כשאתה מגיע ונמצא באותו מקום לאורך זמן. לא נוח לחשוב על ההוצאות של המארחים".

לו תוכנית "מלון אורחים" היתה מופעלת, הפן הכלכלי היה מטופל - והמדינה היתה משלמת עבור קליטת המפונים, ומשפה רשויות מקומיות גם עבור מי שהתפנו באופן עצמאי. אבל התוכנית לא הוכרזה, ואף קיבוץ, מוסד חינוכי או בית הארחה לא יכולים - לפחות רשמית - לבקש בחזרה את עלויות האירוח.

במשרד הביטחון מודעים לעלויות הגדלות והולכות של גופים, מוסדות או אנשים פרטיים שקלטו את אנשי הרצועה. "בימים האחרונים התחלנו לעסוק בסוגיה הזו", אומר בכיר במשרד הביטחון. "אני לא חושב שהאורחים או המארחים צריכים לשלם בשל הפינוי המתארך. השבועות האחרונים הוכיחו קשב גדול לצרכים חדשים, ובקשות לא הושבו ריקן. הנושא נבדק, ועדיין לא הסתיימה עבודת המטה. נשתדל מאוד לסייע".

ואם הלחימה תימשך, "מלון אורחים" תופעל?

"נכון לרגע זה אין כוונה כזו. כל האנשים שהיה צורך לתת להם התייחסות כזו או אחרת קיבלו אותה".

ממשרד הביטחון נמסר בתגובה: "במהלך מבצע 'צוק איתן' החליטו תושבים רבים ביישובי עוטף עזה (ברצועת 0–7 ק"מ מהגבול) לעזוב את היישובים ולעבור להתארח ביישובים אחרים, ללא צורך בפינויים על ידי המדינה. בימים אלה בוחנת רח"ל את המשמעויות, בהתאם להחלטת הממשלה בנושא וביחד עם משרדי הממשלה הרלוונטיים, כדי להמליץ על דרך הטיפול בנושא.

"מדינת ישראל השקיעה ומשקיעה יותר מ–1.2 מיליארד שקל במיגון היישובים בעוטף עזה, כולל במהלך המבצע. רח"ל מבצעת הערכת מצב יומית עם ראשי הרשויות, למתן סיוע והשלמת פערים, וכן נערכת לתמיכה בקליטת התושבים עם חזרתם לבתיהם".

ממשרד הפנים נמסר בתגובה: "רשות החירום הלאומית במשרד הביטחון אחראית על הטיפול באוכלוסייה בעת חירום באמצעות פיקוד העורף. בהתאם להחלטת ממשלה בנושא, 'מלון אורחים' היא תוכנית לשעת חירום בלבד, במידה ומוכרז מצב מלחמה. מטרת התוכנית היא לספק מענה לפינוי יזום של אוכלוסייה, כפי שיקבע משרד הביטחון. הטיפול באוכלוסייה, כולל השינוע, הוא באחריות משרד הביטחון. הטיפול בעת שהות האוכלוסייה באתר הפינוי הוא באחריות הרשות המקומית הקולטת".

אליהו הרשקוביץ


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#