המדינה בעלת אלף הפרצופים: מה בעצם רוצה קטאר מחיינו? - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

המדינה בעלת אלף הפרצופים: מה בעצם רוצה קטאר מחיינו?

קטאר, נסיכות קטנטנה עם הון עצום בלב האזור הסוער בעולם, פיתחה אסטרטגיה ייחודית לשמירה על עצמאות ועל חיים טובים: היא מזרימה מיליארדים לחמאס אבל מקדמת דמוקרטיה בעולם הערבי ■ האם גם מסע הדילוגים הנוכחי יסתיים בהצלחה?

67תגובות

לפני כשבועיים הכריזו ארה"ב וקטאר על עסקת נשק ענקית בשווי של 11 מיליארד דולר. במסגרת העסקה, שחתמו שר ההגנה האמריקאי צ׳אק הייגל ומקבילו הקטארי חמד בן עלי אל־עטייה, תמכור ארה"ב לנסיכות עשרות מסוקי אפאצ׳י, מאות טילי פטריוט ומאות טילים נגד טנקים. "העסקה הזאת ממחישה את השותפות החזקה בין ארה"ב לקטאר בתחום הביטחון", אמר דובר הפנטגון לאחר טקס החתימה. עד כה, זו עסקת הנשק הגדולה ביותר שעליה חתמה ארה"ב השנה.

כל זה היה מעורר הרבה פחות אי־נחת אילולא במקביל להכרזה על העסקה, ישראל לא היתה מותקפת על ידי עשרות ומאות רקטות מדי יום, כאלה שמומנו - בחלקן - בכסף קטארי. שלושה ימים לאחר טקס החתימה בפנטגון נכנסו חיילי צה"ל לרצועת עזה והחלו לחשוף את עשרות מנהרות התקיפה שמומנו חלקית גם הן על ידי קטאר, נותנת החסות העיקרית של חמאס, שבשנים האחרונות הזרימה מאות מיליוני דולרים לעזה.

בשבועות האחרונים, שעה שמבצע צוק איתן עבר להתמקד במנהרות הטרור שחפר חמאס, התגלו לאזרחי ישראל ולשאר העולם עובדות חדשות בנוגע למעורבותה של קטאר במימונו של ארגון הטרור העזתי. קטאר, שמאפשרת לבכירי חמאס כמו חאלד משעל להתגורר בשטחה ולנוע במטוסים פרטיים, ללון במלונות פאר ובאופן כללי לחיות כמו מלכים, נחשפה - ולא בפעם הראשונה - כאחת התומכות הכלכליות הגדולות של תנועות אסלאמיות רדיקליות ברחבי המזרח התיכון.

התמיכה המוצהרת של קטאר בחמאס לא מנעה ממנה לככב בוועידת פריז לפתרון המשבר בעזה. שר החוץ של ארה"ב, ג׳ון קרי, נפגש עם מקבילו הקטארי חאלד בן מוחמד אל־עטייה ועם שר החוץ של טורקיה אחמד דבוטאולו, במאמץ להוביל להפסקת אש בין ישראל לחמאס. הפגישה עוררה אי־נחת זהה בישראל וברשות הפלסטינית. מצרים, המעצמה האזורית שלא הצליחה להביא להפסקת אש, לא הוזמנה לפריז. גם נציגי הרשות הפלסטינית לא היו שם. קטאר, לעומת זאת, יצאה ממנה עם שדרוג נוסף במעמדה כמעצמה אזורית שבלעדי התיווך שלה לא קורה שום מהלך משמעותי.

אירועי השבועות האחרונים, שמשכו ביקורת רבה כלפי קטאר מצד שרים ובכירים אחרים בישראל, המחישו פעם נוספת את מעמדה הייחודי של קטאר: מדינה זעירה אבל עשירה להחריד, שמצד אחד תורמת מיליונים לארגוני טרור ומצד שני מארחת את הבסיס הגדול ביותר של צבא ארה"ב במזרח התיכון; שמבקשת לקדם את הדמוקרטיה בעולם הערבי דרך רשת אל־ ג׳זירה, שהוקמה על ידי שליט המדינה הקודם, האמיר חמד בן חליפה אל־ת׳אני, ובתוך כך מטפחת מדינת עבדים ומשטר שמרני הרחוק שנות אור מדמוקרטיה.

קטאר, המדינה העשירה בעולם במונחי תמ"ג לנפש, יושבת על אוצרות טבע עצומים, וב–17 השנים האחרונות השתמשה בכוח הכלכלי הזה כדי להפוך את עצמה מאמירות זניחה השוכנת בין שתי ענקיות אזוריות - סעודיה ואירן - למעצמה אזורית וגלובלית שיכולה לעשות כרצונה, וגם להרגיז את כל העולם, כולל שכנות כמו סעודיה, שהחליטו להחזיר השנה את שגריריהן מדוחה, וכל זאת מבלי שאיש יוכל לעשות לה דבר.

"הציבור הישראלי אמנם מגלה רק עכשיו את קטאר, אבל מדיניות החוץ הקטארית היא תופעה מעניינת מאז 1995", אומר יואל גוז׳נסקי, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי. "זאת המדינה העשירה בעולם, שיושבת על שדה הגז הטבעי הגדול בעולם, ויש לה נכונות להשתמש בכסף הזה כדי לתמוך בכל מיני גורמים קיצוניים, לא רק חמאס, כדי שתוכל לשרוד ולהגן על משאבי הטבע שברשותה. מאז 1995 מעורבת קטאר בכל סכסוך אזורי במזרח התיכון".

למרות תמיכתה בארגונים כמו חמאס וקשריה עם הטליבאן ואירן, קטאר רחוקה מלהיות מדינה קיצונית קלאסית. השותפות הביטחונית־פוליטית שלה עם ארה"ב הדוקה במיוחד, וטובי החוקרים, מכוני המחקר והאוניברסיטאות בעולם הקימו בה שלוחות. בשנים האחרונות הפכה את עצמה קטאר ליותר מסתם אמירות נפט, היא נהפכה למותג גלובלי: ב–2022 היא תארח את המונדיאל וב–2024 היא מעוניינת לארח את המשחקים האולימפיים. בינתיים, כך נראה, היא מסתפקת בלקנות את כל מה שזז, כמו מועדון הכדורגל פריס סן ז׳רמן וחנות היוקרה הלונדונית הרודס. אפילו קבוצת הכדורגל הישראלית בני סכנין קיבלה ממנה השבוע תרומה של חצי מיליון דולר. לפני כעשור גם סייעה קטאר לבניית האצטדיון של הקבוצה, שנקרא על שם בירתה דוחה.

גם ביחס שלה לישראל התבלטה קטאר לעומת חברותיה לעולם הערבי. שנים ארוכות, עד למבצע עופרת יצוקה, היא שמרה על יחסים פתוחים עם ישראל, כולל נציגויות רשמיות. היחסים בוטלו באופן רשמי אחרי אותו מבצע (ינואר 2009), אך ישראלים עדיין ממשיכים לטוס לקטאר. מנכ"ל אל על דוד מימון, למשל, השתתף ביוני בכנס של ארגון חברות התעופה הבינלאומי יאט"א שנערך בדוחה. קטאר הצליחה להימנע מהתדמית הקיצונית עד כדי כך שגם חברות ישראליות השקיעו בה. הראל פיננסים, למשל, היתה מושקעת באג"ח ממשלתיות קטאריות בסך 5 מיליון שקל, עד לשבוע האחרון שבו מכרה את יתרת אחזקותיה במדינה בעקבות תמיכתה בחמאס.

יותר ויותר נראה שקטאר שולחת בשנים האחרונות את ידיה לכל תחום אפשרי בניסיונה ליהפך למעצמה כלכלית ופוליטית. דוחה נהפכה תוך פחות משני עשורים לבירת מסחר גלובלית עם קו רקיע שמזכיר סרטי מדע בדיוני שמתרחשים בעתיד הרחוק. קרן ההשקעות הבינלאומית שלה (QIA), המנהלת קרוב ל–200 מיליארד דולר, ביצעה בשנים האחרונות רכישות ברחבי העולם - מנתחים בבנקים ועד מועדוני כדורגל ורשתות אופנה. אל־ג׳זירה, המותג החזק ביותר של הנסיכות, נהפכה לרשת החדשות המובילה בעולם הערבי ולאחד מהכוחות המרכזיים שהניעו את האביב הערבי.

Reuters

מבחינה אקדמית, האוניברסיטאות ג׳ורג׳טאון, קורנל, מכון המחקר הנחשב ברוקינגס ועוד רבים אחרים הקימו בה שלוחות מקומיות. בתחום התרבות, המוזיאון לאמנות מודרנית MoMa הקים בה סניף. אפילו השייח׳ה מוזה, רעייתו של חמד בן חליפה אל־ת׳אני ואמו של האמיר הנוכחי, תמים בן חליפה אל־ת׳אני בן ה–34, נהפכה לחביבתה של תעשיית האופנה ולכוהנת סטייל בינלאומית (ב–2009 היא נכללה ברשימת "המתלבשות הטובות ביותר" של המגזין "וניטי פייר"). אין כמעט סכסוך או אירוע אזורי משמעותי במזרח התיכון שקטאר לא מעורבת בו באופן זה או אחר, בין אם כמממנת או כמתווכת בין הצדדים הנצים.

את כל ההישגים האלה הצליחה קטאר לרשום למרות היותה קטנטנה ומדברית, ארץ המשתרעת על פני 11.5 אלף קמ"ר (מקום 166 בעולם) בלב האזור הסוער בעולם, שבו היא מוקפת במעצמות. הצבא הקטנטן שלה מונה 11.8 אלף חיילים, אוכלוסייתה מונה 278 אלף אזרחים ועוד כ–1.5 מיליון עובדים זרים, רבים מהם מוחזקים בתנאי עבדות ולא יכולים לצאת ממנה (על כך בהמשך). ובכל זאת, ב–17 השנים האחרונות היא הצליחה ליהפך לגורם מרכזי בעיצוב פניו של המזרח התיכון בלי שמישהו יפעל כנגדה.

תעודת ביטוח מקיצונים

התשובה לשאלה כיצד הצליחה מדינה זעירה כקטאר להפוך את עצמה למעצמה משפיעה, נראית פשוטה למדי: גז ונפט. קטאר התברכה בעתודות נפט של 25 מיליארד חביות, היא כיום היצואנית הגדולה בעולם של גז טבעי נוזלי (LNG) ועתודות הגז הטבעי שלה הן השלישיות בגודלן בעולם. כאמור, היא יושבת על שדה הגז הגדול בעולם, והנפט והגז אחראים לכ–70% מהתוצר שלה ול–85% מהיצוא.

ואולם כדי להבין את האופן שבו הצליחה קטאר לבנות את מעמדה לרמה שחורגת בהרבה מגודלה או מכוחה הצבאי, ראוי להתחשב בהיסטוריה שלה. עד לגילוי הנפט בשטחה בתחילת שנות ה–40 של המאה הקודמת היתה קטאר ספיח של האימפריה העות'מנית, ולאחר מכן של האימפריה הבריטית. כלכלתה נשענה בעיקר על דיג ושליית פנינים. הצמיחה של תעשיית הנפט המקומית הובילה להתפתחות כלכלית מהירה, שהואצה עוד יותר לאחר שהמדינה נהפכה לעצמאית ב–1971. בכל אותו זמן הובילה אותה שושלת אל־ת׳אני, השולטת במדינה כבר 150 שנה.

במשך שנים רבות היתה קטאר מדינה קטנה וצנועה, שהשתדלה לא למשוך יותר מדי תשומת לב מחשש שתסופח על ידי שכנותיה הגדולות בהרבה, לרבות סעודיה. היא היתה עשירה במשאבי טבע, אבל ענייה בכוח עבודה ובחיילים שיגנו על גבולותיה. גם היא נסיכות נפט קטנה המוקפת בשכנות גדולות וחזקות בהרבה, בדומה לכווית, שחוותה על בשרה את הסכנות שבמצב גיאו־פוליטי דומה עם פלישת צבאו של סדאם חוסיין ב–1990.

לאורך שנותיה חוותה קטאר כמה הפיכות חצר נטולות שפיכות דמים. באחרונה שבהן, ב–1995, תפס חמד בן חליפה את השלטון מידי אביו, ששהה באותה תקופה מחוץ למדינה. לחמד, ששלט בקטאר ביציבות עד שפינה את כס המלוכה לבנו ב–2013, היו חושים פוליטיים מחודדים בהרבה מאביו. לאחר שראה מה קרה לכווית במלחמת המפרץ, הוא החליט להבטיח בכל מחיר שמדינתו לא תסבול מגורל דומה.

REUTERS

תחת הנהגתו של חמד, עשתה קטאר את המעבר ממדינת אוהלים וגמלים למדינה של גורדי שחקים ומלונות יוקרה. היא נהפכה לגן עדן עבור אזרחיה: אין מסים, החשמל חינם, הבריאות חינם, החינוך חינם. שיעור האבטלה נמוך מ–1%, והיא המדינה עם שיעור המיליונרים הגבוה בעולם - ל–175 מכל 1,000 משקי בית יש הון של יותר ממיליון דולר. אחת הסיבות לכך היא שעושר הגז והנפט מתחלק בין 270 אלף איש, ולא בין 30 מיליון איש כמו בסעודיה. הדמוקרטיה, זה נכון, אינה קיימת בקטאר, למרות ההטפות החוזרות ונשנות של אל־ג׳זירה לדמוקרטיה במזרח התיכון. אבל מי צריך דמוקרטיה כשיש מיליון דולר בבנק והכל בחינם?

זו הסיבה המרכזית לכך שקטאר הצליחה להיחלץ מהאביב הערבי, שהפיל משטרים מסביבה אך לא נגע בה. החיים טובים בקטאר כל כך (שוב, רק עבור האזרחים), שאין כל סיבה להתלונן, במיוחד נוכח העובדה מי שמעז להתלונן נענש בחומרה. ב–2011 נעצר, למשל, המשורר הקטארי מוחמד אבן אל־דהיב, לאחר שהעלה לפייסבוק סרטון של עצמו מקריא שיר מחאה בגנות המשטר ובעד מהפכה בסגנון תוניסיה, שתפיל את האליטה השלטת. אל־דהיב נידון תחילה למאסר עולם, אך עונשו הומתק ל–15 שנות מאסר.

מדיניות החוץ של קטאר נהפכה בעצמה לשיעור באופורטוניזם ובערמומיות פוליטית, שמטרתה אחת: להגן על גן העדן שיצרה עבור שליטיה ואזרחיה. כדי להבטיח שהמדינה שלו תשרוד, פעל חמד בשורת דרכים להגברת המעורבות הבינלאומית של קטאר. כלי מרכזי בהגדלת השפעתה היה רשת אל ג׳זירה, שהושקה ב–1996 ונהפכה לכלי מרכזי במדיניות החוץ של המדינה. בכל רגע נתון יכולה אל־ג׳זירה לשקף את האינטרסים של מדיניות החוץ הקטארית ולמנף את כוחה של המדינה להשפיע על האזור. כשרצתה לשפר את היחסים עם אירן, החלה אל ג׳זירה לסקר את תוכנית הגרעין שלה באופן אוהד יותר; כשרצתה לשפר את יחסיה המתוחים עם סעודיה, מפעילת הרשת המתחרה אל־ערבייה והיריבה הגדולה של קטאר, זכה בית המלוכה הסעודי לסיקור מחמיא יותר.

בעשור האחרון נראה שטביעות האצבע של קטאר נמצאות בכל מקום. כשחמש אחיות ורופא בולגרי הורשעו ונידונו למוות בלוב באשמה שהדביקו יותר מ–400 ילדים באיידס, מילאה קטאר תפקיד מרכזי בשחרורם מהכלא הלובי. באביב הערבי מילא הסיקור באל־ג׳זירה תפקיד מרכזי בהתפשטות המרידות העממיות ממדינה למדינה. במלחמת האזרחים בסוריה נטשה קטאר את ידידה הוותיק בשאר אסד והחלה לסייע למורדים, ובלוב היא היתה בין הגורמים העיקריים להפלת שלטונו של מועמר קדאפי.

למרות הברית החזקה עם מדינות המערב, שבאה לידי ביטוי בין היתר בבסיס הצבאי הגדול שבנתה עבור האמריקאים בשטחה, קטאר תמיד דאגה גם לטפח קשרים עם שכנותיה, גם הרדיקליות שבהן. בשנים האחרונות היא התבלטה בתמיכה בולטת שסיפקה לחמאס, למרות הבידוד הבינלאומי הגובר של ארגון הטרור. עוד לפני כן היא טיפחה קשרים הדוקים עם אירן, עם האחים המוסלמים, עם הטליבאן (שמחזיק משרדים בדוחה), עם חיזבאללה ועם דאע"ש, שבימים אלה ממש מחריב את עיראק, כשהארגון עוד היה בחיתוליו.

"אנחנו מדברים עם כולם, האם זאת לא מדיניות טובה למדינה קטנה?", תהה ב–2012 חמד בן חליפה אל־ת׳אני בראיון לתוכנית התחקירים האמריקאית "60 דקות". כשנשאל כיצד הם מצליחים לעשות זאת מבלי לעורר את חמתם של בעלי בריתם, הן במערב והן בעולם המוסלמי, הסביר: "האמריקאים לא אוהבים את מערכת היחסים שלנו עם אירן. האירנים וחמאס לא אוהבים את מערכת היחסים שלנו עם ישראל. ישראל לא אוהבת את מערכת היחסים שלנו עם חמאס. זה מתאזן".

לדברי גוז׳נסקי, למדיניות החוץ הקטארית יש מטרה אחת ברורה: למנף את כוחה הכלכלי של קטאר כדי לספק למדינה הגנה מפני שכנותיה, ובכלל. קטאר מדברת עם כולם כדי לוודא שאיש לא יתקוף אותה. "בשורה התחתונה, המדיניות נועדה לשים את קטאר על המפה, כי היא מאמינה שזה יכול להקנות לה איזושהי תעודת ביטוח מפני אותם גורמים קיצוניים, בבחינת ׳אני משלם לך, תומך בך, אז אתה לא יכול לתקוף אותי׳. יש גם זיקה אידיאולוגית: הקטארים הם ווהאבים, כלומר מוסלמים שמרנים, ולבית המלוכה יש קרבה אידיאולוגית לאסלאם הפוליטי, כלומר חמאס והאחים המוסלמים".

"הם רוקדים עם כולם, זה לב העניין", אומר גוז׳נסקי. "הם רוצים להיות בסדר עם כולם. הרעיון הוא למקסם את ההשפעה, למקסם את ההצלחה בכל זירה אפשרית. קטאר היא מדינה קטנטונת בלב אזור גועש, וככה היא שורדת, רוקדת על כל החתונות. מאותה סיבה קטאר הזמינה את האמריקאים, שקודם ישבו בסעודיה, להקים את הבסיס הצבאי המרכזי שלהם במזרח התיכון. האמיר אמר ׳בואו, אני בונה לכם בסיס במיליארדי דולרים׳, ואכן בנה. קטאר מאמינה שזאת תעודת הביטוח שלה. העובדה שבקטאר יושב הבסיס האמריקאי החשוב הזה נותנת להם אפשרות להתנהג כפי שהם רוצים. אף אחד לא יכול להתעסק אתם, יש להם את הגב של האמריקאים. כמו פרחח קטן שמרגיז את כל השכונה ויודע שמנהל בית הספר שומר עליו, אז הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה".

REUTERS

ג'וז'נסקי מוסיף כי "המטרה תמיד היתה להרחיק הכל מקטאר. לקדם דמוקרטיה במדינות ערב? בטח, אל־ ג׳זירה מבקרת את היעדר הדמוקרטיה במצרים מבוקר עד ערב. אבל על משפחת המלוכה הקטארית לא מדברים. זה הכל חלק מהריקוד".

אותו מניע, מסביר גוז׳נסקי, הוא שעומד מאחורי מסע הרכישות הגלובלי שביצעה קטאר בשנים האחרונות, מאחורי הפיתוח הכלכלי המואץ, מאחורי המיליארדים שהשקיעה בגיוס מוסדות נחשבים כמו אוניברסיטת ג׳ורג׳טאון או MoMa להקים שלוחות בתחומה. "זה נובע מיוקרה ורצון לבולטות, לחשיבות", הוא אומר. "אבל בתוך זה יש הבנה שהבולטות הזאת, עצם זה שיש לי סניפים של אוניברסיטאות אמריקאיות או של מוסד כמו MoMa, היא תעודת ביטוח בפני עצמה".

דוגמה לכוח העולה של קטאר אפשר היה לראות החודש, שעה שמזכ"ל האו"ם, באן קי מון, טס למזרח התיכון במטוס שמימנה הנסיכות. לאחר שדיווחים על המימון התפרסמו בעולם, אישר דובר האו"ם ואמר כי "ממשלת קטאר, ברוב נדיבותה, החכירה מטוס עבור המזכ"ל כדי לאפשר לו לבקר". "באן מגיע לקטאר. שולחים לו מטוס, מממנים לו מלונות. זה עולה מיליונים, הדבר הזה", אומר גוז׳נסקי. "ושם, הוא מודה לעזרה האדיבה של הקטארים ומבקר את המהלומה הנפשעת של ישראל נגד הפלסטינים. זה הסיפור".

כדי לעמוד על הייחוד של הפרגמטיזם הקיצוני של קטאר, ראוי לשים לב להבדלים בינה לבין מדינה קיצונית כמו אירן, ובפרט מספיק להסתכל על שדה הגז דרום פארס, הגדול בעולם, שממוקם ביניהן ושייך לשתיהן. אירן המהפכנית, של תוכנית הגרעין והעימותים המתוקשרים עם המערב, כמעט קרסה כלכלית בשנתיים האחרונות בשל שאיפותיה הגרעיניות והתמיכה והמעורבות הישירה שלה בטרור העולמי, שגררו סנקציות ממדינות המערב. הצד האירני של שדה הגז, שמכיל 8% מעתודות הגז בעולם, נותר ברובו לא מפותח. הצד הקטארי, לעומת זאת, הוא כיום מפעל הגז הטבעי הנוזלי הגדול בעולם. קטאר היתה פרגמטית ולכן הצליחה לתרגם את ההון הטבעי שלה להישגים כלכליים.

"יש הבדל עצום בין קטאר לאירן", אומר ד"ר אלדד פרדו מהאוניברסיטה העברית. "במשך הרבה מאוד שנים איש לא העלה על דעתו שקטאר היא מדינה מסוכנת. היא מדינה קטנה, ולכן נתפשה כלא מאיימת. היא גם לא מעורבת בטרור באופן ישיר. היא תורמת לחמאס, תורמת לארגונים אחרים, אבל לא מעורבת ישירות בטרור, בעוד שאירן נתפשה בעשרות מקרים של מעורבות ישירה בטרור רק בשנתיים־שלוש האחרונות. באירן יש הרבה קבוצות סמי־עצמאיות ומנטליות מהפכנית, בעוד שקטאר היא המקום הכי שמרני בעולם מצד אחד, ומצד שני היא מדינה פתוחה מאוד לעולם עם חינוך מערבי".

"הקטארים, בניגוד לאירנים", הוא ממשיך, "גם פתרו בעיות. הם פתרו את הבעיה של האחיות מבולגריה. הם סייעו בהפלת משטר קדאפי בלוב. אין להם פצצות אטום, אין להם צבא כמעט. הבסיס הכי גדול שלהם הוא אמריקאי. העולם עדיין מתייחס לקטאר כמו לילד, כי היא קטנה. יתרון הקוטן הזה, אגב, שיחק גם לטובת ישראל הרבה שנים".

הצד האפל של 
גן העדן הקטארי

בשנים האחרונות, במקביל לחשיפת הקשרים הענפים בין קטאר לארגוני טרור, מגלה העולם גם את מצבם השערורייתי של מאות אלפי העובדים הזרים המוחזקים בה בתנאי עבדות מחפירים.

הכל החל ב–2010, אז זכתה קטאר באירוח מונדיאל 2022, למרות העובדה המצערת למדי שהטמפרטורות במדינה המדברית יוקדות ומגיעות בקיץ ליותר מ–40 מעלות בצל בימים קרירים. ההחלטה להעניק את הזכות לארח את המשחקים למדינה קטנטנה ללא תשתיות מתאימות או היסטוריה של כדורגל זכתה ללעג ברחבי העולם. ואולם קטאר החלה לעבוד במרץ כדי להתכונן לאירוח המשחקים, שנועדו להציג את פניה החדשים, הבינלאומיים ובעיקר העשירים להחריד של האמירות.

עם זאת, ארבע שנים לאחר הזכייה במכרז, ייתכן שהמונדיאל יילקח מקטאר לאחר ש"דיילי טלגרף" הבריטי פירסם במארס תחקיר שלפיו סגן נשיא פיפ"א לשעבר, ג׳ק וורנר, קיבל משלטונות קטאר שוחד של 2 מיליון דולר כדי להבטיח את זכייתה של המדינה באירוח המשחקים. התחקיר פורסם לאחר שורה של האשמות בכך שבכירים בפיפ"א קיבלו שוחד בתמורה להצבעה עבור קטאר, ושלושה חודשים לפני תחקיר של "סאנדיי טיימס" הבריטי, שטען כי מוחמד בין־חמאם הקטארי, לשעבר סגן נשיא פיפ”א, ניצל את מעמדו כדי לשחד בכירים אחרים בארגון ביותר מ–5 מיליון דולר. פיפ"א כבר נאלצה להודיע על פתיחה בחקירה לבירור ההאשמות, ולפי שעה ייתכן כי בעקבות השערורייה קטאר תנושל מהזכות לארח את המשחקים.

ואולם ההאשמות בשחיתות היו רק ההתחלה. בתוך כך, התגלו בשנתיים האחרונות יותר ויותר הפרות זכויות אדם חמורות מצד השלטונות הקטאריים כלכלפי העובדים הזרים, שהובאו כדי לבנות את התשתיות והאצטדיונים עבור המשחקים. לפי ארגון העבודה העולמי (ILO), העובדים הזרים בקטאר מועסקים בתנאים קשים, שכר נמוך להחריד ולעתים קרובות גם עבדות של ממש. לפי הערכות, לפחות 1,000 עובדים שהועסקו בבניית המתקנים למונדיאל כבר מתו כתוצאה מתאונות עבודה, התקפי לב, תשישות ובעיות אחרות. במאי הבטיחה קטאר לשפר את תנאי עבודתם, אך החודש פירסם "גרדיאן" הבריטי כי עובדים מנפאל, מסרי לנקה, מהודו וממדינות נוספות לא קיבלו משכורות כבר 13 חודשים וחלקם השתכרו פחות מ–85 סנט ליום.

הדיווחים על תנאי ההעסקה האירו פעם נוספת את הבעיה החמורה של העובדים הזרים בקטאר, הם המהווים את רוב אוכלוסיית המדינה ו–94% מכוח העבודה, אך בפועל הם מעמד של ואסאלים משוללי זכויות. רבים מהם אינם מורשים לצאת מהמדינה ללא הסכמה של מעסיקיהם, שלקחו את הדרכונים שלהם, הם לא יכולים להוציא רשיון נהיגה, להחליף עבודה, לשכור בית או לפתוח חשבון בנק ללא רשות. הם נדרשים לעבוד שעות ארוכות בשמש הקופחת, ללא מזון או שתייה, ומתגוררים בתנאים ירודים ומסוכנים. בנוסף, הם לא רשאים להתלונן, מחשש שיגורשו מהמדינה ללא שכר. בפברואר הגדירה קונפדרציית ארגוני העובדים הבינלאומית (ITUC) את קטאר "מדינת עבדים".

הגילויים האחרונים פגעו קשות בתדמיתה של קטאר, שבשנים האחרונות מעוניינת להכפיל את התיירות בה - שכיום אחראית לפחות מ–2.5% מהתמ"ג. במארס, למשל, היא הודיעה על הקמת ספארי ענק, שיאכלס הן חיות אפריקאיות והן חיות אסיאתיות, ויכלול "יער גשם טרופי" שבו גשם מלאכותי יירד מדי שעה. הפארק אמור להיפתח ב–2020.

הגילויים האחרונים לגבי התמיכה של קטאר בארגוני טרור כמו חמאס, לצד הביקורת הגוברת כלפיה מצד שכנותיה, הובילו להערכות כי ייתכן שמדיניות החוץ האקטיביסטית שלה כבר אינה משתלמת כבעבר. במארס החזירו סעודיה, איחוד נסיכויות המפרץ ובחריין את שגריריהן מדוחה, במחאה על כך שקטאר, לטענתן, לא כיבדה את ההסכמים ביניהן והתערבה בענייניהן הפנימיים דרך תמיכתה באחים המוסלמים.

"המדיניות של קטאר", אומר פרדו, "מורכבת מהמון אמביציות ואגו, אבל גם משלושה מסלולים שבהם הם מתמחים: דיפלומטיה, חינוך ותקשורת. הם שומרים על מרחק שווה מכולם, חברים של כולם, מחניפים לכולם, אבל גם דוחפים את הכסף שלהם לכל מיני מקומות, וזה מה שנותן להם את הכוח. אתה לא יכול לפגוע בהם. אם אתה אירן, למשל, אתה לא יכול לפגוע בהם כי יש להם בסיסים אמריקאיים. כדי שיהיו עוד יותר בטוחים, הם נותנים לאירנים שירותים, כי הם מפחדים מהאירנים. אבל בסוף הם הצליחו גם להרגיז לא מעט אנשים".

לדברי גוז׳נסקי, ייתכן שקטאר הגיעה לנקודה שבה היא מרגיזה יותר מדי אנשים. "בשנים האחרונות היא שיחקה במשחק של הגדולים, ויכול להיות שהיא הרחיקה לכת. הם כבר מתחילים למשוך אש, ואני לא יודע אם הם יוכלו להמשיך לעשות את מה שהם עושים לאורך זמן. הם מרגיזים בשלב הזה לא רק את ישראל - עם כל הכבוד, אנחנו שחקן קטן - אלא את הסעודים".

עם זאת, הוא אומר, אפשרויות הפעולה מול קטאר מוגבלות, בדיוק בגלל "תעודות הביטוח" שקנתה לעצמה. "זאת לא מדינה כמו אירן שאתה יכול לנדות. זה לא פשוט. מדינה שהולכת לארח את המונדיאל, שמארחת את כל הקמפוסים האמריקאיים הנחשבים, זה מרכז בינלאומי שאי אפשר להתעלם ממנו או לבודד אותה. ידה בכל. בשלב הזה האמריקאים הם היחידים שיכולים ללחוץ על קטאר. הם עשו את זה בעבר, כשאל־ג׳זירה נתנה במה לאל־קאעידה והאמריקאים לא אהבו את זה, והם יכולים לעשות את זה עכשיו".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#