משהו חורק בממלכה של שלמה אליהו - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
סדקים במגדל

משהו חורק בממלכה של שלמה אליהו

אליהו אמנם מורווח על הנייר כמעט מיליארד שקל מרכישת מגדל, אבל הדלת המסתובבת של המנהלים הבכירים בקבוצת הביטוח 
והפיננסים הגדולה בישראל מעידה על אי שקט

31תגובות

“החזקתי שליש בחברת הפניקס ולא קניתי אותה. יכולתי לקנות עוד קבוצה ולא רציתי. למה קניתי את מגדל? התפתיתי, לא יכולתי לעמוד מול זה. זאת החברה הכי ותיקה, הכי אמינה, בעלת דירוג טריפל A, והתחלתי בה בתור שליח. פשוט לא יכולתי להגיד לא” - כך הסביר שלמה אליהו בשנה שעברה בכנס סוכני ביטוח מדוע החליט לסגור מעגל ולרכוש את מגדל, שבה התחיל את הקריירה בענף הביטוח ב–1951, שנה אחרי שעלה לישראל מעיראק.

שנתיים אחרי שהשלים את רכישת השליטה במגדל, אף שהוא מורווח על הנייר במאות מיליוני שקלים ולמרות חיבתו העזה למגדל, נראה כי משהו לא טוב עובר על קבוצת הביטוח והפיננסים. עזיבתה הצפויה של ענת לוין, מהמנהלות המוערכות בענף הפיננסים, חצי שנה בלבד אחרי שמונתה למנכ"לית מגדל אחזקות וליו"רית מגדל ביטוח, מסמלת - יותר מכל גל העזיבות שהיו במגדל - כי בעל השליטה עדיין לא ממש הפנים את הקפיצה העסקית הגדולה שביצע.

אליהו לא ממש הבין שהוא כבר לא מנהל חברת ביטוח בסדר גודל בינוני, כמו אליהו, אלא תאגיד ענק שמנהל נכסים בסכום של כ–200 מיליארד שקל. תאגיד שההחלטות בו צריכות להתקבל גם על ידי מנהלים שכירים - ולא רק על ידי בני משפחת אליהו ומקורבים.

מיכל פתאל

אליהו בנה אימפריית ביטוח, בנקאות, נדל"ן ותשתיות בצורה מושכלת תוך שמירה על מינוף נמוך, הוצאות נמוכות ומעורבות בכל הפרטים הקטנים. במשך עשרות שנים עסקיו נוהלו בשקט יחסי ואליהו צבר הון של כמיליארד דולר. ואולם מאז רכש את השליטה במגדל מידי ג'נרלי האיטלקית עברו על אליהו ומגדל שנתיים סוערות. כמעט כל מנהליה הבכירים של מגדל עזבו, אליהו ביצר את שליטתו בחברה באמצעות איוש תפקידי המפתח בבני משפחתו ומקורבים, ונקלע למאבק גם מול עובדי מגדל שהקימו ועד עובדים.

ניהול משפחתי

אליהו הביא למגדל תרבות ניהול שונה מאוד מזו שהנהיגה ג'נרלי בשנים שבהן שלטה בחברה. ראשי ג'נרלי האיטלקית העניקו למנהלים המקומיים של מגדל יד חופשית בניהול החברה, שהתהליכים העסקיים בה התרחשו באטיות. אליהו, שבנה את אימפריית הביטוח שלו בשתי ידיו והיה מעורב בכל החלטה שהתקבלה בחברה, החל ליישם את את השיטה הניהולית שכה הצליחה בקבוצת אליהו בענק הביטוח שרכש.

אלא שמהר מאוד התברר שמה שעבד כל כך טוב מבחינה פרסונלית באליהו הקטנה לא כל כך עובד במגדל הענקית, מה שבא לידי ביטוי בגל העזיבות של מנהליה הבכירים. כמה מהמנהלים הלכו בעקבות איזי כהן, הבוס הקודם שלהם במגדל, שמנהל כיום את כלל ביטוח. מנהלים אחרים התפטרו. באוגוסט 2013 עזב את מגדל היו"ר הוותיק, אהרון פוגל, ואת מקומו תפס שלמה אליהו.

עופר אליהו, מנכ"ל מגדל
ניר קידר

כמה חודשים לאחר מכן התפטר על רקע חילוקי דעות עם אליהו גם מנכ"ל מגדל יונל כהן. למרות השבחים שהרעיף עליו אליהו, כהן לא ממש מצא עצמו בסיטואציה החדשה שנוצרה, והעדיף לפנות לעסקים פרטיים.

בפיקוח על הביטוח במשרד האוצר לא ראו בעין יפה את המהלכים של אליהו, בין השאר מינוים של בנו הבכור עופר למנכ"ל מגדל ביטוח, ושל בנו ישראל ליו"ר בית ההשקעות מגדל שוקי הון וראש ועדת נוסטרו של מגדל ביטוח. אליהו הבין שעליו למצוא מנהל מוערך, בעל שיעור קומה, לקבוצת מגדל. מנהל שיחזיר את היציבות להנהלתה, ישקם את האמון בחברה, ולמעשה יפיג מרושם הניהול המשפחתי שנוצר למגדל.

ענת לוין היתה המועמדת האידאלית לתפקיד. אליהו מכיר את לוין שנים רבות, אבל מה שהפך אותה למועמדת כה מתאימה היה היכרותה את מגדל - לוין היתה בעבר מנהלת ההשקעות הראשי של מגדל. וכך, לאחר קדנציה מוצלחת של כשלוש שנים וחצי כמשנה למנכ"ל ראש חטיבה לשווקים פיננסיים בבנק הפועלים ויו"רית זרוע השקעות ריאליות פועלים שוקי הון, חזרה לוין למגדל - הפעם כמנהלת הקבוצה.

האתגר של לוין

לוין החליטה לקחת על עצמה את האתגר, חרף אזהרות רבות שהשמיעו בפניה בבנק הפועלים ובכירים אחרים בענף הביטוח והפיננסים. היא האמינה שתצליח להסתדר עם משפחת אליהו ולזכות במרחב ניהולי. ואולם חודשים ספורים אחרי שנכנסה לתפקיד הבינה לוין כנראה שלא תוכל לקדם מהלכים שתיכננה ולמנות אנשים שהיא רואה לנכון לתפקידי מפתח.

הנורה האדומה הראשונה נדלקה זמן קצר לאחר הגעתה, עם עזיבתו של של אחד משני בני טיפוחיה במגדל, עומר קרייזל, שבתפקידו האחרון במגדל שימש כמנהל השקעות עמיתים, קרנות גידור ונדל"ן בחברה. לפי מקורבים למגדל, במשפחת אליהו היו מעוניינים שקרייזל יישאר בתפקיד, אבל ככל הנראה אחרי שלא הובטח מינויו לתפקיד ראש מערך ההשקעות במגדל, החליט קרייזל לעזוב ולעבור לתפקיד מנכ"ל פועלים שוקי הון.

מי שקיוותה לקבל את תפקיד מנהלת ההשקעות הראשית עם עזיבתו של קרייזל, היתה בת טיפוחיה השנייה של לוין, לימור דנש, שעד אז ניהלה את הנוסטרו, השקעות ריאליות, אשראי ופריווט אקוויטי (קרנות השקעה פרטיות) במגדל. אלא שמשפחת אליהו החליטה לאחד את שני מערכי ההשקעות ולמנות בראשה את איש אמונם, אסף שהם, שניהל את ההשקעות של אליהו ביטוח - כנראה לא בתמיכתה של לוין, שניתן להניח שתיכננה להיות הקובעת בתחום ההשקעות. דנש עברה לאחרונה לכלל ביטוח, לתפקיד מנהלת השקעות עמיתים.

מוטי קמחי

באחרונה הציבה משפחת אליהו מקורב נוסף בתפקיד מפתח בקבוצה. יוסי בן ברוך מונה למנכ"ל מגדל שוקי הון, המנהלת נכסים פיננסיים בסכום של כ–34 מיליארד שקל. בית ההשקעות, שנהנה מתמיכה חזקה של החברה האם, אינו מצליח להתרומם בשנים האחרונות ומציג ביצועים נחותים יחסית לענף. מינויו של בן ברוך, שעבד שנים רבות באליהו, לתפקיד מנהל בית ההשקעות ספג ביקורת נוקבת בשל היותו איש איש כספים - ולא מומחה בתחום ההשקעות.

אף שמההודעה ששיגרה מגדל לבורסה עולה כי קיימת אפשרות שלוין תישאר במגדל, נראה שהיא בדרכה החוצה מענק הביטוח. המועמד מוביל להחליף את לוין הוא פרופ' עודד שריג, שמסיים בספטמבר תקופת צינון של שנה מתפקיד מפקח על הביטוח ושוק ההון במשרד האוצר. מלבד היותו בעבר חבר בדירקטוריון בנק הפועלים, שריג חסר כל ניסיון עסקי בניהול גופים גדולים שכן את מרבית הקריירה שלו עשה באקדמיה. נקודה בעייתית נוספת: במהלך כהונתו כמפקח על הביטוח שריג העניק לאליהו את היתר השליטה לרכישת מגדל.

גל העזיבות ממגדל, ובעיקר עזיבתה הצפויה של לוין, מרתיע מנהלים דומיננטיים מלהצטרף להנהלת למגדל - גם אם יוצע להם תגמול נאה של 5–8 מיליון שקל בשנה, שממנו היתה אמורה ליהנות לוין. שלמה אליהו אמנם סיכם עם המפקחת על הביטוח באוצר, דורית סלינגר, כי יסיים את תפקידו כיו"ר מגדל אחזקות עד אפריל 2015, אבל הוא ימשיך לכהן כדירקטור במגדל ביטוח ולהיות מעורב בכל ההחלטות האסטרטגיות.

חלם לקנות את לאומי, קנה את מגדל

למרות חיבתו העזה למגדל, חלומו הגדול של אליהו היה להיות בעל השליטה בבנק לאומי, שלפני עסקת מגדל החזיק כ–9.6% ממניותיו. ואולם, לאחר שהבין כי הפיקוח על הבנקים לא יעניק לו היתר שליטה (אף שרשמית אליהו מעולם לא ביקש היתר כזה) בלאומי, הוא לא ביזבז זמן. אליהו אינו כבול בחוזקה במגבלות חוק הריכוזיות. מצויד בהון אישי לא מבוטל, ניצל אליהו את הסיטואציה העדינה שאליה נקלעה ג'נרלי - ענקית הביטוח האיטלקית היתה זקוקה למזומנים בשל המשבר בשווקים, וניסתה לשחרר את ההון שריתקה לטובת ההשקעה במגדל.

כשהצדדים חתמו על הסכם ראשוני במארס 2012, אליהו היה אמור לשלם על השליטה במגדל 805 מיליון יורו. ואולם, בעקבות ירידה ניכרת שנרשמה בחודשים הבאים בשווי חברות הביטוח (בהן מגדל) והבנקים (מניותיו בלאומי) - ובעיקר בשל החלטת המפקח שריג מ–2012 לאסור על חברות הביטוח למכור ביטוחי מנהלים - ניצל אליהו את הצורך של ג'נרלי במזומנים, וקיבל הנחה של כ–700 מיליון שקל. רכישת מגדל בידי אליהו בולטת במיוחד לא רק משום שמדובר בחברת הביטוח הגדולה בישראל. אליהו הצליח להשלים את העסקה, בעוד קבוצות אי.די.בי ודלק ממשיכות בניסיונותיהן למכור את כלל ביטוח והפניקס - חברות שהן חייבות למכור בהתאם לחוק צמצום הריכוזיות במשק.

אליהו אמנם לא הצליח להגשים את החלום לרכישת השליטה בלאומי, אבל לאומי מילא תפקיד מרכזי בעסקת חייו. אליהו ניצל את קשריו הטובים עם ראשי לאומי (באותה תקופה לאומי גם החזיק כ–10% ממגדל) ואת המוניטין שצבר כאיש עסקים שמחזיר את חובותיו, וקיבל מהבנק אשראי של כ–2 מיליארד שקל כנגד שעבוד מניות מגדל וערבות אישית. בנוסף, אליהו נטל אשראי של כ–350 מיליון שקל מבנק דיסקונט תוך שעבוד מניותיו בלאומי. את יתרת הסכום, יותר ממיליארד שקל, גייס אליהו ממקורותיו העצמיים.

בשונה ממתחרהו הגדול, בנק הפועלים, לאומי מיעט לממן עסקות לרכישת שליטה. ואולם על עסקה זו לאומי נאבק והתעקש לקבל אישור מהפיקוח על הבנקים להוביל מימון של העסקה בלי להקים קונסורציום של בנקים. ההערכה בלאומי היתה שמדובר בעסקה רווחית בסיכון נמוך יחסית, שכן מדובר היה במתן אשראי לשנתיים בלבד. זו היתה גם עסקת המימון לרכישת שליטה הראשונה של רקפת רוסק עמינח כמנכ"לית לאומי, ואחת העסקות האחרונות מסוג זה שהובילו הבנקים.

בשנתיים האחרונות, בשל דרישות רגולטוריות ומתוך חשש להפסדים, הבנקים הישראליים הדירו רגליהם מעסקות מימון של אמצעי שליטה. התוצאה, רוב הרוכשים של נכסים בישראל נאלצים לגייס את המימון ממקורות אחרים.

אליהו צימצם מאוד את חובו ללאומי. הוא פרע ב–2013 כמיליארד שקל ונותר עם חוב של כ–955 מיליון שקל. פירעון מחצית מהחוב ללאומי התאפשר באמצעות מכירת מניות לאומי בכ–1.1 מיליארד שקל וכן מהדיווידנדים שקיבל אליהו ממגדל ב–2013. הדיווידנדים הסתכמו ב–400 מיליון שקל, כשחלקו של אליהו הגיע לכ–280 מיליון שקל, לא כולל 140 מיליון שקל בגין דיווידנד של 200 מיליון שקל שחילקה מגדל במאי 2014. בנוסף, אליהו מכר להראל את תיק ביטוח בריאות וחיים של אליהו בכ–210 מיליון שקל.

שווי השוק של אחזקות אליהו במגדל הוא כ–4.04 מיליארד שקל (לא כולל הדיווידנדים שקיבל). על הנייר הוא מורווח ברוטו (לא כולל הוצאות מימון) על העסקה בכ–900 מיליון שקל - כלומר כ–25%.

אליהו נותר עם אחזקה של 2.78% בלאומי בשווי שוק של 550 מיליון שקל ועם 27% מבנק איגוד בשווי שוק של כ–300 מיליון שקל. עליו למכור את מניות הבנקים בתוך שלוש שנים מעסקת הרכישה, כלומר עד סוף 2015. ניתן להניח שאת מניות לאומי הוא ימכור עוד קודם לכן לצורך פירעון חובותיו לבנקים. מכירת מניותיו באגוד מסתמנת כמשימה קשה יותר.

הפעילות הביטוחית מקרטעת

האם אליהו עשה עסקה טובה כשקנה את מגדל ובחר לא להתעקש ולנסות לרכוש את לאומי? אין תשובה לכך חד־משמעית. מגדל מציגה בינתיים תשואה על ההון (יחס בין רווח נקי להון עצמי) גבוהה לעומת לאומי, וגם - להבדיל מלאומי - מחלקת מדי שנה דיווידנדים של מאות מיליוני שקלים, וכל הסימנים מצביעים על כך שתוכל לעשות זאת גם בהמשך. בנוסף, בעוד מערכת הבנקאות - כולל לאומי - חווה הידוק מצד הפיקוח על הבנקים של מעורבות בעלי שליטה, אליהו מצליח להיות מעורב מאוד בכל ההחלטות המהותיות במגדל.

בפני מגדל עומדים אתגרים גדולים (כמובן שגם בפני לאומי). מקור הרווחיות העיקרי שלה הוא שוק ההון, בעוד פעילותה הביטוחית מקרטעת. עם התשואות שמניבים לה האפיקים הסולידיים, יהיה לה לא פשוט להציג רווחים גבוהים בשנים הקרובות. כבר בדו"חות הרבעון הראשון ניתן היה לראות שלהבדיל ממתחרותיה מגדל הציגה ירידה בערך העסקים החדשים (VNB) שמכרה בביטוחי החיים, ביטוחי הבריאות והפנסיה - ירידה של כ–11% לכ–569 מיליון שקל.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#