איך נהפכו המנהרות לעורק הכלכלי הראשי בעזה - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
הכסף שמתחת לבלטות

איך נהפכו המנהרות לעורק הכלכלי הראשי בעזה

לפני שמנהרות נהפכו לבעיה של צה״ל בעזה, הן היו הבעיה של צה"ל בדרום לבנון וקוריאה הדרומית ■ העיר התת־קרקעית שבנה חמאס מתחת לעזה נהפכה בשבע השנים האחרונות למרכז החיים של הכלכלה העזתית

22תגובות

על סיפורי אהבה כמו זה של עימאד אל־מלאלחה ומנאל אבו שנאר נהוג לומר שהם ״אינם יודעים גבולות״. בתחילת 2013, לאחר חודשים שבהם שוחחו רק טלפונית, הכריזו שני הצעירים המאוהבים על אירוסיהם. הבעיה היתה שהוא פלסטיני מעזה ואילו היא מצרייה מרפיח, והשלטונות המצריים לא איפשרו לה להיכנס לעזה במעבר הגבול כדי שתממש את האירוסים. אז אל־מחאלה ואבו שנאר בחרו בדרך מקורית לנצח את המערכת, והבריחו את אבו שנאר במנהרה - אחת מאלפי מנהרות ההברחה בין עזה למצרים - לטקס החתונה בעזה. אל־מחאלה חיכה לה בתוך המנהרה, והשניים צעדו קרוב לקילומטר מתחת לאדמה. תמונות הכלה המוברחת, לבושה בשמלת החתונה הצחורה ופוסעת במנהרה עם אהובה הלבוש בחליפה, התפרסמו בכלי תקשורת בכל העולם.

סיפורם של אל־מחאלה ואבו שנאר הוא רק דוגמה לאופן שבו נהפכו המנהרות לאחת מאבני היסוד של החיים בעזה, שעברו בשנים האחרונות יותר ויותר אל מתחת לאדמה. לצד מנהרות הטרור שחיילי צה״ל מנסים להשמיד בימים אלה, העיר התת־קרקעית שנבנתה מתחת לעזה כללה עד לאחרונה עוד אלפי מנהרות שמרביתן שימשו למטרות אחרות לגמרי. בשבע השנים שעברו מאז שחמאס השתלט על הרצועה נהפכה העיר התת־קרקעית לנדבך חשוב בכלכלתה, למקור תעסוקה ולעורק תחבורה ראשי שדרכו עברו אנשים וסחורות בין סיני לרצועה.

עד לאחרונה פעלו בעזה שני סוגים עיקריים של מנהרות - לטרור ולהברחה. מנהרות הטרור, שבהן נלחמים כעת חיילי צה״ל, נבנו על ידי חמאס בהשקעה כבדה של מאות מיליוני דולרים, רובם מתרומות קטאריות, במסגרת האסטרטגיה של הארגון להעביר את הלוחמה עם צה״ל אל מתחת לאדמה, מתוך אמונה ששם יהיה לו יתרון.

REUTERS

מנהרות ההברחה, לעומת זאת, נבנו בחלקן על ידי חמאס ובחלקן על ידי אנשים פרטיים, יזמים שחיפשו דרך לעשות רווח מהיר וראו במנהרות הזדמנות השקעה עם תשואה מובטחת. כך נהפכו המנהרות עם השנים לגורם מרכזי בכלכלה העזתית, וכל סחורה שהיא עברה דרכן: מכוניות, מזון, בקר, דלק, מוצרי אלקטרוניקה, שמלות חתונה, וכן, גם כלות.

המערכת הכלכלית הענפה הזאת פירנסה אלפי אנשים שמצאו מקצוע חדש - חופרי מנהרות - וסייעה לפלסטינים להקל במעט את השפעות המשבר הכלכלי החריף שממנו סובלים תושבי עזה, ובמידה מסוימת סייעה לחמאס לבסס את שלטונו. היא סייעה לחמאס ולארגוני הטרור האחרים, כמו הג׳יהאד האסלאמי, להגדיל את מצבורי הנשק ואת היכולות הצבאיות, אך גם סיפקה מקור תעסוקה חשוב למובטלים, במיוחד לצעירים שבהם, ושימשה גורם חשוב שמנע מהכלכלה העזתית לקרוס לחלוטין.

ואולם כל זה, כנראה, נגמר: במארס הכריזו שלטונות מצרים שהרסו 1,370 מנהרות הברחה בגבול עם עזה, שהיו כנראה הרוב הגדול של המנהרות. לפי ״ניו יורק טיימס״, המהלך הזה עלה לחמאס בהכנסות מסים של יותר מ–200 מיליון דולר בשנה. לדברי ד״ר גיל פיילר ממרכז בגין־סאדאת למחקרים אסטרטגיים, אובדן המערכת הכלכלית של המנהרות היה אחד הגורמים המרכזיים להקצנה ברצועה.

״המנהרות שימשו את חמאס צבאית, אבל גם כלכלית. הם הקימו שם אימפריה״, אומר פיילר. ״הם הצליחו לפרוץ את הסגר הישראלי ולשים אותו ללעג, בנו מנהרות עצומות שמשאיות יכלו לעבור בהן. הבריחו דלק, העבירו סחורות, כאילו לא היה סגר בכלל. היו מנהרות צבאיות נטו ומנהרות מסחריות נטו, והיו גם מנהרות מעורבות. הסכומים שעברו שם היו פנטסטיים והסתכמו במיליארדי שקלים בשנה. הם בנו שם עיר שלמה מתחת לאדמה, כמו בטורונטו״.

REUTERS

במשך השנים הבריחו הפלסטינים שורה ארוכה של מוצרים דרך המנהרות ממצרים לתוך עזה. חלקם היו מוצרים פשוטים כמו קמח, שהיה קל וזול יותר לייבא דרך מנהרות מאשר דרך ישראל. אחרים, כמו חומרי בנייה, גם אלה ששימשו לבניית מנהרות נוספות, היו אסורים. תחת שלטונו של מוחמד מורסי במצרים, בעל ברית של חמאס, הורשו המנהרות בעזה להתרחב ולצמוח. אלא שלאחר הדחתו בהפיכה צבאית הקשיחו המצרים את היחס לחמאס ופשטו על המנהרות, אותן הן תפשו כסכנה לביטחון המצרי.

בתחילת 2014, לאחר שהמצרים השמידו כמה מאות מנהרות, העריך בכיר בחמאס שסגירתן הובילה לירידה של 95% בהיקף הסחורות שנכנסו לתוך עזה ולהפסדים כוללים של יותר מ–500 מיליון דולר. כתוצאה מכך, ממשלת חמאס לא הצליחה לשלם משכורות ל–50 אלף הפקידים שלה מתחילת השנה.

״עלייתו של א־סיסי גרמה לשינוי דרמטי ביחס של המצרים לרצועה, וכתוצאה מכך אפיק שלם של תעשייה נסגר״, אומר ד״ר שמואל אבן, חוקר בכיר ומומחה לכלכלה במכון למחקרי ביטחון לאומי. ״האנשים שהרוויחו מהמנהרות, שעבדו במנהרות, פרנסתם הופסקה. הרבה אנשים עשו הרבה כסף והמצרים שמו לזה סוף, או כמעט סוף״.

לדברי אבן, היו לא מעט הבדלים בין מנהרות התקיפה למנהרות ההברחה - בגודל, בעלות הבנייה ובאיכות. ״מנהרות התקיפה משוכללות בהרבה, מדופנות בהרבה, ויש הרבה פחות מהן. הושם בהן גם הרבה יותר דגש על החשאיות ועל כך שהמנהרה תחזיק מעמד לאורך זמן בלי תחזוקה רבה. זה היה פרויקט הרבה יותר מסובך.

"מנהרות ההברחה, לעומת זאת, היו במספרים אדירים ובאיכויות משתנות. גם חמאס וגם אנשים פרטיים בנו אותן. התפתחה שם תעשייה אדירה של אנשים שראו במנהרה עסק. זה היה ערוץ השקעות: אנשים היו משקיעים במנהרות כסף, וכשהתחילו לעבור בהן סחורות הן היו מרוויחים מכך, כמו אדם שפותח נתיב ימי. מבחינת חמאס זה היה עסק לגיטימי. מבחינתנו ומבחינת המצרים כמובן שלא״.

"הרבה יותר זול להעביר סחורה במנהרות מאשר בנמל אשדוד״

חמאס לא היה הראשון או היחיד שהשתמש במנהרות כאסטרטגיה צבאית. חיזבאללה הקים בשני העשורים האחרונים רשת ענפה של מנהרות בדרום לבנון, כדי להתגבר על העליונות האווירית של צה״ל, שהוגדרה בעיתון כווייתי ב–2010 כ״ענפה יותר מהרכבת התחתית של פאריס״. ב–2013 דיווח ״טיימס״ הבריטי כי חמאס החל לייצא את הידע הטכנולוגי שצבר בעת חפירת המנהרות בעזה, והחל לסייע למורדים בסוריה לחפור מנהרות התקפיות. המורדים בסוריה כבר השתפרו מאז ביכולות החפירה, ובמאי שיחררו סרטון המציג כיצד הטמינו עשרות טונות של חומר נפץ מתחת לבסיס של צבא סוריה ופוצצו את הבסיס על יושביו.

ואולם למנהרות ככלי נשק יש היסטוריה עשירה שקודמת לחמאס, לחיזבאללה ולמורדים בסוריה. אנשיו של בר כוכבא, למשל, עשו שימוש נרחב במערות שנחצבו בסלע כדי להכין את המרד נגד האימפריה הרומית. המחילות הצרות ששימשו את אנשיו של בר כוכבא למסתור מפני הרומאים נחצבו בסלע במהירות מרשימה, מתחת לאפם של הרומאים. כיום מערות בר כוכבא הן מוקד משיכה לסיורי תיירות.

בשנות ה–50 של המאה הקודמת בנו חיילי קוריאה הצפונית מערכת של מנהרות ארוכות לאורך הגבול עם קוריאה הדרומית, שדרכן תיכננו לשלוח חטיבות שלמות לפלישה קרקעית. מאז שנות ה–70 גילו הדרום־קוריאנים כמה מנהרות התקפיות, שהיו מצוידות להפליא: מחוזקות בבטון, עם אספקת חשמל ותאורה, חללי שינה ומחסני נשק. הן נחצבו בגרנית ונצבעו בשחור כדי לשוות להן מראה של מכרות פחם למקרה שיתגלו.

אף שמנהרות חדשות לא התגלו בגבול שבין שתי הקוריאות מאז 1990, מנהרות הפלישה הצפון־קוריאניות נהפכו לפולקלור בקוריאה הדרומית ולתחביב של מאות חובבים המקדישים חלק ניכר מזמנם לחיפוש אחר מנהרות נוספות. גם צבא קוריאה הדרומית וגם צבא ארה״ב הביעו בשנים האחרונות חששות שקוריאה הצפונית חפרה אלפי מנהרות תת־קרקעיות נוספות. (באפריל 2013 טען שליט קוריאה הצפונית, קים ג׳ונג און, כי הוא יכול לשלוח 30 אלף חיילים לשכנה מדרום דרך מנהרות תקיפה שחפר לאורך הגבול, אך עד כה לא נמצאו מנהרות כאלה).

בעוד שהמנהרות בקוריאה חצובות בגרנית, בעזה קל יותר לחפור מבחינה גיאולוגית. ״האדמה ברצועה חולית״, אומר אבן, ״ולכן אין צורך בציוד מתוחכם או משוכלל במיוחד. פועלים פשוטים, שקיבלו שכר עבור כל יום עבודה כמו כל פועל רגיל, פשוט הוציאו את החול מהמנהרות״. כל מנהרה כזאת, בין אם היא משמשת לתקיפה או הברחה, הצריכה בין שנה לשלוש שנים של חפירה והשקעה של עד עשרות מיליוני דולרים, בהתאם לאורכה, מטרותיה ומספר נקודות היציאה ממנה. מנהרת הברחה ממוצעת דרשה 50–70 אלף דולר ב"מקדמה", ויכלה לעלות עד ל–250 אלף דולר למנהרה של 700 מטר, הודות לאגרות שונות שקיבל חמאס בתמורה לאישור לבנייה, בנוסף למסים שהוא גבה עבור כל סחורה שעברה דרכן. מנהרות התקיפה, כמובן, היו יקרות בהרבה.

הבעיה של ישראל עם האדמה החולית של עזה, אומר אבן, היא שהיא מקלה על חידוש החפירות. ״המבוך התת־קרקעי הזה התאפשר בקלות, בגלל האופי הגיאולוגי של המקום. כרגע ישראל עושה פעולה מסיבית נגד המנהרות, אך מאחר שלא מדובר באמצעי לחימה ייחודיים שצריך להבריח, אלא במנהרות שחמאס יודע לייצר בעצמו, ומפני שאי אפשר למנוע לחלוטין יבוא של ברזל וחומרי בנייה לרצועה, אז הנשק הזה ניתן לבנייה מחדש. זה רק עניין של מאמץ וזמן״.

למרות המומחיות הרבה שצברו הפלסטינים בחפירת המנהרות והאדמה החולית שהקלה את מלאכת החפירה, תעשיית המנהרות של עזה גבתה קורבנות במשך השנים - יותר מ–200 לפי הערכות. הנפגעים הם פועלים שמתו בקריסת מנהרות, או כאלה שנפצעו או פיתחו מחלות כרוניות, במיוחד מחלות ריאה שהתפתחו משבועות ארוכים של שהייה רצופה במנהרות לא מאווררות. רבים עבדו יום ולילה, במשמרות ארוכות, שישה ימים בשבוע.

מאז שהוטל הסגר על עזה נהפכו מנהרות ההברחה לאלטרנטיבה העזתית למעבר רפיח וללב הפועם של תעשיית ההברחות שלה. בשיאן, דיווח ״נשיונל ג׳אוגרפיק״ ב–2012, עבדו 15 אלף איש בתוך המנהרות עצמן, בנוסף לעשרות אלפים שהתפרנסו דרכן בעקיפין - ממהנדסים ועד נהגי משאיות וסוחרים. בניית המנהרות יצרה תעשייה שלמה סביבה, עם סוחרים וקבלנים שהתמחו במכירת אתים, חבלים ושאר הציוד הדרוש לחפירתן.

מהנתח שגבה חמאס מהכנסות המבריחים נלקחו לעתים כספים לכיסו של בכיר חמאס שגבה אותם, והשאר מימן פרויקטים כמו מנהרות התקיפה. ב–2012, בשיא הפעילות במנהרות, העריך "נשיונל ג'אוגרפיק" שהן מניבות לחמאס 750 מיליון דולר בשנה. גם מאות מיליוני דולרים במזומן מסוריה, אירן וקטאר הוברחו דרך המנהרות האלה.

פריחת המנהרות יצרה מעמד חדש של בעלי הון: כמה מאות בעלי מנהרות שנהפכו למיליונרים. בה בעת, המנהרות יצרו תעשייה נרחבת של הונאות: נוכלים, שפירסמו את המנהרות כהשקעה נהדרת שתשלש את כספי ההשקעה הראשונית, הצליחו למשוך מאות מיליוני דולרים (עד ל–500 מיליון דולר, לפי חלק מהערכות של ממשלת חמאס) מאזרחים תמימים.

״מה שעבר דרך המנהרות האלה הוא בעיקר סחורות שאי אפשר להעביר דרך ישראל, בין אם כי הן אסורות או משום שזה פשוט היה קל יותר וזול יותר להעביר אותן דרך מצרים״, אומר אבן. ״אין שום בעיה לייבא מישראל, למעט דברים שמופנים לצורכי מלחמה, אבל המנהרות האלה פטורות ממכס. היה הרבה יותר זול לעבור דרכן מאשר דרך נמל אשדוד״.

תהיה אשר תהיה הסיבה להעברת הסחורות דרכן, אין ספק שכלכלת המנהרות תרמה רבות לכלכלה העזתית, שבה 60% מהתושבים סובלים מחוסר ביטחון תזונתי, שתלויה לחלוטין בסיוע הומניטרי חיצוני של האו״ם וסובלת ממחסור במים, בחשמל ובמוצרי בסיס. דו״ח שפירסמה אונר״א ב–2011 קבע כי פריחתן של המנהרות היתה אחד האחראים העיקריים לצמיחה המואצת של הכלכלה העזתית ב–2010 וב–2011. ב–2011 היא צמחה ב–23%, לפי נתוני קרן המטבע הבינלאומית, למרות המצור הישראלי.

התרומה העיקרית של המנהרות, קבע הדו״ח, היתה בענף הבנייה, שהודות למנהרות קיבל הרבה יותר חומרי בניין (ישראל הקלה בהכנסתם לרצועה רק באחרונה). ב–2013 העריך האיחוד האירופי שיותר מ–80% מאספקת חומרי הבנייה לעזה הגיעו מהמנהרות. המנהרות גם סיפקו לחמאס מחצית מתקציבו השנתי.

סגירת המנהרות על ידי מצרים הובילה, לפי הפלסטינים, לקריסה מוחלטת של כלכלת עזה, שגם כך סובלת ממשבר חריף כבר שנים רבות. ברבעון השלישי של 2013 זינקה האבטלה ל–32%, לעומת כ–27% ברבעון קודם לכן, ועד כה טיפסה עד ליותר מ–40%. ענף הבנייה שותק שוב. בעקבות סגירת המנהרות, דלק מוברח ממצרים כבר לא נכנס לרצועה - ומחירי הדלק זינקו. למעשה, הכל בעזה התייקר: התושבים, שבמשך שנים התרגלו לקנות בזול הודות למנהרות, התמודדו בחודשים האחרונים עם קפיצה של עשרות ואף מאות אחוזים במחירי המוצרים. פקידי חמאס לא קיבלו משכורות כבר חודשים.

למרות זאת, אבן לא מתרשם במיוחד מהתרומה של סגירת מנהרות ההברחה לקריסת הכלכלה העזתית. ״היו הרבה אנשים שעשו מזה המון כסף, אבל אני אישית לא חושב שזה היה עורק החיים של הרצועה. אין ספק שזה פגע במערכת שלמה של אנשים, אבל צריך להבין שזה קודם כל פגע בסחר שמבחינתנו הוא לא לגיטימי, כמו סחר בנשק או באמצעי ביצורים״, הוא אומר.

״המנהרות פירנסו תעשייה אדירה שבה לקחו חלק אנשים שראו בהן עסק וערוץ השקעה. אנחנו מסתכלים על זה כעל דבר לא לגיטימי, כי מבחינתנו זה לא לגיטימי, אבל מבחינתם זה היה לגיטימי בדיוק כמו שדה תעופה. בכל מקרה, מה שאנחנו יכולים ללמוד מזה הוא שלא משנה אילו חומות ואילו גדרות נשים מסביב לישראל, ללא שליטה מלאה בשני הצדדים שלהן תמיד יוכלו לחפור לנו מתחת לגדר״.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#