המפץ הגדול של אינדיגו - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
ראש דיו

המפץ הגדול של אינדיגו

באותה שנה שבה עלה לישראל ייסד בני לנדא את אינדיגו - חברה קטנה מרחובות ששינתה את עולם הדפוס בתוך כמה שנים, אבל בקושי שרדה את הטלטלה שחוללה

3תגובות

עד לפני כארבעה עשורים תעשיית הדפוס העולמית היתה תעשייה מסורתית, שמרנית וכבדה. הקמת בית דפוס היתה עניין יקר והעלויות גולגלו על הצרכנים, שנדרשו לשלם מחיר גבוה עבור כל פלייר. הדפוס נעשה באמצעות פלטות (גלופות), והיה חייב להיות מדויק מאוד. הדפסה בצבע או על חומר שאינו נייר היתה חלום רטוב. מדפסות ביתיות כבר החלו לצוץ בבתים, בעיקר של עשירים, אבל התחום היה עדיין בחיתוליו. ב־1977 באה לעולם אינדיגו, החברה הישראלית שייסד היזם הסדרתי בני לנדא, שעלה באותה שנה לישראל. איש לא ידע אז שהחברה הזו עומדת לשנות את תחום הדפוס.

לנדא, שנולד בפולין ב־1947, היה איש מחקר ופיתוח עוד לפני שהכיר את המושג. בילדותו, שעברה עליו בקנדה, סייע לאביו בחנות המשפחתית, שם ניסה להבין איך ניתן להדפיס ישירות על נייר, ללא גלופות. בהמשך, כשלמד קולנוע בלונדון, עבד בחברה בתחום המיקרופילם, ופיתוח שלו זיכה את החברה בחוזה יוקרתי. לאחר מכן הקים לנדא עם שותף חברה מצליחה בתחום המיקרו גרפיקה בבריטניה, וכשהחליט לעלות לישראל חשב שיוכל להציע שירותי מחקר ופיתוח חיצוניים לחברות בינלאומיות שעסקו אז בתחום חדש ומרתק – דפוס דיגיטלי. לנדא הוציא לפועל פרויקטים של מו"פ עבור חברות כמו זירוקס, דו פונט וסאווין האמריקאית.

ללא קרדיט

במקביל פעלה החברה לפתח דיו אלקטרוני שיחליף את האבקה שהיתה עד אז במכונות הצילום וההדפסה, כך שניתן יהיה לייצר מכונות דפוס קטנות, יעילות ומהירות המדפיסות בצבעים שונים ועל חומרים מגוונים. "המהנדסים עסקו במשך שנים בפיצוח האתגר שהיה ברור כי ישנה את עולם הדפוס לנצח", מתאר ד"ר שי הראל, מומחה לאסטרטגיה ויזמות מהאוניברסיטה העברית. "זה לא היה פשוט אבל ב־1993 הם כבר היו קרובים להצגת מוצר מוגמר". באותה שנה התקיימה בברמינגהם שבבריטניה התערוכה העולמית אייפקס, הנערכת בעיר אחת לחמש שנים. ההשתתפות בה היתה הזדמנות לפרוץ לשוק.

לנדא ואנשיו ידעו שהם פיתחו מכונה חדשנית. ה־E-PRINT 1000 אפשרה להדפיס ישירות מהמחשב, לשנות כיתוב מעמוד לעמוד, ללא צורך בגלופה יקרה. אבל הם גם ידעו שהיא לא לגמרי מוכנה, עדיין. "באינדיגו התלבטו אם לצאת לשוק לא מוכנים ב־100%, או לחכות עד להשלמת הפיתוח", מספר הראל, "בסופו של דבר הם החליטו לא לחכות".

הרעש שעשתה המדפסת החדשה הוכיח לכאורה כי זו היתה החלטה נכונה. ההצלחה היתה מסחררת. על אף שהמחיר לא היה נמוך - 200־400 אלף דולר למכונה - מחזור המכירות של החברה, שהיה 10 מיליון דולר ב־1993, קפץ בזכות המדפסת החדשה ל־150 מיליון דולר ב־1995. כבר ב־1993 פנה אל לנדא אחד היזמים המפורסמים בעולם, ג'ורג' סורוס, ורכש 14% מהחברה תמורת 50 מיליון דולר. ללנדא היה ברור שהוא חייב לנצל את חלון ההזדמנויות כדי להפוך את אינדיגו לחברה עולמית, ולשם כך הוא נזקק לעוד כסף. ב־1994 החברה הונפקה בארצות הברית לפי שווי של 100 מיליון דולר, כשמחיר המניה הוא 20 דולר. בתוך שנה זינקה המניה ל־64 דולר, מחיר המשקף שווי של 3.5 מיליארד דולר.

אלא שדווקא בשיא ההצלחה, החלו התקלות. "המכונות לא היו מספיק יציבות", אומר הראל, "היתה שם בעיה טכנית קשה. זו לא היתה הפתעה גדולה – אנשי החברה ידעו שהם לא יוצאים עם מוצר אפוי לגמרי, אבל לא יכלו להרשות לעצמם לא לצאת לשוק בעת הזו. ה־Time2Market (זמן הגעה לשוק) הגיע טיפה מוקדם מדי".

ב־1996 התחילה אינדיגו ליפול. התברר שעלויות התחזוקה גבוהות מאוד, כסף רב הועבר מהשיווק למערך השירות הטכני והמניה התרסקה. "המהנדסים של אינדיגו חיו אז במטוסים, כשהם רצים ממכונה למכונה ומתקלה לתקלה. זה עלה המון כסף, שלא לדבר על הפגיעה באמון הלקוחות", אומר הראל. "הצמיחה הוגבלה בגלל בעיות שירות. לנדא לא חשב בתחילת הדרך שאם הוא רוצה למכור, הוא חייב לבנות מערך תמיכה ושירות גלובלי, וזה עולה המון כסף. אתה מוכר מכונה יקרה, שהיא לב לבו של העסק שקנה אותה, ואם היא מפסיקה לעבוד – העסק מתמוטט. אתה חייב לתת שירות מצוין".

קובי קלמנוביץ

למה בעצם החליטו באינדיגו שזה זמן ההגעה הנכון לשוק מבחינתם?

הראל: "כמו תמיד, בגלל החשש ממתחרים וההבנה שהחברה שתגיע ראשונה לשוק תהיה זו שתסחוף אותו אחריה. מבחינה זו הם צדקו. מהר מאוד נכנסה לשוק חברת זייקון (Xeikon) הבלגית, שהוקמה על ידי בכירים יוצאי אגפא, ונהפכה למתחרה רצינית. זייקון פעלה אחרת: היה לה גב של חברה גדולה, מה שלא היה לאינדיגו. היא מכרה מדפסות לאגפא, שמכרה אותן הלאה וגם תיקנה את התקלות באמצעות מערך השירות שלה. כשזייקון יצאה עם מדפסת דיגיטלית צבעונית היא יצרה שיתוף פעולה עם יבמ, שמכרה אותן ללקוחות יחד עם מערך תמיכה. זו היתה שיטה הרבה יותר זולה מהקמת מערך שירות בעצמך". באינדיגו הבינו שהם חייבים להתחיל לחשוב אחרת, ובמקביל לפתרון הטכני חל מהפך בתפיסת השירות: חוזי השירות תומחרו על פי נכונותם של הלקוחות להקצות אנשי תמיכה משלהם, שהגיעו לאינדיגו כדי ללמוד איך לטפל במכונה. במקביל הוכנו ערכות עזרה עצמית ללקוחות והוקם מערך תמיכה מרחוק. "לא פחות מ־18 חודשים התמודדה החברה עם הכשל הטכני הזה, שעלה כסף רב", מתאר הראל. "כבר היו מי שהספידו את לנדא, אבל לבסוף החברה התייצבה".

בשנת 2000 רכשה HP 15% מהחברה, ושנה לאחר מכן את 85% הנותרים תמורת 830 מיליון דולר. אינדיגו נהפכה לחטיבת ההדפסה המצליחה של חברה בינלאומית גדולה.

Victoria Sevcenko

"לנדא לא חיפש אקזיט", אומר הראל, "הוא רצה להקים חברה בת קיימא, כזו שתחווה צמיחה אורגנית ותהפוך עם השנים לחברה בינלאומית". זה לא הצליח: אינדיגו נמכרה שבע שנים בלבד לאחר הפריצה הגדולה.

הראל: "החזון של חברה עצמאית לחלוטין בתחום הזה היה שאפתני מדי. כיזם לנדא גילה, לאחר לא מעט שנים, שבתחום הזה שיתופי הפעולה הכרחיים. עם זאת, הוא לא מכר סטארטאפ וברח. החברה שהוא מכר היתה כבר מבוססת וגדולה. העובדה שכיום מעסיקה אינדיגו בישראל כ־2,000 עובדים, וצפי המכירות שלה ל־2013 הוא שני מיליארד דולר, אומרת שהמפץ הגדול שחזה לנדא אכן קרה". 

 

איור: עמוס בידרמן

הכתבה מתפרסמת בגיליון יולי של  מגזין TheMarker

למנוי למגזין, חייגו: 5200*

 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#