חתן פרס נובל לכלכלה מסביר: מה הקשר בין סקס, כליות ובשר סוסים - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

חתן פרס נובל לכלכלה מסביר: מה הקשר בין סקס, כליות ובשר סוסים

חתן פרס נובל אלווין רות' מתכנן מערכות מסובכות לניהול עסקות שאנחנו לא רוצים לבצע, אך 
לא תמיד יכולים להימנע מהן ■ רות': ״עסקה דוחה היא עסקה שאנשים רוצים לעשות, ואחרים לא חושבים שצריך לאפשר להם לעשות אותה״ ■ ״כמעט תמיד אפשר למצוא לפחות עסקה דוחה אחת בחדשות״

11תגובות

ב–1995 ניתנה לפרופ׳ אלווין רות׳ ההזדמנות הראשונה להוכיח שאת הידע התיאורטי שצבר אפשר לנצל כדי לפתור בעיות בעולם האמיתי. זה קרה כשהוא קיבל שיחת טלפון מהאדם שהיה אחראי למערכת שהתאימה בין בוגרי פקולטות לרפואה לבין ההתמחויות בבתי חולים בארה״ב. רות׳, מומחה לתורת המשחקים ובאותה תקופה פרופסור באוניברסיטת פיטסבורג שכתב מחקרים אקדמיים על מערכות התאמה, התבקש למצוא פתרון מעשי שימנע מהמערכת לקרוס.

המערכת שהתבקש לתכנן מחדש נועדה להסדיר את התהליך הכואב של מציאת התמחויות לבוגרים טריים שעושים את צעדיהם הראשונים במקצוע הרפואה. המערכת סבלה מבעיות רבות: הסטודנטים טענו שהיא לא הוגנת, ושהיא מעניקה לבתי החולים יותר מדי כוח. היא עוצבה בשנות ה–50, תקופה שבה נשים כמעט לא זכו ללמוד רפואה. מאז נשים הצטרפו בהמוניהן לבתי הספר לרפואה, ויותר ויותר סטודנטים התחתנו במהלך לימודיהם. המערכת הישנה, שלא היתה ערוכה להתמודדות עם מצב כזה, יצרה לעתים הפרדה של אלפי ק"מ בין בני זוג שסיימו יחדיו את לימודי הרפואה, ואילצה אחרים לבחור בין המקצוע לבין החיים האישיים. אחרים ניסו לתחמן את המערכת ולשקר, בניסיון לשפר את סיכוייהם לקבל את ההתמחויות שרצו. חלק מהם פנו אל רות׳ וניסו לטכס עצה.

רות׳, שהתמחה בענף החדש יחסית של עיצוב שוק (Market Design), כבר כתב ספרים ומחקרים תיאורטיים על בעיות במערכות דומות, ונחשב למומחה בנוגע למערכת ההתאמה הרפואית, אבל עד אז העבודה שלו היתה תיאורטית לחלוטין. הוא מעולם לא התבקש לתכנן מערכת כזאת בעצמו. לבסוף הוא יצר מערכת חדשה, מבוססת אלגוריתם, שסיפקה התאמה טובה בהרבה בין הצרכים של בתי החולים ליכולותיהם של המתמחים והרצונות שלהם. בזכות המערכת שלו השתפרו חייהם של אלפי רופאים צעירים.

אמיל סלמן

עיצובה מחדש של מערכת ההתאמה למתמחים היתה תחילתו של תהליך שהפך את רות׳, אחד הכלכלנים הניסיוניים המובילים בעולם וחתן פרס נובל ל–2012, לשונה מעמיתיו לחקר הכלכלה, שנותרו ברובם ספונים במגדל השן האקדמי. ב–20 השנים האחרונות צבר רות׳ שורה ארוכה של הישגים בעולם האמיתי, כמומחה לתכנון מחדש של מערכות מסורבלות ולא יעילות: מרשת לחילופי כליות בארה״ב שהצילה את חייהם של אלפים שנזקקו להשתלה ועד למערכת התיכונים הציבורית של ניו יורק.

״יש בדיחה ישנה על ההבדל בין כלכלן לסוציולוג: הכלכלן חוקר את הבחירות שאתה עושה. הסוציולוג חוקר את זה שאין לך אפשרויות בחירה״, הוא מתבדח בראיון ל–Markerweek. רות׳, שמלמד כיום בסטנפורד (עד 2013 הוא לימד באוניברסיטת הרווארד), הוא מאמין גדול ברעיון שלפיו מדע הכלכלה יכול וצריך לצאת מהנוחות התיאורטית וליישם את התיאוריה כדי לפתור בעיות מעשיות. פרופיל מ–2011 ב״בוסטון גלוב״ כינה אותו "הכלכלן מהרווארד שהפסיק רק לחקור את העולם והתחיל לנסות לתקן אותו".

רות׳, 62, יהודי־אמריקאי, זכה בנובל עם לויד ס. שפלי מאוניברסיטת UCLA, מגדולי המומחים אי פעם בתורת המשחקים, על תרומותיהם לתחום עיצוב השווקים, תחום חדש יחסית שמאפשר לכלכנים לחקור הצלחות וכישלונות של שווקים ולתכנן אותם כך שיתפקדו באופן היעיל ביותר. שפלי, יחד עם עמיתו המנוח דיוויד גייל, הוא מחלוצי תורת המשחקים, ותרם רבות לפיתוח מודלים מתמטיים שיאפשרו התאמה טובה יותר במערכות שמתבססות על בחירות של משתתפים רבים.

שפלי וגייל הניחו את התשתית שעליה התבססו מחקריו של רות׳. ב–1962 הם פירסמו עבודה חלוצית תחת הכותרת “College Admissions and the Stability of Marriage” (״קבלה לקולג׳ ויציבות הנישואים"), שהשוותה בין שתי מערכות: מערכת הקבלה למכללות, שבה סטודנטים חיפשו מוסדות לימוד שיתאימו להם והמוסדות חיפשו סטודנטים מתאימים, ושוק הנישואים, שבו מספר קבוע של גברים ונשים מחפשים בני או בנות זוג. בניגוד לסרטים, שבהם אנשים מוצאים בקלות את אהבת חייהם, בחיים האמיתיים הם מתפשרים לעתים קרובות, תהליך שעלול גם להוביל לתוצאות עגומות.

בלומברג

גייל ושפלי הגו מודל מתמטי שביקש לפתור את הבעיה הזו ולהוביל לנישואים יציבים: כל אשה וכל גבר ידרגו את בני הזוג המועדפים עליהם. כל גבר יציע נישואים לאשה שמדורגת במקום הגבוה ביותר ברשימת ההעדפות שלו, וכל אשה תדחה את כל ההצעות למעט זו שדורגה הכי גבוה ברשימה שלה, שלה היא תשיב ב״אולי״. לאחר מכן כל גבר שנדחה יציע נישואים לאשה המועדפת עליו, בין אם היא כבר ״מאורסת״ או לא, והיא תשיב שוב ב״אולי״ למחזר המועדף עליה ותדחה את השאר. המודל התיאורטי מבטיח שאף גבר ואף אשה לא יישארו רווקים, ושכל הנישואים יהיו יציבים מכיוון שהם ייצגו את ההעדפות האמיתיות של בני הזוג. לתהליך הזה קראו גייל ושפלי התאמה יציבה (Stable Matching).

רות׳ ושפלי מעולם לא עבדו יחד, אבל נחשבים לשותפים אינטלקטואליים: רות׳ הוא שיישם את התיאוריות ששפלי וגייל פיתחו שנים רבות לפניו, והפך אותן מתיאוריה לכלי שימושי שיכול לפתור כשלי שוק, כלומר לא רק להסביר מדוע שוק מסוים עובד או לא עובד, אלא גם כיצד אפשר לשפר אותו כך שיתפקד טוב יותר. כך עשה למשל במערכת ההתאמה להתמחויות, שבה השתמש בעקרונות ההתאמה היציבה של שפלי וגייל כדי לתכנן מערכת באופן שישביע את רצונם של כל השחקנים המעורבים.

״כלכלה היא מדע שנמצא בשלב ראשוני״, הוא מסביר, ״אבל תכנון שווקים הוא פעילות אנושית עתיקה. אנחנו מתכננים שווקים יותר זמן משיש לנו חקלאות. אם מסתכלים על האופן שבו נפוצו כלי אבן בתקופות פרה־היסטוריות, ארכיאולוגים מצאו כלים כאלה במקומות שהיו רחוקים מאוד מאיפה שהם נחצבו ויוצרו. כלומר, אנשים החליפו כלים עוד לפני שהיתה שפה או חקלאות.

"שווקים הם כמו שפה, הם פעילות אנושית. הם מה שאנחנו עושים. אבל עד לאחרונה התייחסנו אליהם כמו לתופעה טבעית, כאילו הם פשוט קורים. זה דומה לשפה, במובן מסוים: גם שפה וגם שווקים הם תוצרים אנושיים, אנשים עושים אותם, אבל את שניהם ירשנו ולכן אנחנו חווים את שניהם כמו תופעות טבע. גם כיום אנחנו חוקרים כלכלה כאילו מדובר בשפה, ועדיין מנסים להבין מה פירושה. תכנון שווקים הוא השלב שבו חקר הכלכלה מגיע למקום שבו היא יכולה לעזור יותר מכפי שיכלה בעבר״.

ב–2003 היתה לרות׳ עוד הזדמנות לעצב מחדש מערכת מסורבלת שלא תיפקדה כראוי. הפעם זו היתה מערכת המיון של התיכונים הציבוריים בניו יורק. בעוד שבמקומות רבים בארה״ב (ובעולם) תלמידי תיכון פשוט הולכים לתיכון שהכי קרוב למקום מגוריהם, בערים גדולות כמו ניו יורק או בוסטון התמודדו ההורים והתלמידים עם מספר עצום של אפשרויות בחירה ולא ידעו כיצד לבחור ביניהן. עבור תלמידים משכונות חלשות, הבחירה הנכונה יכולה לסמן את ההבדל בין התקדמות לבין הנצחת העוני.

ללא קרדיט

בשלב שבו רות׳ נקרא לתקן את המערכת, מערכת ההתאמה היתה כל כך לא יעילה ששליש מהתלמידים - שהיו צריכים לשלוח רשימה עם חמשת בתי הספר המועדפים עליהם למחלקת החינוך העירונית ולבתי הספר - בכלל לא השתתפו בה. כמו במקרה של מערכת ההתאמה להתמחויות, גם במקרה הזה היתה המערכת כל כך לא יעילה שהתלמידים שיקרו לגבי העדפותיהם, כדי לשפר את סיכויים להתקבל לבית הספר שאליו באמת רצו להתקבל. אלפים אחרים סיימו בבתי ספר שהם בכלל לא סימנו.

בבואו לעצב מחדש את מערכת ההתאמה לתיכונים בניו יורק השתמש רות׳ באלגוריתם של גייל ושפלי ליציבות בנישואים, כשהתלמידים תופסים את מקומם של הגברים ובתי הספר את מקומן של הנשים, שמשיבות לא לכל הגברים שלא מתאימים ו״אולי״ לאלה שמועדפים עליהן. התוצאה היתה מערכת פשוטה בהרבה מהמערכת הקודמת, שבה סטודנטים רשמו את שמותיהם של 12 בתי ספר לפי סדר ההעדפה. התוכנית נחשבה להצלחה מסחררת, ושיעור ההשתתפות בה זינק מ–66% ל–93%.

רות׳ עצמו נשר מהתיכון בגיל 16. בראיון ל״פורבס״ סיפר שעשה זאת משום שלא הרגיש ״מספיק מאותגר״. במקום זאת, הוא הלך ללמוד בפקולטה להנדסה של אוניברסיטת קולומביה, סיים תואר ראשון בחקר ביצועים, עבר לסטנפורד ועשה שם תואר שני ודוקטורט ופתח בקריירה אקדמית, עם התמחות בתורת המשחקים. ״התארים שלי הם לא בכלכלה, אז היו כאלה ששאלו אותי ׳למה שינית תחום ונהפכת לכלכלן?׳. אני טוען שלא החלפתי. אני עושה היום את מה שאני אמור לעשות: התחום השתנה מסביבי״, הוא מסביר. ״מי שעושה מה שאני עושה הוא כלכלן היום, בדומה לפרופ׳ ישראל אומן שהתארים שלו הם במתמטיקה אבל הנובל שלו בכלכלה. כלכלה היא תחום אקדמי פתוח מאוד, במובן הזה. הוא נכון מאוד לקבל זרים״.

זריקת גמדים היא עניין יחסי

רות׳ הוא מבקר ותיק בישראל. הוא מפלפל את דבריו במלים בעברית ובמשפטים מההלכה, מתייחס לסוגיות כמו מערכת הבריאות הישראלית ומכיר היטב את החיים הישראליים. בחודש שעבר הוא הגיע לישראל כדי לשאת את ההרצאה השנתית על שם קנת׳ ארו בכנס לתיאוריות כלכליות של המכון ללימודים מתקדמים באוניברסיטה העברית, שהתקיים השנה בפעם ה–25.

התחום שעליו הרצה רות׳ בישראל הוא זה שמעסיק אותו בעשור האחרון: מה שמכונה ״עסקות דוחות״ (Repugnant Transactions), כלומר תחומי מסחר שהחברה תופשת כלא לגיטימיים, בין אם מסיבות מוסריות או מסיבות אחרות. ״עסקה דוחה היא עסקה שאנשים רוצים לעשות, ואחרים לא חושבים שצריך לאפשר להם לעשות אותה״, הוא מסביר. ״כמעט תמיד אפשר למצוא לפחות עסקה דוחה אחת בחדשות״.

לרוב מדובר בעסקות אסורות, בתחומי מסחר שלא אמורים להתקיים, בשווקים שאנחנו לא מעצבים משום שאנחנו לא מרשים את קיומם: סחר באיברים, למשל, או סחר בילדים, או סחר בבני אדם בכלל. אלה הם גם דברים שבמדינות מסוימות נחשבים ללא לגיטימיים ובמדינות אחרות נחשבים למקובלים: בקליפורניה, למשל, אסור לאכול בשר סוסים, ובצרפת זה נחשב למעדן. יש גם עסקות דוחות שפעם לא נחשבו לדוחות, אך הגישה שלנו כלפיהן השתנתה לאורך זמן: ״בימי התנ״ך ועד לפני פחות מ–200 שנה בארה״ב נהגנו למכור ולקנות עבדים, אבל אנחנו לא עושים את זה יותר. זה לא היה נחשב לבלתי מוסרי, ואילו כיום כן״, מסביר רות׳.

במקרים אחרים, עסקה דוחה עשויה לעמת בין העדפותיה של החברה לבין העדפותיו של היחיד. זריקת גמדים, למשל, ענף ספורט שחביב על פיננסיירים וכיכב בסרט ״הזאב מוול סטריט״, נחשב לעסקה דוחה בהחלט בעיני רבים. ב–1991, למשל, אסר משרד הפנים הצרפתי על ההרגל מסיבות הומניטריות. אבל אז המשרד נתבע על ידי גמד צרפתי, שהועסק על ידי חברה שהתמחתה בארגון אירועים לזריקת גמדים. התובע טען שאין יותר מדי משרות עבור גמדים, ושהאיסור מונע ממנו את הזכות הבסיסית להתפרנס. משרד הפנים ובתי המשפט סירבו להיענות לבקשתו, בטענה שזריקת גמדים פוגעת בכבוד האנושי - לא רק של המשתתפים, אלא גם של החברה כולה. התובע הביא את תלונתו לאו״ם, והאו״ם דחה אותו וצידד בעמדת צרפת.

דודו בכר

״עסקה דוחה היא עסקה שלאנשים יש דעות מאוד חזקות לגביה״, מסביר רות׳. ״סקס הוא מקום טוב לחפש כאלה, כי אנשים רוצים לעשות סקס ואנחנו כחברה לא רוצים שיעשו את זה. קח כדוגמה נישואים חד־מיניים: זה תחום שעובר שינוי עצום בשנים האחרונות, אבל עדיין נחשב לדוחה בעיני רבים. פוליגמיה היא גם דוגמה טובה: לשלמה המלך היו הרבה נשים. לך אסור. אנחנו, כחברה, שינינו את דעתנו בקשר לזה. במאה ה–19 בתי ספר לרפואה בבריטניה קנו גופות משודדי קברים, דבר שמן הסתם ייחשב לדוחה כיום. הדברים האלה יכולים להשתנות ממדינה למדינה, או לאורך זמן, ויש להם השלכות משמעותיות על העולם: הכנסייה הקתולית בימי הביניים, למשל, לא חשבה שאתה צריך לגבות ריבית על הלוואות. שייקספיר כתב מחזה על זה. החוק האסלאמי עדיין לא אוהב את זה. אבל לולא היינו גובים ריבית על הלוואות, לא היתה לנו הכלכלה הקפיטליסטית שיש לנו היום. אנחנו ככלכלנים לא חקרנו את הנושא הזה מספיק״.

לעתים קרובות דחייה היא עניין גיאוגרפי. ״יש מקומות שבהם אתה יכול לשלם עבור פונדקאות. בהודו, למשל, תיירות פוריות היא עסק גדול. אבל לא במקומות אחרים. על אף שזה נגד החוק ברוב המדינות, יש מקומות שבהם אתה יכול לקנות ולמכור כליות. דברים מסוימים יכולים להיות דוחים במקום אחד ולא במקום אחר״.

מה עושה עסקה דוחה לדוחה?

״העובדה שמישהו לא חושב שאתה צריך לעשות אותה. במקרים רבים זו המעורבות של כסף, למשל במקרה של זנות. אבל לפעמים זה לא קיומו של כסף, אלא כמות הכסף. למשל, העובדה שהנעליים שלנו מיוצרות בבנגלדש לא בהכרח דוחה אותנו, אלא העובדה שהעובדים מקבלים פחות מדי עבור העבודה שלהם״.

אבל זאת דוגמה לעסקה שצריכה להיות דוחה, אבל לא דוחה אותנו. אנחנו עדיין קונים בגדים שיוצרו בתת־תנאים במדינות עולם שלישי. אנחנו קונים אייפונים ואייפדים ומכשירים אחרים שיוצרו על ידי אנשים שעובדים בתנאים כל כך גרועים עד שהם מנסים להתאבד בהמוניהם.

״זה נכון. ובחלק מהמקרים האלה אנחנו שמחים לא לדעת איפה הדברים האלה יוצרו או מה התנאים שבהם הם יוצרו. זאת שאלה מורכבת, כי לא ברור שאם לא נקנה נעליים שיוצרו בבנגלדש מצבם של הבנגלדשים יהיה טוב יותר. ייתכן שאנחנו רוצים לנעול נעליים שיוצרו על ידי אנשים שקיבלו יחס טוב יותר, נגיד על ידי עובדים משכילים שמקבלים שכר הוגן בטייוואן, ואני רוצה לחשוב שהייתי מעדיף לנעול נעליים כאלה, אבל אם זה היה חשוב לנו מספיק לא היינו קונים נעליים שנוצרו על ידי ילדים שמקבלים מעט מאוד״.

העניין של רות׳ בעסקות דוחות התעורר באמצע העשור הקודם, כשניסה פעם נוספת לפתור בעיה מעשית שהשפיעה על חייהם של אלפים. הפעם היה מדובר בתרומות כליות. ברוב המוחלט של המדינות בעולם, קנייה או מכירה של כליות היא פעילות לא חוקית. אם אתה זקוק לכליה, אתה מצטרף לרשימת המתנה ומחכה שכליה תהיה זמינה עבורך. מכיוון שכלכלנים אוהבים עסקות, מסביר רות׳, העובדה שבתחום הזה הסחר אסור מהווה בעיה עבורם. מכירה או קנייה של כליות היא עסקה דוחה מן המעלה הראשונה, באופן אוניברסלי: הרוב המוחלט של בני האדם בעולם רואים בעסקה שכרוכה בתשלום תמורת איברים דבר דוחה מבחינה מוסרית. למרות זאת, מעטים יחלקו על כך שהמערכת הקיימת אינה יעילה, מקשה על התאמה בין תורמים לבין אנשים שזקוקים להשתלה, ומעכבת מרפא שיכול להציל את חייהם של חולים רבים.

כדי לסייע לפתור את המצב הזה, שבו 4,000 חולים בארה״ב לבדה מתים מדי שנה כשהם מחכים לשווא לתרומת כליה, המציא רות׳ מערכת חדשה לחילופי כליות ב–2004: ה–New England Program for Kidney Exchange, או NEPKE. המערכת של רות׳ טיפלה בבעיה ידועה לכל מי שזקוק להשתלה: לרוב, חולה שזקוק להשתלת כליה יכול לקבל אותה מבן משפחה קרוב, למשל בן זוג, אבל לעתים קורה שסוג הדם של בן או בת הזוג לא תואם לזה של המושתל הפוטנציאלי. מצד שני, הוא עשוי להתאים לזה של אשה או גבר אחרים, שזקוקים להשתלת כליה וגם הם לא יכולים לקבל אותה מבני זוגם. המערכת של רות׳ מצליבה את המידע הזה ומאפשרת לחולים ולתורמים להחליף ביניהם כליות, כמו בשוק קח ותן: כליה תמורת כליה.

מכיוון שבתהליך לא מעורב כסף בשום שלב, העסקה לא נחשבת לדוחה, הרגולטורים לא רואים במערכת סחר באיברים, וחייהם של אלפים ניצלו. עד כה קרוב ל–2,000 חולים קיבלו כליות בזכות המערכת שפותחה על ידי המודלים של רות׳. לפי רויטרס, ב–2003 - שנה לפני שהמערכת הושקה - רק 19 השתלות כליה בארה״ב הגיעו מתורמים חיים. המספר הזה עלה ל–34 ב–2004, השנה שבה הושקה המערכת, ועלה מאז ליותר מ–440 כיום.

״במערכת לסחר חליפין בכליות אתה נותן כליה תמורת כליה. זה לא פוגע באף אחד. החוק שהפך אותה לחוקית בארה״ב עבר פה אחד בקונגרס. אף אחד לא חושב שאתה לא צריך לתת כליה או להחליף כליה, אבל יש לנו חוקים שאוסרים עליך לשלם על זה״, אומר רות׳.

רויטרס

״הרבה עסקות דוחות מאופיינות בכך שהן לא דוחות בפני עצמן, אבל נעשות דוחות כשמעורב בהן כסף. אף אחד לא חושב שזה רעיון רע לתת למישהו כליה, אבל למכור כליה נחשב לפשע. כשאתה רוצה לאמץ ילד אתה יכול לבזבז הרבה כסף, אבל לא לקנות את הילד מהאמא. יש דברים שאי אפשר להוסיף להם כסף מבלי להפוך אותם לדוחים. אם אתה מזמין אותי לארוחת ערב בביתך, למשל, אני לא יכול לומר בסוף הארוחה ׳זה היה נהדר, הנה 100 שקל׳, כי אתה לא תזמין אותי שוב. אבל אם אני מביא בקבוק יין בשווי של 100 שקל, זה בסדר״.

דוחה מאז ימי האדם הקדמון

עבודתו בתחום הכליות, מסביר רות׳, היא שהובילה אותו למחקר של עסקות דוחות, שווקים אסורים, החלטות שחלקנו מקבלים אבל לא אמורים לקבל. ״לא מדובר רק בכליות. יש הרבה עסקות כאלה, שאנחנו לא מאשרים. כשעסקות מסוימות דוחות אותנו, אז שווקים שלמים לא קיימים״.

היית אומר שעם ׳בורסת׳ הכליות ניסיתם להפוך את הדוחה לפחות דוחה? לנקי?

״הייתי אומר את זה אחרת: רצינו יותר כליות, וזאת היתה דרך לעשות זאת מבלי לעורר דחייה. לאנשים יש דעות מאוד חזקות בנוגע לקנייה ומכירה של כליות, אבל אין להם בעיה עם מערכת חליפין. זה כמו להביא בקבוק יין לארוחה במקום כסף״.

הדברים שאתה אומר מזכירים את רב המכר של מייקל סנדל מ–2012, "What Money Can’t Buy", שבו הוא טוען שחלקים גדולים יותר בחיינו הם תוצר של שוק, שיותר ויותר דברים שבעבר לא היו דוחים עומדים כעת למכירה, כלומר מערבים כסף.

"אני לא בטוח שהוא צודק. תחשוב על עבדות, למשל, דברים שהיו פעם בסדר והיום לא. אין לי הרבה סימפטיה לרעיון שלפיו ריבוי של שווקים מוביל לגידול בעסקות דוחות. יותר דברים למכירה פירושו יותר אפשרויות בחירה. ללא שווקים עוד היינו צריכים לגדל את המזון שלנו, לצוד, ואז לא היה הרבה זמן להיות עיתונאים או פרופסורים.

״דמיין את העסקה הדוחה הראשונה: צייד מגיע הביתה למאורה ומחזיק ארנב אחד בידו. אשתו שואלת אותו: ׳היה לך יום רע? השגת רק ארנב אחד׳. והוא אומר לה: ׳לא, היה יום טוב דווקא. השגתי שני ארנבים. אבל אז פגשתי איזה בחור והוא לא תפס ארנבים, אז הוא הציע לתת לי את ראש החץ הנחמד הזה בתמורה לאחד וזה חוסך לי יום עבודה, אז זה נהדר׳. ואשתו כמובן אומרת לו ׳החלפת את המזון שלנו? מי אמר לך לעשות את זה?׳. פעם זה היה נחשב לדוחה להחליף מזון תמורת דברים. פעם זה היה נחשב לדוחה לא לבשל את המזון של עצמך. הרעיון שהשווקים עצמם מרעים את מצבנו הוא טיפשי בעיניי. שווקים הם כמו שפה. הם מרכיב בסיסי של פעילות אנושית. הם פשוט צריכים לעבוד כמו שצריך״.

המחקר שלך מצטרף לעבודה של כלכלנים התנהגותיים כמו פרופ׳ דן אריאלי, שבוחנים את הקשר שבין הפסיכולוגיה האנושית לכלכלה.

״אני לא חושב שצריך לחשוב על כלכלה ופסיכולוגיה כעל תחומים שונים, שלומדים משהו שונה. שניהם חוקרים בני אדם, רק בדרכים שונות. כשאני מדבר עם פסיכולוגים הם אומרים לי, למשל, שייתכן שאלמנט הדחייה בעסקות דוחות קשור לגועל פיסי, שאולי יש לו מקור אבולוציוני. אני לא חושב שאפשר להסביר את זה כך: מעניין הניתוח בהשתלת כליות, למשל, אנחנו לא נגעלים, רק מהכסף. אבל אנחנו עוד לא מבינים הכל. אנחנו עוד לומדים״.

AP

המערכות שפיתחת או תיקנת הן מערכות קטנות בסך הכל. האם אי אפשר להשתמש באותן תיאוריות כדי לתקן מערכות כלכליות גדולות יותר?

״בהחלט. ככל שאנחנו מבינים טוב יותר איך שווקים עובדים, כך אנחנו יכולים להתערב יותר ולאפשר להם לתפקד טוב יותר״.

יש דרך לעצור עסקות דוחות? צריך בכלל לעצור עסקות דוחות?

״יש הרבה מאוד עסקות דוחות שאנחנו עוצרים. פורנוגרפיית ילדים, למשל, או סחר בסמים. בחלק מהמקרים, כמו זנות או פדופיליה, האיסור הוא חד וחלק ואוניברסלי. בחלק מהמקרים הוא משתנה, כמו במקרה של בשר סוסים בקליפורניה. במקרים אחרים המציאות מורכבת יותר.

"בארה״ב, למשל, יש חוק נגד הפקעת מחירים. לא בטוח שהחוקים 'נגד' הם דבר הגיוני. אחרי הוריקן קתרינה, למשל, היה תור ארוך לקניית מים מאדם שמכר בקבוקי מים במחיר שהיה גבוה פי כמה ממחירם האמיתי. המשטרה באה לעצור אותו, והאנשים שעמדו בתור מחאו כפיים: תור ארוך של אנשים, שזה היה מקור המים היחידי שלהם באותו רגע, ועדיין הם העדיפו לא להתעסק אתו ושמחו שהוא נעצר.

"בזמן ההוריקן אנשים היו זקוקים לקרשים, כדי לאטום את החלונות שלהם. זה נגד החוק, כאמור, להפקיע מחירים, אז היה הרבה ביקוש ולא היו מספיק קרשים. אבל מה אם יכולת למכור קרשים במחיר גבוה פי ארבעה? אנשים עם קרשים ברדיוס של 100 ק"מ היו מגיעים לניו אורלינס, אל תוך ההוריקן, למכור לי קרשים. מצד אחד זה מעצבן שהם יכולים למכור את זה במחיר גבוה פי ארבעה, כי אני זקוק לזה באופן נואש. מצד שני, יהיה נחמד אם בזמן שכולם בורחים מההוריקן יהיה מישהו שרץ לתוכו כדי לספק לי את הקרשים שלהם אני זקוק. כמדען חברתי, אני מסתכל על הדברים האלה ואומר: למה אנחנו לא יודעים על זה יותר? זה מעניין״.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#