לעבר עולם 
ללא מזומן - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
מהפכת הכסף

לעבר עולם 
ללא מזומן

ביטול השטרות והמטבעות ומעבר לשימוש בכסף אלקטרוני בלבד ימריץ את כלכלות העולם וינחית מכת מוות על ההון השחור והעולם התחתון. 
פרופ' קנת רוגוף, לשעבר הכלכלן הראשי של קרן המטבע הבינלאומית, מסביר למה הצעד המהפכני הזה הוא לא רק אפשרי ומועיל — אלא גם בלתי נמנע

58תגובות

שאלה: האם אתם סבורים שבעוד עשר שנים עדיין תחזיקו בכיס או בתיק ארנק ובו כסף מזומן — שטרות ומטבעות?

תשובה: אם גילכם גדול מ־30, כנראה שתשיבו "תמיד יהיה לי מזומן"; לעומת זאת, אם אתם צעירים יותר, סביר שתענו: "אני לא יודע, אבל אני מקווה שלא".

אלא שלא חשוב באיזה קבוצת גיל אתם, זמנו של ה"מזומן", כפי שאתם מכירים אותו, הולך
ונגמר. העולם צועד במהירות למציאות ללא מזומנים, וכלכלנים מהמובילים בעולם טוענים שככל שהשטרות והמטבעות ייעלמו מהר יותר, כך רמת החיים של כולנו תהיה גבוהה יותר. יש להם גם המלצות לדרך הנכונה לעשות את המעבר לעולם נטול כסף פיזי.

משחר ההיסטוריה בני אדם החזיקו בצורה כזו או אחרת מזומנים: צדפות, מטבעות משלל מתכות, כסף, זהב, וב־200 השנים האחרונות גם שטרות עשויים נייר. קשה לדמיין את העולם המודרני בלי אמצעי נוח ומקובל על כולם שבאמצעותו ניתן לשלם בחנות או לקבל תמורה עבור עבודה. אבל בכלכלה המודרנית, המזומן הוא רק חלק מזערי מכלל אמצעי התשלום. בארצות הברית, למשל, הוא מהווה לא יותר מ־10% מה"כסף", כפי שהוא מוגדר על ידי המצרף M2, שהוא סך המזומנים פלוס הפיקדונות בבנקים והקרנות הכספיות שניתנות להמרה במהירות. הרי בנקים לא עובדים זה מול זה באמצעות מזומן, וגם רוב הפעילות של חברות ואנשים פרטיים כבר מזמן אלקטרונית. אצל רובנו, המשכורת "נכנסת לבנק" והתשלומים יוצאים בהוראות קבע, בכרטיסי אשראי, בהעברות בנקאיות ובצ'קים. במזומן אנחנו משתמשים לעסקות קטנות יחסית — וכמובן, לצורך עסקות לא חוקיות, כאלה שאנחנו לא רוצים שיירשמו במחשבי השלטונות והמוסדות הפיננסיים.

ללא קרדיט

אין להסיק מכך שכמות המזומנים במשק מודרני היא קטנה. להפך, מספרם של השטרות בכלכלות המודרניות הוא עצום, וגדול הרבה יותר מהסכומים הנדרשים לצורך ביצוען של עסקות סחר החליפין. באופן מפתיע, כמות המזומנים בכלכלות רבות צמחה בעשורים האחרונים בשיעור גבוה מהגידול בתוצר. כמה בדיוק יש? במארס 2013 היו בארצות הברית כ־1.3 טריליון דולר במזומן, סכום השווה לכ־4,000 דולר לנפש. מצב דומה (ופער גדול אפילו יותר בין כמות המזומן לתוצר, במונחים יחסיים), שורר באירופה ובמדינות מפותחות אחרות כמו יפן.

הרוב המוחלט של המזומן הזה נמצא בשטרות גדולים, הכי גדולים שבנמצא. בארצות הברית, כ־78% מהכסף המזומן נמצא בשטרות של 100 דולר; באירופה, שליש מהכסף הוא בשטרות של 500 יורו; ביפן, לא פחות מ־87% מכל המזומנים נמצאים בשטרות של 10,000 ין (בערך 100 דולר).

אבל מדוע כלכלה מודרנית ודיגיטלית צריכה כל כך הרבה כסף מזומן? למי מאתנו יש בכל רגע נתון סכום שווה ערך ל־4,000 דולר, או כ־14 אלף שקל בארנק או בכספת? התשובה, שאולי לא תפתיע, היא שעולם המזומנים משמש בעיקר גורמים פליליים — את הכלכלה האפורה, שבה אנשים מבצעים עסקות מבלי לשלם עליהן מסים כחוק, ואת הכלכלה השחורה ממש, שבה מתבצעות פעולות לא חוקיות כמו סחר בסמים, הימורים, סחיטת דמי חסות וזנות. אכן כן: על פי הערכות הכלכלנים, רק 15%־35% מהמזומנים משמשים לפעילות סחר חוקית — והיתרה 
כנראה משמשת את העסקות של הכלכלה השחורה. במילים אחרות: רוב המזומן משמש לפעילות פלילית.

מטבע הדברים, קשה לאמוד את גודלה של הכלכלה השחורה. בארצות הברית מעריכים שהיא מסתכמת ב־7%־10% מהכלכלה כולה, אך במדינות אחרות המצב גרוע הרבה יותר. ביוון, למשל, מעריכים שעסקות מתחת לשולחן משקפות שליש מכלל הפעילות הכלכלית. מזעזע? גם לנו אין במה להתבייש בדירוג של הכלכלות השחורות.

על פי מנכ"ל משרד ראש הממשלה, הראל לוקר, העומד בראש ועדה שתפקידה לצמצם את היקף השימוש במזומן במקומותינו, 
הכלכלה השחורה בישראל מהווה כרבע מסך
הכלכלה, והתוצאה היא העלמת מס שנתית בהיקף של 40־50 מיליארד שקל בשנה. זהו סכום דומה לכל התקציב השקלי של מערכת הביטחון (ללא הסיוע הדולרי מארצות הברית), וגם לסך כל המסים שייגבו מהשכירים בישראל ב־2014.

מתוך נתונים אלו, מובן מיד איזו מהפכה ואיזה זינוק ברמת החיים וברמת השירותים החברתיים שמספקת המדינה ניתן היה להשיג, אילו היתה נמצאת דרך לצמצם את הכלכלה השחורה. אפשר לחלום על עולם שכולו טוב: בוועדת לוקר העריכו כי גביית המסים שהכלכלה השחורה מעלימה כיום, תאפשר להוריד את נטל המס הממוצע בישראל מ־25% כיום ל־15% בלבד. כבונוס, אפשר לחלום גם על צניחה בפעילות הפלילית, כי אם אין יותר מזומנים וכל עסקה נרשמת כדין באופן אלקטרוני, כיצד יוכלו עבריינים לבצע את ה"עסקות" שלהם? רק מהסיבות הללו, של גביית מסים כדין מהכלכלה השחורה והצבת קשיי "סליקה" בפני עבריינים, מוצדק לבטל את השימוש במזומן ולעבור לאמצעי תשלום אלקטרוניים בלבד. אבל מעבר לכך יש סיבה נוספת, חשובה לא פחות, לפעול לאלתר למען ביטול השטרות והמטבעות — והיא מגיעה דווקא מהתחום המוניטרי, כלומר ניהול כמות הכסף.

 

מהלך דרמטי לשליטה מוניטרית

כפי שרבים מקוראי מגזין TheMarker כבר יודעים, מאז המשבר הפיננסי של 2008 ניצבות המדינות המפותחות בפני מחסום עיקש: הריביות שמכתיבים הבנקים המרכזיים כבר ירדו לאפס, או קרוב מאוד לאפס - ולמרות זאת הכלכלות מסרבות להתאושש ולחזור לקצבי הצמיחה שנרשמו עד שנת 2007.

כתוצאה משורה של גורמים, בהם אבטלה, 
חובות רבים וחוסר ביטחון כלכלי, הציבור והחברות העסקיות לא מוכנים לפתוח את הכיס ולהוציא כסף, וכך נוצרות חששות מפני מערבולת של דפלציה — ירידת מחירים — ירידה נוספת בפעילות העסקית וחוזר חלילה.

לאחר שהורידו את הריבית לאפס, מנסים הבנקים המרכזיים להזרים כספים נוספים לתוך הכלכלה בשיטות לא מוכרות ולא מוכחות, כגון "הרחבה כמותית" (רכישת איגרות חוב על ידי הבנק המרכזי), ויצירת ציפיות לירידת ערך הכסף באמצעות קביעת יעדי אינפלציה גבוהים יותר. רק לפני שבועות אחדים הכריז הבנק המרכזי האירופי על משטר של ריבית שלילית עבור הבנקים המסחריים שמפקידים אצלו כספים. ואולם, שיעורה של ריבית שלילית זו הוא מזערי, 0.1%, והיא אינה מגולגלת לציבור הצרכנים ובעלי העסקים.

אבל מדוע, בעצם, לא ניתן לעבור את מחסום ה"ריבית אפס" ולייצר ריבית שלילית — עולם שבו לאיש לא יהיה כדאי להשאיר את הכסף בבנק, וכך כולם ימהרו לעשות בו שימוש באמצעות צריכה או השקעה, וכך סופסוף תנוע הכלכלה?

 

 

הכתבה מתפרסמת גם במהדורה הדיגיטלית המיוחדת המיטב 2014

הורידו את האפלקצייה באפל סטור או בגוגל פליי

 

 

בראיון למגזין TheMarker, מסביר את הבעיה הכלכלן פרופ' קנת רוגוף מאוניברסיטת הרווארד, מי שהיה הכלכלן הראשי של קרן המטבע הבינלאומית ונחשב לאחר הכלכלנים המוניטריים הבולטים בעולם: "איך אפשר לשכנע אנשים לצרוך יותר, כאשר הם מעדיפים לשבת על הכסף'? הרי כרגע הבנק המרכזי מייצר עוד ועוד כסף, אבל הכסף הזה יושב במקום ולא נכנס לכלכלה. דרך אחת להגיע ליעד הזה היא על ידי ריבית שלילית", אומר רוגוף. "הרעיון הזה לא חדש. בזמן המשבר הפיננסי דובר רבות על ריבית שלילית, שאמורה לעבור איכשהו לידי האנשים הפרטיים ולא להיתקע אצל הבנקים. אלא שאי אפשר ליישם את הרעיון הזה כל עוד יש הרבה מזומן במערכת - פשוט כי אנשים יוציאו את הכסף מהבנק וישימו אותו בכספת. כיום, אתה יכול ללכת לבנק המרכזי ולדרוש להמיר את הכסף האלקטרוני שלך למזומנים. לכן ריבית שלילית היא רעיון שיכול לעבוד — אך המפתח לכך הוא קודם לכן להיפטר מהמזומן ומשטרות הנייר".

הן בראיון והן בכמה מהמאמרים שכתב, מודה רוגוף בכך שאנשים עשויים לראות בהנהגתה של ריבית שלילית מעשה שגובל בחוסר מוסריות, אבל בתיאוריה הכלכלית אין הבדל בין ריבית שלילית לבין אינפלציה. שתיהן שוחקות את ערך הכסף באותה מידה. בשני
המקרים מדובר על סוג של "מס" או "תשלום" שהחוסכים ישלמו תמורת ההחלטה שלהם לאגור כסף, במקום לצרוך אותו או להשקיע אותו.

"בעבר אפילו צצו רעיונות מקוריים עוד יותר שנועדו לשכנע אנשים להוציא את הכסף. היה רעיון של בולים, שבהם אתה צריך לקבל חותמת על שטר הכסף, שמוכיחה שערכו ירד. היה רעיון לערוך סוג של הגרלה על מספרי השטרות, למשל כל שטר שמספרו הסידורי מסתיים בספרה 9 הופך לפסול ויוצא מהמחזור. גם זו שיטה שמקטינה את כמות הכסף שיש לך ביד, והציפייה להגרלה הקרובה עשויה להניע אותך להשקיע את הכסף", אומר רוגוף.

הפרופסור מהרווארד מודע היטב לכך
שתרבות המזומנים טבועה עמוק בתרבות האנושית, ויודע שלא יהיה קל לשכנע פוליטיקאים, ממשלות ובנקים מרכזיים לנטוש את השטרות והמטבעות. לכן הוא לא רק מסמן את הפתרון, אלא גם מציע דרך הדרגתית להגיע אליו. "כבר כיום המטבע העיקרי של הבנקים הוא אלקטרוני, ורוב הכסף בכלכלה הוא אלקטרוני", הוא אומר. "זה רק עניין של למתוח את העיקרון גם לאנשים פרטיים. זה לא מסובך — אפשר בקלות לחשוב על שיטה לפיה כל אזרח יקבל חשבון בבנק המרכזי, וכרטיס מסוג דביט (בלי אשראי - כרטיס משיכה מחשבון קיים א.א). זו התפתחות די קטנה ביחס למצב הקיים".

ואיך עושים את זה? האם מתפתח בסוגיה הזאת דיון רציני בקרב ממשלות ובנקאים מרכזיים?

"מובן שהרעיון הוא חדש, אבל אני משוכנע שנגיע לשם במוקדם או במאוחר, לא משנה מה יקרה. הרעיון שאני מציע הוא להגיע ליעד של עולם בלי מזומן באופן הדרגתי, קודם על ידי ביטול השטרות הגדולים. זה רעיון שכבר מסתובב ולעתים גם מיושם. למשל בקנדה שביטלה את השטר של 1,000 דולר שהיה נהוג אצלה. ישנן מדינות נוספות שחושבות על ביטול של שטרות גדולים".

Bloomberg

בוועדת לוקר הישראלית, העוסקת ברעיונות לצמצום השימוש במזומן, חושבים בשלב זה על החלטה לקבוע תקרה לעסקות חוקיות במזומן — עד 7,500 שקל בשלב ראשון, ועד 5,000 שקל בהמשך — ועל ביטול שיטת התשלום בצ'קים "פתוחים" או מוסבים (ר' מסגרת). כמו כן, בדומה לרוגוף, גם בצוות הישראלי יש מחשבות על עידוד השימוש בכרטיסים אלקטרוניים מסוג דביט. עם זאת, רעיון ביטולם של השטרות הגדולים שמעלה רוגוף טרם עלה לשיח הכלכלי המקומי, ולכן נעלה אותו כאן: בשלב ראשון, לפי הצעה זו, יבוטל השטר בן 200 השקלים; לאחר תקופה לא ארוכה, יבוטל גם השטר של 100 שקל.

מה יקרה אז? מי משרוצה לרכוש מוצר זול בפיצוציה או לשלם במגרש חניה, יוכל לעשות זאת באמצעות מטבעות או שטרות של 50 ו־20 שקל, אך עסקות גדולות יפכו למסורבלות יותר. בהמשך, אפשר לדמיין ביטול מוחלט של שטרות הכסף והכרזה על תקופת ביניים נוספת שבה רק מטבעות יהיו חוקיים לשימוש. קל להעריך שהרוב המוחלט של הציבור יעבור אז לשימוש במכשירי תשלום אלקטרוניים — רבים מהם, אגב, באמצעות אפליקציות בטלפון הסלולרי, שממילא נמצא כיום בכל כיס. הרי אף אחד לא ירצה להסתובב עם חבילות של מטבעות כבדים כדי להסדיר את התשלום בסופר, כאשר אנשים עומדים מאחור בתור ומפנים מבטים זועפים. עצם המחשבה על תשלום לאינסטלטור ב"שחור" כדי לחסוך את המע"מ באמצעות שקית ניילון עם מאות מטבעות, מבהירה כיצד צעדים כאלה יכינו את הציבור לעולם ללא מזומנים.

 

האנונימיות של המזומן

לפני שבבנק ישראל מחליטים על מועדו של היום האחרון של המזומנים בישראל, צריך להביא בחשבון שלשיטת המזומן ישנם גם יתרונות, ולחשוב כיצד מתמודדים עם היעדרם. יתרון אחד של המזומן הוא האנונימיות שלו: לאיש לא אכפת מהו המקור של השטר שנמצא בארנקו ומה ההיסטוריה שלו, כל עוד הוא אינו חשוד כמזויף. זו תכונה מרכזית של "כסף", שרבים מחפשים אותה. היא זו שמאפשרת לבצע עסקות מבלי שהן יירשמו בשום מקום, ורבים חושבים שהיא משקפת זכות בסיסית לפרטיות, שנחוצה בחברה דמוקרטית וחופשית. אולי אדם רוצה לרכוש פריט או שירות, באופן חוקי ותוך תשלום מסים כדין, מבלי שיחשוש שהמידע על הרכישה יירשם ויהיה גלוי לאחרים?

ישנן כנראה הרבה מאוד עסקות כאלה, שבהן האנונימית של אמצעי התשלום היא קריטית לביצוען, אך גם לכך קיימים פתרונות אלקטרוניים - למשל בסגנון של "ביטקוין" רשמי מטעם המדינה ובפיקוחה. מצד שני, יצירה של מטבע אלקטרוני אנונימי עלולה לבטל את היתרון של הכסף האלקטרוני הרשום ככלי למלחמה בפשע, בדיוק כפי שהביטקוין עצמו נחשב כיום לאמצעי תשלום שהולך ומתחבב על סוחרי סמים.

נכס מרכזי נוסף של שיטת השטרות והמטבעות הוא ה"עדיפות" שיש למזומנים בעיני אנשים מסוימים על פני תשלומים אלקטרוניים, בדיוק בגלל אותה אנונימיות שמאפיינת אותם. חששו של רוגוף הוא מכך שביטול המזומנים יוביל לצניחה בביקוש לכסף, תוך השפעה ממתנת על הכלכלה. אם זהו התסריט, יצטרך הבנק המרכזי להזרים כסף אלקטרוני במקום המזומן שיבוטל. וישנם עוד שיקולים: שימוש בכרטיסי אשראי על ידי סוחרים, כידוע, כרוך בתשלום עמלה לחברות כמו ויזה וישראכרט. ביטול המזומנים עלול להטיל על הסוחרים עלויות נוספות, אך את אלה יש לשקול כנגד עלויות הטיפול בשטרות ומטבעות, לרבות שמירה והגנה מפני גניבה. לכספומטים שמפוזרים בכל מקום, אגב, יהיה עדיין שימוש גם בעולם ללא מזומנים: הם יוכלו להיות הכלי שבאמצעותו הציבור "טוען" את כרטיסי הדביט האלקטרוניים שלו ב"שקלים אלקטרוניים" חדשים.

יש כאן גם עניין של משילות: בתרבות
המודרנית יש לשטרות ולמטבעות שמדינה מנפיקה גם סמל לריבונות של המדינה, והחלפתם בכסף אלקטרוני עלולה ליצור תופעות בלתי צפויות. אולי אנשים לא ירצו במטבע החדש? אולי הם לא יהיו מוכנים להעמיד לאחרים הלוואות ולהפקיד פיקדונות ב"ש.י.א" - "שקל ישראל אלקטרוני" - שמו הדמיוני של מטבע וירטואלי זה, שהמצאנו לצורך כתבה זו?

בתשובה לשאלות אלה אומר רוגוף כי 
למדינה יש יכולת גבוהה להחדיר מטבע דיגיטלי לשימוש שוטף, למשל על ידי קביעה שכל תשלומי הממשלה והמכרזים הממשלתיים יבוצעו רק בו. עם זאת, הוא מבהיר, אסור להתעלם מהאפשרות שמעבר חד לכלכלה נטולת שטרות ומטבעות, אחרי מאות שנים של שימוש באמצעים אלה, עלול ליצור ציפיות לאינפלציה או להעמיס "פרמיית סיכון" על ניירות ערך ולייקר אותם, למשל על מניות ואיגרות חוב הנקובים במטבע הדיגיטלי החדש. בנוסף, מובן כי מעבר למערכת אלקטרונית אחת, ללא גיבוי של מערכת השטרות המסורתית, מגדיל את הסיכון לנזקים במקרה של תקלה טכנית או התקפת סייבר על מערכת התשלומים הלאומית. ואולם אל מול החשש הזה, יש לשוב ולהזכיר שרוב התשלומים במדינה הם כבר כעת אלקטרוניים לחלוטין — כלומר, הסיכון הזה קיים כבר עתה, התקפות סייבר מתבצעות מדי יום, ובשלב זה נראה שמוסדות המדינה והמערכת הפיננסית מתמודדת עמן לא רע.

לבסוף, ישנו אתגר אחד מרכזי נוסף בפני המדינה לפני שהיא מכריזה על מעבר מידי לכסף אלקטרוני: העובדה שרבים מאזרחיה עשויים פשוט להחליף את השקלים שבוטלו בשטרות של דולרים, יורו, או כל מדינה אחרת. עבור מדינה כמו ארצות הברית זו נראית בעיה משנית: קשה לראות את האמריקאים מאמצים את היורו. לכן מציע רוגוף למדינות העולם 
המובילות לבצע את המעבר לכסף אלקטרוני יחדיו, תוך תיאום וחתימה על הסכמים מתאימים. עבור ישראל נראה שמגבלה זו עלולה לעכב את החלטה לרוץ קדימה לפני המחנה, ולאמץ את ה"ש.י.א" לפני שהאמריקאים והאירופים יעשו את זה.

האם בעיה זו היא גזר דין מוות לרעיון המטבע האלקטרוני הלאומי, לפחות עד שכולם יאמצו אותו? למרות האתגרים ואי הוודאות, לרוגוף אין ספק: מול התפקיד היסודי של שטרות מזומנים בפעילות הפלילית ובהעלמות מסים, יחד עם דרגות החופש העצומות שיינתנו לבנקים 
המרכזיים ולמערכת המוניטרית, לרבות כלים לקביעת ריבית שלילית שתאפשר לכלכלות להיחלץ ממיתון ולהימנע מ"עשורים אבודים" בסגנון של יפן — צריך להתחיל ולסמן את המסלול בדרך לעולם בלי שטרות, מטבעות ומזומנים אחרים.

בינתיים, העולם ממילא רץ בדיוק בכיוון הזה: בסקנדינביה כבר כמעט שלא צריך מזומן. נהגי מוניות, קיוסקים, תחבורה ציבורית — כולם כה רגילים לסלק עסקות קטנות במנגנונים אלקטרוניים, עד שישנם לא מעט בתי עסק שתלו על דלת הכניסה את השלט "לא מקבלים מזומנים" (עוד על הנעשה בסקנדינביה, ר' מסגרת).

חיים צח / לע"מ

בארצות הברית, כאשר שואלים את מנהלי הבנקים את השאלה "מה מפריע לך לישון בלילה", תשובתם היא שהם חוששים מכך שהעסק שלהם יהפוך בתוך שנים קצרות למיותר, כי בני דור ה־Y — הצעירים שנולדו אחרי שנת 1980 — יעברו להשתמש בתשלומים ובשירותי בנקאות ממוחשבים שיספקו ענקיות אינטרנט כמו אפל, אמזון, פייפאל או גוגל. כבר כיום מתרבים והולכים האנשים שאינם בעלי חשבון בנק, ומספרם של האפליקציות והסטארטאפים שעוסקים בתשלומים ובשירותים פיננסיים מבוססי סלולר ואינטנרט עולה במהירות. גם כמות הכספים המושקעים בפיתוחים הללו נוסקת, על רקע הערכה של רבים שלפיה ענף הפיננסים נמצא ערב מהפכה צרכנית־דיגיטלית, בדיוק כפי שקרה לעולם המוזיקה לפני שנים בודדות.

בצד השני של סקלת הפיתוח הכלכלי, דווקא במעמקי אפריקה השחורה, אנשים יודעים להתנהל כמעט ללא מזומן ולסדר את כל ענייניהם עם מכשיר טלפון סלולרי המשמש כארנק אלקטרוני. בקניה, למשל, למיליונים אין כלל חשבון בנק או כרטיס אשראי. באמצעות הטלפון הם משלמים ומסדירים את כל ענייניהם הפיננסים, וכך מדלגים על מאות שנים של בנקאות ופיננסים.

בסופו של דבר המחסום בפני עולם חדש, יעיל וטוב יותר ללא מזומנים, ללא כלכלה שחורה ועם הרבה פחות פעילות פלילית, הוא בעיקר השמרנות התרבותית והמוסדית, וכמובן ההרגלים הישנים. אלה פשוט לא חזקים מספיק כדי לעצור את מה שכבר ברור שיקרה. רק התאריך הסופי עדיין בגדר תעלומה. אולי זה הזמן לקחת כמה שטרות ולהחביא אותם בבוידם, כדי שיום אחד נוכל לספר לילדים או לנכדים איך נראה העולם פעם, כאשר היינו יוצאים מהבית ומשלמים על המוצרים והשירותים שרכשנו באמצעות חתיכות נייר צבעוניות שעליהם ציורים של אנשים זקנים. 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#