הקללה של קולט - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
בלומברג ביזנסוויק

הקללה של קולט

למה יצרנית הנשק הוותיקה שהרובים שייצרה היו בשימוש בכל מלחמותיה של ארה"ב לא מצליחה לקלוע למטרה?

5תגובות

אזור קונטיקט ריבר מספק לארצות הברית נשק חם עוד לפני הולדתה כאומה, וכמה מהשמות הידועים בתעשייה נמצאים שם, במקום שמכונה גאן ואלי ("עמק הרובים"). סמית אנד וסון פועלת מבניין דמוי מבצר בספרינגפילד, מסצ'וסטס; סטורם רוגר מחזיקה מטה בסאותפורט, קונטיקט; קולט, המפורסמת מבין יצרניות כלי הנשק הקטנים בניו אינגלנד, עדיין מייצרת אקדחים ורובים במתקן ששטחו 88 דונם בווסט הרטפורד. שלט כחול ענקי עם תמונת הסייח המשתולל של החברה מעטר את הכניסה.

על קירות הלובי בבניין המנהלה של קולט תלויים מסמכים ממוסגרים המעידים על השפעתה של החברה. יש תיעוד של רכישתו של קולט פיסמייקר על ידי ויליאם פ. "באפלו ביל" קודי ב־17 באוגוסט 1883. ג'ורג' ס. פאטון הבן, כשרק החל לטפס בשורות הצבא האמריקאי, קנה אקדח תופי בעל קליבר 38 ב־18 במאי 1912. דורות של קצינים אמריקאים נשאו עליהם גרסאות של קולט 45 בצאתם לקרב במלחמת העולם הראשונה, השנייה, ובמלחמות קוריאה ובווייטנאם — מה שמעיד על אורך חיים יוצא דופן לנשק שהוצג על ידי צבא ארצות הברית במהלך כיבוש הפיליפינים. מאוחר יותר ייצרה קולט רובי M16, שנישאו על ידי חיילים אמריקאים לג'ונגלים של וייטנאם ולמדבריות עיראק ואפגניסטן. ג'ון ויין, קלינט איסטווד וברוס ויליס נשאו כולם כלי נשק של קולט במלחמותיהם על המסך הגדול, וכך גם קפטן ג'ון מילר (טום הנקס) ב"להציל את טוראי ריאן". אין יצרנית נשק אחרת שאמריקאים נשאו את מוצריה במהלך זמן רב כל כך בהיסטוריה.

במפעל קולט, במרחק הליכה קצר מאזור המנהלה, פועלות במרץ שורות של מכונות גדולות, חלקן נשלטות על ידי מחשב, ואחרות מיושנות להפליא. האוויר ספוג בניחוח כימי של חומרי סיכה. מייק מגואירק, סמנכ"ל התפעול של החברה, מצביע על שתי נשים במשקפי מגן שמרכיבות אקדחי מוסטנג קטנים בקוטר של 0.380. "השקה מחדש של אקדחים מסחריים היא חשובה מאוד", הוא אומר. "הדגמים האלה לא היו זמינים בשנים האחרונות כאשר הביקוש היה רב". קו ייצור אחר מפיק את

הצאצא החדש ביותר של העיצוב של ג'ון בראונינג מ־1911, אקדח 45 "לירי מטווח קצר", עבור חיל הנחתים. "אנחנו גאים בדגם הזה מכוון שייצרנו אותו מאז ומתמיד", אומר מגואירק, בעצמו נחת לשעבר. מכירות ה־AR15, גרסה אזרחית חצי אוטומטית של רובה הקולט הצבאי, היו חלשות בחודשים האחרונים, הוא אומר, למרות שהוא שבה את לבם של מי שביקרו בעבר את החברה. מגואירק נלהב לדבר על הגרסה החדשה של M4. הוא מצביע על כמה ארגזים שעליהם כתוב "איחוד נסיכויות המפרץ" שממלאים את עמדת הטעינה, בדרכם למפרץ הפרסי. "ה־M4 הוא מושא לקנאתו של העולם כולו", הוא אומר.

הוא לא מגזים. בנוסף לכוחות בארצות הברית ובאיחוד האירופי, גם הצבאות של קנדה, מלזיה ועשרות מדינות אחרות משתמשים בגרסאות שונות של הרובה. ואולם למרות ההערכה הרבה ל־M4 והקונסנזוס הגובר כי החברה פתרה את בעיות אבטחת האיכות שהוא סבל מהן, קולט, הבעלים של אחד המותגים הידועים ביותר בתחום הנשק החם, ובכלל — מוצאת את עצמה שוב על סף אסון פיננסי. היא רשמה הפסד נקי וירידה במכירות ברבעון הראשון של 2014, ואיגרות החוב ארוכות הטווח שלה זוכות לדירוג "זבל" מסטנדרד אנד פור'ס ומודי'ס. "דירוג האשראי של קולט עלול להקשות על החברה לממן מחדש את חובותיה כשהאג"ח שלה יגיעו לפירעון ב־2017", אמרה S&P בדו"ח מ־1 באפריל.

 

איור: עמוס בידרמן

הכתבה מתפרסמת בגיליון יולי של  מגזין TheMarker

למנוי למגזין, חייגו: 5200*

 

 

 

עבור היסטוריונים, אספנים ואפילו כמה משקיעים, זהו דז'ה וו מצער, מכיוון שקולט היתה רדופת משברים מסחריים במשך רבות מ־178 שנותיה. בפרט בעשור האחרון, שהיה מלא בהנדסה פיננסית מפוקפקת וצבירת חובות כבדים. המלח על הפצעים היו תביעות שהגישו שני בכירים לשעבר בקולט, שיידונו בבית המשפט החל בספטמבר, ובהן מאשימים השניים את ההנהלה בהומופוביה וגזענות.

"הדפוס החוזר של קולט היה עקבי במשך שנים: חוסר תפקוד ועוד חוסר תפקוד", אומר קמרון הופקינס, יועץ בענף ולשעבר עורך ראשי של פיירארם מרקטינג גרופ, המוציאה לאורך את המגזינים "אמריקן הנדיגאנר" ו־GUNS. "קולט תמיד נמצאת על סף תהום", מסכים ריצ'רד פלדמן, נשיא קבוצת הלובי "איגוד בעלי הנשק החם העצמאיים". "זה כמו מין קללה משונה", הוא מוסיף.

חלוץ האקדחים סמואל קולט התחיל בצורה מבטיחה. הוא נולד בהרטפורד ב־1814, והפגין כישרון מכני. כשחזר מלימודיו כשולייה בספינה, ובהשראת הגה הספינה, תכנן נשק יד משופר. המשתמשים באקדח התופי של קולט לא היו צריכים לסובב באופן ידני את צילינדר התחמיש סביב הקנה. משיכת הפטיש מסובבת את הצילינדר.

למרות גאוניותם, האקדחים המוקדמים של קולט לא תמיד עבדו. החברה שהקים ב־1836 פשטה רגל שש שנים לאחר מכן. הוא המשיך לשפר את המוצר בעידודו של קפטן סמואל ווקר מהטקסס ריינג'רס. כשהמלחמה עם מקסיקו פרצה ב־1846, ממשלת ארצות הברית הזמינה 1,000 אקדחים מתוצרתו. קולט שכלל את החלקים השונים של האקדח ובנה מפעל מתקדם בעירו. ב־1860 הוא הציג אקדח תופי המיועד לצבא - בדיוק בזמן למלחמת האזרחים.

עם זאת, פיננסית התנהלותו של קולט היתה פרועה. הוא לקח חוזים ממשלתיים בלי קשר לרווחיותם וצבר הוצאות גדולות כשאירח פוליטיקאים להם הגיש משקאות, סיגרים ושעשועים אחרים. כשמת בגיל 47 ב־1862 לאחר שחלה בקדחת שגרונית, הוא לא השאיר ליורשיו יסודות תאגידיים בריאים.

פטנטים חיוניים פגו והחקיינים ארבו בפינה. למזלה של החברה, אם כי לרוע מזלה של האוכלוסייה הילידית באמריקה, האתגרים הללו התגמדו לנוכח ההגירה למערב של המתיישבים האירופיים. הקולט פיסמייקר, שהושק ב־1873, נהפך ל"אקדח שכבש את המערב".

קולט היה לא רק מעצב אקדחים משפיע, אלא גם איש שיווק שיצר חוברות מאוירות וגייס ידוענים לפרסם את מוצריו, אומר הביוגרף שלו, ויליאם הוזלי. "מה שקולט המציא", כתב הוזלי, "היה מערכת של מיתוסים וסמלים שזכתה לחיקוי והפצה על ידי דורות של משווקים להמונים, שבקושי שיכללו את מלאכתו".

לאחר השלב הראשון והחדשני, חברת קולט התמקדה בייצור מספרים גדולים של כלי נשק שתוכננו על ידי אחרים - בעיקר אקדח בראונינג 45 חצי אוטומטי, שהחליף את הצילינדר המסתובב במחסנית כדורים הנטענת בקפיץ. קולט ייצרה מספרים עצומים של רובה M16 בתקופת מלחמת וייטנאם, שגם הוא התבסס על תכנון חיצוני.

בשנות ה־70 קולט ויצרניות אקדחים אמריקאיות אחרות נהפכו לשאנניות ועצלניות בדומה ליצרניות הרכב מדטרויט. יצרניות אקדחים זרות וזריזות יותר חטפו מהן נתחי שוק. בשנות ה־80 הפסידה סמית אנד וסון את חוזי האספקה למשטרת ארצות הברית לטובת גלוק האוסטרית, וברטה האיטלקית חטפה לקולט את חוזה האקדחים עם הצבא האמריקאי. ב־1985, עובדי מפעל קולט שהשתייכו לאיגוד העובדים יונייטד אוטו וורקרס, פתחו בשביתה ממושכת בדרישה לשכר גבוה.

העובדים שהחליפו אותם לא היו ברמה הנדרשת והאיכות נפגעה, אומר פלדמן, שהיה אז פעיל באיגוד הרובאים הלאומי. ב־1988 הפנטגון העביר את החוזה שהיה לקולט לייצור רובי M16 לחברת FN הרסטל מבלגיה. ארבע שנים אחרי כן, קולט הגישה בקשה להגנה מנושיה. "עם סיומה של המלחמה הקרה", אומר הופקינס, המשווק נשק, "נראה היה שהחברה לעולם לא תתאושש".

ההצלה הבלתי צפויה של קולט התגשמה בדמותו של דונלד זילכה, בן למשפחה עשירה של בנקאים מהגרים מעיראק. הוריו של זילכה, עזרא וססיל, אירחו נשפי גאלה עבור אופרת מטרופוליטן. האב התוודה בביוגרפיה שלו מ־1999, "מבגדד לחדר הדירקטוריון", כי עד גיל 13 הלבישה את דונלד אומנת שכינויה היה "נרסי". בני זילכה לא היו אנשים של אקדחים. בשנות ה־90 השתוקק דונלד, שהגיע לגיל 40, לצאת מצלו של אביו. הוא עשה זאת על ידי רכישת פעילות הייצור של קולט ב־1994 במחיר חיסול של 27 מיליון דולר, כולל התחייבויות. פתאום התחילה המדיה להתעניין במה שהיה לזילכה הצעיר לומר. קולט, הוא אמר ל"הרטפורד קוראנט", "הוזנחה זמן רב מדי". הוא התכוון להציל אותה באמצעות גישה חסכנית. בתפקידו כיו"ר, הוא העביר אותה מהמבנה המקורי שגגו עוטר בכיפות בצל למפעל היעיל והפרוזאי יותר בווסט הרטפורד. מחברה שהעסיקה 15 אלף אנשים בשיאה במלחמת העולם השנייה, נשארה חברה שזילכה קיצץ את כוח העבודה בשליש ל־600. הוא מינה לתפקיד המנכ"ל בכיר לשעבר מתעשיית הרכב.

זילכה אולי לא ידע שום דבר על אקדחים, אבל היו לו תוכניות שאפתניות להשתמש בקולט לרכישה של יצרניות כלי נשק אחרות. "זוהי תעשייה שזקוקה נואשות לקונסולידציה", הוא אמר ל"וול סטריט ג'ורנל" ב־1997. הוא סימן את FN הרסטל, החברה שתשע שנים קודם לכן חטפה מקולט את החוזה לייצור M16 לפנטגון. רכישת החברה הבלגית, הוא אמר ל"ג'ורנל", "תיצור קונצרן נשק גלובלי". השאיפות שלו היו גדולות מיכולותיו. בלגיה הכריזה בנובמבר 1997 כי במקום להרשות השתלטות אמריקאית היא תלאים את FN הרסטל. המהלך של זילכה נתקע, והתעשיין נותר עם חברת הנשק חסרת המזל. הוא סרב להגיב על המקרה.

מה שסיבך את הסיפור היה שאיבתה של קולט למערבולת הפוליטית סביב אחזקת נשק בארצות הברית. בדצמבר 1997, במאמר מערכת במגזין "אמריקן פיירארמס אינדסטרי" כתב רון סטיוארט, המנכ"ל שמינה זילכה, שתי הצעות שעוררו דאגה בקרב חובבי הזכות לשאת נשק. הוא קרא "ליצור תוכנית מחקר ופיתוח לקידום טכנולוגיית נשק לשיטות מתקדמות ובטוחות יותר (כמו כלי נשק מותאמים אישית)", והמליץ כי הקונגרס ידרוש מבעלי אקדחים להשיג רישיון פדרלי להחזקתם. "הוא עורר מחול שדים", אומר פלדמן.

בעיניהם של פעילי זכויות נשיאת נשק, הטלת חובת רישיון פדרלי היא צעד ראשון במדרון חלקלק של איסור נשיאת נשק והחרמתו. כלי נשק מותאמים אישית, הידועים גם כאקדחים חכמים, נחשדים בגלל החשש שהממשלה תוכל לנטרל מרחוק כלי נשק דיגיטליים. קולט באותה עת עסקה בפיתוח אקדח בשם Z40, שהיה בו מיקרו־שבב שאיפשר לירות בו רק לאחר קבלת אות משבב תואם שנמצא על צמיד שנלבש על ידי משתמש מאושר.

"ראינו בזה איום", אומר אלן רייס, מדריך נשק באישור NRA שפעיל בקואליציית הנשק החם של ניו המפשייר. "האקדח החכם היה הדרך שבה תומכי הגבלת הנשק ביקשו להכניס פיקוח ממשלתי על נשק". בוועידה של NRA בפילדלפיה ביוני 1998, רייס ואחרים הפיצו עלונים שקראו להחרים את קולט. "הם גרמו לנזק לתעשייה, ואנחנו עזרנו להם לראות את הטעות שלהם", אמרו.

זילכה פיטר את סטיוארט מתפקיד המנכ"ל בשלהי 1998. בשנה שלאחר מכן רעיון האקדח החכם של קולט נקבר. ב־1999, זילכה מינה מנכ"ל חדש, ויליאם קיז, גנרל של המרינס בדימוס. החברה הכריזה כי תפסיק לייצר את רוב כלי הנשק האזרחיים ותתמקד בייצור מוצרים צבאיים. ככתב של "וול סטריט ג'ורנל" באותה עת, ראיינתי את זילכה, שזכור לי כעגמומי. הוא התלונן כי בנוסף לכל צרותיו הוא נהפך שלא כדין למטרה לזעמם של פעילי זכויות נשיאת נשק שהתמרמרו על תרומות שהעביר לסנאטור הדמוקרטי צ'רלס שומר, הידוע כתומך בהגבלת כלי נשק. כשטענתי בפני זילכה שנראה שהוא מתחרט על כך שנכנס לעסקי הנשק, הוא לא התווכח.

קולט קיבלה הנשמה מחודשת לאחר התקפת הטרור של ה־11 בספטמבר 2001. באותה עת החברה התנוונה כל כך שהיו לה רק 500 עובדים שייצרו הכנסות שנתיות של 50 מיליון דולר. הוצאותיה היו גדולות והיא רשמה הפסד. קיז המחוספס, ותיק קרבות וייטנאם ומלחמת המפרץ הראשונה, יצא לשכנע את עמיתיו לשעבר בפנטגון להשאיר את קולט בחיים. "הגנרל", כפי שכינו אותו, החזיק את הפיטבול שלו, ג'נקס, קשור בשרשרת לכיסא במשרדו. הוא לא התעניין כמעט במכירות לשוק האזרחי וזלזל ברעיון האקדח החכם שזילכה קידם. כשהבעלים לא היו בסביבה, הגנרל כינה את זילכה "דונלד הקטן", אומרים בכירים לשעבר בקולט.

זילכה, שזכה ליחס מזלזל בחברה שלו, ושדעתו הוסחה ב־2002 בשל גירושין שזכו לטיפול נלוז בעמוד 6 של "ניו יורק פוסט", החל לסגת מעסקי הנשק. אל הריק הזה צעד יואניס ריגאס, בנקאי זוטר שטיפל בחלק מהפיקוח על קולט. ריגאס, יווני קוסמופוליטי שנודע בשם ג'ון, הקים חברה משלו במנהטן, בשם סייאנס קפיטל מנג'מנט, שהיו לה השקעות באתונה ולונדון. ריגאס ראה בהשקעה בחברת הנשק מהלך פיננסי מוצלח. הוא לא הגיב לבקשות להתראיין.

בשלהי 2002, ריגאס הפריד את עסקי הנשק הצבאי לחברה בשם קולט דיפנס. לאחר שהאבק שכך, סייאנס קפיטל וחברות מסונפות לה שלטו בחברת הנשק הצבאי, אם כי זילכה המשיך להחזיק בנתח מהבעלות. עסקי האקדחים האזרחיים — שעכשיו הצטמקו לכדי ייצור עותקים של אקדחים קלאסיים - נותרו תחת השם קולט'ס מנפקצ'רינג. שתי החברות ייצרו את האקדחים במפעל בווסט הרטפורד. גדר מתכת הוקמה כדי לציין את הפיצול התאגידי.

הכוחות האמריקאיים שהסתערו על המזרח התיכון סייעו להגדיל את מכירותיה של קולט דיפנס, והן הגיעו ל־75 מיליון דולר ב־2004. ריגאס קיווה כי הביצועים המשופרים בימי המלחמה יאפשרו לו לממש את השקעתו באמצעות הנפקה ראשונה לציבור, כך עולה ממסמכים מ־2005 שהוגשו לרשות ני"ע בארצות הברית. המשקיעים הפוטנציאליים לא התרשמו. קולט דיפנס היתה תלויה בגחמות של הפנטגון, שהיה רגיש לכל פרוטה. למרות שתקציבי הצבא גדלו, החברה הצליחה בקושי להציג רווח של 10 מיליון דולר ב־2004, לא מאוד מפתה במונחים של וול סטריט. ההנפקה המתוכננת מעולם לא יצאה לפועל.

בשנים הבאות עברה קולט דיפנס את נתיב הייסורים המקובל בעולם ההשקעות הפרטיות. סייאנס קפיטל ונספחותיה העמיסו על החברה חובות ומשכו מזומנים בצורת "חלוקה" ו"דמי ייעוץ". מסמכים לרשות ני"ע ב־2005 מראים תשלומים של 40 מיליון דולר שנתיים קודם לכן — סכום משמעותי עבור חברה במצב  פיננסי כה מעורער. ב־2006, מראים מסמכים נוספים, החברה פדתה "מניות חברים"

בשווי של 41 מיליון דולר. ב־2007, קולט דיפנס הסכימה ללוות 150 מיליון דולר וחילקה ל"חברים" מזומן בסך 131 מיליון דולר. ב־2009 היא לוותה עוד 250 מיליון דולר והמשיכה לשלם מיליונים לבעלים. ב־2010 היו לקולט דיפנס מכירות של 176 מיליון דולר — כמעט כפול משהיו ב־2004, אך היא רשמה הפסד של 11 מיליון דולר. "לא היה צריך לעבוד שם כדי לדעת שהחברה הכניסה את עצמה לבוץ", אומר מריק אלפרט, איש עסקים מקונטיקט שהחל לייעץ לשרידים המצומקים של קולט'ס מנפקצ'רינג בשלהי 2010, ולאחר מכן נהפך לסגן נשיא בכיר שלה.

בין הכשלים כתוצאה מפיצול החברה היתה גם ההחמצה של הזינוק שהעניק הנשיא אובמה ליצרניות נשק אחרות בארצות הברית לאחר 2008: בעקבות אזהרת ה־NRA כי הנשיא הדמוקרטי מתכנן להחמיר את הפיקוח על נשק, הצרכנים רוקנו חנויות מתחמושת וכלי נשק. יצרניות ערניות יותר כמו גלוק נהנו מזינוק במכירות. ואולם לפי תנאי הפיצול בקולט, קולט דיפנס יכלה למכור לשוק האזרחי המשגשג רק באמצעות מכירה של רובים לקולט'ס מנפקצ'רינג, חברה נכה עם קווי הפצה מאובנים. החברה האזרחית, מצדה, הציעה רק מגוון מצומצם של האקדחים למרות שהיו מבוקשים כל כך.

מהומה שררה גם בבניין המנהלה של קולט. זילכה החזיק נתח בעלות בחברה האזרחית, אך במונחים מעשיים "לא היתה לו שום השפעה עליה", כך התברר מתביעה שאלפרט הגיש נגד קולט'ס מנפקצ'רינג לאחר פיטוריו ב־2012. ריגאס וסייאנס קפיטל שלטו בשתי החברות, לפי התביעה. הדירקטוריון של קולט'ס מנפקצ'רינג בקושי התכנס "ולא היה יישות מתפקדת". כשאלפרט הזכיר את שמו של זילכה באוזני ריגאס, "ריגאס צחק בזלזול".

המרירות בין השניים לא הפריעה לריגאס וזילכה לשתף פעולה ב־2012 במיזוג מחדש של חברות קולט. העסקה הביא לסיום עידן ההפרדה שהחל עשור קודם לכן. לאחר לקיחת הלוואה נוספת של 50 מיליון דולר, קולט דיפנס שילמה 60.5 מיליון דולר כדי לרכוש את קולט'ס מנפקצ'רינג. בפועל, הניצים זילכה־ריגאס שילמו לעצמם ולמשקיעים אחרים, כדי להחזיר את הזרוע האזרחית לחיק הזרוע הצבאית. תהליך זה הקפיץ את החוב של החברה ליותר מ־300 מיליון דולר, ומאזנה הציג הפסד של 137 מיליון דולר. העובדים הורידו את הגדר שעברה במפעל בווסט הרטפורד.

ג'פרי גרודי, סגן נשיא בכיר ויועץ משפטי של החברה המשולבת, התבקש להסביר את ההתפתלויות הללו: "הדירקטוריון ראה הזדמנות לייצר ערך לבעלי המניות" באמצעות פיצול ב־2002, ולאחר מכן ב־2012 קולט דיפנס "ראתה תועלת באיחוד מחדש". המיזוג זכה לתגובה מסויגת מצד מומחים פיננסיים חיצוניים. האנליסט כריסטופר דניקולו מ־S&P אמר לבלומברג ניוז ביולי האחרון שלחברה אין מספיק הכנסות לפרוע את האג"ח ארוכות הטווח שלה. הוא הזהיר כי משקיעים כמו פימקו ושיקגו טייטל אינשורנס עלולים להפסיד את השקעתם בחברה.

לנוכח מה שנראה כמשבר חמור, מצב הרוח בהנהלת קולט היה שאנן למדי. גרודי התחמק משאלות על החוב. "לחברה יש הרבה חוב במאזן שלה", הוא מודה. "בנקודה המתאימה, נגלגל אותו באמצעות מימון מחדש". ב־2013, הוא מציין, החברה המשולבת דיווחה על 30% גידול במכירות, ל־278 מיליון דולר.

ואולם לא כולם שאננים כמותו. S&P חוזה שהכנסות החברה ייפלו ב־15%־5% ב־2014. היא מציינת כי הסיבות לכך הן "ירידה במכירות רובים לשוק האזרחי בשל חזרתו של הביקוש לרמות נורמליות לאחר זינוק בשנים האחרונות", והקטנה חדה בביקוש של הפנטגון לרובי M4 החדשים בעקבות סיום המלחמות בעיראק ואפגניסטן. "תוכנית הממשלה לצמצם את גודל הצבא מהווה איום על הביקוש לרובים לטווח ארוך", מציינת S&P. ב־14 במאי קולט דיווחה כי הכנסותיה ברבעון הראשון של 2014 נפלו ב־22% ל־50 מיליון דולר. החברה סבלה מהפסד של 7.8 מיליון דולר באותה תקופה. בשיחת ועידה עם משקיעים, המנכ"ל דניסל ויילו אמר כי הוא "אינו מרוצה מתוצאות אלו".

הוא בטח לא יהיה מרוצה יותר מהמשפט שעומד להתחיל בהרטפורד בקיץ הקרוב. אלפרט וקרלטון צ'ן, היועץ המשפטי לשעבר בקולט'ס מנפקצ'רינג, הגישו שתי תביעות נפרדות נגד החברה המשולבת. התובעים טוענים שמגיעים להם פיצויים של מיליוני דולרים לאחר שפוטרו במהלך המיזוג. ב־9 באפריל, השופט קרל שומן הוציא פסיקת ביניים שעוררה תקווה עבור אלפרט וצ'ן. שומן אמר כי העדויות שנאספו הן אמינות, והציע לקולט להקצות 3.8 מיליון דולר לפיצויים למקרה שהיא תפסיד במשפט.

סכום זה עשוי להיות צרה קטנה יחסית בתביעה. צ'ן, ממוצא סיני, טוען שהחברה הנהיגה תרבות של עוינות והומופוביה, האשמה מסוכנת ליצרנית שמסתמכת על חוזים פדרליים, ועלולה להיקלע לחקירת הקונגרס. בתלונה קשורה שהוגשה לנציבות של קונטיקט לזכויות אנוש, צ'ן אמר כי גנרל קיז קרא לו ביולי 2012, "הסיני הזקן והמזוין הזה". עוד בכיר התייחס אליו כאל "הסכנה הצהובה", לפי התלונה. קיז התייחס לאחרים בזלזול כאל הומוסקסואלים, לדברי צ'ן. בפברואר 2012, במהלך שיחות המיזוג, הגנרל אמר לכאורה, "זכרו את דברי, לפני שהדבר הזה ייגמר, המתרוממים המזדיינים וזילכה עוד יתחתנו".

קיז, שגר בווירג'יניה, התפטר מתפקיד מנכ"ל קולט'ס מנפקצ'רינג ב־2013 והוחלף כמנכ"ל קולט דיפנס שלוש שנים לפני כן, לפי המסמכים שהוגשו לבית המשפט. עורך הדין שלו, ג'ון דרוני, כתב לנו במייל: "גנרל קיז לא יגיב כרגע, הוא מצפה למשפט עם חבר מושבעים שבו תצא האמת לאור".

במסמכי בבית המשפט מכחישים קולט וקיז את האשמותיהם של אלפרט וצ'ן. החברה וקיז מאשימים את הבכירים לשעבר ב"אינטרסנטיות לא חוקית ולא נאותה" – האשמות שהתובעים מכחישים. גרודי, היועץ הנוכחי, סרב להגיב בעניין התביעה. זילכה ענה במייל כי "התפטרתי מדירקטוריון קולט דיפנס ב־2006 ויש לי רק נתח מיעוט בעסק. אין לי תפקיד בחברה זה זמן רב, ואיני מחזיק יותר בבעלות כלשהי".

ותיקים אחרים בתעשיית הנשק מתבוננים בקולט ומנידים בראשם. "אני לא יודע מה יש להם — הם לא מצליחים להתנהל כמו שצריך, וזה לא דבר חדש", אומר פול ג'נוזו, יועץ עצמאי מסוואנה, ג'ורג'יה. הוא עמד בראש החברה הבת של גלוק בארצות הברית מתחילת שנות ה־90 ועד 2003. בתקופה זו, היצרנית האוסטרית לא טרחה לעקוב אחר מעשיה של קולט מכיוון שלדעתה לא היוותה החברה מקונטיקט איום, הוא אומר.

למרות הכל, לדברי ג'נוזו, לקולט שמור מקום חם בלבם של בעלי כלי נשק רבים בארצות הברית. "קולט שווה יותר מכל שם אחר במונחים של תהילה היסטורית וזיהוי המותג ומעמדו", הוא אומר. "אולי קולט צריכה לעזוב את קונטיקט ואלי ולהחליף את הקארמה שלה"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#