מה עושים עם המיליארדים שנכנסים כל שנה למפעל הפיס? - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מה עושים עם המיליארדים שנכנסים כל שנה למפעל הפיס?

מספרי המזל של מפעל הפיס נחשפים: 6 מיליארד שקל הכנסות, 3 מיליארד שקל חונים בקופה, שכר ממוצע של 22 אלף שקל בחודש, עשרות מיליונים על שיפוץ מבנים קיימים ועשרות מבנים נטושים ■ אתם מהמרים, הם זוכים

51תגובות

לפני שלושה חודשים הוציא מפעל הפיס את ההודעה החגיגית השנתית, המדווחת על ההכנסות בשנה החולפת. גם הפעם הצביעו הנתונים על מגמת עלייה: ב-2013 רשם מפעל הפיס הכנסות שיא של 5.8 מיליארד שקל, לעומת הכנסות של 5.1 מיליארד שקל ב–2012,
4.8 מיליארד שקל ב-2011 ו-4.7 מיליארד שקל בשנה שקדמה לה. רבע מההכנסות מקורן בהגרלת הלוטו השבועית והשאר בהימורי חיש־גד, צ'אנס ומשחקים אחרים, שמיליוני ישראלים מקווים לזכות בהם.

מפעל הפיס הוא גוף ייחודי בקרב הארגונים הציבוריים בישראל. מצד אחד, הוא אינו משרד ממשלתי התלוי בתקציבי מדינה. מצד שני, כבעל היתר לקיים הימורים חוקיים הוא שולט על תקציבי ענק, שרק הולכים וגדלים- בין השאר משום שהוא מעודד את האזרחים להמר. הגורם שמפקח עליו הוא החשב הכללי במשרד האוצר, אך הפיקוח נוגע יותר להגרלות שהוא עורך ופחות להתנהלות הפנימית שלו.

במהלך השנים פורסמו כמה חשדות לשחיתות במפעל הפיס. המפורסם והחמור ביותר הוא המקרה שנחשף ב"הארץ" באמצע שנות ה-90, הנוגע לשכר ולפנסיות המופרזות של שלושה בכירי מפעל הפיס- היו"ר דאז ח"כ גדעון גדות (ליכוד) ושני בכירים נוספים. מבקר המדינה פירסם דו"ח חריף בעניין, ובעקבות הליכים שנפתחו בבית הדין לעבודה הופחתו הפנסיות של השלושה ונקבע כי הם יחזירו כספים למדינה, אך לאחר מאבק משפטי ממושך, הם החזירו סכומים מופחתים.

אייל טואג

לראשי מפעל הפיס יש כוח רב בידיים: כמי שיושבים על תקציב של קרוב ל-6 מיליארד שקל, הגדול יותר מתקציבם של כמה משרדי ממשלה, הם יכולים להחליט לא רק על הקצאת כספים ליישובים שונים, אלא גם על האופן שבו יועברו עבודות של מפעל הפיס לגורמי חיצוניים, כגון פרסומאים, עורכי דין, מומחי מחשבים ועוד. מצד שני, בניגוד לשרי ממשלה, הם נמצאים הרחק מאור הזרקורים. הציבור מכיר בדרך כלל רק את קולה הערב של אראלה ולא את סבך ההחלטות והאינטרסים במפעל הפיס, אף שאלה משפיעים על חייו הרבה יותר: מכיתת לימוד או אולם ספורט נהנה מספר רב של אנשים, ואילו הסיכוי לזכות באחת מההגרלות הגדולות של הפיס קרוב לאפס.

מפעל הפיס נוסד ב-1951 באופן מקרי למדי, כאשר עיריית תל אביב ביקשה להקים את בית החולים איכילוב. במסגרת גיוס הכספים לפרויקט, היא ביקשה מהממשלה היתר לערוך הגרלות- וקיבלה. הפרס הראשון בהגרלה הראשונה היה 1,000 לירות. הפרויקט הוכתר כהצלחה, וההגרלה הורחבה לשתי הערים הגדולות האחרות- ירושלים וחיפה.

בשנים שלאחר מכן הוחלט שרווחי מפעל הפיס יופנו למימון פרויקטים ברשויות המקומיות. זאת הסיבה שמשרד הפיס קשור בקשר הדוק למרכז השלטון המקומי- כמעט כל חברי הדירקטוריון שלו הם ראשי עיריות או בכירים בעיריות, ומפעל הפיס מקצה מדי שנה כ-4 מיליון שקל למרכז. מבחינה רשמית, הבעלות על מפעל הפיס היא של המדינה, והוא מוגדר כחברה לתועלת הציבור. בשלב מסוים החליטה המדינה שמפעל הפיס יעביר כספים גם עבור בניית בתי ספר, וכיום זהו תנאי יסוד שעומד בפני מפעל הפיס כדי שיקבל היתר לנהל הימורים.

לגוף הציבורי הענק הזה יש יותר מ-3 מיליארד שקל במזומן, שאותו מכנים בחברה "כסף חונה". זהו כסף שהוקצה בעבר לפרויקטים שונים של הרשויות המקומיות או למשרד החינוך עבור בניית כיתות, אך עדיין לא נעשה בו שימוש. מהכסף הזה עושים בפיס עוד כסף: לפי גורם המעורה בפרטים, ב-2013 השיג מפעל הפיס תשואה של -6% בהשקעות על הכסף החונה, כלומר רווח של 150-180 מיליון שקל, בזכות השקעה באג"ח ממשלתיות, באג"ח קונצרניות בדירוג גבוה ובמניות.

"המדינה והרשויות המקומיות לא משתמשות בכסף הזה", מספר אדם שמכיר את הפרטים מקרוב. "זה כך מכל מיני סיבות: הרשויות המקומיות לא מוצאות מקורות מימון נוספים כדי להרים פרויקטים, המדינה תקועה בגלל כל מיני הליכים ביורוקרטיים. בוועדת הכספים של מפעל הפיס הציעו באחרונה לקבוע תאריך תפוגה, נניח שבתום שלוש שנים הכסף יחולק מחדש. אבל מבחינת מפעל הפיס, רווחי המימון חוזרים אליו, ומצטרפים לרווחים האחרים".

הפוליטיקה היא חלק בלתי נפרד מהדי.אן.איי של הארגון. יו"ר המפעל הוא מינוי אישי של ראש הממשלה, ובמשך השנים נחשבו המנכ"לים של מפעל הפיס למינויים פוליטיים. מטבע הדברים, יו"ר מפעל הפיס נחשב לאחד התפקידים המבוקשים במגזר הציבורי, בשל ההשפעה הגדולה על ניתוב כספים למקורות שונים. "זה גוף שמתגלגלים בו מיליארדי שקלים, עם יכולת חלוקה", אומר דירקטור במפעל הפיס. "הגוף הזה מנוהל פוליטית, מראשיתו ועד סופו. שאף אחד לא יתבלבל".

נדל"ן: 11 מיליון שקל כדי 
להתאים את הבניין החדש

מפעל הפיס יושב לא רק על הררי מזומנים, אלא גם על נדל"ן יקר. בבעלותו בניין משרדים ברחוב הפטמן בתל אביב, בסמוך לקריה ולמתחם שרונה. מערכות המחשוב המרכזיות של הארגון שכנו עד לפני כמה חודשים בבניין ששכר מפעל הפיס באזור, ולא מזמן עברו גם הן לרחוב הפטמן. 100 העובדים באזור דווקא עברו למשרדים חדשים ששכר מפעל הפיס ברחוב המסגר 2 בתל אביב, בבניין שבבעלותו של יבואן הרכב רמי אונגר. אף שאלה משרדים חדשים, מפעל הפיס השקיע יותר מ-11 מיליון שקל בהתאמת המשרדים לצרכיו ובהוצאות אחרות הכרוכות במעבר.

לפני כחודש חשף העיתונאי תומר אביטל בתוכנית "אקונומיקה" של יעקב איילון בערוץ 9 טיוטת דו"ח ביקורת פנימי של מפעל הפיס, המתארת את ההתנהלות הבעייתית סביב המעבר. בין היתר נכתב בדו"ח שאנשי מפעל הפיס שהיו אמורים לעסוק בנושא מודרו מחלק מהתהליכים, שליועצים שולם בניגוד לנהלים, ושלדירקטוריון הוצגו עלויות נמוכות מהעלויות הסופיות.

עופר וקנין

לפי הדו"ח, מפעל הפיס היה מחויב לעזוב את המשרדים באזור, בין היתר בשל דו"ח מבקר מדינה מלפני 12 שנה, שקבע כי המקום לא בטיחותי ואין לו היתרים. מפעל הפיס פירסם מכרז למציאת מבנה, אולם לא נמצאו מתמודדים. בשלב זה שכר מפעל הפיס את שירותיה של שמאית מקרקעין בשם שולי קרוגלה, כדי שתאתר עבורו מבנה. לאחר סריקה של כ-30 מבנים איתרה קרגולה שלושה מבנים בתל אביב, שניים מהם בבעלותו של רמי אונגר. מבקר הפנים של הפיס תהה בדו"ח הביקורת הפנימי מדוע שניים משלושת המבנים שהגיעו לקו הגמר שייכים לאונגר. לפי הדו"ח, אחד המבנים של אונגר נבחר אף שהשכירות בו היתה גבוהה כמעט פי שניים מזו של המבנה השלישי, שאינו של אונגר.

ואולם בזאת לא הסתיים העניין: אף שהשמאית קבעה שהבניין מתאים לצרכיו של מפעל הפיס, הארגון נאלץ להוסיף יותר מ-11 מיליון שקל כדי לבצע התאמות שונות הקשורות למעבר. כמו כן התברר המקום בכלל לא מתאים למחשב המרכזי של הפיס, אף שלשם כך הוא נבחר. לכן המחשב המרכזי עבר לבניין ברחוב הפטמן, ואילו העובדים עברו לרחוב המסגר. במשך כמה חודשים שילם מפעל הפיס שכירות כפולה- גם ברחוב המסגר וגם באזור- שהסתכמה ב-1.5 מיליון שקל לאורך התקופה.

מפעל הפיס היה יכול להימנע מהפארסה הזו אילו החליט ליישם החלטה שהתקבלה כבר לפני כמה שנים: מכירת בית מפעל הפיס בתל אביב ומעבר לרמלה, שם אמור היה להיות המטה המרכזי של המפעל, כולל מערכות המחשוב והמחסנים. לשם כך אף נרכש מגרש בשטח 6 דונמים, שעליו תיכננו לבנות קומפלקס גדול. לדברי מקור המעורה בדברים, המעבר לרמלה היה אמור לחסוך למפעל הפיס כ-10 מיליון שקל בשנה. ואולם, אף שהמגרש כבר נרכש במכרז של מינהל מקרקעי ישראל, החליטו לפני כמה חודשים במפעל הפיס להישאר בתל אביב, ולמכור את המגרש ברמלה.

"להגיד לך שכל השיקולים בעניין רמלה היו ענייניים? אני לא חושב", אומר שמואל ריפמן, דירקטור במפעל הפיס ויו"ר המועצה האזורית רמת נגב. "היו גם קצת שיקולים פוליטיים וגם שיקולים של כאלה שרצו להישאר במרכז תל אביב. אפשר היה לצאת מתל אביב, וגם היה נכון לאסוף את כל השלוחות של מפעל הפיס למקום שבו תוכל להיות שליטה ועבודת מטה יותר טובה לכלל האגפים. העובדים לא היו מתנגדים למהלך, וכבר היתה הבנה שעוברים".

גם בעניין רכישת המגרש ברמלה נכתב דו"ח פנימי, שהוזמן ממשרדו של רו"ח יהודה בר לב. לפי הדו"ח, שנכתב בנובמבר 2012, המגרש נרכש ב-5.8 מיליון שקל, סכום הגבוה ב-40% מהערכת השמאי שהזמין מפעל הפיס. סך כל העלויות הגיע ל-7 מיליון שקל, בין היתר מכיוון שמפעל הפיס שכר שירותי ייעוץ מנחמיה גנות, שמאי מקרקעין במקצועו ואז דירקטור חיצוני במפעל הפיס, תמורת 170 אלף שקל.

הדו"ח מתח ביקורת על גנות בטענה שהוא דחף לרכישת המגרש ברמלה מבלי לבדוק לעומק חלופות אחרות. לפי הדו"ח, נסיבות רכישת המגרש "מעוררות חשד כי נעשו פעולות שנועדו להתאים את המיקום החדש למבנה הקבע למפעל למידותיו המדויקות של מיקום מסוים, שנרכש בסופו של דבר על ידי המפעל" (גנות סירב להגיב לדברים).

חלוקת הכספים: 
מי מקבל ולמה

מפעל הפיס מחלק 60% מההכנסות שלו כפרסים ו-25% נוספים מושקעים במטרות ציבוריות. מתוך סכום זה, 46.25% מועברים למשרד החינוך כדי לבנות בתי ספר, ו-46.25% נוספים מועברים דרך הרשויות המקומיות לצורכי חינוך, תרבות, ספורט ובריאות. החלוקה נקבעה לפי אמות מידה שגובשו לפני עשור על ידי ועדה ציבורית בראשות נשיא בית המשפט העליון בדימוס מאיר שמגר, ואושרו על ידי דירקטוריון מפעל הפיס. הקריטריונים ברורים ופשוטים: גודל האוכלוסיה של הרשות המקומית הוא 50% מאמות המידה, 25% - הדירוג החברתי־כלכלי של העיר, 20%- המרחק מאזור המרכז, ו-5%- שיעור המשרתים בצה"ל.

יעל אנגלהארט

ועדת שמגר הוקמה בשלהי כהונתו של אברהם כץ־עוז (כצל'ה), שהיה יו"ר מפעל הפיס 
ב-2003-1996. עד אז היתה הקצאת הכספים במפעל הפיס רחוקה מלהיות מסודרת, בלשון המעטה. הדירקטוריון היה מתכנס, בוחן איך להעביר את הכספים ומחלק אותו לפי לחצים שהופעלו עליו מכיוונים שונים במערכת הפוליטית. "בתקופתו של כץ־עוז השתנו הכללים", מסביר ריפמן. "לאחר שנים שבהן השיטה היתה שמי שצועק יותר מקבל יותר, נקבעה מפה ברורה שבסופו של דבר נותנת יותר לפריפריה. אמות המידה האלה גם קבעו מה בדיוק מותר לרשות מקומית לבקש ומה אסור, וכמה כסף היא יכולה לקבל כל שנה. זה עובד בשקיפות מלאה".

ואולם בשנים האחרונות, בתקופת כהונתו של היו"ר הנוכחי עוזי דיין, נראה כי יש כרסום בעיקרון אמות המידה. ב-2011, לאחר שדיין נכנס לתפקידו, נקבע ש-7.5% מהכנסות מפעל הפיס הפנויות לחלוקה יוקצו שלא דרך הרשויות המקומיות ועיקרון אמות המידה, אלא למטרות כלליות בתחומי התרבות, האמנות והמלגות. בתוך הסכום הזה נכנסו כספים שמפעל הפיס חילק עוד קודם לכן, אך לא היו מוסדרים לגביהם כללים קבועים לחלוקה. זה המקרה של פרס ספיר, שנוסד בתקופת כץ־עוז, וכספים אחרים בתחום התרבות ומלגות לסטודנטים.

"אנחנו מחלקים 58 מיליון שקל בשנה לכל מיני סטודנטים עם בקשות כאלה ואחרות", מסביר ריפמן. "זה התחיל מכך שאריאל שרון ישב באיזה אוהל בדואי בשגב שלום, והציע שכל החיילים הקרביים הבדואים יקבלו מלגות מהפיס. ואז התפתחה שם שיחה, ואני אמרתי 'אם רוצים לחלק מלגות לחיילים קרביים- למה רק בדואים? יש גם יהודים שמן הראוי שיקבלו, ויש גם צ'רקסים, דרוזים ואחרים'. מזה צמחה תוכנית המלגות. מפעל הפיס משקיע סכומים גבוהים מאוד, כ-50 מיליון שקל, בתרבות ואמנות. לדעתי, גם התרבות וגם פרויקט המלגות הם בסופו של דבר פרויקטים שיווקיים, כלומר מגבירים את החשיפה של מפעל הפיס בחברה הישראלית. כל הזמן מתנהל ויכוח בתוך הדירקטוריון אם להקצות את הכספים האלה לרשויות מקומיות, אבל אני לא בטוח שהרשויות ינצלו אותו באופן יעיל יותר".

לא כולם במפעל הפיס מרוצים מכך שחלוקת הכספים למטרות כלליות, שהתחילה כסוג של יוזמה פרטית, מוסדה ונהפכה לעיקרון קבוע בתקופתו של דיין. "פתאום, בלי ששמנו לב, מפעל הפיס עוסק בפרויקטים לאומיים. אני לא חושב שזה תפקידו", אמר אחד הדירקטורים. "עד שסוף־סוף הסדירו את עניין אמות המידה. פעם הסכום שמוקדש למלגות היה 15 מיליון שקל, וכיום זה כמעט 60 מיליון שקל. גם התקציב שמוזרם למועצה לתרבות ואמנות גדל. ברור שאלה מטרות מבורכות, אבל העיקרון הבסיסי של מפעל הפיס הוא שזאת חברה שמסייעת לרשויות המקומיות, ולכן חלוקת הכספים צריכה להתבצע דרך הרשויות".

גורמים במפעל הפיס חוששים שהכספים המועברים למטרות אלה, הגדלים מדי שנה בהתאם לגידול בהכנסות מפעל הפיס, ינותבו לטובת יוזמות לאומיות של שר כזה או אחר, שילטוש עיניים אל כספי הפיס כמקור למימון פרויקטים. כך לדוגמה, לפני כמה חודשים יזמה שרת התרבות והספורט לימור לבנת תוכנית לאומית לספורט. התוכנית, בתקציב של 370 מיליון שקל, נועדה בין היתר לעודד הקמת קבוצות כדורגל וכדורסל בקרב ילדים בני 13-8. לבנת תיכננה ש-100 מיליון שקל יגיעו ממפעל הפיס, אף שהטוטו הוא האחראי על הזרמת כספים ישירה לקבוצות, ואילו הפיס מתקצב בדרך כלל הקמת אצטדיוני ספורט ולא קבוצות. בשלב זה נראה שהמדינה היא שתעביר את הסכום ולא מפעל הפיס, אך יש הרואים במקרה זה דוגמה ללחצים שעוד יופעלו על מפעל הפיס. "חדשות לבקרים יש בקשות שונות ומשונות של משרדי ממשלה לגבי כספים ממפעל הפיס", אומר ריפמן. "לדעתי, כל בקשה צריך לבחון לגופו של עניין".

בימים אלה מנסה יו"ר המרכז לשלטון מקומי, חיים ביבס, ללכת צעד אחד קדימה: הוא יוזם תוכנית שלפיה עוד לפני שמחלקים את הכסף, יוקצבו מדי שנה 150 מיליון שקל כסכום קבוע לטובת כעשרה פרויקטים בערי הפריפריה. מבחינת ביבס, כך ייצאו לדרך מיזמים שכרגע תקועים, מכיוון שרשויות מקומיות קטנות לא יכולות למצוא להם מימון נוסף מלבד הכסף שמגיע ממפעל הפיס (כך, בין היתר, נוצרה בעיית "הכסף החונה"). "התוכנית נועדה לסייע לפריפריה, כי הסכום שמגיע אליה כיום אינו מספק", מסביר ביבס. "כדי לבצע פרויקט, רשויות בפריפריה צריכות לחכות שנים עד שיצטבר אצלן הכסף. הכסף שמועבר לרשויות האחרות לא ייפגע, כי הכנסות הפיס גדלות כל שנה. על הפרויקטים תחליט ועדה ציבורית בלתי תלויה".

אלא שיש החוששים ממדרון חלקלק, שכבר החל באישור הכספים שמחוץ לאמות מידה (7.5%). הם מוטרדים מכך שלמרות ההבטחות לוועדה בלתי תלויה, לחצים פוליטיים יקבעו אילו פרויקטים יוקמו ולאן יופנה הכסף. מלבד זאת, מציינים המבקרים, כאשר מחליטים להעביר 150 מיליון שקל, הרשויות האחרות כן ייפגעו במידה מסוימת כי כל הרשויות המקומיות היו אמורות ליהנות מכך שהכנסות מפעל הפיס גדלות. למעשה, מדובר בוויכוח בין יישובים קטנים ופריפריאליים לבין יישובים גדולים. ליו"ר מרכז השלטון המקומי, יש לציין, יש אינטרס פוליטי להיטיב עם כמה שיותר יישובים, מכיוון שהם אלה שבוחרים אותו לתפקיד (בהצבעה במרכז לשלטון מקומי, לכל ראש רשות יש קול אחד).

"זה לא רעיון טוב", אומר אחד הדירקטורים. "אם רוצים לעזור לפריפריה, אפשר לעשות את זה בתוך הכללים של אמות המידה- פשוט לנסות לשנות את הכללים ולקבוע שיותר יועבר לפריפריה. ברגע שיעשו את זה מחוץ לכללים, זה עלול לפתוח פתח לתופעות שחשבתי שמפעל הפיס כבר נרפא מהן".

בקדנציה של דיין כבר נעשה מהלך של כרסום באמות המידה, שבו היה מעורב גם היו"ר הקודם של המרכז לשלטון מקומי, שלמה בוחבוט. לפי היוזמה שאושרה, כל רשות מקומית שלה פחות מ-5,000 תושבים מקבלת מדי שנה עד חצי מיליון שקל ללא קשר למצבה הסוציו־אקונומי. כך, גם יישובים עשירים מאוד כמו סביון וכפר שמריהו נהנים מתקציב, שתושביהם כלל אינם זקוקים לו. "הרציונל של הרעיון היה לסייע ליישובים ערביים וליישובים קטנים אחרים", אומר בוחבוט בתגובה. "יישוב כמו כפר שמריהו היה צריך להגיד שהוא מוותר על הכסף הזה, אבל הוא לא ויתר. אגב, המתנגדות הכי גדולות שלי היו דווקא הרשויות העשירות".

כוח אדם: 
המנכ"ל מרוויח יותר מהרמטכ"ל

בימים אלה מתקיים מכרז המשווקים של מפעל הפיס, כמדי חמש שנים. יש בישראל תשעה משווקים אזוריים, המפעילים תחתיהם זכיינים- שהם אלה שמתפעלים את התחנות של מפעל הפיס. הסכום המשולם למשווקים הוא חלק מהוצאות המנגנון, שהן 15% מהמחזור. יתר הוצאות המנגנון נובעות מהוצאות שוטפות וממשכורות ל-265 עובדי מפעל הפיס.

המשכורות בארגון מבטאות את סכומי הכסף העצומים המתגלגלים בארגון. לפי הדו"ח האחרון של הממונה על השכר באוצר, השכר הממוצע במפעל הפיס הוא 22 אלף שקל בחודש, יותר מפי שניים מהשכר הממוצע במשק, ועלות ההעסקה הממוצעת לעובד היא 28 אלף שקל בחודש. לפי הדו"ח, השכר החציוני במפעל הפיס הוא 20 אלף שקל, יותר מפי שלושה מהשכר החציוני במשק.

גם בכירי מפעל הפיס חוגגים: המנכ"ל אלי דדון מרוויח 78 אלף שקל בחודש. דדון, שקודם לכן כיהן כראש מועצת בית דגן, מרוויח 5,000 שקל יותר מאשר הרמטכ"ל. היו"ר עוזי דיין מרוויח 52 אלף שקל בחודש (לדיין יש גם פנסיה צבאית כאלוף במיל'). מתחתיהם יש שמונה סמנכ"לים ומנהלי אגפים המרוויחים 44-52 אלף שקל בחודש. דובר מפעל הפיס, משה בהגאון, מרוויח כ–34 אלף שקל בחודש. לעובדי מפעל הפיס יש קביעות, וללא מעט מהם גם מכונית צמודה- ל-75, כמעט שליש מהעובדים, יש מכוניות, רובן בליסינג.

לפני כמה חודשים התחוללה סערה בקרב עובדי מפעלי הפיס, כאשר סמנכ"ל השיווק דורון אנגל עזב את הארגון לאחר כ-11 שנה. אנגל נחשב לסמנכ"ל מוערך, ובתקופתו גדל מאוד הן היקף הפרסום והן היקף המכירות של המפעל. נסיבות העזיבה, שהתרחשה במפתיע, לא התבררו בפומבי עד היום, וככל הידוע היא קשורה ליחסיו של אנגל עם עובדים הכפופים לו. כמה שבועות לפני עזיבתו הופץ ביוטיוב סרטון שבו חומרים מכפישים נגד אנגל, והורד עוד באותו יום בעקבות דרישת עורכי דינו. לא ברור מה היו הדין והדברים בין אנגל לבין הנהלת מפעל הפיס בנוגע לעזיבתו.

מעבר לכך, מעניין לבחון את האופן שבו מפעל הפיס מנסה לאתר מחליף לאנגל. אף שמפעל הפיס הוא גוף ציבורי, הוא לא ערך מכרז פומבי: במקום זאת פנו במפעל הפיס לכמה חברות כוח אדם כדי שיאתרו עבורם מועמדים. זו אינה הפעם הראשונה שדברים נעשים בצורה כזו: בשנה האחרונה מונה כך גם סמנכ"ל רגולציה וקשרי ממשל. בתחילת השבוע פטרו במפעל הפיס ממכרז גם את האיוש לתפקיד סמנכ"ל כספים בחטיבה המסחרית, ובשבועות האחרונים פטרו ממכרז את המינוי לתפקיד מפיק ומנהל פרויקטים לאגף התרבות ומנהל מחקר באגף השיווק. בכל המקרים זה נעשה באותה שיטה- איתור דרך חברות כוח אדם.

מפעל הפיס פטר את עצמו ממכרז גם כאשר שכר לפני כחצי שנה את יובל רכלבסקי, לשעבר הממונה על השכר באוצר, כדי לסייע למפעל הפיס במגעים עם הממונה על השכר באוצר. הדבר נעשה בנימוק של "התקשרות שלגביה נתקיימו נסיבות מיוחדות ונדירות המצדיקות עשייתה ללא מכרז", כפי שנכתב באתר מפעל הפיס.

הפיס מרבה לפטור את עצמו ממכרז (בשנה החולפת יותר מ-200 מקרים), גם כאשר מדובר בספקים. אחד המקרים מלמד על הפינוקים שלהם זוכים עובדי מפעל הפיס. בראש השנה האחרון זכתה חברת ישראכרט בפטור ממכרז לתווי שי עבור העובדים בנימוק ש"ישראכרט היא הספק היחיד המספק תווי שי שערך המימוש שלהם הינו 100%, הם ניתנים למימוש בכל רשתות הסופרמרקט הגדולות ובמספר מקסימלי של בתי עסק שונים".

חלק מהנימוקים לפטור, כגון שכירת כוח אדם באופן זמני, עשויים להישמע הגיוניים- אך יש גם הסברים תמוהים. מפעל הפיס התקשר עם חברת "סאפיו- מחקר ופיתוח", מכיוון ש"התקשרות בנושא תכנון, ניהול ותפעול מותגי הפיס תבוצע בפטור מלא ממכרז", כך לפי אתר מפעל הפיס. במאי 2013 החליט מפעל הפיס לפטור ממכרז את ההתקשרות עם חברת הייעוץ גרטנר, הנותנת שירותי ייעוץ בנושאי מחשוב. הנימוק היה שהחברה "מספקת תובנות ואנליזות ברמה מקצועית בנושאי טכנולוגיה והיי־טק". באותו חודש החליט מפעל הפיס לפטור ממכרז גם את ההתקשרות עם משרד הלובי פוליסי, בבעלות בוריס קרסני, המייצג את מפעל הפיס שנים רבות, בנימוק ש"מכרז עלול לפגוע בסוד מסחרי ומקצועי". גם המשרד שמעניק ייעוץ תקשורת חיצוני למפעל הפיס (בנוסף לדובר הפנימי) נעשה בהתקשרות בפטור במכרז בנימוק של "התקשרות המשך". "זה מאוד תמוה", אומר מקור המקורב למרכז לשלטון מקומי. "מחברה כזו גדולה, שמחויבת לשקיפות, אפשר לצפות שתפרסם מכרזים. בהחלט יש גם מקום לשאול איפה הרגולטור".

מבקר המדינה: 
משאבים ירדו לטמיון

פטור ממכרז ניתן גם לכמה עורכי דין שעובדים עם מפעל הפיס, בין היתר למשרד זליגמן־גולדפרב בראשות עו"ד אלי זהר, על ייעוץ שנתן למפעל הפיס בנוגע לטיוטת דו"ח מבקר המדינה. ייעוץ מסוג זה אינו דבר נפוץ במשרדי ממשלה ובגופים ממשלתיים אחרים. כאשר הדבר כן נעשה, זה כאשר מופנית ביקורת אישית כלפי נושאי משרה, דבר שלא היה במקרה של הדו"ח הנוכחי.

הדו"ח עסק בטיפול הרשלני של מפעל הפיס בהקמת מבנים וטיפול בליקויים במבנים, שהוא מזרים כספים להקמתם. "מפעל הפיס איפשר ירידה לטמיון של משאבים יקרים שהוא משמש להם נאמן", נכתב בדו"ח. הדו"ח עסק בסקר פנימי של מפעל הפיס שנערך ב-2009 ונגע לשימוש בכספים ומצב מבני הציבור שהוקמו, החל מ-2000. נמצא בו ש–23 מבנים שבנייתם הסתיימה כלל אינם פעילים, ו-11 מבנים נבזזו וננטשו. ואולם מפעל הפיס לא פעל בהתאם לממצאים: לפי הדו"ח, הוא לא הכין סיכום של ממצאי הסקר, לא קיבל החלטות בנוגע לממצאים, ולא גיבש כללים לטיפול בבעיות המהותיות שעלו בו.

לפי ממצאי מבקר המדינה, כשליש מהמבנים שהפיס שילם לרשויות המקומיות כ-16 מיליון שקל עבור הקמתם עדיין לא היו פעילים במועד הביקורת. רק ב-2013-2011 התנה מפעל הפיס את מימושם של מענקים עתידיים לשש מתשע הרשויות האמורות בהשלמת שיפוץ המבנים ובהחזרתם לפעילות. המבקר קבע לגבי חלק מהמבנים, ובמיוחד מבנים שנעשה בהם שימוש החורג מייעודם, כי מפעל הפיס לא מיצה את מלוא האמצעים העומדים לרשותו כדי להבטיח את תיקון הליקויים בזמן סביר. בתגובה לדו"ח טען מפעל הפיס: "מפעל הפיס נקט פעולות שונות מול הרשויות המקומיות, בין היתר כדי להחזיר מבנים לא פעילים לפעילות ולהשיב מבנים לייעודם שעה שהאחריות להפעלת ולתחזוקת המבנה היא של הרשות המקומית. מפעל הפיס מתקצב ומלווה את תהליך הבנייה, וברגע שזה מסתיים עוברת האחריות לתפעול ואחזקת המבנה לרשות המקומית. מפעל הפיס אינו משמש כזרוע של רשות האכיפה, כי אם כגוף מתקצב בלבד, ועל כן אין להטיל עליו את האחריות לתחזוקת המבנים ולתיקון לקויים".

מינויים: 
היו"ר מביא את מקורביו

שמו של עו"ד זהר עלה גם באחת הפרשות שטילטלו את מפעל הפיס בשנים האחרונות- מינוי המנכ"ל. לאחר שדיין נכנס לתפקיד היו"ר בשלהי 2011, פרש המנכ"ל שאול סוטניק על רקע דו"ח ביקורת חריף של מבקר המדינה. בדו"ח מתח המבקר ביקורת על הסדר הפשרה שאליו הגיע מפעל הפיס תחת סוטניק עם שלושת הבכירים לשעבר, שקיבלו פנסיות מופרזות. בהסדר הסכים מפעל הפיס ששלושת הבכירים יחזירו למפעל סכומים מופחתים יחסית לפסק הדין שהתקבל בעניינם בבית הדין לעבודה.

בראשית 2012, לאחר פרישתו של סוטניק, עלתה שאלת המינוי של המנכ"ל החדש. בעוד שקבוצת דירקטורים במפעל הפיס, בהם גם שלמה בוחבוט כיו"ר המרכז לשלטון מקומי, תמכו במועמדותו של ג'קי ואקים, גזבר עיריית חיפה- דיין דרש למנות מנכ"ל אחר. בין היתר, טען דיין שוואקים העלים מידע בטופס המועמדות שלו בנוגע לחקירה שנוהלה נגדו (ואקים טען מנגד שהיה זה פרט טכני שלא היה צריך להוות עילה לפסילתו). במשך כמה חודשים היה דירקטוריון מפעל הפיס משותק בשל הסכסוך הזה, שכלל מאבק משפטי ארוך ומתיש בין הצדדים, מאבק שעלה לפיס 605 אלף שקל ששולמו לעורכי הדין כשכר טרחה. זהר ייצג את דיין באופן אישי מול הדירקטוריון, דבר שגרם לתרעומת רבה בקרב חבריו. בסופו של דבר, ואקים (שעדיין מכהן כדירקטור בפיס) הסיר את מועמדתו ודיין הביא למינויו של דדון, המנכ"ל הנוכחי.

המאבק שהתחולל בדירקטוריון הציף מינויים שדיין הוביל במפעל הפיס, עוד לפני שהחלה פרשת ואקים. אחד המועמדים שהופיע בפני ועדת האיתור היה איש העסקים אבנר יהודאי, חבר של דיין שאף תרם לו כספים במהלך הקריירה הפוליטית שלו. דיין הביא בפני הדירקטוריון את מינויו של פרופ' אביעד הכהן לתפקיד היועץ המשפטי החיצוני של מפעל הפיס. הכהן, משפטן מוערך, העניק ייעוץ משפטי למפלגת תפנית, שאותה הקים דיין ובה התמודד בבחירות 2006 (אך לא עברה את אחוז החסימה), אך את הפרט הזה לא ציין בפני הדירקטוריון. הכהן שימש כיועץ משפטי לעמותת "מפת חיים", שתכליתה לקדם את האג'נדה החברתית־כלכלית של עוזי דיין ושל תפנית 2006. הוא גם ייצג את העמותה בהליכים מול רשם העמותות. כמו כן, כתובתה של מפלגת תפנית ברשם המפלגות היתה משרדו של הכהן בירושלים.

מינוי אחר של דיין היה של מזכיר החברה, עו"ד ירון לוסקי, מינוי שאושר בדצמבר 2011 בישיבת דירקטוריון. דיין טען בישיבה שהוא מכיר את לוסקי מתקופת השירות הצבאי- לוסקי היה ראש לשכתו של דיין כאשר זה היה אלוף פיקוד מרכז. אלא שדיין לא ציין בישיבה שלוסקי תרם לו כסף בעת שהתמודד בפריימיריז בליכוד ב–2008. לוסקי והכהן מכהנים בתפקידים גם כיום. "אף אחד לא אומר דבר על עצם הכישורים של לוסקי והכהן, אבל למה לא לדווח על מלוא הקשרים?", תוהה אחד מהדירקטורים בפיס.

ממשרד זליגמן־גולדפרב נמסר בתגובה: "משרדנו מלווה את מפעל הפיס מעת לעת ובהתאם לצורכי מפעל הפיס, נהליו ועל פי הדין. כל עוד ימצא מפעל הפיס את שירותינו מועילים נעמוד לרשותו. בעניין מועמדותו של ג'קי ואקים לתפקיד המנכ"ל, ייצג עו"ד זהר את מפעל הפיס בסוגיה של מינוי מנכ"ל למפעל הפיס".

מטעמו של אביעד הכהן נמסר בתגובה: "מינויו של פרופ' הכהן כיועץ המשפטי של מפעל הפיס נעשה ב-2012. משרדו- ולא הוא באופן אישי- פעל לרישומה של מפלגת תפנית (ולא של דיין באופן אישי) כשש שנים קודם לכן. המשרד העניק ומעניק גם כיום שירותי ייעוץ וייצוג לעשרות רבות של עמותות, גופים ומפלגות. מכיוון שמומחיותו ומעמדו המשפטי של הכהן אינם מוטלים בספק, איש אינו סבור שבמינויו נפל פגם מהותי והוא ממשיך למלא את התפקיד בהצלחה גם כיום".

עוזי דיין: 
היו"ר ממשיך לעסוק בפוליטיקה

דיין מונה לתפקיד לפני שלוש שנים, לאחר שני כישלונות פוליטיים- האחד במפלגת תפנית בבחירות 2006, והשני בבחירות 2009 כאשר שובץ במקום ה-40 ברשימת הליכוד לכנסת. אבל דיין לא עוזב את העיסוק הפוליטי: הוא נוהג לערוך לא מעט סיורי שטח כמדריך עבור עמותת מטיילים בישראל, ורבים מהם נערכים מעבר לקו הירוק, כפי שעולה מעיון בעמוד הפייסבוק שלו. כך לדוגמה, בשנה האחרונה ערך סיורים בבקעת הירדן, וכן סייר פעמיים בשומרון ופעמיים בחברון. באוקטובר אף נחשף ב"הארץ" שדיין אישר מעמד של רשות מקומית למתנחלי היישוב היהודי בחברון, אף שהמדינה לא מכירה בהם ככאלה. המשמעות היא שהם מקבלים ממפעל הפיס לפחות חצי מיליון שקל בשנה, אף שמדובר במספר קטן מאוד של אנשים.

גורמים במערכת הפוליטית המכירים הן את דיין והן את הליכוד תוהים אם בסיורים יש משום קריצה לציבור המתנחלים בליכוד, במחשבה על התמודדות נוספת שם. "מבחוץ זה נראה שהוא כל הזמן עושה פוליטיקה", אומר גורם המקורב לחוגי הליכוד. "איפה ראית יו"ר מפעל הפיס שמקדיש כל כך הרבה זמן ומרץ לסיורים וטיולים שבכלל לא קשורים לסוגיות של מפעל הפיס?".

מקורב למפעל הפיס מוסיף: "התחושה שלי היא שדיין לא רואה את תפקיד יו"ר מפעל הפיס כעומד בפני עצמו, אלא כפרס ניחומים שניתן לו על כך שהוא לא שר או ח"כ. הוא יכול להגיד שהוא עורך סיורים בימי שישי, בזמנו הפרטי, אבל זו היתממות- יו"ר מפעל הפיס הוא תפקיד ציבורי, עם סטנדרטים מסוימים ונראות, ויש משמעות לדברים שאתה עושה בפומבי".

העניים יממנו לנו כיתות לימוד

בשנים האחרונות, במיוחד לאור העלייה בהכנסות מפעל הפיס וריבוי במספר המשחקים וההגרלות שהוא מציע, עולה ביתר שאת השאלה אם מפעל הפיס אינו אלא מס המוטל על השכבות המוחלשות, שאפשר להניח כי פוקדות את דוכני מפעל הפיס בתקווה להתעשרות מהירה- יותר מאשר השכבות המבוססות. קשה לענות על שאלה זו באופן מדעי מהסיבה הפשוטה שמפעל הפיס מסרב בתוקף לספק נתונים על גובה ההכנסות מכל דוכן, כך שאי אפשר לערוך מיפוי של הכנסות לפי שכונות ובכך לספק הערכה על הקשר בין מצב סוציו־אקנומי להשתתפות בהימורים. ב-2012 פנה תומר אברהם למפעל הפיס, על פי חוק חופש המידע, וביקש לקבל מידע על פרופיל המהמר, השכבה הסוציו־אקונומית שאליה הוא משתייך ומידע על הכנסות לפי תחנות מכירה בכל רחבי הארץ. מפעל הפיס סירב לספק לו את הפרטים, בין היתר בטענה של סודיות מסחרית.

במפעל הפיס דוחים בתוקף את הטענה שקיים קשר בין עוני לבין הימורים ומביאים כדוגמה ניצחת את התחנה בשכונת בבלי בתל אביב, שלטענת מפעל הפיס היא הרווחית ביותר בישראל. ואולם, אנשים המכירים את פעילות מפעל הפיס בירושלים מעידים ששתי התחנות החזקות ביותר בעיר הן ברחוב שטרן ובצומת פת, הנמצאות קרוב לאזור מצוקה. "יש לי בעיה מצפונית גדולה עם מה שאני עושה", אומר עובד של אחד מזכייני מפעל הפיס. "אפשר לראות עלייה במכירות הפיס בימים שבהם מקבלים את קצבת הביטוח הלאומי. ממה שאני רואה, יש כאן בפירוש מס סמוי על עניים, כדי שאפשר יהיה לבנות בתי ספר לכולם".

פרופ' מומי דהן, ראש בית הספר למדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית, מסכים עם העמדה הזו. "מפעל הפיס הוא ארגון בעייתי מאוד", הוא אומר. "אין לי ספק שבירור שיטתי של הנתונים יניב את התוצאות שכולם מנחשים שיהיו: שמפעל הפיס זה בעצם מס מאוד רגרסיבי. לעתים קרובות מצדיקים את קיומו בטענה שצריך לתעל הימורים לערוצים החוקיים, אבל מפעל הפיס כבר הפסיק לשמש כצינור של תיעול מהמגרש הלא חוקי לחוקי. מפעל הפיס הוא מפרסם ענק ובעצם מעודד אזרחים להמר. מיחזור הכספים לשימושים טובים משחית את השימושים האלה. כמו שלא נסכים, להבדיל, שסחר בסמים יממן חינוך או בריאות, כך לא צריך להסכים במקרה של הימורים. בשביל זה יש מערכת מס".

ואכן, מפעל הפיס הוא אחד המפרסמים הגדולים בישראל. לפי נתוני יפעת בקרת פרסום, ב-2013 היה מפעל הפיס במקום ה-11 בדירוג המפרסמים הגדולים, וב-2014 עלה למקום השישי. ב-2013 פירסם מפעל הפיס בהיקף של 45 מיליון שקל ועד כה, ב-2014, הוא הוציא 28 מיליון שקל על פרסום.

ממפעל הפיס נמסר בתגובה: "הסטיגמה שהעיתונות מנסה למכור לציבור, כי משתתפי ההגרלות הם מרמה סוציו־אקונומית נמוכה, אינה נכונה. על פי מחקר של גיאוקרטוגרפיה, במשחק הלוטו משתתפים כ-40%–50% מתושבי ישראל. המשחקים הם בני 64-45, בעלי השכלה על־תיכונית ואקדמית, עירוב של חילונים ומסורתיים, וממוצע ההוצאות להגרלה הוא עד 64 שקל לטופס. בנוסף, נקודות המכירה החזקות של הלוטו נמצאות בשכונת בבלי בתל אביב, ברמת גן, במודיעין, ברעננה, בגבעתיים, בראשון לציון וברמת השרון".

מפעל הפיס: "הכסף מושקע בצורה אחראית"

ממפעל הפיס נמסר בתגובה: "הרווח הנקי של מפעל הפיס מושקע כולו בחברה הישראלית, על פי הנחיות ההיתר הניתן על ידי משרד האוצר. הפרש הזמן בין מכירות הגרלות הפיס שהן במזומן למימוש ההקצאות (רובן בניית כיתות לימוד ומבני ציבור) יוצר מצב של 'כסף חונה' עד מימושו. כסף זה משמש למתן מקדמה של שנתיים לכל הרשויות המוניציפליות, למתן מקדמה למשרד האוצר (להאצת בניית כיתות וגני ילדים), ולהקצאה ומקדמה של ארבע שנים לרשויות קטנות. שאר הסכום מושקע בצורה אחראית. הרווחים מהריבית חוזרים כולם לקופה הכללית של הרשויות המקומיות והמדינה.

"הקצאת 7.5% מרווחי הפיס עבור נושאי תרבות, אמנות ומלגות מהווה סעיף בהיתר שניתן למפעל הפיס על ידי משרד האוצר, החל מ–2011. מפעל הפיס לא רק נותן הקצאת מינימום של חצי מיליון שקל לרשויות קטנות, אלא אף נותן להן מקדמה של ארבע שנים כדי שיוכלו לנצל את ההקצאה בצורה מיטבית, למשל לבניית מועדון נוער או בית גיל הזהב. ההקצאה ניתנת לכל הרשויות הקטנות מכיוון שאין התאמה בין מצבם הסוציו־אקונומי של התושבים ליכולת הכלכלית של הרשות, שצריכה לדאוג לכל תושביה".

לגבי הנדל"ן: "מכירת בניין מפעל הפיס בתל אביב ובניית בניין חדש ברמלה היו עולות כסף רב ומרחיקות את מפעל הפיס מראשי הרשויות ומהלקוחות. לפיכך החליט דירקטוריון הפיס פה אחד לבטלן. הדירקטוריון אישר את מכירת המגרש ברמלה ואת המשך פעילותו של מפעל הפיס בבניין השייך לו בתל אביב. מפעל הפיס שכר את המבנה ברחוב המסגר בתל אביב, מאחר שהיה צורך להעביר את חטיבת המחשוב מהבניין באזור. המעבר של חטיבת המחשוב מאזור לתל אביב היה תהליך מסודר, והעלה את רמת השירות המקצועי שנותנת חטיבת המחשוב למפעל פיס. הפער בין השכירות החודשית ששולמה באזור לבין השכירות במבנה ברחוב המסגר הוא כ–2,500 שקל בחודש. לכן גובה תשלום השכירות לא מהווה קושי לעומת השירות היעיל יותר בגלל הקרבה לבית מפעל הפיס.

"מאז כניסתו של מנכ"ל מפעל הפיס החדש לתפקידו בדצמבר 2012 הוא פעל במקצועיות ליישם את המלצות דו"ח מבקר המדינה בנושא המבנה באזור שפעל ללא היתר, ולהוציא את חטיבת המחשוב מהמבנה. ההנהלה החדשה של מפעל הפיס פעלה באופן ראוי, מקצועי ומכובד בעניין המגרש ברמלה ובעניין מעורבותו של נחמיה גנות בהתאם להמלצות הגורמים המקצועיים בנושא".

לגבי המינויים בארגון: "לאחר יותר מעשור סיים דורון אנגל בהסכמה את תפקידו. מעבר לכך, מפעל הפיס לא מגיב לנושאים הנמצאים בהליכים פנימיים, הקשורים לעובדים, שחל עליהם חוק צנעת הפרט. תהליכי הגיוס במפעל הפיס מתקיימים בהתאם לנהלים מסודרים, הכוללים בין היתר פניה למקורות גיוס ופרסום באתר מפעל הפיס. בעקבות הפנייה לתפקיד סמנכ"ל מכירות שיווק ופרסום התקבלו עשרות פניות ממועמדים, שנבחנים אל מול הגדרת התפקיד על בסיס שלבים מוגדרים מראש הכוללים ראיונות, מבחני התאמה ושיחה עם ממליצים. תהליכי הגיוס במפעל הפיס מתקיימים בהתאם לנהלים מסודרים ובהתאם לדין. יצוין שיובל רכלבסקי הוא יועץ בעל התמחות ייחודית, ואינו עובד של מפעל הפיס. נתוני השכר של כלל עובדי מפעל הפיס מפוקחים על ידי הממונה על השכר באוצר. שכר היו"ר והמנכ"ל, המנהלים חברה שמוכרת בכ-6 מיליארד שקל בשנה, הם כמשכורתו של מנכ״ל בחברה ממשלתית.

"לפני יותר משלוש שנים, עם כניסתו של עוזי דיין לתפקידו לאחר כמה שנים שבהן פעל הפיס ללא יו"ר, מינה הדירקטוריון את ירון לוסקי כמזכיר הדירקטוריון ואת פרופ' עו"ד אביעד הכהן כיועץ משפטי של הדירקטוריון. שניהם מינויים מצוינים, לא פוליטיים, נעשו לפי כל הכללים וממשיכים בשירותם המקצועי והנאמן גם היום. תרומתו של לוסקי לתפנית הוחזרה לו מיד מסיבות טכניות, בדיקה של המבקר הפנימי במפעל הפיס לא מצאה פגם במינוי. הכהן לא כיהן כיועץ המשפטי של תפנית: עורך דין במשרדו של הכהן טיפל ברשום המפלגה ובהליכים שנגעו למערכת הבחירות".

לגבי פעילותו הפוליטית של עוזי דיין: "סיוריו של דיין מתקיימים ברחבי ארץ ישראל מדי חודש מזה ארבע שנים, תמיד בימי שישי או חול המועד, בהתנדבות מלאה ועל חשבון זמנו הפנוי.

"לבקשת ועד היישוב היהודי בחברון אישר דירקטוריון הפיס להכיר ביישוב היהודי בחברון כרשות מקומית לצורך קבלת הקצאה שנתית של הפיס. ההחלטה התקבלה לאחר המלצת משרד הפנים הנוהג בדרך דומה ולאחר קבלת כל חוות הדעת הנדרשות. מהלך דומה נעשה גם ביישוב בדואי בדרום וגם בכפר רג'ר בצפון".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#