למה גבי אשכנזי לא מפסיק להסתבך? - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

למה גבי אשכנזי לא מפסיק להסתבך?

כשהוא נישא על גבי כהונה מוצלחת כרמטכ"ל, אמור היה גבי אשכנזי לסלול את דרכו לצמרת הפוליטיקה הישראלית - עם עצירה עסקית קצרה אך מתגמלת - אבל בדרך הכל השתבש ■ האם זה היה חוסר מזל, או תוצאה ידועה מראש? 


106תגובות

בשיאו של חורף 2008 התנהל ברצועת עזה מבצע "עופרת יצוקה". המבצע נוהל מתוך "הבור", הבונקר שבמחנה הקריה בתל אביב, אבל במקביל התנהלה מערכת מסוג אחר לגמרי. מצד אחד: הרמטכ"ל גבי אשכנזי, שנתפש בציבור כאיש ששיקם את צה"ל לאחר הביזיון הגדול של מלחמת לבנון השנייה. מצד שני: אלוף פיקוד הדרום יואב גלנט, שהחזית נמצאת בתחום האחריות שלו. מדי יום דיברו שני הבכירים בשיחת וידיאו על כל מה שקורה בשטח, אבל הבעות פניהם העידו על מה שקורה ביניהם.

"המתיחות בין השניים היתה קיימת עוד קודם לכן, אבל במהלך המבצע אפשר היה לראות איך היא מקבלת ממדים חדשים ועוברת לפסים אישיים ברורים", אומר גורם שהכיר את הדברים מקרוב. "המתיחות הזאת נבנתה על קרדיט, אגו וכבוד. הקרדיט היה דבר חשוב במיוחד, והוויכוח סביבו היה על השולחן מהרגע הראשון. לדוגמה, אפילו לא היה ברור אם זה מבצע מטכ"לי או מבצע פיקודי - השם 'עופרת יצוקה' נקבע במטכ"ל, ובפיקוד דרום קראו לו בשם אחר".

עופר וקנין

גלנט, שלאחר המבצע היה מועמד להחליף את אשכנזי כרמטכ"ל, לא מונה לתפקיד לאחר שנחשף שביצע חריגות בנייה בביתו במושב עמיקם. בימים אלה נחקרת המעורבות של אשכנזי ואנשיו באיסוף חומרים נגד אלוף פיקוד הדרום, שאשכנזי התנגד למינויו. גלנט כבר אינו חלק מהציבוריות הישראלית, ואילו סיפורו של אשכנזי, שהשתחרר מצה"ל לפני שלוש שנים כשהוא נישא על גלי אהדה ציבורית גוברת, נהפך עם הזמן לדרמטי יותר ויותר.

על פי התחזיות האופטימיות שליוו את פרישתו מהצבא בחורף 2011, לאחר תקופת הצינון המתחייבת הוא היה אמור לסמן את הדרך ללשכת ראש הממשלה. אבל כיום איש לא עורך סקרים לגבי הצבעה לאשכנזי או מספר המנדטים שהמפלגה בראשותו היתה גורפת. בזמן שחלף מאז שחרורו הידרדרה תדמיתו הציבורית לשפל המדרגה, והדבר אף החריף בחצי השנה האחרונה, כשהתברר שחוץ מהיותו חשוד בפלילים בשל פרשת הרפז, שחשפה את הקשרים הרעועים בין אשכנזי לשר הביטחון דאז אהוד ברק, הוא גם כנראה לא איש עסקים מוצלח.

אנליסט אישי  בזק

מוגש בחסות המפרסם

בשבועות האחרונים רושם זה התחזק עוד יותר, כאשר החברה שבראשה עמד עד לפני שמונה חודשים, שמן חיפושי נפט וגז, נגררה לפרשת השחיתות בנמל אשדוד. אשכנזי לא חשוד כלל בפרשה, אבל בעלי השליטה בחברה, ג'קי בן זקן ואברהם נניקשווילי, מבלים שעות בחדרי החקירות.

החדרים האלה מוכרים גם לאשכנזי: בחמישי שעבר ופעמיים השבוע הוא התייצב במשרדי יחידת לה"ב 433, ונחקר באזהרה בפרשת הרפז. אשכנזי, שאשתו רונית נחקרה בחדר הסמוך, חשוד בין היתר ששיבש את החקירה המקורית בעניין המסמך שפורסם באוגוסט 2010 בערוץ 2 ולאחר מכן התברר כמזויף. החקירה גם עוסקת בחשד שאסף חומרים מכפישים נגד שר הביטחון לשעבר אהוד ברק.

כמו כן הוא חשוד כי הדליף חומרים מסווגים על מבצעים חשאיים לעיתונאים המקורבים אליו. העבירות המיוחסות לו הן הפרת אמונים, שיבוש מהלכי חקירה והעברת מידע לגורם בלתי מוסמך. אשכנזי מכחיש את החשדות נגדו וטוען, באמצעות דוברו, כי אמר לחוקרים ש"הוא מקווה שהחקירה תהיה ממצה, ותכלול בדיקה מלאה של התנהלותו של שר הביטחון וניסיונותיו לפגוע ברמטכ"ל".

ניר כפרי

בסביבתו של אשכנזי מקפידים לציין שמדובר באדם עתיר הישגים וישר דרך, גם אם ייתכן שעשה טעויות במהלך הדרך. איך בכל זאת הצליח הרמטכ"ל לשעבר, שחוזר על ידי המגזר הפרטי והמערכת הפוליטית, להסתבך בזמן קצר כל כך? שיחות עם עשרות אנשים שליוו אותו לאורך הדרך משרטטות פרופיל של אדם מורכב, שהצליח כנראה להכשיל את עצמו. "גבי הוא אדם ערכי מאוד, ששם דגש על נורמות התנהגותיות ומקצועיות, קצין קפדן שמקפיד על קלה כחמורה", מספר אחד מפקודיו לשעבר. "אבל יש לו פוזה. הוא תמיד אוהב לומר שהוא חף מפוזה, אבל יש לו פוזה. כשאתה יושב מולו, אתה מרגיש שהוא חובש מסיכה שדרכה הוא מנסה להעביר מסר, שחלקו נועד לייצר יראת כבוד.

"אם יש שני דברים שבזכותם הוא הגיע לאן שהגיע, אלה האגו והכבוד - שתי תכונות דומיננטיות אצלו. הוא מאוד מקפיד בכבודו, אבל לא בטוח שהקפיד באותה מידה בכבודם של אחרים. אף שהוא הגיע רחוק מאוד, במידה מסוימת הוא הרגיש כל הזמן אנדרדוג. אצלו זה תמיד היה העניין של גולני מול האחרים, חטיבת הצנחנים או יחידות מיוחדות, אלה שהכל הולך להם בקלות ובזכות הקשרים קופצים מתפקיד לתפקיד, לעומת אנשי גולני שאת הכל השיגו בעבודה קשה. כשמינו את דן חלוץ לרמטכ"ל, התחושה הזו התעצמה: הטייסים שלא ליכלכלו את הנעליים קיבלו את התפקיד ואני, שעבדתי קשה, לא מוניתי".

גורם שהכיר את אשכנזי בממשקים של הצבא עם גורמים אחרים מוסיף: "התרשמתי שמדובר באיש של ניגודים. ראיתי מקרוב את המקצועיות והיסודיות שלו, אבל במקביל היו דברים שפשוט לא הבנתי. היו חשובים לו דברים זניחים, כמו סדר הדיון או המקום שבו הוא יושב, כמו גם סוגיות אחריות שקשורות לעניינים של כבוד אישי. אמרתי לעצמי: הוא הרמטכ"ל, הוא מנהל את הדברים נכון מבחינה מקצועית, למה הוא מתעסק עם השטויות האלה? עד היום לא הבנתי את הדיסוננס הזה".

"לדעתי, הוא לא נהג בסיפור הרפז בשכל", אומר קצין בכיר לשעבר, שנכח במסדרונות הקריה בימים שבהם התחוללה הפרשה. "מצד שני, הוא לא המפלצת שעשו ממנו, והוא רחוק מלהיות מושחת. הוא נקלע לסיטואציה מסוימת ולא היה מספיק חד וחכם כדי להבין שהוא הולך על מדרון חלקלק. הוא היה איש מטה מצוין, איש ביצוע מעולה. הוא מעולם לא התחבר לי עם תככנות, ציד מכשפות ודברים כאלה. אתה יכול להגיד עליו הרבה דברים - גולנצ'יק, רובאי, מה שאתה רוצה. אבל הסיפור הזה של קונספירציות ומזימות פשוט לא מתחבר לי אתו".

"לדעתי, בשלב מסוים אשכנזי היה צריך להתפטר", אומר תא"ל במיל' אודי שמחוני, שהכיר את אשכנזי בשירותו הצבאי. "הרוחות התלהטו, ובמקום ששני האישים הבכירים יישבו בחדר סגור עם בקבוק ויסקי ויסגרו עניין ביניהם, הדברים הגיעו לאן שהגיעו. אבל בסוף ההר הזה יוליד עכבר".

נמרוד גליקמן

"היה כאן שר ביטחון, איש יהיר, שהתנכל לרמטכ"ל", מוסיף עו"ד יוסי לוי, שותף־מנהל במשרד לוי מי־דן, ששירת עם אשכנזי כקצין צעיר. "כנראה שאשכנזי התגונן בדרך לא אינטליגנטית במיוחד. זה מאוד מצער, אבל כישלונות מהסוג הזה קורים להרבה אנשים שצריכים להתעמת עם אדם מוכשר כמו ברק".

"אשכנזי הוא אדם ששומר על הכבוד שלו, והקפיד על כך כל השנים. כשפגעו בכבוד שלו - הוא השיב מלחמה", מוסיף תא"ל במיל' עמנואל (מנו) הרט, שהיה מפקדו של אשכנזי בגולני, ומכיר אותו שנים ארוכות. "לכל אחד יש מגבלות ויתרונות. אולי המגבלה של גבי היא שהוא החליט להחזיר מלחמה".

כשהיה רמטכ"ל התקבעה תדמיתו הציבורית של אשכנזי כטיפוס סחבק ועממי, גולנצ'יק ו"אחד משלנו". העובדה שלא התראיין בתקשורת מצד אחד אך זכה לכתבות מחמיאות רבות מצד כתבים צבאיים ופרשנים בכירים מצד שני העלתה את קרנו בציבור כאחד שעושה ולא עסוק בקידום עצמי. "העם בישראל רוחש הערצה והערכה לכל רמטכ"ל", אומר הרט. "כראש לשכתו של רפאל איתן המנוח, ראיתי את זה מקרוב. אבל הערצה כמו זו שאשכנזי גרף - לא ראיתי. כשהייתי מסתובב אתו לא יכולנו לשבת מבלי שאנשים יבקשו חתימות ותמונות וירצו לחבק ולנשק".

מנגד, לדברי גורם שהכיר את אשכנזי בקומה ה–14, "כרמטכ"ל, הציבור לא באמת הכיר אותו. היתה לו, כמו לרבים אחרים במעמדו, מעטפת של מאות חיילי דוברי צה"ל שתיווכו בינו לבין הציבור. הוא אמנם לא התראיין, אבל השקיע המון בעיתונאים ובשיחות רקע עמם. אם נחזור שנייה ל–2010, במקומות מסוימים האיש נתפש כחצי אלוהים.

נכנס לקניונים - מחאו לו כפיים. נכנס למסעדות - עמדו בטור כדי ללחוץ לו ידיים. הפרשנים עשו ביניהם תחרות מי יפרגן לו יותר. בסביבתו הסבירו לו שהוא נועד להיות ראש ממשלה. לדעתי, הוא לא ידע שהוא כזה גדול. אבל מי שהכיר אותו מקרוב יכול היה לגלות שזו לא אישיות מרשימה".

אבי בניהו
מוטי מילרוד

תדמית הסחבק התקבעה גם בזכות תוכנית הסאטירה "ארץ נהדרת", אבל הקומיקאי אסי כהן בתפקידו כאשכנזי גילם סוג של אהבל, אחד שלא בדיוק תופש מה קורה מסביבו. המציאות, כמובן, מורכבת יותר. עם זאת, קשה להימנע מהתחושה שלפחות חלק מהתרסקותו של אשכנזי נובעת מהתנהלות שבדיעבד לא היתה חכמה במיוחד. דוגמה לכך היא פרשת ההקלטות בלשכת הרמטכ"ל, העשויות לחסל את הקריירה הציבורית שלו.

ההקלטות האלה התגלו במקרה, כאשר עוזרו של אשכנזי, אל"מ ארז וינר, ביקש להוכיח למבקר המדינה - שחקר את מסמך הרפז - נקודה מסוימת שהיתה במחלוקת עם אנשי ברק. כשאנשי המבקר שמעו שמערכת הקלטות הקליטה את כל מה שנאמר בלשכת הרמטכ"ל, הם ביקשו לקבל לידיהם את החומרים. על בסיס מה ששמעו כתבו אנשי המבקר את דו"ח הרפז, שפגע מאוד באשכנזי. כעת נמצאות ההקלטות בידי המשטרה, שעושה בהן שימוש בחקירה הפלילית.

המערכת הותקנה כבר בימיו של חלוץ כרמטכ"ל, אבל נכנסה לשימוש אינטנסיבי אצל אשכנזי. הקלטות דומות לא קיימות במחנה היריב ברק. בשנים האחרונות מנסים דובריו של אשכנזי וגם כתבים צבאיים המקורבים אליו ליצור ספין שלפיו קלטות אלה נעלמו באופן מסתורי. זה לא בדיוק כך: בלשכת ברק הקליטו רק דיונים מבצעיים ושיחות עם גורמים זרים. אמנם היו כמה הקלטות שלא נמצאו, לטענת אנשי ברק בגלל תקלה טכנית, אולם ממילא בלשכתו לא הוקלטו אלפי שעות שיחה, כפי שהיה בלשכת אשכנזי.

"צריך לנתח את הדברים בהיגיון", אומר גורם שמכיר את הפרשה. "ברק, שבעברו הסתבכויות כמו פרשת צאלים או פרשת העמותות והוא גם אדם שיודע מה זה מודיעין, לא יקליט כל כך הרבה שיחות. מנגד, אצל אשכנזי הוקלטו כל השיחות - לא רק השיחות המבצעיות. למה? זו שאלה. אולי הוא רצה את הכוח שדבר כזה מעניק לו. ייתכן שהוא לא חשב לעומק על ההשלכות. הוא לעולם לא היה מסתבך בחקירות כמו אלה שהסתבך בהן אלמלא ההקלטות. פשוט מדהים שהוא הפיל את עצמו ככה. אנחנו נמצאים בשלב מוקדם מאוד בכל הנוגע לתוכן שייחשף בהקלטות האלה".

"הסיפור של ההקלטות הזוי", אומר שמחוני, "לקחו רמטכ"ל, הקליטו אותו ארבע שנים. לא יודע, אולי הוא טמבל שהוא לא ידע שהקליטו אותו, אבל הקליטו אותו. ארבע שנים בן אדם קצת מקלל, קצת מתעצבן, קצת רב עם החברים שלו, עם אשתו, קצת פה וקצת שם. בסוף זה נהפך לאירוע העיקרי. כל הדבר הזה נראה לי מאוד מוזר".

מוטי מילרוד

"הוא אף פעם לא רצה 
להיות ראש ממשלה"

אשכנזי, 60, נולד במושב העולים חגור שבשרון, אח בכור במשפחה בת שש נפשות. מגיל צעיר עזר בפרנסת המשפחה, עזרה שהיתה נחוצה במיוחד כאשר האב עזב לפתע את הבית. "אשכנזי היה בנתק עם אביו כמה שנים, ולאחר מכן היתה ביניהם מערכת יחסים, אבל לא חמה", אומר הרט. "כשהוא סיפר לי על הילדות שלו, הוא דיבר על אמו".

בגיל 14 עבר אשכנזי לתל אביב, כדי ללמוד בפנימייה הצבאית שליד גימנסיה הרצליה. לאחר שסיים את לימודיו בהצטיינות התגייס ב–1972 לחטיבת גולני. "כושר המנהיגות שלו היה ניכר", אומר עו"ד לוי, ששירת כמ"פ כאשר אשכנזי היה קצין המבצעים של גדוד 13, לאחר מלחמת יום הכיפורים. "מה שהיה ברור הוא שהפתרונות שלו היו תמיד פשוטים, בהירים וישימים. אם יש לך מטרה באיזו נקודה ואתה צריך לתפוס אותה, יבואו כל מיני גאונים ויגידו לנווט מפה, משם, בסוף הם נכשלים ושום דבר לא קורה. הוא ייתן את הפתרון הפשוט והישיר".

אשכנזי התקדם בסולם הדרגות - מ"פ, מג"ד, מח"ט, מפקד אוגדה, אלוף פיקוד הצפון וסגן רמטכ"ל. לבנון מילאה חלק ניכר מהקריירה שלו. במלחמת לבנון הראשונה הוא היה סמח"ט גולני, וכאשר מונה למח"ט היתה זו תקופה של פעילות רבה ברצועת הביטחון. בתקופת השהייה ברצועת הביטחון שירת אשכנזי כקצין אג"ם בפיקוד צפון, כמפקד יחידת הקישור ללבנון וכאלוף פיקוד צפון, ובתפקיד זה היה אחראי על נסיגת צה"ל מלבנון.

לדברי אלוף פיקוד צפון לשעבר, יוסי פלד, "אשכנזי היה קצין למופת. לא ראיתי שום בעיה של אמינות אתו. אם הייתי צריך לבחור את חמישיית הקצינים הכי טובה שלי - הוא היה שם. אני יותר ממופתע ממה שפורסם לגביו בנוגע לפרשת הרפז".

ב–2005 החליט ראש הממשלה אריאל שרון למנות את דן חלוץ לרמטכ"ל, ואשכנזי פרש מהצבא. הוא בדק אפשרויות שונות בתחום העסקי, אך הקריירה העסקית שלו היתה קצרה ונמשכה שנה בלבד, עד שמונה למנכ"ל משרד הביטחון תחת השר עמיר פרץ. "הוא אדם חכם ופיקח, שיודע ללמוד. לדעתי הוא פספוס", אומר אריאל מליק, 
שב-2005–2006 היה אחד משותפיו של אשכנזי בסטארט־אפ קטן שלא צלח. "הוא איש נפלא, שאני מאוד אוהב, ואני אומר את זה אף שלא היינו בקשר שנים. לזכותו ייאמר שהוא אמר לי: 'מה שאני לא יודע, אני אומר לך שאני לא יודע, ואני רוצה ללמוד'".

אוליבייה פיטוסי

תפקיד אחר שבו כיהן אשכנזי באותה תקופה היה נשיא חברת האבטחה גושן בכפר סבא. בנו, איתי, שירת בצבא יחד עם אחיו של אלי סבאג, הבעלים של החברה. "הוא עבד אצלנו כחצי שנה", מספר סבאג. "התפקיד שלו היה בעיקר ייצוגי: לקדם את החברה ולפתוח לה שווקים חדשים. זה לא הבשיל לכדי עסקות חדשות. השכר שהוא קיבל היה סמלי - משהו כמו 5,000 שקל בחודש. לא היו שעות מוגדרות, התפקיד שלו היה בעיקר לייעץ בתוך החברה ולארגן פגישות מחוצה לה".

אשכנזי מתגורר זה שנים בבניין דירות בכפר סבא, וחבריו מספרים כי הוא מנהל אורח חיים צנוע. "זאת לא רק הצניעות", מוסיף חבר קרוב. "לצערי, בישראל לא הספיקו להכיר אותו לפני שאנשים אחרים פגעו בתדמית שלו. הוא איש מדהים, כריזמטי, שהיה רמטכ"ל יוצא מן הכלל. יש לו לב זהב ואכפתיות גדולה. אם אתה שואל אותי, הוא עצמו אף פעם לא רצה להיות ראש ממשלה".

אשכנזי חזר לצבא אחרי מלחמת לבנון השנייה והתפטרותו של חלוץ. מרגע זה נסקה הקריירה שלו לגבהים שכנראה גם הוא עצמו לא שיער שיגיע אליהם. אלא שאז הגיעו פרשת הרפז, דו"ח חמור של מבקר המדינה ושורה של גילויים בתחקירים עיתונאיים, בין היתר של אילה חסון, דן מרגלית ורונן ברגמן. "אחרי הדו"ח הזה דברים השתנו", אומר גורם שהכיר אותו בתקופה ההיא.

"אז התחילו דיבורים בחוגים מדינים־ביטחוניים על כך שאשכנזי ואנשיו עשו לכאורה דברים שלא ייעשו. לדעתי, זו היתה נקודת השינוי, ומשם מעמדו הלך והידרדר. כיום הוא כבר לא רלוונטי בשדה הציבורי". מנגד אומר הרט: "ברור שיהיה עליו כתם מסוים, אבל לדעתי לא בדמות עבירות פליליות. מכיוון שיש לו יכולות של מנהיג, אני מקווה שהוא ייכנס לפוליטיקה אחרי שתיגמר הפרשה הזו".

התוכנית: להביא את 
אשכנזי לראשות העבודה

כניסתו של אשכנזי לפוליטיקה היא אחד המרכיבים בסיפור נפילתו. דמות משמעותית בהקשר זה היא דובר צה"ל לשעבר אבי בניהו. לפי דו"ח המבקר בפרשת הרפז, לבניהו היה חלק בהתנהלות הרעילה והמסוכסכת בין לשכת הרמטכ"ל גבי אשכנזי ושר הביטחון ברק. לעוזר הרמטכ"ל, ארז וינר, היה חלק גדול עוד יותר בהתנהלות רעילה זו.

מי שמכיר את היחסים הקרובים שנרקמו בין אשכנזי לבניהו יודע שהוא זה שעודד את אשכנזי להיכנס לפוליטיקה ואחד האנשים המרכזיים שהטמיעו בו את הרעיון שעתידו בלשכת ראש הממשלה. בין היתר, בניהו הזכיר בפני אשכנזי את קשריו הטובים במערכת הפוליטית עם שמעון פרס, עופר עיני ודליה איציק. גורם המקורב לאשכנזי אומר מנגד: "כשמשה יעלון סיים את תפקידו כרמטכ"ל, הוא הלך לפוליטיקה וכיוון לראשות הממשלה. ככה עשו גם אמנון ליפקין־שחק המנוח ושאול מופז. אז מה, זה מפני שדוברי צה"ל שעבדו לצדם אמרו להם שהם גדולים?".

עמרי ביגץ / דו"צ

גורם המכיר את הדברים מעיד שאשכנזי קיבל הצעות פוליטיות לא רק מהצד השמאלי של המפה, כפי שנהוג לחשוב, אלא גם מפוליטיקאים בימין, אך הוא נחשב בעיקר כמועמד פוטנציאלי במחנה המרכז־שמאל. עוד כשהיה במדים נהג אשכנזי לקיים שיחות פוליטיות. הוא שוחח, לדוגמה, עם פרס על נושאים פוליטיים ועל תחושותיו בנוגע לשר הביטחון ברק. הוא ניהל גם שיחות פוליטיות עם יו"ר ההסתדרות דאז, עופר עיני. "בשלב מסוים, בנימין בן אליעזר ועיני רצו להריץ אותו", אומר גורם שהיה מקורב לדברים. "בסביבה שלהם שברו את הראש איך להכניס אותו לפוליטיקה למרות חוק הצינון. אחת האפשרויות היתה שהוא יהיה יו"ר מפלגת העבודה בלי תפקיד בכנסת או בממשלה. בחנו גם את האפשרות שיהיה שר מבלי להיות ח"כ".

גורם בסביבת בן אליעזר מאשר את הדברים: "בשלב מסוים, כשהפופולריות של ברק היתה נמוכה, נבחנה אפשרות להביא את אשכנזי למפלגת העבודה". עיני אומר: "לא ניהלתי שיחות פוליטיות עם אשכנזי כשהוא היה הרמטכ"ל. גם לא שוחחתי על עתידו הפוליטי של אשכנזי עם אף גורם שהוא". "אי אפשר להתייחס לשיחה כזו או אחרת שערך אשכנזי בזמן שהיה רמטכ"ל", אומרים בתגובה מקורבי אשכנזי. "דבר אחד ברור: הוא לא ערך קמפיין פוליטי בהיותו במדים".

ב–2005 ביקש בן אליעזר, אז שר התשתיות בממשלת שרון, למנות את אשכנזי, אז משוחרר טרי, למנכ"ל חברת החשמל. בן אליעזר התנגד בתוקף למינוי המועמד המוביל, אורי בן נון, שביקש להתעמת עם העובדים כדי לבצע רפורמות בחברה. אשכנזי לא הגיש את מועמדותו לוועדת האיתור, אך שמו הוזכר בתקשורת כמועמד. בשלב מסוים הועלתה האפשרות שוועדת האיתור, שכבר בחרה בבן נון, תתפזר, והוועדה החדשה שתקום תפנה רשמית לאשכנזי.

ואולם, הוועדה לא פוזרה, בין היתר מחשש שהדבר לא יעמוד במבחן בג"ץ, מכיוון שוועדת האיתור כבר בחרה מועמד. בסופו של דבר נבחר בן נון לתפקיד. "כל הסיפור היה מוזר וחריג", אומר גורם שהיה מעורב בסוד העניינים. "זו היתה תקופה מתוחה בין בן אליעזר לבנימין נתניהו, שרצה לערוך רפורמה בחברה, בעוד שבן אליעזר התנגד. התחושה היתה שהמועמדות עושה טוב לאשכנזי, והוא נדחף לתפקיד. לא הבנתי את ההתנהלות שלו: אתה רוצה - תגיש מועמדות. אתה לא רוצה - תכחיש בפומבי שאתה בכלל מועמד".

ב–2005 התחבר אשכנזי עם מאיר שמיר, בעל השליטה בחברת מבטח שמיר. שמיר, שהכירו עוד קודם לכן, מינה אותו לדירקטור בחברה שלו ועד היום הם שומרים על קשרי ידידות. בכיר נוסף שעמו פיתח אשכנזי קשרי ידידות הוא עמיקם כהן, לשעבר מנכ"ל פרטנר וכיום יו"ר אל על, שהיה בעבר שכנו של אשכנזי בכפר סבא. אשכנזי התחבר לאנשי עסקים גם בזכות פרויקט "אמץ לוחם" של האגודה למען החייל. כך, לדוגמה, הכיר את אבי פישר, מראשי הפרויקט, שבתקופת כהונתו כרמטכ"ל היה המשנה ליו"ר 
אי.די.בי נוחי דנקנר. גם איש ההיי־טק שלמה דוברת הוא אחד מחבריו של אשכנזי. דוברת, כמו חברים ידועים אחרים של אשכנזי, סירב להתראיין לכתבה זו.

אדם נוסף שעמו עמד אשכנזי בקשר הוא הלוביסט בוריס קרסני, הבעלים של חברת הלובי פוליסי. קרסני ידוע כמקורב לשמעון פרס. ביולי 2012 ביקרו אשכנזי וקרסני בצוותא בחברת רובו־טים, שאחד הדירקטורים בה הוא גיא קרסני, בנו של בוריס. קרסני מייצג בישראל את חברת ג'נרלי, המושקעת בחברת רובו־טים, המייצרת ומפתחת מערכות טכנלוגיות עבור כוחות הביטחון ומשווקת בין היתר לצבא האמריקאי. בהודעה שהוציאה החברה לאחר הביקור נראו קרסני האב ואשכנזי בתמונה משותפת.

שמו של בוריס קרסני (הידוע בקרבתו לנעמי חזן, אז נשיאת הקרן החדשה לישראל) עלה באחת השיחות בין אשכנזי לעוזרו וינר, שעסקה בקשר לכאורה בין הקרן החדשה לבין ברק (על רקע דו"ח גולדסטון), ושנחשפה בתוכנית הטלוויזיה "עובדה". וינר סיפר לאשכנזי כיצד הקרן החדשה פנתה לקרסני, כיועץ אסטרטגי, כדי לסייע לה להתמודד עם הביקורת שנמתחה אז על הקרן בגלל הממצאים שהתגלו בדו"ח גולדסטון.

החיבור עם שמן: 
למטרות ייצוגיות בלבד

בנובמבר 2011 מונה אשכנזי ליו"ר חברת שמן חיפושי נפט וגז, בעלות שכר נדיבה מאוד של 100 אלף שקל בחודש. "כמו כל קציני הצבא הבכירים, גם הוא נורא התלהב מהכסף הגדול של המגזר העסקי", אומר אדם שהכיר אותו באותה התקופה. "אחרי שהוא חי על 30–40 אלף שקל בחודש, פתאום הוא פגש מספרים גדולים".

מי שהציע לאשכנזי את תפקיד יו"ר שמן היה חיים לייבוביץ', שהיה אז בעל השליטה בחברה לצד בן זקן ונניקשווילי, ובינתיים עזב. לייבוביץ' ושותפיו היו מעוניינים בשירותיו של אשכנזי, בין השאר בגלל הרקורד הביטחוני. לחברה אמנם היה אישור קידוח ממשרד התשתיות (אישור שבשנות ה–90 היה שייך לישראמקו), אך בשנים שקדמו למינויו של אשכנזי לתפקיד התקשתה החברה להשיג ממשרד הביטחון אישור לקדוח בים 3 בשל הסמיכות לשטחי אש של צה"ל שבהם מתבצעים ניסויי טילים.

אריאל חרמוני

בראשית נובמבר 2011 פירסמה שמן טיוטת תשקיף שממנה עולה שאשכנזי יעסוק ב"ייעוץ בתחומים אסטרטגיים, תכנון אסטרטגי של פעילות החברה, זיהוי הזדמנויות עסקיות בתחום חיפושי הנפט והגז וייצוג החברה מול רשויות ממשלתיות ומול משקיעיה". בטיוטה נכתב ש"משרד הביטחון הערים בעבר קשיים על ביצוע הקידוח". נראה שהחברה היתה משוכנעת שאשכנזי ישיג את האישור הנדרש. מהודעותיה לבורסה עולה שכבר בפברואר 2012 היא חתמה חוזה עם חברה אמריקאית לצורך ביצוע הקידוח, חמישה חודשים לפני שהגיע האישור המיוחל ממשרד הביטחון.

כפי שנחשף כאן לראשונה, אחד המשתתפים הבולטים בדיון במשרד הביטחון שבו דנו באישור שביקשה שמן היה אמיר קין, ראש המלמ"ב (הממונה על הביטחון במערכת הביטחון). קין היה עוזרו של אשכנזי כאשר זה שימש כמנכ"ל משרד הביטחון, והשניים שמרו על יחסי ידידות גם לאחר שאשכנזי עזב את המשרד. קין, שנחקר לפני חודש באזהרה, חשוד בהפרת אמונים ושיבוש הליכי משפט כשפעל למען אשכנזי בפרשת הרפז. בין היתר, חשוד קין בכך שהזהיר את אשכנזי שנתניהו חוקר הדלפות לגבי תקיפה באירן. "להכניס את קין לסיפור זה פשוט קשקוש", אומרים בתגובה מקורבי אשכנזי.

"למעשה, הגורם המקצועי היחיד בשמן הוא המנכ"ל", אומר מקור שבא במגע עם החברה. "התרשמתי שגייסו את אשכנזי כדי שישמש כלוביסט של החברה". גורם אחר שעבד עם החברה מוסיף: "אף אחד לא לוקח מישהו כמו אשכנזי כדי שינהל. זה לא כמו שלקחו את שלמה ינאי במכתשים־אגן או בטבע. התפקיד של אשכנזי היה לעבוד מול המשקיעים, להראות סמכותיות, להוכיח לשוק ולמשקיעים שזו חברה רצינית. אתה לוקח מישהו שהיה רמטכ"ל, בדרך להיות ראש ממשלה, הוא עובר אצלך חמש דקות - זה נכס גדול".

אלא שכיום נראה ששמן היא כישלון מהדהד ברזומה של אשכנזי. באוקטובר 2013, קצת אחרי שהתגלה שהמאגר של שמן יבש, התפטר אשכנזי מתפקיד יו"ר החברה. "היה קידוח, היה מבחן הפקה, ולא נמצא גז. זה קורה גם במקומות אחרים", מסבירים מקורביו. אשכנזי בוודאי לא אשם שלא נמצא גז במאגר. ובכל זאת, כדאי להעיף מבט על המספרים. בתקופה של שנתיים נהנה אשכנזי מעלות שכר של 3 מיליון שקל עבור 75% משרה. בזמן הזה צנחה מניית החברה ב–90%, וירדו לטמיון 600 מיליון שקל, רובם מכספי משקיעים בבורסה.

זמן קצר לפני התפטרותו של אשכנזי התברר שהוא ומנכ"ל שמן יוסי לוי נמנעו מלממש אופציות שניתנו להם, תמורת 600 אלף שקל כל אחד. צעד כזה יכול ללמד על חוסר אמון בקידוח. שבועיים לפני התפטרותו הוגשה לבית המשפט בקשה לאישור תביעה ייצוגית בסך 65 מיליון שקל נגד שמן, ובין הנתבעים היו גם אשכנזי ולוי. בין היתר עסקה התביעה בעניין אי מימוש האופציות. התובע, עו"ד יוגב חלפון, טען בבקשה לאישור התביעה למידע כוזב, הטעיה חמורה ואי־גילוי מידע מהותי מצד החברה ואשכנזי. "פתאום קם לו מר גבי אשכנזי, רמטכ"ל לשעבר, מחליט שהוא בקי בתחום הנפט ונהפך ליו"ר חברה העוסקת בחיפושי נפט, אך בדיעבד הוכח שאין לו כל נגיעה לתחום וגרם בכך לפגיעה קשה בכספי ציבור", טען חלפון בבקשה.

מוטי מילרוד

בתצהיר שהגיש לבית המשפט טען אשכנזי בתגובה כי פעל בהתאם להנחיות של עורכי הדין של החברה, שהבהירו לו שבתקופת הקידוח על המנכ"ל והיו"ר להימנע מלבצע פעולה באופציות, משום שהם "עלולים להיות חשופים באופן יום־יומי למידע עודף אודות הקידוח ופעילות החברה".

בפברואר נחשפו פרוטוקולים של דיונים שנערכו בספטמבר, לפני ההודעה על כישלון הקידוח, שהאירו את התנהלותו הבעייתית של דירקטוריון שמן בראשותו של אשכנזי. כך לדוגמה, בישיבה שהתקיימה ב–7.9.2013 דנו לוי, אשכנזי וגיאולוג מומחה מטעם החברה במוליכות והנקבוביות הבעייתית של הסלע במאגר. התברר שמבנה הסלע הבעייתי הוא שגרם לכישלון במבחני ההפקה ולכך שהנפט לא הצליח לזרום לפני הים, אבל רמזים לכך היו כבר בישיבה שהתקיימה לפני ביצוע המבחן.

לוי: "מהנתונים שהתקבלו מהלוגים (בדיקות חשמליות שמבוצעות במהלך הקידוח, ש"ש) עולים דברים טובים, אך גם לא טובים... איכות הסלע למוליכות לא מאוד גבוהה. אנו מחפשים של סדקים בסלע, המוליכות תפצה על הנקבוביות".

אשכנזי: "יש מספר סימני שאלה, לא רק בעיית תקציב. גם חלק מהנתונים שהתקבלו מהלוגים היו בעייתיים".

ואולם, הבעיות שעלו בישיבת הדירקטוריון לא דווחו למשקיעים בבורסה באותה העת. בפרוטוקולים התברר בנוסף שגם קבוצת דלק שבשליטת יצחק תשובה, בעלת קידוח תמר 1 מול חופי חיפה, התעניינה בהשקעה בקידוח, מידע שהמשקיעים לא ידעו לפני כן. "הם עברו על הנתונים ומסרו לי שהם הגיעו למסקנה שהם לא מעוניינים באחזקה מינימלית... הם החליטו שהם לא מעוניינים בעסקה. הם אמרו שדמי המפעיל יקרים מדי", הסביר לוי לנוכחים באותה הישיבה.

עורך דינה של שמן, מורן מאירי, אמר בתגובה: "נהלי החברה קבעו שבסיטואציה כמו זו שהיתה, לא מממשים את האופציה. לאחר שהסבר זה הועבר לתובעים, הם מצאו שורה בפרוטוקול על כך שנקבוביות הסלעים היתה כזו או אחרת. כמו כן, ההחלטה היתה של הדירקטוריון כולו, ולא של גבי לבד, והיא היתה החלטה סבירה והגיונית".

אלון רון

"עוד מעט יאשימו אותו 
גם ברצח ארלוזורוב"

לפני כמה שבועות נעצר יו"ר ועד הציוד המכני בנמל אשדוד, אלון חסן, יחד עם 14 אחרים, בחשד לשורה של עבירות שחיתות. בין העצורים היו גם מקורבים של חסן: האחים יניב ואורי בטלר, בעלי חברת דנה לוגיסטיקה. ג'קי בן זקן (ששוחרר למעצר בית), הבוס לשעבר של אשכנזי בשמן, עוכב אף הוא לחקירה, כמו גם שותפו לחברה אברהם נניקשווילי.

אחד החשדות המרכזיים שנחקרים נוגע לכספים שעברו בין שמן הציבורית, שבבעלות בן זקן, לגוף אחר שבבעלותו - קבוצת הכדורגל מ.ס אשדוד. לפי החשד, שמן שילמה 12.5 מיליון שקל לדנה לוגיסטיקה עבור שירותים שסיפקה לה בתוך נמל אשדוד, ואילו דנה לוגיסטיקה העניקה חסות של מיליון שקל לקבוצת הכדורגל של בן זקן. כך, על פי החשדות, זרמו כספים מהחברה הציבורית לכיסו הפרטי של בן זקן - כל זה בתקופה שבה שימש אשכנזי כיו"ר החברה הציבורית. אשכנזי, יש לציין, אינו חשוד בפרשה והגיע למשטרה רק כדי למסור עדות.

כפי שחשף אבי בר־אלי ב–TheMarker, אשכנזי נפגש ב–2012 פעמיים עם חסן. היה זה בימים שבהם ביצעה שמן הכנות לקידוח הנפט ים 3 מול חופי אשדוד, והיתה זקוק לשטח תפעולי בנמל כדי לאפסן ציוד ולנייד עובדים. הפגישה הראשונה התקיימה במשרדי שמן בתל אביב, ומטרתה היתה לכאורה לוודא שוועד העובדים החזק ייתן לשמן שקט תעשייתי - בלי שביתות שעלולות לעלות לחברה עשרות מיליוני דולרים (יום החכרה של אסדת קידוח עולה כחצי מיליון דולר).

את הפגישה אירגן יו"ר נמל אשדוד לשעבר, ניצב (בדימוס) יעקב רז, שמונה לאחר פרישתו לדירקטור בשמן. לטענת אשכנזי, הוא הסתייע ברז כדי לקבוע את הפגישה בהמלצת הנהלת נמל אשדוד, ולאחר שהובהר לשמן כי עליה "לפעול בשיתוף פעולה ובהסכמת ועד העובדים בנמל - כדי למנוע עיכובים בלתי צפויים בעבודה", אמרה שרון קליינמן, פרקליטתו של אשכנזי, לכתב TheMarker אבי בר־אלי.

כעבור כמה שבועות הגיע אשכנזי לביקור בנמל, שם פגש שוב את חסן. ליווה אותו מנכ"ל הנמל שוקי סגיס, שסקר בפניו את מתקני החברה ושטח הרציפים. כעבור שבוע חתמה שמן על ייפוי כוח לטובת דנה לוגיסטיקה, כדי שזו תשכיר עבורה שטחים בנמל. דנה לוגיסטיקה שילמה לנמל 3.1 מיליון שקל וגבתה משמן סכום עתק של 12.5 מיליון שקל, תוך שהיא נהנית משורת הקלות תמוהות בדמי החכירה ובמחויבויות כלפי הנמל.

לא ברור מדוע שילמה שמן כל כך הרבה כסף לדנה לוגיסטיקה. לטענת לוי, שהעיד בפני צוות בדיקה חיצוני של נמל אשדוד (משרד רואי החשבון רוזנבלום־הולצמן), מנכ"ל הנמל הבהיר לו שהחברה תידרש לעבור עם אחת מהחברות הפרטיות הפועלות בנמל, דברים ששמע גם אשכנזי. סגיס טען מנגד שדווקא נציגי שמן הם שאמרו כי הם לא רוצים שעובדי נמל אשדוד יבצעו עבורם את העבודה. סמנכ"ל התפעול של הנמל, אלדד וקסמן, טען בפני צוות הבדיקה שהוא הבהיר ללוי ש"כל הפעילות התפעולית הנדרשת בשטח הנמל ובקו המים חייבת להתבצע אך ורק על ידי הנמל".

מקורבי אשכנזי טוענים שלא נפל שום דופי בהתנהלותו או בהתנהלותה של החברה. "הנהלת הנמל הבהירה לשמן שאי אפשר להתקשר ישירות עם הנמל, ויש שלוש חברות שאפשר להתקשר דרכן - בחיפה, בקו צינור הנפט אילת־אשקלון או באשדוד", מסבירים המקורבים. "ההצעה האחרונה היתה הטובה ביותר לחברה, ולכן היא נבחרה. אף אחד לא ידע אם דנה לוגיסטיקה קשורה לחסן או אם יש קשר בין בן זקן לחסן. פשוט עשו בדיקה תחרותית ולקחו את ההצעה הכי טובה לשמן".

בחודש האחרון נדמה כי פרשיות שונות משתלבות. אשכנזי חשוד בפרשת הרפז; לפני שלושה שבועות התפוצצה פרשת השחיתות בנמל אשדוד, שאחד החשודים בה הוא בן זקן, שהיה המעסיק של אשכנזי; כעבור שבוע וחצי נחשף כי שותפו של בן זקן, נניקשוולי, העביר כספים לבנימין בן אליעזר, שזה האחרון לא דיווח עליהם. בן אליעזר נחקר כחשוד בפרשה זו, שבגינה הסיר את מועמדותו לנשיאות. "זה מקרי, איך אשכנזי קשור לזה בכלל?", אומרים מקורבים לרמטכ"ל לשעבר. "עוד מעט יאשימו אותו גם ברצח ארלוזורוב".

פרשת הרפז: 
המסמך שסיבך את אשכנזי

פרשת הרפז החלה באוגוסט 2010, לאחר שבאולפן שישי בערוץ 2 נחשף מסמך גלנט, שתיאר קווי פעילות לקידום מועמדותו של האלוף יואב גלנט, מועמדו של שר הביטחון דאז אהוד ברק, לתפקיד הרמטכ"ל. תוך זמן קצר התברר בחקירה משטרתית שהמסמך מזויף, והאחראי לזיופו הוא מקורבו של הרמטכ"ל, בועז הרפז. מבקר המדינה פתח בבדיקה שכללה הן את עניין המסמך והן את מערכת היחסים העכורה בין לשכות הרמטכ"ל ושר הביטחון. הדו"ח הטיל את מרב האשמה על אשכנזי וסביבתו, וקבע כי בלשכת אשכנזי אספו מידע מכפיש על שר הביטחון ברק בידיעה, ולו חלקית, של אשכנזי. המבקר מתח ביקורת גם על התנהלות ברק ואנשיו, אך קבע שאין בכך להצדיק את ההתנהלות של אנשי הדרג הצבאי כלפי הדרג המדיני.

כיום מתנהלת חקירה פלילית בנושא כנגד אשכנזי, עוזרו לשעבר אל"מ ארז וינר ודובר צה"ל לשעבר, אבי בניהו. וינר ובניהו אף העבירו לילה אחד במעצר. בפרשה נחקרו כחשודים גם אביחי מנדבליט, הפרקליט הצבאי לשעבר; בצלאל טרייבר, סמנכ"ל משרד הביטחון; ואמיר קין, הממונה על הביטחון במערכת הביטחון — שלושתם ממחנה אשכנזי.

לדברי עו"ד אילן כץ, סגן הפרקליט הצבאי הראשי לשעבר, אין ספק שההתנהלות של אשכנזי בפרשה היתה חמורה יותר מזו של ברק. "זה מאוד פשוט", הוא מסביר, "חוק יסוד הצבא קובע את כפיפות הצבא לממשלה. החוק קובע שהשר האחראי על הרמטכ"ל ועל הצבא הוא שר הביטחון. לפי החשד, אשכנזי לא רק תדרך עיתונאים נגד ברק, אלא הנחה אנשים לאסוף חומרים נגדו. יש פה חציית קו: אשכנזי חתר לכאורה תחת השר הממונה עליו, ובכך חתר לכאורה תחת הממשלה".

מקורבי אשכנזי דוחים את הדברים: "אשכנזי כבר הודה בפומבי בטעויות שעשה ולקח אחריות. נכון, אולי הוא לא היה צריך לשים את מסמך גלנט במגירה. מצד שני, הוא הרגיש שאצל שר הביטחון וראש הממשלה אין קשב לדברים. דו"ח המבקר קבע במפורש שלא היתה שום קנוניה מצד אשכנזי. השיבוש המיוחס לו נוגע לכך שהוא מסר את המסמך ליועץ המשפטי לממשלה, לאחר הפרסום, באיחור של יומיים. בין היתר, הדבר נובע מכך שהוא התכונן לעדותו בוועדת טירקל שחקרה את פרשת המשט הטורקי".

מטעמו של אשכנזי נמסר בתגובה: "באחרונה פירסם TheMarker כותרת חסרת יסוד אודות אשכנזי, בקשר לעניין נמל אשדוד. אשכנזי פנה לעיתון באמצעות עורכי דינו שרון קליינמן ומיכאל נאור, וזה ביצע בעקבות הפנייה שינוי בכותרת שהופיעה באתר האינטרנט. אשכנזי הבהיר לעיתון כי תיקון זה אינו מספיק. כתוצאה ברורה מעימות זה, החליט TheMarker לפרסם על אשכנזי פרסום מכפיש, שעיקרו מיחזור של חומרים שפורסמו בעבר במקומות אחרים והעלאת טענות חסרות שחר. מדובר בהתנהלות בלתי ראויה ובשימוש פסול בכוח העיתונאי.

"לגבי פרשיית נמל אשדוד, אשכנזי אינו חשוד בדבר והניסיון לקשור את שמו לפרשה נועד רק לייצר כותרת. אשכנזי תרם לביטחון המדינה כמעט כל חייו הבוגרים, והוא ממשיך גם היום בפעילות חברתית וחינוכית נרחבת. הניסיון המגמתי להכפישו על בסיס טענות ממוחזרות וחסרות כל יסוד הוא בלתי ראוי".

ממשרד הביטחון נמסר בתגובה: "כבר בשנות ה–90, לאחר שמשרד התשתיות נתן רישיון קידוח לישראמקו, לא התנגד משרד הביטחון לפעילותה בכפוף למילוי תנאים מסוימים. לימים העביר הממונה על ענייני הנפט במשרד התשתיות את רישיונה של ישראמקו לשמן. משרד הביטחון התבקש רק לקבוע את ההתניות הביטחוניות לביצוע הקידוח.

"אף שמדובר באותו אזור קידוח בחן משרד הביטחון את עמדתו פעם נוספת, ורק לאחר שצה"ל וכל הגורמים הנוגעים בדבר נתנו את הסכמתם לכך, גיבש היועץ המשפטי למערכת הביטחון הסכם עם החברה שכלל עשרות רבות של התניות חוזיות ביטחוניות. כלל ההנחיות וההתניות הביטחוניות בוצעו בעבודת מטה מתואמת עם כלל הגורמים המקצועיים בצה"ל ובמשרד הביטחון, ולחתימת ההסכם לא היה קשר לאדם כזה או אחר. לטעמנו, לאור האמור לעיל, פרסום הדברים באופן שהוצגו בפנייתכם יש בהם עשיית עוול ופגיעה בשמם הטוב של בעלי תפקידים במערכת הביטחון ויש בהם משום הוצאת לשון הרע".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#