בנט: "לא פוחד מפרופר ולא מזהבית כהן - אני לא עובד בתנובה ואני לא סופר אותם" - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

בנט: "לא פוחד מפרופר ולא מזהבית כהן - אני לא עובד בתנובה ואני לא סופר אותם"

שר הכלכלה נפתלי בנט טוען שהוא פה כדי לסייע דווקא לאוכלוסיות החלשות ומתגאה ברשימה ארוכה 
של הישגים לטובת הישראלים: הורדת מכסים, הגברת התחרות ומהפכה בתקנים ■ אז למה לא רואים 
את זה במחירי המוצרים בסופר?

244תגובות

נפתלי בנט נכנס לפגישה באיחור. קצת מתנשף, קצת מזיע. "הייתי כל הבוקר בגוש עציון", הוא מתנצל. כמה טיפוסי, אנחנו אומרים: יו"ר הבית היהודי מבקר בהתנחלויות. לא יכולנו לחשוב על עיסוק יותר מייצג מזה. "אני אפתיע אתכם - זו הפעם הראשונה שאני בגוש עציון מאז הבחירות", הוא עונה. "נכון שבתקשורת זה מצטייר הפוך, אבל אני משקיע 60% מהזמן שלי בכלכלה ורק 40% בשאר".

כשאנחנו שואלים, אם כך, מיהו מנהיג הימין - הוא או נתניהו - הוא עונה בדיפלומטיות "אתם תגידו". אבל הפנים שלו משדרים תשובה אחרת לגמרי, שאפשר לתרגם ל"ברור שאני".

היית רוצה להחליף את נתניהו? יש לך סיכוי?

"תעברו לשאלה הבאה".

אייל טואג

עוד נגיע לקרבות הרחוב בקואליציה שלכם, אבל בינתיים ספר לנו מה עשית בגוש עציון.

"פגשתי יזמים צעירים מדהימים, בין היתר כדי לפרסם אותם במסגרת התוכנית שלנו לעסקים חדשים".

למה הכוונה?

"מה שהכי בוער בלבי זו התוכנית הזאת. המטרה שלי היא שהרבה יותר אנשים יבחרו בדרך חיים של יזמות והקמת עסקים. זה גם יסייע לפרנסה שלהם וגם לכלכלה שלנו. ואני מדבר על הכל, לא רק על היי־טק. ביצענו מחקר, וגם בעולם הוכח שעסקים חדשים בני חמש שנים ומטה מייצרים נטו פי שניים יותר משרות חדשות מאשר עסקים ותיקים וגדולים, והמשרות אפילו טובות יותר. האינטואיציה שלי אמרה שחברה גדולה כמו אינטל מביאה יותר עבודה, אבל זה לא נכון".

אז מה התוכנית?

"הכוונה שלנו היא ליצור סביבת רגולציה 'לייט' לחמש השנים הראשונות שאחרי הקמת העסק: להקל בחוקי עבודה, איכות סביבה, בטיחות וכשרות. לדוגמה, נאפשר לחברה חדשה לפטר עובד ביתר קלות. אנחנו אומרים לאותו עסק - 'חשוב לנו שתעמוד על הרגליים, ממילא החיים שלך קשים. אנחנו עם כל הג'יפה שלנו ניפול עליך רק בעוד חמש שנים'. זה לא ביטול רגולציה מוחלט, זו מעין הגנת ינוקא. אני מכיר את הבעיות מאשתי, שהקימה מפעל גלידות ומכרה אותו לפני כשנתיים. בנוסף יש לשנות את האווירה, להפוך את היזם לגיבור תרבות.

"אנחנו בתהליכים לרתום משרדים אחרים. עם הרשויות המקומיות יצאנו לדרך לפני חצי שנה, אנחנו עורכים סקר שבודק כיצד הם מתייחסים לעסקים. זו תוכנית לטווח ארוך, שתצליח אם נצליח לגרום לכל שר לתרום את שלו - וזה לא הולך להיות קל".

בשביל זה אתה צריך את נתניהו ולפיד.

"הצגתי לנתניהו את התוכנית והוא נדלק, עם כל המורכבויות שיש, והנחה את מנכ"ל משרדו להירתם. גם לפיד רתום. יש עוד מכשולים רבים בדרך, כי איזה משרד ירצה לוותר על חלק מהרגולציה שלו? וגם לי במשרד זה לא הולך בקלות. אבל אני מחויב".

לקחתם את זה ממקום כלשהו בעולם?

"למיטב הבנתי אין תוכנית כזו בעולם".

אבל הביקור שלך בגוש עציון מיד אחרי קריסת התהליך המדיני לא נועד רק למצוא כמה יזמים צעירים. האם ישראל לא נפגעת מכך שהיא אינה מנהלת תהליך מדיני לפתרון הסכסוך?

"בניגוד למה שמקובל לחשוב כאן, הסכסוך שלנו לא מעניין את הסבתא של אף אחד. יש בעולם 40 סכסוכים כאלה. תסתכלו על המספרים. ההשקעות בהיי־טק הישראלי גדלו ב–50% ברבעון. זה מטורף. מסין ומהודו עולים אלינו לרגל כל יום, ראשי ממשלה ושרי חוץ. הסכסוך לא מעניין אותם".

ואותנו זה לא צריך לעניין? ואם הקיפאון יוביל להידרדרות? הזמן פועל לרעתנו.

"התהליך המדיני היה התאבדות. אנחנו הצלנו את המדינה. אני היחיד שמציג תוכנית ריאלית".

תסביר.

"אני קורא לזה 'שלום לא מושלם' (imperfect peace). ניתן להם אוטונומיה משופרת, על סטרואידים. זה כולל פתרון לבעיית חופש התנועה והשקעה מסיבית בתשתיות משותפות. ההנחה שלי היא שהסכסוך אינו פתיר, אבל שאפשר לחיות אתו. נכון שיכולה להיות החמרה במצב הביטחוני, אבל האם תהיה אינתיפאדה נוספת? לא, כי המטרייה הביטחונית היא שלנו. הזמן לא פועל לרעתנו. זה יציב.

אמיל סלמן

"אבו מאזן כבר אמר שבע פעמים בחמש השנים האחרונות שהוא יזרוק את המפתחות, אבל אף אחד לא מוותר כל כך מהר על המפתחות. אני מסכים שהמצב אינו מושלם, אלא סאב־אופטימל, 70%. תנו לי ראש שקט ונפסיק לחתור ל–100% של המושלם. באריאל, במישור אדומים ובגוש עציון עובדים 26 אלף פלסטינים. הם כפופים לחוקי העבודה של ישראל, כולל משכורת מינימום, והרבה פעמים הם מקבלים יותר. הם משתכרים פי שלושה וארבעה מאשר ברשות".

ומה דעתך על האזהרה של שר החוץ של ארה"ב ג'ון קרי, שישראל עלולה ליהפך לדרום אפריקה?

"זה לא יקרה. אני לא רוצה לשלוט בפלסטינים. אנחנו באזור בעייתי מאוד של סערה אסלאמית שיכולה להימשך עוד 50 שנה. אין לנו שליטה על זה אלא רק על איך נתמודד אתה. לפני שלוש שנים אמר אהוד ברק שתוך חודשיים אסד ייפול. נו, בינתיים הוא טבח בעוד עשרות אלפים. גם המודיעין שלנו לא חזה את ההתפתחויות, כי אי אפשר לחזות כמעט כלום. תקראו את 'אנטי שביר', הספר החדש של נסים טאלב. זה הספר הכי טוב שלו. הוא כותב שישנם אירועי קיצון שמשנים את כל התחזיות, ומכיוון שאי אפשר לחזות אותם, זו בדיחה לעסוק בזגזגים הקטנים של הגרף. המצאת האייפון זה אירוע קיצון, ולחילופין - השואה".

אז זה אומר שלא צריך לתכנן לטווח ארוך? בחברה שניהלת לא היתה תוכנית אסטרטגית?

"תמיד אמרתי בחברה שצריך לעבוד לפי תוכנית עבודה, אבל לא בנינו תוכנית לחמש שנים. כשהגיע אירוע היה צריך להגיב מהר, וזה היה חשוב יותר מלנסות לחזות. ברמה הלאומית יש להסתכל על תוצאות אפשריות ולהיבנות למצבי קיצון. למשל, אני שומע ביקורת על נתניהו בגלל עודף העיסוק בנושא האירני, אבל אני חושב שהוא צודק ב–100%, שכן הסכנה עצומה".

שנה להקמת הממשלה נראה כאילו אתם פועלים בשלושה ראשים - נתניהו, לפיד ואתה - וכל אחד מושך לכיוון אחר לגמרי.

"אני מסכים שבשנה הזאת לא היתה הרמוניה ולא היה מספיק דיאלוג. ישבתי לא מזמן עם ראש הממשלה לפגישה בארבע עיניים. הכותרת של הפגישה היתה ייצוב הקואליציה, אחרי שגמרנו עם הסיפור המדיני. אבל חלק מהעניין זה הריבים בין המפלגות שרק לפני שנה היו אחיות.

"אמרתי לראש הממשלה שאני מוכן גם להוריד את היקף החקיקה העימותית. נוצר מצב לא בריא שכל שר מגיש ערר על חוקים של שר אחר. כל השחקנים מבינים שכדי להבריא את הדיור, להוריד את יוקר המחיה ולחזק את הפריון והכלכלה, חייבים לשתף פעולה בצורה טובה יותר. זה מה שסיכמתי עם ביבי. אמרתי שאני נותן את מלתי, והמשמעות היא להרגיע את כל העסק ולמקד מאמצים בתחום הכלכלי. יאיר צריך להעביר תקציב, כי החלופה היא בחירות. גם אני הורדתי הילוך. אין לי עניין לשנות את הרכב הממשלה, אבל כולנו צריכים להרגיע בתחומים הקשים - דת ומדינה, תהליך מדיני. חייבים למקד מאמץ בתחום הכלכלי־חברתי. אבל בסך הכל המדינה בכיוון טוב. אנחנו חזקים כלכלית ונהפכים ליותר ערכיים. הפרמטרים טובים, ואני אדם אופטימי".

זו ממשלה לבנה, גברית, אשכנזית, לאומית - ביבי, לפיד, בנט, ליברמן.

"אני עיוור צבעים ועיוור מינים. בכל מקום שהייתי, בחברה ובצבא, זה לא עניין אותי. מספר 2 בחברה שלי היתה אשה - מיכל ברוורמן. אני מביא מי שתותח. נכון שמצאתי באופן מוזר לאורך זמן שנשים עלו על גברים ביכולות ניהול, אבל זו הכללה. אני ממנה את מי שהכי טוב בכל תפקיד. גם הציבור עיוור לדברים האלה, הם מאחורינו. אני מקווה שימדדו את שרי הממשלה לפי הפעילות ולא לפי המוצא שלהם".

השבוע נשלח ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט לכלא אחרי שהורשע בקבלת שוחד.

"זה עצוב למדינת ישראל, שצריכה להיות מדינת מופת. כשראש ממשלה נכנס לכלא על שוחד זה עצוב. אבל אני גם גאה במערכת המשפט, שטוחנת ובסופו של דבר מביאה צדק. זה מסר עוצמתי מאוד לאנשי ציבור, והוא יהדהד עוד הרבה מאוד שנים".

איך נמנע שחיתות במגזר הציבורי?

"שקיפות. לחשוף, לפתוח, לשתף. פה התפקיד של התקשורת מרכזי, וגם התפקיד של מערכת המשפט. דרך נוספת היא להכניס אנשים טובים למערכות. עם זאת, צריך להיזהר שלא להגיע לשיתוק. לא מעט פעמים מבלבלים בין שני הדברים. טוב שיש מערכת משפט חזקה שפועלת נגד שחיתות, אבל אסור שמערכת המשפט תשתלט על שיקול הדעת של הנבחרים והרשות המבצעת.

וקנין עופר

"מרבים לדבר על שינוי שיטת המשטר, אבל אני לא מסכים עם אלה שתומכים בשינוי. כל שיטות המשטר רוויות בעיות. השיטה שלנו סבירה. יש בעיית משילות, אבל היא בעוצמת יתר של פקידות משפטית ואוצרית בתהליכים. הדרך הנכונה לתקן את זה היא לתת יותר משקל ביצועי לשרים, שנותנים דין וחשבון לבוחרים כל ארבע שנים. אסור שבגלל השחיתות תהיה תנועת מטוטלת חזקה מדי לעבר מערכת המשפט שתשתלט על הרשות המבצעת. גם לענישה מחמירה מאוד נגד תופעות של שחיתות ששיאן שוחד יש חשיבות במיגור השחיתות".

"הציבור שאני מכוון אליו 
הוא החציון התחתון"

בראיונות שנתן לפני הבחירות אמר בנט את כל מה שהיינו מצפים לשמוע ממי שהתחרות והמאבק ביוקר המחיה ובצמצום הפערים מדברים ללבו: יש לפרק את המונופולים, להילחם בוועדי העובדים ולקצץ בתקציב הביטחון. הוא גם אמר שמה שלא ייעשה בשנה הראשונה כנראה לא ייעשה בהמשך, מכיוון שהממשלה תישאב לשיטה הישנה.

ומה בפועל? פה ושם התקבלו החלטות והוקמו ועדות, אך אי אפשר לדבר על מהפכה בתחום התחרותיות ויוקר המחיה. "אנחנו לא דורכים במקום ועושים די הרבה, נכון שלא בכל הווקטורים", הוא אומר. "היתה שנה גדולה ברמת הממשלה בניתוק שלטון המחוברים, למרות הלחצים. לדוגמה, בפתיחת השמים לתחרות. היה עלינו לחץ מטורף מצד ההסתדרות".

אתם מפציצים אותנו בהודעות לעיתונות, אבל הצרכן הולך לסופרמרקט ולא מרגיש כלום. את המהפכה של כחלון כולם הרגישו.

"הציבור שאני מכוון אליו הוא החציון התחתון, שהשכר שלו נמוך והחיים שלו יקרים. חצי ממדינת ישראל משתכר מתחת ל–6,300 שקל (שכר חציוני). הבעיה המרכזית היא אנשי ה–6,300. לשם צריך לכוון את כל האנרגיה, ושם מוקד הפעולה שלי. נעשו צעדים דרמטיים, לא כולם מורגשים. מאז שאני זוכר את עצמי, הפטור החקלאי היה סוגיה שלא עברה. טיפלנו בה ונתנו תקופת חסד של 12 חודשים. פתחנו את שוק המלט ובשנה הקרובה ייווצר שחקן חדש בתחום זה.

"ערכנו בדיקה השוואתית: לקחנו סל של מותגים וסל של מוצרים חלופיים שאינם מותגים (מותג פרטי), והתברר שהפער במחיר הוא 40%. אמנם לא כל המוצרים היו באיכות דומה, אבל אפשר לקרוא לציבור לא לקנות מותגים".

כלכלנים טוענים ששורש הריכוזיות במגזר העסקי הוא הריכוזיות בפיננסים. כששני בנקים שולטים ב–60% מהאשראי, הם דואגים לתת אשראי רק ללקוחות קיימים גדולים ולחסום תחרות. רוב הפוליטיקאים חוששים לגעת בבנקים. קיווינו שאתה לא תפחד כי באת מההיי־טק. למה אתה נמנע מלדבר על הריכוזיות בבנקים? מהי לדעתך תרומתם ליוקר המחיה?

"אני לא מדבר אלא פועל. אני לא פוחד מהבנקים. עשיתי רפורמה בדביט (כרטיס לחיוב מיידי במקום חיוב שיורד מהחשבון פעם בחודש) כנגד רצונם של כל הבנקים וחברות האשראי. כינסתי אותם, הסברתי מה אני הולך לעשות, שמעתי אותם והכרעתי על העברת הרבה מאוד כסף מהבנקים לעסקים קטנים. זה לא הופך אותי לאהוב הבנקים. החלטתי לא להעביר את זה לוועדות, הבאתי אותם אלי ללשכה כדי לא למסמס את זה. אני לא פוחד מאף אחד".

הם עדיין שולטים באשראי במשק.

"נכון, אבל זה לא במגרש שלי. אני אתן רוח גבית מלאה לשר האוצר אם הוא יחליט ללכת על מהלך בכל מה שקשור לרפורמה פיננסית".

בינתיים שר האוצר עסוק בדברים אחרים. הוא למשל הוריד את המע"מ על דירות בבת אחת לאפס. אולי זו הדרך לעשות שינוי דרמטי וגם לקבל מחיאות כפיים?

"אני עובד אחרת. הפעולות שלי נכונות ומועילות, אבל לך תסביר לציבור. הוא מפהק כשהוא שומע על תקנים ועל פטור חקלאי. אבל בחרתי לעסוק בזה. לקחתי על עצמי את תפקיד האינסטלטור של המשק. זה אומר לעבוד מתחת לרצפה ולפתוח סתימות. זה לא סקסי, אבל ככה זה: לפתוח עוד צינור ועוד אחד".

מה יהיו לדעתך התוצאות של המהלך בשוק הדיור?

"קשה מאוד לחזות מה תעשה הורדת המע"מ למחירי הדירות. אני לא פוסל אפשרות שהמחירים יירדו, ולדעתי זה יקרה. כרגע הכל נעצר, ואני חושש שגם בצנרת של הבנייה זה יקטין את ההיצע. נדרש הרבה יותר היצע של דירות, והממשלה פועלת בעניין. אין לזה כביש עוקף".

אמיל סלמן

עדיין לא הצלחתם להוריד את מחירי הדירות, אבל נראה שאתה בכלל לא בעסק. אולי אתה פשוט מעדיף להתרחק מהכישלון?

"זה לא העניין. יש שלושה טבחים שעוסקים בזה (ראש הממשלה, שר השיכון ושר האוצר), זה מספיק. ולי יש מספיק משלי".

כשבנט אומר שיש לו מספיק משלו הוא מתכוון גם לעימות מול התעשיינים. מערכת היחסים שלו אתם עלתה על שרטון ביומו הראשון במשרד. לאחר שלא הצליח לקבל את תיק האוצר, הוא החליט להרחיב את תחומי הגזרה של המשרד שלו לנושאים נוספים מעבר לתעשייה, המסחר והתעסוקה המסורתיים. כצעד ראשון הוא שינה את שם המשרד ממשרד התמ"ת למשרד הכלכלה. בעזרת יד ימינו, היועץ הפוליטי שלום שלמה, הוא הצליח לקבל גם את ראשות ועדת השרים ליוקר המחיה והתחרות. התעשיינים הבינו ששינוי שם המשרד אינו מקרי, ושהם יוצאים מהפוקוס של המשרד שהיה הבית השני שלהם מאז ומתמיד. למרות פניותיהם, בנט סירב לחזור בו משינוי השם.

בהמשך גילה בנט כי התעשיינים ניסו לטרפד את רפורמת מכון התקנים שלו, והמתח ביניהם גבר. בנט לא ויתר, ובצדק: הרי מערך התקינה, שהיווה חסם יבוא, הוקם בעידוד התעשייה המקומית. הרפורמה שעברה בסופו של דבר, למרות הלחצים האדירים שהפעילו, מחלישה את מעמדו של מכון התקנים וקובעת כי אפשר לייבא כל מוצר בעל תקן מערבי ללא בדיקת מכון התקנים. בדיקות המכון יישארו רק לתקני בטיחות ובריאות. בנוסף נקבע לוח זמנים לפניות יבואנים, וחריגה ממנו מזכה את היבואן בפיצוי. עד סוף 2014 המכון צפוי לחתום הסכמי הדדיות עם מכוני תקינה זרים, כך ש–90% מהמוצרים המיובאים יהיו תחת הסכמי הדדיות, ולמעשה ייכנסו לשוק ללא בדיקה נוספת של מכון התקנים - בניגוד למקובל כיום. ההחלטה תקטין מאוד את תקציב המכון.

"כשאני מגיע לכנסי תעשיינים ורואה כמה הם כועסים עלי בגלל ביטול התקנים, אני יודע שעשיתי משהו טוב לעם ישראל", אומר בנט. "אנחנו עושים הרבה. ביטלנו 15% מהתקנים המחייבים אישור מכון התקנים (רשמיים). שינינו את המגמה שהיתה של עוד חסמים ועוד ג'יפה. זה לוקח זמן, כי יש לי אחריות גם על בטיחות הציבור".

הם כועסים גם על שינוי שם המשרד.

"נכון, כי שינוי שם המשרד מבטא את זה שאני לא הלוביסט שלהם. אעזור להם בהפלת חומות, אך לא בהעמדת חומות. אני פועל למען כלל הכלכלה והם בתוכה. העידן שבו לא כופים התייעלות נגמר. אנחנו כבר רואים ירידה של 4%–7% במחירי מוצרים שאינם מזון, כמו צעצועים, תכשיטים וכלי מיטה. אני עובד כל יום על פתיחת המשק לתחרות. בניגוד למה שהיה בעבר, בבתי החולים מציעים עכשיו שלושה סוגי תחליפי חלב אם. האם זה הוריד מחירים? עוד לא. אבל הורים יודעים שאפשר לבחור, וזה יוכל להוריד מחירים.

"גם בתחום האשראי לעסקים קטנים עשינו מהפכה. בקרן ערבות לעסקים קטנים היה אמנם תקציב, אבל הניצול שלו היה נמוך מאוד. הקלנו בפרוצדורה של טפסים ואישורים, והיום חצי מהפונים מקבלים אשראי. 2 מיליארד שקל נוצלו ב–2013. ב–2014 הוצאנו עוד 1.5 מיליארד שקל, מה שמעיד על קצב שנתי של 3.5–4 מיליארד שקל. הכפלנו את הקרן".

התעשיינים נתנו את הקרדיט לשר האוצר, לא לך.

"המהלך הקשה הוא לגרום לכסף שהוקצב להגיע לעסקים עצמם. אני לא בריב קרדיט".

אז במקום לטפל בוועדי העובדים הגדולים אתה עוסק באוכלוסיות הכי קלות: בעסקים הקטנים וביזמים של גוש עציון. אתה רואה עצמך יוצא נגד העובדים החזקים במגזר הציבורי? הם מטרפדים את הרפורמות שלכם.

"נדרש מהלך גדול במגזר הציבורי, אבל זו צריכה להיות החלטה בדרג של ראש ממשלה, שר אוצר וראשי המפלגות הגדולות. אם כל הרפורמות זו הרפורמה במגזר הציבורי. אבל זה דורש נכונות פוליטית. יש מכשולים שנובעים מכוח של ארגוני עובדים, שמפעילים לחצים פוליטיים. אבל זו הגדולה בממשלה הזו - לא לפיד, לא אני ולא נתניהו סופרים את העובדים".

אולי אתם לא סופרים אותם, אבל לנו נראה שעובדי חברת החשמל לא סופרים אתכם.

"שמע, אחי, כשאהיה שר לענייני חשמל אעשה שם סדר. אני לא דופק חשבון לאף חברה. מנשר הגיעו אלי לקראת הרפורמה. אני מקשיב, אבל לא רואה אותם ממטר".

ומה עם חברות המזון הגדולות? אולי אתה דופק חשבון לדן פרופר וזהבית כהן?

"זה לא נכון, ובתנובה הוכחנו את זה. לא היה אכפת לי להפחית להם משמעותית את מכסות היבוא כדי להעביר לאחרים. אני לא פוחד מדן פרופר ולא מזהבית כהן. אני לא הולך לעבוד מחר בתנובה או אצל איזה טייקון, לכן אני גם לא סופר אותם".

אלמוג סוגבקר / ג'יני

"האי־שוויון לא ייפתר באופן טבעי, צריך לעזור לזה"

האם התפישות הלאומיות החזקות שלך, הקשורות בהשקעות בשטחים, סותרות במידה כלשהי את רעיונות הצדק החברתי או את המשימות האזרחיות שלך כשר?

"לחלוטין לא. מי שכורך בין השניים עושה לעצמו חיים קלים. בעיות הריכוזיות והיעדר התחרות ובעיות התעסוקה - כל אלה זקוקים לטיפול. להפיל את זה על נושאים אחרים כמו מדיניות ישראל ביו"ש זה לעשות לעצמך עבודה קלה. הפוליטיקאים שנושאים את הדגל הזה לא ממש הצליחו לשכנע את הציבור שיש קשר בין השטחים ליוקר המחיה. הגישה הוכחה כמופרכת. כלכלת ישראת צומחת ומתחזקת. יש בעיות וצריך לפתור אותן ולא לחמוק מהן על ידי אליבי, שרק אם נצא מהשטחים הכל יהיה בסדר".

ומה לגבי השקעה בהתנחלויות במקום בפריפריה?

"להפך. אם נצא מהשטחים נצטרך להגדיל את תקציב הביטחון לאין ערוך, כמו שכשיצאנו מעזה נוצר עומס על תקציב הביטחון. מדינה פלסטינית תמוטט את כלכלת ישראל. הכלכלה מושתתת על שקט ביטחוני. לא צריך שלום כדי שהכלכלה תמריא. היא יודעת לשגשג גם בהיעדר חוזה שלום. אבל מצב ביטחוני קשה, כשטילים נופלים על גוש דן או כשמתרחשת מסת פיגועים כמו שהיה אחרי ועידת קמפ דיוויד הכושלת - יעצור את הכלכלה. אם נאפשר לפלסטינים לשלוט על נתב"ג וגוש דן, וטיל אחד יפגע במטוס בודד, אף איש עסקים ואף תייר לא יגיעו לכאן".

בכלל, מהו צדק חברתי בעיניך?

"המחשבה שלי בעניין מתפתחת עם הזמן, אני לא נעול. תפישת הכלכלה שלי היא של כלכלה יהודית, במובן מסוים לאור ערכי הצדק החברתי, שהומצאו לפני 3,000 שנה ותקפים גם כיום. המון זמן כולם דיברו, אבל אנחנו חתמנו על צו שעוסק בעובדים השקופים והחלשים ביותר: עובדי ניקיון בקבלנות. לפני חודש כולם קיבלו תלושים. הם מקבלים מעכשיו פנסיה, חופשה ומשכורת גבוהה ב–1,000 שקל. אתם חושבים שזה היה קל מול לשכת התיאום?

"צריך לשחרר את המשק מכבלי קבוצות האינטרס. אני רואה יותר ויותר, שבאמת האי־שוויון הוא מכה מסוכנת, ובעולם החדש, הגלובלי, זה לא ייפתר באופן טבעי. צריך לעזור לפתור את זה. העזרה הגדולה היא הגברת רשת הביטחון החברתית. אני בעד יותר עזרה בקצבאות זקנה ונכים. כל מי שלא יכול לעזור לעצמו, צריך להעלות אותו לקו הכבוד".

אבל קיצצתם קצבאות.

"נכון, בתחילת הקדנציה צוירה לנו תמונת מצב מסוימת. חלק מהמידע צץ אחר כך. גם משרד האוצר צייר, אבל לא רק. אני חושב שהיום כדאי יותר לחזק את השכבות החלשות ולהעלות את קצבאות הילדים לרמה מסוימת. אני מסכים שהאחריות הבסיסית לקיום ילדים היא על ההורים, אבל אני חושב שאם משווים את המקום שלנו בעולם, אנחנו במקום נמוך. היו שנים של אי־שפיות בקצבאות, שנתנו תמרוץ להביא 45 ילדים לעולם עם ארבע נשים שונות. קיצוץ הקצבאות לקח את הסקאלה באופן מוגזם לצד השני.

"אני תומך בהגדלת קצבאות הזקנה לזקנים עניים. עושים אצלנו כיום עבודת מטה על זה. בסכומים לא עצומים אנחנו יכולים להגיע למצב שבו לא יהיו זקנים מתחת לקו העוני. לקראת שנת התקציב הבאה זה יהיה המאבק, זו המטרה שלנו לדיוני התקציב.

"אני מדבר גם על שוק חופשי מקבוצות לחץ, כי העברת משאבי ציבור לקבוצות לחץ זה הכי חוסר צדק. ראה משרד הביטחון, גופים ציבוריים, ועדים ואנשי עסקים מהסוג הרע, אלה שבונים את הונם לא מיצירתיות וחדשנות. אני מימשתי השקעות פעמיים בלי קשרים בממשלה. התחרינו, הזענו, נפלנו, הסתכלנו. זה הסוג הטוב, ורוב היזמים הם כאלה, אנשים שלוקחים סיכונים. הסוג הרע של אנשי העסקים הוא זה שמכוח קשרים הם מנצלים, מטים משאבים ציבוריים לכיסם. יש הרבה סוגים. לא יכול להיות שמישהו קונה עיתון כושל על חשבון כספי ציבור".

אתה רומז לנוחי דנקנר?

"אתם אמרתם. אלה סיטואציות עקומות. אבל אני לא שר אוצר..."

אייל טואג

תהיה?

"מאוד הייתי רוצה להיות יום אחד שר אוצר, זה המשרד שבו נקבעים דברים. לתפקיד שר האוצר יש פוטנציאל לשינוי עומק של מדינת ישראל. דרשתי את זה בשיחות הקואליציה, ואז ליברמן עמד על זה שתפקיד שר החוץ יישמר לו והיתה עסקה סיבובית וכך הגעתי למשרד הכלכלה. אבל אני שמח, כי אני לומד. העוצמה לשינויים היא באוצר".

הכוח של האוצר לא מוגזם?

"כן ולא. בסך הכל אני חייב להחמיא לאגף התקציבים. יש ביקורת גדולה מאוד על נערי האוצר, אבל זו קבוצה של מקצוענים. הם טועים אמנם מעת לעת, אין לאיש מונופול על השכל. נוצרה שם קבוצה מצוינת עם די.אן.איי בריא. הם קמצנים על הקופה וטוב שכך. אתם אנחנו דווקא מצליחים להסתדר. מה שמפריע יותר זה עודף העוצמה של פקידים משפטיים במערכות ציבוריות. פה צריך להטות את הכף חזרה, לתת כוח לשר לקבוע ולהוציא לפועל מדיניות, לתת דו"ח לציבור, ובמידת הצורך גם לשלם".

תמכת בגיוס החרדים לצבא כדי ליצור שוויון, אבל מה לגבי שוויון בנטל בעוד מקומות - למשל חיזוק אזורי עדיפות לאומית והגברת התעסוקה וההשקעות במקומות חלשים?

"חד־משמעית, הבעיה המרכזית של המדינה בשנים הקרובות היא האי־שוויון הגדל. אין הרבה אבטלה, רוב הישראלים עובדים. הבעיה היא שיש הרבה מאוד עבודה, בעיקר בפריפריה, ועבודות ירודות, שמכניסות משכורת מאוד נמוכה. דרך מרכז ההשקעות ביצענו עשרות השקעות בפריפריה בשנה האחרונה. אני נותן המון תשומת לב לגליל ולנגב, לא סתם נלחמתי על אינטל בצורה מטורפת, כי ידעתי שהיא ההבדל בין עשרות אלפי משרות גרועות לטובות. לא סתם אני מקדם את תוכנית היזמות, כי אני רואה בזה פתרון מסויים למשרות מכניסות יותר".

אמרת לנו קודם שהעסקים הקטנים חשובים יותר מהשקעת ענק באינטל, אבל לאחרונה חתמתם עם אינטל, שתקים מפעל נוסף בישראל, על הסכם למענק של כמיליארד שקל והשארת מס החברות ברמה של 5%. עם קבלת ההודעה אמרת שלא יכולת לצפות למתנה טובה יותר ליום העצמאות.

"לפני שנה היתה אווירה אנטגוניסטית בסוגיית המענקים והטבות המס לחברות הענק. בדיוק באותם ימים קיבלתי טלפון ממישהי שלא הכרתי קודם - מקסין פסברג (מנכ"לית אינטל ישראל), שאמרה 'דע לך שאנחנו בדרך החוצה, כי אף אחד לא מטפל בנו'. אז נפל אצלי האסימון. תפסתי את כל צמרת המשרד ואמרתי להם שאסור לנו להפסיד את זה, שאם אינטל תבחר באירלנד זה יהיה אסון, שכן הטכנולוגיה של המפעל בקריית גת (שבב של 22 ננומטר) מתיישנת. המפעל הבא בישראל יהיה להבנתי של 10 ננומטר. אחר כך פגשנו את בכירי אינטל ושאלתי 'מה אתם צריכים?'. לא רציתי שזה ייפול על ביורוקרטיה. הנחיתי את צמרת המשרד להתנפל על ההצעה שלהם".

בכסף הזה היה אפשר להאיץ פיתוח וצמיחה של מאות ואלפי מפעלים קטנים ובינוניים.

"פה אני מוכן להיות מאוד לא פופולרי. הציבור מיד אומר 'הייתם יכולים לתת במקום זאת לאלפי עסקים אחרים'. אבל למרות מה שאמרתי קודם על החברות החדשות, זה לא טיעון נכון. לו אינטל היו בוחרים במדינה אחרת, זו היתה החלטה גם על סגירת המפעלים שלה כאן. זה לא סותר את תוכנית העסקים החדשים, כי החיים הם ספקטרום. אנחנו בעד גם וגם".

עם חברות הענק שמייצרות תחרות בין המדינות זו תמיד אותה דילמה. אולי היה אפשר לתת פחות?

"נכון. ההנחיה שלי לעובדי המשרד במגעים עם אינטל היתה 'תביאו אותם לפה, כי זה חיוני לנגב ולפריפריה, לעתיד החינוך הטכנולוגי ולרכש הגומלין, אבל אל תהיו פראיירים'. ולמעשה לא יצאנו פראיירים. רק ב–2013 אינטל עשתה 847 מליון דולר רכש גומלין בארץ. החישוב שלנו היה שעל כל דולר שאינטל מקבלת מהממשלה היא תורמת להכנסה הלאומית 12 דולר, ועוד 5 דולרים ברכש גומלין ו–3 דולרים בהכנסה פיסקלית במסים. כך שהמיליארד שקל הם לא על חשבון אף אחד".

למה בתחום מאגרי הגז לא דרשתם רכש גומלין?

"זה התנהל ברמת משרד האוצר, האנרגיה וראש הממשלה".

"הכסף קנה לי חופש 
לעשות מה שאני רוצה"

בשנות ה–20 שלו הקים בנט עם כמה חברים סטארט־אפ לאבטחת מידע בשם סאיוטה. מ–1999 הם פיתחו את החברה, שגייסה 27 מיליון דולר והעסיקה בשיאה 140 עובדים, וב–2005 מימשו ומכרו אותה לחברת RSA תמורת 145 מיליון דולר. בנט נותר מעורב בעולם ההיי־טק עם השקעות בסטארט־אפים שונים.

מה אתה עושה עם הכסף שהרווחת?

"אני לא אוכל 17 סטייקים ואין לי מטוס או יאכטה. זה פשוט קנה לי חופש לעשות מה שאני רוצה".

לנתניהו היה חשבון באי ג'רזי. לך יש חשבון בנק בחו"ל?

"כשחייתי בארה"ב היה לי חשבון שם, והוא נשאר פתוח עם אלפי שקלים בודדים. את כל הכסף הבאתי לישראל. לא חיפשתי מעקפים ושילמתי מסים".

מה אתה עושה עם הכסף שלך?

"בהתאם לחוק, הכסף נמצא בניהול עיוור בבית השקעות. היסטורית נותרו לי כמה השקעות בסטארט־אפים".

יש באופק עוד אקזיט גדול?

"אני לא יודע, אבל יש כמה דברים מעניינים. תמיד השקעתי באנשים טובים. אחרי האקזיט הקודם (לפני כחצי שנה נמכרה חברת סולוטו, שבה היו לבנט מניות, ר"ש וא"ק) לקחתי את כל הלשכה שלי ליום טיול וארוחה עצבנית".

נוצר עכשיו מצב מצחיק שבו אתה נלחם נגד "ישראל היום" ובעליו שלדון אדלסון, אך הוא רכש את העיתון שקורא הקהל שלך, "מקור ראשון".

"אני דווקא שמח מאוד ש'מקור ראשון' ניצל. במידה רבה, העניין הגדול פתאום בעיתון הזה והעלייה במחיר שלו נובעים מהכוח הפוליטי הגדול של הבית היהודי והציונות הדתית. לפני חמש שנים לא היתה כזו התעניינות. זה עיתון מצוין, ואני הכי נהנה לקרוא אותו בימי שישי. מצד שני, אני לא שמח שהוא נרכש דווקא על ידי אדלסון, כי האג'נדה שלו נורא אישית (למען נתניהו) ואני חושש לעצמאות העיתון".

שלחת את איילת שקד לחתום בשמכם על החוק נגד "ישראל היום"?

"יש פה שני מישורים. הראשון כלכלי גרידא: כשר הכלכלה, אני אמור להטיל היטל כשמישהו מציף את השוק ופוגע בתעשייה המקומית. אם מישהו היה מקים מכולת חינם ליד מכולת אחרת ומוכר בחינם תמורת 5 דקות של פרופגנדה - זה היה שובר את המכולות בסביבה. כאן מדובר בעיתון שניתן בחינם בלי מודל כלכלי כלשהו. אין תקדים לגוף שפועל בלי מודל עסקי".

גלי צה"ל? רשות השידור? ynet?

"חייתי בניו יורק ושם לחינמונים היה מודל עסקי".

אולי זה קשור לתמיכה המערכתית שאתה מקבל מ"ידיעות אחרונות"?

"הפוך. קיוויתי ש'ישראל היום' יהיה עיתון לאומי חיובי, ופתאום נוצר עיתון של אדם אחד".

אילו שינויים קרו בחייך מאז שהתמנית לשר?

"הסיפור שלי שונה מהרגיל, כי הוא לא היה הדרגתי. לפיד היה מוכר וידוע שנים. אני הייתי אנונימי. אבל לא הרבה השתנה, אני עדיין הולך למכולת ביום שישי ועדיין מנסה לפזר את הילדים בבוקר. אנחנו מטיילים ברגל הרבה, זה מה שאני אוהב. בפסח עשינו עם הילדים חמישה טיולים רגליים במדבר יהודה. במובן הזה אני אותו אדם. הקושי נמצא אצל הילדים, שפתאום ידועים, ונורא חשוב לי שהם ינהלו את החיים בזכות עצמם ולא ברוח אבא".

מה הפתיע אותך בפוליטיקה?

"הצורך במאבקים פוליטיים כדי לקדם דברים. זה הפתיע אותי. זה מאוד קשה, וזה מה שאנחנו מנסים לתקן. הכל מאבקים וכל אחד תוקע את השני".

ראית את "בית הקלפים"?

"כן, אבל זה לא דומה. אצלנו זה 'בית הקלפים' לעניים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#