"לא הוצאנו רווחים מהחברה, החזרנו הכל כהשקעה לעתיד. זו תעשייה, לא פיננסים" - תעשייה ומקרו - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"לא הוצאנו רווחים מהחברה, החזרנו הכל כהשקעה לעתיד. זו תעשייה, לא פיננסים"

בראיון לרגל מכירת חלקה של משפחת ורטהימר בטכנולוגיית להבים מדבר איתן ורטהימר על שיתוף הפעולה עם פראט אנד ויטני, ומשיב לתלונות התעשיינים על מדיניות הממשלה ועל המחאה החברתית: "כשמשהו לא הולך טוב בבורסה האמריקאית, מצביעים על וושינגטון ואומרים שהיא לא בסדר. וושינגטון מצדה מצביעה על אנשי וול־סטריט ואומרת שהם לא בסדר. כשזה נגמר - כולם מצביעים על הסינים"

11תגובות

"בכל עסק משפחתי מגיע הרגע שבו צריך להעביר את השרביט הלאה" - כך אומר איתן ורטהימר בעקבות הידיעה כי פראט אנד ויטני, ענקית התעופה האמריקאית, תרכוש את חלקה של משפחת ורטהימר (51%) בחברת טכנולוגיית להבים במאות מיליוני שקלים. "ההסכם טרם נחתם, אבל זה יקרה. החברה נמצאת כיום במצב מצוין, עם המון הזמנות להמון שנים ועם אנשים מצוינים במפעל ועל ההגה".

טכנולוגיית להבים הוקמה בעקבות האמברגו של צרפת על ישראל ב–1967, לאחר שמשה דיין ביקש מסטף ורטהימר לייצר חלפים למטוסי המיראז'. כיום עוסקות טכנולוגיית להבים והחברה האחות טקג'ט בפיתוח וייצור להבים וטורבינות למנועי מטוסים. בניגוד לישקר, שמכרה מוצרים למשתמשי קצה, טכנולוגיית להבים מוכרת לחברות תעופה, בהן שותפותיה, פראט אנד ויטני ורולס רויס. החברה מעסיקה יותר מ–2,000 עובדים בישראל בכמה מפעלים בצפון, כ–400 עובדים בארה"ב וכ–200 בסין. בהמשך תבחן פראט אנד ויטני את עתיד השותפות שלה עם רולס רויס, השותפה שלישית בקבוצת התעשייה שהקימה משפחת ורטהימר בגליל, הכוללת את טכנולוגיית להבים וטקג'ט ושמעסיקה מעל 2,000 עובדים בישראל.

"העובדים נשארים בישראל, זו תעשייה שמבחינה טכנית אי אפשר להזיז מכאן, וגם אין סיבה מסחרית לעשות את זה. יש כאן אנשים נהדרים שפיתחו מומחיות עצומה. זו תקופה שבה מתחלף דור בתחום המנועים, תקופה עם המון פוטנציאל, והתחזית היא ל–6–7 שנים של צמיחה גדולה. האתגר הוא היכולת לעמוד בפיתוחים ובאספקת ההזמנות להרבה שנים, והמפתח המרכזי לכך הוא היכולת לפתח מוצרים חדשים ולספק מוצרים בהתאם לספציפיקציות ולאיכות הנדרשות".

איל טואג

החברה צומחת בשנים האחרונות, אך היא עדיין רחוקה מאוד מהיקפי הפעילות של ישקר. על פי ההערכות, מכירותיה מגיעות ליותר ממיליארד שקל בשנה. "עברנו האטה מסוימת לאחר המשבר ב–2008, אבל אלה היו שנים שלמדנו בהן לא מעט", אומר ורטהימר. "למדנו איך לשמור טוב יותר על הקצוות, על יעילות גבוהה ועל זהירות. זה היה לימוד טכני, פיננסי וארגוני. המטרה היתה להמשיך עם אותם אנשים, לעשות פחות שגיאות ולייצר סחורה טובה יותר ביעילות גבוהה יותר".

מדוע החליטה פראט אנד ויטני ב–1995 להקים את השותפות דווקא עם להבים?

"היתה להם חברה שעשתה דברים דומים. הם ראו שהחברה שלנו הרבה יותר יעילה וזריזה. השותפות התבטאה בחיבור פעילות המפעל בנהריה עם פעילות המפעל שלהם בג'ורג'יה, והעסק המשיך לגדול. אנחנו רצינו להבטיח שוק, והם רצו לעלות רמה מבחינת הטכנולוגיה".

מתי רולס רויס הצטרפה?

גן התעשייה בתפן
ירון קמינסקי

"כמה שנים לאחר מכן. פיתחנו המון טכנולוגיה וגם הם התעניינו. הם רצו להיכנס לשותפות אתנו ועם פראט אנד ויטני, וזה מה שהיה. פתחנו את המפעל המשותף ב–1999, ומאז הוא גדל וגדל. אחד הדברים המרכזיים שעשינו היה להשקיע הכל חזרה, בעתיד של החברה. לא שאבנו כסף למשכורות גבוהות, לכן יש למפעל ציוד וטכנולוגיה להרבה שנים קדימה. לא הוצאנו רווחים מהחברה. לא חילקנו דיווידנדים. החזרנו הכל לחברה. הרעיון היה להגדיל מכירות, להגדיל השקעות ולהוציא יותר על לקוחות ועל פיתוח מוצרים. זו תעשייה, לא פיננסים".

האם יש כאן ביקורת מרומזת על השכר המופרז של מנהלים במשק, בעיקר בתחום הפיננסי?

"לא, ממש לא. הלוגיקה היתה שאנחנו רוצים להמשיך להשקיע בטכנולוגיה, להגיע למסה קריטית ולהבטיח את מקום החברה להרבה שנים. גדלנו במנות ענקיות, במכפלות גדולות".

מתי חברה צריכה להכניס שותף בינלאומי ומתי היא צריכה לצמוח בכוחות עצמה?

"הכלל המרכזי שלי היה תמיד 'תעבוד עם אנשים מוצלחים ממך, אחרת אתה מבזבז את זמנך'. במקרה שלי זו לא חוכמה, אני די פרימיטיבי. תשאלי את אשתי. גם הילדים יגידו שאני לא כזה חכם. שאלת השותף היא עניין של שיקול אסטרטגי. שותף אסטרטגי מביא יותר שוק, או את הטכנולוגיה הבאה, או את המוצר הבא, או יכולת ניהולית שאין לך. אם יש לך הכל, אתה לא צריך שותף".

כיצד מתחלקת העבודה בין מפעלי החברה בישראל ובחו"ל? האם בישראל מבוצע יותר מחקר ופיתוח?

"פיתוח המוצרים מורכב וארוך מאוד, וכולל המון הנדסה. כל מפעל מתמחה בתחומו ובתתי־הענף שלו. לדוגמה, מפעל הטורבינות דורש התמחויות אחרות מהמפעלים האחרים בישראל, ויש גם סוגי להבים עם טכנולוגיות ייצור שונות".

מהם האתגרים בענף, אילו פיתוחים הלקוחות מבקשים?

"אתגר אחד הוא החלפת דור המנועים, שדורשת תכנון של הכל מההתחלה. ובחלק מהמנועים יש מעבר מלהבים בודדים לזר להבים, דיסק שלם של להבים".

מדובר גם שימוש בחומרים חדשים בתעשיית הלהבים?

"זו אותה משפחת חומרים בסיסית, אבל בתהליך עיבוד אחר ובגימור אחר לגמרי. רוב המתכות במנוע מורכבות מסגסוגת טיטניום, חומר קל מאוד וחזק מאוד, עם זיכרון מצוין: כופפת אותו, והוא רוצה לחזור למצבו הקודם. חומרים נוספים הם סגסוגות ממשפחת הניקל, בעלי יכולת עמידה בטמפרטורות ולחצים גדולים יותר".

מדוע החלטתם לצאת מהחברה?

"בכל עסק משפחתי מגיע הרגע שבו צריך להעביר את השרביט. עכשיו זה הזמן הנכון, החברה מוכנה והכיוון הוא כלפי מעלה, כך שאני מרגיש שאני יכול לפנות את מקומי בשקט. האופק של החברה נראה מצוין".

איך התנהל התהליך מול השותפות?

"הן לא הופתעו, אלה דברים שדובר עליהם ועכשיו עומדים בפני סיום. נדרשים עדיין אישורי שלטונות וכמה דברים לסגור בינינו".

החברה רווחית כמו ישקר?

"זו חברה שונה מישקר. ישקר מפתחת מוצרים וחידושים משלה. בלהבים אנחנו לא מפתחים את המוצר הסופי, אלא עושים את מה שהחברות הרוכשות מבקשות. אז מראש אנחנו במגרש אחר לגמרי".

"הזמן הנכון להעביר את השרביט"

ההודעה על ההשקעה של פראט אנד ויטני בישראל הגיעה יממה לאחר שאינטל העולמית הודיעה אף היא על השקעה של 20 מיליארד שקל בישראל. עם זאת, בעוד ההשקעה של אינטל מבוססת על סיוע ממשלתי של כמיליארד שקל, ההשקעה של פראט אנד ויטני נובעת מההכרה בערכה של להבים, ומהעובדה שההזמנות מבטיחות לה צמיחה בשנים הבאות. יתר על כן, ההשקעה באה כשנה לאחר שברקשייר האת'וויי רכשה 20% מחברת ישקר של משפחת ורטהימר לפי שווי של 10 מיליארד דולר לחברה, והשלימה את השתלטותה עליה.

אילו היית כיום בן 40, היית מקים מפעל תעשייתי בישראל?

"אילו הייתי בן 40, הייתי רוצה להיות בן 20. ולגבי התעשייה, אם למישהו יש מוצר טוב ולקוח טוב, לא משנה איפה הוא יקים את המפעל. אם אין לו מה להציע ואין לו לקוח טוב, אין לו מה לעשות בתעשייה. יש תעשיות שיש להן יתרון פה בישראל".

לדעתך יש הצדקה לטענות שלפיהן בגלל המחאה החברתית ומדיניות הממשלה לא קמים בישראל מפעלים חדשים?

"אני לא חושב שאני עם נעליים במספר כזה גבוה שאני יכול לומר מה בדיוק קורה במשק. אני קורא עיתונים ורואה טלוויזיה, אבל אני לא חושב שאני יודע מספיק ושיש לי פוזיציה לומר משהו על כך".

אתה מרגיש שהאווירה החברתית או המדיניות הממשלתית מבריחות משקיעים זרים?

"אני יכול לומר שיש מנהג ישן שראיתי בארה"ב. כשמשהו לא הולך טוב בבורסה, מצביעים על וושינגטון ואומרים שהיא לא בסדר. וושינגטון מצדה מצביעה על אנשי וול־סטריט ואומרת שהם לא בסדר. כשזה נגמר כולם מצביעים על הסינים. כל אחד מחפש למי להפנות את האצבע. הבעיה היא שכל אחד שוכח שכשהוא מפנה אצבע למישהו, יש אצבעות שמופנות אליו".

מבחינה חברתית, האם האי־שוויון במשק מצדיק התערבות ממשלתית, למשל בדמות הגבלת שכר בכירים, או פיקוח על מחירים? או למשל צמצום הטבות המס לחברות גדולות?

"אני לא בקי במאקרו־כלכלה ובפוליטיקה. לגבי הטבות המס אני יכול לומר שכולנו, כמדינה, בתחרות. או שנהיה מספיק סקסים, או שלא. כמו שכל אחד מחליט במכולת איזה מוצר לקנות, כך גם השקעות צריכות סיבות לבחור מדינה. העולם פתוח כיום. גם משקיעים וגם עובדים מחליטים איפה הם רוצים להיות על הכדור. יש הרבה צעירים שבחרו ללכת למקומות תחרותיים יותר. חלק מהשיקולים קשורים לכיס וחלק ללב ולראש. כל אחד פועל באיזון ביניהם. אם תהיה פה יותר תחרות, יהיו פה יותר משקיעים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#