"בישראל משלמים 400 שקל על טלוויזיה - זה הגיוני?" - TechNation - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
המדריך למהפכה?

"בישראל משלמים 400 שקל על טלוויזיה - זה הגיוני?"

גזביה ניאל, יזם הטלקום הצרפתי מאחורי גולן טלקום, מסביר למה הוא לא מתרגש מההפסדים בחברה - ומתכוון להרחיב את הפעילות בשוק הישראלי ■ "לחברות הקוויות בישראל רווחיות של יותר מ-50% - אם היו מרווחים כאלה בסופרמרקט היתה מתחילה מהפכה" ■ הראיון המלא

154תגובות

היזם, איש העסקים והמיליארדר הצרפתי גזביה ניאל לא מרבה להשתמש בטוויטר. עד כה הוא שיגר בסך הכל כ–20 טוויטים. הציוץ הראשון שלו הגיח לאוויר העולם ב–13 בדצמבר 2011: "הטיל מוכן על כן השיגור" (the Rocket is on the launch pad), כתב.

שבועות ספורים לאחר מכן, ב–10 בינואר 2012, כתב ניאל עוד סטטוס: "Free מובייל - חבילה ללא הגבלה ב–19.99 יורו לחודש. ללא התחייבות. שיחות ל–40 מדינות, SMS וגלישה של עד 3 ג'יגה". באותו יום דרמטי השיקה את פעילותה חברת הסלולר Free, עם ההצעה שעד היום היא אולי האטרקטיבית בעולם הסלולר. זאת אומרת - מיד אחרי ההצעה הישראלית.

אייל טואג

מיהו ניאל וכיצד אפשר להקיף את כל הפעילויות שלו? הוא כונה בעבר "סטיב ג'ובס של אירופה" ו"האנג'ל הפעיל ביותר בעולם", ודורג במקום 137 ברשימת עשירי העולם של "פורבס" עם הון מוערך של 9.2 מיליארד דולר ובמקום 14 ברשימת האנשים משפיעים בעולם על שדה הדיגיטל של Wired. בשביל הטריוויה נספר שהוא גם בעל הזכויות על השיר "My Way". בהקשר הישראלי, ניאל מושקע במספר לא קטן של סטארט־אפים ומחזיק ב–30% ממניות גולן טלקום, והוא המקור הפיננסי המרכזי של החברה.

במשרדי גולן טלקום במגדלי אלקטרה בתל אביב, בחולצה לבנה וחיוך נצחי, ניאל מקדיש לנו שעה ארוכה. בשיחה נוכח גם מיכאל גולן, היזם בן ה–36 שהפך את שוק הסלולר הישראלי על פיו. ניאל מדבר על הכל, ולאורך השיחה הוא מציג גישה סדורה לעסקים: להרוויח כסף, סליחה, לא להפסיד כסף, אבל חשוב מכך: לתרום לחברה.

אנליסט אישי  בזק

מוגש בחסות המפרסם

מה אתה חושב על הכינוי "סטיב ג'ובס הצרפתי"?

"פעם בראיון התבדחתי ואמרתי שבעצם הוא חיקה אותי".

אבל אתה אוהב להופיע על במה עם מסך גדול מאחוריך?

"זו העבודה שלי. כל עוד מיכאל גולן היה אתי הוא עשה את זה עבורי, עכשיו אין לי ברירה. למעשה, אני די ביישן".

ובכל זאת, ניאל רחוק מהסטריאוטיפ של טייקון עסקים או טכנוקרט טלקום. אולי כי הוא יכול להרשות לעצמו, הוא תמיד בלי ז'קט, חליפה או עניבה. כל תשובה שלו הוא פותח בהלצה וצחוק, לפעמים על חשבונו. קשה לא ליפול בקסם. כשאנחנו שואלים, למשל, אם בזמנו הפנוי הוא עוסק בספורט, ניאל מצביע לכיוון הבטן שלו ושואל: "מה נראה לכם?". אין ספק שהגישה החיובית שלו סייעה לו במשך השנים ליצור קשרים טובים עם שותפים וכפופים.

לישראל הוא מגיע פעם־פעמיים בשנה. גולן מציג לו את תוצאות החברה, מתקבלות החלטות, ואחר כך הם הולכים לטייל. "שיחווה את ישראל והאנשים בה", אומר גולן. "אני אוהב את ישראל, את האופי, ויש בה סצינת היי־טק מאוד אנרגטית", אומר ניאל.

כשנפגשים עם איש כה עשיר אי אפשר שלא לתהות: מה מניע אותו בעצם? מה הוא רוצה? ניאל משיב: "לעשות עסקים ולעזור לאנשים - אפשר למזג בין השניים. תראה את גולן טלקום למשל: מיכאל גולן נתן חזרה לישראלים יותר מכל מה שעשה כל פוליטיקאי ישראלי ב–20 השנים האחרונות. הרבה מאוד כסף. מיכאל מרוויח אבל גם עוזר למדינה, יש משהו יותר טוב מזה? לי הכי קל לעשות בטלקום".

האיליאדה של ניאל

בלי ספק, מעל הכל, ניאל הוא איש טלקום. יש לו ניסיון של כ–30 שנה בעולם הטלקום - לא רע בשביל יליד 1967. היום הוא הבעלים של ענקית הטלקום Iliad בצרפת, חברה של 11 מיליארד יורו, אבל תחילת דרכו מסקרנת לא פחות: "לימדתי את עצמי תכנות. היה לנו מחשב בבית, ופשוט התחלתי לנסות", משחזר ניאל. הוא לימד את עצמו שפות תכנות כמו בייסיק ו–C, ובמהרה מצא עבודה ראשונה: "בגיל 16 התחלתי לעבוד בחברת תוכן למיניטל ובגיל 18 הקמתי חברת מיניטל, ומאז אני בטלקום - 30 שנה... 30 שנה".

מיניטל הוא שירות שצמח בשנות ה–80 בצרפת. כיום הוא נראה פרימיטיבי, אבל במידה רבה הוא הקדים וחזה את האינטרנט. מדובר בשירות תקשורת מבוסס מחשבים שיכול היה להעביר טקסט. במינטל, קצת בדומה לטלטקסט, אפשר היה להתעדכן בשערי מניות, בלוחות המראות ונחיתות וכדומה. התקשורת היתה דו־כיוונית, כך שאפשר היה גם להזמין כרטיסים לרכבת ואף להירשם לקולג'.

המיניטל היה שירות לא זול - פרנק לדקת תקשורת - ועד לאמצע שנות ה–90 כמעט מחצית מאזרחי צרפת היו מחוברים אליו. חקלאים במדינה השתמשו במיניטל (עד סגירתו, למרות מחאתם, ב–2012) כדי להזמין אבוס לחיות או להזמין מזריע, אבל יותר מכל נודע המיניטל עבור שירותי הסקס שסיפק. בספר של מישל וולבק "החלקיקים האלמנטריים" מתוארים חדרי הצ'אט האירוטי, שכונו "הדפים הוורודים".

ניאל הצטרף מוקדם לחגיגית המיניטל, גם עם שירותי סקס, והתחיל להתעשר. הוא מעולם לא הכחיש את הפעילות הזו שלו, אבל אומר לנו ש"הרבה מאד כסף עשיתי אז דווקא משירות מדריך הפוך" - מעין שירות 441, שזיהה אנשים לפי מספר טלפון.

אייל טואג

ב–1993 זנח ניאל את עסקי המיניטל וניגש לחזון החדש שלו: אינטרנט. הוא הקים את WorldNet, ספקית האינטרנט הראשונה של צרפת, אותה מכר ב–2000, בשיא בועת הדוט־קום, ביותר מ–50 מיליון דולר. מעט לפני המכירה, ב–1999, הקים את חברת הטלקום Iliad, האחזקה המשמעותית ביותר שלו עד היום. תחת החברה הוקם גם המותג Free.

ניאל מספר: "אנחנו המצאנו את הטריפל. יצאנו לשוק עם חבילת טריפל ב–30 יורו לחודש. 12 שנה אחרי, זה עדיין המחיר שלנו. זה מה שמשלמים בצרפת, שווה ערך ל–150 שקל. בישראל אתם משלמים 400 שקל לשירותים הנייחים, טלוויזיה, אינטרנט וטלפון. זה נראה לך המחיר הנכון? אנחנו מסכימים שזה לא בסדר. תסתכל על החברות הקוויות בישראל, עם רווחיות של יותר מ–50% - זה רווח עצום. אם היו מרווחים כאלה בסופרמרקט היתה מתחילה מהפכה".

מה אתה רומז? גולן טלקום הולכת לתקוף גם את השוק הקווי?

"לא לתקוף - להגן. בצרפת אנחנו שומרים על מחיר של 150 שקל לחודש ועדיין רווחיים, ומקווים לעשות אותו דבר גם בישראל. כשלכולם יש סמארטפון ואינטרנט בבית, בסוף זה נהפך לקומודיטי והרווחיות נהפכת לנורמלית".

כאן מתחיל ניאל לעקוץ את המתחרה המר שלו, פטריק דרהי: "גם דרהי מוכר בצרפת טריפל כבלים ב–100, 150, מקסימום 200 שקל. אז למה בישראל הוא מוכר ב–400 שקל לחודש? הוא משתמש בכסף מישראל כדי לקנות חברות בצרפת. כן, אנחנו יכולים להיות אגרסיביים מאוד גם בשוק ה–FIX הישראלי".

מתי זה הולך לקרות?

"אנחנו חושבים שהשוק לא בסדר, אבל ממתינים שמשרד התקשורת ישחרר את הרישיון האחוד (רפורמה שתאפשר למפעילות תקשורת להיכנס לפעילות החדשות בלי להפקיד ערבויות נוספות, א"ז וא"א). אנחנו מחכים שיהיה שוק סיטוני בקווי כדי שנוכל לחכור קווים לבית הלקוח, ובמחיר הוגן. אנחנו מחכים שחברת הסיבים IBC תתחיל לפרוש תשתית שנוכל להשתמש בה. אלה ענייני אדמיניסטרציה, ואין לי לגבי זה יותר מידע מאשר לך".

דרהי וניאל יריבים בהרבה חזיתות. ניאל מספק שירותי אינטרנט, טלוויזיה וטלפון בצרפת, והמתחרה המרה שלו על הענף הזה היא נומריקבל, חברת הכבלים הגדולה של צרפת, בבעלות דרהי. ואילו בישראל, דרהי מחזיק ב–HOT ובחברת הסלולר הצעירה HOT מובייל, שהמתחרה הכי קשה שלה היא גולן טלקום. לסכסוך בין השניים נוספה בשבועות האחרונים עוד חזית מרה, לאחר שדרהי הצליח לרכוש את חברת הסלולר SFR, בסכום של 13.5 מיליארד יורו, מול המתחרה בויאג (Bouygues), שזכתה לתמיכתו של ניאל.

כאן בוחר ניאל, ולא בפעם הראשונה, לטעון בפנינו כי לדרהי יש ליקוי מוסרי - הוא לא משלם מסים. "הכסף שאתה משלם ל–HOT, אותם 400 שקל בחודש, לא נשאר בישראל: הוא הולך לשווייץ וללוקסמבורג ולעוד אי בריטי. גולן, לעומת זאת, לא מנסה להימנע מתשלום מסים, כי זה לא בסדר - אתה צריך לשלם מס במדינה שבא אתה עושה עסקים. אם כולם יעשו כמו דרהי - מה יקרה למדינה שלך?"

"ההשקעה בגולן טלקום 
לא תשנה את חיי"

בלב הסכסוך בין השניים נמצא גם בחור מוכשר אחד בשם מיכאל גולן. בגיל 21, עוד כששמו היה מייקל בוקובזה, גולן הציע עצמו לעבודה ראשונה
ב–Iliad. למעשה, הוא הגיע מחופש לשליח על אופנוע, ומסר את קורות החיים שלו לידי ניאל. למחרת התקבל לעבודה. הוא התחיל בקטן, ונהפך תוך שנים מעטות למנהל פעילות (COO) ואחר כך למנכ"ל החברה.

גולן נכנס לחברה עם 40 עובדים ומחזור מכירות של 20 מיליון יורו, אבל ב–2004 יצאה החברה להנפקה לפי שווי של 700 מיליון יורו, וכשהוא עזב אותה ב–2007 היתה החברה שווה כבר 3 מיליארד יורו - עם מחזור של 1.2 מיליארד יורו, 1,500 עובדים ו–3 מיליון לקוחות. בזכות האופציות שקיבל ב–Free נהפך גולן לאיש עשיר, אם כי ההערכה היא שהונו מסתכם בעשרות מיליוני יורו ולא במיליארדים. ידוע, למשל, שב–2010 החזיק גולן באופן פרטי מניות של HOT בשווי של 60 מיליון שקל.

כשעזב את החברה החליט גולן לעשות עלייה ונרשם לאולפן. ב–2009 התחיל איש עסקים חדש בשם פטריק דרהי לגשש את דרכו בישראל, ובמאי אותה השנה רכש דרהי 15% ממניות חברת הכבלים HOT, במסע קניות שיסתיים רק כאשר HOT כולה תהיה שלו ותימחק מהמסחר בבורסה.

הוא נזקק למישהו בישראל שיעזור לו במסע ההשתלטות, ומצא את המתחרה לשעבר גולן. גולן נהפך לאיש סודו ויד ימינו של דרהי, אך הרומן ביניהם התפוצץ בשאון: בפברואר 2010, אחרי שעבד מאחורי הקלעים, מונה גולן לדירקטור ויועץ למנכ"ל HOT, אבל כבר ביוני אותה השנה עזב את החברה במפתיע, לאחר שפוטר או התפוטר במקרה הטוב. בשלב הזה נהפך גולן, שוב, ליריב עסקי של דרהי.

תומר אפלבאום

כשמשרד התקשורת הישראלי החליט לצאת למכרז תדרים להכנסת שתי חברות סלולר חדשות, גולן הקים קבוצה שתתחרה על התדרים ראש בראש מול דרהי. הסכסוך אפילו הגיע לבית משפט בטענה לגניבת סודות מסחריים מצד גולן, משפט שבו הפסיד דרהי. תוצאת מכרז התדרים הזה הוא שתי חברות סלולר חדשות: HOT מובייל של דרהי וגולן טלקום של מיכאל גולן. גולן מחזיק רק 45% בחברה, לעומת 30% של ניאל.

גולן טלקום יצאה לדרך במאי 2012 והובילה את "האביב הסלולרי" של ישראל. כידוע, היא לא לקחה שקל של חוב מהבנק או מהציבור, ונסמכה עד היום על הון מהבית. אלא שעד היום היא ממשיכה להפסיד כסף. לאור זאת, וגם לאור הטרנד העולמי, מתגברות ההערכות שגולן טלקום נמצאת על המדף.

אולי כדאי למכור?

"מה, אתה משוגע? גולן טלקום זה הסטארט־אפ שאני הכי אוהב בעולם. זו החברה הכי צומחת בישראל ואנשים אוהבים אותה. אנחנו גדלים ורוצים לגדול עוד. אנחנו הולכים להישאר פה הרבה שנים ולעשות כסף גדול, ויכולים לעשות מהפכה גם בשירותים הנייחים. להפך, כל מתחרה שרוצה להימכר - אנחנו רוצים לקנות אותו. למה למכור? אתה מכיר חברת סלולר בעולם שרווחית אחרי שנתיים או שלוש?"

כן. Free.

"טוב, יש לנו 'פור' של שישה חודשים בהשקה. דבר איתי עוד חצי שנה".

זה שונה. בצרפת יש 65 מיליון אנשים, ל–Free יש 8 מיליון לקוחות סלולר. זה לא יכול לקרות בישראל. בצרפת הצלחתם לשמור על רף ה–20 יורו. כאן התחלתם עם 20 יורו (99 שקל), אבל בינתיים הבחור פה מוכר את אותה החבילה ב–35 שקל לחודש. גולן מפסידה המון כסף - זה מוערך במאות מיליוני שקלים.

"מוזר איך רק בישראל אנשים שואלים אותי אם אני הולך לפשוט רגל", אומר ניאל וצוחק. "ההשקעה בגולן טלקום זה לא מה שישנה את החיים שלי. ולגבי המחיר, 35 שקל בחודש, אתה צריך לזכור שבסוף זה רק גלים שעפים באוויר".

אז את מי תקנה?

"מי שרוצה להימכר - HOT, סלקום. נפגשתי בפאריס עם אנשים של חיים סבן (בעל הבית בפרטנר, א"ז וא"א), אבל גם פרטנר לא למכירה".

אייל טואג

בניגוד למצבה הנוכחי של גולן טלקום, Free היא סיפור הצלחה. לחברה מחזור הכנסות שנתי של 3.7 מיליארד יורו (עלייה של 19% לעומת 2012), EBITDA של 1.2 מיליארד יורו ורווח נקי של 265 מיליון יורו. בעת כתיבת שורות אלה, העיתונות הכלכלית בעולם מדווחת כי ניאל נמצא במגעים לרכישה של מונקו־טלקום תמורת 450 מיליון דולר. כדי להשלים את התמונה נספר של–Free, נכון לסוף 2013, יש עוד 5 מיליון לקוחות קוויים, בנוסף ל–8 מיליון לקוחות הסלולר. עם תג מחיר של 20 יורו לחודש לחבילה ללא הגבלה, Free גוררת את שוק הסלולר הצרפתי לתחרות חסרת רחמים.

גם בצרפת וגם בישראל, בסוף החברות יגיעו פחות או יותר לאותם נתחי שוק והתחרות תגווע.

"לא בהכרח. צריך יזם אחד, שחקן אחד שהוא מחוץ לשורה. למה המחירים בישראל כל כך נמוכים? מפני שמיכאל כאן. אף אחד מהמתחרים האחרים לא רואה את טובת הציבור, אלא רק מקסום רווחים".

מלאך בשמי פאריס

תואר נוסף שניאל זכה לו, בצדק רב, הוא "האנג'ל הפעיל בעולם". המלאך הזה משקיע השקעות מוקדמות בסטארט־אפים, מה שמכונה Seed, בקצב לא ייאמן: "אנחנו עושים שתי השקעות בשבוע בממוצע. אני לא יודע בכמה חברות השקעתי עד עכשיו. המטרה היא לעזור ליצור חברות חדשות. להם יש רעיון ואין כסף, ולנו יש כסף. אנחנו לא מחפשים ROI (החזר על ההשקעה). אולי נרוויח כסף בעוד עשר שנים ואולי בעוד 20 שנה". את ההשקעות בהזנק עושה ניאל דרך קרן ההון־סיכון קימה (Kima Ventures), וההשקעה בדרך כלל אחידה: 150 אלף דולר לחברה. באתר של קימה, תחת הסעיף "אקזיט", מופיעות עשר השקעות מוצלחות.

אתם משקיעים לפעמים גם בסיבובי גיוס מאוחרים יותר?

"בדרך כלל לא, אבל אם המוצר נהדר וההנהלה נהדרת, אז לפעמים אנחנו חורגים מהכלל".

עוד ידוע לגבי ניאל, שהוא כלל לא פגש 99% מהחברות שהוא השקיע בהן. אז איך בוחרים? ניאל מסביר: "יש לי מישהו בצרפת, מישהו בלונדון ומישהו בישראל, שזה ג'רמי (ברבי, ראו מסגרת), והם נפגשים עם החברות ובוחרים במי להשקיע". מספרים על ניאל שהוא מקדיש לעסקי ההון־סיכון שלו כעשר דקות ביום, שבהן הוא בעיקר משיב למיילים של ברבי והציידים האחרים בתשובה הקצרה: "לשיקולך".

לא נמאס לך לשפוך כסף על סטארט־אפים? אתה הרי בעיקר מפסיד.

"מפסיד? אתה יודע שהייתי מושקע ב–Nest (חברה שגוגל רכשה לאחרונה ב–3.2 מיליארד דולר, א"ז וא"א)? אני לא יכול להגיד לך כמה בדיוק, אבל עשיתי שם הרבה מאד כסף".

מתוך אתר בית הספר

גולן: "יותר מכל ההשקעות שלו אי פעם בגולן טלקום".

ניאל: "אני גם המשקיע הראשון בסקוור (חברה לתשלומים סלולריים שלאחרונה נכתב שהיא עומדת למכירה, א"ז וא"א) - מה השווי שלה? בצרפת אני מושקע בחברה בשם Deezer (שירות מוזיקה בסטרימינג, א"ז וא"א), ששווה גם היא מיליונים רבים של יורו".

לפני כמה חודשים התחיל ניאל עוד פרויקט שאפתני עם הרבה הוצאות ובלי הכנסות. קוראים לזה 42. הוא מסביר: "בצרפת נמצאים מפתחי התוכנה הטובים בעולם. אפשר למצוא אותם בכל החברות החמות של עמק הסיליקון. אלא ששכר הלימוד גבוה - כ–10,000 יורו בשנה, אז רק אם להורים שלך יש כסף אתה יכול ללמוד. 42 הוא בית ספר שהקמתי. זה עולה לי 30 מיליון שקל בשנה. בשונה מכל האוניברסיטאות, אנחנו לא דורשים שום תעודה או דיפלומה.

"אנחנו דורשים רק שני דברים: מוטיווציה ללמוד ולוגיקה טובה. למבחן הקבלה ניגשים 70 אלף סטודנטים, והם נכנסים למין משחק משימות של 22 שעות בשלוש ימים. משם אנחנו בוחרים 4,000 מועמדים ומכניסים אותם לחודש עבודה שבו יש בערך 500 שעות. כך אנחנו בוחרים את ה–1,000 הכי טובים ולוקחים אותם ללימודים: אנחנו נותנים להם מגורים ומחיה והם לא צריכים לשלם כלום.

"בית הספר פתוח 24 שעות ביממה, והלימודים אינם פרונטליים אלא בצורת לימוד של עמית לעמית ומשימות. אחרי לימודים אינטנסיביים במשך כמה שנים, יש לך את המתכנתים הטובים בעולם. אנשים מגוגל ומפייסבוק כבר אמרו לסטודנטים מהמחזור הראשון שלנו, 'תתקשרו אלינו ביום שאתם מסיימים'. התחייבתי להשקיע במיזם 70 מיליון יורו לאורך עשר שנים". בעבר הסביר ניאל כי השם 42 נבחר כמחווה לספר "המדריך לטרמפיסט בגלקסיה" של דאגלס אדמס, שבו מחשב העל "הרהור עמוק" מגיע למסקנה כי התשובה ל"חיים, היקום וכל השאר" היא 42.

ב–2010 נכנס ניאל לעוד השקעה מעניינת: יחד עם קבוצת משקיעים הוא רכש את העיתון הצרפתי "לה מונד", שהוחזק עד אז בידי עובדיו. חלקו של ניאל ברכישה: כ–100 מיליון יורו.

זה די מקובל בארה"ב, וגם בישראל, שאנשי עסקים מחזיקים חברות מדיה כדי לקבל יחסי ציבור טובים יותר ולשפר עמדות מול פוליטיקאים. זה המקרה?

"המאמר החמור ביותר עלי, אי פעם, היה בעיתון שאני החזקתי, Mediapart. המאמר הכי חיובי שהופיע על פטריק דרהי היה ב'לה מונד'. אתן לך עוד דוגמה: הדירקטוריון של העיתון מורכב ברובו מיהודים, ועדיין אי אפשר להגיד שהקו המערכתי של 'לה מונד' הוא תמיד פרו־ישראל. יש לנו עיתונאי בירושלים - אני לא מכיר אותו בכלל, אף שאני משלם את החשבון. בין בעלי המניות יש הבדלים בדעות, אבל אנחנו לא מתערבים ולא משפיעים על הקו המערכתי".

בלומברג

אז למה להחזיק עיתון?

"אם אתה רוצה לשמור על דמוקרטיה חיה אתה צריך עיתון חופשי".

אז זו פילנתרופיה מבחינתך?

"לא. זו חברה. אנחנו עוזרים לה להתפתח אבל לא נוגעים בתוכן, כי אם לא יהיה עיתון לא תהיה דמוקרטיה, ולכן אנחנו נותנים למערכת את החופש המלא. כיום 'לה מונד' לא מפסיד כסף ולא מרוויח, הוא בנקודת האיזון".

איך עושים כסף במדיה?

"השאלה הנכונה היא אם אנשים מוכנים לשלם עבור חוכמה ושכל, אם כן, ואם יש לך ביד משהו מיוחד, משהו שונה, אז אין לך בעיה. בשלב זה 'לה מונד' עושה כסף על האינטרנט ומפסיד על הנייר".

בדרכו שלו

כאמור, ניאל גם מחזיק בזכויות לשיר My Way, שהביצועים המוכרים שלו הם של פרנק סינטרה ואלביס פרסלי. את "ההשקעה" הזו, אם אפשר לקרוא לזה ככה, הוא עשה ב–2009, וגם בה יש לדבריו יסוד ערכי: "זהו שיר צרפתי במקור שעובד לאנגלית (אין קשר בין המלים בשתי הגרסאות). הכרתי את בעלי הזכויות הצרפתיים ורכשתי את הזכויות. זה השיר המושמע ביותר בארה"ב ב–20 השנים האחרונות, כך שאני גם עושה על זה כסף".

אז אם לחזור להתחלה: מה מניע איש שיושב על הון כל כך עצום? לאורך ההיסטוריה העסקית שלו, ובעיקר בשנים האחרונות, נראה שניאל לא ממש מוטרד מכסף. ההשקעות שלו, שנעשות במה שנראה כמעט כפזרנות, הן שילוב של עסקים עם ערך מוסף: זה יכול להיות הוזלת מחירים, הכנסת תחרות לשווקים חולים, צמצום פערים סוציו־אקונומיים, שמירה על הדמוקרטיה ואף פטריוטיות צרפתית בריאה.

יכול להיות שניאל גם מנסה לעשות תיקון כלשהו, להכות על חטא עבר. בתחילת שנות ה–2000 הוא החזיק ברשת חנויות סקס בצרפת, שמאחורי אחת מהן פעל בית בושת. במאי 2004 הושם ניאל במעצר לחודש, וב–2006 הוא נשפט. הוא זוכה מהאשמה הקשורה בזנות, אך הורשע בשימוש לא ראוי בכספי תאגיד - לא סעיף בעל רישום פלילי. נגזרו עליו שנתיים מאסר על תנאי וקנס של 250 אלף יורו.

עוד ב–2011, כשנודע שהוא עומד להיכנס לשוק הסלולר הישראלי, עימתנו אותו את הסיפור הלא נעים. ניאל עצמו כתב ושלח מכתב 
ל–TheMarker, שבו הסביר: "לצערי, לפני שנים רבות הייתי מעורב בעסקים כלשהם, שכיום אני בוש בהם ומתחרט עליהם. הטעות המצערת ההיא הובילה אותי להקדיש את חיי ואת הקריירה שלי לחולל תחרות בשוק הטלקום הצרפתי לטובת הלקוחות.

אייל טואג

"Iliad–Free שבה אני מחזיק משרתת יותר מ–5 מיליון לקוחות צרפתים שנהנים מאינטרנט מהיר, טלפוניה במחיר קבוע וקרוב ל–400 ערוצי טלוויזיה - וכל זה במחיר של 30 יורו לחודש. מחיר זה לא השתנה בעשור האחרון, וגרם למתחרות הענקיות להפחית את מחיריהן בכ–40%. באחרונה זכיתי במכרז תדרים של ממשלת צרפת להפעיל את רשת הסלולר הרביעית במדינה. נשיק את השירות ב–2012.

"אחזקות נוספות שלי הן בעיתון 'לה מונד', חברת נדל"ן ומספר גדול של חברות סטארט־אפ בצרפת ובשאר העולם, כולל שבע חברות ישראליות. בכוונתי לתרום מהידע והניסיון שלי לבניית חברת סלולר ישראלית חדשה שתספק ללקוחות הישראלים שירותים איכותיים במחירים אטרקטיביים מאוד, כפי שמגיע להם". לסיכום הראיון הוא אומר: "תמיד שואלים אותי על ROI (החזר השקעה). למה זה כל מה שמעניין אנשים? בסוף החיים שלי אני לא רוצה לתת כלום לילדים שלי (שלושה במספר, א"ז וא"א) - זו לא הדאגה שלי. אני רוצה לייצר דברים שמתפתחים ומפתחים עוד חברות ועסקים חדשים, וגם לעזור לדמוקרטיה".

"ההשוואה בין ישראל 
לצרפת מטעה ושגויה"

מ–HOT נמסר בתגובה: "הטענות המוצגות בכתבה על ידי מר ניאל, ביחס לקבוצת HOT והעומד בראשה, פטריק דרהי, הינן שגויות מיסודן ומטעות. כניסתו של דרהי, בעל השליטה בקבוצת HOT, לשוק התקשורת הישראלי, הובילה למהפכה של ממש בתחום הטלקום בישראל ולמהפכה צרכנית בשוק הישראלי, ו–HOT היתה הראשונה להציע הצעות פשוטות ומשתלמות הנותנות מענה למגוון צרכים ושירותים הנדרשים לצרכן הישראלי.

"מאז כניסתו של דרהי לקבוצת HOT עלה משמעותית היקף ההשקעות בפיתוח תשתיות ההנדסה והשירות, ורק בשלוש השנים האחרונות השקיעה הקבוצה כ–3 מיליארד שקל - והיד עוד נטויה. HOT גאה להיות חברה ישראלית מובילה בתחום התקשורת, המשרתת מיליון וחצי לקוחות בקירוב ומשלמת מסים ותגמולים כחוק בישראל (כ-190 מיליון שקל מדי שנה).

"ההשוואה בין ישראל לצרפת מטעה באופן מגמתי ושגויה מיסודה, ומשתמע מדבריו של ניאל שאינו מכיר את השוק הישראלי, מאחר שמדובר בשווקים שונים ובהצעות אחרות לחלוטין: הצעות הטריפל המוצעות בישראל אטרקטיביות הרבה יותר מאלה המוצעות בצרפת, וזאת בהשוואה פשוטה. הטריפל הצרפתי כולל ממיר אחד בלבד, התוכן בסיסי ואינו כולל רכש חדש והפקות מקור. אי לכך במרבית המקרים רוכש הלקוח חבילת ערוצים מספק נפרד בעלות שנעה בין 20 ל–40 יורו. החבילות בישראל מציעות ללקוחות, מעבר לטלפון ולאינטרנט, גם תוכן עשיר מאוד ועדכני של סדרות מקור וסדרות רכש. בסך הכל משקיעה HOT בתוכן 700 מיליון שקל בשנה. בנוסף לכל אלה HOT מציעה בחבילה שלה לפחות שני ממירים.

"הניסיון להציג מחירים נמוכים המוצעים במבצעי הצטרפות היא מגמתית, ומחירי הצטרפות במסגרת מבצעים מוצעים גם ב–HOT. הלקוח הישראלי מקבל הרבה יותר מהלקוח הצרפתי, וזאת בתשלום דומה באופן יחסי, ולכן מובן שאין יסוד לאמירה של ניאל. שאר הטענות המועלות בכתבה על ידי ניאל אינן ראויות להתייחסות".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#