ארץ האפשרויות המוגבלות: מה הסיכוי שלכם להתקדם בחיים? - קריירה - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
מוסף חג

ארץ האפשרויות המוגבלות: מה הסיכוי שלכם להתקדם בחיים?

החדשות הרעות: אם נולדת להורים בעשירון התחתון, הסיכויים שלך לצאת ממעגל העוני נמוכים ■ החדשות הטובות: אם נולדת לעשירון העליון, רוב הסיכויים שתישאר עשיר לנצח

145תגובות

"זאת מחאה של מפונקים"' סנטו בשבועות הראשונים של קיץ 2011 ביושבי האוהלים ברוטשילד - לפני שהמחאה גדלה והתפשטה, ונהפכה גדולה מכדי שאפשר יהיה לבטלה במחי יד. ובכל זאת, היא נשארה במידה רבה בתודעה הציבורית "מחאה לבנה" - של ילדים למשפחות ממעמד הביניים באזור המרכז. זה אולי נכון, אבל ככל שהזמן עובר ברור שהסיבות שבגללן יצאו ההמונים לרחובות עדיין נוכחות - ואף מחריפות.

אחת מהסיבות הללו היא תחושה של תקיעות, של אין מוצא. צעירים חשים כי למרות העובדה שיש להם תעודת בגרות, שהם בוגרי שירות צבאי ובעלי תואר ראשון ולפעמים גם שני, אפשרויות ההתקדמות שלהם בחברה מוגבלות מאוד. התחושות האלה קיבלו גיבוי במחקרים, שהראו כי הצעירים האלה לא מפונקים - הם דווקא יודעים טוב על מה הם מדברים. ישראל נהפכה בעשורים האחרונים למדינה שבה יכולת הניידות, המוביליות החברתית, הרבה יותר מצומצמת ומוגבלת.

אילן אסייג

התופעה לא ייחודית לישראל - ורווחת בעולם. ההיסטוריון הכלכלי גרגורי קלארק פירסם לאחרונה ספר פרובוקטיבי שעוסק בניידות חברתית. קלארק מצא כי הרקע המשפחתי של אדם מאפשר לחזות 50%–70% מרמת החינוך או ההכנסה של הילד בעתיד. כלומר, באמצעות ההיסטוריה המשפחתית של אדם ניתן לחזות בסבירות של יותר מ–50% את עתידו הכלכלי. בראיון שהעניק לאשר שכטר שפורסם ב–TheMarker, טען קלארק כי "הניידות החברתית במדינות העולם כיום אינה גדולה יותר מאשר באנגליה הפיאודלית". אולי זה לא מקרה שמחאות חברתיות דומות לזו שהיתה בישראל שטפו את כל העולם בשנים האחרונות.

עשו לייק וקבלו את מיטב כתבות TheMarker ישירות לפייסבוק

עד כמה המצב גרוע בישראל? שוחחנו עם חוקרים וסוציולוגים, וניסינו לשרטט את תמונת המוביליות - או יותר נכון, אי־המוביליות - החברתית בישראל 2014.

1. תקועים בעשירון התחתון

לפני כשנתיים פירסמנו כאן ב–TheMarker תוצאות של מחקר שערכו גלית בן נאים, מנהלת תחום בכירה במינהל הכנסות המדינה, ואלכסיי בלינסקי, כלכלן במינהל - שהעידו על הירידה במוביליות החברתית בישראל ב–2003–2009. הבדיקה התמקדה בשני הקצוות של החברה הישראלית - העשירון העליון והעשירון התחתון - והראתה כי פחות ופחות ישראלים שמוקמו בעשירון התחתון בשנים אלה הצליחו לשפר את מצבם הכלכלי בשנה העוקבת ולעלות לעשירון גבוה יותר.

לפי המחקר, כ–65% ממי שנמנו עם העשירון התחתון בשנה מסוימת נשארו באותו עשירון בשנה שלאחר מכן. הסיכויים להיחלץ מתחתית הסולם החברתי בישראל פחתו והלכו בשנים אלה. בניתוח שבדק אוכלוסייה משתנה, כלומר את כלל העובדים בשנה מסוימת - ולא עובדים ספציפיים במשך כמה שנים, נמצא כי בעוד שב–2003 כ–49% ממי שהיו בעשירון התחתון נותרו באותו עשירון ב–2004, שיעור זה עלה בקביעות עד 56% ב–2009. ככל שהפרט השתייך לעשירון נמוך יותר, כך קטנה ההסתברות שלו לעלות ביותר מעשירון אחד.

לפני כחצי שנה עידכנה בן נאים את תוצאות המחקר ל–2010–2011, ובאופן כלל לא מפתיע גילתה כי המוביליות בישראל מוסיפה להידרדר. ב–2009 נרשמה ירידה חדה במוביליות של העשירון התחתון, לאחר ירידה מתונה בשיעור מצטבר של 2% בלבד ב–2003–2008. ב–2010–2011 נרשמה ירידה נוספת: ב–2011 לבדה ירדה המוביליות בעשירון זה ב–3.4%. בסך הכל, ב–2008–2011 ירדה המוביליות בעשירון התחתון בשיעור מצטבר של קרוב ל–10%.

במקביל, נרשמה ירידה בשיעור הישראלים שמוקמו בעשירון העליון בשנה מסוימת והידרדרו לעשירון נמוך יותר. 87.6% ממי שנמנו על העשירון העליון ב–2009 נותרו בעשירון זה ב–2010 - עלייה של 1.5% לעומת 2009. ניתוח של הממצאים מראה כי ב–2011 חלה ירידה חדה במוביליות במאיון העליון, ובפרט באלפיון העליון: 73% ממי שנמנו על המאיון העליון ב–2009 נותרו בו ב–2010; ב–2010–2011 עלה שיעור זה ל–76%. באלפיון העליון הירידה במוביליות היתה אף חדה יותר: 63.1% ממי שנמנו על האלפיון העליון ב–2010 נותרו בו גם ב–2011 - שיעור גבוה ב–7.2% לעומת 2009–2010. בשורה זו אולי טובה למי שמאיישים את העשירון העליון – אבל טובה פחות לאנשים מעשירונים נמוכים יותר שמתדפקים על דלתותיו.

"יותר ויותר חוקרים טוענים כיום שמסלולי המוביליות בישראל מצטמצמים והולכים", אומר פרופ' דני ממן, ראש המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בן גוריון בנגב. "לפי סברה זאת, בעבר היו בחברה הישראלית אפשרויות מוביליות גבוהות יותר. כך, המוביליות שנבעה מההגירה ממדינות בריה"מ לשעבר בשנות ה–70 וה–90, או מההגירה מצפון אפריקה בשנות ה–50, הצטמצמה. אחד הביטויים לכך היה המחאה החברתית האחרונה".

ואכן, את המחאה החברתית של 2011 הובילו בני הדור השלישי למהגרים שאיכלסו את ישראל בשנות ה–50. סביהם וסבתותיהם הגיעו לישראל כמהגרים תלושים, חלקם בחוסר כל; הוריהם, בני הדור השני, זכו לשפר את מצבם - והנכדים כבר נתקלו בחומות גבוהות יותר.

עשו לייק וקבלו את מיטב כתבות TheMarker ישירות לפייסבוק

2. התחרות מניידת - ולהיפך

פרמטרים רבים משפיעים על המוביליות החברתית. רובם קשורים לשוויון ההזדמנויות ולרמת התחרותיות במשק. נגישות של כלל האוכלוסייה למערכת החינוך, נגישות גיאוגרפית למרכזים כלכליים - הם, למשל, גורמי מפתח באפשרויות של האזרחים לשפר את מצבם. אחד הגורמים המעניינים הוא רמת התחרות. כך, מהבדיקה של בן נאים עלה כי רמת המוביליות בעשירון העליון ירדה משמעותית ב–2010, בעיקר על רקע התאוששות ענף הפיננסים לאחר המשבר העולמי.

מנגד, הירידה במוביליות בעשירון העליון נבלמה ב–2011, כתוצאה מהתגברות התחרות בענף התקשורת וההרעה המחודשת בפעילות הבנקים וחברות הביטוח במחצית השניה של השנה. התחרות בענף התקשורת הביאה לירידה במשכורות בענף וליציאה של עובדים מענף זה מהעשירון העליון - תופעה דומה לזו שהתרחשה בענף הפיננסים.

כנס היי־טק לחרדים בירושלים
אמיל סלמן

מוביליות חברתית, תחרותיות ויעילות כלכלית קשורות זו לזו. המשמעות של שוויון הזדמנויות היא תחרות רבה יותר על כל משרה והזדמנות. הסרת החומות שמונעות מאנשים מסוימים להתמודד על הזדמנויות כלכליות תבטיח כי האנשים הטובים ביותר יאיישו כל תפקיד ומשרה. חברות מקובעות שמסודרות בקסטות סופגות מכך הפסדים כלכליים - והעושר נצבר בידי מעטים.

אם כך, התחרותיות הלא מספקת במשק הישראלי - בין אם זה בענף הבנקאות, בענף המזון או בענפים אחרים - מסבה לאזרח הישראלי הפסדים לא רק ביוקר המחיה הגבוה, אלא גם באפשרויות הקידום הפתוחות ובפערי השכר בתוך החברות. מי שמחפש ראיה לכך, יכול למצוא אותה בניתוח של האוצר את 20 החברות בעלות הייצוג הגבוה ביותר של עובדים באלפיון העליון.

ענף התקשורת, שבשנים שבהן נערך המחקר רק החל להיהפך לתחרותי, בלט עם פערי שכר גדולים בין אלה שנמצאים בראש הפירמידה לאלה שמאיישים את תחתיתה. זאת, בזמן שענף ההיי־טק - שתחרות היא נשמת אפו - התאפיין בפערי שכר נמוכים. חברה בודדת מהתעשייה המסורתית יוצגה ב–20 החברות הבולטות באלפיון העליון. חברה זו היא מונופול בתחומה, ולפי הערכות מדובר בחברה ששולטת בשוק המשקאות הקלים - קוקה קולה. ברשימה בלט גם בנק מרכזי בישראל, שעובדיו היוו 10% מכלל עובדי ענף הפיננסים באלפיון העליון - לפי הערכות, זהו בנק הפועלים. הריכוזיות בענפים אלה הולכת יד ביד עם תגמול מופרז למעטים.

לבסוף, מי שרוצה להבין את הנזקים הנשקפים לאזרח מפערים אלה, מוזמן לשים לב לתאגיד הבודד שייצג את ענף שירותי הבריאות בין 20 החברות הבולטות באלפיון העליון - בית החולים הדסה, שקריסתו בשבועות האחרונים קשורה גם למיקומו ברשימה הזו, ופגעה בכלל אזרחי ישראל.

עשו לייק וקבלו את מיטב כתבות TheMarker ישירות לפייסבוק

3. ניידות תלויית מוצא, אמונה ומין

אחד האויבים הגדולים של המוביליות בישראל הוא החלוקה המובחנת של האוכלוסייה הישראלית לקבוצות על בסיס מוצא, אמונה ומין. האפשרויות שניצבות, למשל, בפני החרדים והערבים לנייד את עצמם הן מועטות ביותר. כך, אחד ההסברים לירידה במוביליות בעשירון התחתון ב–2010–2011 שמוצגת במחקר של בן נאים, נעוץ בגידול בשיעור התעסוקה של חרדים, אוכלוסייה שגם כשהיא עובדת - רמות השכר שלה צומחות בשיעורים נמוכים הרבה יותר משל יתר האוכלוסייה בעשירון התחתון.

מיכל פתאל

במלים פשוטות יותר, היעדר השכלה וכלים מקצועיים באוכלוסייה החרדית מביא לכך שגם כאשר יותר ויותר חרדים נכנסים לשוק העבודה, הם מאיישים את העשירונים התחתונים ואינם מסוגלים לקדם את עצמם במעלה הסולם הכלכלי - ובכך משפיעים על רמת הניידות החברתית בחברה הישראלית כולה.

מבחינה מספרית, הקבוצה הגדולה ביותר שהשתייכות אליה עשויה להגביל את ההזדמנויות הניצבות בפניה היא הנשים. זאת, אף שהשיפור במעמד האשה במגזרים מסוימים של החברה הישראלית בשנים האחרונות הביא לעלייה במובילות של נשים. כמו כן, קיימים מחקרים שמעידים על מוביליות בין־דורית גבוהה יותר של נשים מאשר גברים, כלומר - הקשר בין המקצוע של האב למקצוע של ביתו הוא נמוך יותר מאשר הקשר בין מקצוע האב למקצוע של בנו. עם זאת, כאשר מדובר בהזדמנויות גרידא - מועדונים רבים בחברה הישראלית פותחים דלת רחבה יותר בפני גברים מאשר בפני נשים.

"הרוב המכריע של אנשים שמחפשים עובדים עושים את זה דרך קשרים, על דרך חבר מביא חבר. התוצאה היא שארגונים נוטים לשכפל את עצמם מבחינה סוציולוגית", אומרת ד"ר יופי תירוש מאוניברסיטת תל אביב, משפטנית שעוסקת באפליה, העדפה מתקנת ויחסה של מערכת המשפט למרכיבים חיצוניים בזהות בני אדם הנובעים מגורמים כמו תרבות, מגדר ושפה.

"במקומות עבודה למשל, מראיין שמתמודד עם מרואיין ירגיש נוח אם הוא יוכל לדבר אתו על אתרי סקי בשווייץ או על כדורגל בשבת. וכמובן על הגדוד בצבא. הצבא הוא אינדיקטור מאד חזק לאיכות בישראל. אנחנו יודעים שאתה משלנו ברגע שאנחנו מגלים שהיית ביחידה יוקרתית בצבא.

"ישבתי כמה פעמים בוועדות איתור למשרות בכירות, וראיתי שרוב המועמדים שניגשים למשרות הם אנשי צבא. זה מתחיל בזה שיש להם שירותי מציאת עבודה חדשה - שולחים להם את המכרזים. והדינמיקה היא מהר מאוד של 'איפה היית בצבא, אני זוכר אותך מהגדוד ההוא'. זו דינמיקה שלא תעבוד כשהמועמדים הם ערבי או אשה. יוצא שרמת ההזדהות והאמון היא נמוכה כשמדובר באנשים שבאים מעולמות אחרים ומנסים לחדור למועדוני האליטה. המשמעות עבורם היא כל הזמן להיות זרה או לא שייך", אומרת תירוש.

4. המועדון ששווה 
לך כסף

דניאל בר און

הקבוצה שאליה משתייך אדם היא גורלית בקביעת מונח סוציולוגי נוסף, שממלא תפקיד דרמטי במסלול החיים של כל אחד מאתנו: היקף ההון החברתי שאנו צוברים. הון חברתי הוא הערך המוסף שמפיקים אנשים מהקשרים החברתיים במסגרות שאליהן הם משתייכים. ככל שההון החברתי במועדון שאליו אתה משתייך גדול יותר, כך תוכל להפיק ממנו ערך כלכלי רב יותר.

בין אם זה בחיפוש עבודה, ברכישת דירה או בבחירת בית השקעות שינהל עבורך את הכסף - חברות במועדון הנכון יכולה לאפשר לך נגישות להזדמנויות הטובות ביותר ולהניב לך את המידע המועיל ביותר כדי לבצע את הבחירות הנכונות ביותר מבחינה כלכלית. מוסדות ישראליים, כמו קורס טיס בחיל האוויר או יחידת 8200, מכירים בערך המוסף הזה ומשקיעים משאבים רבים בהגדרת ובגיבוש המועדונים ליוצאי היחידה.

מחקרים של סוציולוגים כמו פרופ' רוברט פטנאם האמריקאי מראים שרובנו משיגים עבודה בזכות היכרויות שיצרנו. הם מעידים גם כי השתייכות למועדון או לקהילה עשויה לייצר ביטחון: המנבא החזק ביותר, לפי פטנאם, לרמת פשיעה בשכונה מסוימת הוא כמות ההיכרויות האישיות בתוך אותה שכונה - ככל שיותר תושבים מכירים אחד את השני, הפשיעה יורדת. רמת הבריאות, הזהות העצמית, ורווחת הקהילה מקושרים כולם באופן חיובי להון החברתי.

היתרונות שפטנאם מצא בקשרים הדוקים בתוך קהילות לא סותרים את העובדה שמועדונים שסגורים בפני כלל האוכלוסייה עשויים להשפיע לרעה על מי שנשאר בחוץ. הסיבה לקיומם של רוב המועדונים היא הרי בדיוק זו - הערך המוסף שהם מקנים לאלה שמשתייכים אליהם, היתרון היחסי וההבחנה שהם מאפשרים בין מי שחבר בהם למי שאינו חלק מהמועדון. ככל שהמועדון סגור יותר, כך ההון החברתי שהוא מעניק לחברים גדול יותר, והחברים חוששים לחלוק אותו עם אנשים חיצוניים. ככל שהמועדון טוב יותר - הוא ינסה לשמר את עצמו ואת כוחו.

לדברי תירוש, "הנכס הגדול ביותר של רוב האנשים, הרבה יותר מהדירה או המכונית שלהם, הוא ספר הטלפונים שלהם, שמגדיר למי הם יכולים להרים טלפון. השווי הכספי של היכולת להרים טלפון כדי לבטל דו"ח חניה, לקצר הליכים לקבלת אישורי בנייה, לחפש דירה או כמובן עבודה הוא עצום. אם תבוא מקבוצה שהיא האליטה העסקית התרבותית והפוליטית - תישאר שם. כסף אוהב כסף. כסף נמשך לכסף.

"אני לא יכולה להתקשר לחברת ניהול השקעות אם אין לי חצי מיליון שקל. יש פה עולם שלם שמתנהל רחוק מהעין. אני תמיד נותנת את הדוגמה של היישוב ארסוף. אלה יישובים שאתה לא רואה אותם - יישובים מבודדים, שיוצרים מצב שבו העושר הגדול סמוי מן העין. אם פעם העשירים נסעו בכרכרות מצופות זהב והיו להם טירות, כיום העושר הרבה יותר מופשט וחבוי".

אילן אסייג

5. הדלתות המסתובבות

גם עשרות שנים אחרי שהשתחררו מהצבא, אפשר לפגוש באנשי "הכמעט", שמסתובבים עם רגשי תסכול ואכזבה שלא כהו עם השנים: כמעט סיימו קורס טיס, כמעט התקבלו ל–8200, כמעט שירתו בתלפיות וכן הלאה. הסיבה לכך שאנשים נושאים עמם אכזבות כאלה שנים כה רבות היא התחושה שהם עמדו על סף כניסה למועדון שהיה משנה את מסלול חייהם. הם ניצבו בפתח, צפו בכל מי שבפנים רוקד ונהנה, ראו את עצמם בדמיונם בפנים - אבל ברגע האחרון נשארו בחוץ, ונאלצו לכתת את רגליהם כאחד האדם בחיפוש אחר הזדמנויות.

תחושה זו נסמכת על האמונה בכך שהמועדונים הטובים באמת מדביקים לך תווית שמאפשרת לך להיכנס לעוד מועדון ועוד מועדון - בשרשרת שתסלול את מסלול חייך. ממן מגדיר זאת כ"רעיון הדלתות המסתובבות. אנשים שעוברים מאליטה אחת לאחרת. עד ראשית שנות ה–80 הקצונה הצבאית היתה המקור העיקרי שממנו אנשים נכנסו לאליטות שונות. היתה תנועה מהצבא לאליטות אזרחיות אחרות - כלכליות, ביורוקרטיות וגם פוליטיות. כיום די ברור שהצבא איבד מחשיבותו בממד הזה. זהו חלק משקיעת הצבא בחברה הישראלית. כיום, לעומת זאת, השאלה אם נכנסת למשל לאגף התקציבים או לחשב הכללי באוצר, היא משמעותית יותר למסלול שלך".

6. מועדונים קמים ונופלים

החברה הישראלית היא אכן דינמית, וקיימים שינויים בעוצמתן ובהרכבן של קבוצות הכוח בחברה הישראלית. כפי שמגדיר זאת ממן, "מקורות הגיוס לאליטות משתנים. חוץ מירידת כוחו של הצבא, שינוי אחר הוא בפוליטיקה. בעבר, המפלגות היו אחד ממוקדי הכוח העיקריים. כיום המפלגות איבדו מעוצמתן. לאליטה הפוליטית מגיעים הרבה פחות אנשים שצמחו בביורוקרטיה המפלגתית - שלי יחימוביץ', נחמן שי ואבישי ברוורמן הם דוגמאות טובות לפוליטיקאים שלא צמחו בביורוקרטיה הזו. זו מגמה שמשתנה בין מפלגות. במפלגת הליכוד זה אחרת - בה גם כיום המגמה עדיין דומה לזו שהיתה בעבר במערכת הפוליטית".

תירוש מזכירה קבוצה אחרת שאיבדה מכוחה בשנים האחרונות: "בעשורים הראשונים אחרי קום המדינה, גם ההתיישבות העובדת היתה 'קליקה'. גם פלאחים מהקיבוץ יכלו להיות מנכ"ל כור ורמטכ"ל. קיבוצניק נחשב לחומר טוב להתקדמות. גם אצלם בתוך ההתיישבות העובדת היתה היררכיה, שהפרידה בין מושבניק לקיבוצניק".

אוליבייה פיטוסי

ממן מוסיף כי "לאורך השנים, הסוכנויות המדינתיות כמו הצבא מאבדות מהעוצמה שלהם. רואים את זה בהתחזקות הקבוצות העסקיות הגדולות, שחלקן נוצרו במידה רבה על ידי מדינת ישראל, חלקן קשורות למדינה, כמו כיל - וכיום המדינה נהפכה לתלויה בהן. המדינה עדיין חזקה בישראל, אבל לא כמו בעבר. מוקד כוח עיקרי בישראל כיום הוא למשל חברות ביטוח. עד 2000, חברות הביטוח היו מוקד כוח שולי. זה מוקד כוח שנותר כשהמדינה אירגנה מחדש את ההון ברפורמת בכר".

את דבריו של ממן ניתן לגבות גם בנתוני המחקר של בן נאים, שמראים כי הענף הדומיננטי באלפיון העליון הוא ענף השירותים הפיננסים - ענף שמוביל בשכיחותו היחסית באלפיון העליון, בממוצע רמות השכר ובקצב גידול השכר.

7. בליטא 
טוב יותר

גם אם המדינה נחלשת, נותרו כמה מועדונים נחשקים ומועילים לחבריהם שמבוססים בשירות המדינה, כמו קורס טיס, יחידת 8200 או משרד האוצר. זאת, בזמן שבמדינות כמו ארה"ב, למשל, הצבא הוא מסגרת שמשמשת בעיקר את המעמדות הנמוכים כדי לקדם את עצמם.

המועדונים בחסות המדינה הללו מאפיינים, לפי ממן, את ישראל הרבה יותר מאשר חברות מערביות אחרות. לדבריו, "בהשוואה לחברות אחרות, ישראל היא אחת החברות שבה הסוכנויות המדינתיות הן בעלות עוצמה גדולה מאוד. בארה"ב למשל המדינה חלשה - ארגונים ותאגידים של החברה האזרחית הרבה יותר חזקים מהמדינה. בישראל למוסדות המדינה יש כוח רב. היא דומה יותר למדינות כמו צרפת ודרום קוריאה במובנים האלה".

ממחקרה של בן נאים עולה כי המוביליות בעשירון התחתון בישראל עדיין גבוהה יותר לעומת הממוצע במדינות האיחוד האירופי. בקצה השני של ההתפלגות, בעשירון העליון, המוביליות בישראל נמוכה מהממוצע במדינות האיחוד. בעוד שבישראל, 61% ממי שהיו בעשירון התחתון ב–2010 נותרו בו ב–2011, ב–12 ממדינות האיחוד האירופי היה השיעור 53% באותה תקופה. עם זאת, אירופה אינה מקשה אחת. ברומניה ובהולנד, למשל, רמת אי־המוביליות החברתית היא 83%–85%, ואילו בליטא ובשוודיה השיעור הוא 49%–53% - כלומר, כמחצית ממי שנמנו על העשירון התחתון במדינות אלה ב–2010 עלו לעשירון גבוה יותר ב–2011.

8. הנפוטיזם פוגע במוביליות

בשבועות האחרונים מתנהל מאבק איתנים בין שר התחבורה, ישראל כ"ץ, ליו"ר ועד עובדי נמל אשדוד, אלון חסן. המאבק הוא ייצרי ומכוער, ושני הצדדים לא טומנים את ידם בצלחת ומטיחים זה בזה האשמות קשות. אבל טענותיו של חסן, כי הוא מייצג ציבור של עובדים חרוצים שכל חטאם הוא שהם משתכרים בכבוד, עלולות להיתקל בבעיה מול נתוני המחקר של בן נאים.

לפי המחקר, אחד ההסברים המוזכרים בספרות המחקרית לפערים בין מדינות ברמת אי־המוביליות ברמות השכר הנמוכות, הוא הבדלים בשיעור העובדים המאוגדים באיגודים מקצועיים. המתאם בין שיעור זה לבין רמת המוביליות ברמות השכר הנמוכות הוא שלילי (יוצאת מהכלל היא שוודיה, שבה שיעור העובדים המאוגדים באיגודים מקצועיים הוא הגבוה ביותר מבין מדינות האיחוד האירופי, ובו בזמן היא בעלת הרמה הגבוהה ביותר של מוביליות בעשירון התחתון).

במלים אחרות, במדינה שבה הדרך לקבל ג'וב בחברת חשמל או בנמל היא באמצעות קרובי משפחה שכבר עובדים במקום וימשכו אותך פנימה - לאזרח פשוט ללא קשרים שרוצה לקדם את עצמו יש פחות הזדמנויות. על פי הלמ"ס, שיעור השכירים החברים באיגוד מקצועי בישראל הוא 25%, שיעור גבוה ב–2% מהממוצע במדינות האיחוד האירופי.

9. תוארי האצולה 
של העת החדשה

משפחה אינה המפתח לקידום רק בחברות הממשלתיות הוותיקות. דווקא במקצועות חופשיים כמו ראיית חשבון, עריכת דין או אקדמיה - מפתיע למצוא השפעות משפחתיות רבות. לדברי תירוש, "אני מכירה הרבה אנשים שהם כיום עורכי דין מובילים במשרדים מובילים - פשוט כי ההורים שלהם היו עורכי דין מובילים. בסך הכל, אנחנו לא חברה מובילית. זה משתקף בכך שבמקומות כמו האקדמיה, עולם המשפט ועולם הרפואה, תראה דור שני ושלישי של אנשים מהמקצוע. בנים של פרופסורים ורופאים שהעבירו להם את המקצוע - כמו תואר אצולה. הגישה היא ש"אם הייתי מנהל בכיר, למה שהבן שלי לא יהיה?"

ההעברה הבין־דורית הזו יכולה לנבוע ממגוון גורמים: מודלים לחיקוי שהילד רואה בבית, חינוך והשכלה שהוא מקבל ועוד. עם זאת, אין לזלזל בכוחם של הקשרים וההיכרויות כאשר הבן, הממשיך את דרכו של האב במערכת המשפט או בתחום ראיית החשבון, מחפש מקום להתמחות בו, או כאשר בן לשושלת רופאים או אקדמאים מגיע לראיון במוסד רפואי גדול או באקדמיה.

10. אז זה טוב 
או רע?

הקווים שעוברים בין ניצול טבעי של הון חברתי כדי לשפר את חייך, לבין הסתגרות במועדוני חברים עם חומות בצורות ששוללים ממי שנשאר בחוץ את ההזדמנויות שמגיעות להם - אינם מובנים מאליו.

אי־אפשר לדרוש מהורים שלא ישאפו לסייע לילדיהם להתברג באותן קליקות, מועדונים או מעמדות חברתיים שאליהם הם משתייכים בעצמם. הון חברתי הוא נכס שמועבר בירושה - בדיוק כמו דירה או מכונית. היכולת לדעת להמליץ לילדיך על מוסד הלימודים הטוב ביותר, או להכיר את המורה הפרטי האיכותי ביותר, היא דבר לגיטימי. לעומת זאת, היכולת לסדר להם עבודה בחברת החשמל או בפירמת עורכי דין יוקרתית - פוגעת בשוויון ההזדמנויות של שאר האזרחים.

באותה מידה, השימוש במועדון "חבר" של יוצאי שירות הקבע כדי להשיג הנחות היא שימוש אופטימלי בהון חברתי. כך גם היכולת להתייעץ עם חברים בעלי הון כדי לזהות את מנהל ההשקעות שמניב את התשואות הטובות ביותר. לעומת זאת, ניצול הקשרים עם אותו מנהל השקעות כדי להשיג השקעה של כספי הלקוחות שאותם הוא מנהל בסטארט־אפ שלך - עשוי להיות שחיתות.

מדינת ישראל, במידה רבה בדומה למדינת המודל שלה ארה"ב, נבנתה על האתוס של שוויון הזדמנויות - מדינת מהגרים, שבפני היהודים שהתקבצו אליה מקצוות עולם ניצבות אפשרויות דמוקרטיות לבנות את עצמם בהתאם למידת המאמץ שישקיעו. כדי שהיא תישאר כזו, הישראלים יצטרכו להפיל את החומות העומדות בפני אלה שרוצים לנייד את עצמם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#