"ב-30 השנים הקרובות נפתור את הבעיות הגדולות של המין האנושי" - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"ב-30 השנים הקרובות נפתור את הבעיות הגדולות של המין האנושי"

עצים שזוהרים בחושך, מדפסות תלת־ממד שפועלות בחלל, בדיקת דם פשוטה לזיהוי סרטן וכלי תעופה קטנים שיוזנקו לזירת תאונות ■ באוניברסיטת הסינגולריות, הפועלת בעמק הסיליקון, מחפשים פתרון לבעיות שמשפיעות על מיליארד בני אדם

51תגובות

מיד לאחר ליל הסדר ימריא גלעד גומא לפאריז. גומא, 28, לא נוסע לבירה הצרפתית לחופשה, אלא כדי לפגוש את שותפיו למירוקולוס (mirOculus), החברה שבה הוא עובד. כשאנחנו שואלים אותו מי הם חבריו למיזם, תשובתו של גומא נשמעת כאילו מדובר בצוות של גיבורי פעולה, ולא ביזמי סטארט־אפ. "פיי כריסטודולו מיוון היא פוסט־דוקטורנטית המתמחה בחקר ה–miRNA; אלחנדרו טוסיחל הוא קפטן נבחרת צ'ילה ברוגבי וממיסדיה של חממה טכנולוגית גדולה; חורחה סוטו הוא מהנדס אלקטרוניקה, מומחה 
ל–Big Data שעובד עם נשיא מקסיקו; פרן גלינדו מפנמה הוא מתופף בלהקה מפורסמת; ופאבלו אוליווארס מצ'ילה הוא ילד הפלא שלנו".

למה ילד פלא?

"פאבלו הוא רופא שאיבד את שני הוריו לסרטן בשנה האחרונה. הוא הכי צעיר בחבר'ה, הוא לבד, ממשפחה לא עשירה, עם אחות שהוא דואג לה".

כולם בגילך?

SodaVideo

"כולם בני 24–34".

למה אתם נפגשים בפאריז?

"אנחנו מגיעים לכנס Hello Tomorrow, שבו נתחרה על פרס של 100 אלף יורו למימון החברה שלנו. נבחרנו ל–25 הפיינליסטיות מבין 1,300 חברות שהתמודדו, ונתחרה בקטגוריית הרפואה לצד ארבע חברות נוספות. זו תהיה הפגישה הראשונה שלנו מאז שיצאנו לדרך ביוני".

למה התגבשתם בשישייה הזו?

"השישייה היא שילוב של מזרח־תיכונים ויוצאי אמריקה הלטינית. התרבויות שלנו די דומות, אנחנו משדרים על אותו גל, עם הרבה שמחת חיים, חום ואהבה. היה לנו קל להתחבר. והחבורה הזו משפחתית ויש בה הרבה תשוקה".

מירוקולוס פיתחה טכנולוגיה המאפשרת לבדוק את הדרך שבה מתבטאות מולקולות מסוימות בדם. "בדם יש מאות מולקולות RNA, ורמה מסוימת שלהן מצביעה על סוגי סרטן שונים", מסביר גומא. "זה סוג של מרקר (סמן) ביולוגי. פיתחנו דרך שבה אפשר לאבחן 50 סוגי סרטן בבדיקת דם פשוטה. פיתחנו ריאקציה ביו־כימית, שהופכת את הביטוי של המולקולות האלה לסיגנל פלורוסנטי שמצולם על ידי מצלמה פשוטה, כמו זו שקיימת באייפון. הסיגנל נשלח לשרתים שלנו, שם הוא עובר אנליזה ולאחר מכן נשלח חזרה לרופא ולמטופל - וכך אנחנו נמנעים מהצורך במדען מיומן שיבצע את הבדיקה וינתח את התוצאות. שירות כזה יוכל לאפשר לכל אדם להיבדק בצורה שיטתית ויעילה כל פעם שהוא מבצע בדיקת דם, ובנוסף לכך אנו מאפשרים לרופאים לדעת יותר מידע לגבי שלב הסרטן סוג הטיפול המועדף ולאחר הטיפול אם יש חזרה של הסרטן. בעידן שבו אנחנו חיים נאספים יותר ויותר נתונים ביולוגיים בתוך מאגרי מידע בענן. אני מחכה ליום שבו אקבל לטלפון הסלולרי הודעה שתנחה אותי ללכת להיבדק לפני שאשים לב שאני חולה. מהפכה כזו תתרחש בעשור הקרוב".

ההרכב הבינלאומי של מירוקולוס נובע מהמקום שבו נולדה החברה: קורס קיץ בתוכנית הבוגרים של אוניברסיטת הסינגולריות האמריקאית. זו אינה אוניברסיטה רגילה: היא הוקמה לפני חמש שנים על ידי נאס"א וגוגל, והיזם מאחוריה היא העתידן ריי קורצווייל, שעוסק בסינגולריות - נקודת זמן בעתיד שבה יהיו למחשבים יכולות אינטלקטואליות גבוהות מאלה של בני אדם. היא פועלת בשדה תעופה אזרחי־צבאי בעמק הסיליקון, ומטרתה השאפתנית היא "לחנך, להעצים ולהעניק השראה למנהיגי החברה האנושית כך שישתמשו בטכנולוגיה אקספוננציאלית כדי לפתור את האתגרים העומדים בפני האנושות".

ראש תוכנית GSP, שבה השתתפו גומא וחבריו, הוא דיוויד רוברטס, שהגיע לישראל בשבוע שעבר. "המטרה שלנו היא לשנות את החיים של מיליארד איש על פני הפלנטה", מצהיר רוברטס בלי היסוס.

אלה מלים גדולות.

"נכון. אנחנו רוצים להשפיע על חייהם של מיליארד אנשים תוך 10 שנים על ידי מציאת מנהיגים מבריקים בתחום הטכנולוגיה".

איך נבחרים 80 המופלאים שישתתפו בקורס?

"חלק מהם מגישים מועמדות, ואנחנו ממיינים אותם, אבל רבים הם זוכי תחרויות שבהם נבחרים הרעיונות הטובים ביותר".

מה ההגדרה של רעיונות טובים?

"כאלה שיוכלו להשפיע על חייהם של 5 מיליון איש במדינה שממנה הם באים".

התחרות שבה נבחרים הישראלים שיישלחו לקורס הקיץ של אוניברסיטת הסינגולריות היא "תחרות רמון לפורצי דרך" בחסות קרן רמון ומשרד המדע, שלכבודה הגיע רוברטס לביקור. הזוכים השנה היו ערן מימון, שפיתח צבע שמייצר אנרגיה סולארית וממיר אותה לחשמל; ירון שוורץ, שהציע מיזם של מרכזי חדשנות קהילתיים שייבנו כחנות ענק ובה שלושה מרחבים: אזור עבודה קהילתי לאמנים, מעצבים ויזמים, אזור שבו יועברו קורסים המאפשרים ליצור כמעט כל דבר ואזור של מעבדות עם ציוד טכנולוגי מתקדם; ויעל ויזל, שהציגה רעיון לפרויקט בשם HUMANIL, ששואף לכנס תחת קורת גג אחת אלגוריתמים, קודים, תוכנה חומרה ופרויקט של הדפסה תלת־ממדית בשאיפה לאמץ את גישת הקוד הפתוח כדי לייצר מכונות דמויות אדם שיעזרו לאנושות. "בישראל בחרנו עד היום שני זוכים, אבל השנה היו מועמדים כל כך טובים שנתנו להם שלושה מקומות", אומר רוברטס.

מה אתם עושים בעשרה שבועות?

"ראשית, אנחנו מלמדים אותם על שמונה הבעיות הגדולות של העולם כיום: מים נקיים, כמות מספקת של אוכל, ביטחון אישי, עוני, סביבה, בריאות, השכלה ואנרגיה. אנחנו מנסים להחדיר בהם תשוקה לפתור את הבעיות האלה: אנחנו מניחים שרוב הסיכויים שהפרויקטים שהם ישיקו לא יצליחו, אבל אנחנו שואפים שהם יקומו, ייקחו את אותה בעיה - וינסו לפתור אותה בדרך אחרת".

ולאחר שלימדתם את הבעיות ונטעתם בהם תשוקה?

"בשלב הבא אנחנו מלמדים אותם במשך חמישה שבועות על טכנולוגיות בעלות השפעה אקספוננציאלית על העולם".

מה למשל?

"בינה מלאכותית, רובוטיקה, ננו־טכנולוגיה, ביולוגיה סינטתית, תחומים בעולם הרפואה, כמו מדעי העצב. זו סדרה של טכנולוגיות שמדי שנה מכפילות את הביצועים שלהן יחסית למחיר. למשל, כמה כוח מחשוב או טכנולוגיה מחשובית תקבל ב–1,000 דולר? נגיד שהיום אתה יכול לרכוש אייפון 5 ב–1,000 דולר. הרי אייפון אחד כזה חזק פי מיליארד ממחשב שיכולת לקנות באותו סכום לפני 30 שנה. הוא לא רק חזק יותר מכל המחשבים שהיו לנאס"א כשטסנו לירח בפעם הראשונה, אלא חזק יותר מכל המחשבים בארה"ב כולה.

"כולנו מכירים את האייפון, אבל יש טכנולוגיות אחרות שעומדות להכפיל עצמן פי מיליארד. ביולוגיה סינתטית, שעוסקת בבניית מערכות ביולוגיות בסיוע אמצעים הנדסיים, היא אחת מהן. זה עוד לא קרה, אבל זה יקרה ללא ספק, ברגע שהביולוגיה הזו תיהפך למדע אינפורמטיבי. ביולוגיה מעולם לא הייתה מדע אינפורמטיבי, אבל זה יקרה ברגע שנחבר את היכולת לקרוא DNA עם היכולת להדפיס DNA".

רוברטס מתייחס בכך לחברת Genome Compiler, שאחד מיזמיה הוא עמרי אמירב דרורי, מבוגרי התוכנית. אתר האינטרנט של החברה מאפשר להוריד בחינם עורך DNA‏ שבאמצעותו אפשר לטעון פיסות קוד של DNA, לערוך אותן ולשלוח את התוצר לחברות המדפיסות DNA לפי דרישה.

מה קורה בשלב הבא בקורס?

"נותרים להם ארבעה שבועות, שבהם הם מתחלקים לקבוצות ומתחילים לעבוד על הפרויקטים".

זה מעט זמן.

"מדובר בפרויקטים, לא בחברות. למדנו שהדבר הראשון שהם צריכים לעשות הוא להחליט מי יהיו המייסדים של הפרויקט. בעבר החלטנו מי יהיו המייסדים לפי הנושאים שהם עסקו בהם, אבל אז היו פרויקטים שבהם אנשים לא הסתדרו ביניהם, והיו הרבה כישלונות. למדנו ליצור את הצוות על בסיס התאמה אישית, וכך לצמצם את הסיכון שהקבוצה תתפרק".

איך הם מתגבשים?

"לפעמים מישהו בא עם רעיון, ומשתתפים אחרים כל כך מתרגשים שהם שואלים אם אפשר להצטרף. לפעמים הם מתקבצים על בסיס ערכים משותפים ורצון לעבוד יחד".

המאפיינים של הצוותים השתנו בגלל זה?

"היה שלב שבו חשבנו שצוותים טובים באמת הם אלה שחולקים את אותה התמחות טכנולוגית. כיום אנחנו חושבים שצוותים כאלה לא יכירו את קהל היעד שלהם, וחשוב שיהיה בצוות מישהו שקשור למרכיבים האנושיים של הפתרון".

באיזה שלב הם מגיעים לבנייה של המודל העסקי?

"מאוחר יותר. הפוקוס העיקרי שלהם הוא למצוא בעיה ואת הטכנולוגיה שתפתור אותה, ורק אחר כך הם מתחילים לחשוב על התחרותיות של הרעיון. המודל העסקי הוא כנראה הדבר האחרון".

למה הכוונה בתחרותיות? אלה בעיות שלא נפתרו עדיין.

"רבים חושבים על רעיונות שמישהו כבר ניסה לבצע במקום אחר בעולם, וזה מבטל הרבה פרויקטים. לכן כל כך חשוב שתהיה להם תשוקה לפתרון הבעיה ולא תשוקה לטכנולוגיה מסוימת. אם יש לך תשוקה לטכנולוגיה והטכנולוגיה נכשלת, קשה לך לקום אחר כך. אם יש לך תשוקה למצוא פתרון לבעיית המים הנקיים, והפתרון שלך לא עובד, זה לא נורא, אתה כבר מומחה לבעיה - בעיה שמיליארד איש סובלים ממנה".

המצב בעולם לא גורם לך לפסימיות? נדמה שהבעיות שאתם מתעסקים אתן רק מחמירות כל הזמן.

"אני מאמין שב–30 השנים הקרובות נפתור את שמונה הבעיות הגדולות האלה".

מה גורם לך לחשוב כך?

"ברמה הטכנולוגיות שמונה הבעיות האלה יכולות להיפתר על ידי טכנולוגיה אקספוננציאלית. באותה מידה הן יכולות לא להיפתר על ידה. הבעיה היא שיש לנו זירה נוספת: ההתרחשויות הטכנולוגיות הן לא הבעיה, אלא רמת האנושיות של בני האדם והאתיקה, שלא מתקדמות באופן אקספוננציאלי. כך נוצר מצב מעניין שבו אנחנו רוכשים עוד ועוד סוגים של 'כוחות על', ונשארים עם מנטליות של המאה ה–20".

הפיגור באתיקה האנושית לא עלול לבלום את התקדמות הטכנולוגיה?

"גם כאן מתקדמים. אין ויכוח על זה שהיום אתה בטוח פי 500 יותר ממה שהיית בימי הביניים. בימי הביניים הסיכוי שתגיע לגיל 40 היה נמוך, בעוד הסיכוי שתמות ממכת גרזן בגב או מהתנהלות אלימה אחרת היה גבוה. כיום העולם הרבה יותר בטוח מאשר בימי הביניים, וגם הרבה יותר בטוח ממה שהיה לפני 20 שנה. אם אתה בצרה אתה יכול להשיג עזרה במהירות באמצעות הטלפון הנייד. אתה יכול לצלם סרט וידאו של שוטר שמרביץ למישהו. העולם נהפך להרבה יותר נצפה".

הרבה כישלונות 
והצלחה לא גדולה

לגישה של אוניברסיטת הסינגולריות יש גם חסרונות. "זו תוכנית שמעניקה השראה וחשיפה לטכנולוגיה המתקדמת ביותר בכל תחום מחקר", אומר אחד היזמים שהשתתפו בתוכנית. "אתה נפגש עם האנשים הכי חזקים בעולם ובונה מעגל קשרים, שמאפשר לך להרים טלפון לבכירים בכל מיני מקומות. מצד שני יש בתוכנית הרבה רוח וצלצולים. אנשי האוניברסיטה הם לא האנשים הכי פרגמטים והם מעט מנותקים מהמציאות. יש פער בין מה שהם מלמדים לבין הפרקטיקה. נותנים לך תחושה שאתה יכול לעשות שלום עם הפלסטינים כשתחזור לארץ, וזה לא נכון".

מבחינות רבות אוניברסיטת הסינגולריות קוראת תיגר על האופן שבו מתייחסות האוניברסיטאות המסורתיות למחקר. מבחינה זו רוברטס, 50, משקף היטב את המוסד שממנו הוא מגיע. הוא אמנם השלים תואר ראשון ושני בהרווארד וב–MIT, אך הוא אינו פרופסור רב ותק שהתמחה בתחום מסוים. קורות החיים שלו ארוכים וכוללים התנסויות שונות, בהן שירות ארוך שנים כסוכן מיוחד של צבא ארה"ב, הקמת סטארט־אפים ועבודה כבנקאי השקעות בגולדמן סאקס.

רוברטס גאה בהבדל הזה בין האוניברסיטה שבה הוא עובד לבין העולם האקדמי המסורתי. "רוב האוניברסיטאות בעולם מעניקות תארים. אתה מתמחה בתחום מסוים ונהפך למומחה הגדול ביותר בעולם לדבר הקטן ביותר בעולם. מאחר שהאוניברסיטה שלנו נולדה עם משימה מוגדרת, אנחנו מביאים אנשים ומאמנים אותם ב–100 טכנולוגיות נפרדות בזמן קצר. ההנחה היא שמספיק להם לדעת על יכולות. לדוגמה, הם צריכים להבין שאם הם ייצרו שלוש מדפסות תלת־ממדיות גדולות מספיק, הם יוכלו להדפיס בתים".

רוברטס נולד בלונדון וגדל בארה"ב. הוא הגיע לשירות בכוחות המיוחדים של צבא ארה"ב לאחר שלמד באוניברסיטה בתוכנית של לימודי תעודה שמימן חיל האוויר. "אחרי הקולג' הייתי עייף מלימודי הנדסה, וכנראה שצפיתי ביותר מדי סרטי ג'יימס בונד. מצאתי מודעה שבה חיפשו אנשים לתפקיד שבו צריך לשאת נשק אך אין צורך ללבוש מדים. שני הדברים משכו אותי, אף שהוריי פציפיסטים. אלה היו שנים שבהן היו הרבה פעולות טרור, ואני יכול רק לומר שבאמת ניסיתי לשנות משהו בעולם מהבחינה הזו".

לאחר שהשתחרר מהשירות פנה רוברטס לקריירה כיזם היי־טק. הוא הקים חברה שכתבה תוכנות רפואיות, היה שותף בסטארט־אפ ששאף לייצר מחשבים ניידים, חברה נוספת שביקשה לפתח טכנולוגיה המשלבת הודעות טקסט עם מיילים, וחברה שפיתחה טכניקת למידה מהירה על בסיס אסוציאטיבי. "היו לי הרבה כישלונות והצלחה אחת לא גדולה", הוא מסכם את הקריירה שלו כיזם.

לאחר שאחת החברות שלו נסגרה בגלל היעדר מימון, הוא פנה ללימודי מינהל עסקים בהרווארד. הוא מצא עבודת קיץ בבנק ההשקעות גולדמן סאקס, וקיבל הצעה לעבודה קבועה כבנקאי השקעות. "לא עבדתי כל כך קשה בחיים שלי, ועדיין לא חשבתי שבנקאות השקעות מעניינת", הוא אומר על הניסיון הזה.

מה הפתיע אותך? מה חשבת לפני שנכנסת לתפקיד?

"חשבתי שכולם רוצים את העבודה הזו, אז כנראה גם אני צריך לרצות אותה. לא שאלתי את עצמי אם אני אוהב את מה שהעבודה הזו עושה".

מה היא עושה?

"אגדיר את זה כך: מי שהיה סוכן חשאי לא יחשוב שבנקאות השקעות היא עבודה מעניינת. עסקתי בתחום המיזוג והרכישות, שזה קצת כמו למכור בתים. המספרים והשמות אחרים, אבל התהליך דומה. בסוף אתה בא למישהו ושואל אותו: 'הי, אולי אתה רוצה לקנות את העסק הזה?'".

איך אתה רואה את הקשר בין מה הדרך שבה המערכת הפיננסית מתנהלת לאותן שמונה בעיות של האנושות שעליהן דיברנו בהתחלה?

"אני חושב שכשמדובר בשמונה הבעיות האלה, שיותר ממיליארד אנשים סובלים מהן, אם תפתור רק אחת מהן - לא תצטרך יותר לדאוג לכסף. כסף יהיה תוצר הלוואי שלך אם תספק מוצר למיליארד איש. הבעיה של יזמים טכנולוגיים כיום אינה איך לפתח טכנולוגיה אלא איך למצוא שוק בשבילה. בעמק הסיליקון יש הרבה סטארט־אפים עם טכנולוגיה מגניבה, שאין להם שווקים למכור בהם. אני מאמין שהמוטו של יזם צריך להיות 'תמצא שוק נהדר ותתמקד בו'. חוץ מזה, כמובן שיש דברים הרבה יותר משמעותיים בחיים מאשר לעשות הרבה כסף. לא חשתי סיפוק כשעשיתי רק את זה".

עצים זורחים בחושך

לאחר האפיזודה בגולדמן סאקס חזר רוברטס לשירות המדינה, והתעסק בטכנולוגיה לוויינית במודיעין האמריקאי. בסוף שנות ה–40 לחייו הוא פרש והצטרף כסטודנט לתוכנית הקיץ של אוניברסיטת הסינגולריות. לאחר מכן עבד כמלווה פרויקטים ואחרי שנתיים מונה לראש התוכנית.

כמה כסף אתם מקציבים לכל פרויקט?

"כ–50 אלף דולר בסך הכל. זה לא הרבה כסף. מה שכן, אנחנו משקיעים הרבה זמן כדי ללמד אותם איך להשיג מימון המונים. בשנה שעברה, למשל, התגבש אצלנו צוות שהקים חברה בשם Glowing Plant (שאחד מיזמיה הוא עמרי אמירב דרורי מ–Genome Compiler, ח"ע). הם נעזרו בחברה שנוצרה אצלנו שנה קודם לכן ופיתחה תוכנה שידעה לערבב ולהתאים גנים כדי לייצר DNA. הרעיון מאחורי Glowing Plant הוא שאתה משלם להם סכום קטן והם שולחים לך בדואר זרעים שמצמיחים צמח שנראה רגיל, אבל כשהוא גדל הוא זוהר בחושך. הם פירסמו את הרעיון באינטרנט, ותוך 40 יום גייסו חצי מיליון דולר באמצעות מימון המונים. זה היה רעיון שהוצא לפועל במהירות".

לאחר סיום התוכנית חברי הפרויקט אמורים לעמוד בזכות עצמם, בלי סיוע מכם?

"בעיקרון כן. יש לנו 'אינקובטור', ולאחר שהם מקימים חברה הם יכולים לבוא אלינו ולקבל מיומנויות עסקיות כדי לבנות מודל עסקי ולהתמודד עם התחרות. אבל צריך להבין שחברה כמו זו שמייצרת את הצמח הזוהר לא שואפת למכור לך צמח זוהר, אלא מושתתת על הרצון לשנות את העולם. במקום לבנות עוד תחנות כוח, היזמים האלה רוצים לגדל עצים שזוהרים בחושך. רוב המקומות העניים בעולם סובלים מהיעדרה של תאורת רחוב, כך שכאשר החשיכה יורדת התושבים לא יכולים לעשות דבר. 1.5 מיליארד אנשים חיים כך כל חייהם. אם תשלח להם זרע שיגדל ממנו עץ זוהר, הם יוכלו לעבוד ולקרוא אחרי רדת החשיכה".

ספר לי על הפרויקטים בעלי הערך הרב ביותר שצמחו אצלכם.

"חברה בשם Blue Oak, שלוקחת פסולת אלקטרונית, כמו מחשבים ישנים, ממיסה אותם, ובמקום שהם יסיימו את דרכם כזבל תעשייתי היא מוכרת את החומרים לשימוש חוזר. חברה בשם Made In Space מייצרת מדפסות תלת־ממד לשימוש בחלל. שליש מהחומרים שנמצאים כיום בתחנות חלל הם חלקי חילוף וחומרים רזרביים. ברגע שתוכל לשלוח לשם מדפסת, תוכל פשוט להדפיס משהו אם תצטרך אותו או להדפיס מבנים מורכבים שאי אפשר לשנע מכדור הארץ. אם תרצה לבנות בית בחלל, לא תוכל להכניס אותו לטיל, אבל אם יהיו לך שלוש מדפסות תלת־ממדיות - תוכל להדפיס אותו. חברת Cambrian Genomics עוסקת בהדפסה תלת־ממדית של DNA, כך שהיא תוכל למשל להדפיס בשר של בעלי חיים. כיום אנחנו משתמשים בהמון משאבים כדי לגדל את בעלי החיים, וזה כרוך באכזריות, ואילו החברה הזו תוכל לקחת תא אמיתי ולשכפל אותו. נוכל לקחת את את חלק הבשר הכי טוב ולשכפל אותו בלי שיצטרכו לגדל את הפרה.

"פרויקט אחר שצמח אצלנו הוא Matter Net, שמפתחת כלי תעופה שפועלים על בסיס רשת של תחנות, באותה דרך שבה האינטרנט פועל על בסיס רשת של שרתים. נניח שאני רוצה לשלוח תרופה לכפר נידח באפריקה, שאינו נגיש לכלי רכב. אני מניח את התרופה בקופסה, מביא אותה לתחנה הקרובה ומגדיר לאן אני רוצה שהתרופה תגיע. בשלב זה יגיע לתחנה כלי רכב חשמלי מעופף ללא טייס, מעין מסוק קטן המסוגל להעביר משאות קטנים במהירות של כ–60 קמ"ש. הוא ירים את הקופסה וייקח אותה לתחנה אחרת. שם יאסוף אותה כלי אחר, שיעביר את המטען הלאה לתחנה אחרת וכן הלאה. זה כמו האינטרנט, רק שבמקרה הזה מועברים חומרים.

"חברה אחרת שמשתמשת במסוקים הקטנים האלה היא Halo Drop, שמכוונת למצבי חירום. נניח שהיית מעורב בתאונת דרכים. תוך דקה המסוק יהיה מעליך ויספק צילומי וידאו של המצב לשירותי החירום. המסוק הזה יכול לספק לך חומרים לעזרה ראשונה או אפילו מנות דם. המסוקים האלה הם המכונה הכי מהירה ופשוטה שבן אדם ייצר עד היום. אני קורא לזה טלפון סלולרי עם ארבע כנפיים וארבעה פרופלורים".

מה המחיר שלהם?

"לפני חמש שנים הם עלו 20 אלף דולר, כיום הם עולים 600 דולר, ותוך ארבע שנים הם יעלו 60 דולר. זו המגמה של הטכנולוגיה האקספוננציאלית. אם כיום אתה לא אוהב להיות באזור שאין בו קליטה סלולרית, תוך 10–20 שנה לא תרצה להיות במקום שבו אין גישה למכשירים מצילי החיים האלה".

אני חוזר לשאלה אם אופיו הרע של האדם לא ינצח את ההתקדמויות הטכנולוגיות האלה.

"לא. כשאתה מחזיק טלפון סלולרי שעלה לך 200 דולר, יש לך גישה ליותר מידע ממה שהיה לנשיא ארה"ב לפני 25 שנה. זה מה שמשנה. תוך חמש־עשר שנים הטלפונים הסלולריים יאפשרו לך לאבחן יותר מחלות ממה שרוב הרופאים יכולים. מפתחים כיום מערכות שמלמדות אותך טוב יותר ממורים. הרי אנחנו מלמדים באותה דרך שבה לימדנו לפני 100 שנה. עמדתי אתמול מול כיתה של 100 איש והעברתי הרצאה. חצי מהסטודנטים היו אטיים מדי לקצב שלי, וחצי מהם קלטו מהר יחסית לקצב האטי שבו לימדתי. תוכנה תוכל לעשות את זה טוב יותר, וברגע שנשתמש בתוכנה הציונים יעלו".

אז לא יהיו יותר מורים?

"התוכנה לא תחליף מורים רגילים. המורים הרגילים פשוט לא יצטרכו ללמד את לוח הכפל, אלא יסבירו לתלמיד למה לוח הכפל חשוב ואיך להשתמש בו בעולם האמיתי".

האוניברסיטה היא מוסד רווחי? הבנתי שיש לכם שיעור מסויים בחלק מהחברות שצומחות אצלכם.

"התחלנו כמוסד שלא למטרות רווח, וכיום אנחנו מוסד ללא מטרות תועלת עצמית. זה סטטוס ביניים בין מוסד ללא מטרות רווח למוסד שמטרתו להרוויח. המטרה המרכזית שלנו היא עדיין להשפיע על מיליארד איש".

אני מניח שמחלק משמונה הבעיות סובלים יותר ממיליארד איש.

"ממחסור במים נקיים סובלים בערך 1.5 מיליארד איש. ממחסור בחשמל מיליארד איש. מהיעדר ביטחון אישי יותר ממיליארד איש".

כשמדובר על ביטחון אישי נכנסים כבר לפוליטיקה.

"נכון, אבל קשה לפתור בעיות פוליטיות בלי לפתור את יתר הבעיות. אם תפתור את בעיית המים נקיים, יהיה קל יותר לפתור את בעיית הביטחון האישי. כך גם אם תדאג למזון. ולהפך: אם תפתור את בעיית הביטחון האישי, יהיה די מזון לכולם. כל הבעיות קשורות זו בזו" •



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#