"קשה להפסיק כשזה כל כך משתלם": אם אפשר לגנוב, אז למה לא? - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"קשה להפסיק כשזה כל כך משתלם": אם אפשר לגנוב, אז למה לא?

לרוב קרטלים נוטים להתפתח בענפי תשתיות ותעשייה כבדה, ואולם בשנים האחרונות הם התפשטו בעולם למגוון שווקים, כמו חגורות בטיחות, פירות ים, מסכי מחשב, חלפי רכב ואפילו שעווה לנרות

4תגובות

הסדנה הבינלאומית לקרטלים יכולה להישמע כמו מפגש הכשרה למפירי הגבלים עסקיים לעתיד. בפועל, האירוע הדו־שנתי, המנוהל על ידי ארגון לשכת עורכי הדין הבינלאומית (IBA), אינו רחוק מכך. המפגש הוא הזדמנות לעורכי דין ללמוד איך הלקוחות העסקיים שלהם יכולים להימנע מעבירה על החוק, איך להגיב אם אכן יעברו עבירה ומה עובר בראשם של הרגולטורים כשהם בוחנים את החברות של הלקוחות המשתתפים בסדנה.

המפגש האחרון, שהתקיים בפברואר ברומא, נמשך שלושה ימים. הוא כלל הדמיה שבה המשתתפים דימו מצב שבו יצרן מצלמות אמריקאי שמגלה כי צוות המכירות שלו משתף פעולה עם מתחרים יפנים ואירופים, ומנסה לצמצם את הנזק על ידי דיווח העבירה לרשויות.

חליפות אפורות, משחק מביך וסצנות בנות שעה על גילוי מסמכים אינם בדיוק המרכיבים הקלאסיים של דרמה מרתקת. ואולם אכיפת חוקי ההגבלים העסקיים על קרטלים היא נושא חם כיום בקרב חברי דירקטוריונים. קנסות ועונשי מאסר שזינקו בשנים האחרונות מעלים משמעותית את מחירה של קנונייה לתיאום מחירים. חברות גדולות, כמו ג'נרל אלקטריק ובוש, הקימו צוותים של עורכי דין שמתמקדים אך ורק בסוגיה זו.

אפילו עבור החברות הגדולות, ההבטחה לציית לחוק היא עניין לא פשוט. ב–20 במארס הודיע המשרד הממשלתי לקרטלים בברזיל על פתיחת חקירה לגבי 18 חברות המעורבות בייצור מערכות רכבות, כולל סימנס בגרמניה, שהתריעה בפני הרשויות על החשדות לקנונייה לכאורה, ואלסטום בצרפת. הערך הכולל של 15 מכרזי הרכבת שנחקרים הוא 9.4 מיליארד ריאל ברזילאי (4 מיליארד דולר); הקנסות עשויים להיות בסכום דומה. השבוע הגישו התובעים כתבי אישום נגד 30 מנהלים מתריסר חברות.

תיאום מחירים יכול להתבצע בצורות שונות - באמצעות הסכמים להעלאה של מחירים, הקפאתם או אפילו הורדת מחירים; הוא יכול להיעשות גם באמצעות שיתוף פעולה במכרזים והסכמה לא להתחרות בשווקים מסוימים. תיאום מחירים יכול להיות "אופקי" - בין מתחרות שמייצרות מוצר דומה - או "אנכי" - למשל, בין יצרן והמפיצים שלו.

יש הסכמה מקיר אל קיר (מלבד כמה ליברטריאנים קיצוניים) שקרטלים הם דבר רע. הם גובים מחירים גבוהים יותר מהצרכנים, מפחיתים את התמריץ לחדשנות ומגביהים את מחסומי הכניסה לשוק. הערכה אחת גורסת כי גביית מחירים גבוהים מדי עולה ללקוחות במדינות עניות בערך כמו סכום הסיוע ההומינטרי שהן מקבלות.

"מפתה לחשוב על כך כעל דבר שאין בו נפגעים, כי כל לקוח ניזוק רק מעט", אומר מארק ויטאקר. "אבל זה בדיוק כמו שוד בנק, רק בלי מסכה וכלי נשק". ויטאקר יודע על מה הוא מדבר: ב–1992 הוא חשף קנוניה בינלאומית לתיאום מחירים של ליזין - תוסף מזון לבעלי חיים. סיפורו שימש השראה לסרט "המודיע" מ–2009, בכיכובו של מאט דיימון.

מתפשטים 
לתחומים חדשים

לקרטלים יש נטייה היסטורית להתפתח בענפים של מוצרים שכבר עברו סטנדרטיזציה, שאינם זוכים לנאמנות רבה מצד לקוחות, כמו רכיבים תעשייתיים או בניית כבישים. מחקרים מלמדים ששני שלישים מהקרטלים נמצאים בענפים שבהם ארבע חברות גדולות חולשות על 75% או יותר מהשוק. אורך החיים החציוני שלהם הוא חמש שנים, אבל חלקם מחזיקים מעמד במשך עשורים.

בשנים האחרונות, קרטלים בינלאומיים התפתחו בענפים מגוונים, כמו חגורות בטיחות, פירות ים, תובלה אווירית, מסכי מחשב, מעליות ואפילו שעווה לנרות.

יש מקרים רבים יותר של תיאום מחירים בתחום המסחר המקוון, כמו בענף הספרים הדיגיטליים, ובתחום הפיננסים התגלו באחרונה מקרים של תיאום שערי ריביות ומטבע חוץ. החדרים האפלים, במקרה זה, הם חדרי הצ'אט המקוונים של הסוחרים.

חלק מהקרטלים האלה היו מעורבים במספר גדול של קנוניות לכאורה. לפי מסמכי בית המשפט, נציגים של 20 או יותר חברות תעופה נפגשו בשדות תעופה, מסעדות ומקומות אחרים כדי לדון בתמחור של שירותי כבודה בינלאומיים. הם נתפסו ב–2006 וחויבו לשלם קנסות של יותר מ–3 מיליארד דולר.

"קרטלים לרוב מתפתחים בתגובה לשינויים טקטוניים בנוף התחרותי, כמו נפילה של מחסומי סחר או חדירה של טכנולוגיות משבשות. יצרנים וקמעונאים מגיבים ללחצים כאלה באמצעות לחצים על הספקים שלהם, אבל לחצים כבדים מדי עלולים לדחוק את הספקים לתגובה הישרדותית", אומר ג'ון קונור מאוניברסיטת פרדו.

זה כנראה מה שקרה בענף חלפי הרכב בארה"ב - מושא החקירה הפלילית הגדולה ביותר שמנהלת היחידה להגבלים עסקיים של משרד המשפטים האמריקאי, לפי ברנט שניידר, שמוביל את מאמצי האכיפה הפלילית. החברות עשו שימוש בשמות קוד ונפגשו במקומות נידחים כדי לתאם מחירים של מתנעי מכוניות, חגורות בטיחות, רדיאטורים ועוד, וערכו מעקבים זו אחר זו "כדי להבטיח שהן דבקות בהסכמי הקרטל", טוען משרד המשפטים האמריקאי, שהחל לחקור את החברות ב–2010.

26 חברות, רבות מהן יפניות, כבר הודו באשמה והסכימו לשלם קנסות של 2 מיליארד דולר. כתבי אישום הוגשו נגד יותר מ–20 איש. עד כה המקרים הנחקרים כללו 30 סוגים של חלפי רכב, אך החוקרים סבורים כי בוצעו מניפולציות במחירים של 100–150 חלפים. רשויות אחרות שנאבקות בקרטלים מעורבות גם הן.

ב–19 במארס, קנסה הנציבות האירופית חמישה יצרנים של מיסבים לרכב בסכום כולל של 953 מיליון יורו (1.3 מיליארד דולר). חמישה ימים לאחר מכן הודיעה הנציבות כי היא חוקרת כמה יצרני חלפי רכב החשודים בתיאום מחירים למערכות פליטה.

קרטל חלפי הרכב גדול כל כך בשל הדרך שבה בנוי הענף. באמצעות אישור של מספר קטן של ספקים לכל חלק, שיצר חסמי כניסה לשוק ועודד ריכוזיות של ספקים, הנפגעים הישירים - יצרני הרכב - יצרו כפי הנראה תנאים נוחים לפעילות קרטל. טויוטה מחזיקה ב–22% מחברת דנסו, שלכאורה החליפה מידע עם מתחרים על בקשות להצעות מחיר שהגישה טויוטה עבור לוחות חימום.

עונש המאסר עלה ליותר משנתיים

רק ברבע המאה האחרונה התחילו להתייחס לתיאום מחירים כאל דבר גרוע יותר מעבירה קלה. לפני כן, רוב החברות "ראו בכך כמו לעבור את המהירות המותרת ב–10 קמ"ש", אומרת רוקסן הנרי ממשרד עורכי הדין מוריסון אנד פורסטר.

הקרטל הוצא מחוץ לחוק בארה"ב מאז שאושר חוק שרמן ב–1890, אך רשויות האכיפה של המדינה החלו לנהוג בקשיחות רק כשהתגלתה הקנוניה חסרת הבושה של ליזין בשנות ה–90, ונציגי החברות 
הוקלטו מתבדחים איש עם רעהו על כך שה–FBI מסתנן לפגישות שלהם.

Bloomberg

מאז, המדיניות והעונשים הוקשחו. הקנס התאגידי המרבי בארה"ב הוכפל פי עשרה, והנציבות האירופית יכולה לקנוס חברות בשיעור של עד 10% מהמחזור השנתי שלהן. שיעור הקנסות שהוטלו משני צדי האוקיאנוס האטלנטי זינק בעשור האחרון. משרדי המאבק בקרטלים באירופה עסוקים גם הם. השנה קנסה גרמניה מבשלות בירה בסכום של 106 מיליון יורו ומפיצי סוכר בסכום של 280 מיליון יורו.

ארה"ב מובילה בהטלת עונשי מאסר על מתאמי מחירים. עונש המאסר הממוצע עלה, משמונה חודשים בשנות ה–90 ליותר משנתיים כיום. משרד המשפטים האמריקאי נעזר באינטרפול כדי להפעיל לחצים על זרים שנחשדים בפעילות קרטליסטית, וכדי להביא להגשת כתבי אישום גם מחוץ לגבולות ארה"ב.

הנציבות האירופית יכולה להגיש רק כתבי אישום אזרחיים, אך עונשים פליליים יכולים להינתן באירלנד ובבריטניה, שבהן העונשים מחמירים והולכים. בהודו, הסנקציה החמורה ביותר שחברות יכלו לספוג בגין פעילות קרטל עד 2009 היתה צו הקפאת פעילות. כעת הן ניצבות בפני קנסות כבדים.

קל להעלות 
מחירים ב–20%

שיתוף הפעולה בין הרגולטורים בעולם הולך וגובר. אולם למרות עונשים כבדים יותר, קרטלים ממשיכים להיווצר כל הזמן. ג'ון קונור מאוניברסיטת פרדו ורוברט לנדה מבית הספר למשפטים של אוניברסיטת בולטימור חושבים שהם יודעים למה. במסמך משותף שחיברו בשם "קרטלים כאסטרטגיה עסקית רציונלית: הפשע משתלם" הם טוענים שההרתעה עדיין חלשה מדי. הם בחנו 75 קרטלים והגיעו למסקנה שאלה יכולים בקלות להעלות מחירים ב–20% - כפליים מהאומדן של ועדת הענישה של הממשל האמריקאי, כשזו קבעה הנחיות לקנסות ועונשי מאסר.

אם לשקלל את הסיכוי הנמוך להיחשף, שמחברי המחקר מעריכים ביחס של 1 ל–5, הסנקציות המוטלות בפועל על קרטלים אמריקאיים הן בשיעור של 9%–21% בלבד משיעור ההרתעה האופטימלי שבו הן צריכות להיות.

עורך דין בכנס ברומא נזכר בפגישה שנערכה באחרונה עם מנהל בכיר מחברת מלט
גדולה: "הוא אמר שקשה להפסיק לתאם מחירים כשזה עדיין כל
כך משתלם".

קונור ולנדה מציעים להחמיר לא רק את הסנקציות, אלא גם את הסיכוי לחשיפת קרטלים באמצעות הגדלת תקציבי האכיפה, הזעירים ביחס לקנסות המוטלים: ב–2012 זרוע ההגבלים העסקיים של משרד המשפטים הטילה קנסות בסכום גדול פי 16 מההוצאות שלה. יש להניח שמשרד המשפטים לא יתנגד להגדלת התקציב, אבל הוא להוט פחות להחמיר פי חמישה את העונשים, מכיוון שהוא חושש שיגרמו לחברות לפשוט רגל וכך לפגוע בתחרותיות. "אנחנו רוצים שקרטליסטים ירגישו את הכאב אבל 
אנחנו גם רוצים שהם יישארו בחיים. אנחנו לא בעסק הזה כדי לפגוע בתחרות".

למרות ראיות שהעונשים עדיין קטנים מדי, עורכי דין מטעם ההגנה מתלוננים שהרשויות גורמות לקרטלים פגיעה מיותרת באמצעות החלת דיני הגבלים עסקיים באופן שנמצא מחוץ לתחום השיפוט. כל סמכות שיפוטית אמורה לקבוע את העונשים שלה בהסתמך על כמות העסקים שנפגעו בשטחה. ואולם, כשהמסחר חוצה גבולות, לפעמים נקבע קנס כפול (המכונה גם "הגבשושית" - The Bump). רשויות משפט לרוב משתפות פעולה בצעדיהן, אך הן לא חייבות להביא בחשבון את הקנס שהטילה רשות אחרת, והן לא תמיד מסכימות ביניהן.

חלק מהחברות השיבו מלחמה. אחרי ש–AP אופטרוניקס הטייוואנית נקנסה ב–500 מיליון דולר בארה"ב בשל קרטל במסכי LCD, החברה ושני בכירים עירערו על העונשים וטענו כי חלק ניכר מהפעילות הקרטליסטית לכאורה התקיימה במקום אחר. בדצמבר שעבר הורה בית משפט לשחרר את הבכירים, בכפוף לערעור, וציין כי לרוב השופטים היו ספקות לגבי החקירה הפדרלית.

עם זאת, לרוב קשה להכניע את הממשל ברגע שתיק הולך למשפט: ב–2003–2012 ניצח הממשל ב–657 מתיקי ההגבלים העסקיים, האזרחיים והפליליים, שהוא הביא בפני רשויות המשפט בארה"ב; רק ב–28 תיקים נרשם הפסד או שהם בוטלו.

בתביעות שמגישים גופים פרטיים התוצאה מאוזנת יותר. תיקים רבים מבוטלים בשל מחסור בראיות. כך למשל, בתביעה שהגישו בעלי סופרמרקטים נגד שלוש יצרניות השוקולד הגדולים בארה"ב - הרשי, מארס ונסטלה - בטענה שתיאמו העלאות מחירים ב–2002–2007. שופט צידד לאחרונה בנתבעות, וציין כי "החלטות התמחור שלהן, אף שהיו ברובן זהות וסימולטניות, תוזמנו באופן שנועד להשיג כל יתרון זמני בתמחור שהן יכלו לקבל על פני המתחרות שלהן".

התחומים האפורים מקשים על ההוכחה

המשפטים בתחום חושפים תחומים אפורים בחוקי הקרטלים. תכתובות דואר אלקטרוני החושפות תיאום מחירים ברור מובילות לתיק סגור וחתום, אך האם מקרה שבו חברה מודיעה על העלאת מחירים ומיד לאחר מכן המתחרות שלה מעלות גם הן מחירים נחשב גם הוא קרטל? האם טכנולוגיה שמאפשרת שינויים מיידיים במחירים, כמו אלגוריתמים שבהם משתמשים אתרי נסיעות, מטשטשת את המשמעות של "הסכם" ומקשה על הבחנה בין הודעות לבין דיונים בין חברות מתחרות?

בעיה אחת היא ששווקים תחרותיים ושווקים קרטליסטיים יכולים להיראות דומים מאוד. אם חברות מתמחרות בעלות שולית, והעלויות (של תשומות סחורות, למשל) משתנות מעלה ומטה בתדירות גבוהה, אז השינוי במחיר משתנה בהתאם - גם בשוק תחרותי מושלם, בדיוק כפי שהוא עשוי להשתנות בקרטל. רגולטורים של תחרותיות מנסים לעקוף את הבעיה הזאת באמצעות בחינה לא רק של המחיר, אלא גם של הרווחיות; רווחים בסביבה קרטליסטית גבוהים יותר מאשר אלה בשווקים תחרותיים.

המשמעות של חוסר הבהירות הזאת היא שחברות שמואשמות בקרטליזציה מתקשות להחליט אם להילחם או להתפשר. עבור קרטליסטים שטרם הואשמו, ההחלטה אם להודות או להתעקש יכולה להיות קשה. הודאה היא לרוב האופציה הטובה ביותר אם החברה בטוחה שהיא הראשונה בקרטל לעשות כך ומרגישה סיכון גובר להיחשף, אבל ייתכן שלחברה שחושדת כי אחרות כבר הודו עדיף לשבת בשקט ואז להתדיין - מאשר להיכנע.

הנציבות האירופית, למשל, מתקשה לעתים להגיע לכתב אישום, בייחוד כשרוב הפעילות נעשתה ביבשות אחרות. מתוך 25 חברות תעופה שאחריהן היא רדפה בתחילה בחשד לתיאום מחירי טיסות תובלה, 13 לא קיבלו כל הצעה לשיתוף פעולה - ונמנעו מקנסות.

"הממונים על התחרותיות רוצים שכל הלקוחות שלנו יאמינו שהודאה היא תמיד האפשרות הטובה ביותר", אומר עורך דין של הגבלים עסקיים שמייצג חברות אירופאיות גדולות, "אבל מנקודת המבט של הדירקטוריון - לפעמים זה פשוט לא הגיוני".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#