האם אתם מוכנים לעידן המכונות החכמות? - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
עתיד דיגיטלי

האם אתם מוכנים לעידן המכונות החכמות?

הכלכלן אריק בריניולפסון מזהיר כבר שנים שהמין האנושי מפסיד במירוץ נגד המכונות. כעת, בספר חדש ומטלטל, הוא לא רק מציע מפה של העתיד הקודר המצפה לנו, אלא גם קורא לנו לשנות את העתיד

26תגובות

אריק בריניולפסון לא רוצה שתצאו מדוכאים מהספר החדש שלו, ״עידן המכונות השני: עבודה, קדמה ושגשוג בעידן של טכנולוגיות מבריקות״ (The Second Machine Age: Work, Progress, and Prosperity in a Time of Brilliant Technologies), אף שהוא מתאר בו עולם שבו מיליונים רבים ימצאו את עצמם מובטלים לאחר שהמשרות שלנו יעברו אוטומציה ויבוצעו על ידי מחשבים ומכונות. הוא גם לא רוצה שתצאו ממנו יותר מדי אופטימיים, אף שהוא קובע שהתקדמות הטכנולוגיה יכולה להוביל לעידן של צמיחה אדירה ושגשוג חסר תקדים. העתיד, הוא מדגיש שוב ושוב, לא חקוק באבן: הוא עניין של בחירה, של הסתגלות, ושל המצאה מחדש של מערכות החינוך, שוקי העבודה, המערכת הפוליטית - אפילו של המין האנושי עצמו.

הספר שכתבו בריניולפסון ושותפו, אנדרו מקאפי, שניהם פרופסורים ב־MIT ועומדים בראש המרכז לעסקים דיגיטליים של (בריניולפסון הוא מנהל המרכז ומקאפי הוא סגנו), יצא לאור בינואר השנה ועורר באזז מיידי. האקלים התקשורתי והציבורי כיום מאופיין בפחד גובר והולך מפני עלייתן של המכונות החכמות וההשלכות שיהיו לכך על המין האנושי. ככל שהטכנולוגיה מתקדמת כך מייתרות האוטומציה והדיגיטציה יותר ויותר משרות אנושיות. אם פעם היה מדובר במשרות צווארון כחול - פועלי ייצור, למשל - בשנים האחרונות מתחילה הטכנולוגיה לפגוע בשורה ארוכה של משרות צווארון לבן משרדיות, כלומר, במעמד הביניים: רואי חשבון, מזכירות, עורכי דין, עוזרים משפטיים ורבים אחרים.

AP

התוצאה הישירה של התופעה הזאת היתה שורה הולכת וגדלה של מאמרים, כתבות וטורי דעה שמדברים על כך שהטכנולוגיה מחריבה את מעמד הביניים, ומבטיחים לנו עתיד עגום של אבטלה טכנולוגית רחבת היקף ואי שוויון מתגבר בחסות העידן הדיגיטלי. רבים מאותם מאמרים מצטטים את עבודתם החלוצית של בריניולפסון ומקאפי. בריניולפסון עצמו מכיר את הכותרות האלה ומסכים עמן - אם כי רק באופן חלקי. ״יש שני מחנות יריבים", הוא מסביר בראיון למגזין TheMarker. "מצד אחד, אלה שמאמינים באוטופיה טכנולוגית; מצד אחר, אלה שמאמינים בקיפאון טכנולוגי. אנחנו לא תומכים באף מחנה: כל אחד מהם, לדעתנו, עושה טעות אדירה בכך שהוא מניח שעתידנו נקבע מראש. אנחנו קוראים לעצמנו 'אופטימים קשובים': אנחנו מאמינים שהעתיד העגום שרבים מציירים כיום הוא רק אחד מתוך כמה עתידים אפשריים. אנחנו מאמינים שאפשר לשנות את העתיד ומקווים שנעשה, כחברה, את הבחירות הנכונות ושהן יובילו לתוצאות הנכונות״.

העולם, מסבירים השניים, עומד בימים אלה בפני מהפכה תעשייתית שנייה - ״עידן המכונות השני״ - שיתאפיין בטכנולוגיות כמו אינטליגנציה מלאכותית ורובוטים, שיוכלו לעשות יותר ויותר מטלות שעד כה בוצעו על ידי בני אדם. ואולם, שלא כמו בעידן המכונות הראשון, זה של המהפכה התעשייתית, שבו הובילה ההתפתחות הטכנולוגית לעלייה ברמת החיים, ושבו בסופו של דבר נוצרו יותר משרות מאלה שנכחדו (נהגי הכרכרות שהנרי פורד הפך למובטלים, למשל), כלל לא בטוח שעידן המכונות השני ייצור משרות חדשות כלשהן.

בכך מערערים בריניולפסון ומקאפי על אחת מהאקסיומות הכי מקודשות של התרבות המערבית ב־100 השנים אחרונות: האמונה שלפיה קדמה טכנולוגית היא תופעה חיובית מעצם היותה, שמובילה באופן בלתי נמנע לרווחה ולשגשוג. האופן שבו טכנולוגיה יכולה לשרת או להזיק לנו, אומר בריניולפסון, תלוי בבחירות שאנחנו - כאנשים - עושים. ״אין תוצאה אחת בלתי נמנעת בכל מה שנוגע לכלכלה ולאבטלה״, הוא אומר. ״יש תרחישים רעים מאוד והם בהחלט אפשריים. חלקם, כמו אבטלה טכנולוגית, כבר קורים בעשר השנים האחרונות. מצד אחר, הטכנולוגיה גם הובילה להמון דברים טובים שקרו בעשר השנים האחרונות".

 

את מי משרתת הטכנולוגיה?

העידן הטכנולוגי הזה, שאת ניצניו אנחנו רואים כיום, מוביל לשתי תופעות כלכליות: האחת היא העלייה ברמת החיים שהתרחשה בעקבות הדיגיטציה של חיינו, השירותים החינמיים שאנחנו מקבלים כיום שפעם היינו משלמים עבורם ביוקר. התופעה השנייה היא הצמיחה באי שוויון.

בריניולפסון ומקאפי קוראים לזה ״הפרדוקס הגדול״ של זמננו: החדשנות, העושר, פריון העבודה, התוצר הכלכלי, כולם גבוהים כיום יותר משהיו אי פעם - ובכל זאת, השכר החציוני נופל. האי שוויון עולה במהירות. מצד אחד, המין האנושי ככלל הרוויח ומרוויח המון כתוצאה מהתקדמות הטכנולוגיה. מצד שני, היא הופכת חלקים נרחבים מתוכו לקרבנות.

חשבו על עסקת ווטסאפ־פייסבוק, למשל, ועל 19 מיליארד הדולר שהתחלקו בין כמה עשרות עובדים בחברה שאין לה כל צורך לייצר משרות נוספות. או על התוכנה להכנת תיאומי מס בארצות הברית, TurboTax: הודות לתוכנה הפופולרית השתפרו חייהם של מיליוני צרכנים. מפתחיה הפכו למיליארדרים. ואולם, בתוך כך גילו עשרות אלפי אנשים שהתפרנסו מלעזור לאנשים לחשב את תשלומי המסים שלהם, שהעבודה שלהם נהפכה לחסרת ערך. בהנחה שאכן מהפכה תעשייתית שנייה נמצאת בדרך, השאלה הבוערת ביותר היא מי נוהג בכרכרות - מי יוחלף? מי עבר זמנו? התשובה של בריניולפסון ומקאפי היא, לא במפתיע, רבים מאתנו. אולי אפילו רובנו.

 

הכתבה מתפרסמת גם במהדורה הדיגיטלית המיוחדת המיטב 2014

הורידו את האפלקצייה באפל סטור או בגוגל פליי

 

 

בריניולפסון ומקאפי הם שניים מהמומחים המובילים בעולם בכל מה שנוגע לטכנולוגיה ולכלכלת המידע. המחקרים והספרים שלהם נחשבים לפורצי דרך בכל מה שנוגע להערכת ההשפעה של טכנולוגיות חדשות על עסקים, על הכלכלה, על החברה ועל שוק העבודה. הספר הקודם שכתבו השניים במשותף, Race Against The Machine (“המירוץ נגד המכונה"), ראה אור ב־2011 והציג תחזית מאיימת וקודרת במיוחד לגבי העתיד. באותו ספר טענו השניים שהקדמה הטכנולוגית, זו שאולי תוביל אותנו לגל צמיחה, הרסה את מעמד הביניים. ההתקדמות הטכנולוגית היתה כל כך מהירה בעשור האחרון, טענו השניים, שהממשלות והמגזר הפרטי לא הצליחו להדביק את הקצב. לכן הטכנולוגיה הורסת יותר משרות משהיא יוצרת, אבטלה טכנולוגית היא איום ממשי והמין האנושי מפסיד ב״מירוץ נגד המכונה״.

ספרם החדש של השניים נקרא, לפחות על פניו, כאופטימי יותר מקודמו. הפעם הם הולכים צעד קדימה ומפרטים דרכים שבהן יכולה לעצב החברה את עצמה מחדש כדי לסגל את המיומנויות הדרושות ליהנות מפירות הקדמה: שינוי טוטלי, רדיקלי, במערכת החינוך, שישים דגש על מיומנויות הדרושות בעידן החדש (מערכות יחסים בינאישיות, יצירתיות); שינויים רגולטוריים שיקדמו יזמות ויעודדו עובדים לפתוח חברות חדשות; השקעה בתשתיות; מדיניות הגירה פרוגרסיבית; ושינויים במדיניות המס שיטילו יותר מסים על העשירים, במיוחד על המתעשרים החדשים בתחום הטכנולוגיה.

 

העתיד השחור של הג'וב האפור

ללא קרדיט

״אין חוק כלכלי שאומר שתמיד ייווצרו משרות חדשות שיפצו על היעלמותן של משרות ישנות״, אומר בריניולפסון. "זה קרה בעבר - הטכנולוגיה תמיד יצרה משרות - אבל עשר השנים האחרונות היו הרבה יותר קשות, ולכן יש חשש אמיתי".

מי הכי פגיע לנוכח עידן המכונות השני?

״או, וואו, הרבה אנשים. מי שיושפעו במידה הרבה ביותר הם האנשים שעובדים בתחומים שקשורים לעיבוד נתונים. סוכני נסיעות, למשל, או רואי חשבון. לעבודות האלה הכי קל לעשות אוטומציה, והן נעלמות בקצב המהיר ביותר. אוטומציה ורובוטיקה משפיעות גם על סוגים מסוימים של עבודה ידנית, וביג דאטה משפיע גם על הרבה תחומי מומחיות ומדידות. אבל האיום הגדול ביותר הוא על המשרות שבאמצע הסקאלה, שהן אחוז גדול מכלל המשרות, ושנוגעות לרוב לסוג כלשהו של עיבוד נתונים. 60% מכל האמריקאים מועסקים כיום במשרות כאלה, והמספרים דומים במדינות אחרות״.

כלומר, המגזר הלא יצירתי נמצא בסכנת הכחדה. העבודות השגרתיות, האפורות, אין להן עתיד.

״כן. אם העבודה שלך היא למלא הוראות ולעשות מה שאומרים לך, אתה נמצא ישר על הכוונת של האוטומציה, כי מכונות טובות מאוד במילוי פקודות״.

אם כך, האם ניתן לומר שסטיב ג׳ובס צדק, ושהעתיד באמת שייך ״למשוגעים, למורדים, לעושי הצרות, ליתדות העגולות בחורים המרובעים״?

Gordon Haff

״זו בהחלט קטגוריה גדולה. המשוגעים היצירתיים בהחלט יכולים להצליח בעולם החדש הזה, כי העבודות שלהם הן אלה שלא עוברות אוטומציה, אלא מועצמות בדרכים רבות על ידי הטכנולוגיה. אם יש לך רעיון מבריק אתה יכול בקלות להגיע למיליונים, אפילו למיליארדים. זה הופך את הרעיון שלך להרבה יותר בעל ערך. עם זאת, יש עוד קטגוריות שיצליחו, לא רק הסטיב ג׳ובסים. גם אנשים שעוסקים במערכות יחסים בינאישיות: במוטיבציה, בטיפוח, בסיעוד. מורים, אחיות. אנשים שתפקידם לטפח מנהיגות. אלה דברים שמכונות לא יכולות לעשות היטב. ככל שהטכנולוגיה מתקדמת מאפיינים כמו אינטליגנציה רגשית גבוהה, היכולת לנהל מערכות יחסים אנושיות, הופכים לחשובים יותר.

"קטגוריה שלישית שיהיה לה ביקוש הן משרות שדורשות מיומנויות פיזיות גבוהות: מוזיקאים, ספרים, טבחים ושרברבים. אלה מקצועות שדורשים תנועות מורכבות. כיום, מכונות לא טובות בזה במיוחד, אז העבודות האלה שורדות די טוב לעומת המשרות שדורשות מיומנויות ממוצעות״.

אחד הדברים המרכזיים שאתם טוענים בספר הוא שעלינו מוטלת האחריות לאפשר לטכנולוגיה ליצור הזדמנויות, שהטכנולוגיה לבדה לא תביא משרות או תציל אותנו.

״בהחלט, זה מסר חשוב מאוד בספר. טכנולוגיה היא דבר חשוב, אבל היא עדיין תלויה במיומנויות, בארגון האנושי, במוסדות שלנו. אם ננהל אותם כראוי, נראה תוצאות טובות יותר. אבל אי אפשר לשבת ולחכות שהעתיד יקרה בעצמו״.

אתם מדברים גם על תופעה שאותה אתם מכנים ״שינוי טכנולוגיה מוטה כישרון״ (Talent Biased Technological Change). אתה יכול להסביר בקצרה את המשמעות של התופעה הזאת?

״זה מה שמניע את הסופרסטארים, את ה־1% העליון - וליתר דיוק, את ה־0.001% העליון, את הסטיב ג׳ובסים. אנחנו נכנסים יותר ויותר לתוך כלכלה של 'המנצח לוקח הכל', באופן חלקי בגלל התקדמות הטכנולוגיה. חלוקת העושר מתעוותת: יש כמה מנצחים גדולים ושובל ארוך של הרבה מאוד אנשים שלא עושים הרבה כסף״.

הכלכלן טיילר קוואן טוען בספרו האחרון ש״הממוצע הוא נחלת העבר״, ואחת מהתוצאות הישירות של התקדמות הטכנולוגיה היא שהחברה נהפכת יותר ויותר לחברה של שני מעמדות: מצוינים ולא מצוינים, ללא מקום לבינוניות. האם אתה מסכים עם הטענה הזאת?

״בהחלט. אני חושב שזו תוצאה של דיאלוג שניהלנו עם קוואן. את הספר הקודם שלנו כתבנו בתגובה לספר קודם שלו, The Great Stagnation ("הקיפאון הגדול"), והסברנו בו מדוע הבעיה אינה הקיפאון הכלכלי והטכנולוגי העמוק שממנו אכן סובלת ארצות הברית, אלא הנפילה של החציון לעומת ה־1% העליון. הוא ואנחנו תמימי דעים הרבה יותר מכפי שהיינו בעבר. המטרה של הספר היא לומר שהדיגיטציה של תהליכים ושל מקצועות אמנם מובילה לכיוון שעליו קוואן מצביע, אבל חלוקת העושר היא עניין של בחירה. אנחנו יכולים לסיים עם אי שוויון גבוה בהרבה, אבל לא חייבים״.

בשנים האחרונות החששות מעלייתן של המכונות החכמות, מעידן המכונות השני, מוביל רבים לעמדה שאפשר כמעט להגדיר כאנטי טכנולוגית. הלודיטים זוכים לפתע לעדנה מאוחרת. חלקם מצטטים את המחקרים שלכם כסימוכין לכך שהעתיד הטכנולוגי יהיה קודר במיוחד.

״הפתרון הוא לא להאט את הטכנולוגיה, אלא להאיץ את ההסתגלות שלנו אליה. בחינוך, 
במוסדות שלנו. אני ההיפך מלודיט: טכנולוגיה היא מתת אל ויכולה ליצור המון עושר והמון ערך, וזה מה שהיא עושה. אבל אם היא לא מתאימה למיומנויות שלנו, הפתרון הוא להאיץ את בני האדם, לא לעצור את המכונה".

גיל כהן-מגן

איך עושים את זה? איך משנים את החינוך, למשל, כדי להתאים לעידן המכונה השני?

״זה בר עשייה. בעידן המכונה הראשון המצאנו מחדש את החינוך. נהוג לומר שהרעיון הכי טוב שהיה לארצות הברית אי פעם הוא חינוך אוניברסלי, וזה לא מקרה שארצות הברית נהפכה למעצמה הכלכלית המובילה בעולם בתקופה שבה האוכלוסייה שלה היתה גם המשכילה ביותר. אנחנו צריכים להמציא שוב את החינוך מחדש: להתמקד ביצירתיות, במיומנויות בינאישיות. כיום, בתי הספר שלנו עובדים בעיקר על למחוץ את המיומנויות האלה, לגרום לילדים לשבת בשקט בשורות ולהקשיב להוראות מהמורה. אולי במאה ה־20 זאת היתה מיומנות בעלת ערך - הנרי פורד היה צריך אנשים כאלה במפעלים שלו. אבל במאה ה־21 אנחנו צריכים מודל אחר.

"השינוי שאנחנו זקוקים לו באופן שבו אנחנו תופסים חינוך, הוא רדיקלי לפחות כמו השינוי שחוללה אמזון בתחום הקמעונות: היא לא רק שמה מחשב בחנות ספרים, כמו שאחדים מציעים שפשוט נשים אייפדים בכיתות. אמזון הציגה חשיבה מחדש על המודל הקמעוני. אותו דבר קורה בתקשורת, בייצור, בפיננסים. החינוך מסתגל מאוחר, בין היתר כי עוד לא הבנו עד הסוף מה צריך לעשות. נצטרך לעשות הרבה ניסויים, לבדוק מודלים שונים. חלק יעבדו, וחלק לא״.

בספרכם הקודם קבעתם שהאדם מפסיד במירוץ נגד המכונה. האם ההשלכות החברתיות הכואבות של הקדמה הטכנולוגית הן תוצאה של העובדה שחיכינו יותר מדי זמן לפני שרכשנו מודעות לשינויים שאנחנו צריכים לעבור? שלא צפינו את העתיד?

״בהחלט. חלק גדול מהבעיה היא שלא שינינו את המיומנויות ואת הארגונים שלנו מהר מספיק. כשראיתי למשל את Occupy Wall Street ואת תנועת מסיבת התה מצביעים על הנבלים בוושינגטון ובוול סטריט, חשבתי שהם מחמיצים את הסיפור הגדול יותר. לא כי הנבלים שהם הצביעו עליהם לא היו נבלים, אלא מכיוון שהם החמיצו את השינוי הגדול בהרבה שעובר על הכלכלה. עד שלא נבין את השינוי הגדול הזה, המרשמים שנציע בהכרח יהיו לא נכונים״.

האם אנחנו עדיין מפסידים במירוץ נגד המכונה?

״המכונות יצרו עושר עצום ומצבנו, כקבוצה, טוב בהרבה הודות למכונות. אבל היחידים, לעומת זאת, נותרים מאחור. בעשר השנים האחרונות לא הסתגלנו מהר מספיק. לו היינו עומדים בקצב, היינו נהנים כיום מיתרונות הטכנולוגיה בלי לסבול מהתופעות שמהן אנחנו סובלים״.

וזה עוד הפיך? אנחנו עוד יכולים להמציא את עצמנו מחדש?

״כן. אנחנו מסוגלים להשיג צמיחה עצומה. למעשה, הדרך הכי טובה לצמוח היא באמצעות טכנולוגיה. יש בדיחה שאומרת שכלכלנים מאמינים רק בסוג אחד של ארוחה חינם - הטכנולוגיה. אני מסכים עם האמירה זאת. טכנולוגיה היא הנתיב לצמיחה. ב־10־20־30 השנים הבאות נהיה עשירים יותר בזכות הטכנולוגיה. האם נצליח לחלוק את העושר הזה בין עולם? זה כבר תלוי בבחירות שלנו״.

מה קובעי מדיניות אומרים לך? הרי הם הסיבה העיקרית לכך שאנחנו לא מסתגלים מהר מספיק.

טלי מאייר

״מאז שכתבנו את הספר ביקשו מאתנו לדבר עם קובעי מדיניות בקונגרס, בבית הלבן. השיחות שניהלנו היו מעודדות, אבל השינוי לא מגיע מוושינגטון. הוא לא יגיע גם מהבירות האחרות. הוא יגיע בדרך דמוקרטית, מהאנשים שידרשו שינוי. עד שהציבור ידרוש ויקרא לשינויים מסוימים, קובעי המדיניות לא יגיבו. ולכן קודם כל צריך לשנות את השיח. אני אופטימי: אני רואה את השיח מתחיל להשתנות. המפתח הוא להפנות את הפחד למטרות פרודוקטיביות. כשהייתי באחרונה בסן פרנסיסקו, למשל, אנשים זרקו אבנים על האוטובוסים של עובדי גוגל. זה חוסר הבנה של המצב. כמו הלודיטים. זאת הסכנה: אם לא נצביע על הבעיות הנכונות, אנשים יתקפו את הטכנולוגיה במקום לשנות את הארגונים, את המוסדות, את החינוך״.

אבל זה מטעה. המפגינים האלה לא זרקו אבנים על הטכנולוגיה. הם זרקו אבנים על גוגל - על בעלי הטכנולוגיה שהם ה־0.001% החדש, שליטי העתיד, המנצחים בכלכלת המנצחים־לוקחים־הכל.

״כן, אבל הסיבה לכך שאותם אנשי טכנולוגיה הם עשירים כל כך היא המדיניות הממשלתית, והממשלות שיצרו חוקי קניין רוחני. אלה קונסטרוקציות. אלה דברים שכחברה החלטנו שככה הם צריכים להיות. אני מסכים שיש סכנה שאי שוויון חברתי יוביל לאי שוויון פוליטי, אבל אם דברים יוצאים משליטה בכיוון מסוים, בכוחנו לשנות אותם, לסדר מחדש את השולחן. המטרה היא ליצור שגשוג משותף וליצור צמיחה״.

אחת הטענות בספר היא שעבודות רפטטיביות, משעממות, הן נטולות ערך. האם עבר זמנו של השעמום? העתיד יהיה מעניין יותר?

״העתיד כמעט בוודאות יהיה הרבה פחות רפטטיבי ומשעמם. המכונות טובות מאוד במטלות רפטטיביות ומשעממות. העבודות המעניינות, שכרוכות ביצירתיות, ברעיונות חדשים, במערכות יחסים, אלה לא יעברו אוטומציה. זה צירוף מקרים נחמד, שבעידן המכונות העבודות שיישארו יהיו העבודות הכי מהנות, הכי אנושיות״.

זו גם נחמה מסוימת: לא בטוח שיהיו לנו משרות, אבל המשרות שיהיו לנו יהיו מעניינות לפחות.

״זה האתגר. חייבים לדאוג שהמשרות האלה יהיו זמינות לכולם. משרות מעניינות שזמינות רק למספר קטן של אנשים, זו לא תוצאה חיובית. חשוב גם לציין שככל שהחברה תיעשה עשירה יותר, יהיה לנו יותר פנאי. גם עתיד שבו אנשים עובדים פחות כי הצרכים הבסיסיים שלהם יסופקו הוא לא רע״.

מה שאתה אומר מזכיר לי את המשפט הפותח של הסרט "שליחות קטלנית 2": ״העתיד לא קבוע מראש. אין גורל מלבד זה שאנחנו יוצרים לעצמנו״.

״חלקים מהעתיד קל לחזות: הטכנולוגיה תמשיך להתקדם. את זה אנחנו יודעים. יהיה הרבה יותר עושר - גם את זה אנחנו יודעים. איך נחלק את העושר הזה וכמה אנשים ייהנו ממנו? זה כבר תלוי בנו". 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#