"ברור לי שכדי להצליח בתפקיד וגם להיות אימא, את עבודות הבית אני קונה בשכר" - קריירה - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"ברור לי שכדי להצליח בתפקיד וגם להיות אימא, את עבודות הבית אני קונה בשכר"

"אני לא בלבוסטה מצטיינת, ולא רחצתי כלים 3 שנים" ■ "נשים מצפות שהמערכת תכיר בעבודתן הטובה. זה לא עובד ככה" ■ בראיון לרגל יום האשה מדברת יעל אלמוג, מנכ"לית Foundation-IFRS העולמית, על נשים-מנהלות בסביבה גברית, על פערי שכר ועל אמהות

103תגובות

את התפקיד הנוכחי, הבכיר מאוד, של יעל אלמוג, בלונדון, הציעו לה שני גברים. היא הראשונה להודות שלולא היו אלה הולנדי וצרפתי, זה כנראה לא היה קורה. בשנתיים האחרונות מנהלת אלמוג את Foundation-IFRS, ארגון בינלאומי שעוסק בתקינה בינלאומית לדיווח חשבונאי, המעסיק כיום 150 עובדים. לשם כך עברה עם בתה, שהיתה אז בת שנתיים, ובן זוגה, שעובד רוב הזמן בניגריה, לחיות בלונדון. לא, זה לא פשוט.

"הדבר הראשון שעשיתי בלונדון הוא למצוא מטפלת", היא מספרת. "כשאין משפחה, השעות מטורפות, ובן הזוג נמצא רוב הזמן ביבשת אחרת, אין ברירה. היא לא גרה אתנו, אבל זמינה בכל עת. גם קבעתי כמה כללים: פעם בשבוע אני מוציאה אותה מהגן, וכל סוף השבוע מוקדש לה. אני גם נוסעת הרבה פחות משהייתי אמורה לנסוע בתפקיד הזה. מצד שני, יש שבועות אינטנסיביים שבהם אני חוזרת הביתה אפילו ב–11 בלילה. באופן כללי, הפוקוס שלי הוא הרבה פחות על עבודות הבית ויותר על הילדה שלי. אני לא בלבוסטה מצטיינת, ולדעתי לא רחצתי כלים כבר שלוש שנים. היה לי ברור מהרגע שקיבלתי את התפקיד שאם אני רוצה להצליח בו וגם להיות אמא, את עבודות הבית אני קונה בשכר".

יש רגשות אשמה?

"רק כשאני נוסעת לכמה ימים ומתרחקת ממנה, אבל אז בן זוגי נמצא אתה, וזה עוזר".

איך בדיוק מגיעה אשה ישראלית לתפקיד הבינלאומי הבכיר שאת ממלאת כיום?

"שני אנשים בכירים מאוד בהנהגת הארגון, יו"ר חבר הנאמנים, מישל פרדה, שהיה יו"ר רשות ניירות ערך הצרפתית, ויו"ר הדירקטוריון, הנס הוגרוורסט, שהיה שר האוצר של הולנד, הציעו לי להגיש מועמדות. את שניהם הכרתי מעבודתי כמנהלת המחלקה הבינלאומית ברשות ניירות ערך. הם הציעו, אני הגשתי, ואני כאן".

אם הם היו ישראלים, גם אז היו מציעים את זה באופן טבעי כל כך לאשה?

"ספק גדול. מדובר בשני אנשים מאוד מרשימים, עם המון ביטחון עצמי. את שניהם אפשר לתאר כנטולי שובינזם גברי באופן מובהק, אנשים שקל להם עם הצלחה של אנשים סביבם, כולל נשים. זה צירוף נסיבות שיוצר מצב שבו הנושא המגדרי לא רלוונטי. אני לא היחידה, הם קידמו עוד נשים".

ובישראל יש פחות מנהלים מהסוג הזה?

"אני לא יכולה להגיד שאין כאלה בישראל, אבל קצת יותר קשה למצוא אותם".

מיכל פתאל

איפה נתקלת באפליית נשים בישראל?

"כשהייתי תובעת בפרקליטות, רוב הסיטואציות שבהן נכחתי כללו אשה שמתמודדת מול סוללת גברים. מטעם המדינה, הארגון הציבורי שמשלם פחות, עומדת אשה, ומצד הגופים הפרטיים, היקרים, באים גברים. הלקוחות, מצדם, הרגישו מוגנים יותר וחמושים באמצעי לחימה טובים יותר כשיוצגו בידי גבר מבוגר עם תדמית של איש חזק, שמשלמים לו המון כסף. כשהגעתי למחלקה הבינלאומית ברשות ניירות ערך, פגשתי הרבה יותר נשים בעמדות ניהול, בעיקר בחו"ל. בארה"ב ממלאות את התפקיד הזה באופן כמעט מסורתי נשים, וגם באירופה דיברתי עם לא מעט נשים בתפקידים בכירים מאוד".

"המון נשים יולדות והולכות הביתה"

כשהגיעה אלמוג ל-IFRS גילתה שהחברה אמנם מינתה אשה לתפקיד המנכ"ל, אך עדיין מדובר בחברה גברית מאוד. "בחבר הנאמנים היו 22 איש, ואף לא אשה אחת", היא מספרת. "כיום יש ארבע, כי שמנו לנו למטרה להגדיל את מספר הנשים. בצד הניהולי של הארגון היו יותר נשים, אבל אני לא יכולה להגיד שהמצב בחו"ל טוב בהרבה מבישראל. מדובר בבעיה בינלאומית. מה שכן יש בחו"ל יותר זה מודעות לחשיבות של מספר הנשים, ולתרומה שלהן להצלחת הארגון".

את האשה הראשונה בתפקיד הנוכחי?

"כן, אבל לפני היה רק גבר אחד".

ואת מרוויחה לפחות כמוהו?

"אני באמת לא יודעת".

למה?

"כי שכר קודמי לא נחשף בפני. עם זאת, יש לי סיבות לחשוב שכרגע כן. השכר ההתחלתי שיקף את חוסר הניסיון הניהולי שלי, אבל בשנתיים האחרונות יש הערכה לעבודה שלי, שמתבטאת גם בנושא הזה".

את, בניגוד להרבה נשים אחרות, יודעת לשבת בשיחת שכר?

פלאש 90

"כרגע כן, אבל זה בין היתר בגלל המנגנונים. קיימת כאן מערכת מאוד מובנית, שכוללת מדדים ברורים לשכר של כל בעל תפקיד, כולל בנצ'מרק כמותי ברור. ברגע שיש מנגנון מוסדר, להבדל המגדרי יש פחות השפעה. אחד הדברים שלמדתי פה הוא השימוש בתהליכים שלעין ישראלית יכולים להיראות כמו פורמליסטיקה מיותרת: שיחות שכר חצי שנתיות ושנתיות, השוואה לתפקידים בשוק, שימוש ביועצי שכר, בדיקת נתונים. זה נראה ביורוקרטי וקשיח, אבל זה מגן עליך כעובד, בוודאי כעובדת. באופן אישי, עבדתי תמיד במגזר הציבורי, שגם הוא קשיח יותר ולכן תקרת השכר היתה פחות רלוונטית".

אז מערכות מאורגנות, עם משטר של בדיקות שכר, טובות יותר לנשים?

"טובות יותר לכולם. יש בהן פחות אפשרויות לאפליה אינטואיטיבית שנובעת מהטיות אנושיות".

אצלך בארגון בדקת הבדלי שכר בין גברים לנשים בעיניים מגדריות?

"לא, אבל אולי כדאי באמת להתחיל לבדוק גם את הצד הזה".

נדרש לדעתך חוק שקובע שזו אחת הדרכים להקטין פערי שכר?

"אני לא חושבת שהכל צריך להיבנות בחקיקה, אבל זו בהחלט דרך נוספת שכדאי לבדוק בה את הארגון".

מלונדון תיקחי לישראל את הבניית תהליך התגמול וחשיבות מספר הנשים בארגון. מה לא תיקחי?

"יש פה המון נשים מהמעמד הבינוני ומעלה, גם בקהילה היהודית, שמאמצות נוהל מקובל: הן יולדות והולכות הביתה. אני לא מבינה את זה".

אחד הדברים המקוממים את אלמוג, שלו היא עדה במיוחד בשנתיים האחרונות, הוא הנטייה של נשים לעשות עבודה טובה מאוד ולצפות שהמערכת תכיר בה. "נשים חושבות לעצמן: אהיה ילדה טובה, אעשה עבודה מצוינת ואז יעריכו אותי ויתגמלו אותי. האמת היא שזה לא עובד ככה. אתה לא יכול לשים את הגורל שלך בידיים של אנשים אחרים, בוודאי לא אם את אשה. את חייבת לעשות עבודה טובה ולדאוג לכך שאנשים יבינו שזאת העבודה שאת עושה. אל תצפי שמישהו יעשה את זה בשבילך".

שיווק עצמי נחשב לדבר מגונה, בוודאי בקרב נשים.

"וזה רע מאוד. כשאת בתוך מערכת, צריך לפעמים להזכיר לאנשים מה התרומה שלך. הרבה פעמים אני שומעת נשים אומרות: זה לא הוגן כלפי. אני לא משתמשת במושגים האלה. האחריות שלי היא להעביר למודעות של מי שצריך מה היתה התרומה שלי, ואיך היא מתבטאת בארגון. אני לא מסתמכת על תחושת צדק ערטילאית. מתגמלים אותך אם פוחדים לאבד אותך או מבינים שיהיה קשה בלעדיך. צדק הוא מלה יפה, אבל כשזה מגיע לעצמך את צריכה לשבת ולגרום לאנשים להבין מה הערך שלך, בלי קשר למה שאחרים עושים".

דודו בכר

איך עושים את זה בדיוק, איך מפסיקים לפחד משיחות שכר או משא ומתן?

"אשה צריכה קודם כל להעריך את עצמה. לפני שאני נכנסת לשיחת שכר, אני יושבת וכותבת לי את כל מה שעשיתי השנה, מה השגתי בתפקיד. זה חלק חשוב מאוד מתהליך השיווק העצמי. קודם כל את משווקת את עצמך לעצמך. השנה, למשל, מילאתי שלושה עמודים בכל התוצאות הפיננסיות והאסטרטגיות שלי. כשאת מגישה רשימה כזו, קשה להתמודד עם הבקשה שלך, קשה להגיד לא לרשימת הישגים. האחריות שלך היא להכין אותה. זה טוב לביטחון העצמי שלך, זה טוב כדי לשכנע שמגיע לך".

בואי נדבר על סגנונות ניהול. על מנהלות אומרים שאין להן ברירה אלא להיות כוחניות.

"הסגנון הניהולי שלי חותר ליצירת קונצנזוס ומוטיווציה, סגנון משתף וקבוצתי. במובן זה, מדובר בניהול נשי כפי שהוא מוגדר בספרות. אני אוהבת להתייעץ, ולא מרגישה שזה איום על המעמד שלי. היתרון הוא שאתה פחות נדרש לאקטים של כוחנות והנחתות, והמהלכים שלך ברורים וידועים מראש. החיסרון הוא במצבים שבהם שאי אפשר להימנע מהחלטה, והסיכון בסגנון הניהול הזה הוא שאתה פחות יודע להתמודד במצבים קשים של 'אני הבוס, וזהו'.

למה קל להגיד על נשים בכירות שהן "לא נחמדות"?

"כי בסוף את מקבלת החלטות קשות שלא כולם אוהבים, ואנשים שלא מסוגלים להתמודד עם תוכן ההחלטה באופן ענייני יאשימו את מי שמקבל אותה, ומהכיוון האישי. זו התנהלות אנושית מוכרת, ומול נשים זה קל במיוחד".

את, בסגנונך המשתף, מנהלת נחמדה?

"זה נשמע קצת חלול. אני מקשיבה, ואולי זה מתפרש על ידי אחרים שאני נחמדה".

נחזור לרגע להחלטה לנסוע לבד, עם ילדה בת שנתיים, ללונדון, לתפקיד חדש ומרכזי. מה עבר לך בראש?

"היו אנשים שהרימו גבה, אבל אני חשבתי לעצמי, כמה קשה זה כבר יכול להיות. השנה הראשונה היתה לא פשוטה, אבל זה היה הימור שהצליח. אני לא זוכרת את עצמי בוכה בלילות ושואלת את עצמי למה הייתי צריכה את זה. לא היה לי אפילו יום אחד של חרטה. באופן כללי, אני חושבת שכשאת מאתגרת את עצמך, את מתפתחת. היכולת לחיות בתוך שינוי היא עוצמה גדולה שאת מנכסת לעצמך".

עשית הרבה שינויים בחיים: מטלנט בטלוויזיה לעורכת דין בפרקליטות, אחר כך ליועצת ברשות ניירות ערך ועכשיו לתפקיד בינלאומי.

"אני באמת חושבת שבכל מה שקשור לתכנון קריירה - בני אדם, גברים ונשים כאחד - צריכים להעריך את המצב כל הזמן, ולשנות. שינויים נותנים המון דרייב ותנועה בחיים. אסור להיתקע".

למה לא נשארתי בטלוויזיה

"אם היה דבר שהבנתי אז, והייתי בת 20, הוא שאני לא רוצה להיות שם. אני רוצה לשלוט בחיים שלי בלי להיות תלויה באהבת הקהל. כשאתה טלנט, אתה נשפט כל הזמן בידי אנשים אחרים, אתה לא אדון לגורלך. כאשה זו גם קריירה שתלויה מאוד במראה חיצוני. במקום הזה התגלמו כל העקרונות שלא רציתי לחיות לפיהם. המשכתי הלאה"

פוליטיקה לא מעניינת אותי, המגזר הציבורי כן

"פוליטיקה לא מעניינת אותי. חשוב שאנשים איכותיים ילכו לפוליטיקה, אבל ברמה האישית זה לא מושך אותי. הייתי רוצה להתפתח בתחום הניהולי, ובעיקר במגזר הציבורי, כי שם קל לראות את הערך המוסף של מה שאני עושה"

הרול מודלס שלי: ענת לוין ודורית ביניש

"אני מעריכה מאוד את ענת לוין, את השילוב בין יכולות לבין אישיות ומקצוענות. גם הסתכלתי תמיד בהערכה ובכבוד על דורית ביניש – הערכיות, האומץ לאורך כל הקריירה. ענייניות בלתי רגילה לצד נעם הליכות וחוסר התלהמות. היא היתה, ועדיין, מקור להשראה"

ככה אני עושה שיחת שכר

"לפני שאני נכנסת לשיחת שכר, אני כותבת לי כל מה שעשיתי השנה, מה השגתי בתפקיד. זה חלק חשוב מתהליך - קודם כל את משווקת את עצמך לעצמך. השנה, למשל, מילאתי שלושה עמודים בכל התוצאות הפיננסיות והאסטרטגיות שלי. כשאת מגישה רשימה כזאת, קשה להתמודד עם הבקשה שלך, קשה להגיד לא לרשימת הישגים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#