מפסיקות לציית - נשים ועסקים - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מפסיקות לציית

את המו"מ לא ננהל על שכר, אלא על דמותה של המדינה שנבנה - המדינה הפמיניסטית

87תגובות

באחרונה פורסמה ב–TheMaker ידיעה שלפיה אם נכתב במודעת דרושים (ואלה עדיין מודעות דרושים, ולא דרושות) שהשכר פתוח למשא ומתן, נשים ינהלו משא ומתן. אם לא, הן יקבלו את השכר המוצע כזה ראי וקדשי. גברים, סיפרה הידיעה, ינהלו משא ומתן על שכרם בכל מקרה.

למה זה ככה? זה ככה כי ככה עובד המגדר, שלא לומר המגדור. המגדר הוא בית הספר לגבריות ובית הספר לנשיות שכל אחת ואחד מאתנו נכנסות אליו מרגע שנולדנו. אנחנו מולבשות בוורוד ומאולפות לחשוב שילדה טובה ואשה נחשקת הן יפות, מחייכות, עדינות, ומעל הכל צייתניות. אז אם כתוב משא ומתן אנחנו מנהלות משא ומתן, ואם לא כתוב אז לא.

כבר יותר מ–200 שנה אנחנו מורדות בסדר החברתי שנתן רק לגברים זכות לבחור, להיבחר, לחוקק ולפרש את החוק, לרשום על שמם בטאבו נשים ואת הילדות והילדים שהנשים האלה ילדו להם, כמו גם את כל הכסף והרכוש.

לצפייה בסמארטפונים ובטאבלטים - לחצו כאן

אז לפני 100 שנה נחלנו הצלחה אדירה, ולאחר אלפי שנים שבהן היינו מודרות לגמרי מהמשחק והיינו אובייקט נטול מעמד גם בידי גברים וגם בידי החוק שהם כתבו, הצלחנו להיכנס למשחק. קיבלנו את הזכות לבחור, להיבחר, לחוקק ולפרש את החוק. הצלחנו להשיג שינויים חשובים: הכרה של החוק בזכותנו לא להיאנס, זכותנו להיות בעלות רכוש, זכותנו ללמוד ולהיות מיוצגות בכל מקום ובכל דרג.

ובכל זאת, גם כיום, גברים הם הרוב המוחלט שמחוקק ומושל, שעדיין קונה ומוכר נשים וילדים, שעדיין אונס ושעדיין מחזיק ב–99% מהנכסים בעולם (לפי דו"ח האו"ם על נשים מ–2010). למה זה ככה? כי מרגע שנכנסנו למשחק, אנחנו לומדות במרץ את השפה ורוכשות בחריצות את הכלים של השיטה, אבל אנחנו בתוך אותה שיטה. והשיטה היא שיטה שפותחה, עוצבה ונוסחה באופן בלעדי בידי גברים לצורך סידור ענייניהם של גברים.

לא במקרה "הכלכלה" אינה כוללת את כל שעות העבודה במשרה השקופה של עבודות הבית וגידול ילדות וילדים; לא במקרה הילדות נושאות את שם האב, לא במקרה "האדם הסביר", וכמובן האדם המקצועי, "העובד", הוא גבר. כל המוסדות והמסגרות הבסיסיות ביותר שאנחנו חיות בתוכן, שנדמות לנו כטבע ממש - המדינה, הכלכלה, המשפחה, מערכת החוק והמשפט, מערכות החינוך והבריאות - כולן פרי מוחם ומעשיהם של גברים, ואנחנו, במקרה הטוב, שובצנו בתוכם.

ומתוך שגברים הם אלה שניסחו את המדינה, המדינה היא גברית. לא במקרה, הביטחון הוא לאומי ומלחמות לאומיות שואבות את מיטב הכסף והחיים שלנו ושל יקירינו. הביטחון אינו הביטחון האישי שלנו, הביטחון הוא של המדינה. לכן ההישגים שלנו בתוך השיטה הזאת מוגבלים, לכן, אם נסתפק בניסיון להתאים את השיטה אלינו, לעולם נמשיך לרדוף אחרי האבק שמשאירים לנו הגברים. אם אנחנו רוצות לשנות את המצב, אנחנו צריכות להפסיק לציית לשיטה. אנחנו חייבות לקחת צעד אחורה ולהסתכל רגע על התמונה הגדולה ולשאול את עצמנו איך היה נראה העולם אילו אנחנו היינו מעצבות אותו. אנחנו חייבות להמציא כלכלה שכוללת את העבודה הכל כך הכרחית של הבית וגידול ילדות וילדים, כלכלה שיוצרת חברה מכילה ותומכת, כלכלה שסופרת גם פנאי, וגם עצים שעומדים ונותנים חמצן וצל, ולא רק עצים שכורתים אותם.

אנחנו חייבות לדמיין מערכת בירור עניינים שאינה מיני־מלחמה של ניצחון והפסד, אלא משרתת את טובת הכלל. אנחנו חייבות לזכור שדרוש כפר שלם כדי לגדל ילדה אחת או ילד אחד, ושצריך למצוא את הדרך שיהיה לנו כפר כזה. אנחנו חייבות לדמיין עולם ללא אונס, ללא הטרדה מינית, שבו המיניות של כל אחת היא בשביל עצמה ולא סחורה באופן כזה או אחר.

את המו"מ שלנו עלינו לנהל על דמותה של המדינה האחרת שנבנה, המדינה הפמיניסטית, שתהיה מקום לכולם ולכולן. 

הכותבת היא ח"כית מטעם מפלגת העבודה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#