הצדקה לא מספיקה לחברה החרדית - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
איך הם חיים?

הצדקה לא מספיקה לחברה החרדית

כשהמדינה מקצצת בהקצבות, גוברת התלות של המגזר החרדי בגיוס תרומות מקהילות יהודיות עשירות בחו"ל ■ סכומי התרומות זינקו בשנים האחרונות בשיעור חד, אך אין די בכך כדי להעניק למרבית המשפחות החרדיות קיום כלכלי סביר

127תגובות

אפשר לראות אותם כמעט בכל טיסה שיוצאת מישראל ומופנית ליעד שבו יש קהילה יהודית גדולה בחו"ל. 
רבנים חרדים מזוקנים, לבושים במעילים שחורים, המצטופפים במחלקות התיירים. הם טסים בתדירות גבוהה הלוך ושוב, בדרך כלל לניו יורק, ללונדון או למדינות דרום אמריקה – היכן שיש יהודים עם כיסים עמוקים במיוחד, שייאותו להכניס אליהם את היד ולהזרים כסף למגזר החרדי בישראל. שם הם מתדפקים על הדלתות, לעתים בסיועם של "דרייברים" המתמחים בהסעת ראשי ישיבות לכתובת של עשירים (ובדרך גובים עמלה), מארגנים כנסים ו"דינרים" ומנסים להגדיל ככל האפשר את הסכום שיירשם על הצ'ק.

הנסיעות האלה אינן דומות לפעילות ההתרמה של ארגון וולונטרי, הפועל בשולי המגזר השלישי. במגזר החרדי מנגנון התרומות הוא הבסיס הכלכלי העיקרי המאפשר את המשך קיומו של מגזר שלם, 800־700 אלף נפש, שממשיך לנהוג על פי אורח חייו. הנרטיב הדתי המושרש בכל ילד הוא שממש כמו ירידת המן לבני ישראל במדבר, כך תהיה יד נעלמה שתדאג לכל צרכיו של האדם המקדיש את כל כולו ללימוד תורה ולקיום מצוות; ואולם, בפועל המשפחות החרדיות ומוסדות הלימודים הגדולים תלויים בידי בשר ודם - התורמים הגדולים.

רוב הכסף שמגיע למגזר החרדי מקורו בתרומות נכבדות שמזרימים בעלי הון אורתודוקסים ברחבי העולם. כמה בדיוק? איש לא יכול לומר בוודאות, אבל על פי הערכות גסות לפחות מיליארד שקל נכנסים כך לישראל מדי שנה. התרומות האלה מועברות בדרך כלל למוסדות הלימוד לצורך תפעול שוטף או מופנות למימון מלגות לתלמידים בעלי המשפחות. עם זאת, תרומות בהיקף נרחב מועברות ישירות לארגוני צדקה שמתקצבים משפחות נזקקות במגזר החרדי, בדרך כלל כאלה שבהן הבעל אינו עובד. בעקבות הכרסום האטי בתקציבי ההעברה המופנים למגזר החרדי - אם באמצעות מוסדות התורה ואם בתשלומים ישירים למשקי הבית - נאלצים הגופים החרדיים בישראל להישען הרבה יותר מבעבר על תורמים מחו"ל.

אברכים בהפגנה, 2010
גיל כהן מגן

"הקיצוצים בקצבאות הילדים משפיעים באופן ישיר על האוכלוסייה הזאת, וגם מלגות הכולל קוצצו", אומר ינון שוויקה, מנכ"ל בנק פאג"י (פועלי אגודת ישראל) מקבוצת הבנק הבינלאומי, הפעיל במגזר החרדי. "בלי העזרה ההדדית החברה החרדית לא היתה מצליחה לצלוח את התקופה הנוכחית".

שוויקה מכיר את עולם מוסדות התורה מבפנים, מכיוון שבבנק שלו, לצד בנק מרכנתיל הפעיל במגזר, מנהלים רבים מהמוסדות את ענייניהם הכספיים. עם זאת, גם הוא לא יודע להעריך מהו בדיוק היקף התרומות שמופנה לקהל החרדי. "אני לא יכול לציין סכומים, אבל התופעה הזו הולכת וגוברת", הוא אומר. "ראשי ישיבות נמצאים לפעמים בחו"ל יותר מאשר בארץ. מנהל מוסד שנסע באחרונה לבקש תרומות במדינה בדרום אמריקה, סיפר לי שהגיע לבית כנסת של הקהילה, אך כמעט לא היו בו מקומיים אלא הרבה ראשי ישיבות שבאו לאסוף כספים. זה מחזה מביש. המונים באים לבקש עוד כסף כי המצב באמת רע".

הרב שמואל טירר, עסקן חרדי ותיק, המנהל כיום את מוסדות אור ישראל בפתח תקוה, חזר באחרונה מניו יורק מסבב התרמות למוסדות האלה. "הדוד העשיר מאמריקה מתאושש, ואנשים נותנים הרבה מאוד כסף ותורמים יפה מאוד", הוא אומר. "אפשר לומר שעשירי המגזר החרדי בחו"ל נרתמים לסייע ובעצם למזער את הנזק מהקיצוצים. הממשלה חושבת שאם היא תכה בציבור החרדי בכיס אז הוא ישנה את דעותיו, אבל זה ממש לא מזיז".

 

מדיניות היד הקפוצה

מסלול החיים של גברים חרדים מתחיל תמיד במוסד לימוד תורני. כבר בגיל ארבע נשלח הפעוט ל"מכינה" – שלב ההכנה לקראת הכניסה ל"חיידר", המקביל לבית הספר היסודי. בגיל הזה הוא לא רואה מולו מורה או מחנך, אלא את ה"רבה" (הרב). שם הוא מתחיל לשנן את אותיות האלף בית. בהמשך, בחיידר, יוקדש רוב זמנו ללימוד דברי תורה.

בשנים האחרונות, עם השינויים שחלו במגזר החרדי והיציאה של אלפי חרדים לרכישת השכלה, לשירות אזרחי או צבאי, הוקמו מוסדות לימוד שבהם משולבים לימודי ליב"ה במידה זו או אחרת, ובחלק מהמקרים גם מעבר לליב"ה. עם זאת, הרוב המכריע של תלמידי המגזר החרדי עדיין מעביר את שנות ילדותו ונעוריו במוסדות שכל ייעודם להקנות לו ידע תורני. בישיבות הקטנות, לבני 14־13 עד 17־16, עסוקים בלימוד תורה ובתפילה מהשעה שבע בבוקר ועד תשע בערב. גם המוסדות האלה, הזוכים לתקצוב ממשלתי, אינם מצליחים לשרוד ללא סיוע של נדבנים עשירים.

"מוסדות הלימוד נשענו במשך שנים על שלוש רגליים – משרדי ממשלה, שכר לימוד ותרומות", אומר טירר. "עד תחילת 2013 היחס היה 20־20־60 לפי הסדר הזה, אבל הרגל הממשלתית נפגעה משמעותית, ולכן חייבים לספק כסף ממקורות חלופיים – להעלות את שכר הלימוד או את התרומות". כך נהפך שכר הלימוד למרכיב מרכזי בהוצאה של משפחות והורים במגזר. הוריו של ילד בחינוך היסודי החרדי משלמים 350־420 שקל בחודש, לא כולל הסעה ואוכל – כך שהסכום עשוי להגיע בסופו של דבר ל־700 שקל בחודש לכל ילד. בישיבות הקטנות, לבני 16־13, הסכום גבוה יותר, 700־1,200 שקל בחודש. "רוב מוסדות הלימוד החרדיים בישראל העלו בתקופה האחרונה את שכר הלימוד, או הפסיקו לתת הנחות שונות, למשל לאחים", אומר טירר. "המשמעות היא שלמשפחות הרבה יותר קשה לחיות".

 

הכתבה מתפרסמת בגיליון מארס של  מגזין TheMarker

למנוי למגזין, חייגו: 5200*

 

 

 

כבנקאי נאלץ שוויקה להתמודד שוב ושוב עם ההחלטות לאיזה מוסד להעניק אשראי ואת מי לדחות. "אנחנו מכירים את המגזר החרדי כבר הרבה שנים, ויודעים להבין מאחורי איזה מוסד יש קהילה ואנשים שלא יתנו לו ליפול", הוא אומר. "כך למשל, תלמוד תורה של חסידות גדולה שיש לה עשרות אלפי חסידים, ברגע האמת כל החסידים יעמדו ויתנו את הכסף. אם זה מוסד שאין לו תמיכה של הקהילה, אנחנו יודעים לזהות את זה".

לעתים קרובות, מוסדות נהנים מתמיכה קבועה של בעלי הון בחו"ל. עם השמות הכבדים בעולם התרומות נמנים רובי שארן מארצות הברית, השותף בגרעין השליטה בבנק דיסקונט; שמעון גליק, אף הוא מארצות הברית, שעשה את הונו בעסקי נדל"ן; משפחת ספרא מברזיל; איל ההון מלונדון משה גרטנר; ומשפחת וולפסון, שמחזיקה רשת כוללים על שמה. גם אדוארדו אלשטיין, שהשתלט באחרונה על אי.די.בי, נמנה עם התורמים הגדולים. מדוע הם פותחים את כיסיהם בקלות כזו? "אצל הגבירים האלה יש ערך רב ללימוד תורה", אומר טירר. "הגביר מבין שההון והעושר שבהם ה' חנן אותו הם מתנת אלוקים, וזה פיקדון אצלו כדי שהוא יעזור לאחרים. אם הוא לא עוזר, הוא מועל בתפקידו".

 

ההכנסות מתרומות מזנקות

הכסף הגדול באמת שמוזרם לקהילה החרדית מופנה בעיקר למוסדות הלימוד לאברכים, שאמורים לפרנס משפחות מרובות ילדים באמצעות מלגות הלימודים והמשכורות של הנשים, שלרוב עובדות. במגזר החרדי התפתחו רשתות אדירות של כוללים שמחזיקות אלפי אברכים – למשל מוסדות הר"ן, רשתות הכוללים של הרב שלום בער סורוצקין ויששכר באוהליך. "מתרים שמגיע לאסוף כסף למוסד ענק כזה יכול להגיע לגביר בארצות הברית ולצאת עם צ'ק של 150 אלף דולר, או אף הרבה יותר", אומר עסקן חרדי בולט. "הם יודעים איך לבקש את הכסף. וככל שאתה מבקש יותר, כך אתה מקבל יותר. כשאתה מבקש פי שניים אתה מקבל מה שרצית".

בישראל יש כ־76 אלף אברכים, ואם בעבר קיבל כל אברך יותר מ־900 שקל ממשרד הדתות – הרי שהסכום קוצץ ב־2013 לפחות מחצי. המשמעות היא שראשי הכוללים צריכים להגדיל את היקפי התרומות כדי שיוכלו לשלם לאברך מלגה ממוצעת, הנעה סביב 3,000 שקל בחודש.

המספרים של ישיבת מיר, הישיבה הגדולה בישראל שמחזיקה כ־5,000 אברכים, יכולים להעיד עד כמה המערכת החרדית נשענת על תרומות מגופים בחו"ל, ועד כמה היא מתפתחת בקצב אדיר. מדו"חות העמותה המפעילה את הישיבה עולה כי בשנת 2011 הסתכמו הכנסותיה בכ־95 מיליון שקל, וב־2012 זינקו לכ־130 מיליון שקל. עוד מתברר מהדו"חות כי ההעברות הממשלתיות לישיבה נותרו קבועות - כ־44 מיליון שקל מדי שנה - ואילו עיקר הזינוק בהכנסות הישיבה הגיע מגידול דרמטי בהיקף התרומות שנאספו בחו"ל. אם ב־2011 גייסה הישיבה 44 מיליון שקל מתרומות בחו"ל, כעבור שנה גדל הסכום שקיבלה מבעלי הון בארצות הברית ביותר מ־63% והגיע לכ־72 מיליון שקל. במקביל, הוכפל היקף התרומות של הישיבה ממקורות ישראליים, אם כי הוא עדיין נמוך יחסית – כ־10 מיליון שקל בלבד ב־2012. ההוצאה העיקרית של הישיבה היא כמובן מתן מלגות לאברכים ומשכורות לרבנים – כ־88 מיליון שקל ב־2011.

אוליבייה פיטוסי

גם בעבור ישיבת חברון בירושלים, אחת הישיבות הגדולות והחשובות, נראה כי התורמים מחו"ל פותחים את הכיסים ומזרימים הרבה יותר כסף. הכנסות הישיבה מתרומות מחו"ל זינקו פי שלושה: מכ־11 מיליון שקל ב־2011 לכ־33 מיליון שקל ב־2012.

לצד מוסדות התורה הגדולים, שמזרימים מאות מיליוני שקלים מלגות לאברכים, פועלים במגזר ארגוני צדקה ענקיים שתפקידם להעניק סיוע חירום למשפחות שנקלעו למצוקה - החל ממקרים בהם נפטר אב המשפחה ועד להתרמה עבור ניתוח יקר לילד. ארגוני הצדקה האלה מפעילים מערכות גדולות של גיוס תרומות, הן בישראל והן בחו"ל.בשונה ממוסדות התורה, קופות הצדקה מתבססות יותר על תרומות שמגיעות מתוך הקהילות החרדיות בישראל. הקופות יוצאות בקמפיינים פרסומיים בעיתונות ובדיוור ישיר להתרמות שונות, שמציגים לא פעם תיאורים של אסונות משפחתיים ותמונות קשות של ילדים חולים, במטרה לפרוט על נימי הרגש של הציבור כדי שיפתח את הכיסים. הגדולה שבקופות אלה היא קופת העיר בני ברק. לפי רשם העמותות, מחזור הפעילות של הקופה הגיע ב־2011 לכ־96 מיליון שקל, ואלה צמחו לכ־111 מיליון שקל ב־2012. כלומר, הקופה הזו לבדה מעבירה מדי שנה תקציבים בהיקף של יותר מ־100 מיליון שקל לנזקקים במגזר החרדי.

למרות ההידרדרות הכלכלית של המגזר החרדי בשנים האחרונות, ואולי דווקא בגללה, גבר באחרונה קצב התרומות מישראל לקופת העיר, וערכן הכולל צמח מכ־46 מיליון שקל ב־2011 לכ־58 מיליון שקל כעבור שנה. לצד זאת, הצליחה קופת העיר גם להגדיל משמעותית את היקף ההכנסות שלה מתרומות בחו"ל – ואלה הגיעו לכ־20 מיליון שקל ב־2012.

בתחום ועדי הצדקה הגדולים יש עוד כמה שחקנים מרכזיים, בהם ועד הרבנים לענייני צדקה, הוועד העולמי וגם הוועד הארצי. שלושת הגופים האלה גלגלו יחד כ־50 מיליון שקל ב־2011.

 

המצוקה רק גוברת

מסלול התרומות עובר לא רק בקופותיהם של מוסדות הלימוד או ארגוני הצדקה. לעתים, הכסף מועבר מידיהם של היהודים הנדבנים ישירות אל הרבנים החשובים, המפנים אותם למטרות שונות על פי שיקול דעתם. לפני כשלוש שנים התערבה המשטרה בפרשה מביכה שבה נעלמו 50 אלף דולר מכספת בביתו של מנהיג הפלג הליטאי, הרב אהרון יהודה לייב שטינמן בבני ברק – כספים שהגיעו מתורמים והיו בדרך להיתרם למוסדות או למשפחות במצוקה.

ניר כפרי

במקרים אחרים מיישמים במגזר החרדי
הסדרים ברוח הסכם יששכר וזבולון. על פי המסורת, זבולון היה זה שהתפרנס ממסחר ("לחוף ימים ישכון"), ודאג לצורכי אחיו יששכר, שלמד תורה. יישום הסכם כזה בזמננו פירושו שכל אדם בעל הכנסה מעביר עשירית מכספו לצדקה, לרוב לגופים שמחזיקים לומדי תורה, באמצעות הוראת קבע. מודל נוסף לעזרה לאנשים במצוקה הוא ארגוני הגמ"ח – מעין בנקים לא רשמיים שמעניקים הלוואות של עשרות אלפי דולרים ללא ריבית.

למרות העזרה שמקבלי משקי הבית
החרדיים הודות להסדרים כאלה, התרחבות המגזר החרדי והקיצוצים בתשלומי העברה מקשים על חייהם. "כל מי שמכיר את המגזר החרדי יודע שמה שהיה לפני 20 שנה ועשר שנים לא דומה למצב כיום", אמור שוויקה. "המצוקה גוברת. אנשים חושבים שגמ"חים מסייעים רק למשפחות מצוקה, אבל זה לא נכון. יש עשרות אלפי משקי בית שנעזרים בגמ"חים. אנשים לא מבינים את ההיקף והמשמעות של התופעה הזו".

המצוקה מאלצת את משקי הבית לנהל אורח חיים צנוע – בלי גבינה צהובה, בלי בגדים יקרים ובלי נסיעות לחו"ל. "הם רוכשים מוצרים ברשתות שמאפשרות הוזלות משמעותיות", אומר שוויקה. "אבל לא בטוח שהמגזר היה מתקיים ללא עולם חסד בלתי רגיל, שבחלקו הוא אפילו בלתי ידוע. יש משפחות רבות שמתבססות על תרומות לקיום היומיומי, והן זקוקות לגמ"חים ולהלוואות ותלויות בהם עד לרמה הבסיסית ביותר".

הוצאה גדולה נוספת של משפחה חרדית היא מימון נישואי הילדים. אם בעבר כל נער ונערה חרדים שנישאו קיבלו דירה מההורים, כיום המצב שונה. "לא מחתנים כיום ילדים עם דירות", קובע טירר. "בעבר, הציבור החרדי היה נותן 40־30 אלף דולר לכל ילד שמתחתן, אבל כיום הוא נותן מקסימום 10,000 דולר. אין בחור או בחורה מתשעת העשירונים התחתונים שמסודרים עם דירה. הם מקבלים כיום 20 אלף דולר משני הצדדים- ונאלצים להסתדר".

המצוקה הזו ושינויים נוספים שחלו במגזר החרדי, בין השאר בשל חדירת האינטרנט, גרמו ליותר ויותר צעירים חרדים לטפס מעל חומות הגטו ולנסות להשתלב בשוק העבודה המודרני. הם פונים לעריכת דין, לראיית חשבון ולעולם העסקים. "קיים לא רק מעמד ביניים חרדי, אלא גם עשירון עליון חרדי", אומר טירר. "צעירים רבים עוסקים בנדל"ן, והם יודעים למכור וליזום ולהתפרנס בכבוד וביושר. רואים אותם בכל הנסיעות המאורגנות של קבוצות חרדיות לחופשות בחו"ל. אבל זו עדיין קבוצת מיעוט".

תמר מצפי

שוויקה מדגיש נקודה נוספת: "יש משהו במגזר החרדי שמעניק לו יצירתיות וחוש כלכלי מפותח מאוד. אלה אנשים עם יוזמה, שמביאים מיזמים עסקיים מעניינים. לאו דווקא נדל"ן. יש להם את הדחף לפתח דברים חדשים".

ואולם, גם אם רבים יותר מהמגזר החרדי יגלו יזמות עסקית, או ירכשו השכלה וישתלבו בשוק העבודה, חלק גדול מהם ימשיכו להסתגר בדלת אמות של ההלכה כאידיאל מרכזי. לכן, מסלול הכסף הגדול שמגיע מחו"ל עשוי בעתיד להתרחב עוד יותר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#