מי מפחד ממזון מהונדס? - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
הטבע נגד המדע

מי מפחד ממזון מהונדס?

האם הנדסה גנטית של גידולים חקלאיים באמת מסוכנת לבריאות? מתברר שאין כל ממצא מחקרי 
חד משמעי שמוכיח זאת. בעוד פעילי סביבה, ממשלות, מדענים וגופים מסחריים מתקוטטים סביב הנושא 
השנוי במחלוקת, את השורה התחתונה בוויכוח קובע הציבור, ונראה שהוא
 פשוט אינו רוצה בצלחת שלו דברים שהוא לא מבין

13תגובות

אם תשרטטו גרף שבו הציר האופקי מתאר את שכיחות השימוש במזון מהונדס גנטית, והאנכי את שכיחותן של אלרגיות בקרב ילדים, תתקבל תמונה מרשימה: עם העלייה בצריכת מזון מהונדס גנטית, עלה גם מספר מקרי האלרגיה. ואכן, הטענה כי קיים קשר הדוק בין השניים היא אחד מהטיעונים של המתנגדים לשימוש ברכיבי מזון שעברו תהליכים של הנדסה גנטית (המכונים גם GMO - אורגניזם שעבר שינוי גנטי). דרישתם היא לאסור את השימוש ברכיבים כאלה או לפחות לחוקק חוקים שיחייבו התוויה ברורה שלהם.

כעת ציירו גרף נוסף, המצליב את מספר הילדים שאובחנו בשנים האחרונות כסובלים מאוטיזם, עם הצמיחה בשימוש במזון אורגני באותה התקופה. מה תקבלו? נכון, ככל שבני אדם צורכים יותר מזון אורגני, כך גדל מספרם של הילדים הסובלים מאוטיזם. הקישור האבסורדי הזה רק ממחיש כשל בסיסי של אי הבחנה בין סיבתיות לבין נסיבתיות, וליתר דיוק, את הקלות הבלתי נסבלת שבה ניתן להשתמש בכשל הזה כדי לפתות אותנו להאמין לנתונים מטעים שמציגים גורמים בעלי אינטרסים. בתחום השנוי במחלוקת הזה לא חסרים אינטרסים.

Courtesy of Syngenta

הטכנולוגיה של הנדסה גנטית, במובן של שינוי ישיר של הדי.אן.איי של אורגניזמים, קיימת משנות ה־70 של המאה ה־20. במזון שעבר הנדסה גנטית נעשה שימוש זה כ־20 שנה. כיום מתחולל סביב השימוש במזון הזה מאבק סוער בין צדדים רבים - בהם פעילי איכות סביבה, מדענים וגופים מסחריים - שלכמה מהם יש אינטרסים עסקיים שונים, לא פעם נסתרים מן העין. בין הפטיש לסדן נמצא בעיקר הציבור, הסופג מידע לא פשוט לעיכול ועמו שטף של דיסאינפורמציה.

המרדף אחר האמת על המזון המהונדס גנטית התגלה כאתגר חריג. "אם אציע לך לאכול עגבנייה מהטבע או עגבנייה תרבותית, באיזו מהן תבחרי?", שואל אותי פרופ' אבי לוי, ראש המחלקה למדעי הצמח במכון ויצמן. "חובבי מזון אורגני יבחרו בעגבנייה טבעית. אבל העגבנייה שצומחת בטבע יכולה להרוג, היא מסוכנת יותר". לוי בוחר בדוגמה הזו, שקיבל מהמדען דני חיימוביץ' מאוניברסיטת תל אביב, "כדי להראות את חוסר ההיגיון בוויכוח הזה. האובססיה עם GMO נובעת מסיבות לא רציונליות – מאידיאולוגיה ומכל מיני שיקולים. זהו ויכוח שאין בו הרבה מדע והיגיון, אלא רגשות ואמונות".

המסע להפרדת עובדות מאמונות ומדע מתעמולה החל בשיחת טלפון עם פלג חביון, מנהל בכיר בחברת האגרו־כימיה הגדולה בעולם, סינג'נטה. התחומים שבהם פועלת סינג'נטה רבים, וכוללים בין השאר פיתוח חומרי הדברה, השבחת זרעים ושיווק מוצרים שונים לחקלאים. ואולם, התחום המדובר ביותר שבו היא עוסקת הוא הנדסה גנטית של גידולים.

Bloomberg

חביון, המשמש בסינג'נטה ראש החטיבה לניהול עקות א־ביוטיות (שאחראית למוצרים המסייעים לחקלאים להתמודד עם נזקי הטבע והסביבה), התייחס בשיחה עם מגזין TheMarker לכמה מהסוגיות השנויות במחלוקת בעבודתן של חברות הטכנולוגיה החקלאית. הוא מספר שסינג'נטה אימצה קוד אתי ויעדים תאגידיים הקשורים לקיימות ולהטבת מצבם של חקלאים. בסופו של דבר, הוא אומר, הרגולציה על גידולים מהונדסים גנטית מחמירה במיוחד, ו"קשה למצוא תחום מפוקח יותר".

למרות זאת, ואם לשפוט על פי הרוחות המתלהטות, האקטיביזם הקולני והתאוצה שצוברת ההתנגדות בקרב הציבור, הנדסה גנטית היא אחד מהשדים המפחידים ביותר של הטכנולוגיה המודרנית. במקומות שונים בעולם הונהגו באחרונה איסורים על שימוש במזון מהונדס גנטית. סין השמידה במהלך 2013 כמה משלוחי תירס מארצות הברית בטענה שבתירס היו מעורבים זנים מהונדסים גנטית, חלקם של סינג'נטה; באיחוד האירופי הכריזו כמה מדינות על איסור גידול יבולים מהונדסים גנטית; בארצות הברית, בדרום אמריקה ובניו זילנד הכריזו על עצמם מחוזות ואזורים שונים "נטולי GMO". בישראל פשטו באוקטובר פעילי גרינפיס על תערוכת בייבילנד בגני התערוכה בתל אביב, במחאה על שימוש בסויה מהונדסת גנטית בתחליפי מזון אם.

בהוואי המחיש מאבק לאסור כמעט כליל על שימוש או פיתוח של הנדסה גנטית באי, כיצד משני צדי המתרס עומדים עתה יריבים בלתי סבירים: מצד אחד פעילים חברתיים ואנשי איכות הסביבה; מצד אחר חקלאים קשי יום ועמם אנשי התאגידים, שלדברי הפעילים עמלים קשות למנוע רגולציה בתחום רגיש וחיוני. והיכן נמצאים אנשי המדע והעובדות בסיפור? נראה שהם נחלקים, עם נטייה לצדד בהנדסה גנטית.

 

סינג'נטה

שינוי תכונותיו של צמח כך שיהיה, למשל, עמיד בפני וירוס מסוים, נעשה באמצעות מחיקה או הוספה של חומר גנטי, וכן באמצעות שינוי החומר הגנטי הקיים בו. יש דרכים אחרות, קונוונציונליות יותר, לשינוי תכונות של צמחים, והן משמשות חקלאים משחר ההיסטוריה ועדיין נמצאות בשימוש גם כיום. אחת מהן היא מיון וברירה של צמחים בעלי התכונות הנדרשות – כפי שעשה האגרונום לותר ברבנק, שחזר וזרע זרעים של תפוחי האדמה הגדולים ביותר, כדי לקבל זנים עבי בשר במיוחד. דרך אחרת היא הרכבה - טכניקה מוכרת המבוססת על איחוי שני צמחים, שהוזכרה כבר במשנה, ובה אין שינוי של החומר הגנטי. טכניקה שלישית היא הכלאה של זנים שונים בדרך של זיווג מיני בין תאי הזכר והנקבה של שני צמחי הורים, ליצירתו של צאצא בעל תכונות חדשות. הכלאה כזאת עשויה להתרחש גם באמצעות האבקה טבעית.

הכלאה ושיטות אחרות נכללות בהגדרה של יצירת זנים מוטנטיים (מוטגנזה מכוונת, המכונה גם מוטג'נסיס), ובחלק מהן נמחקים ומאורגנים מחדש באופן אקראי מאות או אלפי גנים. המוטציות שנוצרות כך מדויקות פחות מאלה המופקות באמצעות הנדסה גנטית, ולמרות זאת, שיטות כאלה אינן נתונות לפיקוח בדומה להנדסה גנטית. התכונות שחקלאים מבקשים להטמיע בגידולים שלהם קשורות לעתים בתהליכים כימיים שמתבצעים בהם, למשל, כאלה שהופכים אותם לעמידים בפני וירוסים או בפני קוטלי חרקים ועשבים. במקרים אחרים המטרה היא שינוי תכונותיו הפיזיות של הצמח - כמו הארכת השורשים כדי לאפשר קליטת מים ממקורות עמוקים יותר וכתוצאה מכך הפחתת התלות בהשקיה, או כיבוי גן שלילי כמו זה הגורם להופעת כתמים ירוקים ורעילים בתפוחי אדמה.

המטרה הסופית בכל המקרים, אומר חביון, היא חקלאות יעילה ופורייה יותר, שתאפשר להאכיל יותר אנשים בעולם. "אנחנו רוצים לעזור לפתור את בעיית המזון בעולם", הוא מוסיף. "הצפי הוא לאוכלוסייה עולמית של 9 מיליארד איש בתוך עשורים מעטים, ואם יש כיום מיליארד אנשים רעבים, יהיו עוד. אנחנו רוצים להפוך את העניים המתקיימים מחקלאות לחקלאים מסחריים שיהיה להם עסק קטן שיספק את צורכיהם ויאפשר לשפר את רמת החיים שלהם. בעקיפין, זה יגדיל גם את הצריכה שלהם". בתוכנית "הצמיחה הטובה" המפורטת באתר שלה, מתחייבת סינג'נטה להגדיל את יעילות היבולים עד כדי שיפור של 20% בתפוקה בלי להשתמש ביותר מים, אדמה או תשומות אחרות; למנוע שחיקת אדמות; לסייע לחקלאים קטנים; ולהגביר את המגוון הביולוגי.

השבחה של יבולים חיונית לא רק להישרדותם הכלכלית של חקלאים, אלא גם להבטחת היכולת להזין את אוכלוסיית העולם הגדלה והולכת. כבר ב־1798 חזה הוגה הדעות האנגלי תומס מלתוס כי גידול באוכלוסיית העולם בקצב מהיר יותר מגידול אספקת המזון יביא לרעב המוני, אלא שטכנולוגיות של מיכון חקלאי והדברת מזיקים, שהגדילו את תנובת היבולים ואת תפוקת המזון, הביאו להפרכתה של תחזית זו. עם זאת, במקביל היתה התקדמות ברפואה ובמדע, שגרמה להאצה חסרת תקדים בקצב גידול האוכלוסייה. זו צמחה במאה ה־20 בקצב שמלתוס לא חלם עליו בחלומותיו השחורים ביותר.

המהפכה הירוקה החלה שנים רבות לפני ההנדסה הגנטית, באמצעות השבחת זנים, טכנולוגיה חקלאית מתקדמת והדברה. אחד מאבותיה היה החוקר נורמן בורלוג, ששכלל שיטות הכלאה של דגנים שונים כך שהניבו תבואה רבה יותר והיו עמידים יותר בפני מזיקים ומחלות. על עבודתו זכה בורלוג בפרס נובל לשלום ב־1970. עם התפתחותו של ענף הביוטכנולוגיה והשתכללות המחקר הגנטי נהפכה ההנדסה הגנטית להבטחה הגדולה הבאה במאבק נגד הרעב, אך בעשור האחרון חלה תפנית דרמטית ביחסם של רבים אל התחום הזה.

 

הכתבה מתפרסמת בגיליון מארס של  מגזין TheMarker

למנוי למגזין, חייגו: 5200*

 

 

 

בסקר שנערך ב־2013 על ידי "ניו יורק טיימס" בארצות הברית אמרו 75% מהנשאלים שהם חוששים מפני רכיבים מהונדסים גנטית במזונם. אבל מה באמת יודעים האמריקאים על GMO? מתברר שלא הרבה. ארצות הברית היא אחת המדינות המתירניות ביותר ביחסה לשימוש במזון מהונדס גנטית. בין היתר, כמעט 70% מהמזון המעובד הנמכר בחנויות בארצות הברית מכיל רכיבי GMO; גידולים רבים המצויים בשימוש נפוץ ביותר, בהם סויה, תירס, כותנה ולפתית, המשמשת לייצור שמן קנולה, הם למעשה מהונדסים גנטית; סירופ תירס עתיר פרוקטוז, שמקורו בתירס מהונדס, משמש ממתיק באינספור חטיפים, משקאות קלים ודגני בוקר; סויה נמצאת מחלק מסוגי המזון לתינוקות. מעבר לכך, מרכיבים מהונדסים נמצאים במספוא המשמש להזנת פרות, שאותן ואת החלב המופק מהן האמריקאים צורכים ללא חשש. מחקר שנערך באוניברסיטת רטגרס מגלה כי רק 52% מהציבור בארצות הברית יודעים שמזון מהונדס גנטית נמכר להם ברשתות השיווק, ורק 26% מהם סבורים כי אכלו אי פעם מזון מהונדס גנטית.

עמדתה של ממשלת ארצות הברית ברורה: גידולים מהונדסים גנטית הם בטוחים לשימוש ותורמים למלחמה ברעב העולמי. עמדה דומה נוקטות קנדה, מדינות דרום אמריקה, מזרח אירופה (שמחוץ לאיחוד האירופי), אוסטרליה, הודו ומקסיקו. ואצלנו? "אין כאן ממש חוק אלא הנחיות", אומר לוי, ומסביר כי הגישה הישראלית לנושא מתיישרת במידה רבה עם החוק האמריקאי, אך מחמירה יותר "אם כי לא כמו החוק האירופי". מעבר לכך, הוא מוסיף, ישראל היא שוק קטן למדי, ולכן אין בה גידולים מבוססי GMO. "אין לנו מספיק מים ואדמה", הוא מסביר.

את הקו הנוקשה ביותר נגד השימוש ב־GMO מוביל האיחוד האירופי. הטענה המקובלת באיחוד היא כי עדיף לצרוך מזון אורגני, שהוא בריא יותר, וכי הסיכונים לבריאות ולסביבה של מזון מהונדס גנטית עולים על תועלתו. לוי אומר שתפיסה זו בטעות יסודה. "הסיכון לבני אדם כמעט שלא קיים, אלא אם מכניסים בכוונה גנים רעלנים, אבל אף אחד לא מתכוון לעשות דבר כזה", הוא אומר. "בגידולים כמו כותנה מכניסים רעלנים שפועלים ספציפית על חרקים, אבל בחקלאות אורגנית משתמשים בכל החיידק שמייצר את הרעלן הזה, מפזרים אותו על הצמחים בשדות וקוראים לזה 'הדברה ביולוגית'". השימוש בהנדסה הגנטית במקרה הזה חוסך הדברה באמצעים כימיים.

ללא קרדיט

כמו חביון, גם לוי טוען שהרגולציה והבדיקות שנערכות לתוצרים של הנדסה גנטית הן מחמירות מאוד. "זה כמעט כמו לפתח תרופה. מקפידים מאוד, כמו בניסויים טוקסיקולוגיים. אין שום בעיה לאכול גידולים שמכילים את הדי.אן.איי הזה. אם יש, כמו במקרה של הרעלן, בודקים שזה לא מגיע למזון, וזה לא יותר מסוכן לבני אדם מאשר ריסוס".

לוי מסביר שמעט מאוד אנשים צורכים ישירות ירקות ופירות מהונדסים גנטית. רוב הצריכה היא בעקיפין: "יש הרבה טרנסגניקה (שינוי גנטי של צמח) בתירס, שאוכלים אותו בעלי חיים ואנחנו אוכלים את הבשר שלהם. יש בכותנה, שאינה משמשת למאכל. בסויה יש גנים של עמידות לקוטלי עשבים, אבל מרבית הסויה משמשת להאבסה או לייצור שמן. אנשים אוכלים את זה, אבל בצורה לא ישירה – זה מעובד. מיליוני אנשים נחשפו לסויה ולתירס מהונדסים ואף אחד לא דיווח על כלום".

מנגד, הוא אומר, דווקא השיטות שזוכות לאהדת הציבור הן אלה שכבר גרמו לנזקים מתועדים. "היו מקרים שבהם שימוש בזבל אורגני או בדשן שלפעמים מקורו בביוב, והוא אורגני, גרם לחשיפה לחיידקי אי־קולי ולמותם של אנשים", אומר לוי. "זה עצוב שעושים שטיפת מוח והופכים את האנשים ליותר מטומטמים במקום ליותר חכמים. לציבור אין את הכלים לשפוט את זה. כיום האזרח הפשוט צריך להכיר הרבה מונחים – מה זה די.אן.איי, מה זה חלבון, מה זה עושה לו בגוף. ובגלל שחסר לו ידע בתחומים האלה, הוא מסתמך על המומחים".

חביון מוסיף: "בתרופות אנשים מוכנים לקחת סיכון, כמו כימותרפיה שהיא אקט אגרסיבי מאוד ולא בריא, אבל אנשים מוכנים לעשות את זה כדי להציל או להאריך חיים. בתעשיית המזון, הרמה הנדרשת מראש היא גבוהה יותר, כי פונים לאנשים בריאים. הרף הוא גבוה מאוד, כך שכיום, למיטב ידיעתי, אין שום דבר המצביע על נזק קונקרטי שנגרם משימוש ב־GMO. אף אחד לא הראה ולו מקרה בודד. מיליוני אנשים אכלו טריליוני ארוחות ועוד אין אף אחד שהיו לו תופעת לוואי או נזק שקשור לזה".

Courtesy of Syngenta

 

התנועה נגד מזון מהונדס גנטית צברה תמיכה פוליטית וחברתית גדולה והמאבק נצבע בצבעים רגשיים, סוערים ולעתים אלימים. יש משהו ברעיון של הנדסה גנטית שמעורר בהלה. פעילי איכות סביבה וידוענים כמו אופרה וינפרי וביל מאהר יצאו חוצץ נגד צריכת מזון המכיל GMO. בפרסומת של ביטאון אגודת הצרכנים האורגניים הוצגו תמונות של דגים – בעל החיים הראשון שהונדס גנטית והוגש לאישור למאכל אדם – תחת הכותרת "No Frankenfish!", רמז לפרנקנשטיין, המדען שיצר מפלצת במעבדתו. בכרזה של האגודה מצויר דג סלמון המזנק ממי נחל וטורף דב.

הוויכוח הזה לא מתנהל רק בתקשורת ובאקדמיה. בפיליפינים עקרו מפגינים שדה אורז שבו נעשה ניסוי של גידול זן עשיר בויטמין A, החסר בתזונתם של עניים בעולם. ספר ילדים חדש, The Princess Vinnea and the Gulavores ("הנסיכה וינאה והגולבורים"), מציג גיבורה היוצאת נגד GMO, בטענה שאינו טבעי. מדענים שטענו כי אין הוכחות מדעיות מבוססות לנזק שבשימוש ב־GMO קיבלו איומים.

בסין קיבל המאבק הילה פטריוטית: לא רק מאבק נגד טכנולוגיה שפוגעת בטבע, אלא עמידה כנגד השליטה של אמריקה באספקת המזון לסין. באינטרנט נפוצו תיאוריות קונספירציה על מזימה אמריקאית להשתמש במזון מבוסס GMO כדי להחליש את סין, דיווח באחרונה השבועון "אקונומיסט".

מחוקקים בהוואי הגישו במאי 2013 הצעה לאסור על כל גידול מהונדס גנטית באי. מועצת המחוז ישבה לדון בהצעה, ושמעה עדויות ותצהירים. צריכת מזון מהונדס גנטית, טענו מצדדי החוק, גרמה להופעת סרטן אצל עכברי מעבדה ולעלייה באלרגיות אצל ילדים, וגידולים מהונדסים גנטית גרמו להיעלמות אוכלוסיות הפרפרים והדבורים, צמצמו את המגוון הביולוגי וזיהמו שדות סמוכים. אחד מחברי המועצה, גרגור אילאגן, סיפר בכתבה שפורסמה ב"ניו יורק טיימס" כי כאשר ביקש ללמוד את הנושא, גילה כי כל הטענות הופרכו חד משמעית. הטענה היחידה שנשארה ללא מענה היתה שאי אפשר לדעת מראש אילו השפעות יהיו להנדסה גנטית, כשם שבשנות ה־50 חשבו שריסוס בדי.די.טי הוא בטוח והתגלה שלא כך.

באדיבות מכון ויצמ

עד כה גידלו חקלאים בהוואי שני גידולים מהונדסים גנטית: פפאיה עמידה בפני וירוס, ותירס המשמש מספוא לבהמות. מגדלי הפפאיה באו להעיד נגד החוק. בשנות ה־90, סיפרו, השמידו מחלות את רוב גידולי הפפאיה בהוואי, למעט הזן המהונדס, שפותח למען חקלאים קטנים כמוהם, ושגידולו מאפשר להפחית באופן משמעותי את השימוש בקוטלי מזיקים. זהו הפרי המהונדס גנטית היחיד שמאושר לצריכה בארצות הברית. הבדרנית רוזאן בר, תושבת האי שגידלה אגוזי מקדמיה אורגניים, הציעה למגדלי הפפאיה עזרה בשריפת העצים שלהם "כדי לגדל משהו הגון" במקומם.

הדיון בעניין החוק בהוואי נהפך למעין מחזה מוסר העוסק ב־GMO. אם שמים בצד את רטוריקת ההפחדה, הממצא המרכזי נגד אכילת מזון מהונדס גנטית הגיע ממחקר שנעשה בצרפת ופורסם ב־2012. הביולוג ז'יל אריק סרליני מאוניברסיטת קאאן, שהוביל את המחקר, בדק במשך שנתיים חולדות שאכלו תירס מהונדס גנטית העמיד בפני קוטלי עשבים. החוקרים טענו כי החולדות סבלו מגידולים סרטניים בשיעור מעורר דאגה, ומתו בגיל צעיר יותר מקבוצת הבקרה.

מחקר זה, שפורסם בכתב העת Food and Chemical Toxicology, התיימר להיות הראשון מסוגו - כזה שנמשך כמה שנים ונבדק על ידי חוקרים באקדמיה - המוכיח נזקים מצריכת GMO, בניגוד למחקרים אחרים שלא הוכיחו נזק שכזה. חומרת הממצאים עוררה עניין רב: לאחר פרסום המחקר השעתה רוסיה יבוא של דגנים מהסוג ששימש במחקר; קניה אסרה על כל יבוא של גידולים מהונדסים; ראש ממשלת צרפת אמר כי אם התוצאות יאומתו, הוא ידרוש איסור מוחלט על שימוש בתירס כזה באירופה. ואולם, עד מהרה שכך הרעש שעורר המחקר והתחלף בספקות בנוגע לאמינותו: מדענים בעלי שם וארגונים ממשלתיים - בהם הרשות לבטיחות במזון באירופה, שהיא מהגופים המחמירים ביותר בנוגע לשימוש ב־GMO – הגיעו למסקנה כי המחקר היה רשלני עד כוזב.

במחקר השתמש סרליני בתת מין של חולדות שנוטה לפתח גידולים סרטניים במהירות רבה. הוא האכיל 180 חולדות כאלה בתירס מהונדס ורק 20 מהן במזון שאינו מהונדס. בדו"ח המסכם הציג תמונות של חולדות שפיתחו גידולים ענקיים, ולעומת זאת לא הציג תמונות של החולדות שסבלו מגידולים בקבוצת הבקרה. מחברי המחקר סירבו לפרסם את מלוא הנתונים שאספו או לפרט את שיטות הניתוח הסטטיסטי שבהן השתמשו. כעבור שנה פרסם כתב העת הכחשה מלאה של המאמר, אף שמחבריו סירבו לכך. עוד התברר כי סרליני הוא חבר בעמותה הפועלת נגד הנדסה גנטית.

זה לא היה המקרה היחיד שבו הופרך מחקר כזה. למעשה, רוב המומחים שעמם שוחחנו לצורך כתבה זו אמרו כי אינם מכירים ולו מחקר מבוסס אחד שהוכיח כי צריכת מזון מהונדס גנטית מזיקה לבריאות. מחקר שפורסם בעיתון רוסי, ושבו נטען כי אוגרים איבדו את כושר הרבייה שלהם לאחר ששלושה דורות ניזונו מסויה מהונדסת, הופרך לחלוטין. היעלמותם של הפרפרים והדבורים יוחסה דווקא להיעלמותם של צמחים שמהם ניזונו. מאות מחקרים בנושא, חלקם בחסות האיחוד האירופי, הובילו את ארגון הבריאות העולמי, ואת האקדמיה הלאומית למדעים בארצות הברית, להכריז שאין סיכון יתר לסביבה או לבריאות בגידולים מהונדסים גנטית.

סינג'נטה

אחת התוצאות הלא צפויות של הסערה סביב החוק בהוואי קשורה לממסד המדעי: המדענים, שעל פי רוב ניצבים שכם אל שכם עם הליברלים, למשל במאבקים על מחקר תאי גזע, שינוי אקלימי ותורת האבולוציה, מוצאים עצמם בנושא זה ללא בעלי הברית המסורתיים שלהם. "אלה האנשים שלי, אני אתם כמעט בכל עניין, וזה קשה לי", אמר מייקל שינטקו, פתולוג צמחים מאוניברסיטת הוואי בהילו, בראיון ל"ניו יורק טיימס". כל המחקרים והטיעונים המדעיים לא שכנעו את המועצה בהוואי, ובדצמבר אושר החוק. "איננו מסכימים עם דברי הפרופסור", השיבו בפשטות האקטיביסטים שהעידו בעד האיסור על GMO בהוואי.

בשימוע בהוואי טענה פעילה אחת כי 270 אלף חקלאים הודים שזרעו כותנה מהונדסת גנטית התאבדו מאז עברו לגידולים המהונדסים. הנתון הזה התברר כמטעה: שיעור ההתאבדות לפני שהחלו בשימוש בכותנה המהונדסת היה דומה, ואפילו גבוה יותר.

השימועים בהוואי חשפו עיוות נוסף, בעייתי עוד יותר, של המאבק נגד GMO: חלק מהנימוקים של מתנגדי השימוש בהנדסה גנטית יכולים לשמש גם טיעונים נגד שימוש בגידולים המבוססים על טכניקות השבחה אחרות, שאינן כרוכות בהנדסה גנטית. "לבננה, למשל, אין זרעים, אז עושים לה מוטציות באמצעות הקרנה", מסביר לוי. "אלא שהנדסה גנטית היא שיטה מדויקת הרבה יותר משיטות אחרות, שבהן מערבבים הרבה גנים, מכיוון שבהנדסה גנטית מכניסים גן אחד בלבד. אחד הטיעונים היה שמכניסים גן זר, וכשהוא נכנס למקום נוצרות מוטציות לא רצויות. אבל אנחנו אוכלים כל הזמן דברים מוקרנים שיש בהם אינספור מוטציות".

 

גם אם אין הוכחות להשפעות שליליות של גידולים מהונדסים גנטית על בריאות הציבור, קשה להתעלם מטיעונים אחרים נגד השימוש בהם. ארגון הבריאות העולמי מציין את "בריחת הגנים" - פגיעה באורגניזמים שאינם אמורים להיפגע ופגיעה במגוון הביולוגי בכללותו - כאחת הסכנות שמעמידים יבולי GMO בפני הסביבה. יתר על כן, כמו במקרים רבים אחרים של תעשיות שמטרתן המקורית היא לתת שירות רב ערך, קידוש שורת הרווח מביא לעתים לעיוותים. חברות האגרו הגדולות אמנם פיתחו במשך השנים יבולים עמידים ומזינים יותר, אך כדי להשיא את רווחיהן ולשרת את בעלי המניות הן פועלות בדרכים שמעוררות דאגה.

Courtesy of Syngenta

הדוגמה הבולטת ביותר למוצר שנוי במחלוקת היא ראונדאפ רדי (Roundup Ready) - קבוצת מוצרים של חברת טכנולוגיית החקלאות הגדולה בעולם, מונסנטו. מדובר בזרעים של סויה, תירס ודגנים שונים שעברו שינוי גנטי במטרה להפוך אותם לעמידים בפני קוטל העשבים ראונדאפ, שגם אותו מייצרת מונסנטו. חקלאי הזורע את היבולים הללו יכול להשתמש בקוטל העשבים מתוצרת החברה, ולהיות סמוך ובטוח שהעשבים השוטים הגדלים בחלקתו יושמדו בלי שהיבולים עצמם ייפגעו. כך מגביר מוצר אחד של החברה את מכירותיו של מוצר אחר, ולהפך. יבולי ראונדאפ רדי מכונים "זרעי הטרמינייטור" מכיוון שהם עקרים, כלומר הם מניבים יבול אחד, שאינו יכול לייצר זרעים נוספים. בכך החקלאים ממולכדים – הם צריכים לקנות מדי עונה את הזרעים מחדש מאותו המקור.

לכך עלולות להיות כמה וכמה השלכות מדאיגות: ייתכן, למשל, שזרעים כאלה יעברו לשדות סמוכים, יוכלאו עם יבולים שהיו בעבר פוריים ויהפכו גם אותם לעקרים; גם חומר ההדברה עלול להיסחף עם הרוח לשדות סמוכים, שאינם זרועים בראונדאפ רדי; מעבר לכך, נוצר למעשה תמריץ לחקלאים שיעברו לגידולים אחידים, לא מגוונים, שאינם מיטיבים עם האדמה וגם עלולים לסכן את אספקת המזון במקרה של פגיעה ספציפית בהם.

הטיעון הכלכלי לא נעדר מהוויכוח: גידולים מהונדסים נועדו לעזור לחקלאים קטנים כגדולים להפחית סיכונים, אבל המחיר שצריכים האיכרים לשלם מדי עונה על זרעים חדשים, וההגנות על קניין רוחני - הפטנטים על הטכנולוגיה של הזרעים - גרמו למתנגדים לטעון כי "התאגידים מנסים להשתמש בפטנטים על החיים עצמם, כדי לקבל מונופול על הביוספרה".

ב־2011 הגישו עשרות ארגונים חקלאיים בארצות הברית תביעת הגנה נגד מונסנטו: הם חוששים שאם זרעים מהונדסים של החברה יזהמו באופן מקרי את שדותיהם, תוכל זו לתבוע אותם על הפרת זכויות קניין רוחני. בתגובה התחייבה מונסנטו לא לתבוע חקלאים שבשדותיהם יופיעו כמויות זניחות של זרעים מתוצרתה.

"זו שאלה כלכלית טהורה", מסביר חביון. "אף אחד לא ישקיע בטכנולוגיה שמוכרים פעם אחת, והחקלאי יגדלה בעצמו במשך 20 שנה. לתמחר את זה תוך שקלול הערך של הטכנולוגיה ל־20 שנה קדימה לא יהיה מעשי". נקודה נוספת שהוא מעלה היא שלעתים אי אפשר להבטיח את התפוקה או האיכות של הדור הבא, ולכן האיכר קונה בעצם מחזור אחד של יבולים.

 

הגנטיקאית הסינית־בריטית ד"ר מיי וון הו, החוקרת פיזיקה של אורגניזמים, היא קול נדיר בקהילה המדעית. היא טוענת כי הודעת כתב העת שאינו עומד מאחורי מאמרו של סרליני היא חלק ממאבק מתוזמר היטב כדי להשתיק את מתנגדי ה־GMO, כולל איסוף חתימות כוזבות נגד המאמר. למגזין TheMarker היא מספרת כי מאמר בנושא זה שניסתה לפרסם נפסל על ידי המוציא לאור, אולם עורך כתב העת התעקש לפרסמו לאחר שוועדה של מדענים אישרה את נכונותו. "מסע יחסי הציבור בתקשורת שנועד לשכנע אותנו ש־GMO נטול סיכונים מבוסס על אי דיוקים, הכרזות לא מבוססות וניסויים קליניים בבעלי חיים שנערכו על ידי חברות ביוטכנולוגיה", טוענת הו. כאשר מדענים עצמאים בחנו את הנתונים הגולמיים של הניסויים, היא אומרת, התגלה כי יש נזק בצריכת מספוא מהונדס גנטית.

ללא קרדיט

מודיפיקציה גנטית שנעשית באופן מלאכותי במעבדה שונה בתכלית משיטות קונוונציונליות, טוענת מיי, ומזכירה את פרוטוקול קרטחנה, עליו חתומות 166 מדינות, המיועד להגן על המגוון הביולוגי מפני סכנות פוטנציאליות של הנדסה גנטית. "מצער שתומכי ההנדסה הגנטית עדיין מנסים להטעות אנשים", היא אומרת. "הנדסה גנטית אינה משנה גן אחד בלבד. זה לא נכון. בפועל נוצרות מוטציות רבות ובלתי נשלטות, ונזק נוסף בגנום. החומר הגנטי המהונדס מזיק, מכיוון שהוא מיועד לפלוש לגנום, ומכיל רכיבים גנטיים מזיקים כמו גנים של וירוסים וחיידקים, וגם גנים סינתטיים לחלוטין".

הו אינה מסכימה גם לטענה שלפיה הנדסה גנטית היא הכרח, וחיונית כדי להאכיל את האוכלוסייה הגדלה. "להפך. אני רואה סכנות חמורות לאספקה בטוחה של מזון, במיוחד לנוכח השינויים באקלים, אם נגדל יבולים מהונדסים. הגידולים הללו גורמים להסטת משאבים מחקלאות אורגנית בת קיימא". היא מרבה לדבר בשבח החקלאות האורגנית, שהיא "רווחית יותר ומשתמשת בפחות אנרגיה, ולפיכך מפחיתה פליטות פחמן". עם זאת, היא מבהירה, "איני מתנגדת למדע הגנטיקה. למעשה, מתן האפשרות לחוקרים להתרכז במחקר בסיסי בנושא, במקום להפיק אורגניזמים מהונדסים, עשוי להיות התוצאה החיובית ביותר למדע ולציבור".

למרות חששותיה של הו, נראה כי ברור למדי לאן נושבת הרוח: הציבור אינו רוצה לאכול מזונות המכילים רכיבי GMO, או לפחות מעדיף להעמיד פנים שאינו אוכל אותם. בארצות הברית יש כיום מאמץ גדול להתוויה של מזון כזה, ואין לשלול את האפשרות שמאחורי המאמץ הזה עומד לובי עם אינטרסים כלכליים, כמו תעשיית המזון האורגני. בישראל, מסביר לוי, שוק היעד העיקרי לתוצרת החקלאית הוא אירופה, והמגדלים מתיישרים לפי הדרישות האירופיות וכתוצאה מכך לא עוסקים בהנדסה גנטית. התוצאה המסתמנת היא שחברות האגרו־טק עוברות לטכנולוגיות אחרות, שאינן מערערות את עצבי הציבור והלקוחות שלהם. "צריך לזכור", הוא אומר, "שתפקידן של החברות התעשייתיות הוא לייצר מזון, ואילו תפקידם של המדענים הוא לוודא שיהיו בידינו כל הכלים הדרושים להתמודדות עם האתגר הגדול של אספקת מזון לאוכלוסיית העולם הגדלה במהירות בסביבה משתנית".

בתוך כך קורים עוד דברים רבים בתחום הפיתוחים הטכנולוגיים הקשורים לחקלאות. חביון מספר כיצד פיתח את תחום המים בסינג'נטה: שיטות להתמודדות עם עקות סביבתיות כמו בצורת, חום, קור ומליחות; זרעים המצופים בחומרי הדברה מקטינים את כמות הריסוס הנדרשת בשדה. גם ניהול סיכונים פיננסי הוא חלק בלתי נפרד מהחבילה, ואפילו פתרונות דיגיטליים שמכילים אלגוריתמים שהופכים את החקלאות ליעילה יותר. הוא אומר עמדתה של החברה בסוגיית ההנדסה הגנטית אינה צינית, והיא אינה מתעלמת מנזקים אפשריים כדי לגרוף רווחים. "אני יכול להגיד את זה, ולא כסיסמה: האנשים פה מחויבים להאכיל את העולם", הוא אומר. כנראה שהם יעשו את זה עם פחות הנדסה גנטית ויותר שיטות אחרות.

מדוע מעוררת ההנדסה הגנטית תגובות כה קיצוניות? ייתכן שהתשובה אינה טמונה במורכבות המידע או בנהייה הגוברת אחר מיסטיקה ואמונות על חשבון מדע ועובדות, אלא באמון. גילוי, חידוש והמצאה של דברים קריטיים לחיינו היו בעבר נחלתם של מדענים כמו לואי פסטר ומארי קירי או מעבדות מחקר ממשלתיות. אולי לא כולם עבדו לשם שמים, אבל לא היה להם דירקטוריון תאגידי. בעשורים האחרונים עבר התפקיד שלהם לידי מנהלים בכירים ושכירים אחרים בתאגידי ענק, המשרתים את שורת הרווח. כתוצאה מכך התערער אמון הציבור במניע ליצירתן של המצאות אלה.

חלק מהחברות הללו נתנו לנו סיבות טובות לא לבטוח בהן לאחר שנחשפו פרשיות של שחיתות, תאוות בצע ופגיעה לשמה בחברות תרופות, ביצרניות מזון ואצל יצרניות הסיגריות. התאגידים לא הוקמו לרווחת הציבור, ואין להם חובת אמונים ללקוחות שלהם, אלא לבעלי המניות. והממשלות? הן אולי חשופות כיום יותר מתמיד לעיני הציבור, והמניעים שלהן גלויים יותר, אבל יש להן הרבה פחות משאבים, תמיכה או רצון פוליטי מכדי שישקיעו את הסכומים הגדולים הדרושים, למשל, כדי להמשיך בכיבוש החלל או להשקיע בגילוי תרופות לסרטן. 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#