מה מתרחש מאחורי הקלעים של הקמפיין להצלת הים התיכון? - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
הקרב על הים

מה מתרחש מאחורי הקלעים של הקמפיין להצלת הים התיכון?

המאבק נגד הדיג ברשתות נשמע מאוד סביבתי, אבל את מי הוא משרת בעצם?

20תגובות

חמש בבוקר, יום ראשון, נמל יפו. דייג המכמורת אורי שרון מתחיל עוד שבוע עבודה. כבר יותר מ־20 שנה ששרון, בן יותר מ־60, יוצא אל הים כדי לספק לצרכן הישראלי כמה ממיני הדגים האהובים על החיך המקומי: חסילונים, בקלה, ברבוניה ודגים אחרים החולפים מול חופי הארץ. השלל שהוא אוסף באמצעות רשתות דיג, בשיטה הקרויה דיג מכמורת (טרולינג), מכלכל את משפחתו בת שבע הנפשות ואת שלושת עובדיו.

ואולם, בשנים האחרונות מרגיש שרון שספינתו נטרפת בסערה מתגברת. הוא וכ־20 בעלי ספינות מכמורת אחרים מתמודדים עם איומים שונים על פרנסתם. לצד ירידה מדאיגה בהיקף הדגה, שרון וחבריו מנהלים מאבק משפטי ממושך מול חברת החשמל וגורמים בענף הגז, בשל טענות לפגיעה קשה בפרנסתם (ראו מסגרת).

כעת נוסף למצוקותיהם קמפיין מעורר מחלוקת של החברה להגנת הטבע, הקורא לאסור על דיג מכמורת בישראל - המלצה שיישומה ינחית מכת מוות על הענף. כששרון מדבר על הנושא, חיוכו הקבוע נמחק והוא מתקשה לשמור על שלוותו. "בכל מדינה אחרת, היו סוקלים את החברה להגנת הטבע באבנים", הוא אומר, על רקע טענות בקרב דייגי המכמורת כי קיים קשר בין הגורמים שאותם הם תובעים לבין מקורות המימון של הקמפיין, שנועד לסלק אותם מן הים וכך להסיר מכשול עבור חברות הגז. "תהיה אשר תהיה הפלטפורמה המממנת את הקמפיין - החברה להגנת הטבע בנתה כאן ספין תקשורתי מתועב", מאשים שרון.

אייל טואג

הקמפיין "דגים באחריות" החל בדצמבר וכולל שורה של המלצות למשרד החקלאות, שמטרתן "לקדם רפורמה ולהציל את הים התיכון". על פי הקמפיין, הים התיכון עומד בפני אסון אקולוגי, לאחר ש"שנים ארוכות של דיג אגרסיבי, העדר פיקוח וחקיקה מיושנת" הביאו לירידה חדה בכמות הדגה בים ובאיכותה. העומדים מאחורי הקפיין תובעים ממשרד החקלאות, האחראי על ניהול משק הדיג של ישראל, לקבוע כללי משחק הוגנים לסוגי הדיג השונים ולהגביר את האכיפה בים, שכיום מסתכמת במספר זעום של פקחים.

על פניו, ההמלצות נראות ככאלה שכל גורם ישמח לתמוך בהן. הן קוראות להגנה על מינים נדירים, הקמת גוף אכיפה והסברה, שימור שיטות הדיג הסביבתיות וקביעת אזורים מוגנים כדי לאפשר התחדשות של הדגה. ההמלצות מתבססות על מסקנות של ניירות עבודה שגובשו במסגרת "הפרויקט הישראלי לניהול מקיים של הדיג בים התיכון" - פרי יוזמה של החברה להגנת הטבע בשיתוף קרן יד הנדיב, שזכתה לגיבוי של משרד החקלאות ולהשתתפות של נציגיו, וכן לשיתוף פעולה של משרד האוצר, המשרד להגנת הסביבה ורשות הטבע והגנים. במאי 2013 פירסם צוות מטעם מטה הקמפיין דו"ח מקיף בנושא, ובו המלצות לרפורמה בניהול משק הדיג.

אולם מאחורי המסרים הירוקים של הקמפיין מתנהל מאבק יצרי תוך חילופי האשמות בין גורמים שונים: הדייגים, משרד החקלאות, ארגוני סביבה, מומחי דיג וגם חברת החשמל וחברות הגז. אף שכל הגורמים המעורבים בניהול משק הדיג מסכימים כי דרושה רפורמה דחופה בענף, המאבק ביניהם חושף עד כמה עכורים המים בזירת הים, והוא מעורר תמיהות לגבי מניעי הקמפיין. למרות מספר פניות ליוזמי הקמפיין, ואף שמוביליו טוענים כי הם פועלים בשקיפות מלאה, מקורות המימון שלו ועלויותיו לא הובהרו עד לכתיבת שורות אלה.

 

בחודשים האחרונים מתנהל הקמפיין במספר זירות: אתר אינטרנט ייעודי, תשדירים שהופצו ברשת, קידום כתבות בעיתונות ודף פייסבוק רוחש פעילות, שבו מתואר משק הדיג כענף המצוי "בתהליך של קריסה". הארגונים המשתתפים בקמפיין, בהם פורום הדיג הספורטיבי בישראל ושני אתרי אינטרנט מקומיים המוקדשים לדיג, טוענים כי יישום הרפורמה יוביל לשיפור ניכר של המערכת הימית האקולוגית, לגידול של עשרות אחוזים בשלל הדיג ולעלייה של 40% במספר המתפרנסים מדיג.

http://www.mafish.org.il/

אך לצד זאת כוללת הצעת הרפורמה קריאה לחיסולו של דיג המכמורת, המתואר כ"הרסני". לפי מסקנות המחקר שעליו מבוסס הקמפיין, הפסקת פעילותן של 23 ספינות המכמורת הפועלות כיום בישראל היא המפתח לשיקום אוכלוסיית הדגים בים התיכון, ולהתאוששות הכלכלית של ענף הדיג כולו.

העובדה כי ברקע מתנהלת תביעת דייגי המכמורת נגד חברת החשמל וגורמים בענף הגז מעוררת בקרב הדייגים חשד לגבי טוהר הכוונות של מפעילי הקמפיין, מניעיהם והגורמים המממנים אותם. עם זאת, בחברה להגנת הטבע מכחישים מכל וכל כי חברות הגז עומדות מאחורי הקמפיין. "מדובר בשמועה מרושעת של גורמים אינטרסנטיים שמטרתה להסתיר את המחדל בניהול ענף הדיג", אומר אלון רוטשילד, רכז מגוון ביולוגי בחברה להגנת הטבע, המוביל את הפרויקט ועומד בחזית הקמפיין.

בהקשר זה עולה סימן שאלה נוסף. אף שבאתר האינטרנט של הקמפיין מצוין במפורש כי אחד מהאיומים על הים התיכון הוא "פיתוח מואץ של תשתיות וקידוחי גז ונפט", אין בהמלצותיו כל התייחסות לקידוחים אלה, שהתרחבו באופן חסר תקדים בעשור האחרון וצפויים להוסיף ולהתפשט. ההמלצות גם אינן מתייחסות לדו"חות שפרסמו בשנים האחרונות ארגון אדם טבע ודין וארגון צלול, המתריעים על סכנות פוטנציאליות לסביבה הימית מצד שדות הגז, האסדות והקידוחים המתבצעים בים התיכון, או לטענות כי צינור הולכת הגז הטבעי מן האסדה למתקני חברת החשמל חיסל את פרנסתם של דייגי ג'סר א־זרקא.

לדייגי המכמורת טענות קשות כלפי הקמפיין ומוביליו. "החברה להגנת הטבע יצרה בקמפיין סוג של פופוליזם בזוי", מאשים שרון, שכיהן עד לאחרונה כיו"ר ועד דייגי נמל יפו. לטענתו, דיג המכמורת נותר יציב בעשרות השנים שבהן הוא פועל בתחום, וכי לעתים הדגה אפילו מתחדשת. "תראה את דג החרב שהגיע לפני שש שנים מים סוף, איזו הפתעה נעימה", הוא ממחיש. שרון מסכים כי על משק הדיג לעבור רפורמה שתסדיר את התנהלותו, וטוען כי במשך שנים הוא מתריע בפני הגורמים המוסמכים על הצורך הדחוף בהסדרת ענף הדיג ובהטלת מגבלות על דייגי המכמורת. הוא אף מחזיק במסמך מ־1988 שבו התריע על המצב הקשה של הדגה בארץ וקרא ביוזמתו לאסור על דיג בעונת הרבייה של הדגים, הנמשכת כשלושה חודשים, כדי לאפשר את התחדשות הדגה.

הקריאה לאיסור דיג המכמורת נהפכה בחודשים האחרונים למוקד המאבק. מעבר לקול הזעקה שהיא הקימה בקרב דייגי המכמורת החוששים לפרנסתם, היא גם סופגת ביקורת ממומחים שונים בענף, שטוענים כי אין בה כל היגיון או הצדקה. בין המומחים האלה נמצאים גורמים במשרד החקלאות ויועצים מדעיים למשרד, שבסמכותו לקבוע את אופי הרפורמה במשק הדיג. טענות נוספות נשמעות מצד מומחים כלפי החברה להגנת הטבע, הן באשר לסטנדרטים המקצועיים של הוועדה שהקימה לגיבוש מסקנות הפרויקט, והן לגבי מידור מומחי הדיג בישראל מהוועדה - משום שדעותיהם אינן עולות בקנה אחד עם המלצות המחקר.

עין הדג

דיג המכמורת מתבצע באמצעות גרירת רשת ענק על קרקעית הים, בעומק של 150־30 מטר, באמצעות ספינות גוררות. זהו ענף הדיג הגדול בישראל במונחי שלל (כ־45% מהדגים הנתפסים), והוא מפרנס כ־100 דייגים ב־23 ספינות דיג, על פי נתוני המחקר שיזמה החברה להגנת הטבע. המינים הבולטים שדיג בשיטה זו מספק למשק המקומי הם ברבוניות, מליטות, בקלה, מרמיר ופירות ים כמו חסילונים (שרימפס) וקלמרי. שני במדרג הוא הדיג החופי, המתבצע באמצעות סירות קטנות ומערך חכות במים רדודים, סמוך לקו החוף. הדיג החופי, שבו עוסקים כ־1,000 דייגים, מספק כ־25% מהשלל. אחרון בחשיבותו הכלכלית הוא דיג ההקפה, שנעשה בים הפתוח ובאמצעות כיתור להקות דגים על ידי פריסת רשת. בשנים האחרונות צובר פופולריות גם ענף הדיג הספורטיבי, אך זה אינו ענף מסחרי, אלא פעילות פנאי ונופש של דייגים חובבים המשתמשים בחכות ובשיטות נוספות.

המחקר המשמש בסיס לקריאה לאסור על פעילות הענף קובע כי יותר מ־50% מהשלל שנתפס על ידי דייגי המכמורת הוא של דגים המיועדים לדיג החופי ולדיג הספורטיבי. הבעיה, נטען, היא שדגים אלה - מינים כמו פלמידה, דניס, ברקודה ואינטיאס - נלכדים ברשתותיהם של דייגי המכמורת כשהם עדיין צעירים וקטנים מדי לשימוש מסחרי, ולכן הם מושלכים מתים בחזרה לים. לפי ממצאי המחקר, הדבר גורם לפגיעה קשה ביכולת הרבייה של הדגים ויש לו השלכות חמורות על משק הדיג. כך למשל, דג הסריול האטלנטי (אינטיאס), שמשקלו כבוגר 3.5 קילוגרם כשהוא נדוג בדיג החופי, נתפס צעיר ברשת של דייגי המכמורת במשקל של 235 גרם בלבד. יחס דומה בגודל ובמשק קיים גם במינים אחרים.

על פי המחקר, שיעור השלל המושלך כמעט שהוכפל בתוך 15 שנה, והוא כיום גבוה לעומת המקובל בעולם. חברת הייעוץ TASC, ששירותיה נשכרו לצורכי המחקר, מעריכה כי הנזק שגורמים דייגי המכמורת למשק הדיג מסתכם ב־860 מיליון שקל בשנה, בשל שורה של גורמים: דיג יתר, שלל שמושלך, פגיעה בקרקעית הים ובמינים מוגנים ופוטנציאל סיכון לתשתיות על קרקעית הים.

הסיבה המרכזית לשלל המושלך על ידי דייגי המכמורת, ומהווה את הפגיעה הגדולה והמשמעותית ביותר, היא סוג הרשתות שבהן הם משתמשים. רשתות אלה הן ברובן בעלות עין מעוינת, הנסגרת תוך כדי תנועה של הרשת במים וגורמת לתפיסה של אותם דגים קטנים שאינם מספיקים להתרבות ומושלכים ללא שימוש, בניגוד לרשת בעלת עין מרובעת. סוגיית צורתן של עיני הרשתות נראית שולית, ואולם למעשה זהו לב המחלוקת בין הגופים שהשתתפו במחקר לבין דייגי המכמורת ומומחים שמותחים ביקורת על הפרויקט - מחלוקת שיש לה השלכות ישירות על השאלה אם יש הצדקה לאסור על דיג המכמורת או לא.

 

הכתבה מתפרסמת בגיליון מארס של  מגזין TheMarker

למנוי למגזין, חייגו: 5200*

 

 

ד"ר דור אדליסט, אקולוג ימי וחוקר באוניברסיטת חיפה, אומר כי הפסקת הדיג למשך שלושה חודשים בעונת הרבייה של הדגים תאפשר את התחדשות הדגה, כי שמורות ימיות יאפשרו לקרקעית הים להתאושש, וכי מעבר לרשתות בעין מרובעת בגודל של לפחות 40 מילימטר רבוע יאפשר ליותר דגים קטנים לצאת ללא פגע גם אם הם נכנסים לרשת. ואולם על פי המחקר שיזמה החברה להגנת הטבע, אלה אינם הפתרונות לניהול נכון של הדגה, משום שהניסיונות להטמיעם במדינות הים התיכון נכשלו ברובם. אדליסט אומר מנגד כי כבר נעשו ניסויים רבים מוצלחים בנושא זה, והבעיה היא שבמקום לתקצב אותם בחרה מדינת ישראל רק לחתוך את תקציב ניהול הדיג עם השנים, וזאת למרות המשבר בענף.

אדליסט, שסיפק נתונים ומחקרים לפרויקט המחקר, כפי שמצוין בדו"ח, תומך בו בכללותו וסבור כי בהמלצות יש הרבה סעיפים נכונים, כולל הצורך לצמצם את ענף המכמורת וגובה הפיצוי המוצע בו לכל ספינת מכמורת שתוצא מן הים, בסך כ־2 מיליון שקל. גם בנוגע להסדרת פעילותם של הדייגים החובבים אדליסט מסכים עם המסקנות. עם זאת, הוא חש כי נעשה שימוש מגמתי בנתונים שסיפק, מסתייג מהקריאה לאסור כליל על דיג מכמורת, וטוען כי בישראל פועלות ספינות מעטות בהשוואה למדינות אחרות. הוא מבהיר כי בעקבות אובדן שלל המכמורת הייחודי, היוקרתי והטרי, המהווה יותר ממחצית שלל הדיג הישראלי - וכולל בין היתר ברבוניות, שרימפס וקלמרי - יהיה צורך לייבא, לעתים ממדינות שבהן מתרחשת פגיעה גבוהה ומהותית עוד יותר בטבע הימי.

ד"ר דני גולני מהאוניברסיטה העברית, הנחשב לאחד ממומחי הדיג הוותיקים והבולטים בישראל, ומשמש יועץ מדעי למשרד החקלאות, מותח ביקורת חריפה על המחקר ועל מוביליו. זאת, אף שבדומה לאדליסט גם הוא סיפק לו נתונים ומחקרים. "התזה על דייגי המכמורת צמחה מתוך חובבנות. זה לחלוטין לא נכון ולא מקצועי", אומר גולני. "הם הוציאו כמה דו"חות שהרקע המדעי שלהם לא קיים. כל מי שהיה יכול לערער על התזה שצריך להפסיק את דיג המכמורת, פשוט מידרו אותו. התזה שלפיה ברגע שיפסיקו לעבוד במכמורת יהיו יותר דגים במקומות אחרים היא פשוט הבל. כל שיטה יש לה את הדגים שלה - אם תעצור שיטה אחת זה לא ישנה באזורים אחרים". בנוסף, גולני טוען כי בענף המכמורת עובדים כבר 70־65 שנה ללא עלייה חדה במאמץ הדיג. גם לגידול החד בשלל המושלך יש לו הסבר המנוגד למסקנות המחקר: "האצת החדירה של מינים שונים מים סוף בשנים האחרונות, כמו אפוגון ושפריר, גרמה לכך שהשלל המושלך גדול יותר".

אלבטרוס

גולני מציע לצמצם את מספר סירות המכמורת ל־15. "כל המחקר היה ממוקד בדבר אחד ברור - להראות כמה שהמכמורת הרסנית", הוא אומר. "אבל דיג המכמורת לא מהווה סכנה לדגה ולא צריך לסגור אותו. אני לא אומר שצריך להזניח ולא לעשות פיקוח, אבל צריך להיות הרבה יותר רציונלי". הוא גם תוקף אישית גם את אלון רוטשילד והתנהלותו: "אלון רוטשילד ידע איך נראה דג לפני שלוש שנים? הוא מומחה לדיג? זה ניצול של דעת הקהל. באופן אישי יש לי התנגדות להתנהלות שלהם, על גבול הבריונות הברוטלית. הם יצרו דמוניזציה כזאת גדולה של דייגי המכמורת שמקבלי ההחלטות יגידו - אם המצב כל כך נורא בואו נחסל את זה".

רוטשילד מגיב בתקיפות לטענות נגדו. "הרי דני גולני הוא האדם שייעץ לאגף הדיג להגיע לכישלון הנוכחי. אנחנו נמצאים כיום אחרי הרבה עשרות שנים של הזנחה. עם כל הכבוד, הבנאדם לא מבין על מה הוא מדבר". רוטשילד מותח ביקורת נוקבת גם על הדרג הניהולי והמקצועי באגף הדיג במשרד החקלאות: "אתה מכיר את מה שקרה באי.די.בי - צוות אנשים הוביל את החברה הזאת לסף התרסקות, ואז באו אותם אנשים ואמרו 'אמנם הבאנו את החברה למצב רע מאוד אבל אנחנו מבקשים להמשיך לנווט את הספינה'. זה בערך מה שקורה כאן. הענף הזה מתרסק והם אחראים לזה". רוטשילד מגן על הקריאה להפסיק את פעילות דיג המכמורת: "דייגי המכמורת אינם הבעיה היחידה, אבל הם הבעיה הגדולה ביותר. מי שנפגע מכך שאין ניהול משק דיג ומאותן 22 סירות מכמורת הם יותר מ־1,000 דייגי ההקפה ויותר 70 אלף הדייגים החובבים. בסוף, ברמה הציבורית, אתה מדבר על קבוצה קטנה של דייגים שלוקחת חלק גדול מאוד מהמשאב על חשבון הסביבה, הטבע, 1,000 הדייגים החופיים והציבור כולו, ויש לכך משמעויות כלכליות".

 

ניגוד עניינים? איזה ניגוד עניינים?

אייל טואג

גורם במשרד החקלאות טוען כי החברה להגנת הטבע פשוט טיפסה על עץ גבוה מדי, וכעת לא יודעת איך לרדת ממנו. לדבריו, אין אף מדינה בעולם שאסרה בחוק את ענף דיג המכמורת. במשרד נשמעות טענות על כך שבקבלת ההחלטות בפרויקט לא שותפו גורמים מקצועיים מאגף הדיג ונלקחו נתונים ממחקרים שאינם מדעיים.

אגף הדיג במשרד החקלאות שימש בעצמו בשנים האחרונות זירת מאבק בין שניים מהאנשים החזקים בו - ד"ר אורן סונין, עד לאחרונה מנהל תחום דיג במשרד, וחיים אנג'וני, שעד לאחרונה כיהן מעליו כראש אגף הדיג. סונין טען ב־2011 כי אנג'וני אחראי למחדל דיג חמור בכינרת ולהתנהלות בלתי תקינה, ובשלב מסוים זכה לצו הגנה ממשרד מבקר המדינה כחושף שחיתויות. המשרד קבע ב־2013 כי אנג'וני "נושא באחריות להידרדרות במצב הכינרת", הציג דיווחים כוזבים וקיבל שלא כחוק מדי שנה עשרות אלפי שקלים מארגון הקיבוצים המגדלים דגים בבריכות הכינרת. הן אנג'וני והן סונין הועברו מתפקידם.

מדוברות המשרד נמסר: "הפרוגרמה לענף הדיג במשרד החקלאות ופיתוח הכפר תוצג בימים הקרובים. במסגרתה יתקבלו המלצות לטיפול בנושא הדיג הימי, הכוללות גם התייחסות לתוכנית שנעשתה בשיתוף החברה להגנת הטבע".

למרות מעשיו של אנג'וני, שהביאו להעברתו מתפקידו, החליטה החברה להגנת הטבע לצרף אותו כחבר בוועדה המקצועית של צוות ההיגוי בפרויקט. רוטשילד טוען כי משרד החקלאות הוא שקבע מי האנשים שישמשו נציגיו בפרויקט.

http://www.mafish.org.il/

בחירה תמוהה נוספת עולה באשר להחלטה של החברה להגנת הטבע לשכור דווקא את שירותי חברת הייעוץ האסטרטגי TASC, שבין לקוחותיה הגדולים נמנית חברת החשמל. בנוסף מספקת TASC שירותים ל"חברות נפט וגז מקומיות", לפי אתר האינטרנט שלה, בו מצוין עוד כי "באחרונה התבקשה TASC לפתח תכנית רה־ארגון פיננסי עבור חברת אנרגיה ישראלית גדולה". העובדה כי TASC שותפה בפרויקט שהחליט על מסקנות מרחיקות לכת נגד דייגי המכמורת, שעה שאלה מנהלים תביעה של עשרות מיליוני שקלים נגד אחד מלקוחותיה הגדולים ונגד גורמים בענף הגז, שהוא אחד ממקורות ההכנסה המרכזיים שלה, מעלה חשד לניגוד עניינים ומטילה צל על טוהר כוונותיהם של הגופים המעורבים בפרויקט.

בתגובה מסר רוטשילד: "תמצא לי חברת ייעוץ כלכלית מובילה בישראל שלא עובדת עם חברת אנרגיה ואשמח לעבוד איתה. חוץ מזה, יש סעיף ברור בחוזה של ניגוד עניינים בהסכם מול TASC". רועי זס, ראש הצוות של חברת TASC בפרויקט, מסר: " לא TASC ולא החברה להגנת הטבע חשים שיש ניגוד עניינים".

ומעל הכול, נותרה סוגיית מימון הקמפיין: בתגובה לפניית מגזין TheMarker, השיב דובר החברה להגנת הטבע, דב גרינבלט כי "פרויקט הדיג נתמך מקרן פרטית, ולכך מתווספים תקציבים פנימיים של החברה להגנת הטבע, ורכיבים קטנים מגופים נוספים, למשל משרדי החקלאות והגנת הסביבה ורשות הטבע והגנים". גרינבלט לא פירט את זהות הקרן הפרטית, וסירב לפרט את עלות הפרויקט, שהקמפיין הוא מרכיב אחד בו. "העלות משתנה והיא תלויה בקצב התקדמות הפרויקט וההתפתחויות של הקמפיין", מסר.

מנכ"ל קרן יד הנדיב, אריאל וייס, מסר כי "יד הנדיב תומכת בפרויקט ניהול הדיג בים התיכון כחלק ממהלך אסטרטגי כולל, פרי יוזמה עצמית, במטרה לסייע לשמירת טבע מיטבית במרחב הימי של ישראל בים התיכון". בנוסף מסר וייס כי "למיטב ידיעתנו הפרויקט ממומן ממקורות פילנתרופיים ועצמיים של החברה להגנת הטבע".

"מדובר במיליוני שקלים", אומר דני גולני. "אבל זה סודי לחלוטין – מההתחלה לא היו מוכנים בכלל להגיד מי מממן. בשלב מסוים נטען שיש תורם שהתבקש לשמור על אנונימיות. נורא מוזר שמישהו שתורם למשהו כל כך חשוב וציבורי רוצה להישאר בעילום שם. אחר כך נאמר שזה קרן יד הנדיב, אבל אסור להם למסור שום דבר, הכול סודי. להערכתי מדובר בכמה מיליונים. בסכום הזה כבר היה אפשר פשוט לפצות כמה דייגי מכמורת".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#