חומצת מלח - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
מי הבוס בכיל

חומצת מלח

בקבוצת כיל, קשה לדעת מי יותר תאב בצע: ההנהלה, שמרפדת את עצמה במשכורות דימיוניות ובתוך כך מבקשת להנהיג תוכנית התייעלות, או העובדים, שגם תנאי פרישה חלומיים שכוללים משכורת עד הפנסיה ומענק פרישה נדיב לא מספיק טובים עבורם

3תגובות

סיפורה של קבוצת כיל מוכיח כי יש כנראה הרבה יותר משני צדדים לכל מטבע. הקבוצה, שמורכבת מכמה מפעלים, בהם מפעלי ים המלח, מפעלי תובלה, מפעל הפוספטים רותם אמפרט ואחרים, מעסיקה כיום כ־5,000 עובדים בישראל, שרובם תושבי הנגב - חלקם פועלים ותיקים, שמעולם לא עבדו במפעל אחר. כיל ידועה במשכורות הטובות שהיא נותנת לעובדיה - שעובדים לעתים בתנאים קשים – ומהווים מושא לקנאה קבועה עם פרסום רשימות המתנות לחגים.

בחודשים האחרונים הודיעה כיל כי עליה להפעיל תוכנית התייעלות. הסיבות לכך רבות: ירידה חדה במחיר הפוספטים בעולם; תחרות קשה עם חברות אחרות, שמשלמות לעובדיהן שכר נמוך יותר (כך טוענת ההנהלה); עלייה בתמלוגים שהחברה נדרשת לשלם למדינה בעקבות המלצות ועדת ששינסקי; הדרישה להשתתף במימון קציר המלח בחלקו הדרומי של ים המלח כדי למנוע את עליית מפלס הים, שעלולה לסכן את המלונות שלחופו; וכמובן, רצונה של החברה לכרות פוספטים במקומות שכיום אסורים לכרייה.

הצעד הראשון, ומקרה המבחן בנושא זה, היה מפעל רותם אמפרט. זה כמה שנים מנסה ההנהלה לקבל אישור לכריית פוספטים בשדה בריר הסמוך לערד, אך בקשתה נידחית שוב ושוב בטענה כי הכרייה תפגע בבריאות התושבים. בתגובה מאיימת ההנהלה בפיטורי עובדים, בטענה כי אלמלא יותר לה לכרות פוספטים בשדה בריר, לא תהיה במפעל עבודה. לטענת ועד העובדים, זהו איום ריק שמטרתו להפעיל לחץ על רשויות המדינה. לדבריהם, רותם אמפרט היא חברה רווחית, והיא חלק מקבוצה רווחית, כך שאין סיבה לשלוח אף עובד הביתה.

Bloomberg

בין אם מדובר באמצעי לחץ או לא, במהלך דצמבר 2013 החליטה הנהלת רותם אמפרט לפטר 127 מתוך 1,250 עובדים. כאן נכנסו הוועדים הפעילים של הקבוצה לתמונה. המפעל הושבת מיד, תוך איום להשבית את מפעלי כל הקבוצה. ההשבתה נעשתה למרות "מצנח זהב" יוצא דופן שהוענק למפוטרים, כולם עובדים ותיקים שגילם הממוצע מעל 55. בין היתר, הובטח לכל אחד מהם תשלום בסך 21 אלף שקל בחודש בממוצע, עד יציאתם לפנסיה, וכן מענק של 800 אלף שקל. המשמעות: עובד בן 57 שיפרוש, ייצא עם משכורת חודשית גבוהה מאוד למשך עשר השנים הבאות, מבלי שיידרש לעבוד ולו יום אחד, ובנוסף ירפדו את חשבון הבנק שלו כמעט מיליון שקלים.

המוני עובדים בישראל היו חותמים על הסכם כזה בלי לחשוב פעמיים, אבל לא כך בכיל. עובדי הקבוצה לא היו מוכנים לקבל את הסכם הפרישה הנדיב, ומסיבה פשוטה: כשעובדים, מקבלים שם שכר גבוה יותר. בנוסף, הם טוענים, עובד שיפרוש בגיל מבוגר, לאחר שמעולם לא עבד באף מקום אחר, לא ימצא עבודה אחרת בנגב. לדבריהם, ההנהלה שכבר מבצעת שינויים ארגוניים הכוללים איחודי מחלקות, זוממת לפטר כ־20% מכלל עובדי הקבוצה, שהם כ־1,000 איש, ומהלך זה יפגע בכמה אלפי משפחות נוספות, באזור מוכה אבטלה. ההנהלה מצדה לא ממש מבינה מה העובדים רוצים (כך לפחות היא טוענת פומבית), וגם לא הכריזה עדיין על המספרים הממשיים בתוכנית ההתייעלות. לטענתה, לא תהיה ברירה אלא לדרוש מכולם גמישות.

 

הכתבה מתפרסמת בגיליון מארס של  מגזין TheMarker

למנוי למגזין, חייגו: 5200*

 

 

 

חוסר האמון שחשים העובדים כלפי הנהלת כיל אינו בגדר הפתעה, ונובע בין היתר מהכותרות בעיתונים. בעוד ההנהלה מבקשת קיצוצים, מתפרסמות בכלי התקשורת ידיעות על כך שמנכ"ל הקבוצה, סטפן בורגס, משתכר כ־1.4 מיליון דולר בשנה, ואילו היו"ר, ניר גלעד, שלא הוכיח יכולת ניהולית מרשימה, עומד בראש טבלת השכר, עם כ־200 אלף שקל בחודש ואופציות בשווי עשרות מיליוני שקלים. נוכח פרסומים אלה, העובדים אינם מבינים מדוע הם צריכים לשלם את מחיר ה"התייעלות". ההנהלה אמנם טוענת כי שכרם של הבכירים יירד ברגע שייחתם הסכם עם העובדים, אלא שזה עוד לא קרה. בינתיים, גם לא ברור אם מצנח הזהב של רותם אמפרט ייפרש גם כשיגיעו הקיצוצים לחברות הנוספות בקבוצה.

תחושת התסכול בקרב העובדים גדולה, ואתה גם חוסר הוודאות. כמו כל ועד, הם מגבים את עצמם ביועץ משפטי וגם ביח"צנים הפועלים לקירוב דעת הקהל. גם ההנהלה מביעה תסכול. לדברי מקורבים, קשה עד בלתי אפשרי להשביע את רצון העובדים תאבי הבצע - ודרישתם לא נובעת מרצון להישאר בעבודה, אלא פשוט כדי לקבל עוד.

סיון פרג'

לשני הצדדים ברור כי חברה פרטית ההופכת לגלובלית, ומנוהלת על ידי מנכ"ל זר, מחויבת פחות לעובדים הישראלים, גם אם היא פועלת לכריית מחצבי הטבע של מדינת ישראל. הנהלת כיל מצדה יודעת כי אם אכן תחליט על פיטורים של אלפי עובדים בנגב, צפוי לה מאבק איתנים מול הוועד, שכבר הוכיח כי כדאי לה לשקול היטב את צעדיה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#