"לאשה שלא מתחבאת בצניעות מתחת לשולחן קוראים אגרסיבית" - קריירה - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"לאשה שלא מתחבאת בצניעות מתחת לשולחן קוראים אגרסיבית"

שלי יחימוביץ' בראיון לרגל יום האשה הבינלאומי: "עד שלא תשונה מהיסוד המדיניות המאקרו־כלכלית, נשים ימשיכו להיות מופלות בעולם העבודה"

163תגובות

שלושה חודשים עברו מאז ההפסד הצורב של שלי יחימוביץ' ליצחק הרצוג במרוץ לראשות מפלגת העבודה – די זמן כדי לנסות להבין מה השתבש שם.

אמנם מפלגת העבודה כבר הפכה את הדחת היו"רים שלה למסורת, אבל יחימוביץ' ותומכיה האמינו ממש עד לרגעים האחרונים כי הזכייה מונחת בכיסם. רבים במפלגה תלו את ההפסד בהתנגדותה של יחימוביץ' להצטרף לממשלה. כעת, בהתייחסות ראשונה להיבט המגדרי, אומרת יחימוביץ': "לא פעם מצאתי שהתנהגויות שלי שהן לגמרי קונבנציונליות בפוליטיקה מאפשרות ליריבים פוליטיים לעשות לי דה־לגיטימציה ולהדביק לי השמצות שלא היו מעלים על דעתם להדביק לגבר".

לצפייה בסמארטפונים ובטאבלטים

את מרגישה שחלק מההפסד שלך בפריימריס נבע מכך שהממסד והגברים במפלגתך לא חשו בנוח עם זה שאת אשה?

"במלה אחת, התשובה היא לא. אבל זה כמובן מורכב יותר. מפלגת העבודה היא מדיחה סדרתית של היו"רים שלה, ויש בה תמיד מי שכמהים לזחול לכל ממשלה, מה שאני לא עשיתי. ובכל זאת, אין ספק שקיבלתי ממתנגדי הפוליטיים טיפול אקסטרה־שוביניסטי, שהוא ייחודי לנשים. זה קורה לכל הנשים שמגיעות לעמדת הנהגה".

מה זה אומר?

"בלי לנקוב בשמות, על נשים מנהיגות אחרות שמעתי שהן 'צווחניות' או 'קרות', ועל עצמי שאני 'כוחנית'. לאשה עם כוח קוראים כוחנית, לאשה עם מוסר קוראים מוסרנית, ולאשה שלא מתחבאת בצניעות מתחת לשולחן קוראים אגרסיבית. כשזה נוגע לאשה, אין ספק שקל מאוד לעשות דה־לגיטימציה לתכונות שהן לגמרי קונבנציונליות, ואפילו הכרחיות, כדי להיות מנהיג".

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, התנגד בתחילה למינויה של קרנית פלוג לנגידה. היא תקפה אותו וטענה שזה היה על רקע מגדרי. את מסכימה איתה?

"בהחלט. היו שם אלמנטים קשים של שוביניזם. הם לא הצליחו לראות בה חברה במועדון שלהם, אף שהיא מוכשרת ומתאימה בצורה בלתי רגילה".

בכל זאת, נשים תפסו בשנים האחרונות עמדות מפתח בכירות במגזר העסקי והציבורי: נגידה ומשנה לנגיד, מנכ"לית משרד האוצר, חשבת כללית, ממונה על שוק ההון, מנכ"ליות בנקים בלאומי, דיסקונט ובינלאומי.

"נכון, וזה מצוין. יש עוד הרבה הישגים למהפכה הפמיניסטית, שנמצאת בעיצומה. נשים כאלה סוללות את הדרך לאחרות, הן יוצרות מצב שבו אשה בצמרת היא עניין נורמטיבי, וזה מודל חינוכי חשוב לנשים צעירות. אבל אצלי הפמיניזם הוא חלק מתפישת עולם סוציאל־דמוקרטית מקיפה, וחשוב לי לומר שלא מספיק שאשה תהיה אשה במובן הביולוגי, היא צריכה שיהיה לה אתוס שוויוני כולל שבמסגרתו היא תהיה מחויבת לנשים אחרות. אחרת עשינו רק חצי עבודה".

אמיל סלמן

הכנסת נשית כיום, עם 27 ח"כיות, אבל נשים עדיין נרתעות מכניסה לפוליטיקה. למה?

"נשים נמצאות פחות באליטות הכוח. בנוסף לסיבות ההיסטוריות והמבניות, יש קושי נפשי בלהיות חלוצות וראשונות במקומות שהיו בהגמוניה גברית. בישראל יש קשיים ייחודיים: צה"ל משמש חממת גידול לאליטות הפוליטיקה, וגם לאליטות ההיי־טק והעסקים, ובכלל להנהגת המדינה. נשים כמעט לא חודרות לצמרת צה"ל ואין להן את המשגר הזה להנהגה. גורם שני הוא המפלגות החרדיות, שמלכתחילה לנשים אסור לכהן בהן. זה משאיר שטחים שלמים של הפוליטיקה הישראלית שהם 'נקיים' מנשים. כמו כן, השיח אצלנו הוא שיח צבאי וביטחוניסטי מאוד. לכן גברים נתפשים לכאורה 'טבעיים' יותר במרחב הפוליטי, גם אם הם היו ג'ובניקים".

"הזדהות נפשית 
חזקה ועמוקה"

ויש תמיד גם את הבית והילדים. מניסיונך אפשר "גם וגם", או שקריירה מחייבת ויתור על בית?

"פעם שאלה כזאת היתה מעצבנת אותי, כי שואלים אותה רק נשים. אבל מה לעשות, זאת שאלה שמחוברת למציאות. תחזוק שני העולמות הוא קשה, אבל רבות מאתנו מצליחות בזה למרות הקושי. מבחינתי, לחתוך חתיכות גדולות של זמן כדי להיות עם הילדים (גל, 23, קצין בצבא, ורמה, 18, תלמידת י"ב) היה תמיד כלל קדוש. מעולם לא הצטערתי על שעה שהייתי בה עם הילדים שלי במקום לעשות דברים אחרים, ולא משנה כמה היו חשובים.

"הילדים שלי מאוד מעורבים וערכיים. אכפת להם מהחיים הפוליטיים שלי, וזה מקל על המשימה. וגם יש לי מזל: נועם, אבי ילדי, הוא אבא מדהים ושותף מלא לגידול הילדים, ותמיד נתן לי, ועודו נותן, גיבוי ועורף חזקים מאוד. על זה אמא שלי אומרת שצריך לדעת לא רק עם מי להתחתן, אלא גם ממי להתגרש. ובכלל, אני בטח לא מתלוננת, אלא מאוד מודעת לכך שיש לי הרבה מזל בכך שזכיתי כל חיי להתפרנס ממה שאני אוהבת וממה שאני מאמינה בו, בעוד הרוב המכריע של הנשים עובדות קשה מאוד פשוט כדי להתפרנס. 75% מהנשים העובדות לא מגיעות בכלל לסף המס, עובדות קשה ומרוויחות מעט מאוד. ההזדהות הנפשית שלי אתן חזקה ועמוקה מאוד, ואני מחויבת לייצג אותן נאמנה גם אם גורלי שפר עלי יחסית".

AP

הנתונים מראים שגורלן של מעטות שפר, ופערי השכר בין גברים לנשים עדיין גדולים מאוד. למה?

"אמנם שוק העבודה נפתח, אבל נשארנו אחראיות לבית ולמשפחה, ואנחנו בג'אגלינג תמידי ביניהם. תערבב אלף סיבות כאלה עם אי־שוויון כללי גדל והולך בעולם העבודה, ותקבל אפליה מבנית של נשים".

האם סבלת אי פעם מאפליה בשכרך לעומת הגברים שמילאו את אותם תפקידים?

"אני באופן אישי לא סבלתי מכך, ולא פעם שכרי אפילו הוקפץ מעל לשכר של עמיתי הגברים. אבל חשוב לי מאוד להדגיש שהרבה מאוד נשים בעולם העבודה, בכל הרמות של עולם העבודה, כן סבלו מאפליה לעומת עמיתיהן הגברים, והמאבק שלהן הוא המאבק שלי".

איך צריך לטפל בהן ברמת המערכת?

"נשים הן חוליה חלשה בעולם העבודה וההון, ולכן הן נפגעות יותר. עד שלא תשונה מהיסוד המדיניות המאקרו־כלכלית, נשים ימשיכו להיות מופלות בעולם העבודה. ויש גם תשובה קונקרטית לשאלה מה הכי ישפיע: חינוך חינם לפעוטות, כבר מסיום חופשת הלידה, בלי מבחן של היקף משרה או הכנסה. העלות יכולה להיות נמוכה יחסית, לא יותר מ–2 מיליארד שקל בשנה, ואילו התועלת למשק תהיה עצומה והתרומה להשתלבות אמיתית של נשים בשוק העבודה תהיה מאוד אפקטיבית. זה נשמע סעיף מאוד לא סקסי, אבל הוא הכי אמיתי ויעיל. כיום יש מעגל אכזרי שבו נשים לא יכולות למצוא עבודה, או להישאר בעבודה, מכיוון שעלות הטיפול בילדים לעתים קרובות גבוהה יותר מההכנסה שלהן, או לוקחת ממנה נתחים כבדים מדי".

אמיל סלמן

ומה אחריותן של הנשים? הרי רק אחת מכל שלושה מנהלים היא אשה. אולי, כמו שאמרה קרנית פלוג, תקרת הזכוכית היא בתוכנו?

"אני מעריכה מאוד את הנגידה, אבל לא מסכימה עם הדברים. נשים כמו פלוג או כמוני, שהצליחו במעשה ידיהן, יכולות לחיות בעולם דמיוני שאין בו אפליה מבנית. אבל יש לנו, הנשים החזקות, חובה מוסרית, פוליטית ואידיאולוגית כלפי נשים אחרות. מי שלא מכיר בכך שלגברים יש יותר סיכוי מלנשים מתעלם מהמציאות, ולכן גם לא נאבק בה. ברור שיש גם המרכיב האישיותי: אמביציה, אנרגיות, כישרון. אבל המרכיבים הגיאוגרפיים, האתניים, המגדריים, הסוציו־אקונומיים והחינוכיים דרמטיים יותר מהכל, וגוזרים את גורלנו. מבחן השוויון האמיתי הוא לאן יגיעו האשה הבינונית, הממוצעת, והגבר הבינוני והממוצע. כי נשים מוכשרות מאוד מאוד, גם כשהן מבקיעות את תקרת הזכוכית, מגלות לצדן גברים בינוניים מאוד שלא נאלצו לשבור שום תקרה. לצערי, אנו עדיין חיים בחברה שבה הגבר הבינוני יגיע רחוק יותר מהאשה הבינונית".

החוק להגבלת שכר הבכירים בחברות ציבוריות, שהגשת בקדנציה הקודמת עם ח"כ חיים כץ, מוסמס. המלצות ועדת נאמן רק מרחיבות את פרוצדורת האישור בדירקטוריונים. חבורה של גברים יושבת ומאשרת שכר גבוה בדרך כלל לגברים?

"החוק הזה יצר תודעה חדשה ושינה כליל את השיח בעניין שכר בכירים, ולכן אני רואה בו הצלחה, אף שלא עבר. שכר הבכירים הפרוע, כשמנגד שכירים ובעלי עסקים קטנים נאבקים כדי לשרוד, הוא מהסימפטומים לשיטה שהיא שגויה גם כלכלית וגם מוסרית. אי־השוויון הוא אסון, וזו אליטה שמעשירה את עצמה עוד ועוד. פה ושם גם נופלים פירורים לנשים החברות באליטה - אבל זה לא באמת תיקון".

תומר אפלבאום


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#