"לילה במעצר הוא לא פשוט - אבל אני בטוח שנצא מזה" - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
גינדי תקלות

"לילה במעצר הוא לא פשוט - אבל אני בטוח שנצא מזה"

חודש אחרי שהמרפסת קרסה בפרויקט של גינדי השקעות בחדרה נעצר מנור גינדי, המייסד והמנכ"ל של החברה, בחשד למתן שוחד ■ האם בנו של משה גינדי יצליח לשקם את החברה מההריסות?

32תגובות

יום שני, 6:00 בבוקר. חוקרי יחידת להב 433 נכנסים במהירות אל הווילה המפוארת ברחוב השקמה בסביון, עולים ישירות לחדר השינה, ומעירים את מנור גינדי, המנכ"ל ואחד הבעלים של חברת הבנייה גינדי השקעות, רעייתו בת אל, ואת ארבעת ילדיהם בני השלוש עד העשר. הם מבקשים ממנור להתלוות אליהם לחקירה, מאפשרים לו ללבוש חליפה ולשתות קפה מהיר, עורכים חיפוש בבית, מחרימים את הטלפון של גינדי ומובילים אותו לניידת, שם הוא נאזק.

עשר שעות אחר כך, בבית משפט השלום בכפר סבא. השיער הסתור, הזיפים שלא גולחו, הגוף שהוטה קדימה והמבט המוטרד העידו כי לגינדי לא היה שום מושג איך נקלע למעמד הזה. מוקף בעורכי דין ובמאבטחים חמושים של בית המשפט ישב גינדי על ספסל הנאשמים והאזין בדריכות לדיון שהתקיים על תנאי מעצרו ועל פרסום פרשת השוחד שבגינה נחשד, כשהוא מנסה שלא להיראות. כל כך נחבא היה עד שגם השופט, מיכאל קרשן, שדן בעניינו, ביקש ממנו להתרומם כדי שיראה במי מדובר.

הפרשה שבגינה נעצרו גינדי וקבלנים נוספים התרחשה לפני שש או שבע שנים. על פי החשד, גינדי ושותפיו העניקו שוחד לעו"ד רועי בר, כדי שיקדם בעיריית ראשון לציון את פרויקט הבנייה 
Gindi White - מגדל בן 25 קומות שבו 77 דירות. בר סייע לפרויקט מול העירייה, כך על פי החשדות, והם סייעו לו בתמורה בעבודות. אבל מנור, שעשה דרך ארוכה מאז הפרויקט ההוא שבנייתו הושלמה ב-2009, לא ראה את זה מגיע. לא היה לו מושג שמתנהלת נגדו חקירה. בראשון בבוקר, יום קודם, הוא עוד איחל לחבריו בפייסבוק שבוע טוב עם סרטון קצבי שבו תמונות מרהיבות של קופצי בנג'י, נהגי מכוניות מרוץ ופעלולנים נוספים. ביום שלמחרת שלפו אותו ממיטתו הישר למחלקת החקירות, שם תושאל במשך שעות.

קמחי מוטי

מקורביו מספרים שהוא לא הצליח להבין מה רוצים ממנו, וממילא האמין שאין לו יד ורגל בשוחד או בהפרת אמונים מסוג אחר. את הקרקע בראשון לציון, הם מספרים, רכש בכלל אחרי שניתנו לה האישורים הנדרשים, והקשר עם בר הועבר בירושה יחד עם המכרז. אז מה שיכנע בכל זאת את השופט להאריך את מעצרו? בסביבתו של גינדי אין תשובה ברורה. "עד שהוא זכה במכרז הוא לא הכיר כלל את בר", טוענים המקורבים.

בשעות אחר הצהריים, כשהוא כבול באזיקים בידיו וברגליו, הובל גינדי לבית המשפט להארכת מעצר. המאבטחים הציעו לו לכסות את פניו, אבל הוא סירב. המחזה, שתועד על ידי המצלמות של כלי התקשורת, צרם למשפחותיהם של הקבלנים האזוקים, ואלה מיהרו ביום למחרת לשגר מכתב נרגש לתקשורת, שבו בקשה שלא לפרסם את התמונות האמורות.

"אנו פונות אליכם בפנייה אישית זו ובזעקה נרגשת בשמם של ילדינו", כתבו נשות הקבלנים, סתווית ובת אל. "אתמול בשעות הבוקר המוקדמות התעוררנו לדפיקות בדלת של כמה שוטרים, כשהם מצוידים בצו מעצר ובצו חיפוש. בעלינו, אנשים נורמטיביים שמעולם לא היו מעורבים בכל עניין משטרתי מכל סוג, הובלו לניידת משטרה. מאוחר יותר, ולעיני כלי התקשורת, הם הובלו בצעידה ארוכה ומשפילה מחניית בית המשפט, כשהם אזוקים בידיהם וברגליהם כאויבי הציבור ואחרוני הפושעים, בליווי שוטרים האוחזים בכלי נשק ובמסדרונות בית המשפט - כשמצלמות הטלוויזיה, העיתונות וכלי התקשורת האחרים מסקרים את צעידתם אחד אחר השני, בחוסר אונים ובפנים מושפלות".

בסביבתו של מנור גינדי מוסיפים שהכללת שמו בתביעה האמורה נועדה לצורך יחסי ציבור. "גינדי זה שם עם פרופיל גבוה, שמוכר", הם אומרים, "וגם המשטרה מבינה את זה".

ואמנם, השם גינדי מוכר בישראל מזה כמה עשורים: מדור ההורים - משה, יגאל ואברהם, ששלטו בשוק הנדל"ן המקומי בשנות ה–70 וה–80, עד שקרסו ברעש גדול בסוף שנות ה–80 - דרך דור הילדים של שלושת האחים, שהקימו שלוש חברות נפרדות. חמשת ילדיו של יגאל - ליטל, אבי, גיא, רועי ומנחם - הקימו את גינדי החזקות. שני בניו של משה, כפיר ומנור, ושני חתניו - חבר הילדות של מנור אייל פרידמן, שהוא בן הזוג של האחות טל, ואורי לוי, הנשוי לאחות סתווית - הקימו את גינדי השקעות. בניו של אברהם המנוח, חן ואיתי, הקימו את חברת חן ואיתי גינדי. הבנים, במיוחד אלה של יגאל ומשה שנהנו מגב כלכלי חזק יחסית, השתלטו במהירות על קרקעות, יזמו פרויקטים רבים ושיווקו אותם ברעש גדול, כשהם מושכים לא מעט אש.

ינק נדל"ן מגיל 4

בין כל בני הדור השני במשפחה בלט מנור גינדי, בנו הבכור של משה והרוח החיה מאחורי גינדי השקעות, במראה המוקפד ובאסטרטגיות השיווק הגרנדיוזיות, לעתים בלי קשר לגודל הפרויקט ולמשקלו. ילד שמנת במשפחה מורחבת ומאוחדת מאוד, שגם טראומת הנפילה של אביו ודודיו לא הצליחה לשנות את מסלול חייו הנוח. הוא גדל בסביון, בבית גדול מידות השוכן בסמוך לבני דודיו, ינק נדל"ן מגיל 4, כשהיה מסתובב עם אביו באתרי הבנייה, והשתלב אט אט בעסק של אביו שחזר לעבוד, הפעם בפרופיל נמוך. את גינדי השקעות הקים עם שותפיו ב–2003, עוד לפני שמלאו לו 30.

מסלול חייו היה צפוי וקל יחסית, עד לחודש האחרון. פה ושם נשמעו טענות על ליקויי בנייה בפרויקטים ועל כך שגינדי השקעות לא מצליחה להדביק את הפער מול גינדי החזקות, החברה שהקימו בני הדודים, אבל בסך הכל הדברים זרמו על מי מנוחות.

תומר אפלבאום

בתחילת ינואר השתנו פני הדברים. המרפסת שקרסה באמצע הלילה בפרויקט פארק חדרה של החברה העמידה את החברה ואת מנור בפני מציאות חדשה. עשרות הדיירים שהוגלו מבתיהם החדשים כועסים, מתוסכלים ומאיימים לבטל את חוזי הרכישה שלהם, ונציגים של גינדי השקעות שבאו לדבר אתם חטפו את האש. תדמיתה של החברה נפגעה אנושות. גינדי, יחד עם המנהלים האחרים, העדיף תחילה לשמור על פרופיל נמוך, קיווה כנראה שהאש תדעך לבדה, ובניגוד לדרכו נמנע מראיונות. אך לאחר כמה ימים, כשתדמית החברה ספגה חבטות מכל עבר - הוא והאחרים התעשתו והחלו לדבר, כשהם מגלגלים את האשמה על חברת אורתם־מליבו, הקבלן המבצע של הפרויקט. כך הם ניסו לצמצם את הנזק, וקיוו שהפרשה תישכח. הם לא ידעו שחודש לאחר מכן מנור גינדי ייעצר ויואשם בשוחד.

הפעם גינדי למד את הלקח. יממה לאחר ששוחרר מהמעצר הוא סימן את שדה הקרב החשוב ביותר - השדה התדמיתי. הוא הבין בוודאי שבלי קשר להחלטה שתתקבל בבית המשפט, הפגיעה בשמה הטוב של החברה היא מהלומה אנושה - ולכן יצא למלחמה על השם הזה. חמוש בשלושה יועצי תקשורת - ניר חפץ (שאת שירותיו שכר לאחר קריסת המרפסת בחדרה) רונן צור וצבי וילדר - הסתער גינדי, רענן ומוקפד, על כלי התקשורת עם מסר קצר וברור: גינדי השקעות אינה קשורה לפרשה, והצדק ייצא לאור.

"החברה שורבבה לפרשה בטעות", הוא טען גם באוזנינו, בשיחת טלפון שהתקיימה יממה לאחר השחרור. "אין לנו יד ורגל בפרשה הזאת. אין לי ספק שזה מה שיתברר בסופו של דבר - והחברה תצא מזה. אנחנו במרכז הסערה בלי שנרצה להיות שם. אבל אנחנו חברה חזקה, שבונה את הארץ, ואנחנו נצליח".

לצד התנערות מוחלטת מהחשדות חשף גינדי את החוויה האישית, הרגשית, שעבר בשבוע האחרון, וגייס את המעמד המביך לטובתו. הוא אמנם הוציא צו איסור פרסום על הצילומים המשפילים שתיעדו אותו צועד לבית המשפט כבול בידיו וברגליו, אך דיבר בפתיחות על היחס המשפיל ועל ההצגה המביכה שנכפתה עליו. לעיתונאים סיפר על רגע המעצר הקשה, על התנאים בבית המעצר, על התחושות, הבלבול, המבוכה. מעל כל אלה, גינדי התאמץ לשדר עסקים כרגיל. הוא התאושש מחוויית המעצר הקשה, ועתה הכול נמצא בשליטה. "לילה במעצר הוא לא פשוט בכלל, בוודאי למי שלא רגיל לחברה מהסוג הזה", אמר. "יש סביבי משפחה מגובשת, ואני בטוח שנצא מזה. נתמודד עם האירועים האחרונים כפי שאנחנו מתמודדים עם כל אירוע שקשור בחברה: נגבש אסטרטגיה ונעשה מה שצריך בשביל להצליח".

"העובדים בחברה מגויסים כולם", הוסיף, "יש כיום סינרגיה מוחלטת בין העובדים לבין ההנהלה, העובדים נרתמו לכל המשימות, הם עובדים במסירות ועם הנשמה. זה מרגש מאוד. אנחנו חברה קטנה בלי כל הביורוקרטיה הארגונית, והכוח של החברה בא בימים אלה לידי ביטוי".

ליונל דרמון

אחרי שני אירועים כאלה, האם גינדי השקעות תצליח להשתקם? קשה לדעת. אף שגינדי טוען שהחברה ממשיכה לפעול כביומיום ולקדם את הפרויקטים שבתכנון, הדרך לשיקום שם החברה עדיין ארוכה וקשה, אם בכלל אפשרית. החברה אמנם לא משווקת כיום דירות חדשות, ולכן אין אפשרות לבדוק את השפעת האירועים על המכירות, אך רוכשי דירות בפרויקטים ששווקו עקבו בדאגה רבה אחרי ההתפתחויות.

על רקע ההיסטוריה המשפחתית, קשה היה להימנע מהשוואה לקריסה הגדולה של החברות שייסדו ההורים לפני כמה עשורים, אבל גינדי הודף את הניסיון להשוות. "אני ואבי ביחסים מצוינים", הוא אומר. "אנחנו עובדים בצמוד. הקשר עם המשפחה כולה חזק ויציב, אבל מדובר בחברות נפרדות. אין שום קשר בין מה שקרה אז, בשנות ה–80, למה שקורה ב–2014".

"הילדים אמרו לילה טוב להורים דרך האינטרקום"

גינדי, 40, מכיר את עולם הנדל"ן והעסקים מאז שהוא זוכר את עצמו. מינקות הוא גם מכיר את החיים הטובים של האלפיון העליון. מדי שבת הוא היה יושב עם אחיו במושב האחורי במכונית האמריקאית המפוארת של המשפחה, שעשתה דרכה, יחד עם מכוניות הפאר של הדודים, אל בית הסבא והסבתא בראשון לציון. כשהיה בן שמונה עברה משפחתו מראשון לציון לסביון, יחד עם משפחתו של הדוד יגאל. הגינדים ערכו אז בסביון מסיבות פאר, שאליהן הגיעו כל המי ומי של תחילת שנות ה–80, כולל פוליטיקאים בכירים של הליכוד, שאליהם היתה המשפחה מקורבת. "כילד היה לו כל מה שהוא רצה", אומר אדם שהכיר את מנור בנעוריו. "הוא גר בבית ענק, בעושר בלתי יתואר. הבית היה כל כך גדול, שהילדים היו אומרים לילה טוב להורים דרך האינטרקום".

על הילדות המרופדת העיבה טראומה. ביוני 1986 התאבד דודו של מנור, אברהם, לאחר שהסתבך בחקירות פליליות שהיו קשורות למכירת קרקעות בשטחים. עקב הסתעפות של פרשה זו נחשדו גם אביו, משה, ודודו יגאל בפלילים.

כשאברהם גינדי התאבד, כבר שהו אחיו כמה חודשים בארה"ב. הם היו שם לצורך בדיקת עסקת נדל"ן בפילדלפיה, והחליטו להישאר שם לאחר שאברהם נעצר והחקירה זלגה אליהם. מאוחר יותר נדדו האחים לברזיל, מדינה שאתה לישראל אין הסכם הסגרה. בסך הכל שהה מנור עם משפחתו שנה וחצי בחו"ל. החזרה התאפשרה בעקבות התערבות של פרקליט המשפחה, דוד ליבאי, שהצליח לשכנע את הרשויות בישראל שאין עילה להגשת כתבי אישום נגד משה ויגאל. בראיונות השונים שנתן מנור גינדי לתקשורת הוא נמנע מלהתייחס לתקופה זו ולטראומה המשפחתית. זאת, מלבד אמירה קצרה ל"גלובס" ב–2010: מנור גינדי טען אז שהוא זוכר את כל מה שקרה בתקופה זו, אבל "למזלי לא נחשפתי להכל".

ליבאי מיודד אישית עם הדור הקודם של הגינדים - האחים משה ויגאל. הוא מוזמן באופן קבוע לאירועים המשפחתיים, והיה גם בחתונה של מנור עם רעייתו, בת אל (סיסי) לבית סקאל, בתו של איש העסקים סולי סקאל. בפרשה הנוכחית ליבאי מייצג דווקא חשוד אחר - את עו"ד רועי בר, שלפי החשדות קיבל שוחד וטובות הנאה ממנור. לדברי ליבאי, בר פנה אליו כדי שייצג אותו לפני שהוא ידע שמנור קשור לחקירה. "אחרי זה פנו אלי ממשפחת גינדי כדי שאייצג את מנור, אבל בשלב זה כבר ייצגתי את רועי, ולכן לא יכולתי לייצג אותו", מסביר ליבאי.

רועי בר הוא בנו של עו"ד אברהם בר, שהיה חבר טוב של שלושת האחים גינדי. חבר נוסף של המשפחה הוא ראש עיריית ראשון לציון לשעבר, מאיר ניצן, שבתקופתו קרו האירועים המיוחסים למנור ולבר (ניצן אינו חשוד בפרשה). גם ניצן היה אורח בחתונה של מנור. גם ראש העירייה הנוכחי של ראשון לציון, דב צור, קשור למשפחת גינדי, שבשנים האחרונות בונה רבות בעיר. צור הוא בן דודם של האחים משה, יגאל ואברהם.

שיטות שיווק חדשניות

ראשיתה של שושלת גינדי ב–1938, כשמנחם, בן העיר חאלב שבסוריה, נישא לבת דודתו אסתר והתיישב בראשון לציון. לזוג היו שישה ילדים. האח הבכור, יצחק, נדרס למוות כשהיה בן שנה בלבד. כיום חיים ארבעה מילדיהם של מנחם ואסתר: עזרא, סוחר רהיטים, יעקב (קובי), עורך דין העוסק אף הוא בתחום הנדל"ן, והקבלנים יגאל ומשה. אברהם היה הראשון מבני המשפחה שנכנס לתחום הנדל"ן, תחילה כמתווך, ולאחר מכן כקבלן. בשנות ה–70 הצטרפו אליו כשותפים משה ויגאל, ובתחילת שנות ה–80 הם התפצלו לשתי חברות נפרדות - החברה של אברהם גינדי, שנסחרה בבורסה ונחשבה באותו זמן לגדולה בישראל, ומ.י. גינדי הנדסה ופיתוח - החברה של משה ויגאל.

בשנות ה–70 וה–80 היו האחים גינדי ידועים בשיטות שיווק חדשניות לאותה תקופה. כך, למשל, הם היו קונים מראש שטחי פרסום בעיתונים, לאחר שהיו סוגרים עם קבלנים בראשון לציון על שיווק דירות שהם בנו. הגינדים היו עורכים מבצעי מכירות אינטנסיביים שהחלו כבר במוצאי שבת, שבהם החדירו גימיקים שונים, כמו כרטיסי טיסה לחו"ל לרוכשים הראשונים. כל זה הסתיים, כאמור, באמצע שנות ה–80, כאשר אברהם גינדי הצית את עצמו ואחיו ברחו לחו"ל.

מוטי קמחי

ואולם משה ויגאל, שחזרו לארץ כעבור כמה שנים, החלו לשקם את עצמם אט אט בתחילת שנות ה–90. בתקופה ההיא היה מנור גינדי תלמיד תיכון, והחל ללמוד מאביו כישורי שיווק. באותה תקופה רכשו יגאל ומשה גינדי קרקעות במערב ראשון לציון, שעליהן הקימו את קניון הזהב, ומנור סייע לאביו בשיווק החנויות.

לקניון חזר מנור לאחר שירותו הצבאי, בעת שהיה סטודנט. הוא היה מסתובב בקניון, ומסייע במבצעי קידום מכירות ובפרויקטים ספציפיים. הוא בילה זמן באותן השנים גם בעסקי הבנייה של אביו, כדי ללמוד ולהתרשם. מי שהכיר אותו באותה תקופה מעיד שכבר אז, כמו כיום, הוא הקפיד מאוד על הופעתו החיצונית, כחלק מהתפישה של חשיבות השיווק העצמי: הופעתו כללה בגדים יקרים, ג'ל בשיער, וסממנים נוספים שבזכותם הוא תמיד נראה "טיפ־טופ".

"אני זוכר שהוא מאוד אהב את הערך התדמיתי של הקניון", משחזר מלכי יזדי, בעבר סמנכ"ל השיווק של הקניון וכיום יועץ עסקי לחברות. "הוא מאוד אהב פרסום בטלוויזיה ובמדיות ארציות אחרות. היה לו הרבה מה להגיד בנושאים שונים, אבל הסמכות האחרונה היתה תמיד של אביו".

ב–2003 השיק מנור גינדי עם שותפים את חברת גינדי השקעות. "היה לי ברור, בגלל הכישורים והקשרים, שהוא יתמקד בתחום הנדל"ן", אומר יזדי. גינדי הקים את החברה עם חבר ילדות שלו - אייל פרידמן, הנשוי לאחותו טל - ועם אורי לוי, גיס אחר שלו, הנשוי לאחותו סתווית. האח הצעיר, כפיר, הצטרף לחברה לפני כארבע שנים.

החברה נבנתה בדמותו ובצלמו של מנור: משרדים מפוארים ברמת גן עם דלתות עץ כבדות וגבוהות, תקרות גבוהות, חללים גדולים ושירותים מפוארים, שלא היו מביישים ארמון. ענייני הלבוש, האבזור והיוקרה היו חלק מהתדמית היוקרתית שביקש מנור לשוות לחברה בכלל ולמותג גינדי בפרט. בחלוקת העבודה בין השותפים היה מנור אחראי על תחום השיווק. לוי, שנעצר אף הוא השבוע יחד עם מנור, נחשב למוח הפיננסי.

עופר וקנין

לדברי גורם שעבד עם מנור בשנים הראשונות בגינדי השקעות, "הוא איש מבריק, עם ראייה מאוד רחבה. בכל מה שקשור לשיווק, הוא חשב על כל דבר, עד הפרט האחרון. הפליא אותי מה שקרה לו, כי הוא היה מאוד קפדן בתחום הפרסום והשיווק".

במשך שנים, לפחות עד 2010, נחשבה גינדי השקעות לחברה עם פעילות בינונית, ובוודאי קטנה יותר מהחברה של ילדיו של יגאל גינדי - גינדי החזקות, שהיו חתומים על פרויקטים גדולים כמו מגדל G בתל אביב ובנתה בהיקפים גדולים יחסית בפתח תקוה, גינדי השקעות בנתה בהיקפים קטנים יותר. בשנים הראשונות בנתה החברה ברמת אביב, בנתניה, בראשון לציון ובגבעת שמואל, שם בנתה את קניון הגבעה. בהמשך בנתה קניון ברמלה, ובימים אלה היא מתכננת להקים לידו כ–350 יחידות דיור.

"לקח לו זמן להתרומם כנדל"ניסט, השנים הראשונות לא היו קלות. בעיקר היה לו קשה עם זה שבני הדודים שלו גדולים ממנו", אומר גורם עסקי המכיר את מנור גינדי. "במיוחד היתה לו קשה התחרות מול ליטל גינדי. לפעמים, בצחוק, היא היתה מקניטה אותו בענייני עסקים. זה לא היה פשוט עבורו, גם אם כלפי חוץ שניהם השתדלו לשדר יריבות בריאה שנשארת בתוך המשפחה".

לפני שלוש שנים אף פרצה מחלוקת של ממש בין שתי החברות, כששתי הקבוצות התמודדו על קניית מגרש במרכז. הסכסוך כמעט הגיע לבית המשפט, אך בסופו של דבר הצליחו הצדדים לפתור את המחלוקת ביניהם. מקורב לקבוצת גינדי טוען שהיחסים בין שתי החברות הם יחסים רגילים, כמו כל שתי חברות מתחרות. לדבריו, כיום, אחרי פרויקט השוק הסיטונאי שבו נמכרו כמעט כל הדירות, אי אפשר לטעון שגינדי החזקות היא חברה חזקה יותר מגינדי השקעות.

באותן השנים נבנה הפרויקט שבגינו נחשד מנור גינדי במתן שוחד - פרויקט White בראשון לציון. לדברי מקור שהכיר את הפרויקט, הוא זכה ליחסי ציבור עצומים, על אף שלא היה פרויקט גדול. "הם השקיעו המון יחסי ציבור בפרויקט", אומר אותו מקור. "מנור החליט להגדיר שהיוקרה יוצאת מתל אביב לראשון לציון, ועל זה הם עשו המון רעש. הוא גם דאג להדגיש את מכירת הלופטים בבניין מגורים כמשהו חדשני. בכלל, בתקופה ההיא הוא היה עושה המון רעש של יחסי ציבור, אבל לא היו להם פרויקטים גדולים מבחינת היקפי הבנייה".

שכר את הפילהרמונית 
כדי למכור דירות

הפריצה המשמעותית התרחשה ב–2010, כשגינדי השקעות זכתה במכרז להקמת השוק הסיטוני יחד עם חברת רבוע כחול, שבשליטת דודי אלון. בשלב מאוחר יותר הצטרפו כשותפים גם משה ויגאל גינדי. הפרויקט עורר תשומת לב ארצית, גם בזכות גימיק שיווקי מעורר מחלוקת שהגה מנור גינדי: הוא החליט לשכור את אייקון תל אביבי ותיק, היכל התרבות, מעיריית תל אביב, ואת התזמורת הפילהרמונית, ולערוך במקום ערבי שיווק המוניים, בדומה לערבי קידום המכירות שהיו עורכים במקומות אחרים בישראל שבהם ריכזו קהל גדול במתחם קטן וניסו לשכנע אנשים לחתום, בו במקום, על רכישת דירה בבליץ שכנועי. במקביל לערבי השיווק הציב מנור גינדי שני זרקורי ענק שהאירו את קו הרקיע של השוק הסיטוני. כל זה נערך תחת הסיסמה "פרויקט של פעם ב–100 שנה", על רקע חגיגות 100 השנים להיווסדה של תל אביב.

"הערב שבו הייתי היה מאוד מרשים", אומר אחד המוזמנים להיכל התרבות. "זה היה אירוע מפנק - שתייה חופשית, מלצרים מסתובבים ותפאורה מפוארת. הכול היה מאוד מושקע ונוצץ". בערבי השיווק האלה, שבהם היו גם הופעות של זמרים מפורסמים, מנור החליט לשים את עצמו במרכז. הדבר גם הביא לו חיקוי ב"ארץ נהדרת" כעבור כמה ימים, ואנשים שכחו שבנאום בפני הקהל הוא לא הצטיין במיוחד. "כשהוא דיבר בהיכל זה היה קצת מאכזב. פה ושם הוא גימגם, ומה שהוא הקרין היה ההפך מכריזמה", אומר אחד הנוכחים.

המבוכה לא הסתיימה שם. בעת שנערכו אירועי ההשקעה התפאר מנור גינדי בכך שנמכרו כ–500 דירות. ואולם, בדו"ח הרבעוני שלאחר מכן דיווחה גינדי השקעות שחוזי המכירות שנחתמו באירוע היו ל–250 דירות, ומלבד זאת היו עוד 200 הרשמות. "באמת לא ברור כמה אנשים באמת קנו דירות באותו הערב", אומר אחד הנוכחים.

לדברי רוני מאנה, חברו של מנור גינדי ומי שתיווך בעסקה לרכישת הקרקע, ההתנהלות של גינדי בפרויקט זה מדגימה את היכולות הגבוהות שלו. "הם עשו דבר יוצאי דופן מבחינה שיווקית. מי שקנה מהם בהיכל התרבות עשה המון כסף, כי מחירי הדירות רק עלו מאז", הוא אומר.

כך או כך, בעקבות הרעש הגדול סביב הפרויקט, גינדי הצעיר היה בשמיים. זו היתה ללא ספק השנה המוצלחת בחייו. הוא היה צעיר, עשיר ומצליח, והשאיפות שלו הרקיעו שחקים. "נעבור לשוק הסלולר", הבטיח באחד הראיונות שקיים באותה העת, לצד ביקורת ברורה על תופעת קבוצות הרכישה ואמונה בלתי מעורערת במותג גינדי.

ועם זאת, פרויקט השוק הסיטוני, שבו כאמור נכנס כשותף גם האב משה, העלה את השאלה עד כמה מנור גינדי נעזר כלכלית באביו. בתקופה מסוימת ניסה מנור להציג חזות שלפיה הוא התחיל את דרכו העסקית לבד, ללא תמיכה של ההורים, אך גורמים שעבדו עם גינדי בעבר יודעים לספר על מקרים שבהם האב סייע גם כספית. "הוא מאוד נעזר באביו, כמו כל יזם צעיר", אומר גורם עסקי שעבד בעבר עם מנור. "אבא שלו עזר לו לאורך כל הדרך בעסקים", אומר גורם בשוק ההון. "זה לא מקרה שפרויקט השוק הסיטוני מגיע אחרי שמשה ויגאל מכרו 75% מהאחזקות שלהם בקניון הזהב".

סביר להניח שבתקופה הקרובה יצטרך מנור גינדי, שיחסיו עם אביו נחשבים לקרובים מאוד, את התמיכה והעצה שלו. אחרי הכל, הפרשה שעמה הוא מתמודד כעת היא כאין וכאפס לעומת הדברים שעמם משה גינדי נאלץ להתמודד בעבר. אנשים שמכירים את מנור מעידים שבניגוד לקשיחות של דור האבות, הוא דווקא קצת יותר רך. אלה תוהים אם יש בו את החוסן להתמודד עם הצרות שנחתו עליו בתקופה האחרונה בצרורות.

"הוא גדל כילד שמנת, ועד לתקופה האחרונה ממש לא היה צריך להתמודד עם אתגרים רציניים", אומר אדם שעבר עמו בעבר. "יכול להיות שהיו לו תסכולים פה ושם על עסקים שהיו יכולים להצליח יותר, אבל בסך הכל הוא כל הזמן חי את החיים הטובים והתקדם בעסקים. עכשיו זה המבחן האמיתי שלו. בחודשים הקרובים אפשר יהיה לדעת אם לאיש השיווק הזה יש גם את הכוחות להתמודד עם משבר אמיתי".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#